שיעור בוקר 06.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 437, אות כ"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 437, הקדמה לספר הזוהר, טור א', אות כ"א.

אות כ"א

"ואל יסור לבך, אחר דעת הפלוסופים, האומרים, שעצם מהותה של הנפש, היא חומר שכלי, והויתה באה, רק מכח המושכלות שמשכלת, שמהן מתגדלת, והן כל הויתה. וענין השארת הנפש, אחר פטירת הגוף, תלוי לגמרי בשיעור שכליות ומושכלות, שקבלה. עד, שבהעדר לה המושכלות, אין כלל על מה שתחול השארת הנפש.

אין זה דעת תורה. גם אינו מקובל כלל על הלב. וכל חי, שניסה פעם לקנות שכל, יודע ומרגיש, שהשכל הוא קנין, ואינו עצם הקונה.

אלא כמבואר, שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים, והן חומר העצמים הגשמיים, אינו לא פחות ולא יותר, מבחינת רצון לקבל.

ואע"פ שאמרנו, שהנפש היא כולה, רצון להשפיע, הוא רק מכח תיקונים, של לבוש אור חוזר, המקובל לה מעולמות העליונים, שמשם באה אלינו. שענין לבוש הזה, מבואר היטב, בפתיחה לחכמת הקבלה, באות יד, טו, טז, יט. אמנם, עצם מהותה של הנפש, היא ג"כ רצון לקבל. ע"ש ותבין זה.

וכל ההבחן, הניתן לנו להבחין, בין עצם לעצם, אינו נבחן משום זה, רק ברצונו בלבד. כי הרצון, שבכל מהות, מוליד לו צרכים. והצרכים, מולידים לו מחשבות והשכלות, בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם, אשר הרצון לקבל מחייב אותם.

וכשם, שרצונות בני אדם, שונים איש מרעהו, כן צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, שונים זה מזה.

למשל, אותם שהרצון לקבל שבהם, מוגבל בתאוות בהמיות בלבד, הרי צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, רק בכדי למלאות הרצון הזה, בכל מלואו הבהמי. ואע"פ שמשתמשים בשכל ודעת כאדם, מ"מ "דיו לעבד להיות כרבו". והוא כשכל בהמי, להיות השכל, משועבד ומשמש לרצון הבהמי.

ואותם, שהרצון לקבל שלהם, מתגבר בעיקר בתאוות אנושיות, כגון כבוד ושליטה על אחרים, שאינם מצוים במין הבהמה, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, רק בכדי למלאות להם, הרצון ההוא, בכל מלואו האפשרי.

ואותם שהרצון לקבל שלהם מתגבר בעיקר לקבל מושכלות, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, למלאות להם הרצון הזה, בכל מלואו."

שאלה: בהתחלה הוא משתמש במושג חומר רוחני, חומר גשמי, מחשבות, ובדרך כלל המורים שלנו משתמשים במושג כוחות. למה פה הוא משתמש במילה חומר?

חומר זה רצון לקבל וזה מה שהבורא ברא. בכל רמה ודרגה שהרצון לקבל נמצא הוא מציג את עצמו בצורה אחרת, בהתאם למהות החומר שבו.

תלמיד: כלומר זה חומר.

כן.

שאלה: אנחנו יודעים שהרשימות מהשבירה הוכנו לנו מראש. האם גם הלבושים של האור החוזר הוכנו מראש?

מה זה הוכנו מראש?

תלמיד: למה הוא קורא לזה לבושים של אור חוזר ולא פשוט אור חוזר?

כי האור החוזר בא כלבוש. אם לא היה אור ישר ולא הייתה תגובה מצד האדם, מצד הנאצל, אז לא היה אור חוזר. לכן הוא נקרא חוזר, כי הוא משני.

תלמיד: האם יש חידוש באור חוזר?

ודאי שיש חידוש באור חוזר. הוא מגיע מהנברא כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, לכן הוא נקרא "חוזר".

תלמיד: האם פעולה ההשתוות עצמה של להחזיר היא החידוש?

כן. בזה שאתה מחזיר אתה משתווה עם הנותן, זה כמו שאתה משלם בחנות עבור מה שאתה לוקח. בזה סיכמתם שמה שהוא נותן ומה שאתה נותן לו זה שווה, אור ישר שווה לאור חוזר.

שאלה: מה סוד הקסם של הפילוסופיה וההשכלה שאנחנו פוגשים בניסיונות ההפצה שלנו?

זה שמושכים אותנו על ידי הפילוסופיה ועל ידי הידע, סוד הקסם הוא בזה שהם לפי ההיגיון שלנו. את ההיגיון העליון עוד לא קנינו, עוד לא השגנו, ואילו הם פועלים בהיגיון שבו אנחנו נמצאים ולכן אנחנו מאוד מעריכים אותם.

אנחנו קראנו היום כל מיני פסוקים, יש כאלה שלא השגנו ועברנו עליהם בצורה סמויה כזאת, ויש פסוקים שאנחנו מבינים בשכל שלנו, לכן אנחנו שמחים בהם וחוזרים עליהם ודווקא מרגישים בהם מין עוגן. הכול תלוי בעומק ההשגה.

שאלה: כתוב שהנשמה תלויה ברעיונות שהיא רכשה. מה הם הרעיונות האלה שעושים את הנשמה נצחית?

כתוב "ואל יסור לבך, אחר דעת הפלוסופים, האומרים, שעצם מהותה של הנפש, היא חומר שכלי, והויתה באה, רק מכח המושכלות שמשכלת, שמהן מתגדלת, והן כל הויתה. וענין השארת הנפש, אחר פטירת הגוף, תלוי לגמרי בשיעור שכליות ומושכלות, שקבלה". כך חושבים הפילוסופים. "עד, שבהעדר לה המושכלות, אין כלל על מה שתחול השארת הנפש". הכול תלוי בכמה האדם במשך החיים שלו רכש חכמה, חכמה פשוטה, למלאות את התאים במוח, לפי זה יש לו מטען שעימו הוא עולה לדרגות העולם הבא אחרי פטירת הגוף. ואילו חכמת הקבלה לא מדברת על זה בכלל, היא אומרת לגמרי ההיפך, שהשארת הנפש אחרי פטירת הגוף לא תלויה בכמה הבנו, השגנו. כי ככל שהאדם מבין בחכמת הקבלה, זה לא שייך למה שהוא משיג אחרי הפטירה, וגם לא שייך עד כמה הוא מרגיש את החומר הזה. אלא הכול הוא לפי חשבון אחר, עד כמה הוא השתדל לצאת מעצמו ולהידבק בנפש שלו בצורה רגשית.

והוא ממשיך: "אין זה דעת תורה. גם אינו מקובל כלל על הלב. וכל חי, שניסה פעם לקנות שכל, יודע ומרגיש, שהשכל הוא קנין, ואינו עצם הקונה.

אלא כמבואר, שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים, והן חומר העצמים הגשמיים, אינו לא פחות ולא יותר, מבחינת רצון לקבל." ככל שנקנה את הרצון לקבל הנכון, אז בו נקנה את הנפש.

"ואע"פ שאמרנו, שהנפש היא כולה, רצון להשפיע, הוא רק מכח תיקונים, של לבוש אור חוזר, המקובל לה מעולמות העליונים, שמשם באה אלינו. שענין לבוש הזה, מבואר היטב, בפתיחה לחכמת הקבלה, [באות יד, טו, טז, יט]. אמנם, עצם מהותה של הנפש, היא ג"כ רצון לקבל." היא גם רצון לקבל רק שעובד בצורה אחרת, בעל מנת להשפיע. אם אנחנו מקבלים מלמעלה כוחות, אז אנחנו יכולים לעבוד עם הרצון לקבל שלנו בעל מנת להשפיע וזה ייקרא "נפש".

תלמיד: איך האדם מגלה את זה, האם בתכונת הנפש כשהוא מרגיש כבר נצחיות?

כן. "וכל ההבחן, הניתן לנו להבחין, בין עצם לעצם, אינו נבחן משום זה, רק ברצונו בלבד. כי הרצון, שבכל מהות, מוליד לו צרכים. והצרכים, מולידים לו מחשבות והשכלות, בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם, אשר הרצון לקבל מחייב אותם.

וכשם, שרצונות בני אדם, שונים איש מרעהו, כן צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, שונים זה מזה". ובזה אנשים מתרחקים זה מזה, נבדלים זה מזה.

שאלה: כשאני קורא את בעל הסולם, אני רואה שהוא מעמיד את הקבלה לעומת כל מיני אנשים שאוהבים חכמה, והוא כותב שזה לא קשור בשום דבר לחכמת הקבלה, וזה כמו שהוא לוקח סוכרייה מילד. אנחנו לא פועלים כך בהפצה. האם כל עוד אנחנו לא נמצאים בדרגה כזאת זה מסוכן לנו? למה בעל הסולם הוא מאוד חותך?

הוא אומר את האמת, מה עוד יש לו להגיד? הוא אומר אמת, שהרוחניות מושגת לא בתוך השכל. יש ברצון שלנו מצבים, חללים אחרים לחלוטין, שבהם אנחנו משיגים את הרוחניות. החללים האלה מקרינים, הופכים את עצמם למשהו שהוא דומה לרוחניות, ואז נבנית מתוכם אותה התכונה שיש ברוחניות. זאת אומרת, יש בי נקודות, חללים, מקומות ריקים, שאני צריך לגלות ולהשתדל לעשות מהם אותה תכונה כמו שיש ברוחניות, תכונה של השפעה, ואז אני ארגיש בהם מצבים רוחניים. זה מה שנקרא שבתוך הרצון לקבל שנברא אנחנו צריכים לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, ואז נרגיש ברצונות האלה תכונות רוחניות, את האור העליון, את התגלות הבורא.

תלמיד: אם אנחנו אומרים את האמת, אז זה מעליב את כולם.

מה זה חשוב לי איזו תגובה אני מזמין? אני אומר את האמת. האם האמת שווה פחות מאיזה עלבון של אנשים מבולבלים? אני בכלל לא מבין את ההתנגדות שלכם. מדובר על לפתוח לאנשים את היקום האמיתי כמו שהוא באמת, ואתם אומרים שהם יעלבו. אני לא מבין את הגישה שלכם.

שאלה: מה ההבדל בין נפש לנשמה?

יש נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. נפש זו ההשגה הרוחנית הקטנה ביותר, ונשמה היא כבר גבוהה יותר, הדרגה הבינונית, האמצעית, של השגה רוחנית.

שאלה: כנראה שאנשים מוכנים ואפילו רוצים לשמוע את האמת, אבל רק אם אוהבים אותם, כמוך אותנו, כשהשואל מתייחס באהבה למקום שלהם במערכת, ככה שיבצעו אותו אפילו לא במודעות. אז הנושא את האמת יש לו את הזכות להשמיע את האמת, אבל אם זה שנושא את האמת עדיין נמצא בקטגוריה של טוב ורע, אז כנראה שעדיין זה לא מתקבל בצורה נכונה וגורר דחייה.

ילד לא נעלב מהמבוגרים, אלא הוא נעלב כשלא נותנים לו משהו. אבל אם הם רוצים לתת לו משהו ועוד לגלות לו משהו אז הוא בשמחה מקבל את זה.

תלמיד: כן, בדיוק. באיזה שלב אנחנו הופכים להיות מבוגרים?

אנחנו הופכים להיות מבוגרים, בוגרים, כשאנחנו רוצים להביע אהבה לזולת. אז אנחנו הופכים להיות בוגרים.

תלמיד: זאת אומרת, יש לנו לאן לגדול?

כן, אנחנו עוד צריכים להתפתח.

שאלה: האם אנחנו יכולים לספר לאנשים על נושא הכוונה, זאת אומרת למה אנחנו עושים פעולה. הם יבינו את נושא הכוונה?

אנחנו צריכים להתכונן טוב טוב לזה שנוכל להסביר לאנשים מי אנחנו ועם איזו כוונה אנחנו מגיעים אליהם. אנחנו צריכים להבין אנשים, לא לדרוש מהם אלא לדרוש מעצמנו.

שאלה: הרצון מגיע לאדם משורש הנשמה שלו?

כן.

שאלה: מה קובע לְמה אדם מתאווה, לתענוגים בהמיים, לשליטה וכבוד או למושכלות? והאם זה משתנה באדם במשך חייו?

יש בזה הרבה תנאים. זה תלוי בשורש הנשמה, זה תלוי במצב הדור, בהרבה תנאים. אני לא יכול לענות על זה במשפט אחד.

תלמיד: ואדם משתנה תוך כדי חייו?

כן.

שאלה: מה קובע או איך האדם יודע מה המהות של כל דבר?

אדם לא יודע. הוא מודד הכול על עצמו. אנחנו לא יכולים למדוד מישהו שנמצא מחוץ לנו אף פעם. אנחנו יכולים רק מתוך האהבה, עד כמה שאנחנו יכולים לפתח בנו אהבה למשהו שמבחוץ, מתוך זה אני יכול באיזו מידה של אהבה להרגיש אותו בי, ולפי זה אני יכול לשפוט אותו ולהגיב נכון.

תלמיד: אנחנו רואים שבסוף הקטע הזה ממש מדבר על התפתחות האדם, מאיזה רצון בהמי, איזה משהו קטן, למושכל גדול.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו מבינים שזה בדיוק ההיפך.

מה ההיפך?

תלמיד: נראה כאילו יש כאן עניין של התפתחות האדם, אבל בעצם משהו הפוך קורה, כי אנחנו דווקא לא מתפתחים לכיוון התיקון, אנחנו הולכים דווקא לכיוון השבירה, כי כולם מתרחקים זה מזה, אין התקרבות, אין כאן איזה עניין לבוא לחיבור כמו שאמרת.

אז איך אנחנו יכולים תמיד לתפוס את המצבים האלה שהם כביכול הפוכים מכל הדרך שאנחנו צריכים ללכת בה?

אנחנו הולכים בדרך שהיא הפוכה מהרצון לקבל שלנו, זה ברור, וככל שאנחנו מתחילים בכל זאת להסכים עימה, כך אנחנו מתקדמים על ידי זה שמקבלים מלמעלה עזרה. העזרה הזאת באה כהארה מיוחדת מלמעלה ונקראת "האור העליון" והוא זה שמשנה אותנו, ואנחנו על ידו יכולים בהחלט להיות כמשפיעים ובזה אנחנו מדמים את עצמנו לבורא עד שמתחילים להרגיש אותו, להתקרב אליו, להתחבר, להתחבק, ונעשים בדבקות עימו. והמטרה שלנו להיות דבוקים בו בכל הכלים שיש לנו.

אנחנו לא יודעים מה עוד יש בבורא, אבל בכל הכלים שלנו אנחנו כן יכולים להגיע לדבקות בו, זאת אומרת להתמלא בכל הרצונות שלנו במילוי שמגיע מהבורא. מה עוד נשאר בבורא חוץ מזה? אנחנו לא יודעים. יש עוד אלף שמיני, תשיעי, עשירי, מי יודע מה יש עוד, אבל אנחנו צריכים לפתוח את עצמנו עד הסוף ולהיות דבוקים בבורא בלב ונפש, מה שנקרא.

שאלה: מהו המצב בעשירייה הנקרא מבקשים יחד, מהו המצב שכל אחד מבקש בנפרד ואיך כל חבר בעשירייה מברר את המצבים האלה?

זאת שאלה מורכבת, התשובה הפשוטה היא על ידי זה שהוא עובד על נתינת אהבה לחברים. כי אנחנו לא צריכים שום דבר, אם אני אוהב, אני שומע, אני מבין, אני מרגיש מה שהם רוצים ממני ובכלל, כי "על כל פשעים תכסה אהבה", וכך אני מתחיל להכיר אותם ולהיות מחובר איתם ולא זקוק לכלום חוץ מזה. אבל האהבה עצמה היא הרגשה כל כך מורכבת, כל כך מסובכת, שבתוך האהבה מתפתחים כל מיני רגשות של שנאה, קנאה, תאווה, כבוד, כל מיני דברים. כשאנשים מתחילים באהבה, הם לא יודעים למה הם נכנסים.

כי כביכול אני רוצה רק לאהוב את השני, להתחבר עימו בלב ונפש ולחשוב יחד וממש להיות "כאיש אחד בלב אחד", ומתוך זה אנחנו מתחילים לגלות מה ההבדל בינינו, כי כל אחד בעצם בנוי מחומר אחר, אמנם הוא רצון לקבל, אבל מהרצון לקבל של זה לרצון לקבל של זה יש הבדל גדול.

אמנם כל אחד רוצה להשפיע לשני מה שהוא חושב שטוב, אבל לשני זה לא מורגש כטוב, השני צריך להתעלות למעלה מרצון לקבל שלו ולרצות לקבל מהראשון מה שהראשון רוצה. אני צריך לקבל אם כך מהשני את היחס שלו למה שהוא נותן לי, שמה שהוא אוהב, אני אוהב, שמה שהוא רוצה לתת, שאני ארצה לקבל. זאת אומרת כל אחד חייב להיות כלול מחברו, ובזה אנחנו כבר מתחילים להתחבר.

זה לא פשוט, יש בזה הרבה שלבים, ובהתכללות כל פעם אנחנו בונים מערכות חיבור ומנגנונים כאלה שנקראים "פרצופים משניים", זה דבר מאוד מעניין איך זה נמצא בטבע הפנימי שלנו. מזה אנחנו מתחילים להבין מה הבורא בעצם עשה.

שאלה: השכל ניתן לאדם בשביל להשיג את הבורא, אבל זה לכשעצמו מגיע מהסטרא אחרא, והתורה היא תבלין. יוצא שהשכל הוא בשביל ללמוד את התורה ולקיים את המצוות, להתרחק מהרע ולהתקרב לצורת הבורא?

כן, נכון מאוד, כל הכבוד.

שאלה: דנו אתמול בעשירייה בסוגיה בין הפילוסופים לבין רב, ונשארנו עם שאלה. הפילוסופים אומרים שהנפש שרכשה חכמה היא שנשארת אחרי הפטירה. מה חכמת הקבלה אומרת על האדם אחרי הפטירה, מה נשאר, בין אם הוא נכנס להשגה ובין אם הוא לא נכנס להשגה?

אני מעדיף לא לענות כי אתם לא תבינו. אני יכול לענות ככה שאני אבלבל אתכם, אבל זאת לא מטרתי. אני רוצה שאתם תעלו למעלה מהתפיסה שלכם, מההסתכלות שלכם על העולם, ותתכללו במה שהמקובלים רוצים להביא אותנו.

שאלה: שמעתי שאמרת עכשיו שאדם שנכנס לאהבה הוא לא יודע באמת למה הוא נכנס. ובגשמיות אנחנו רואים את זה, שנכנסים לקשר אהבה, ואז מתעוררות כל הדחיות ובן אדם בורח. איך כשאנחנו מנסים להתקרב בתוך העשירייה, לא ניתן לכל הדחיות האלה לשתק אותנו, להבריח אותנו?

אנחנו צריכים יותר ויותר להבין זה את זה עד כדי כך שנגיע לרצון לחיבור של כל אחד ואחד, ואז אנחנו לא מסתכלים לא על חיצוניות ולא על התכונות שאנחנו מרגישים זה מזה, אלא אנחנו משיגים את התוכן הפנימי של האדם ומשתדלים לראות אותו מתוקן. ואז באמת כל אחד נעשה ראוי להיות חבר מאוד קרוב אלינו.

שאלה: על איזה תוכן צריך לשים את הדגש? כי יש לבן אדם הרבה תוכן פנימי. חלק ממנו ידחה אותי אולי, חלק אני אוכל להעריך, על מה לשים דגש?

על המטרה. מה באמת הוא מחשיב למעלה מהכול.

תלמידה: ומה אפשר לעשות עם כל החשבונות? האגו מתחיל לעשות באופן אוטומטי חשבונות עם האחרים.

ובאמת אם תמשיכי כך, אז לא תצאי מזה.

תלמידה: אבל זה הטבע, זה האגו.

לא, את לא יכולה להטיל הכול על הטבע ועל האגו ושכביכול אין פה מה לעשות. אם את אומרת כך אז אין לך מה לעשות בלימוד חכמת הקבלה. אנחנו חייבים להתמודד עם הטבע הגשמי.

שאלה: איך מתמודדים עם הטבע הזה?

על ידי חיבור עם החברים ותפילה לבורא.

שאלה: מה לעשות אם לא מגיעים לאהבה?

להמשיך, כי זו המטרה.

שאלה: בהכנה לשיעור אנחנו מכוונות זו לזו, ומתוך השאלות של החברים והחברות אנחנו מקבלות את התשובות שלך, כי בנינו את הכלים שלנו באופן נכון לשיעור. האם זו עבודה רוחנית?

זה חלק מהעבודה הרוחנית.

שאלה: האם כאשר אנחנו מתכללות עם החברות שחוות שנאה ודחייה ואנחנו רוצות לעזור להן להתגבר על ההתנגדות, אנחנו עלולות להידבק בדחייה שלהן? מהי הדרך הנכונה להתכלל כדי שלא להידבק בשנאה, או בדחייה הזו שלהן?

אנחנו תמיד נהיה במצבים כאלה, כמו העשירייה של רבי שמעון שהם היו מוכנים להרוג זה את זה ואחרי זה לתת את הנשמה זה לזה, ולאחר מכן שוב רצו להרוג זה את זה וכן הלאה. אנחנו צריכים להבין שזאת הדרך, ויש עליות, ירידות, חיבור, פירוד, ככה זה צריך להיות, העיקר להמשיך. ומי שהולך, אין מה לעשות. אבל אי אפשר להבין דבר אחד בלי הדבר האחר, כמו את החושך בלי האור, ולכן אנחנו צריכים לעבור מצבים כאלה וכאלה, ולכן רק סבלנות, כי היא יכולה לעזור לנו.

שאלה: יש חברות שכביכול נדבקו מאותן חברות שלא הצליחו להתגבר על הדחייה והשנאה, ועכשיו גם להן קשה להתגבר. איך עשירייה יכולה לשאת את כל זה?

להגדיל את חשיבות הבורא, להגדיל את מטרת הבריאה, להסביר לעצמך שהכי חשוב זה פשוט להמשיך. פשוט להמשיך. אנחנו נמצאים בשלב שבו אנחנו לא מבינים שום דבר. כשהעובר מתפתח ברחם אימו, האם הוא מבין משהו ממה שקורה אתו? ועדיין לאחר עוד שנים הוא לא מבין שום דבר ממה שקורה אתו. ועד גיל 12 או 13 הוא בכלל לא מבין את החיים, מאוחר יותר הוא רק מתחיל לאט לאט להבין. כך אנחנו צריכים לסדר את עצמנו, לכוון את עצמנו, אנחנו כבר אנשים מבוגרים.

שאלה: האם מטרת התפילה היא להתייחס דווקא לפנימיות החברים שדוחים אותנו מלכתחילה, או להתעלות מעל זה כדי להגיע לאהבה?

התפילה צריכה תמיד להיות מחוברת גם לסוף הדרך, לכך שאני רוצה להגיע לאהבה. ואני מסכים עם מה שיש עכשיו לפניי, אני מקבל את זה כמכשול בדרך, אבל בעצם אני רוצה להגיע לאהבה, לזה שאני נעלם בתוך העליון.

שאלה: אנחנו עובדות בעשירייה באופן כזה שאנחנו מציינות משהו טוב בכל אחת מהחברות, ולמרות שיש מצבים של ירידות ונפילות והבורא מראה לנו כל מיני פגמים, אבל אז שוב במפגש אנחנו מדברות ומשבחות את החברות, האם בזה אנחנו בונות אהבה?

באופן כללי כן. תנסו בינתיים להמשיך כך.

שאלה: את כל מה שאנחנו לומדים ומשיגים אנחנו מקבלים דרכך, אבל כל הזמן אני מרגיש שזה כמו אישה שאני אוהב ואני צריך להסתיר אותה מהעולם. האם כל הזמן זה יהיה ככה?

לא יודע. נעים לי לשמוע שאתם רואים בי את שלמה המלך אבל אני לא רואה שום קשר אתו. צריך להשיג הכול בתוך הקבוצה, אין כלום חוץ ממנה, ואז הכול יסתדר.

שאלה: הנפש היא הדרגה הראשונה ברוחניות מתוך חמש הדרגות שהן נפש, רוח, נשמה, חיה, ויחידה. האם הנפש ניתנת על ידי הבורא או נבנית על ידי הנברא מתוך הרצון להשפיע?

אנחנו יכולים להגיד שאנחנו בונים את זה, אבל אנחנו לא בונים כי כל המדרגות האלה הן כבר נמצאות בנו מראש. זו דרגה ראשונה של השתוות הצורה בין הרצון לקבל של הנברא ורצון להשפיע של הבורא, זה הנפש, נפישה, הדבר הפסיבי הראשון שהנברא יכול להשיג. לכן כך אנחנו משיגים.

תלמיד: כי למעשה בלי הנפש אין קיום.

נכון ,זו דרגה ראשונה.

תלמיד: לכן זה ניתן על ידי הבורא, הנברא לא יכול לבנות את הנפש ללא עזרת הבורא.

הנברא לא מסוגל לבנות בכלל שום דבר, את הכול אנחנו מקבלים מלמעלה.

שאלה: ואם אנחנו בונים לאט לאט את הרצון להשפיע?

אנחנו לא בונים, אנחנו מקבלים מלמעלה אור עליון שיוצר בנו תנאים לרצון להשפיע.

תלמיד: והרצון לקבל הוא הבסיס של האדם, זה מה שלמעשה נברא?

נכון.

שאלה: ומתוכו אנחנו מקבלים אחר כך מהבורא את הרצון להשפיע?

כן.

שאלה: נתת דוגמה בנוגע לאדם שלא רוצה לקבל משהו מהחבר, למרות שהחבר רוצה לתת לו מתוך מחשבה שזה יהיה לטובתו, ואמרת שעל האדם לרצות לקבל את זה וגם להבין למה החבר חושב שזה לטובתו ומה כוונותיו. האם הדוגמה הזו מתאימה ל"לקבל על מנת להשפיע'?

כן, במשהו כן.

שאלה: האם הרצון הטבעי הראשוני של האדם לא צריך להיות שותף כאן? זה צריך להיות ממש נגד הרצון?

לא, הרצון תמיד משתתף, רק השאלה באיזו צורה הוא מתחבר ומופיע באדם.

שאלה: כשאנחנו לומדים מהמקורות, מהזוהר, מבעל הסולם, אז במקום להתרכז בסגולה שבלימוד, יש בי קנאה כלפי המורים שלנו שהם כאלה גדולים ואני סתם איזה קוליה, ואני לא יכול להתנער מזה. איך לצאת מזה ולעבוד עם המקורות כמו עם סגולה?

אני לא מקנא באנשים גדולים. הופיעו בפניהם אפשרויות, הזדמנויות, הם גילו בתוכם כאלה כוחות, מאמצים, ובסוף הם הגיעו לכאלה גבהים שכבר בחיי העולם הזה הם נכנסו לקשר עם העולם העליון, עם הבורא, והצליחו לספר על זה, להסביר את זה. ודאי שזה מצב שאפשר לקנא בו, אבל לא הייתי אומר שזה מעורר בי כזאת קנאה. הייתי רוצה להשיג משהו ממה שהם השיגו, אבל הכול הוא "ברצון ה'", יש יש, אין אין.

צריך לעשות מה שביכולתנו, בכוחנו, ומעבר לזה זה כבר באמת רצון ה'. לכן האדם צריך להיות מרוצה מהגורל שלו, זה מאוד מאוד חשוב. אסור לו להאשים את הבורא על כך שלא קיבל ממנו משהו או שהוא לא יספיק לעשות משהו, אסור לו להתייחס ככה לחיים ולגורל שלו. בסופו של דבר כולנו נשיג הכול, זה תלוי רק בקשרים בינינו. הקשרים הטובים יגלו את המציאות האמיתית ואנחנו נרגיש אותה.

(סוף השיעור)