שיעור בוקר 12.07.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 181, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה",

חזרה על אותיות ע"ב – פ"ד

אני מתחיל מההתחלה (ראו שרטוט מס' 1). מבחינת שורש, שזה הבורא, האור העליון, רצונו להשפיע, מתעוררת בו הנקודה השחורה הזאת, רצון לקבל, והאור עושה מהרצון לקבל כלי ומשפיע לתוך הכלי, וזה נקרא בחינה א'. בחינה א', זאת אומרת שזה כבר רצון לקבל שהוא מלא באור, והוא נקרא חכמה. האור שממלא את הרצון לקבל מוסר לרצון לקבל את תכונתו, כך שהרצון לקבל רוצה להיות דומה לאור, ואז הוא מתנגד להיות המקבל, וזה נקרא בחינה ב' או בינה. ואחרי שבחינה ב', מתוך שהיא רוצה להשפיע כמו האור, מתרוקנת, היא מרגישה שהיא לא יכולה לחיות בלי אור החכמה, שזה ממש אור החיוּת שלה, ואז היא מפתחת בתוכה כלי קטן, כמה שהיא צריכה כדי להתקיים, וזה נקרא בחינה ג' או זעיר אנפין. לכן יש בזעיר אנפין חצי עליון שזה המשפיע, וחצי שני שזה המקבל, הוא כבר מחולק לשניים.

מתוך שהבחינה הזאת מחולקת לשניים היא בודקת מה היא באמת רוצה. כאילו יש לה הכול, לזעיר אנפין יש הכול, גם רצון להשפיע, גם רצון לקבל, מה חסר? דווקא אז הוא מגלה שחסר לו רצון לקבל שלם כמו בבחינה א', וזו בחינה ד', שהיא נקראת מלכות. "מלכות", היינו, שליטת הרצון לקבל, שהיא רוצה לקבל, ואז היא מתמלאה באור החכמה כמו בחינה א'.

הבחינות האלו שיוצאות מבחינת שורש, הן נקראות ד' בחינות דאור ישר, כי האור משפיע על הרצון שנמצא בו וכך עושה. אין כאן שום תגובה מצד הכלי, כן רוצה, לא רוצה, אין כאן שום חשבונות, אלא פשוט הכול מתקדם על ידי הכוח שפועל מלמעלה.

אחרי שבחינה ד' מקבלת, והיא מקבלת כבר מתוך עצמה, כי היא הייתה בבחירה בבחינה ג' והגדילה את הרצון שלה לקבל, היא מרגישה שהיא נמצאת במצב מאוד מיוחד, שהיא שונה מהבורא. היא לא יכולה להרגיש את זה בבחינות הקודמות, כי שם הרצון בא מלמעלה, ואילו כאן הרצון הוא משלה, מצידה, זאת אומרת, הרצון לקבל שבבחינה ד' התפתח על ידי זה שהיא בחרה בין שני הרצונות האלה שבבחינה ג', במה להעדיף, והיא מעדיפה להיות ברצון לקבל השלם. ולכן היא, שמקבלת בבחינה ד', נקראת שהיא ממלאה את עצמה, היא מתמלאה לפי רצונה, מה שלא היה בכל הבחינות הקודמות, ולכן היא נקראת "מלכות", שליטת הרצון לקבל.

ומה שקורה הלאה, היא מגלה שהיא לא מסוגלת לסבול את הפער בינה לבין האור שנמצא בה והיא מגרשת אותו. לָמה? כי הרצון שלה הוא רצון לקבל והרצון של האור הוא רצון להשפיע, ודווקא היא מרגישה את עצמה שהיא הפוכה מהאור, מה שאין כן לא היה דבר כזה בג' הבחינות הקודמות, ולכן המצב הזה נקרא "צמצום א'", צמצום על הלקבל. היא לא מפסיקה לרצות לקבל, אלא היא מפסיקה לקבל, הצמצום הוא על פעולת הלקבל, עם הרצון היא לא יכולה לעשות שום דבר. ואז היא מסרבת לקבל ונשארת ריקנית, ריק.

אחרי זה היא מחליטה, אז מה אני אעשה? כי בכל זאת הבורא הוא משפיע, ואם אני לא רוצה לקבל אז אני נמצאת בניתוק ממנו, לא לי ולא לו, ולא כלום. ואז היא מחליטה, "אני יכולה להפוך את הכלי קבלה שלי לעל מנת להשפיע".

שרטוט מס' 1

ואז היא מחליטה, אם אני אקבל את האור כמו קודם, שהוא בא ואני לא מקבלת, אני דוחה אותו, מפני שאני רוצה באמת לא להיות מקבלת, אז אני דוחה אותו, אבל אחרי שאני דוחה אותו אני אבדוק, אולי אני כן יכולה לקבל איזה חלק ממנו, או אולי את כולו, נראה, אבל בכוונה על מנת להשפיע, שזה כבר לא לעצמי, אז הקבלה שלי בעל מנת להשפיע תהיה באמת על מנת להשפיע ואני בזה אהיה דומה לבורא.

ואז החשבון הזה הוא נקרא "ראש", שלא היה קודם, והמקום איפה שעומד צמצום ומסך נקרא "פה", ולמטה מזה נקרא "גוף", שמחולק ל"תוך", איפה שמקבל את האור, ומה שמקבל זה נקרא "אור פנימי", ומה שלא מקבל את האור, מפני שרוצה להיות בדבקות, נקרא "סוף הפרצוף", ושם זה מקום ריק מאור החכמה, אבל יש שם אור החסדים, כמו בבינה, שלא רוצה לקבל. ב"סוף" זה אור חסדים, וב"תוך" זה אור חכמה.

זה מה שהוא מתכוון לעשות, זה כל העניין. אם הוא ימלא את עצמו יותר ויותר, עד שכל הגוף שלו יתמלא באור החכמה ובכוונה על מנת להשפיע, שזה ראש, אם הוא יתמלא עד הסוף בכוונה על מנת להשפיע זה נקרא "גמר התיקון", שכל הרצון לקבל יהיה מתוקן בעל מנת להשפיע. זה כל מה שיש לנו. ואז הוא בוחר בתהליך הזה ורוצה לממש את זה, ומכאן והלאה זה רק המימוש של אותה ההחלטה.

שרטוט מס' 2

זה הכול, זו ההחלטה של המלכות דאין סוף, שכך היא מחליטה. ועכשיו נלמד הלאה, איך זה מתבצע אחרי ההחלטה הזאת.

מה שקורה אחר כך, מלכות הזאת מתחילה לקבל בעל מנת להשפיע. זה כל הגוף שלה, דמלכות דאין סוף (ראו שרטוט מס' 3), היא מחלקת עצמה לראש, איפה שהיא עושה את ההחלטה, ולתוך ולסוף, עד כמה שהיא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע. אז יש כאן עניין של חשבון, ואז היא מקבלת בתוכה את האור. מפה עד הטבור זה תוך, ובו אור פנימי, מטבור עד הסיום זה סוף, וכך כל המלכות דאין סוף מתחלקת. רק מה שיש כאן חדש, זה הראש, שקודם לא היה ועכשיו יש, מחשבה, כוונה, ראש זה כוונה. והפרצוף הזה, שהיא מקבלת על מנת להשפיע כמה שמסוגלת נקרא גלגלתא, ועל מה שמקבלת, על הרשימות ד'/ד', ד' דהתלבשות, ד' דעביות, שהיא קיבלה במלכות דאין סוף, אור החכמה, על זה היא עושה חשבון.

אחרי שהיא קיבלה, מה היא יכולה לעשות? בא אור ישר והוא מתלבש באור חוזר בכוונה שלה לעשות הכול רק על מנת להשפיע, ואז היא מקבלת, זה "אור פנימי", והעודף שמגיע, שלא קיבלה, הוא מגיע ולוחץ על הטבור, ונקרא "אור מקיף", ואז בטבור יש ביטוש אורות מקיף ופנימי על המסך שעומד בטבור ולא נותן יותר להתקבל. מהביטוש הזה יש לנו הזדככות המסך וחזרה לפה דראש. כשמגיע לפה דראש הוא נתקע עם האור העליון שנמצא כאן ואומר, "טוב, אני אקבל הלאה בעל מנת להשפיע", ויורד למקום שנקרא חזה של הפרצוף הקודם, חזה של פרצוף גלגלתא.

ובמקום החזה הוא הולך עכשיו להמשיך את המנה הבאה של האור, אז הוא עושה חשבון ומקבל אותו, וההתפשטות הזאת היא על רשימות ד'/ג' מהמצב הקודם שנקרא ע"ב. מאיפה בא ע"ב? אם ניקח את כל הגימטריות של הכלים והאורות בפרצוף הזה הם נותנים לנו לפי החשבון 72, ע"ב. ואז הוא מתפשט, זה תוך הפרצוף, וסוף הפרצוף נגמר בטבור, מפני שלמטה מטבור יש כזה רצון לקבל שאי אפשר לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

גמר עם זה, יש ביטוש פנים ומקיף שוב, ושוב האור מקיף לוחץ על הטבור, ואז הוא מזדכך בחזרה ויורד שוב לחזה של הפרצוף הקודם, של ע"ב, ועושה כאן זיווג דהכאה כבר על רשימות ג'/ב', והוא נקרא ס"ג. גם כאן הגימטרייה היא מתוך שילוב של אורות וכלים, שכך נותנים את החשבון הזה. ואז הוא מתפשט מפה לטבור וברשימות ג'/ב'.

המיוחד שקורה כאן, שאחרי שהוא מתחיל להזדכך ומגיע מג'/ב', לב'/ב', רשימות ב'/ב', אז כל הפרצופים האלו, כל השלבים האלו שהוא מגלה בהזדככות שלו, הם כולם בינה. ממש בינה, ואז האור מכל הפרצופים האלו, יכול לרדת למטה מטבור, כי בינה יכולה להיות בכל מקום. ואז כשהוא מגיע למטה מטבור הוא משפיע אור החסדים, כי זה בינה, בחינה ב', חסדים, לנה"י דא"ק, אבל מעורר את הנה"י דא"ק ומקבל ממנו ד' דעביות שיש שם, זה רצון דבחינה ד' הגדול. ואז הרצון הזה של בחינה ד' הוא מתלבש על הפרצוף של נקודות דס"ג והוא מצמצם אותו.

מה זאת אומרת מצמצם? כי נקודות דס"ג יש להם כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, שליש למעלה מפרסא ושני שליש למטה מפרסא, נצח, הוד, יסוד, מלכות, ואז המקום הזה שמחלק, בחינה ד' שעלתה וחילקה את נקודות דס"ג לשני חלקים, המצב הזה נקרא עליית המלכות לבינה, והעלייה הזאת היא נקראת "צמצום ב'".

מה זאת אומרת? שמעכשיו והלאה כל האור שיכול אי פעם להתגלות בכל העולמות, הוא יכול לבוא ולהגיע עד הפרסא ולא יותר. עד כאן תבוא ולא יותר. אבל בכל זאת תראו מה שנעשה, שלפני ירידת נקודות דס"ג למטה כל האורות היו נגמרים בטבור הכללי. ואחרי שנקודות דס"ג ירדו למטה אפילו שהם הצטמצמו בחלק שלהם, אבל האורות כבר יכולים להגיע גם למטה מטבור עד הפרסא. זאת אומרת המקום שאפשר למלאות אותו באור הוא התרחב.

מה מעניין אותנו במקום הזה? שמצד אחד יש שליטה של בחינה ד' בכל האזור הזה שמתחת לטבור, מצד שני יש לנו שליטה של בחינה ב', בינה שהיא יותר מבחינה ד' למעלה מפרסא, ולמטה מפרסא בחינה ד' היא יותר מבחינה ב'. אז יש למעלה מפרסא תכונת ההשפעה ולמטה מפרסא תכונת הקבלה, וגבול ביניהם. ואז אנחנו נראה איך הנברא יכול להשתמש בכלים דקבלה האלו שמתחת לפרסא כדי לתקן אותם, להכשיר אותם על ידי הכלים דהשפעה. שכל התיקונים יהיו להעלות כלים דקבלה לכלים דהשפעה או להוריד כלים דהשפעה לכלים דקבלה. ובקיצור, לעשות כך שאת כל האזור הזה שמתחת לטבור יהיה אפשר למלאות באור אין סוף ואז יהיה גמר התיקון.

שרטוט מס' 3

שאלה: יש דבר כזה נקודות דע"ב או רק נקודות דס"ג?

ודאי.

תלמיד: בכל פרצוף יש?

כן, ודאי.

תלמיד: אנחנו תמיד מדברים על נקודות דס"ג.

האורות שיורדים מפה דגלגלתא עד הטבור דגלגלתא, איך הם נקראים?

תלמיד: טעמים.

טעמים. והאורות שעולים מטבור בחזרה לפה דגלגלתא?

תלמיד: נקודות.

נקודות. אז גם הפרצוף שיורד למטה מטבור זה נקודות, רק זה נקודות דס"ג. נקודות דס"ג זה אלו שבאים מטבור לפה דס"ג אבל הם גם יורדים למטה. זה כאן העניין המיוחד.

תלמיד: זאת אומרת, מה שמעניין אותנו בדרך כלל זה הנקודות דס"ג?

כן, כי הם נותנים לנו אפשרות להוסיף לקבל עוד ועוד את האור העליון על מנת להשפיע.

תלמיד: אתה לא ציינת פה אבל מתחת לטבור זה צמצום א', נכון?

צמצום א' יש לנו בכל מקום, הוא לא מתבטל אף פעם. אין לך אחרי צמצום א' שבמלכות דאין סוף מצב שאין צמצום א', תמיד.

תלמיד: חוץ מעל בינה, בינה היא ארץ חופשיה, היא יכולה להיכנס לכל מקום, גם בצמצום א' היא שורה?

זאת השאלה. שאלה ערמומית, יפה, וזה תלוי איפה אנחנו מדברים. בינה הולכת להשפיע, הרצון שלה הוא להשפיע. אם היא משפיעה על ידי כלים שהם רצון לקבל, אז ודאי על הכלים האלה חייב לשלוט צמצום א', ומעבר לצמצום א' הרצון להשפיע.

שאלה: יש בכלל מצב כזה שהכלי יכול בדיוק להגיד "מלכתחילה אני מקבל עד נקודה כזאת. אני משתמש ברצון שלי עד נקודה כזאת"?

זה פה דראש מחליט. הראש מחליט. פה דראש זה מלכות דראש שהיא מחליטה.

תלמיד: אני בודק את עצמי, האם אני רוצה לקבל משהו.

תתאר לעצמך, שהפרצוף הרוחני בודק בראש ועושה חשבון בראש והוא לא טועה. כי הוא מקבל את כל התכונות של הגוף, כל החשבונות, כל מה שיש לו בגוף והוא יודע להעריך את זה נכון. לא כמוך, שאתה הרבה פעמים מחליט בראש, ואחר כך [טועה].

תלמיד: זו השאלה, אני לא יכול לשלב את זה פרקטית?

אחרת אתה לא ברוחניות. הסימן ברוחניות ש"פיו וליבו שווים" מה שנקרא. "פה" זה מלכות דראש שמחליט, ו"לב" זה מלכות דגוף שמבצע וזהו.

תלמיד: מה צריכים כדי לעשות חשבון כזה מדויק ולא להיכשל מלכתחילה?

להיות קשור לעשירייה ועם הבורא. סך הכול. אני אומר ברצינות, כלום חוץ מזה. ולא לבטוח בכוחות של עצמו בכלום. זה גם לא פשוט. זאת אומרת, שאין לי שום כוח, אין לי שום מחשבה, אין לי שום דבר מעצמי שאני יכול על זה בכלל לסמוך, רק קבוצה ובורא, ואז החשבון יהיה נכון.

תלמיד: יש דבר כזה שיש שני רצונות בבת אחת? כי או שיש רצון לקבל או שיש רצון להשפיע.

לא, אין בעיה. כי רצון להשפיע זה כוונה על מנת להשפיע, אין לנו רצון להשפיע. רצון להשפיע זה הבורא, אצלנו זה רק כוונה. מה זאת אומרת כוונה? שאני מקבל בצורה כזאת שזה כהשפעה, אני משתמש בזה שהוא אוהב אותי. ולכן כשאני מקבל אני רק חושב איזה תענוג אני נותן לו וזה מספיק, וכמה שאני אקבל יותר אני נותן יותר. זאת אומרת, הכוונה לא על מנת להשפיע היא מגיעה מהנברא, הרצון לא משתנה. הרצון גם לא מזדכך, רק המסך מזדכך.

שאלה: בשרטוט מנית עשר ספירות, כח"ב, חג"ת, נהי"מ. של מי הספירות האלה?

על מה אתה מדבר, על נקודות דס"ג?

תלמיד: כן.

נקודות דס"ג זה פרצוף שיורד למטה, הוא משפיע חסדים לנה"י דא"ק, מקבל משם ד' דעביות, מצטמצם בחלק שלו שזה הרצון לקבל שבבינה.

בינה כוללת ג"ר וז"ת, כלים דהשפעה וכלים דקבלה. בינה כך בנתה את בחינה ג', שיש בה כלים דהשפעה וכלים דקבלה (ראו שרטוט מס' 2). אז מעל הפרסא יש כלים דהשפעה, ומתחת לפרסא זה כלים דקבלה (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

אחרי שנעשה צמצום ב', יש לנו העלאת רשימות (ראו שרטוט מס' 5) ממקום שבו היה צמצום מכל אזור נקודות דס"ג. כשהם הצטמצמו, אז יש כאילו שני חלקים. באזור כלים דהשפעה, יש חלק שמותר בו לקבל, ובאזור של כלים דקבלה, יש חלק שאסור בו לקבל. ואז הרשימו, רושם מזה עולה בחזרה לראש דס"ג, ומכל הפרצוף, מנקודת ההתחלה של הטבור ועד התחלת הסיום, כל הרשימו הזה עולה לראש דס"ג.

וכשהוא עולה הוא מגיע לראש דס"ג, למסך שלו שבפה דראש. כי המסך הוא מוליד את נקודות דס"ג, אז הוא עולה בחזרה למי שהוליד אותו. ויש פה שני סוגי רשימות. רשימות ב'/א' צמצום ב', שזה הרשימו של החלק העליון של הפרצוף, כלים דהשפעה. ורשימו של ד'/ג' מהחלק התחתון בכלים דקבלה. שתי הרשימות האלה הן מפני שצמצום ב' חילק אותם. ואז עולות שתי רשימות, ונעשה קודם כל זווג על ב'/א' צמצום ב'.

כדי לממש את הזוויג הזה, אז יש לנו עניין של העלאת מסך ל"נקבי עיניים", זאת אומרת לבינה, לבינה דראש דס"ג. מה זה ב'/א' צמצום ב'? הוא צריך להוליד פרצוף, שהפרצוף הזה ייקרא "זעיר אנפין". א'/ב' זה זעיר אנפין, אבל צמצום ב', רק בקטנות, רק בכלים דהשפעה, כמו כדוגמת הפרצוף הזה, רק עד החזה שלו, עד הבינה. ואז נעשה עליו זיווג דהכאה קצר, פרצוף קטן, והתפשט עד הפרסא. מאיפה שהוא בא, עד שם הוא מתפשט. ומתפשט מהטבור עד הפרסא. והפרצוף הזה כרגיל כמו כל יתר הפרצופים, הוא כולל ראש אחד, שזה נקרא "כתר". הראש השני שנקרא "אבא ואמא", וגוף שנקרא "זו"ן". כך זה נקרא. למה הוא נקרא כך, אנחנו נברר אחר כך.

שרטוט מס' 5

המבנה שלהם מאוד מיוחד, זה מבנה שלא היה אף פעם אצלנו. (ראו שרטוט מס' 5) זה מבנה כזה שכתר קודם כל הוא מגיע להתפשטות שלו, אבל הוא נפעל רק בגלגלתא ועיניים שלו, ועליו מלבישים אבא ואמא, ועל אבא ואמא מלבישים זו"ן. בהם יש חלק כזה שנקרא "גלגלתא עיניים", יש כתר, יש אבא ואמא בגלגלתא ועיניים, ואחר כך זו"ן, גלגלתא ועיניים דזו"ן. הכול בקטנות. זאת אומרת, רק מה שצבוע באדום זה הנפעל, גלגלתא עיניים דכתר, גלגלתא עיניים דאבא ואמא, שמתלבשים על האח"פ דכתר שלא נפעל, וגלגלתא עיניים דזו"ן. כלים דהשפעה שבראש א', כלים דהשפעה שבראש ב', וכלים דהשפעה שבגוף. זה המבנה שהוא נקרא "עולם הנקודים", "קטנות". אנחנו אפילו יכולים למשוך את זה הלאה, את הזו"ן. אמנם שהם לא נפעלים, אבל יכולים כך למשוך אותם.

(ראו שרטוט מס' 5) הכלים של אח"פ דכתר, ואח"פ דאבא ואמא, ואח"פ דזו"ן, הם לא נפעלים, אין כוחות, אין שום דבר, כל הפרצוף הזה הוא נמצא רק בגלגלתא עיניים. מה הוא עושה, הוא מתפשט שם מאיפה שבאו הרשימות דקטנות, מטבור עד הפרסה, ומתפשט רק בכלים האלו שגם הם נקראים כח"ב, נקרא "גלגלתא", והחג"ת נקרא "עיניים", וסך הכול הם נקראים "גלגלתא ועיניים". אז לשם מתפשטים. זאת אומרת, זה פרצוף, אין בזה שום דבר מיוחד. רק לא היה לנו אף פעם פרצוף בקטנות. מה זה קטנות? שאפשר להשתמש בו רק בכלים דהשפעה, ובכלים דקבלה אסור להשתמש. זה עולם נקודים בקטנות.

שאלה: אני רוצה לגעת שוב בעניין הזה של נקודות דס"ג שיורדות מתחת. אנחנו לומדים שאחרי צמצום א' יש רק לקבל על מנת להשפיע.

רק להשפיע על מנת להשפיע. בצמצום א', לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל פה הנקודות שיורדות מתחת לטבור, הן כבר לא עובדות עם התנאי הזה של אור חוזר ואור פנימי.

לא. אני אגיד לך מה קורה כאן.

תלמיד: אני רק רוצה לסיים את השאלה. אנחנו לומדים שבהזדככות של המסך מהטבור לפרצוף הס"ג חזרה.

מטבור עד ב'/ב'.

תלמיד: אחרי זה יש ב' טהור, זאת אומרת, בינה טהורה, והיא כבר יורדת למטה בלי החשבון של אור חוזר, של החשבון הזה שאני עושה צמצום, מסך ואור חוזר, אלא היא פשוט יורדת למטה. כי נראה לי שאחרי צמצום ב' יש את עניין החלוקה של להשפיע על מנת להשפיע ואסור לקבל. אז לבינה הטהורה שירדה למטה, יש לה כאילו עצמאות משלה. זאת אומרת, ההתגברות שלה שהייתה לה בבינה, בארבע בחינות דאור חוזר, ההתגברות הראשונה, פה היא מבססת איזושהי עצמאות משלה מהבורא. האם יש פה את הדבר הזה, שהיא פה מכינה את המקום הזה של שליש אמצעי דתפארת?

אתה מדבר נכון, אבל למה אתה חושב שמה שקורה עכשיו זה לא מכוון מהבורא, ובינה לא נמצאת בקשר עם הבורא?

תלמיד: כי לבינה הייתה את החוצפה מארבע בחינות דאור ישר לעשות את ההתגברות הראשונה שלה ולהגיד "אני רוצה להשפיע". זאת אומרת, היא קוראת תיגר על הבורא שכביכול היא רוצה להיות כמוהו, אבל היא רוצה להיות מעליו.

בסדר, זה עוד ישתנה בך.

תלמיד: כי זה הבסיס של הנברא, שהוא נהיה עצמאי מהבורא. כי אחרת איך הוא יכול להיות עצמאי מהבורא, אם אין לו את מקום המשחק הזה?

אני לא יכול לסתור אותך וגם לא רוצה לעשות את זה.

תלמיד: זה כביכול גם מחייב את השבירה יותר מאוחר, שאז הבינה יכולה להישבר לתוך תכונת הקבלה, ומשם היא יכולה להתחיל לעשות את הבירור הזה כבר.

מה אתה רוצה לשמוע ממני?

תלמיד: זה מטריד אותי בראש.

זה טוב מאוד, תמשיך. יש כאן כמה טעויות קטנות, ואתה תגלה אותן לבד. אבל בסך הכול הלך המחשבה הוא טוב, הוא בריא.

שאלה: רשימות ד'/ג' נוצרות אחרי הזדככות מסך, גלגלתא, מטבור לפה, והן שייכות לע"ב. למה אנחנו אומרים שרשימות שמתעוררות בנה"י דגלגלתא, זה ד'/ג' ולא ד'/ד'?

כי גם שם יש הזדככות. גם בנה"י דגלגלתא שהם מטבור עד הסיום, יש הזדככות. כל פרצוף גלגלתא מזדכך מכל קבלת האור. מה קורה? הוא היה נמצא בהתנגדות לקבלת אור החכמה בעל מנת להשפיע למטה מטבור, ולכן הוא גם מזה מזדכך. גלגלתא מפסיקה לעבוד עם בחינת ד' דעביות על מנת להשפיע.

תלמיד: כבר בנה"י?

וגם בנה"י זה מורגש. שאלה יפה.

שאלה: אם אפשר להתעכב על העניין הזה של שיתוף מידת הרחמים בדין?

עדיין אין.

תלמיד: לא, יש את הצמצום בתוך בינה.

אבל זה לא שיתוף, זה ההפך, זאת שליטת הד' על הב'. עוד לא שיתוף, עוד לא עוזרים אחד לשני, אלא ד' מצמצמת את הב'.

תלמיד: אבל העלייה הזאת של המסך לתוך הבינה, מה שיוצא בעולם הניקודים, זה משפיע על המבנה הזה שאחר כך יוצא?

כן. מלכות שעולה לבינה ומגבילה את בינה, היא מבדילה בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה, זה משפיע מעכשיו והלאה עד גמר התיקון.

תלמיד: אפשר לתת דוגמה פשטנית על העניין הזה?

לא, את זה אנחנו נלמד, עוד לא למדנו איך הן עובדות יחד, מלכות ובינה. פעם מלכות מצמצמת את הבינה, פעם בינה מוסיפה למלכות, וכך זה נקרא "ותלכנה שתיהן יחדיו", גם בינה וגם מלכות.

תלמיד: אז זה עדיין לא שיתוף בעצם?

לא שיתוף, אין, עדיין צמצום. אבל מתוך ההתנגשות, מתוך ההגבלה, מגיעים אחר כך לשיתוף.

שאלה: למעשה בתהליך של ארבע בחינות דאור ישר, עד שכל הרצון לקבל לא מתמקד, עד שאין את הדחיה הסופית של האור, זה אומר שאין מלכות בכלל, יש רק נקודה שחורה. האם אני טועה?

לא, אתה לא טועה. מלכות מתפקדת בתור ההגבלה. אחרי שהיא אומרת, אני מצמצמת את הרצון לקבל שלי, שהוא לא מיועד להיות מקושר עם האור העליון, כי הוא הפוך מהאור העליון, אני מצמצמת אותו. ורק במידה שהוא יכול לתמוך בכוונה בעל מנת להשפיע, ניתן להשתמש ברצון לקבל. זה מה שקורה. ולכן הרצון לקבל הוא פסול. איך הוא בכל זאת תומך בכל העניין? מעליו אפשר לפתח כוונה על מנת להשפיע. וכל העבודה שלנו היא רק בכוונה בעל מנת להשפיע. במידה שיש כוונה על מנת להשפיע, אתה יכול להשתמש ברצון לקבל. אבל זה גם לא רצון לקבל ממש, אלא זה רצון לפני הרצון לקבל.

זה קורה כך, שהרצון לקבל על ידי השבירה הוא עושה פלישה על הרצונות דלהשפיע, ואז ברצונות להשפיע האלה ניתן להכשיר אותו בעל מנת להשפיע. אבל הרצון לקבל בעצמו, בחינה ד' ממש עד גמר התיקון, אי אפשר לעשות איתה שום דבר. אלא על ידי ההתכללות שלה בג' בחינות הקודמות אנחנו מממשים אותה כולה והיא נכללת שם עם כל תכונות ההשפעה, עם כל האפשרויות להשפיע בהתכללות. אז יש "רב פעלים מקבציאל" שאני לא יודע מה זה, איך בחינה ד' יכולה להפוך בעצמה ללקבל על מנת להשפיע. אין לזה שום הסבר והבנה אלא ככה זה, נעשה מלמעלה.

תלמיד: זאת אומרת מלכות דאין סוף, עד שלא מתרכז כל הרצון לקבל, למעשה המושג הזה לא קיים. כי יש רק את האור שהוא דרך ארבע בחינות דאור ישר.

רק על ידי ההתכללות של מלכות בתכונות למעלה ממלכות, אנחנו יכולים כך לקדש אותה, להכין אותה לאט לאט לגמר התיקון. כל הפעולות שלנו הן לכאן. אבל בהתכללות המלכות בט' ראשונות יש לנו מזה הרבה הבחנות, הרבה גילויים, הרבה השגות. על ידי זה שאני מעלה את המלכות שלי לט' ראשונות, אני כאילו עם הרצון לקבל שלי נכנס לכל הט' ראשונות. לכל תכונות דהשפעה אני נכנס. אמנם אני נכנס לשם ואני נעלם שם ברצון לקבל שלי שהוא תחת הצמצום, אבל אני נכנס בכל מקום ואז אני טועם בהתכללות עם כל ההבחנות האלה דלהשפיע שישנן, מה הן. אני טועם את זה כשאני נכלל בהן. אמנם אני לא סופג את זה בתוכי, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שאני בצורה כזאת עובד עם הרצון להשפיע, דווקא עם כל ט' הראשונות. כתוב, שמלכות בעצמה לא משתמשת עד גמר התיקון בעצמה.

שאלה: בקשר למה שאמרת, ט' ראשונות, האם אפשר איכשהו להשוות את זה לעבודה בעשירייה?

כן, ודאי. כל אחד ואחד אמנם הוא נשאר אגואיסט, אבל בזה שהוא נכלל בתשעה חברים, על ידי זה הוא יכול להיות בהשפעה. רק בצורה כזאת. טוב ששאלת, יפה, תודה על השאלה.

רק בזה שאני נכלל בתשעה חברים שלי, דרכם אני יכול להשפיע לבורא. בלי זה אין לי שום סיכוי להיות בהשפעה הדדית עם הבורא. אך ורק בגלל שאני נמצא בהתכללות בהם. בהם, לא בי, אלא אני בהם. זאת אומרת, אני מבטל את עצמי ב"האני" שלי, כמו שרב"ש כותב, עושה את עצמי אפס וכמה שאני נכלל בהם, לשירות שלהם, במידה הזאת אני יכול להשפיע דרכם לבורא.

יצא כך, קצת יותר ברור.

שאלה: זה שאני מתכלל בכל חלק, מתפעל ממנו, באיזה שלב ההתכללות הזאת קושרת את כל החלקים ביחד?

אנחנו עוד מעט נעבור את שבירת הכלים ואחרי זה יהיה לנו ברור איך עובדים הכלים. כי לפני שבירת הכלים אין כלים. זה עדיין לא כלי, זו עדיין הכנה והכנה, זה עדיין לא ברור. כבר יש איזה הבדל, הבדלה, כלים דהשפעה, כלים דקבלה ופרסא ביניהם, אבל זה עדיין לא. עוד מעט, אחרי שבירת הכלים אנחנו נתחיל ללמוד עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, פרסא שביניהם, הנשמות, שבירה בנשמות, ואז כבר יהיה לנו ברור מה קורה, איך מעבירים חלקים ממצב שאי אפשר לתקן אותם למצב שאפשר לתקן אותם. אבל אתם כבר יכולים איכשהו להרגיש שכאן בעצם תחילת התיקון העתידי.

שאלה: אמרת שבארבע בחינות דאור ישר, בזעיר אנפין יש גם חכמה וגם חסדים.

זה נקרא אור חסדים בהארת חכמה.

תלמיד: המלכות קיבלה עכשיו את כל אור החכמה, ולאן נעלם האור חסדים?

איפה היא קיבלה?

תלמיד: אמרת שמלכות קיבלה עכשיו את כל החכמה.

לא, לא אמרתי דבר כזה.

שאלה: הפרצוף, אותו הכלי שמופיע בו ראש אחרי צמצום א', זה גלגלתא או שגלגלתא יוצא אחרי זה?

אחרי צמצום, מלכות מחליטה שהיא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, בצורה כזאת שיש לה "ראש", ואחר כך כשהיא מקבלת זה יהיה "תוך", ואיפה שהיא לא מקבלת זה יהיה "סוף", שלושה חלקים. וזה סך הכול ייקרא "פרצוף" (ראו שרטוט מס' 6).

תלמיד: האם זה הפרצוף שנקרא גלגלתא?

לא, מלכות מחליטה שכך היא תעבוד. זה יהיה גם בגלגלתא, גם בע"ב, גם בס"ג, בכל הפרצופים עד גמר התיקון. כל עוד היא לא תמלא את כל הגוף שלה עם אור החכמה בעל מנת להשפיע, כך היא תעבוד על כל פרצוף ופרצוף. כל מנה ומנה שהיא יכולה לקבל זה יהיה בצורה כזאת.

תלמיד: איך מכאן מופיעה גלגלתא?

כשהיא מתחילה ככה לעבוד, אז כבר מופיעה גלגלתא. זו פעם ראשונה שאותה המלכות מתחילה לקבל על מנת להשפיע. בגלגלתא יש את הראש שלה, ויש את התוך שלה ויש את הסוף שלה. כמו בפרצוף, ראש ותוך וסוף.

תלמיד: זאת אומרת שגלגלתא קורית בתוך ה"תוך" של הפרצוף הראשון הזה?

לא, זה לא פרצוף, זו תכנית. זו תכנית שמלכות דאין סוף אחרי שהצטמצמה, היא חושבת, "אז מה עלי לעשות? אולי אני אקבע את היחס שלי עם הבורא בצורה כזאת, ואני אשתדל למלאות את עצמי בעל מנת להשפיע". זו תכנית העבודה. ועכשיו כל הפרצופים מרגע זה של צמצום א' ועד גמר התיקון, יהיו לפי התבנית, המודל הזה.

שרטוט מס' 6

שאלה: לגבי ירידה של נקודות דס"ג. באות ס"ב כתוב שיש הזדככות לו"ק ואז זה דומה לו"ק דגלגלתא. במה ההשתוות לו"ק דגלגלתא?

ו"ק דגלגלתא זה למטה, בסוף, איפה שיש רק אור חסדים, וגם בנקודות דס"ג שיש הזדככות, היכן שכתוב ב'/ב', מג'/ב' זה הולך לב'/ב', ואז ההתפשטות מתחת לטבור זה חסדים. ולכן החסדים האלו והחסדים האלו יכולים להתערבב, את זה למדנו, כך כתוב, יש קרבה בין הפרצוף נקודות דס"ג ובין נה"י דא"ק מפני שאלו ואלו הם חסדים (ראו שרטוט מס' 7).

תלמיד: נה"י דגלגלתא הם גם חסדים במשהו?

נה"י דגלגלתא הם חסדים. זה שהם לא רוצים לקבל, אז הם מתמלאים עם אור החסדים.

שאלה: נראה שיש קביעות איך הרשימות מתקדמות, נגיד מע"ב לס"ג ומס"ג לעולם הנקודים, ומגלגלתא לע"ב. אז בוא נגיד שלע"ב יש רשימו ד'/ג' ונקודות יהיה להם ג'/ג' ובזמן שזה הגיע לס"ג זה כבר ג'/ב'. אבל עכשיו מגלגלתא לע"ב הוא לא מאבד דרגה שלמה. נגיד יש ד'/ד' ולא בטוח מה קורה עם נקודות של גלגלתא.

עביות דגלגלתא חייבת להזדכך במידה אחת, במקום ד' ג'.

תלמיד: למה?

זה המסך מזדכך, כי הוא לא יכול לעמוד נגד ביטוש פנים ומקיף. בטבור יש ביטוש פנים ומקיף, שני האורות האלה מבטשים במסך והמסך מחליט שהוא מזדכך. ואז הוא מזדכך. בטבור הוא ד'/ד', וכשמגיע לפה דראש, הוא כבר ד'/ג'.

תלמיד: אם נשתמש באותה לוגיקה כמו בפרצופים הקודמים, זה יהיה שד'/ד' יהפכו לד'/ג' ואז בע"ב זה יהיה כבר ג'/ג'. זה פשוט לא מסתדר.

רשימו דהתלבשות נשאר מהמצב הקודם. אין לו רשימו אחר, הוא עוד לא קיבל שום דבר. במה הוא יכול להחליף רשימו דהתלבשות? רק רשימו דעביות משתנה. כי כל הרשימות היו בתוך גלגלתא, היא מימשה את הרשימו הכי גדול, אז עכשיו מגיע הרשימו הקטן. כל הרשימות מגיעות ממלכות דאין סוף בכלל.

תלמיד: בשרטוט (ראו שרטוט מס' 7) נקודות דס"ג מתחלקים לגלגלתא עיניים ולאח"פ, והם נמצאים אחד מתחת לשני.

כן.

שאלה: בעולם נקודים מאיפה נלקח המבנה הזה?

לפי הרשימות שעולות מלמטה מטבור. הרשימות האלו מנקודות דס"ג שהתפשטו מטבור עד הסיום וקיבלו אחר כך צמצום ב', הרשימות האלה עלו בחזרה לראש דס"ג. הן עולות בתוך הס"ג מהטבור הכללי לפה דראש דס"ג, אבל בזמן שהן עולות מטבור לפה הן יורדות למטה, מתערבבות עם נה"י דא"ק, מצטמצמות ואז עולות.

הכול זה בזמן שהן עולות מסוף לפה ואז בפה דראש יש לנו שני סוגי רשימות. רשימו מהחלק העליון בוא נגיד, ורשימו מהחלק התחתון. ויוצא לנו קטנות על הרשימו של החלק העליון כי אפשר להשתמש בו, ואחר כך רשימו על החלק התחתון שהוא מצומצם גם יוצא, כי ס"ג כביכול מוצא הזדמנות להשתמש גם בגדלות, ברשימו ד'/ג', אבל זה לא נכון והוא נשבר. עולם הנקודים נשבר.

את זה כבר נלמד בפעם הבאה.

שרטוט מס' 7

שאלה: מה שאנחנו בונים זה איכויות של כוונה כלפי הבורא? איך מגיעים לרמה החדשה הזאת של קיום?

אני לא מבין אתכם. לא השתנה כאן כלום. פשוט השתנו התנאים ולפי התנאים החדשים אני פועל במה שמותר. אין לי כוח להשתמש בכלים דקבלה, אלא רק בכלים דהשפעה, אז אני משתמש בכלים דהשפעה. זה מה שיש לנו בעולם הנקודים בקטנות. עוד מעט יבוא עולם הנקודים בגדלות, אז אנחנו נראה איך שהוא משתמש בו.

תלמיד: מה המטרה של כל הלימוד הזה של הפתיחה, כל המבנה הזה שאנחנו לומדים?

אנחנו לומדים את המבנה של הנשמות, את המבנה של המקום איפה שהנשמות קיימות כדי שאנחנו נשתמש בקשר בינינו ובמקום איפה שאנחנו נמצאים, שזה העולם, אפילו לא עולם, אנחנו נגלה חמישה עולמות, ואז אנחנו, על ידי זה שמשתמשים נכון, שיודעים נכון את המבנה שלהם, את הסטרוקטורה שלהם, יכולים להגיע למימוש השלם.

מה זאת אומרת? שבכל העולמות האלה שאנחנו נמצאים בתוכם, נמשוך את האור העליון ונמלא בו את כל העולמות. זה התפקיד שלנו, זה ביכולתנו לעשות. ואז נחייה כמו כל העולמות האלה בצורה נצחית, יפה ושלמה. בשביל מה זה? שיהיה לנו טוב. נעשה חגיגה, מסיבה כל הזמן.

שאלה: בעל הסולם אומר הרבה פעמים ו"ק, פרצוף ו"ק.

ו"ק זה נקרא חצי מהפרצוף.

תלמיד: זאת אומרת שאין בו אור חכמה, נכון?

אין אור חכמה.

תלמיד: האם הוא מסוגל לראות מקצה העולם עד סופו במצב הזה?

איך הוא יכול? הוא לא מסוגל בכלל לראות, לראייה צריך אור החכמה.

תלמיד: אבל זה לא ויתור על אור החכמה?

הוא לא יכול לאפשר לעצמו. אין לו כלים כאלו, לכן הוא בו"ק. אם היה אפשר, אז בטח שהיה.

תלמיד: אז למה אומרים שעובר רואה מקצה העולם ועד סופו?

זה על ידי זה שהוא מבוטל כלפי האימא ונמצא בתוך אימו. "עובר במעי אימו", זה משהו אחר.

תלמיד: הוא לא נקרא כו"ק?

לא, הוא לא נקרא ו"ק. אפס, עביות דשורש. עוד נלמד את זה. אתם קופצים קצת קדימה אבל מה לעשות, גם זה טוב.

שאלה: לגבי ארבע בחינות דאור ישר, אנחנו אומרים שבחינה ג', זעיר אנפין, אין לה ראש, הראש שלה נמצא בז"ת דבינה.

נכון.

תלמיד: זה כנראה נובע מזה שבסוף בחינה ב' היא הרגישה שאין לה כוחות, רק להשפיע, והיא צריכה לקבל איזו הארה של אור חכמה ואז נולד פרצוף בחינה ג'.

למה לפי זה אי אפשר להגיד שגם לבחינה ב' אין ראש? כי החלטה על בחינה ב' יצאה בסוף של בחינה א'.

אתה כבר עשית טעות בבחינה ג' ועכשיו אתה עושה מזה טעות על בחינה ב'.

באמת ראש דזעיר אנפין נמצא בבינה. אתה צודק. מפני שבינה מולידה אותו ומחליטה מה היא רוצה. באור החסדים יש לה השפעה, היא מחליטה שחסר להשפעה שלה גם לקבל על מנת להשפיע ואז היא מחליטה שהיא מוסיפה לעצמה כוח לקבל על מנת להשפיע.

מה שאין כן בבינה, ועוד איזה ראש יש בבינה, כי הפוכה מהחכמה, היא יוצאת מהחכמה ואומרת, "אני לא רוצה את החכמה". היא עושה צמצום על החכמה. רק זה לא נקרא עדיין צמצום א' כמו במלכות, אבל היא מצמצמת את החכמה. היא אומרת, "אני לא מקבלת. אני רוצה להיות משפיעה כמו בחינת שורש. איך אני עושה את זה?" היא דווקא בונה לעצמה ראש.

בד' בחינות דאור ישר אי אפשר לראות את זה, אבל כבר יש לה את זה. היא מחליטה ההיפך מקודם, אז וודאי שיש לה לזה תוכנית והיא ממלאה את עצמה בעל מנת להשפיע. היא לא רוצה לקבל אור חכמה, רק אור חסדים, רק להיות בהשפעה. זו הגישה החדשה שלא הייתה קודם.

אתה אומר שאין לה ראש. ועוד איזה ראש יש לבינה. כל הראש של הנבראים מגיע מאותה בחינה ב' בד' בחינות דאור ישר. גם מלכות שהיא נקראת גבורה תתאה ובינה נקראת גבורה עילאה, התגברות העילאה. אז מלכות גם כשהיא מרגישה בושה ועושה צמצום ואחר כך את כל התיקון, זה רק בזכות הבינה, ואת הכול היא מקבלת מבינה.

שאלה: גלגלתא זה בחינת שורש, זה רק אור פשוט.

מה זה בחינת שורש?

תלמיד: כתר.

לא. כתר זה לא בחינת שורש. גלגלתא עובדת עם בחינה ד', לכן כלפי כל הפרצופים האחרים היא השורש שלהם. זה מבלבל אבל זה בסדר. כשע"ב מושך את האור מאין סוף, הוא מושך את האור אין סוף דרך הגלגלתא, אז גלגלתא מקבלת מזה עביות של הע"ב, עביות א' ומושכת את האור.

אז בגלגלתא יש כבר שורש וא', אחר כך יוצא ס"ג, אחר כך יוצא מ"ה עליון, ב"ן עליון ואז יוצא שבגלגלתא מתאספים כל פעם פרצופים נוספים ועל ידי זה בגלגלתא יש שורש א', ב', ג', ד'. זה נכון מצד המשכת האורות, אבל מקבלה על מנת להשפיע עם המסך, לגלגלתא יש בחינה ד' עם המסך דבחינה ד'.

איך אתה תשווה עכשיו זה עם זה? זה בלבול קטן אבל יסתדר.

תלמיד: למה גלגלתא לא הכי זכה?

היא הכי זכה כי יש לה מסך דבחינה ד'.

תלמיד: אבל יש לה את רוב הכלים הכבדים ד'/ד'.

אבל ברוחניות אנחנו אומרים שזכות היא לא בגלל שאין לו עביות, אלא זכות בגלל שיש לו עביות גדולה עם המסך.

אתה צודק שיש כאן בלבול בהבנה. עד שזה מסתדר, כך זה יקרה.

(סוף השיעור)