שיעור בוקר 22.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תע"ס, כרך ו, חלק טז, דף א' תתקיב, עמ' 1912 אות מ"ב.
"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה"

אות מ"ב

* "בזהר קדושים בדפ''ג ע''א וז"ל בסתרי תורה אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום, חד צדיק עבד שמושא בנוקביה, ואתעביד מההוא שמושא גופא חדא, דנהירו דיליה יתיר מכל אינון מלאכין שליחן לעילא כו'. בראשונה אבאר ענין אחד ששמעתי ממורי ז"ל בקיצור, ואח"כ ארחיב הביאור יותר כפי מה ששמעתי אח"כ."

* שער מאמרי רשב"י זיע"א פרשת קדושים דף קע"ד ט"ב.

את זה כותב מרח"ו כלפי האר"י שאת זה שמע. מה הוא שמע? אות מ"ג.

אות מ"ג

"הנה אדם הראשון לא היה לו שום חלק מן האי עלמא, שהוא עולם העשיה כלל. אמנם גופו היה מעולם היצירה, ונפשו מעולם הבריאה, ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות, ונשמתו מן ז"א דאצילות, ונשמה, לנשמה מן אבא ואמא דאצילות."

היה תופס את המדרגה הזאת של העולמות. אנחנו נברר אחר כך איפה אז נמצאו העולמות האלה ולמה דווקא בצורה כזאת הוא היה אז קיים.

אות מ"ד

"וטעם הדבר למה לא היה לו חלק בעולם העשיה, הוא במה שנבאר סדר העולם והתחלקותו, כי הנה מקום החורבה שבו, הוא בחינת נגד הקליפּה. וישוב העולם מחולק לחלוקות רבות: ישוב חוצה לארץ הוא כנגד העשיה, וארץ ישראל כולה כנגד היצירה. וזמ"ש בפ' ויקהל בדר"ט ע"א, רקיעין דעשיה קיימי על ארעא דישראל למגנא כו'. ומקום בית המקדש כנגד הבריאה. ומקום קדש הקדשים הוא כנגד היכל קדש הקדשים העליון של הבריאה."

אות מ"ה

"ונמצא, כי אדם הראשון לפי שממקום כפרתו נברא, לכן היה אז העולם תמיד בסוד בריאה," אז זה לפני החטא "ואחר שחטא נתהווה ביומין דחול. וכבר ביארנו בפרשת פקודי דרנ"ד ע"ב, כי אדם הראשון נברא על ידי זווג ז"א ונוקביה שעלו למעלה בהיכל אבא ואמא, ושם נזדווגו פנים בפנים, והולידו לאדם וחוה."

עלו לאבא ואמא, זו"ן דאצילות והולידו את זעיר אנפין ומלכות, זה נקרא "אדם וחווה".

אות מ"ו

"ולכן היה אז הז"א בסוד נשמה, שהיא בינה, ונוקביה היתה בסוד רוח שהיא ז"א. ועל דבר זה נאמר שם בסבא המשפטים בדצ"ט ע"ב, בענין נר ה' נשמת אדם, כי נשמה היא דכורא מאילנא רברבא עלאה, ורוח נוק' מאילנא זעירא."

זה היה המצב שלהם.

אות מ"ז

"והענין הוא, כי ז"א שהוא דכורא אילנא רברבא עלאה, משם היתה באה נשמת אדם הא', ונקראת נשמה, על שם היות הז"א למעלה במקום בינה ורוחו של אדם מנוקבא דז''א אילנא זעירא, נוקבא, ונק' רוח, על שם שהיתה אז נוקביה במקום ז"א בעלה, כמבואר שם במקומו בסבא דמשפטים."

לפי מצבה אז, שאמנם הייתה נפש, אבל עלתה לזעיר אנפין.

אות מ"ח

"ואחר שחטא אדם הראשון בעץ הדעת, שהוא עולם העשיה, שנצטוה שלא יאכל ממנו, כי אין לו חלק בעשיה, רק מן היצירה ולמעלה כנ''ל, וכיון שעבר ואכל מעץ הדעת שהוא עשיה, גרם פגם בכל העולמות, וכולם ירדו ממדרגתם באופן זה, כי היצירה נתלבשה בעשיה."

ירדה למקום העשייה. האדם הראשון על ידי זה שחטא, גרם לירידת העולמות.

אות מ"ט

"ונמצא כי ארץ ישראל שהיתה כנגד היצירה, אינה מקבלת ממנה אלא ע"י העשיה, כיון שהיצירה מתלבשת בה. וכן הבריאה מתלבשת ביצירה, ונוקבא דאצילות נתלבשה בבריאה, וז"א נתלבש בנוקביה. וכן ע''''ד זה בכל העליונים ממנו, כולם ירדו ממדרגתם."

כתוצאה מחטאו של אדם הראשון.

אות נ'

"ועתה נפשו של אדם היתה מנוקבא דז"א שירדה במקום נפש בבריאה, ורוחו היה מן ז"א שירד במקום נוקביה. ובזה יצדק המאמר האומר, כי נפש ורוח הם מלכות ות"ת, ולא יחלוק עם מאמר הסבא, המדבר אחר חטאו של אדם."

אות נ"א

"והנה עתה כמה מדרגות נפל אדם הראשון כי בתחילה היה גופו מן היצירה ועתה גופו מן עוה''ז, ונפשו מן העשיה, ורוחו מן היצירה, ממקום שהיה שם גופו בתחילה."

זאת אומרת, כך ירד.

אות נ"ב

"ואל תתמה, אם בכמה מקומות בזוהר תמצא, כי עץ הדעת ביצירה, טוב מטטרון. ורע סמא''ל. כי עץ הדעת איננו רק בעשיה, אשר יש בה קליפות מעורבות בקדושה," בעשייה "אבל אחר שירדה היצירה ונתלבשה בעשיה, נקראת גם היצירה עץ הדעת טוב ורע בשם העשיה. והרי נתבאר היטב ציור עץ הדעת מה היה."

אות נ"ג

"והנה בזה שביארנו יתישבו שני הפסוקים, אחד אומר ויברא אלהים את האדם ואחד אומר וייצר ה' אלהים את האדם. כי האמת הוא: שגופו של אדם נוצר מן היצירה, וז"ש וייצר כו', ואחר שירדה הבריאה ונתלבשה ביצירה נמצא כי הרי הוא כאלו נברא מן הבריאה, וזמ''ש ויברא וכו'."

אות נ"ד

"ועתה נבאר ענין הנזכר באורך, ואח"כ נבאר שטחיות לשון המאמר הנזכר ובתחילה נבאר ענין סדר מדרגת העולמות באיזה אופן היו עומדים בתחילה קודם שנברא אדם, ואיך ירדו ממדרגתם אחר שחטא. דע כי בחי' מספר העולמות עצמן לא נשתנה, כי תמיד הם בחי' ארבעה, שהם אצילות בריאה יצירה עשיה."

שאלה: האר"י כותב שהוא מקבל מעולם העשייה דווקא.

זה תלוי איפה העולם אז עומד.

תלמיד: אז הוא מדבר אחרי השבירה?

השינויים הם בדרך כלל אחרי החטא לעומת לפני החטא, כמו שאנחנו לומדים בעולם הנקודים, שתמיד אנחנו נמצאים בהשוואה בין מה שהיה לפני לבין מה שהיה אחרי. כי מה שהיה לפני, אלה כלים ואורות שהיו נמצאים ואחר כך הכול בא לגדלות והסתלק, לכן חשוב לנו לדעת את זה לעומת זה. וכאן הוא גם מספר לנו אותו הדבר.

שאלה: האם זה מאפיין רק את פרצוף אדם הראשון שחלקים ממנו מתלבשים על כל העולמות או שכל הפרצופים הם כאלה?

מה יש לך עוד שמתלבש בתוך העולם חוץ מאדם? יצאו לך חמישה עולמות, א"ק ואבי"ע. בתוך העולמות האלה נמצאת נשמה שהיא נקראת "אדם", והיא נעה ועולה ויורדת בתוך העולמות, זה הכול. העולמות עולים ויורדים לפי איזו תוכנית מיוחדת כדי לעורר את האדם ולסדר לו את כל החלקים שיתקן, והאדם עולה ויורד בתוך העולמות, ויש ביניהם התאמה. כדי שהאדם יתקן את עצמו ועל ידי זה יתקן את העולמות, הוא מעלה ומוריד את עצמו, והעולמות עולים ויורדים, וכך הוא מגיע לסיום היפה הנכון. פעם זו השגחה פנימית, פעם זו השגחה חיצונה אבל אלה העולמות והאדם בתוכם. אדם זה פרצוף. יש לו ראש, תוך, סוף, עשר ספירות, כרגיל. והעולמות, הם רק מתחלקים לחמישה עולמות, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, אבל בסך הכול זו סביבה שבתוכה נמצא האדם.

ואז העולמות עולים ויורדים, וזה ודאי מנענע את האדם, וגם האדם עולה ויורד בתוך העולמות. העולמות שעולים או יורדים, השינוי, אם אתה מבין קצת בחשמל, זה כמו שלוקחים מגנט ומעבירים אותו ליד החוט, ואז בחוט נעשה חשמל. זה כל הדינמו כשבונים גנרטורים למיניהם, מסובבים את החוטים, את הסלילים, ואז מתוכם בתוך המגנט, מתוך זה יוצא החשמל. כך עובדת תחנת החשמל או הגנראטורים האלה שפועלים על ידי הרוח.

אז כשמעבירים את העולמות ומעבירים את האדם בתוך העולמות, זה ממש ככה, זה מעורר בהם את החשמל. האור עולה ויורד לפי הדרגה ומתוך זה ישנה התעוררות. הרבה מאוד הבחנות מתגלות בין העולמות לנשמה.

שאלה: איך מורגש באדם חטא אדם הראשון? איך זה מורגש בי?

אנחנו צריכים להשיג את זה. איך מורגש באדם? כאשר אתה תרגיש זה יהיה מורגש. אדם הראשון הוא כמו מערכת העולמות, זה כמו שיש לך את הדינמו הזה שמייצר חשמל. זה בסך הכול דומם, זה כמו מחשב, אין בו כלום. כשהוא נשבר והחלקים שלו נכנסים לרצון לקבל האמיתי והוא מתחיל לעבוד ברצון לקבל האמתי דרך האור העליון, אור אין סוף, דרך מערכת העולמות, דרך ההעלמה הוא מתחיל להשפיע על החלקים השבורים, מזה כבר מתחיל להיות בירור, לא לפני זה.

לפני זה אין נברא, אדם הראשון זה לא נברא. נברא זה מישהו שמנוגד לבורא, שעומד מול הבורא, שמרגיש את עצמו כך. אדם הראשון לא, זו מערכת וזה שייך לבורא, זה לא טוב ולא רע. וגם כשעשה חטא כאילו, זה הכול לא על חשבונו אלא רק אחרי השבירה החלקים מתחילים להתעורר, לגלות שהם בעד או נגד, כי אי אפשר את זה ללא זה, ואז יוצאים לנו כבר כאלו יצורים. "יצורים" זאת אומרת רצונות. חוץ מהרצון אין כלום במציאות אבל יוצאים אז כאלה רצונות שהם, הרצונות האלה, מסוגלים לכלול בתוכם הבחנות בעד ונגד, ומתוך ההתנגשות, להבחנות האלה יש הכרה, תודעה במצבם. ומתוך זה, זה כבר נעשה.

אבל לפני זה לא, לפני זה זו סתם מערכת, או דומם צומח חי. אדם הראשון היה בדרגת חי, מלאך זה חי, זה חיה. אדם שנמצא הפוך מהבורא ועושה כל מיני [דברים], הוא יותר מהמלאך.

שאלה: איך התחתון פוגם בעליון בלא רשות מלמעלה?

את זה אני לא יודע. אני מבין שעל כל הדברים האלה יש רשות ויש הכוונה מלמעלה, אבל זה נסתר מאיתנו, מה חשוב לי שזה כך או כך? ודאי שהכול עושה ה' והכול לטובה, ואיך שאני מגלה שיש הרבה גורמים ולא הבורא דווקא, ולא כולם לטובה, זה כל אחד בדרגתו.

שאלה: מה הביטוי של נוקבא במקום זעיר אנפין בעבודה?

ביטוי של נוקבא במקום זעיר אנפין בעבודה?

תלמיד: כן.

מה זה ביטוי?

תלמיד: איך זה מתבטא בעבודה?

אני לא יודע מה אתה רוצה להגיד.

תלמיד: באות מ"ז כתוב "על שם שהיתה אז נוקביה במקום ז"א בעלה,".

במקום. זאת אומרת, באותו מקום שבדרך כלל זה גובה המדרגה של זעיר אנפין, לאותה המדרגה אז עלתה הנוקבא.

שאלה: לאן ירד עולם העשיה בחטא אדם הראשון?

יש הרבה מדרגות עד שהוא יורד למטה. בהתחלה הוא יורד עד חזה דיצירה, כל העולמות יורדים, ואחר כך הם נופלים יותר למטה ונוצרת מערכת הקליפה. וזה לעומת זה, אז יש אבי"ע דקדושה ואבי"ע דקליפה. אבל מלכתחילה עולם היצירה נגמר בחזה דיצירה של היום. זאת אומרת, אחרי ו' ראשונות דיצירה. זאת אומרת, דחזה, דטבור דעולם היצירה, שם נמצאת פרסא דבי"ע. למדנו את זה.

שאלה: אמרת קודם שרק אחרי השבירה יש תודעה כזו שנקראת אדם הראשון, רק אחרי השבירה היא קיימת.

אדם הראשון נקרא גם לפני השבירה, אבל הוא אדם הראשון, הוא אב טיפוס, פרוטוטייפ, זה משהו מוקדם לאדם, שהוא עוד לא אדם, שיש עוד משהו שצריכים להוסיף בו ואז זה יהיה אדם.

תלמיד: אז הוא בעצם קיים כמהות נפרדת מכל מה שלמדנו?

מכל מה שלמדת אני לא יודע.

תלמיד: לא, אחרי לידתו. זאת אומרת, נולד משהו חדש.

כן. קראנו. נחפש ונקרא על המקום שבו נולדו אדם וחוה.

תלמיד: אבל מה החידוש?

עדיין יש בזה חידוש. זו שאלה טובה, תשמעו כולם, יש לנו מערכת שהמערכת הזאת היא נקראת מערכת העולמות, עולם אין סוף, עולם אדם קדמון. בעולם אדם קדמון היה שם עוד עולם הנקודים שנשבר, ועל השבירה שלו יצאו לנו עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה ובזה הכול נגמר. באיזו צורה נגמר? מה שיכול היה להיתקן תוקן, ומה שלא, נשאר. ל"ב האבן נשאר, אי אפשר לתקן אותו. ובזה נגמר הכול.

זאת אומרת, המערכת מאין סוף התייצבה מלמעלה למטה ונעשתה מוכנה במצב הכן. מוכנה למה? היא לא יכולה יותר. זאת אומרת, לפי החוקים שנקבעו ככלי לאור בעולם אין סוף והתפתחו בצורה כזאת עם השבירה, עם כל הבירורים והכול הכול, זה מה שקרה, אין יותר. מה יש בזה? אין שום דבר. זאת אומרת, על כל זה אפשר להגיד דומם, צומח וחי.

דרגת המדבר היא לא נמצאת. דרגת המדבר היא צריכה להגיע מהשבירה, מהניגוד בין שני קצוות של הבריאה. אבל כאילו ניסו לתקן את הבריאה הזאת בעולם הנקודים ונשברו. מה התועלת? התועלת שזו הכנה. עכשיו אנחנו יכולים לקחת אותם הכלים השבורים ואותם הכלים המתוקנים ולנסות לחבר ביניהם.

מה יצא? זה מה שנעשה בחטא עץ הדעת. שאדם הראשון נולד מהול, זאת אומרת, בלי כלים דאח"פ. הצטרפה חוה, ואז אפשר לקבל על מנת להשפיע. ועוד יותר, הצטרף הנחש עם עץ הדעת. עץ הדעת, זאת אומרת, כל הרצון לקבל הגדול שבעולם הנקודים לא יכלו לתקן והוא לא נמצא בעולמות אבי"ע, כי שם עלו לתיקון רק אותם כלים שיכלו לעלות מהשבירה לאצילות ול"ב האבן נשאר למטה.

אז מה שקורה שאדם הראשון, הפרצוף, אין שם שום דבר חוץ מזה, הוא הולך על לקבל על מנת להשפיע, שוב על כל הקופה כמו בעולם הנקודים. ועוד יותר מזה, כי הוא לוקח את כל השבירות מעולם הנקודים. הכוח המיוחד בו, שהוא נעשה אחרי הבירור. הכלים שלו הרבה יותר מבוררים, זכים, כלים מורכבים יותר. כי כל כלי הוא נעשה מהבירור, מהשבירה. שמעלים את הכלי, משפשפים אותו ומעלים אותו למעלה. וכל כלי שנכנס יש בו חלק מלוכלך, ויש לו חלק הזך. ובצורה כזאת הוא נברא. ואם הוא אחרי זה הולך לשבירה, הוא כבר יוכל לברר את השבירה גם בדרגה ד'. יש בזה ודאי גם הרבה תוספות שאפשר להגיד, אבל זה ככה.

ומה שכן נעשה, מה שמיוחד, פרצוף מיוחד שלא היה קודם, והפרצוף הזה הוא כולל בתוכו מלכות אמתית, לכן הוא נקרא נברא. ולפניו כל המערכות הן ללא נבראים. זו מערכת, מערכת העלמה, לכן זה נקרא עולמות. ואדם הראשון וכל יתר החלקים שבתוך המערכות האלו נקראים דומם, צומח וחי, כולל אדם הראשון שהוא דרגת חי הגבוהה ביותר, אבל דרגת חי.

והמדבר עוד לא נברא, המדבר הוא אחרי חטא אדם הראשון, שחוטא ונופל ואחריו כל העולמות עקב זה נופלים ומתארגנים בכול מחדש. אז מי שקם מהשבירה הוא יקרא אדם שיש בו בחירה חופשית, שהוא יכול להידמות לבורא. הוא באמת מצדיק את שמו "אדם", הדומה שיהיה.

קריין: אנחנו בדף א' תתקכ"ג באות נ"ה.

העיקר קודם כל להכיר את העניין, כי הוא מאוד חדש, לא ברור, דוחה, לא מובן. ולכן קודם אנחנו צריכים קצת יותר לקרב אותו.

אות נ"ה

"אבל סדר מדרגתם היתה כך," לפני חטא, "כי כל מקום עשר ספירות דעולם העשיה של עכשיו, וגם מקום ארבע ספירות תחתונות של היצירה דעכשיו," סך הכול ארבע עשרה ספירות, "היו אז טרם בריאת אדם, פנויים ורקנים. ושם במקום הזה היה מדור אל הקליפות."

גם קליפות עוד לא היו, כי עוד לא נשבר אדם, עוד לא היו הדברים האלה. מה הוא אומר בשורה ראשונה? "אבל סדר מדרגתם היתה כך," לפני החטא היה. לפני החטא כל העולמות הם התפשטו מאין סוף עד הטבור הגדול הכללי, זה עולם אדם קדמון. מטבור, אצילות ולמעלה מפרסא גם היה לנו בריאה וחלק מהיצירה, ד' ראשונות דיצירה למעלה מפרסא. ולמטה מפרסא, ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה. סך הכול כל העולמות היו מגיעים עד חזה דיצירה. חזה דיצירה זה מקום מאוד מיוחד, הוא נקרא "פרסא דבי"ע". כי עולמות בי"ע יש בהם באמצע גם פרסא משלהם.

הם היו פנויים, ריקנים, ושם במקום הזה של ארבע עשרה ספירות האחרונות, ארבע ספירות דיצירה ועשר ספירות דעשיה, שם עוד לא היה, אבל יהיה מדור הקליפות.

כמה שאתם שומעים שומעים, תזכרו את זה, נצטרך פשוט לזכור, להתרגל לזה.

אות נ"ו

"וששה ספירות אחרונות של העשיה היו במקום שהם עתה ששה ראשונות של יצירה, וארבעה ראשונות דעשיה היו במקום שהם עתה ארבעה אחרונות של בריאה, וששה אחרונות של יצירה היו במקום שהם עתה שש ראשונות של בריא'. וארבעה ראשונות של יצירה היו במקום שהיא עתה נוקבא דז"א דאצילות, אשר כבר ידעת, כי אינה תופסת רק מקום ארבעה אחרונות דז"א, שהוא נצח הוד יסוד מלכות שבו, והיא עומדת כנגדם מאחוריהם, ולכן נקראת ד', לפי שאין מקומה, רק בארבעה ספירות הנזכר בלבד."

תקרא שוב.

אות נ"ו

"וששה ספירות אחרונות של העשיה היו במקום שהם עתה ששה ראשונות של יצירה," אתם מתארים לעצמכם איפה זה נמצא, מבחינת השרטוט?

עולמות עשיה, למעלה מהם יצירה, למעלה מהם בריאה. בכל אחד מהם עשר ספירות. העולמות האלה הם עולים או יורדים בתוך השרטוט הגדול הזה, בתוך כל העולמות. מה הוא אומר? ששישה אחרונות דעשיה, כך עומדים העולמות ששישה אחרונות דעשיה הם עומדים במקום שישה ראשונות של מקום היצירה, עד החזה דיצירה. תתחילו קצת לסובב את הראש. מה למעלה מזה? אז שישה תחתונות דעשיה עומדים במקום שישה ראשונות דיצירה. אז יש לנו עוד ארבע ספירות מעולם העשיה, הן עומדות למעלה מעולם היצירה, זאת אומרת בארבע התחתונות דבריאה. מה נשאר לנו עוד בבריאה, כמה ספירות?

שאלה: שש.

מי יכול לעמוד שם? שישה תחתונות דיצירה.

מה הלאה? כבר פרסא דאצילות. מה עומד למעלה דפרסא דאצילות אם כן, כמה?

שאלה: ארבע של יצירה.

ארבע של יצירה. ואיפה עומד עולם הבריאה? עוד למעלה מזה, עשר ספירות. אבל לא למעלה, מתלבש. כמו שזעיר אנפין ונוקבא, ונוקבא מתלבשת על זעיר אנפין, לכן היא נקראת ד', כי היא מתלבשת על נצח, הוד, יסוד, מלכות של הזעיר אנפין, כך גם כשבאים לאותו מקום העולמות, אז עולם היצירה ועולם הבריאה מתלבשים כך זה על זה. שד' ראשונות דיצירה מתלבשות על ד' תחתונות דבריאה. ואז ו' ראשונות דבריאה הן נמצאות עוד למעלה, ולמעלה מזה מלכות וזעיר אנפין כבר באצילות. תתחילו לסובב כך קצת את הגלגלים, זו לא בעיה, סך הכול כמה יש לנו? והם זזים, אנחנו נצטרך עוד ללמוד את הדברים האלה. אנחנו כולנו תלויים במצב היחסים בין העולמות, זה הגורל שלנו.

שאלה: איך יכול להיות שיש עולמות בלי אדם? אתה אומר שהם עולים ויורדים, ביחס למה?

זה עניין הזמן שאני לא יכול להסביר. אבל המקובלים כך אומרים, שלפני שנברא האדם הייתה מערכת שהתייצבה כדי לברוא את האדם. והאדם שנברא אחרי זה והתחיל לעשות שם איזה בלגן, אז המערכת מתחילה להגיב אליו, יורדת, עולה.

תלמיד: איך זה שיש שני עולמות?

מה זה עולמות? ספירות, עשר ספירות זה עולם. אין יותר מזה. רק בצורה פנימית זה נקרא "נשמה", "עשר ספירות דנשמה" בצורה חיצונה זה נקרא "עשר ספירות של עולם".

תלמיד: חיצונית למי?

אחד כלפי השני. יש לך עשר ספירות, עשר הספירות האלה הן מתפרטות, מתרבות לעשר ולעשר ולעשר. אז יש סוגים, לפי הדרגות ולפי המהות. העולמות הם רצון לקבל שפועל ללא בחירה חופשית, רק לפי חשבון. לכן זה נקרא טבע. דומם, צומח וחי, לפי הטבע. אדם הראשון גם נולד כחי, לכן כתוב שאנחנו באים מהקוף, האר"י כותב בחלק ג', שקוף זה הממוצע. איך נעשה אדם? על ידי שבירה, כשהתערבבו החלקים המיוחדים בתוך הקוף הזה, אז מהקוף נעשתה הזדמנות להיות אדם בבחירה חופשית.

אנחנו עוד קופים, לכן כתוב "כולם כבהמות נדמו". אבל אם אנחנו מייצבים נכון את החלקים שנמצאים בנו ולא מפחדים מהחיכוך ביניהם, אז אנחנו מייצבים שם תכונות ששייכות לדרגת אדם, הדומה לבורא. זה בתנאי שאנחנו מגלים ניצוצין ומגיע האור ואז אנחנו מתחילים לבנות את עצמנו, נכנסים לרוחניות, מתחילים לבנות מאתנו פרצוף אדם.

תלמיד: וכשיש שני עולמות שאחד עולה אחד יורד? אני מבין שיש אדם בעולמות.

לא, אין אדם. כאן אנחנו לא מדברים עדיין על האדם.

תלמיד: אז איך זה ששני עולמות עולים ויש העלמה אחת, אין שתי העלמות?

אחד בתוך השני, מערכות. יש לך גם בטכניקה כל מיני מערכות שהן מחלישות את האור או חשמל או משהו.

תלמיד: אז מה מייחד את מערכת העשיה נניח במצב אחד לעומת מצב אחר?

האור שמתפשט בהן הוא קובע, קובע את התכונות, לא יותר מזה. אנחנו עוד נלמד. דווקא העולמות עצמם זה לא קשה, האדם הוא הבעיה.

דברנו על המעמד הזה של העולמות. מחזה דמקום היצירה עד הזעיר אנפין דאצילות.

אות נ"ז

"ועשרה ספירות הבריאה כולה היתה דמקום שהוא עתה ז"א דאצילות בעשר ספירותיו. וז"א ונוקביה דאצילות היו אז במקום שהם עתה אבא ואימא דאצילות," זעיר אנפין במקום אבא ונוקבא במקום אמא. זה תמיד כך. "וע"ד זה היו העולמות מאבא ואמא דאצילו' ולמעלה, עד רום המעלות, עד אין סוף, גבוהים ממדרגתם, אשר הם עתה, ואין להאריך בהם."

אות נ"ח

"ואמנם יש בזה קושיא, והוא כי כבר נתבאר אצלנו כי המדרגה התחתונה שבכל האצילות מעולה מכל מה שלמטה ממנו עד סוף העשיה," החלק הכי קטן שבעליון, כך זה ברוחניות, החלק הכי קטן במדרגה העליונה הוא יותר גדול מכל מה שיש תחתיו, כי הוא מוליד קודם כל אותם, אז ודאי שהוא יותר גדול, בעוצמה, בכול. ואז מה השאלה? "וכן ע"ד זה בכל המדרגות, כי גם המדרגה תחתונה דבריאה גדולה מכל מה שלמטה ממנה, שהם יצירה ועשיה, ואם כן איך אמרנו לעיל, כי עולם היצירה היו ארבעה ראשונו' שלה בלבד למעלה במקום שעומדת עתה נוקבא דאצילות, ושאר ששה ספירות התחתונות דיצירה, נשארו למטה במקום שהוא עתה בריאה, והרי במדרגה התחתונה דנוקבא דאצילות, היתה יכולה לעמוד כל העולמות אשר תחתיה."

יש לנו עולם אדם קדמון, אחריו עולם האצילות. עולם האצילות נגמר בפרצוף נוקבא דאצילות. עולם הבריאה נולד מנוקבא דאצילות. עולם הבריאה התלבש בנוקבא דאצילות, ואז נוקבא דאצילות הולידה את עולם היצירה. עולם היצירה התלבש בעולם הבריאה, והתלבש בנוקבא דאצילות, ונוקבא דאצילות הולידה את עולם העשיה. כך זה הולך. נוקבא דאצילות מולידה כך את עולמות בי"ע.

נוקבא דאצילות שהיא מולידה את הכול, היא יכולה לכלול בתוכה את כל ג' עולמות בי"ע. אין שום בעיה, כולל כל הקליפות וכל מה שיש שם, כל מה שלמטה ממנה היא יכולה לכלול בתוכה ללא שום בעיה.

השאלה, למה אם כן עכשיו, שאנחנו ספרנו ספירות, ובמקום נוקבא דאצילות עומדים ד' ראשונות דיצירה, ועולם הבריאה מתלבש על זעיר אנפין דאצילות, אז על מלכות דאצילות יכולות להתלבש רק ארבע ספירות ראשונות דעולם היצירה. למה?

בעל הסולם רוצה להסביר כך. ודאי שמלכות דאצילות יכולה לכלול בתוכה את כל עולמות בריאה, יצירה ועשיה, עם כל מה שיש למטה מפרסא בכלל, הכול ממנה, היא מולידה את זה. אבל כשאנחנו מדברים על כך שהעולמות האלה יצאו ממנה ומקבלים ממנה, זה כבר משהו אחר. אז אתה יכול לקבל רק מהחלק שלה כלפי החלק שלך. מידה כנגד מידה. כמו שתינוק נולד מטיפה, מאמא עד שנולד, אבל כשהוא גדול והוא מתחיל לקבל אז מיד ליד, מראש לראש, מגוף לגוף. כבר כל אחד בהתאמה פרטנית. זה מה שהוא אומר.

אות נ"ח

"ואמנם יש בזה קושיא, והוא כי כבר נתבאר אצלנו כי המדרגה התחתונה שבכל האצילות מעולה מכל מה שלמטה ממנו עד סוף העשיה, וכן ע"ד זה בכל המדרגות, כי גם המדרגה תחתונה דבריאה גדולה מכל מה שלמטה ממנה, שהם יצירה ועשיה, ואם כן איך אמרנו לעיל, כי עולם היצירה היו ארבעה ראשונו' שלה בלבד למעלה במקום שעומדת עתה נוקבא דאצילות, ושאר ששה ספירות התחתונות דיצירה, נשארו למטה במקום שהוא עתה בריאה, והרי במדרגה התחתונה דנוקבא דאצילות, היתה יכולה לעמוד כל העולמות אשר תחתיה."

אות נ"ט

"והתשובה לזה היא, כי מ"ש במקום אחר, שמדרגה התחתונה מעולם העליון גדול מכל אשר למטה ממנו, איננו בערך כמות ושיעור מקום מוגבל, רק בבחי' איכות האור בעצמו, שהוא יותר מעולה מכל מה שלמטה ממנו, ובבחי' איכותו ומעלתו כולל כל מה שלמטה ממנו. והמשל בזה, שאנו רואים שהטיפה אחרונה אשר במוח האדם, כוללת כל מה שיש ממטה ממנה בכללות גוף האדם, ואפילו הכי אנו רואים כי בבחינת שיעור המקום אינו כן, אלא אדרבה אבר אחד של הגוף, כמו השוק או הירך, הוא גדול יותר מכל שיעור מקום כל הראש כלו."

עניין זה כמות ואיכות. אם הגדול מחולק לעשרה חלקים והקטן שיצא ממנו מחולק לעשרה חלקים, רק חלק לעומת חלק, חלק לעומת חלק, כך הם יכולים להשתוות. למרות שהקטן נכנס בקצה הזנב של הגדול, זה לא חשוב. אם אנחנו מדברים על חלוקה לעשר אז כל חלק של תחתון לעומת כל חלק של העליון.

אות ס'

גם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל תשובה אחרת בזה, והיא" הוא לא בטוח ולא מתבייש. לפעמים הוא אומר, "אבל שכחתי. שמעתי משהו בקשר לזה, אבל שכחתי". כך מדבר אדם? כן, מה יש? העיקר ישר. "גם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל תשובה אחרת בזה, והיא כי אין הדבר הזה אמור אלא בהיות כל מדרגה ומדרגה במקומה הראוי לה, כי אז שיעור מדרגה התחתונה שבעולם העליון גדולה מכל אשר למטה ממנה. אבל כאשר עולם הבריאה עולה לעולם האצילות, אז חוזר הבריאה להיות במדרגת האצילות עצמו,"

זאת אומרת, כל התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. אז למה הוא אומר שהוא תופס שם רק ארבע ספירות? הוא צריך להיות כמו העליון, כך באמת לומדים. ומה התירוץ? "וצריך כל כך שיעור מקום כאלו הוא עצמו אצילות. וכן כיוצא בזה בשאר העולמות. ולכן בעלות היצירה אל מקום נוקבא דאצילות חזר להיות במעלתה וצריך ארבע ספירות ראשונות של היצירה כל כך שיעור מקום כמו הנקבה של האצילות, אשר שיעורה גם כן ארבע ספירות דאצילות כנ"ל."

לכן באמת רק ד' ראשונות דיצירה הן עולות ומתלבשות על ד' ספירות דנוקבא.

אות ס"א

"ונחזור לענין ראשון, כי אז קודם שנברא אדם היה סיום העשיה בסוף ספירה ששית של עולם היצירה של עתה, והיו פנויים כל ארבעה תחתונות דיצירה וכל עשר ספירות דעשיה של עכשיו, שהם י"ד ספירות, ושם היה מדור אל כל הקליפות."

עד חזה דיצירה היו עולמות דבי"ע, ולמטה מחזה דיצירה, ארבע עשרה ספירות נשארות ושם מדור הקליפות.

אות ס"ב

"וזה המקום של אלו הי"ד ספירות, היה אז סוד תחום העולמות כדוגמת מה שאנו נותנין לכל עיר ועיר תחום שבת סביב לה, וזהו סוד מ"ש חז"ל למה נקרא אל שדי, לפי שאמר לעולמו די. פי': כי כשהיו מתפשטין אלו הארבע עולמות אבי"ע, כאשר הגיעו אל מקום סיום ספירה הששית דיצירה של עכשיו, אמר להם די, ולא תתפשטו ולא תכנסו בתחום הי"ד ספירות הנזכר, אלא ישארו חלל אל הקליפות כנזכר."

עד שם העולמות התפשטו, עד חזה דיצירה. עד מקום חזה דיצירה.

אות ס"ג

"ועתה נבאר ענין אדם הראשון, איך נתפשט באלו העולמות. והנה כבר הודעתיך במאמר תאנא דרבי אליהו, שיתא אלפי שני הוי עלמא, בפ' בראשית בענין חטאו של אדה"ר כי אדה"ר היה כולל ג' עולמות שהם בריאה יצירה ועשיה וע"ש היטב באורך."

זאת אומרת, אדם הראשון היה צריך לתפוס את כל העולמות אבי"ע, בתוכם הוא צריך לעמוד.

אות ס"ד

"והנה זה סדר התפשטותו בהם: כי ראשו של אדה"ר היה אז בעולם הבריאה,"

זאת אומרת, זה עשר ספירות. אדם הראשון זה פרצוף של עשר הספירות, איך הוא עכשיו נמצא בעולמות אבי"ע. כי ראשו של אדה"ר היה אז בעולם הבריאה, אשר הוא עתה מקום ז"א דאצילות כנזכר. וגרונו היה בד' ראשונות דיצירה שהוא עתה מקום נוקבא דאצילות, וכבר ידעת כי נוקבא דאצילות נקראת גן עדן ונמצא כי גרונו לבד היה נתון בג"ע."

ככה זה נקרא. לא לשייך למילים האלו, לכינויים הללו איזה ציורים.

אות ס"ה

"ומשם ולמטה כל שאר גופו היה מחוץ לג"ע, באופן זה, כי כל גופו היה נתון בששה אחרונות של היצירה ובארבעה ראשונות של העשיה, אשר הם עתה שיעור מקום כל עולם הבריאה."

שאלה: זה לא ברור.

במקום של עולם הבריאה איזה עולם נמצא?

תלמיד: שישה תחתונות של יצירה.

שישה תחתונות דיצירה ו?

תלמיד: ארבע עליונות.

ארבע עליונות, ארבע ראשונות ד ?

תלמיד: עשיה.

עשיה. אז במקום הזה מה הוא אומר, מה יש חוץ מזה? אז יש לנו מקום שהוא עשר ספירות דבריאה. במקום הזה עומדות ו' תחתונות דיצירה וד' ראשונות דעשיה. ובתוכן מה נמצא מאדם הראשון? אם הראש שלו נמצא בזעיר אנפין דאצילות והגרון שלו נמצא במלכות דאצילות, ועכשיו חלק מהפרצוף שלו מהגרון ומטה נמצא למטה מפרסא. בעולם הבריאה. עד איפה הוא עוד לא אמר.

אות ס"ו

"אמנם להיות כי גוף האדם נחלק לשתי חלוקות, כנודע, כי עד החזה מתפשט יסוד הבינה והאורות שבתוכו מכוסים ומן החזה ולמטה האורות הם מגולים כמבואר אצלנו בסוד החסדים המתפשטים בת"ת דז"א, ולכן נתחלק גופו בשתי עולמות, חציו העליון המכוסה, נתון בשש אחרונות של יצירה, וחציו התחתון המגולה, נתון בד' ראשונות דעשיה."

אות ס"ז

"ונמצא, כי עיקר גופו היה למעלה ביצירה, כנודע כי הגוף רומז אל הואו של ההוי"ה, וגם היצירה נרמזת באות הואו עצמה. ורגליו של אדם הראשון, היו נתונים בששה תחתונות של עשיה של אז, שהם עתה ששה ראשונות של יצירה של עתה." מקום היצירה. "והרי ביארנו התפשטות אדם הראשון בשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה בעת שנברא."

שאלה: בשביל מה צריך לדעת ולזכור את זה?

אני לא יודע. המטרה שלי היא לשבור לכם את הסטיגמה הזאת שזה קשה, שזה לא מובן. אתם רואים? זה כתוב בצורה פשוטה. בבית ספר למדת דברים יותר מורכבים מזה.

תלמיד: אבל בשביל מה אני צריך לדעת ולזכור את תזוזת העולמות? איך זה משרת את האדם?

קודם כל, אנחנו צריכים ללמוד את זה מפני שבזה אנחנו מעוררים את האורות. איך זה כתוב, מה הפסוק המדויק.?

קריין: זה כתוב באות קנ"ה ב"הקדמה לתע"ס"

"ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים," גם אם הוא לא יודע כלום עליהם, סתם מדבר כמו ילד שלא יודע על מה הוא מדבר. אבל "שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו."

זאת הסיבה.

תלמיד: אז לא משנה מי עולה, מי יורד בעולמות. אם אני לא אזכור ואבין כלום, לא משנה?

"לא החכם לומד". אפילו אם אתה לא זוכר ולא מבין, אפילו אם אתה לא יודע עברית. אבל אתה רוצה להזכיר אז אתה אומר ככה כמה מילים שאתה לא יודע "ונמצא כי עיקר גופו", אף מילה אני לא יודע, בכלל לא מכיר את השפה, זה לא חשוב, אתה מבין? עד כדי כך, ככה זה עובד.

תלמיד: המאמץ לזכור את זה או לנסות להבין את המבנה הזה מעורר יותר מאור?

המאמץ, כן.

תלמיד: מעורר יותר מאור?

כן. המאמץ. כדאי. אבל גם רק כדי לעורר את האורות. אם תשכח את זה מחר, עוד יותר טוב.

שאלה: מה זה הדבר הזה שהוא אומר יש מקום חלל, או שיש מקום של זה, או מקום של זה. מה זאת אומרת, מקום של משהו?

מקום זה רצון. אין שום דבר חוץ מרצון. יש מקום מלא, ומקום ריק.

תלמיד: רצון ש מי, כשהוא אומר מקום חלל?

רצון שבורא ברא. הוא לא ברא שום דבר חוץ מרצון. והרצון הזה מסודר במגוון רצונות שבתוכו וגם אנחנו שייכים לרצון שהוא ברא. רק ברצון שהוא ברא ששייך לנו יש מרכיב מיוחד שנקרא "בחירה חופשית". אבל בעצם, זה כל ההבדל בינינו לעולמות. שאנחנו על ידי המרכיב ההוא יכולים לרכוש את כל הרצון שהוא ברא, ולהעמיד את הרצון הזה בצורה שאנחנו בחרנו, באיזה מצב, באיזה יחס הוא יעמוד כלפי הבורא, כלפי המאציל עצמו. אתה מבין איזה תפקיד יש לך?

שאלה: למה אנחנו לומדים את הסדר של העולמות מלמטה למעלה?

אני לא יודע. ככה הוא מספר לנו, אז ככה לומדים. זה דבר אחד. דבר שני, אפשר אחר כך גם לענות. אנחנו לומדים על סדר העולמות מאין סוף למטה, ואחרי שאנחנו מגיעים לכל הסדר הזה מלמעלה למטה, יותר קל לנו להסביר אותם ממטה למעלה. כי מלמטה נלמד איך עולים הכלים השבורים, אנחנו. אנחנו נמצאים בעולם הזה? הוא נמצא למטה מסיום? איך אנחנו משם עולים ומתעלים עד דרגת האצילות.

שאלה: איך קוראים למקום שהאדם הראשון נמצא בו? זה גם נקרא עולמות?

עולמות אבי"ע. אדם הראשון נמצא בתוך ארבע עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

תלמיד: יש מבנה העולמות ומה עוד יש?

ויש פרצוף פנימי שנקרא "אדם הראשון". "אדם".

תלמיד: שהוא בעולמות?

בתוך העולמות. כמו שאתה נמצא בתוך העולם.

שאלה: מה קורה נניח לעולם עשייה, כשהוא נמצא במקום אחר, מה משתנה בו בעליה הזאת?

זו שאלה מאד קשה. קודם התחתון עולה לעליון, נעשה כמוהו, מצד אחד. זאת אומרת, הוא משדרג את עצמו, אבל נניח שמעולם העשייה הוא עלה למקום עולם היצירה, אז עכשיו יש לו יתרון לעומת המצב הקודם שלו. אבל הוא נשאר בכל זאת עולם העשייה שעלה וקיבל עכשיו צורה, ועוצמה של עולם היצירה. דווקא באדם הראשון והעולמות יש הרבה חלקים, הרבה טכניקות, פרטים, אבל הדברים עצמם לא קשים.

תלמיד: אפשר לשאול למה בעצם קרתה העלייה הזאת, מה הסיבה?

כשהאור משפיע יותר, עולה. האור משפיע פחות, יורד. מה הסיבה לאור שעולה או יורד? יש אתערותא דלעילא, יש אתערותא דלתתא. אתערותא דלעילא מתחלקת לכל מיני מועדים רוחניים. אתערותא דלתתא זה העלאת מ"ן.

תלמיד: איך יצא פתאום אדם הראשון, איך פתאום קרה הפרצוף הזה?

כתוב נולד. נולד, יצר, יצא, אבל עוד נדבר על זה, מאיפה באה ההבחנה הזאת, טיפת הזרע הזו שממנה הוא נולד, איך הוא התבשל? עוד נלמד את זה. אלה דווקא דברים עדינים מאד.

שאלה: כל התזוזה הזאת של העולמות, האדם משיג את זה?

לא, זה עוד לפני האדם, אנחנו מדברים כאן על העולמות ללא אדם, לא אדם מזמין את זה, הוא עוד לא נמצא.

תלמיד: מי מבחין בכל התנועה הזאת של המערכת?

מי גילה את זה?

תלמיד: האם המערכת זזה כי המערכת זזה, או שבגלל הפעולות של התחתון כלפי העליון המערכת מתחילה לזוז?

האורות מנענעים את הכלים.

תלמיד: למה?

כי הכלים עדיין לא נמצאים במקומם, הם עדיין לא הגיעו לאיזון עם האורות. נניח אתה זורק לתוך סיר עם מים גוש של מלח, או של זבל, לא חשוב מה, עד שזה יתייצב זה יהיה ככה. איך לא שאלת על כל היתר, על עולם אדם קדמון, נקודות, נקודים?

תלמיד: זו שאלה כללית, כדי להבין.

האור שמשפיע על הכלי, מנענע את הכלי ומתחיל לדפוק בו יותר ויותר, עד שהוא מחייב את הכלי לקבל צורה שהוא יכול למלאות. ואז כל פעם עד כמה שהכלי יורד יותר יותר, תחת השפעת האור אז יש השפעות מלמעלה, השפעות מלמטה, וכל פעם זה מסתדר מחדש.

תלמיד: מה זה נותן? למה זה חשוב שזה יעבוד בצורה כזאת?

כי מטרת הבריאה היא להגיע למצב שהכלי יהיה שווה לאור.

תלמיד: אבל אם אין מי שמשיג, אם עוד אין תחתון?

חכה, יהיה מי שישיג. אבל אדם הוא לא הראשון, אדם דווקא נברא אחרון.

תלמיד: אבל למה מלכתחילה המערכת לא נבנתה ככה שהיא תתלבש, שיהיה תחתון?

אבל אדם הוא באמת התחתון. איך יכול להיות שהוא יצא לפני המולידים שלו.

תלמיד: למה זה עובד ככה מלמטה למעלה, זה מאד ברור לי. למה צריכה להיות עלייה הדרגתית שכל פעם התחתון יקבל את העליון. למה כשזה יורד מלמעלה למטה זה יורד באותה צורה?

מה זה באותה צורה?

תלמיד: האורות מנענעים את הכלים בצורה כזאת שבסוף יהיה תחתון שישיג את הכול ויעלה חזרה?

הוא לא יכול להיות, אם הוא לא תחתון איך הוא ישיג את הכול? הוא צריך להגיע להבחנות האחרונות, הכי גרועות, הכי רחוקות מהעליון, ורק אז כשהוא עולה ומשיג את העליון, יוצא שכל הדרך שהוא עובר היא שלו. אי אפשר אחרת "יתרון האור מתוך החושך" חייב להיות דבר כזה. הכלי חייב להיות הנמוך ביותר, והאור צריך להיות הגבוה ביותר.

תלמיד: זה מאד ברור למה מלמטה למעלה זה עובד ככה. השאלה היא בהשתלשלות האורות מלמעלה למטה, כשכל המערכת נוצרת?

מי מחייב אותה?

תלמיד: מי משיג את הדבר הזה?

לא משיג, עדיין אין מי שמשיג.

תלמיד: אז למה יש כזאת דרך?

אתה מבין שכשאתה זורק חתיכת גוף לתוך סיר עם מים, עד שהכול מתאזן זה לוקח זמן. זה מה שקורה.

תלמיד: אבל האור הוא לא סיר מים.

יש לך אור מצד אחד, יש לך רצון מהצד השני, שניהם מגיעים מלמעלה ואז יש פגישה ביניהם במלכות דאין סוף, ומשם מתחילה ההשתלשלות.

תלמיד: אבל האור יצר את הרצון.

האור יצר את הרצון, והרצון מגיב על האור. האור רוצה שהרצון יגיע להשתוות עימו, והרצון משתדל כך להיות.

תלמיד: עדיין לא הבנתי, כשיש תחתון שמתחיל להשיג, התהליך מאד ברור לי. אבל מלכתחילה שהעליון?

אבל מה תחתון? הכלי תמיד תחתון. אם הכלי מגיב לאור ללא בחירה חופשית, אלא בצורת החוקים, זה נקרא דומם צומח וחי, טבע.

תלמיד: עכשיו הבנתי

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-22_lesson_bs-tes-16_n1_p2_Ym8TunQf