heb_o_rav_2009-04-21_lecture_holiday_havaya-veshma-kabbalah_yom-atzmaut_LT

* ההרצאה בנושא יום העצמאות

בית "קבלה לעם" - הרצאת רב

ספר "קבלה למתחיל"

"מאמר לסיום הזהר", עמ' 32

הרצאת רב 21.04.09- אחרי עריכה

"ויש לדעת שענינים רוחניים אינם כענינים גשמיים, שבהם הנתינה והקבלה באים כאחד. כי ברוחניות זמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד. כי תחילה ניתן הדבר מהשי"ת למקבל, ובנתינה זו נותן לו רק הזדמנות לקבל. אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי. אז זוכה לקבל הדבר. באופן שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה יכול להתעכב זמן מרובה.

ולפי זה מה שכתוב שהדור הזה כבר הגיע להכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד. אבל לבחינת קבלה ודאי לא הגענו עוד, עד שנטהר ונתקדש ונלמד ונתיגע בשיעור הרצוי יגיע זמן הקבלה. ויקויים בנו הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'".

ונודע שהגאולה ושלמות ההשגה כרוכים זה בזה. והמופת הוא, שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל. ולפיכך לא הובטח לנו "ומלאה הארץ דעה את ה'", אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה.

ולפיכך כמו שבשלמות ההשגה לא זכינו עוד לזמן קבלה, אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות לבוא לשלמות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה, שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד. כי העובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו. ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלמות ההשגה.

באופן, שנתן ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה: כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים."

בעל הסולם מסביר שלעם ישראל אין שורש גשמי. יש בעולם הרוחני מנגנון שנקרא זו"ן, זה זעיר אנפין ונוקבא דעולם האצילות, שמשם כל הכוח יורד לעולם שלנו, ובמנגנון הזה יש שורש לשבעים אומות העולם, זאת אומרת, לכל הרצונות האגואיסטים שנמצאים בעולם הזה. מה שאין כן, לעם ישראל אין השורש הזה, כי הגענו בעצם כקבוצה מבבל. אותה קבוצה שהרגישה צורך להתעלות רוחנית והצטרפה לאברהם, ואלה נשמות מיוחדות. במשך הזמן, אחרי גלות מצרים, בזמן קבלת התורה, קבלת שיטת התיקון, אותה קבוצה נעשתה לעם, כמו שכתוב "אתם נעשיתם היום לעם". וכל המהות של העם הזה, שהוא מחובר בינו בקשר רוחני, בהשפעה ואהבה לזולת, ובלי זה הוא לא קיים. כי הרוחניות זו השפעה, אהבה, נתינה, התחשבות, כמו שהיה באדם הראשון. (ראה שרטוט מס. 1)

שרטוט מס. 1

כי אנחנו כולנו יוצאי אדם הראשון, שזה מנגנון שהוא כנשמה אחת, שהתחלקה להרבה נשמות. וכשהתחלקה להרבה נשמות, אז במבנה של הנשמות שנפלו והתחלקו ממנה, יש כאלו ששייכים לשכבה מאוד דקה, עליונה, שנקראים "ישראל", ומתוך זה שמרגישים דחף להתעלוּת, ישר-אל. ויש כאלו שנקראים "אומות העולם", שלא מרגישים צורך בהתעלות רוחנית.

ובזמן בבל, בזמן אברהם, אלו שהחזיקו את עצמם כמו במנגנון אדם הראשון, על ידי אהבה, "ואהבת לרעך כמוך", הם נעשו לעם, לעם ישראל. וכל יתר הבבלים נשארו בבבל, לא יצאו עם אברהם, ואלה אומות העולם, שמספרם שבעים, כמו המנגנון שפועל עליהם, שהוא זו"ן דאצילות שמתחלק לשבעים שורשים. (ראה שרטוט מס. 2)

שרטוט מס. 2

שבעים השורשים האלה, שבעים אומות העולם, כשהם מגיעים לעולם שלנו, הם בונים יסודות גשמיים לשבעים אומות העולם. וכך יש להם יסוד בגשמיות, ולכן כל עם ועם מחזיק ומרגיש את עצמו כעם, וכל בן עם כזה גם מרגיש שהוא שייך לעם שלו. יש להם גאווה לאומית, יש להם כוח והתמדה, הם שייכים וקיימים בעולם, וכל אחד ואחד כאילו מכיר שהעם הזה קיים.

מה שאין כן עם ישראל, מפני שהאיחוד שלנו לא היה לפי כוח אגואיסטי, אלא לפי כוח הנתינה, כמידת אברהם, כאב העם, שהוא כוח ההשפעה, חסד. ולכן עם ישראל הגיע להיות עם בתנאי הערבות שהיה במתן תורה. שאם אתם נעשים כאיש אחד בלב אחד, אז תהיו לעם, ואם לא אז כאן יהיה מקום קבורתכם. ולכן אפשר להגיד שעם ישראל קיים כעם רק מזמן אברהם ועד שקיבלו את התורה, ואחר כך נכנסו לארץ ישראל, ולבית המקדש הראשון ובית המקדש השני. בבית המקדש השני התנאי "ואהבת לרעך כמוך" נחרב, וזה נקרא חורבן בית המקדש, חורבן בית של קדושה, של השפעה, של אהבת הזולת. ובזה הפסקנו בעצם להיות עם, כי אין עם ישראל בגלות, בגלות מהקדושה, בגלות מהרוחניות, בגלות מההשפעה, מאהבת הזולת, ולכן יצאנו מארץ ישראל. "ארץ" מהמילה רצון, ו"ישראל" ישר-אל. זאת אומרת, שכבר אין לנו רצון לאלוקות, להשפעה, והפכנו להיות כמו כל העמים לפי הרצון האגואיסטי, אבל אותו יסוד שהיה מחזיק אותנו כעם נעלם.

ולכן אנחנו לא מרגישים את עצמנו מחוברים בזמן הגלות, אלא אומות העולם שלוחצים עלינו, מחייבים אותנו להיות איכשהו מאוחדים או מקורבים זה לזה. בעל הסולם מדמה את זה לשק אגוזים. שאגוזים כאילו לא מתחברים זה עם זה, ההפך, הם בורחים זה מזה, נדחים זה מזה, ורק השק קושר אותם ומחזיק אותם יחד. כך אנחנו בעצם בזמן הגלות, שירדנו מ"ואהבת לרעך כמוך" לשנאת חינם, וכך אנחנו מתקיימים עד היום הזה. לכן אנחנו עדיין לא עם, ואנחנו גם לא יכולים לבנות מדינה לעם הזה. כי מדינה בונים לפי העם, שלפי התוכן שלו, לפי הכוח הפנימי שלו, בונה את המעטפת הזאת לעצמו.

ולכן אפילו שקיבלנו כבר לפני יותר ממאה שנה הזדמנות לחזור לארץ ישראל, אנחנו לא מרגישים שאנחנו שייכים למקום הזה, והיהודים נמצאים בכל מקום שבעולם יותר מאשר בארץ ישראל, וכל מי שמזדמן לו בורח מכאן לאיזה מקום. ואנחנו רואים אפילו, עד כמה שאנחנו לא מחוברים כאן, עד כמה שיש חוסר קשר בעם הזה. מה עשינו עם כל חלקי העם שהגיעו מכל מיני ארצות תבל ועד כמה שהם עדיין לא יכולים להתחבר, איך אנחנו מתייחסים לאותה עדה אתיופית ועוד אנשים למיניהם, עד כמה שיש זלזול בין אחד לשני. אם באומה אחרת זה איכשהו יכול לעבור, כי הם קיימים על בסיס אגואיסטי ומתוך האגו הם יכולים להתחבר ביניהם, אז אנחנו לא מסוגלים, אנחנו יכולים להתקשר רק בתנאי "ואהבת לרעך כמוך". זה מלכתחילה השורש שלנו, של עם ישראל.

לכן מצד אחד אנחנו שנואים מכולם, מכל אומות עולם, כי אצלם הבסיס אחר, ובצדק הם אומרים שאין דבר כזה עם ישראל, שהעם הזה לא קיים, כי לפי מה שהם מתקיימים, הם מרגישים שאנחנו כמו חלק זר בעולם ולא כמו כולם. וגם אנחנו מרגישים כך את עצמנו. כי מצד אחד באמת השורשים שלנו ושל כל אומות העולם שונים לגמרי. ומצד שני, כל עוד לא נתקשר באמת יחד בינינו, לא נהיה לעם ולא תהיה לנו מדינה ולא חוקה ולא כלום, כי השורש לא ייתן לנו להתחבר.

ולכן כשהגיעה הזדמנות לחזור לארץ ישראל, אז רק חלק קטן הגיע לכאן, ובעל הסולם כותב שקיבלנו הזדמנות פיסית לחזור לארץ ישראל. כמו שנפלנו מהדרגה הרוחנית לדרגה הגשמית, מאהבה לשנאה, ואחר כך גורשנו מהארץ, גם עכשיו אנחנו מקבלים חזרה את הארץ הגשמית, כדי להגיע לרצון הרוחני, לארץ ישראל, לרצון לאלוקות, להשפעה, לאהבה.

ובעל הסולם גם אומר שההזדמנות הזאת ניתנה לנו לזמן קצוב, ואם לא נשתמש בה נכון, לא נגיע על ידי התיקון הפנימי שלנו להתאחד יחד, "כאיש אחד בלב אחד", להיות כעם, אז אנחנו לא ראויים להיות בארץ ישראל ובכלל לא ראויים שתהיה לנו מדינה. ושוב אנחנו יכולים לצאת מכאן לגלות, ומי שיישאר, יהיו כאן בעיות ממש גדולות. בעל הסולם כותב על כך ב"דור האחרון".

וגם אומות העולם יתחילו ללחוץ עלינו עוד יותר, כדי לחייב אותנו בכל זאת להגיע לאיזו תכלית. זאת אומרת, כל הלחץ שהם מפעילים הוא בתת ההכרה. וכתוב עוד בנביאים ובספר ה"זוהר", שבסוף הימים עם ישראל יחזור לארץ ישראל, ובני ישמעאל לא יתנו לו לשבת כאן, עד שעם ישראל יקיים את התפקיד שלו. ולכן אנחנו צריכים להבין, שכל הלחץ שמפעילים עלינו כל אומות העולם, זה בעצם עד הרגע שנקיים באמת את המשימה שלנו, להיות "אור לגויים", ובתת ההכרה זה מה שהם מרגישים. שאנחנו מיותרים במצבנו הנוכחי בעולם, אין מאיתנו שום תועלת שלה הם כביכול מצפים.

ולכן אנחנו צריכים להשתמש בהזדמנות שיש לנו עכשיו לגאולה, שאנחנו נמצאים בכל זאת בארץ שלנו, ועכשיו הכל תלוי בנו. שרק בתקומה הרוחנית תלוי העתיד הטוב שלנו.

"והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות בזמן הגאולה אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם שנגאלו וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים להפטר מגאולה זו ולשוב לארצות פזוריהם."

ראינו כבר מקרים כאלו, כמו למשל העלייה מארגנטינה שהייתה במשך כמה שנים, ואחר כך כמעט כולם חזרו. זה סימן, שאין מה שמאחד אותנו, אין כאן כוח איחוד שיכול למשוך לכאן את היהודים, ושבאמת יחבר וילכד אותם ויקבל אותם. גם משרד הקליטה וגם הסוכנות הם לא במקום הלב החם, שחייב להיות בין חברי האומה, כי רק בצורה כזאת היא קיימת.

"הרי שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו, עם כל זה אנו עוד לא קבלנוה. ואין אנו נהנים מזה. אלא שבנתינה זו נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה, דהיינו להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה, ואז יבנה בית המקדש ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה."

מה זה נקרא לקיים תורה ומצוות "לשמה"? כל אחד ואחד מאיתנו הוא אגואיסט, כל אחד ואחד מאיתנו נמצא באגו שלו, אם הוא יוצא מהאגו שלו לקראת כל יתר הנשמות, כל יתר בני העולם, בהשפעה, אז נקרא שהוא מגיע לקיום תורה ומצוות "לשמה". למה? כי הנשמה של כל אחד ואחד כוללת בתוכה תרי"ג רצונות, ואז כשאדם מתקן את תרי"ג רצונות האלה, משימוש אגואיסטי לשימוש להשפעה, זה נקרא שעושה תרי"ג מצוות. (ראה שרטוט מס. 3)

והוא עושה זאת על ידי כוח מיוחד שנקרא "המאור המחזיר למוטב". את המאור המחזיר למוטב הזה, את האור הפנימי הזה, אפשר לקבל רק מחוכמת הקבלה, שנקראת "פנימיות התורה", שבה נמצא מאור התורה, שגם הוא נקרא "פנימיות התורה".

שרטוט מס. 3

כי על ידי כך שלומדים את חוכמת הקבלה, יכולים לתאר נכון יותר את כל המערכת הכללית הגלובלית, שעכשיו גם כל העולם מתחיל לגלות אותה, ושאנחנו קשורים זה לזה, וקודם כל עם ישראל חייב להתקשר, ואחר כך להשפיע את הקשר הזה לכל העולם. זה נקרא להיות "אור לגויים". דרך התיקון ההדדי שלנו, שאנחנו קשורים זה לזה, ללמד את הקשר הזה, את כל השיטה הזאת, גם לכל אומות העולם. ואז סופסוף ננטרל את כל היחס השלילי שלהם אלינו, כשבעצם לפי מה שאנחנו רואים מהמערכת הכללית הוא מוצדק, הוא תלוי ביחס שלנו לעולם. אנחנו עושים את העולם עוין כלפינו.

"אבל כל עוד שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה והן בעבודת ה'. ואין לנו אלא הזדמנות לגאולה.

היוצא מדברינו, שדורנו זה הוא הדור של ימות המשיח." לפי ההבטחה ולפי ההכנה מלמעלה. לא שאנחנו מרגישים כך ומקבלים את זה, אלא אנחנו רוצים לדחות את זה. "ולפיכך זכינו לגאולת ארצנו הקדושה מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר, שהוא תחילת קיום הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'. ולא ילמדו עוד. כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". אבל בשתי אלה זכינו רק בבחינת נתינה מהקב"ה. אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום. אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו. ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: "שלמות ההשגה" ו"הגאולה השלמה"."

שאלה: לכל דור ודור יש אותן בעיות. איך יכול להיות שכולם יהיו בסדר במאה אחוז בשביל שנגיע לגאולה? הרי אף פעם לא נוכל להיות כך.

לפי הנראה לעין האדם הוא רע, כולם רעים, כולם שונאים זה את זה, אף אחד לא יכול להתחשב בזולת ולאהוב את הזולת. מצד אחד, מתגלות צרות, מתגלות בעיות, ומצד שני, אנחנו נמצאים במצב שהבעיות בעולם מתחילות להיות גלובאליות.

זאת אומרת, מתגלה בעצם המערכת של אדם הראשון. מהי המערכת הזאת? כל הנשמות שמחוברות יחד. זה מה שמתגלה עכשיו. מה שאת רואה בני אדם שבכל העולם, שמגלים פתאום שהם קשורים זה לזה, המקום נעשה קטן, כל כדור הארץ הוא אינטגראלי, הוא כאילו קשור בקשר אחד, כולם תלויים זה בזה, כולם מקושרים זה לזה, אנחנו כבר לא יכולים להרחיק את עצמנו, לחתוך את עצמנו מכולם. כבר לפני כמה עשרות שנים העולם נעשה גלובאלי, כפר קטן. (ראה שרטוט מס. 4)

שרטוט מס. 4

זאת אומרת, מתגלה כבר המערכת הכללית של הנשמות בצורה הגשמית. אנחנו לא רואים נשמות, אנחנו רואים את הגופים. אבל מתגלים עכשיו הגופים האלו, כל המערכת שביניהם, שהיא אחת, תלויה זה בזה. ובמערכת הזאת אנחנו מתחילים להרגיש יותר ויותר עד כמה אנחנו הורסים את עצמנו, את החיים הפרטיים שלנו, את החיים הכלליים שלנו, את כדור הארץ הכללי, כמה שאנחנו נמצאים בבעיות מצטברות וגוברות. וכל הבעיות האלה ילכו ויתגברו.

כי כשהיינו כל אחד לחוד, עד שהמערכת הזאת נסגרה להיות כאחד, שזה קרה סך הכול לפני כמה עשרות שנים, כשכל אחד היה באגו הקטן שלו, אז היינו במאבקים, בתחרות זה עם זה, היינו קמים ועושים כל מיני דברים, היינו מפריעים זה לזה, אבל לא היינו קשורים זה לזה, היינו רק פועלים בנפרד זה מזה. עכשיו אנחנו נמצאים כמשפחה אחת, כשבתוך המשפחה הזאת כולנו שונאים זה את זה. והמצב הזה הוא בלתי נסבל.

יותר טוב לתאר זאת במשפחה ולא באנושות. במשפחה כזאת מגיעות בעיות כאלו שכבר אי אפשר לסבול, אבל גם אי אפשר לברוח. אנחנו לא יכולים לברוח מכדור הארץ לאף מקום. אז בסופו של דבר, על ידי ייסורים גדולים, אנחנו מגיעים להחלטה, שאין ברירה, ועלינו לעשות בינינו שלום בית. ונצטרך לעשות שלום בית.

שאלה: הייתה שואה וזה לא עזר.

זה נכון, אבל יש דרך לראות את הדברים האלה מראש, החכם הוא הרואה את הנולד, הוא רואה קצת יותר קדימה. אם נראה מה קורה ומה מחכה לנו קדימה, אז לפני שנקבל מכות כבר נתחיל להתאחד. כמו שבמשפחה, הולכים לפסיכולוג לפני שמגיעים לפיצוץ, מקבלים תרופות הרגעה, עושים סדר ביחסים בין בני המשפחה, עושים משהו לפני שמגיעים לקריסה ממש. אותו דבר כאן.

חוכמת הקבלה לא באה ומחליפה את כל העולם, היא רק מסבירה איך העולם בנוי. אנחנו נמצאים בחוקי הטבע, והגענו למצב שאנחנו קשורים, נמצאים במערכת אחידה כמו במשפחה אחת, אין ברירה, ואנחנו חייבים עכשיו לפעול לקשר בין בני אדם. אם לא נרצה, אז הטבע יחייב אותנו, ויחייב את היהודים יותר מאשר את כל בני העולם, כי אנחנו בעצם בעלי שיטת החיבור, ואנחנו חייבים להביא את השיטה הזאת לכל העולם.

וכשלא עשינו את זה לפני שמונים שנה, אז גרמנו לשואה. אנחנו גרמנו לשואה. אנחנו יכולים לקרוא את מה שכותב על כך בעל הסולם ב"הקדמה לספר הזוהר". הוא עצמו בא מפולניה לכאן, ורצה להוציא משם את כל היהודים. היו אז שלושה מיליון ומאתיים אלף יהודים וכולם הושמדו. אפילו הדתיים לא רצו לצאת. הוא רצה להוציא משם בהתחלה שלוש מאות משפחות, הוא קנה צריפים קטנים, הביא אותם לארץ ישראל וארגן שלוש מאות משפחות לצריפים האלה, רצה לבנות כאן כפר, זה היה הרבה לפני המלחמה, ב- 1917-18. כבר אז הוא כתב, שעוד מעט יהיה מאוחר. וכל היהודים דווקא עשו עליו חרם ועצרו את כל החסידים שלו, שלא יֵצאו, כל רבני ורשה אמרו "אנחנו נשארים כאן, כל עוד משיח לא בא, אנחנו לא באים לארץ ישראל". וכולם באמת נשארו, ורק הוא הגיע עם בנו הבכור, הרב שלי, הרב"ש, ואחר כך באה המשפחה, הם באו בדרך ארוכה, דרך מצרים. הוא כתב על זה בכל מיני מאמרים וגם מה שהרב"ש סיפר לי על זמני המלחמה, כשהוא סיפר להם מה קורה באירופה, כי כאן לא ידעו בכלל מה קורה באירופה, ומה קורה עם היהודים. בעל הסולם סיפר לתלמידים שלו מה קורה שם, והוא כותב על זה בצורה מאוד ברורה וגלויה.

אז אנחנו צריכים להבין שהכדור הוא אצלנו. אנחנו חייבים להחזיק את עצמנו כל הזמן בדרגת קשר כזה שנקרא "ערבות". ערבות זאת אומרת, שכל אחד ערב לשני. שאין מישהו בתוך האומה שהוא חופשי מאחריות עבור כולם. זה דבר נוראי, אבל יש כוח שיכול לעזור לנו להיות כך. והטבע יחייב. אלהים בגימטרייה שווה הטבע, ואנחנו לא נוכל לברוח מזה. זה לא שרוצים או לא רוצים. על אנשים אפשר לצעוק שהם בסדר או לא בסדר, גם על אלוקים אפשר לצעוק, אבל זה לא יעזור, הרי זה חוק הטבע, אלהים בגימטרייה שווה הטבע, ולכן להתייחס אליו או להתייחס לטבע זה אותו דבר. חוכמת הקבלה מסבירה בעצם את כל חוקי הטבע, הפנימיים יותר. ולכן אם אנחנו שומעים, יכולים בזה למנוע מעט את הצרות.

ב"הקדמה לספר הזוהר" כותב בעל הסולם:

"ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנ"ל," "בתיקונים", הכוונה בספר "תיקוני הזוהר". ה"זוהר" מדבר על כל ההיסטוריה שלנו, גם הגשמית וגם הרוחנית, שם טמון הכול. אבל יש חלק מהזוהר שנקרא "תיקוני הזוהר", הוא מדבר דווקא על זמננו. כי אנחנו נמצאים בזמן שכל העולם צריך לעבור עכשיו תיקון על האגו שלו, להגיע מהרצון לקבל לרצון להשפיע.

"ולא עוד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס') "ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה", ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא וכו' לא נשאר לנו אלא השרידים שבארצנו הקדושה, הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה" את חוכמת הקבלה, "וליתן לה את מקומה הראוי," שעל ידה נוכל לתקן את עצמנו, "כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה." זו ש"לומדים" כל אלו שיושבים ולומדים.

"ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהיא צרכי הגוף. ויגיע כח הזה גם על כלל ישראל כולו. עד שעמי הארצות שבנו יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם ויצייתו להם." יש פירמידה שבה נמצא עם ישראל, כשיש פנימיות, היינו, אותם אנשים שמשתוקקים לרוחניות, עם נקודה שבלב. ויש חיצוניות, אלו אנשים שלא מרגישים את זה. וכולם שייכים לעם ישראל. ויש אומות העולם, שגם בהם יש פנימיות ןחיצוניות. "וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז כל אוה"ע יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם." כל הידיעה הזאת והתיקון הזה חייבים להתפשט מלמעלה למטה. (ראה שרטוט מס. 5)

שרטוט מס. 5

"ויקיימו הכתוב (ישעיה י"ד): "ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה מ"ט): "והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה". וז"ש בזהר (נשא דף קכ"ד ע"ב), שע"י החיבור הזה, שהוא ספר הזהר, יצאו מן הגלות ברחמים. אמן כן יהי רצון."

שאלה: אחרי ההרצאה הקודמת הגעתי הביתה עם הרבה אנרגיה בפנים. למחרת הלכתי לסופר והתחלתי לדבר עם אנשים בתור, על דברים שהיו בשיעור. חלק הגיבו בסדר ונוצרה אווירה מיוחדת, וחלק הסתכלו עליי כאילו אני משוגע. זה שווה את החשש שאנשים מסוימים יכולים לקבל?

חוכמת הקבלה מדברת על דברים שהם מאוד מאוד חדשים לאדם, הם מסובבים לו את הראש, זו בכל זאת תפיסה שונה, אדם צריך כאילו לצאת מעצמו ולראות את העולם מהצד, הוא צריך לחשוב מעל עצמו, על הטבע שלו ועל הטבע של העולם. אדם לא רגיל לחשיבה כזאת. עם פסיכולוגים, סוציולוגים, או פיסיקאים יותר קל לדבר, הם יכולים להתכלל בזה. השתתפתי בתוכנית טלוויזיה עם פרופסור לפיסיקה גרעינית ואסטרופיסיקה, וממש נהניתי לדבר איתו, הוא קיבל את זה בצורה מאוד רציונאלית ובריאה והבין את זה. אבל עם אנשים בסופר, זה קצת קשה. זו הרגשת הגלות.

שאלה: כשאתה אומר ישר-אל, ה"ישר" קשור למושג של כנות?

"ישר" זה נקרא, שבכל רגע ורגע שאדם בודק את הרצונות שלו בלב ואת המחשבות שלו במוח, הוא משתדל שהם יהיו מכוונים להשגת האלוקות, לגילוי האלוקות. זה נקרא "ישר-אל".

שאלה: אני נכדה של רב, וסבא זכרו לברכה לא רצה לעלות לישראל, וגם כשהוא נכנע כי הפעילו עליו לחץ, הוא חלה בדרך, חזר למרוקו ונפטר. יש הרבה מקובלים ואנשים דתיים שלא רצו להגיע לישראל, הם חיכו שהמשיח יגיע. ועוד שאלה, מגיל צעיר ידעתי שאני לא רוצה להתחתן במרוקו ולא רוצה להתאהב במישהו שלא ירצה לבוא לישראל, כי רציתי להיות ישראלית, ללדת ילדים בישראל ולחיות פה. מה קורה אם אני שייכת למשפחה שהיא מפולגת, הם כולם שם ואני פה? הקרע הזה במשפחה, הבדידות שלהם ושלי, מה זה אומר ברוחניות?

זה אומר שאנחנו בגלות. גם אצלי במשפחה חלק בקנדה, חלק באמריקה, חלק בצרפת, וחלק ברוסיה וגם באנגליה, וזה מה שאני מכיר ויודע, והחלוקה הזאת התחילה לפני 150 שנה.

ואין מה לעשות, כך אנחנו. עד שבאמת יהיה בישראל חום וכוח וחיבור, כך שכל יהודי ירגיש שכאן המקום שמושך אותו. ואחרת זה לא ימשוך אף אחד. רק אחד משניים יכולים לחיות כאן, כאלו שיש להם נטייה לרוחניות, או כאלו שהם עצלנים ולא רוצים לזוז או שאין להם לאן לברוח. אבל אדם חזק, בריא, רציונאלי, מה יש לו לעשות כאן? או שאדם מרגיש שבאמת זה המקום, או שפשוט לא מזדמן לו משהו אחר.

בעוד שבועיים אני יוצא לארה"ב, לקנדה, אני מבקר את אימא, עולה לקבר של אבא, אני פוגש את האח היחיד שלי, ואת בן הדודה שלי, וכו'. כולם מפוזרים. ואם אני נוסע לאירופה, אז גם אותו דבר, באנגליה או ברוסיה. ואף אחד לא חושב לבוא לכאן. וזה אומר שבאמת אנחנו לא עם. כי אם היינו מחוברים בינינו, היינו ממש מחייבים אותם להתחבר, להגיע לכאן.

שאלה: אבל מה עם המקובלים שלא רוצים לבוא לישראל, שרוצים להישאר בגלות?

אני לא עושה חשבון ולא שופט אם הם מקובלים או לא מקובלים. בעל הסולם כותב שאם יש לאדם נטייה לרוחניות, הוא לא יכול להישאר בחוץ לארץ. ואנחנו רואים מההיסטוריה כמה מקובלים הגיעו לכאן בסכנה, ויש שנהרגו בדרך או שהרגו אותם כאן, ובכל זאת ניסו בכל הכוח להגיע לישראל.

החוק הזה, שמי שמרגיש נטייה לרוחניות מרגיש נטייה לארץ ישראל, מורגש אפילו אצל תלמידים שלי מקרב אומות העולם. יש לנו תלמידים מארץ האש בדרום אמריקה ועד ניופאונדלנד שבצפון, ובאלסקה. יש תלמידים באיראן, בטוקיו, ביפן ובכל מקום. ומכל העמים ומכל הסוגים. כל אחד שבא לכאן או ששייך לקבוצה שלנו, גם אם אין לו שום קשר לעם ישראל, הוא רוצה לבוא לכאן, הוא רוצה לחיות כאן. הוא מרגיש שכאן השורש הרוחני שלו. ויש גם דוגמאות של אנשים שהיו נאצים ומרגישים כך. לכן "מקובלים" שמסרבים לבוא לארץ ישראל - אני לא יודע ולא רוצה להגיד עליהם מאומה.

שאלה: מצד אחד למדנו שכולנו קשורים, כפר גלובלי קטן, וצריכים להיות ערבים וקשורים אחד לשני. מצד שני, בעל הסולם כותב על עצמאות כלכלית ועצמאות מדינית. איך זה מסתדר האחד עם השני, גם גשמית וגם רוחנית, מה זו עצמאות כלכלית ועצמאות מדינית?

אנחנו לא נוכל להגיע לעצמאות, אם אנחנו לא מחוברים יחד. בלי חיבור שלנו יחד לא נגיע אף פעם לשגשוג, לא נגיע לפריחה, להתפתחות, תמיד נהיה תלויים באחרים. ואפשר לומר, שהיום כולנו קשורים זה לזה, כל המדינות. אלו מוכרים נפט ואלו שורפים נפט, אלו מוצאים ברזל ואלו עושים מהברזל משהו. ודאי שכך הוא, אבל רק עוד תקופה מסוימת נהיה בהתפתחות טכנולוגית, שעוזרת לנו להתקיים, אבל בעתיד הקרוב נגלה שהחלק שלנו בעולם זה ללמד, להפיץ את השיטה. כמו שכתוב ו"תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". זאת אומרת, אנחנו חייבים לעשות זאת, זה הייעוד שלנו, ולא להיות הראשונים בהיי-טק או במשהו אחר, זה ייגמר עוד מעט.

שאלה: אבל יש גם הסבר פנימי לעצמאות כלכלית ועצמאות מדינית, משהו רוחני?

כן. כלכלה היא תוצאה של היחסים בין בני אדם. כלכלה זה לא מדע, כלכלה זה היחסים בין בני אדם שאנחנו קובעים שהם יהיו מסודרים בצורה מיוחדת - בחליפין, במקח וממכר, ב"לכו ותתפרנסו זה מזה". הכלכלה זה ביטוי לקשר האגואיסטי בינינו, ולכן כל העולם ואנחנו במיוחד לא נוכל לשרוד הלאה. היום נראה לנו שאנחנו נמצאים במצב יחסית טוב במשבר הזה, אלא שזה לא כך, וזה יתגלה עוד מעט.

כדאי לנו להזדרז עם גילוי חוכמת הקבלה, זאת אומרת, עם התיקון שלנו. עד כמה שיתגלה לעולם יותר שהם חייבים להיות קשורים זה לזה, ולא יכולים למצוא את המתאם להתקשרות זה לזה, אז בתת ההכרה הם ירגישו שאנחנו אשמים. ואחמדינג'אד הוא לא אחד, הם ישמעו בקולו, וזה גם מה שמדבר מתוכם. והם צודקים, כי לשם כך אנחנו קיימים.

שאלה: האם לפילוג שיש בעם שלנו יש ֵקְשר ישיר לפילוג שיש במשפחה בין גבר לאישה, בין האחים, בין הורים לילדים, האם יש איזו השלכה ישירה לכך שאנחנו לא ביחד כעם, האם זה משפיע בצורה אישית על המשפחה?

אנחנו נמצאים במשבר רב גווני. משבר שהתחיל לפני חמישים שנה, ואולי אפילו קצת לפני כן. משבר בחינוך, במשפחה, בתרבות, בקשר בין ילדים להורים, בייאוש, שזו המחלה הגדולה ביותר בעולם, שגורמת להרבה מחלות, אנחנו לא מכירים את הייאוש עצמו כתופעה, אלא מכירים את התופעות ממנו. אבל החוקרים אומרים שזו הבעיה הגדולה מכולם, שזו גם הסיבה העיקרית לסרטן ולכל המחלות.

אנחנו נמצאים במשבר, ואני לא מדבר על המשבר האקולוגי, שבו כבר עברנו את הנקודה שאין ממנה חזרה, ואנחנו הולכים לקראת הרס טוטאלי. שיש כבר הוכחות מהעבר ותיאוריה מסוימת, שכדור הארץ יכול להתהפך תוך זמן קצר. בטבע יש תמיד הצטברות של כוחות ואחר כך בבת אחת זה קורה. אז אנחנו נמצאים במשבר גדול מאוד, רב גווני, שבעצם אנחנו גרמנו לזה.

וזה סך הכל תוצאה מהאגו שלנו, וְודאי שהמשבר במשפחה הוא אחד הדברים שאנחנו רואים היום בצורה ברורה ביותר. אנחנו רואים מה קורה אפילו אצלנו, כשבגולה משפחה יהודית תמיד היתה כדוגמא, משפחה חמה שדאגה לילדים ולחינוך, וכל הזמן השקיעה בילדים כמה שיותר, ודאגה לבית חם ומוגן כמה שיותר, והיום אין דבר כזה בכלל.

ולצערנו גם פסיכולוג לכל משפחה לא יכול לעזור כאן, והבעיה היא האגו שלנו. האגו שלנו לא ייתן לנו להתקשר חזרה זה לזה, משנה לשנה נראה את הבעיות האלה יותר ויותר גדולות. אבל יחד עם זה יש לנו כלי, אמצעי, פיתרון מצוין. זאת אומרת, בסופו של דבר אנחנו נמצאים היום בזמן יפה, שבעל הסולם קורא לו ימות המשיח, כוח שמושך אותנו, שיכול להעלות אותנו מעל הטבע שלנו, ואז אם אנחנו מגיעים להתקשרות הדדית, אנחנו נמצאים מאוזנים עם הטבע.

כי סך הכל אנחנו נמצאים בתוך בועה שזה הטבע. ולכן בשיחה שהיתה לי עם הפיסיקאי ממש השלמנו והבנו זה את זה. והוא אמר שהיום בפיסיקה גרעינית כולם מקבלים כך את תמונת העולם. שהעולם הוא עגול, שהכול קשור זה לזה, ובאמת המחשבות של בני אדם הן הכוח הגדול ביותר בעולם. ובכלל כל העולם הוא תוכנית, מחשבה, תמונה הולוגרפית שבה רק המחשבה פועלת. ואחרי כל הגופים האלה, הגושים הגדולים שנעים בתוך החלל הגדול הזה, עומדת סך הכל מחשבה שמפעילה איזו תוכנית.

והם מרגישים ורואים את זה. הם לא קוראים לזה "בורא" או "אלוקים" או שם אחר, אבל ה"טבע". ואנחנו לא מבינים עד כמה שרק המחשבות שלנו הן הכוח ההרסני, כי כל הדומם, הצומח והחי נמצאים באיזון עם הטבע, הם נפעלים על ידי הטבע. רק האדם לא נפעל מצד הטבע, כדי לבוא בעצמו לאיזון עימו. ולכן עלינו לעשות זאת.

ומכל האדם רק לנו יש את השיטה הזאת של האיזון הכללי. ואם יהיה לנו איזון כללי, אז יבוא איזון גם לחיי המשפחה, וגם לאקלים, ולכל דבר אחר. בעל הסולם כותב שהאגו שלנו הוא ההרסני, הוא גם הורס לנו את הבריאות וגם גורם לשחיתויות בכל העולם, ואז מחליש את הגוף שלנו בכל מיני מחלות.

בעל הסולם כותב, שהאגו שלנו הוא בעצם האשם בדבר, שאין כוח יותר מזיק בעולם. כי כל הכוחות האחרים הם מאוזנים ופועלים בהתאמה זה לזה ונמצאים באיזון זה עם זה. ורק כוח אחד בעולם, שזה האגו של האדם, פורץ מעל ההכרחיות. אם היינו כמו חיות, אז היינו מתקשרים זה לזה כמו חיות והיינו שומרים על הומיאוסטזיס, על האיזון שבטבע.

אבל מפני שאנחנו רוצים יותר מבעל חיים, כי יש לנו רצון לשליטה ולעושר, הדברים האלה הורסים את העולם. בזה אנחנו יותר גדולים באגו שלנו מחיות, וזה מה שלא מאוזן בנו. אם נאזן את הרצון שבנו לשלוט, לנצל את הזולת, ונהפוך אותו לאהבת הזולת, בזה נאזן את הכוח הרע שבנו, וכל הטבע אז יירגע. ובאמת כל החיים יהיו שלווים.

חוץ מזה, יש מחקר אחרון שעשו אקולוגים, שאם אנחנו לא מגיעים לאיזון בינינו ועם הטבע, אז אנחנו חייבים תוך זמן קצר מאוד להגיע לכך שמספר בני האדם שעל פני כדור הארץ יהיה עד חצי מיליארד אנשים בלבד. כדור הארץ לא יוכל לסבול אותנו. ועד לפני זמן לא רב, לפני כמאה חמישים שנה, היינו כך. ולכן זה מה שמחכה לנו. או שנכנס לאיזון, ואז ההפך, אין שום הגבלה למספר בני האדם שכדור הארץ יכול להכיל. יש אומרים שעד מאתיים מיליארד.

איזה הבדל עצום יש בין חצי מיליארד למאתיים מיליארד. אם אנחנו לא נמצאים באיזון, חצי מיליארד, ואם אנחנו נכנסים לאיזון, עד מאתיים מיליארד. ולכן אנחנו צריכים לגלות את זה לכולם, כי להתקדם בדרך ייסורים זו בעיה.

שאלה: והיה ואנחנו באמת מתחברים אחד לשני, ומקבלים כלי גדול שאליו זורם כל האור, האם זה יהיה נצחי, האם זה לא יישבר שוב? האם ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה ושוב יהיה אותו תהליך?

אחרת לא כדאי. כבר היינו בזה, כדי להגיע לתיקון שלנו. יצאנו מבבל ועלינו לדרגת בית המקדש, ובבית המקדש הגענו לגמר התיקון שלנו. אנחנו תיקָנּו את עצמנו, אבל העובדה היא שאנחנו צריכים להגיע לתיקון של כל העולם. ואז אנחנו יורדים לכל העולם, נכללים איתם, וצריכים להגיע לתיקון שלנו ושלהם יחד. מין חבל שזורקים לאדם שטובע בנהר, ומוציאים אותו. אז אנחנו כמו חבל הצלה. (ראה שרטוט מס. 6)

שרטוט מס. 6

לכן קיבלנו את השיטה, את שיטת התיקון. התחברנו עם כולם ואז הנשמות מעורבות, והנשמות המעורבות האלה נמצאות בהתכללות זו עם זו. ואז אנחנו יכולים לעלות ולסחוב אחרינו את כל העולם. ולכן כשאנחנו מגיעים למצב הזה, זה כבר נקרא "גמר התיקון הכללי" או "גאולה שלימה". אז מה שהיה בעבר היה צריך להיות בעבר. ובאמת כתבו כבר לפני כן, על העלייה, על הירידה ועל השבירה בעם ישראל.

אנחנו רואים את זה גם מלימוד חוכמת הקבלה עצמה, למשל ב"תלמוד עשר הספירות", לומדים על החורבן ברוחניות. כי כל מה שקורה בעולם שלנו הוא העתקה מרוחניות. גם שם היה גוף שנקרא "עם ישראל", שהגיע לגדלות שלו, ואחר כך נשבר, ואחר כך שוב עלה ותיקן את הכל, והגיע לגמר התיקון. גם אנחנו צריכים לעשות בדיוק את העקומה הזאת בעולם הזה.

אז כבר היה בעולם שלנו כל התהליך הזה, חוץ מזה שאנחנו היום מתחילים. אבל מתחילים אותו תהליך עם כל העולם. ולכן כל העולם מרגיש שהוא קשור זה לזה, אבל קשור בכוח הרע. ודווקא עכשיו אנחנו מגיעים לישראל, וחוכמת הקבלה מתגלה, וכל התנאים האלו מתגבשים וממש בזמן הקרוב נראה עד כמה שפתאום אנחנו נמצאים במרכז, נקווה שבמרכז הטוב.

שאלה: אתה ציירת סינוסואידה שלמעשה מציינת את ההתנהגות הכללית שבטבע. שבעצם גם העולם מתנהג כסינודואידה, פעם אנחנו למעלה ופעם למטה. האם בגמר התיקון החדש שציינת, מאותה נקודה כבר נהיה באיזון ולעולם נלך ישר, או שעוד פעם תהיה נפילה?

לעולם, כי לא יהיה יותר חלק מקולקל. כשהיינו בגמר התיקון הפרטי שלנו, של ישראל, בבית המקדש, זה היה "מוחין דחיה" מה שנקרא, אור חיה היה ממלא אותנו. אנחנו היינו מתוקנים, וכל העולם לא. אי אפשר היה אפשר לסחוב את כל הבבלים בבת אחת, את כל האנושות דאז. ועל זה כתוב, שחייב להיות קודם כל חלק אחד מתוקן. וכשהוא מגיע לתיקון, אז הוא נשבר ונכנס ומתערב עם כל החלקים האחרים, שלא מסוגלים לקבל בעצמם את שיטת התיקון, ואז יחד בהתכללות הם עוזרים להוציא זה את זה.

במאמר "שופר של משיח" כותב בעל הסולם, שישראל צריכה למשוך את אומות העולם. במה? בכך שהיא מוסרת להם את שיטת הקבלה:

"והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל."

זה מה שאנחנו צריכים להודיע, ואנחנו כבר פועלים כך בכל העולם - שיש שיטה לתיקון שלנו, לתיקון של כל המשבר הזה, שאנחנו קשורים יחד אבל בקשר לא טוב. וכשישמעו על השיטה הזאת אז הם יחייבו אותנו לא ברע אלא בטוב, כמו שכתוב בישעיהו, ובסוף ה"הקדמה לספר הזהר" (אות ע"א): ""ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". ""והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה". וז"ש בזהר (נשא דף קכ"ד ע"ב), שע"י החיבור הזה, שהוא ספר הזהר, יצאו מן הגלות ברחמים."

יש כאן שני דברים. אנחנו חייבים לתקן את עצמנו ולפזר את הידיעה על נוכחות השיטה באומות העולם, ואז תבוא מצידם הדרישה אלינו, וידחפו אותנו עוד קדימה. ובצורה הדדית כזאת נגיע לתיקון. וגם עכשיו, כשאנחנו מפזרים את השיטה הזאת בכל אומות העולם, בקרב כשני מיליון תלמידים שלנו, שרובם לא יהודים, אנחנו רואים עד כמה שהם תומכים ועוזרים. מי שהיה בקונגרס ראה אותם, וראה עד כמה שהם שונים לגמרי וכולם מתחברים.

כי אין בכל האנושות דבר שהוא משותף לכולם, רק הכוח הזה שמקשר בין כולם. לכן השיטה הזאת, שיוצרת את הקשר בין כולם, ממש מאחדת. זה דבר נפלא, וכשרואים איך שזה מתבצע, זה מאוד מרגש.

שאלה: כשקראנו בספר על כך שאנחנו דור ימות המשיח, אמרת "אנחנו לא רוצים את זה". האם שמעתי נכון, ומה הכוונה?

וודאי. אני יכול לספר על כך בדיחה. במעלה הר מירון, אחרי המערה שבה היו רבי שמעון ובנו אלעזר, נמצא בית כנסת עתיק, שבור, שאין בו כלום, מלבד שער כניסה. אבל יש אגדה, שאם השער הזה ייפול, אז יבוא המשיח. אז שׂמו שם מעקה ברזל, כדי שלא ייפול.

שאלה: למה אנחנו לא רוצים את המשיח?

זה בעצם בצחוק. ודאי שהסימנים האלו הם לא בשבילנו, אבל בהחלט לא רוצים. כי מה זה נקרא "רוצים את המשיח"? לרצות את המשיח זה לרצות את כוח המשיכה מהאגו, שיעשה את כולנו מתחשבים בזולת, דואגים לזולת, במקום לחשוב על עצמי אני צריך לחשוב על כולם כמו על משפחה. זה דבר שעדיין מאוד רחוק מהדאגה שלי, אז ודאי שלא רוצים.

שאלה: כל השיחה הזאת נתנה לי תחושה של ייאוש. בתחילת השיחה זה היה כאילו יש לנו עבודה מאוד רצינית, והשינוי מסובך. אבל אחרי כמה שאלות, היתה תקווה קטנה, שבכל זאת אנחנו פה כי החליטו בשבילנו, ההתעוררות היא לא משהו שהוא טבעי ביותר. וגם אתה פה כי אולי חשבו שזה הזמן שאתה צריך להיות, ואנחנו צריכים להיות, והחוכמה צריכה להתגלות, ומשהו נכתב מראש. וזו מין תחושה של הקלה, שאולי אנחנו לא באחרית הימים, וצריך לשנות ולהשתנות, צריך להשפיע על כולם, אחרת יהיה פה סדום ועמורה. על פניו זו נראית לי דרך ברורה. אנחנו לא סתם כאן, החוכמה לא התגלתה סתם עכשיו, ומן הסתם רק דברים טובים יכולים לצמוח מפה והלאה. וזה משהו שלא רק אני אתעורר אליו, אלא עוד הרבה אנשים יתעוררו אליו.

אז אין לי שאלה כי השאלות כבר נשאלו בשבילי, אבל אם הדברים אכן נכתבו מראש, והם ברורים למי שקובע לנו, שזה הבורא, אז אני רק מקווה שאחרית הימים באמת לא תגיע אלינו, והדברים ייעשו בצורה מלאה.

האמת, שזה נכון. מלחמת גוג ומגוג מתרחשת כבר מזמן, ועד כמה שכל הדברים נראים קשים הם לא קשים. הבעיה היא בקושי שאדם חושב שהוא חייב לעשות את התיקון לבד.

ב"מאמר החרות" מסביר בעל הסולם שיש חוק נפלא. מפני שאנחנו מגיעים מנשמה אחת, אז אני נמצא קשור לכל הנשמות. ולא חשוב שיש שבעה מיליארד, אני קשור לכולם. ומתוך שאני קשור לכל הנשמות, אני נפעל מהם כתא בגוף, והם משפיעים ושולטים עליי. האדם מושפע מהסביבה.

ואז אם נתחיל יחד להשפיע זה על זה, הדברים האלה יהיו קלים ביותר. כי אז נעשה זאת ברצון, בהרפתקה, בהתפעלות, בהשתוקקות. אבל כשכל אחד חושב "אני צריך לדאוג לאחרים", אז זה מאוד קשה. אנחנו לא מודעים להשפעת הסביבה, אם הסביבה תתחיל לחייב כל אחד להתייחס בצורה כזאת לכולם, פתאום נרגיש את עצמנו באוויר. ובהחלט זה מה שקורה.

לכן מצד אחד הבעיה נראית מאוד קשה, ומצד שני הדבר קל לביצוע. זה דבר שהוא ממש לא מובן, מפני שלאדם אחד היא נראית קשה, והביצוע קל מפני שהוא על ידי הרבה אנשים יחד. השפעת הסביבה עושה מכל אחד מאיתנו שהוא פתאום רוצה ופתאום מבצע דברים שהם אפילו מעל הטבע שלו. לכן כמו שכתוב על התיקון הזה, " וכל התורה דבר קל הוא".

אני זוכר עד כמה שאצלנו זו היתה בעיה, כי אני עברתי את הדרך בצורה פרטית, לא בצורה כללית כמו שכל העולם מגלה עכשיו. אז כל אחד היה צריך לעבוד מאוד קשה, והיה צריך להתייגע כל כך ובמשך עשרות שנים. אני רואה תלמידים שמגיעים היום, כבר אחרי חצי שנה, אילו שאלות יש להם, אילו הישגים, איזו תמונת עולם. וזה כבר אצל ילדים קטנים, מגיל שש עד שש עשרה, שהם כבר כמו נכדים שלי. אני מדבר איתם במונחים של קבלה, הם מבינים עולמות, ספירות, פרצופים, כל מה שקורה, נשמת אדם הראשון, העולם הזה, איך הכוחות יורדים ועולים. הם מכירים את הדברים האלה, זה בשבילם כל כך טבעי. אנחנו נמצאים בדור שכבר נמצא בזה. ורק בהפצה אנחנו יכולים עכשיו לעשות קפיצה רוחנית, ואז נגיע באמת גם לעצמאות. לעצמאות של העם, לעצמאות של המדינה, ולכל הדברים. הכל בידינו.

שאלה: הזכרת קודם שפסיכולוגים מתכללים בקלות עם הרעיונות של חוכמת הקבלה. גם בעל הסולם העריך מאוד פסיכולוגים מטריאליסטים, ודרך פסיכולוגיה מטריאליסטית אפשר להגיע עד מחסום ממש. אז מתוך חשיבה על ההפצה, וגם בגלל שלשפה של בעל הסולם יש צליל דתי, מי הם אותם פסיכולוגים מטריאליסטים?

למען האמת אני לא קשור לאף אחד, כי אני לא זקוק להם. אבל צריכים להבין שפסיכולוגיה מטריאליסטית היא בעצם מדע. כי היא מתבססת על התופעות שאנחנו רואים בטבע, כמו כל מדעי הטבע. אני רואה כל מיני תופעות, כמו שניוטון הרגיש שמשהו נפל לו על הראש, עוד פעם נפל, ועוד פעם נפל. ומתוך זה עושים חשבון - כמה כוח, באיזו מהירות ובאיזה כוח נופל. מאיפה לוקחים את כל הכוחות האלה? מזה שצופים בטבע, ואחר כך עושים חשבון.

אז אותם פסיכולוגים מטריאליסטים, מתוך הניסיון שלהם עם בני אדם, כשהם בודקים אותם, ומטפלים בהם, הם מוצאים את כל מיני החוקים כביכול. והחוקים האלה היום הם חוק, ומחר יכול להיות חוק אחר. אחרי ניוטון בא אינשטיין, אחרי אינשטיין בא יוּ אברט וכן הלאה. תמיד יש התקדמות, וגם אצלם. אבל הם לא ממציאים דברים מהראש שלהם, אלא מתוך הניסיון. ולכן בעל הסולם מאוד מכבד אותם, ואומר שהפסיכולוגיה המטריאליסטית צריכה להחליף את כל הפילוסופיה. שפילוסופיה היא ממש הרס של האנושות, כי היא עוסקת בדבר דמיוני, שאין לו שום ידיים ורגליים.

אבל אני לא עובד עם פסיכולוגים בצורה ישירה, כי אין לי מה לעשות איתם. צריכים להבין שכל הפסיכולוגיה המטריאליסטית בנויה על האגו של האדם. היא יכולה לעזר לנו להתקדם במקצת בתחום כשאנחנו נמצאים לפני המחסום, עד שאנחנו מגלים רוחניות, ואז היא יכולה לעזור לנו. ואנחנו רואים איך בעל הסולם למד את הדברים האלה, גם אצלו יש ממש קטעים שלמים של שְפִּינוזה, קָנְט, הֶגֶל ויונג, גם פילוסופים וגם פסיכולוגים. הוא מאוד כיבד אותם.

שאלה: ויקטור פרנקל, פסיכולוג שעבר את השואה, גילה שאם לבן אדם יש מטרה שהיא מעבר לחיים האלה, אז הוא הצליח לשרוד את השואה.

כן, זו כבר פסיכולוגיה שיכולה לעזור לשרוד, אבל היא לא מגלה את התיקון שלנו.

שאלה: אני לא יהודיה, אבל הצטרפתי לעם ישראל לא כל כך מזמן. בזמן האחרון אני מגיעה לקבלה, ועולה בי השאלה אם כל תהליך הגיור חשוב מבחינה חברתית, אם יש בקבלה התייחסות לעבור גיור אם אני לא יהודיה.

יש הבדל מה האדם מרגיש. אם הוא מרגיש יהודי מתוך זה שהוא נמשך לייחוד עם הבורא, לזה הוא לא צריך כלום. הוא נמשך לייחוד עם הבורא, הוא נקרא "ישראל" מתוך שהוא נמצא ב"ישר אל". חוץ ממך יש כאן עוד אנשים, שהם לא יהודים מלידה, זה לא שייך. יש לי הרבה יותר ממיליון תלמידים שלא שייכים ליהודים, הם לומדים איתי כבר שנים ונמצאים בכל הפעולות שלי. אין שום קשר.

אבל מי שרוצה לחיות את החיים החומריים לפי חוק ישראל צריך לעשות גיור ואת כל מה ששייך לפעולות ששייכות למסורת.

אבל לרוחניות זה לא שייך. כמה שתטבלי במקווֶה, האגו שלך יישאר גדול, ואין לזה שום קשר לרוחניות. שום פעולה גשמית לא משפיעה על תיקון הנשמה. תיקון הנשמה הוא רק על ידי האור.

שאלה: זאת אומרת, אותו עם ישראל שאתה מדבר עליו, זה בעצם כל אלה שמתעוררת אצלם הנקודה שבלב.

כן, מתעוררת בהם הנקודה שבלב, המֵשיכה להשפעה, לאלוקות, עליהם אנחנו מדברים.

שאלה: אני גרתי בסביבה של עמים אחרים, ושמתי לב שבניגוד לעם היהודי שלא רוצה לשמוע על התפקיד שלו, לכל העמים האחרים יש את הידיעה על התפקיד המיוחד של העם שלהם. הם ממש בטוחים שיש להם תפקיד להוביל את כל האנושות. אצל העם הרוסי התפקיד הזה מאוד עמוק, וגם אצל העם הארמני וכל העמים האחרים. מאיפה יש להם את זה, למה הם חושבים כך?

נכון. לכל עם ועם יש שורש משלו. יש שבעים שורשים רוחניים שנמצאים בעולם שלנו, והם כיסודות לשבעים אומות העולם, ולכן לכל עם ועם יש שורש אגואיסטי שמחזיק אותו. וזה לא חשוב איזה עם, יכול להיות רוסי או ארמני. וכל אחד ואחד מהעם הזה, יודע ש"זה אני, ואני שייך לעם הזה".

חוץ מאיתנו, אצלנו לא. אצלנו כל אחד יכול להיות מה שבא לו. וזה מפני שאין לנו שורש גשמי. אנחנו נמצאים עכשיו באגו, ולכן השורש הרוחני שלנו הוא למעלה מאיתנו, אנחנו לא קשורים אליו. ולכן אנחנו לא מרגישים איפה אנחנו ומי אנחנו. לכן רק באיחוד בינינו אנחנו יכולים למצוא את הקשר.

שאלה: אני רוצה לשאול על הקשר בין החזרה של העם היהודי לארץ ישראל, לבין גמר התיקון הכללי. מה שקראנו היום מרמז, שאי חזרתו של העם היהודי לארץ ישראל עדיין מעכבת את כל הנושא של גמר התיקון הכללי.

נכון. אנחנו צריכים לגרום לזה שכל היהודים ירצו לבוא לכאן ולעשות גמר תיקון. לכן אני ציוני. וכך היה גם בעל הסולם, שהיה איש חרדי, רב בירושלים, ועל סכין השבת שלו היה כתוב "מדינת ישראל". תארו לעצמכם עד כמה הוא היה מהפכן.

שאלה: אז כל זמן שזה לא יקרה, לא נגיע לגמר התיקון?

לא, זה יבוא. עלינו לחשוב על תפקיד של כל אחד ואחד. "אתה ואני נשנה את העולם". כולנו יחד.

(סוף ההרצאה)