שיעור צהריים 12.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי",

מאמר כ"ו, "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר"

מאמר קצר, אבל מאוד חשוב.

"כו. העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר"

שמעתי תש"ג

זאת אומרת, במידה שאדם מודע לזה, אז הוא יותר ויותר נקשר לבורא ומבין ומרגיש אותו.

"הנה כתוב "רם ה' ושפל יראה"", דווקא "השפל". ככל שאדם שפל הוא יותר ויותר מסוגל לראות את הבורא, את רוממות הבורא. "שרק השפל יכול לראות את הרוממות. והנה אותיות יקר הם אותיות יכיר, שפירושו שעד כמה שיש לו יקר בהדבר", לאדם בקשר עם הבורא, "כך הוא מכיר את רוממותו", של הבורא, "שדוקא לפי שיעור חשיבותו שבדבר", במידה שמחשיב את הקשר שלו עם הבורא, "הוא מתפעל. וההתפעלות מביא לו לידי הרגשה שבלב". ממש מתחיל להרגיש שזה נוגע לליבו. "ולפי ערך שהוא מכיר את החשיבות", בערך זה "בשיעור זה נולד לו שמחה.

לכן אם הוא מכיר את שיפלותו," מה זאת אומרת? "שאין הוא יותר יחסן מכל" בני העולם "בני גילו, היינו שרואה שיש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה - והוא כן זכה, שניתן לו רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות שאפשר להיות - ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה".

זאת אומרת, הכול תלוי לפי הרגשת החשיבות של האדם במה הוא קשור עם הבורא.

"כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה".

במידה שהוא מכיר את השפלות שלו כלפי הבורא ובכל זאת לְמה הוא זכה.

"וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר". שהבורא עשה איתו חסד וקירב אותו לקשר. "ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי"".

מזה הוא כבר בטוח שילך הלאה בהתקשרות יותר ויותר גדולה ועמוקה עם הבורא.

כו. העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר

שמעתי תש"ג

"הנה כתוב "רם ה' ושפל יראה", שרק השפל יכול לראות את הרוממות. והנה אותיות יקר הם אותיות יכיר, שפירושו שעד כמה שיש לו יקר בהדבר, כך הוא מכיר את רוממותו, שדוקא לפי שיעור חשיבותו שבדבר, הוא מתפעל. וההתפעלות מביא לו לידי הרגשה שבלב. ולפי ערך שהוא מכיר את החשיבות, בשיעור זה נולד לו שמחה.

לכן אם הוא מכיר את שיפלותו, שאין הוא יותר יחסן מכל בני גילו, היינו שרואה שיש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה - והוא כן זכה, שניתן לו רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות שאפשר להיות - ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה.

כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה.

וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי"."

שאלה: איך אנחנו הופכים את רכישת החשיבות לתהליך שנלמד ושמוסיפים לו כל הזמן כדי להגביר אותו ולא לקבל אותו כמובן מאליו?

אנחנו כל פעם דואגים להעלות את חשיבות הבורא וחשיבות הקשר עימו בכל רגע ורגע ככל האפשר, בהתאם לזה מתקרבים אליו. והחשיבות תלויה בחברה בעיקר. מאיפה אנחנו ניקח את חשיבות הבורא כשהוא נסתר? ככל שאנחנו יכולים לדמיין לעצמנו, אז הכי חשוב זה פעולת החברה.

שאלה: אני מכירה את המאמר הזה כמעט בעל פה, כי פשוט הוא לא נותן לי מנוח. כל מה שקשור אלי ומה שהוא עושה איתי זה בסדר, אני מודה לו. אבל יש בחיים שלי גם אנשים שפגעתי בהם, שעשיתי להם דברים רעים. איך אני יכולה לבנות איתם את הקשרים אם אני יודעת שהבורא עשה את זה דרכי? כל הזמן הקשרים האלה נשברים רק בגלל שאני עשיתי רע.

הכול כך נראה לך. את צריכה פשוט להניח לזה. תניחי איך שזה קיים, תעזבי ואל תכנסי לזה שוב. אל תנסי לתקן, אל תעשי עם זה כלום. פשוט תהיי ישרה ואדיבה כלפי כולם וזהו. ואז את תראי איך לאט לאט בהדרגתיות כל זה מתייצב ומגיע למצב טוב.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שהכול תלוי בקשר של האדם עם הבורא. האם יכול להיות לנו קשר אישי עם הבורא ואיך צריך להתייחס לזה בעשירייה?

במידה שאדם מתחבר לקבוצה, דרך הקבוצה הוא מקבל קשר עם הבורא והקשר הזה הוא אינדיבידואלי שלו. כך אנחנו צריכים לסדר את הקשר ולדאוג להרחיב אותו.

שאלה: כתוצאה מהעבודה הרוחנית אנחנו יוצרים איזה הרגלים, אנחנו עושים פעולות קבועות כל יום. למשל תפילה משותפת, מפגשים משותפים, סדנאות ועוד. כל ערב כשאנחנו הולכים לישון וכל בוקר כשאנחנו קמים אני מודה לבורא על כל מה שהוא עשה, עושה ויעשה. אבל לפעמים אני מרגישה שיש פעולות שהן כבר קורות בצורה מכאנית, טכנית ולא מכל הלב. במאמר כתוב שאין אנו מסוגלים להעריך את חשיבות המצוות גם ללא כוונה. אנחנו עושים פעולות כי צריך לעשות את זה למען העשירייה. זאת הכוונה במשפט הזה או בכלל לעבודה בלא לשמה?

יש הרבה מצבים שאנחנו מודים לאנשים אחרים. האם כך אנחנו באמת מביעים איזו הודיה עמוקה מכל הלב שלנו? או שפשוט אומרים תודה כי ככה מקובל, ככה צריך בשביל לתחזק יחסים נכונים. זאת אומרת, אין משמעות מיוחדת למילים שאת מביעה.

גם ברוחניות לפעמים יש מצבים שאת עושה משהו פשוט כי אלה היחסים ביניכם, הקשר הקבוע ביניכם, "תודה", "בבקשה" וכן הלאה. אז לא נורא, אתם תמשיכו לחשוב על יותר מאמץ בקשר יותר עמוק.

תלמידה: כשהוא משתמש במילים "ללא כוונה", הרי אנחנו תמיד עובדים עם איזו כוונה, גם אם יש לנו איזה הרגלים ופעולות קבועות עדיין אנחנו עושים את זה למען הבורא כדי לתת לו נחת רוח, כדי שיהיה איזה קשר בינינו. אז מה זה אומר "ללא כוונה" ברוחניות?

בלי כוונה = כמו שאתם ברחוב בחברה אחרת, חיצונית, שמדברים כל מיני דברים אבל בלי שום רצון ביחס ביניכם לחזק את הקשר עם הבורא. זה נקרא "ללא כוונה".

שאלה: איזו מידת הודיה על מה שהיה בעבר יכול להבטיח לנו עתיד יותר טוב עם הבורא ואחדות עם כל האנשים, עם כל הנבראים?

כמה? במידה שאנחנו מעריכים מה שאנחנו כבר קיבלנו מהבורא.

שאלה: כתוב במאמר שההרגשה שבלב נותנת התפעלות ואהבה. מה זה המצב של התפעלות פנימית ואהבה פנימית?

אני לא יכול להגיד לכם. הרי זאת הרגשה שהאדם מרגיש. איך אפשר למסור את זה? רק אם לאדם האחר יש איזה הרגשות דומות, מקבילות.

תלמיד: האם לנו כעשירייה יכולה להיות התפעלות משותפת?

הכול יכול להיות. כל היחסים שקיימים בינינו לבורא, בין כל אדם לבורא, בין כל האנשים בכלל, את כל זה אפשר לקיים בעשירייה.

שאלה: יש כל מיני מקרים מהעבר שבהם אפשר להתעלות לאמונה וללכת בשמחה, ולפעמים זה לא ניתן. איך לעבוד עם המצב הזה?

ישתנו המצבים, התנאים, תנאים פנימיים או חיצוניים. בכל מקרה, כל דבר מגיע מהבורא, הוא מייצב לך את המצב, את התנאים, לכן בכל מקרה צריך להשתדל להגיע להתקרבות מקסימאלית אליו.

שאלה: למה חשוב להיזכר בעבר ומה הקשר לגדלות?

מכיוון שהיה לנו קשר בעבר, הייתה שאלה והייתה תגובה, אז אנחנו על סמך זה רוצים להגיע לקשר יותר חזק, יותר קרוב, יותר גדול. לכן אנחנו סומכים על העבר כדי להגיע לעתיד יותר חזק, רחב, עמוק.

שאלה: מהו הדבר הפרקטי שאנחנו יכולים לעשות בעשירייה כדי כל הזמן להעלות את חשיבות הבורא?

קודם כל להתחבר בינינו, למצוא בקשר בינינו יחס לבורא, להגדיל את הקשר בינינו עד כדי כך שהבורא ייראה לנו כל פעם גדול יותר. זה מה שצריכים לעשות בעשירייה.

תלמיד: האם כדי להחזיק את החיבור הזה זה פשוט להיות ביחד?

כן.

שאלה: איך להבין נכון את המשמעות של "אני מודה לך על החסד שעשית עמדי", כלומר הודיה על העבר? אני אישית זוכר את העבר שלי כסבל בלתי נגמר.

אתה בינתיים חושב שהבורא דחף אותך למצב שלך היום דרך כל מיני מצבים לא נעימים, הרגשות לא נעימות. אבל בסופו של דבר הגעת למצב הרבה יותר גבוה, הרבה יותר נעלה בקשר עם הבורא משאר האנשים. ועכשיו אתה צריך להבין שאם לא היית עובר מצבים כאלה בעבר, אז לא היית נמצא היום בקשר הנוכחי עם הבורא.

תלמיד: איך אדם, מתוך מצב של ביטחון ושמחה בהתבוננות לעתיד, לא יפחד שהסבל שעבר ימשך ויבוא אליו גם בעתיד?

אתה צריך לשנות את הדעה על האופן שבו הבורא פועל עליך, ולתאר שכל זה קורה אך ורק על מנת לכוון אותך בצורה נכונה כלפיו. עליך להשתדל בעצמך להתכוון לבורא ולא לצפות ממנו לכל מיני לחצים, להרגשות ולמצבים לא נעימים. אתה צריך לקבל את כל הרע כטוב. תנסה לשנות את נקודת המבט שלך ותראה איך ישתנה בך היחס לבורא ולעולם, אתה פתאום תראה שהבורא מכוון אותך אליו.

שאלה: במאמר נאמר לנו לשבח ולהודות. מכיוון שאין לנו הערכה אמיתית, אנחנו לא יכולות להעריך את הגדלות והחשיבות של הבורא, מה תיעץ לנו לעשות? כי אנחנו צריכות לעשות את זה, לשבח ולהודות עוזר לנו להרחיב את כלי ההרגשה שלנו.

תעזרו זו לזו להעריך בצורה נכונה. אתן חייבות לעזור לחברות שלכן להעריך בצורה נכונה כל מה שקורה איתכן, שהכול קורה דווקא מחסדי הבורא, אך ורק בחסדים. אתן מקבלות אך ורק טוב מלמעלה, ורק הוא מתקן אתכן ומקרב אתכן למטרה, אומנם אתן ברצונות האגואיסטיים, בכוונות ובמחשבות האגואיסטיות שלכן, עוד לא יכולות להבחין בזה.

שאלה: בקטע הוא מתאר שההתפעלות שלנו נובעת מתוך השוואה כלפי זולתנו. הם לא מקבלים, אני כן קיבלתי ואני צריך להתפעל ולשמוח. איך מתוך המצב הזה להשאיר מקום בלב להצטער על הציבור, כי זה למעשה צער השכינה?

אתה צריך להצטער על הציבור שהם לא נמצאים במצב שיכולים להעריך את הבורא, להודות לו ולהתחבר כדי להתקרב אליו, שהם עדיין לא נמצאים במצב כזה. ככל שתוכל לפרסם את ההרגשה שלך, כך תקרב בזה אנשים אחרים.

תלמיד: ההרגשה הזאת באה מהבורא או שאני בעצמי צריך לפתח את השריר הזה?

אתה צריך לדאוג לפתח אותו.

שאלה: איך אנחנו יכולות להוסיף בשבח ובהודיה כלפי העבודה הרוחנית שלנו בעשירייה, כך שנוכל להעריך את חשיבות העבודה?

זה מה שהוא כותב במאמר. ככל שנרגיש את עצמנו בשפלות, כך הבורא ייראה לנו בחשיבות. על זה אנחנו צריכים לעבוד. תקראי שוב את המאמר ותראי מה לעשות.

שאלה: כתוב ש"עתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר". הודאה היא שאני מודה באשמה. אני לא מצליח כי אני מרגיש שהבורא עושה הכול, מכניס אותי למצבים, משחק לי בלב, וכשיש לי הרגשה של רוממות ושמחה גם היא ממנו. על מה אני צריך להרגיש אשם?

אתה לא צריך להרגיש אשם וגם לא צריך להאשים את הבורא. אתה צריך דווקא להיפך, להגיע להרגשה שאתה והבורא הולכים יחד למטרת הבריאה, והבורא כל הזמן מחזיק אותך ביד כמו ילד קטן ומלמד אותך איך ללכת קדימה.

תלמיד: הוא כותב פה שצריך להרגיש שאין לנו את החשיבות שלו, ושאנחנו עושים את זה בלי כוונה, וצריך להשתדל שזה לא יקרה. אבל הבורא עושה את זה. העבודה אצלי היא להתחבר לחברים ולהצדיק אותו בכל מה שקורה ולהתפלל.

בסדר, תמשיך בזה ונראה.

שאלה: אני לא מצליח להבין למה הבורא מגלה לי את כל האנשים שאני רואה ברחוב בצורה כזאת שאין לי שום יכולת לעשות עם זה משהו. כלומר אם הוא רוצה לקרב אותי דרכם, למה הוא לא נותן לי גם את האפשרות לעזור להם?

הבורא מטפל בכולם, בכל אחד ואחד, והאנשים האלה גם נמצאים בטיפול, אבל הם עדיין לא מרגישים שיש מישהו שמטפל בהם, שהחיים שלהם מכוונים לאיזו מטרה מסוימת, גבוהה יותר מהחיים הרגילים שהם חיים בתוך גופם. כך אנחנו קיימים בינתיים, אבל מיום ליום יותר ויותר אנשים מתחילים לחשוב על הכוח העליון שמטפל בהם ומקרב אותם, ולכן בסופו של דבר כולם ייכנסו לעבודה הרוחנית, ימצאו את הבורא, וכולנו נתחבר יחד סביבו.

תלמיד: יש משהו שאני יכול לעשות כשאני רואה את זה מופיע מולי?

תנסה. ככל שתפעיל כוחות, כך תתקרב.

שאלה: הודיה על העבר צריכה להיות בשכל או שהיא צריכה להיות באמונה למעלה מהדעת?

זאת שאלה פרובוקטיבית, שאלה לא פשוטה. אם זה העבר אז אני בטוח יודע מה קרה, איך אני מתייחס לעבר הזה, באיזה מצב הייתי כדי להזמין על עצמי את העבר, ומה התוצאה ממנו. על זה בעל הסולם כותב, שככל שאנחנו מכירים את העבר, כך אנחנו מכינים את עצמנו להתייחס נכון להווה ולעתיד. לכן אם אני מבין שכל מה שעושה הבורא הוא עושה לטובה, על אף שהרגשתי את זה לא כדבר טוב בלשון המעטה, אני בכל זאת מודה לבורא על כך שהוא מטפל בי, ומתוך זה אני מגיע למצב שאני כבר מתייחס לכל פעולות הבורא כפעולות טובות.

תלמיד: אני צריך לראות דרך כל מיני מכות וייסורים את היחס של טוב ומיטיב מהבורא. האם נכון איכשהו לנתח את זה שאם אני מרגיש את המכות האלה זה אומר שאני עושה משהו שהוא לא תקין, לא מספיק?

אתה יכול ודאי להתייחס כך למכות, אבל יותר טוב להתייחס אליהן כאל ההכוונה הנכונה ללימוד ולהתקדמות קדימה.

שאלה: כתוב שאדם מכיר את שפלותו בפני אחרים שהוא לא יותר יחסן מהם, ובכל זאת הבורא נתן לו הזדמנות להתקרב אליו. איך להפוך את הנקודה הזאת של הייחודיות, של הנבחרות, כי באופן טבעי האגואיזם גורם לך להתגאות מעל אחרים?

כך צריך להיות, מה עוד אפשר לעשות, כך האגואיזם מתגלה. בחרו אותך מתוך מיליונים, אפשר להגיד גם מתוך מיליארדים, ואתה קיבלת כזה רצון קבוע כבר הרבה שנים, ואתה הולך לעבר המטרה, אי אפשר להסיט אותך, הבורא לא עוזב אותך, והוא ממשיך ודוחף אותך קדימה באמצעות כל מיני פעולות מאוד רציניות, זאת אומרת צריך להחזיק בו עוד יותר חזק דרך הקבוצה.

שאלה: בהקשר לזה שהבורא מוביל כל אחד מאיתנו בעולם הזה, כל אחת מאיתנו שמה לב שאם במידה מסוימת מישהו פגע בנו או עשה לנו איזשהו נזק, תוך זמן קצר קורה לו משהו, ורצינו לשאול האם יש הסבר לכך בחכמת הקבלה ומה האחריות שלנו בזה?

זה יכול לבלבל אתכן. לא בהכרח אחרי מצב רע חייב להגיע משהו טוב, אבל באופן כללי זה קורה. אבל לא צריך להתחיל לנחש איך זה צריך להיות ומה התוצאה שתהיה, לא צריך לעשות את זה. כל הזמן צריך לפעול בכיוון אחד, הקשר ביניכן והקשר עם הבורא.

תלמידה: האם אנחנו לא יכולות להזיק לאחרים באיזושהי צורה במחשבה אם אנחנו לוקחות בחשבון את הכוח שיש בינינו?

בכל אופן אתן צריכות לפעול רק לכיוון הקשר ביניכן ועם הבורא.

שאלה: איך לעבוד עם הרגשת הבושה שמגיעה אחרי ההודיה שיש לבורא על כך שהוא הקיף אותנו בכל הטוב?

את הרגשת הבושה הזאת צריך להפוך מהר ככל האפשר להשפעה, לנתינה, לאהבה לקבוצה ודרכה לבורא.

שאלה: ההודיה היא מאוד גדולה אבל אין שום דבר שאפשר לעשות כדי להודות לבורא על כל מה שהוא עשה עושה ויעשה, וגם על הרצון שהוא נתן. אז מה עושים? איך אפשר להיות איתו בקשר ולתת לו את ההודיה הזאת?

אני חושב שאת צריכה להמשיך כמו שעכשיו ולאט ולאט מתוך כל תגובות הבורא את תלמדי את השפה שלו, איך הוא פונה אליך. זה בעיקר מה שאנחנו צריכים, לראות את היחס של הבורא למה שאנחנו עושים. אבל שיהיה לנו ברור - עכשיו אנחנו הולכים לחיבור בינינו, מה מקבלים תמורת זה? עכשיו לא עשינו פעולות חיבור, מה מקבלים תמורת זה? עכשיו לומדים יותר, עכשיו לומדים פחות. איך בהתקרבות לבורא על ידי כל מיני מעשים כאלו אנחנו מזמינים ממנו תגובה ולומדים את התגובות. כך זה בכל החיים שלנו, כך אנחנו מלמדים את התינוק.

שאלה: האם תמיד נהיה ילדים קטנים עבור הבורא או שמתישהו נוכל לגדול ולחיות חיים עצמאיים?

ומה רע בלהיות ילדים וכל הזמן ללמוד מהבורא? כמובן שכל הזמן אנחנו נלמד ממנו, נלמד כל מיני חכמות יותר גבוהות של השליטה שלו, של הקשר איתו, וכן הלאה. אבל אנחנו תמיד נשאר ילדים שלו. אולי לא ילדים, אולי אפשר להגיד שותפים שלו בעבודה הרוחנית, אבל בכל אופן היחס כלפיו יהיה כגבוה, כעליון, כשולט וכאוהב. אם יש לך ילדים אז את מבינה שאפילו אם הם גדולים, לא משנה באיזה גיל, הם תמיד יישארו הילדים שלך.

שאלה: כשאני מסתכלת על העבר אני רואה שקיבלתי המון מהבורא גם אם זה היה כרוך בסבל, אבל עם החברות זה אחרת ולפעמים אני מתקשה. מה אני יכולה לעשות?

את צריכה להתייחס לחברות שלך באהבה חלוטה, אהבה שאין לה בכלל דוגמה בעולם. כי מהבורא את רואה שהוא לפעמים עושה טוב, לפעמים הוא כאילו עושה רע, לפעמים מעניש את האדם. אנחנו לא מבינים את ההתנהגות שלו ולכן כך זה נראה לנו. אבל עם החברות את תמיד חייבת להיות בטוב בלבד, ורק בצורה כזאת, מהר ככל האפשר ובדרך הכי נכונה את מתקרבת למטרת הבריאה, לחיבור הכללי.

שאלה: אם כבר יש לנו עכשיו את ההבנה שבעבר הבורא הביא אותנו אליו באמצעות הייסורים, איך עכשיו אנחנו יכולות לעזור לחברות שלנו שברגע זה חוות ייסורים, להראות להן שהבורא קרוב אליהם וקורא להם?

לסגור סביבן את היחסים כך שהן ירגישו שבינינו יכולה להתקיים רק אהבה. ננסה לסגור את כל הספרה הזאת, להיות בתוכה, כשבתוך הספרה הזאת פועלת רק אהבה, וכך נתקדם הלאה. ודאי שנשכח את זה, זה יעלם, ושוב נעמיד את הקשר בינינו כספרה שבתוכה קיימת רק אהבה. אנחנו צריכים לבנות את העולם הבא, את העולם העליון, את ההתקשרות בינינו, ששם קיימת ושולטת רק אהבה.

שאלה: איך אפשר להעביר לאומות העולם את המחשבה שמה שחשוב הוא ההודיה והשבח ולא להרשיע את הבורא, שזאת אסטרטגית הפעולה הטובה ביותר?

מובן שזאת האסטרטגיה הכי מועילה בשביל שאנשים יגיעו לטוב, לקשר ולאהבה. אבל העניין הוא שאנחנו צריכים להפיץ את זה בכל דרך אפשרית, פשוט לפזר בכל מקום זרעים, ובהדרגה הם יתחילו לצמוח. זו ההפצה שאנחנו צריכים לעשות והבורא מצפה לזה מאיתנו. כי בדרגת העולם הזה רק אנחנו יכולים לעשות את זה, ובמידה שנשקיע מאמצים, במידה הזאת הבורא יפעל בתוכנו.

שאלה: אמרת להרגיש את הבורא כאהוב, והייתה הרגשה כזאת שהוא ממש קרוב. מה לעשות כדי שההרגשה הזאת שהוא קרוב אלי יעבור למצב שהוא קרוב אלינו? מה חסר?

חסר לעבור מאגואיזם לאלטרואיזם, ולחלוק עם כולם את הבורא הגדול שיספיק עבור כולם. אם יש לך עוד אחים או אחיות, אז תדמייני שיש לכם אימא אחת, האם מזה יש לכם פחות אהבה כלפיה? לא.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים בעבודה, אז "עולם הפוך ראיתי" מקבל משקל שונה. איך לעזוב את הדעת ולהידבק לאמונה למעלה מהדעת?

דרך חברות עם החברים, זאת הדרך היחידה.

שאלה: אנחנו מנסות להיות צנועות ולראות את החברים כגדולים, אבל לפעמים האגו מקדים אותנו ואנחנו לא מצליחות לעשות את זה. האם זה אפשרי להתקדם על ידי זה שאנחנו כל הזמן מקדימות את גדלות החברים לפני שהאגו מקדים אותנו? איך אנחנו עושות את זה?

תנסו, תתפללו, תבקשו עזרה ותראו שתצליחו. אתן מאוד מצליחות, אני מאוד מאוד מרוצה מקבוצת הנשים של טורקיה.

שאלה: ביטול מוחלט של עצמי מול הבורא, האם זה עוזר לנו להתקדם נכון בכל המצבים?

כן. ביטול כלפי הבורא וחיבור בקבוצה, רק אלה שני התנאים שאנחנו צריכים לבצע.

שאלה: כשאני רואה שהבורא זיכה אותי להתקרב אליו ולא נתן את זה למיליארדים, אז אני רואה שיש פה שתי אפשרויות, או שאני מרגיש את הגאווה שלי, או שאני משתדל לסדר את זה כך שאני זכיתי לשרת את החברים שלי. האם זה אומר שזו הכנעה נכונה, או שאני גם מסובב את עצמי בצורה אגואיסטית?

אין פה שום הכנעה, צריך לעזוב את כל החשבונות האלה, אלא לעבוד רק על כך שאנחנו רוצים להעביר את הבורא לעולם. אתה מחויב כלפי כל העולם, ואת מה שגילית כלפי עצמך, את הבורא, אתה חייב להציע את זה לעולם.

שאלה: קודם כל תודה רבה לנשות טורקיה שכל כך מעוררות התפעלות ומחממות לכולנו את הלב. מה אתה ממליץ לכל נשות הכלי העולמי ללמוד מנשות טורקיה?

להיות איתן בקשר, אני מקווה שהן ירצו את הקשר. יש ביניהן נשים מאוד מאוד מסורות לדרך. אני התפלאתי שיש לפני כל אחת מחברת והן רושמות שם את הכול, שיש ביניהן קשר והן עוזרות זו לזו להבין את מה שאנחנו לומדים. באמת אפשר להגיד שכל קבוצת הנשים של טורקיה, גם גברים אבל במיוחד נשים, הן כמו כיתה טובה בבית ספר, ממש עוזרות זו לזו ורוצות להגיע להבנה נכונה. ככל שיהיו יותר כאלה, כך נגיע למטרת הבריאה מהר יותר. אני מאוד שמח שהכרתי אותן ויש לי ממש שמחה גדולה.

שאלה: הוא כותב "שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה'". מאיפה מגיעה היכולת הזאת להעריך שמקבלים הזדמנות ללכת בכזאת דרך בחיים?

מהחברים. הבורא מחלק את ההשפעות עלינו לכמה מקורות, והמקור הכי חזק הוא החברים, אבל עם זאת, זה מקור יחסית נסתר, הוא מבלבל אותנו וכן הלאה. אם אנחנו פותחים אותו ורוצים להיות מקושרים עם החברים כדי להגדיל את חשיבות העבודה הרוחנית, אז ודאי שנצליח.

תלמיד: במה בדיוק אנחנו יכולים לתת זה לזה את ההערכה הזאת של החשיבות? כי הוא כותב שבזה תלוי "הרגש רוממות ושמחת הלב" ועל ידי זה עולים מעלה. איך אני יכול להעביר לחברים את הרגשת החשיבות, את ההערכה?

אם יש לנו חברים, אז כל חבר נבחר ממש בפינצטה על ידי הבורא מכל מיליארדי האנשים שבעולם, ולכן אני צריך כך להתייחס לכל חבר, ולהשתדל לא שלא לזלזל בו, אלא להעריך אותו בצורה כזאת. תארו לעצמכם שאתם נמצאים במקום הבורא ועם פינצטה אתם בוחרים דווקא אחד ממיליארדים שהוא צריך להיות המיוחד, איזו עבודה זאת, איזה יחס יש לבורא לאותו אדם. כך אנחנו צריכים להתייחס לכל חבר.

שאלה: אנחנו כמו שהתעוררנו מחלום. הימים האלה שעברו היו כמו חלום יפהפה עבורנו שממנו אתה לא רוצה להתעורר בכלל. איך אפשר להשתמש בהתרשמויות האלה כדי להתחזק? יש הרבה חברים שחזרו לחיים הרגילים שלהם ועכשיו יש לנו ריקנות בלב. איך אנחנו יכולים לעבוד עם הריקנות הזאת, לכוון אותה בצורה נכונה?

אתם צריכים עכשיו להביא את עצמכם לאותו מצב הכי גבוה שהיה לכם בזמן הכנס, וזה על ידי חיבור ביניכם והתעלות פנימית של כל אחד. ומה ששייך לקשר בינינו, ראשית אנחנו נמצאים בקשר, ושנית אלו כמה שעות טיסה, אין בעיה, אנחנו שוב נפגש בקרוב. פעם בשלושה ארבעה חודשים אפשר לעשות כזאת פגישה. אני אשמח מאוד.

תהיו בריאים, אני מחבק את כולכם ממש מכל הלב. אתם באמת קבוצה מדהימה. דרישת שלום גדולה לחבר בטורקיה שבאמת עשה כול מה שהיה צריך לעשות כדי שקבוצה כזאת תהיה קיימת.

(סוף השיעור)