סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "ראש השנה - יום טוב שהוא יום דין, מלכיות זכרונות ושופרות, כתיבה וחתימה טובה"
שיעור 6|23 ספט׳ 2022
לכל השיעורים בסדרה: ראש השנה
שיעור בוקר 23.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ראש השנה – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא ראש השנה, קטעים נבחרים מן המקורות מקטע מס' 20.
אנחנו צריכים לברר מאיזה חלקים ומרכיבים נכלל ראש השנה שהוא תחילת הדרך הרוחנית שלנו. מה אנחנו צריכים להבין, לחשוב, לברר כדי שדרכנו תהיה בטוחה, ישרה ותביא אותנו בטוח למטרה הנכונה.
קריין: ראש השנה, כותרת - יום טוב שהוא יום דין, קטע מס' 20.
יום טוב שהוא יום דין
"ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה.
שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי. ואזי יכולים לקבל את השלימות המתגלה בימים הנוראים, מפני שמזונותיו קצובים בראש השנה, היינו שמתגלה את אור החכמה והשלימות והבהירות.
אלא שצריכין להכין כלים שיהיו מוכשרין לקבל, היינו את בחינת אור דחסדים שצריכים להמשיך, שזהו בחינת תשובה והתעוררות הרחמים, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום". שכן אזי נוכל לקבל את כל השלימות על צד הטהרה.
וזה ענין שנקרא יום טוב מסיבת התגלות השלימות."
(הרב"ש. אגרת כ"ג)
שאלה: איך מבחינה פרקטית אנחנו יכולים לבצע תשובה בעשירייה?
צריכים להשתדל להתחבר ככל האפשר בעשירייה, בצורה שכל אחד רוצה להוסיף ולהשלים את העשירייה לצורה השלמה, למבנה השלם, שבו נהיה יותר דומים, יותר קרובים, יותר מתאימים לבורא, לאור העליון שהוא שלם בכול. ואז הכלי שאנחנו משתדלים להרכיב בינינו יהיה יותר ויותר דומה לאור שמופיע כלפינו בימים האלה במיוחד. וכך נתקרב, אור וכלי יחד, האור יפעל עלינו וכך אנחנו ניתקן, נתקדש, נתלבן.
הכול תלוי בנו. מצד הבורא דווקא יש "זמנים לטובה", על אף שהם נקראים "יום הדין", זמנים של דינים, של משפט, אבל הם לטובה, לטובתנו. כי אז אנחנו נבדקים ובמידה שאנחנו מתאימים לאור העליון הוא משפיע עלינו ומתקן וממלא אותנו.
שאלה: כולנו רוצים לברוח מהשאלה "מה איתי", כי אנחנו רואים שאנחנו רק מזיקים לעצמנו ולכל האחרים ואנחנו רואים מה קורה בעולם. אנחנו פשוט רוצים להתגבר על זה ולהיות אחד עבור האחר כדי לעשות טוב לכלל. איך אנחנו יכולים לעשות את זה ביחד? אני מבין שאנחנו צריכים לתת זה לזה דוגמה טובה, אנחנו צריכים לתת זה לזה את הרצון לכך, אבל האם יש עוד משהו שאנחנו יכולים לעשות? כיוון שנראה שכולנו נמצאים בנקודה הזאת עכשיו.
אנחנו לומדים כבר הרבה זמן שנדרש מאיתנו רק חיבור בינינו. וככל שאנחנו מתקרבים זה לזה ומתחברים זה עם זה בעשיריות, בקבוצות שלנו, כך האור העליון נעשה מותאם אלינו, דומה לנו ומתלבש בנו לפי השתוות הצורה. אנחנו רוצים להיטיב זה לזה ולעזור זה לזה ולהיות כאחד, ואז אנחנו מתאימים לאור העליון כי הוא אחד.
במידה שאנחנו מתקרבים אליו, אומנם אנחנו לא יכולים להיות כמוהו, כי הוא ממש אחד ואנחנו רק משתדלים להיות כמו אחד, אבל בכל זאת לפי מידת ההשתדלות שלנו, ככל שאנחנו משתדלים, ככל שאנחנו רוצים, ככל שאנחנו מבקשים להיות כאחד, כך הבורא עוזר לנו, מקרב אותנו ובמידה הזאת אנחנו עוברים דרגות, מדרגות התקרבות.
מדרגות ההתקרבות האלו, להיות "כאיש אחד בלב אחד", הן 125 מדרגות מכאן ועד גמר התיקון ואנחנו צריכים להשתדל לעשות בעצמנו כל מה שאפשר, את אותן פעולות שאנחנו לומדים שעל ידן אנחנו יכולים להתקרב, ולבקש מהבורא שיקרב אותנו, שיעזור לנו.
שאלה: האם "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" הכוונה היא שאנחנו צוברים את החסרונות שאנחנו לא יכולים לתקן, ואותם אנחנו מציגים לבורא כדי שנוכל להפוך את יצר הרע ליצר הטוב?
נכון. ככל שאנחנו מתקרבים יותר זה לזה, כך אנחנו מרגישים עד כמה יש לנו עוד בחינות שכדאי לקרב אותן זו לזו ואנחנו מבקשים גם עליהן. וכל פעם שמתקרבים יותר, אנחנו מרגישים שיש עוד במה להיטיב לחיבור בינינו, וכך אנחנו נמצאים כל פעם בתהליך של התקרבות והתחברות מצד אחד, ועם זאת אנחנו מגלים שעוד יש לנו במה להתקרב ולהתקדם.
שאלה: כתוב "ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה."1, מי הם החיצונים ומה זו ההתעוררות לתשובה, ואיך אנחנו מקטינים את הפחד?
החיצוניים אלו כל הכוחות והמחשבות שמפריעים לנו להתחבר, ואנחנו צריכים לאתר אותם אחד אחד, ולבקש לתקן אותם. אנחנו לא יכולים לתקן, עלינו רק לאתר אותם לפי המאמצים שלנו להתחבר ואז אנחנו פונים לבורא ומבקשים תיקון. זה כל העניין של הימים הנוראים וראש השנה, שאנחנו מבקשים שכל ההפרעות הלאה, כל המפריעים והמזיקים, יתוקנו.
תלמיד: מה זה אומר שהמזונות של כל אחד קצובים בראש השנה, ונפתח אור החכמה?
ככל שאנחנו מתקדמים לתיקונים, כך אנחנו רואים שהאור העליון עוד נמצא רחוק מאיתנו ואנחנו דואגים להתקרב אליו, שהוא יתקן אותנו, יתקן את הכלי שלנו ואחר כך ימלא את הכלי שלנו בעל מנת להשפיע לבורא, ושכל זה יהיה כדי להשפיע נחת רוח לבורא. ולכן כולנו נמצאים בריצה אחרי האור העליון המתקן והאור העליון הממלא.
תלמיד: אבל המזונות האלה שעליהם מדובר, הם כדי להשפיע לבורא?
זה המילוי שלנו, שככל שאנחנו ממלאים בו את עצמנו, אנחנו מתמלאים עם הבורא. הבורא זה אותו האור העליון שרוצים להכניס אותו פנימה, שהוא ימלא אותנו ויתקן אותנו ושאנחנו נהיה ממש מלאים בו.
תלמיד: ומה פירוש שאנחנו מעבירים את האור העליון הזה לתוך העשירייה?
שהיחסים בינינו, בין אחד לאחר בעשירייה, יהיו באותו טבע כמו האור העליון, בהשפעה ובאהבה.
שאלה: מה פירוש ש"מזונותיו קבוצים"?
"קצובים" פירושו שמראש כבר ברור למעלה מה קורה איתי ולאיזו דרגה ולאיזה מצב אני צריך להגיע. אבל זה לא אומר שאני לא יכול לעשות יותר מזה, אלא אני יכול להגיע לדברים עוד יותר גדולים. ולכן אומנם מזונותיו של האדם קצובים מראש שנה עד ראש השנה, אבל רב"ש מסביר לנו שאם הם כמו גשם שיורד על קרקע שמקבלת אותו לטובה, אז יוצאת מזה תבואה טובה וכל טוב. מה שאין כן אם הגשם יורד במדבר אז זה לא גורם לשום דבר טוב והכול לריק.
שאלה: בין ראש השנה ליום כיפור ישנם הימים הנוראים. האם עלינו להיות מודעים לכך שיש ימים נוראים, ומה זה באמת אומר?
ימים נוראים זה נקרא ימי הדין, שבהם דנים את האדם כמה הוא השקיע כדי להתקרב למטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא לחזור לאותה צורה כפי שהיה אדם הראשון לפני השבירה, רק כשאנחנו חוזרים אנחנו חוזרים עם כל הבעיות, עם כל הכישלונות שלנו וכך אנחנו נכללים למעלה מהם זה בזה.
לכן הימים האלו נקראים "ימי דינים", כי אנחנו מגלים את ההפרעות, את הבעיות שלנו ולמרות זאת אנחנו מבקשים להתחבר.
שאלה: כתוב שבימים הנוראים בחזרה לתשובה, מתגלה אור החכמה וזה אומר שצריך להכין את הכלים כדי למשוך את אור החסדים. איך זה ישתלב יחד, או שעלינו להכין את הכלים של החסדים והבורא יוסיף את החכמה?
נכון. אנחנו צריכים להתקרב זה לזה, כי בזה אנחנו מייצבים את אור החסדים ובזה אנחנו מוכנים לקבלת אור החכמה בתוך אור החסדים. אור חכמה נקרא "נורא", וכך אנחנו מיתָקנים.
קריין: קטע 21, כותרת – מלכויות, זכרונות ושופרות. 21.
מלכויות, זכרונות ושופרות
"על מלכויות זכרונות שופרות דרשו חז"ל, "מלכות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שתעלה זכרונותיכם לפני, ובמה?- בשופר" [...] ענין "מלכות, היינו שתמליכוני עליכם", היינו שפעולת שאנחנו נתפעל מזה, זאת אומרת שאנחנו נקבל על עצמנו קבלת עול מלכות שמים. אבל אנחנו רואים, שתיכף אחרי הקבלה אנחנו שוכחין מהקבלה. אזי נותנין לנו עצה, "כדי שתעלה זכרונותיכם לפני", היינו לפני ה'. זאת אומרת, כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור את ה'. זאת אומרת שגם זכרונות הוא כמו מלכויות, היינו שאנחנו צריכים להתפעל.
"ובמה, בהשופר". בטח ידוע לכם שהאר"י מפרש שופר, היינו שופרא דאמא, שופרא דבינה. שופרא פירושו יופי, ויופי מפרש אאמו"ר זצ"ל, שהוא בחינת חכמה הנמשך מבינה השבה להיות חכמה. שעל ידי זה שהאדם מאמין שכל היופי והחשיבות יש בבחינת חכמה, שבה נכללים כל התענוגים, אלא מה שחסר רק תיקונים, אזי בדבר טוב האדם רוצה לזכור."
(הרב"ש. אגרת י"א)
הוא רוצה להסביר לנו כאן, שיש לנו שלוש הבחנות, מלכויות, זכרונות ושופרות. זה לא כל כך חשוב לזכור את הדברים האלה, אלא אנחנו צריכים לכבד את העבודה שלנו ואת התיקונים שאנחנו צריכים לעשות ברצון לקבל. את ההתקרבות זה לזה שאנחנו צריכים לבצע, את הפעולות שלנו שאנחנו עושים ועל ידן אנחנו מקרבים את הבורא אלינו. ואז כמה שהבורא מתקרב, כך אנחנו צריכים לכבד את הפעולות שעל ידן אנחנו מקרבים אותו אלינו.
ולכן את ההבחנות הנקראות "מלכויות", "זכרונות", "שופרות" אנחנו מכבדים במיוחד בראש השנה, כי על ידי שלושת ההבחנות הללו, אנחנו מקרבים אלינו את הבורא, או את עצמנו לבורא. ועל ידי מה? על ידי שאנחנו ממליכים אותו כמלך, השליט היחיד על כל הטבע ואנחנו זוכרים את כל הדברים שעברנו וכולם הופכים להיות לטובתנו.
ועל ידי השופרות שאנחנו מכבדים ומעלים למעלה מהראש שלנו, ההבחנות שאנחנו עוברים, הבורא אז מכבד אותנו ומתקן אותנו. לכן מלכויות, זכרונות ושופרות אלה כל האמצעים שיש לנו כדי להתקרב בינינו ולבורא ולהעלות את החיבור למעלה מהראש שלנו.
כשאנחנו מממשים את זה, זה הדבר החשוב ביותר, זאת העבודה העיקרית שלנו בראש השנה. ואם אנחנו מעלים את חשיבות החיבור, אז אנחנו מתחילים כבר להתקרב לתוצאות טובות, רוחניות.
קריין: קטע 22, כותרת - כתיבה וחתימה טובה.
כתיבה וחתימה טובה
"בעבודת ה' נקרא "כתיבה" שחור על גבי לבן, היינו מה שהאדם עוסק בתורה ומצוות נקרא שהוא כותב על לוח לבו, זאת אומרת שהמעשים מה שהאדם עושה נכתבים.
ורוצים שהכתיבה תהיה "לטובה", היינו מעשים טובים. והחתימה, היא הכוונה המעידה על עצם המכתב, היינו שהכוונה מעידה על מצוות של מי הוא מקיים. פירוש, אם כוונתו בקיום המצוות הוא לשם שמים, או חס ושלום לא.
נמצא, שהכתיבה, היינו המצוות ומעשים טובים, זה נקרא כתיבה טובה, היינו שיכול להיות להיפך, שעושה מעשים רעים חס ושלום. נמצא מקודם צריכים להיות מעשים טובים, שהם קיום תורה ומצוות בתכלית הפשטות.
ואחר כך בא ענין של הכוונה, הנקרא לכוון שהכל יהיה לשם שמים. כי בלי תשומת לב, עוד לא ידע האדם לשם מי ולצורך מי הוא מקיים תורה ומצוות, יכול להיות שכל כוונתו היא שלא לשם שמים. לכן אומרים, "כתיבה וחתימה טובה", היינו מקודם צריך להיות מעשה, המכונה "גוף", ואחר כך כוונה הנקראת "נשמה"."
(הרב"ש. 879. "כתיבה וחתימה טובה")
שאלה: מהי תכלית הפשטות, תכלית הכוונה?
תכלית הפשטות, זה ממש על מנת להשפיע ולא לאדם עצמו אלא רק לבורא. זאת הכוונה הפשוטה. אז מה הוא אומר לנו כאן, שכתיבה וחתימה טובה, זה כשאנחנו צריכים לעשות את כל הפעולות בחיבור בינינו ולשם הבורא, כדי לתת לו אפשרות להתלבש בנו וליהנות מזה שהוא ממלא אותנו. זה בעצם העניין.
תלמיד: מה העניין של הסדר כאן, שקודם המעשה ואחר כך הכוונה?
איך תעשה משהו בלי מעשה? המעשה הוא המוליד, הוא שמייצב לך את הכוונה הנכונה. יש לך כבר כוונה מוכנה, נכונה, שאתה עושה אותה ואחר כך מבצע מעשה?
תלמיד: החיבור בינינו, זה מה שמכוון אותי לעשות את הכוונה הזאת. אנחנו בכלל ניגשים לחיבור כדי להשפיע לבורא נחת רוח.
יש לך את זה מלכתחילה?
תלמיד: אין, אבל לשם אנחנו מתכוונים. לא צריך קודם לעשות כוונה?
איך אתה משיג כוונה נכונה?
תלמיד: אתה אומר, שעלינו קודם לעשות מעשה בלי כוונה נכונה?
את זה אנחנו רואים אפילו בחיים שלנו. כמו הילד שגדל, וגם אנחנו מבצעים כל מיני פעולות, חיבורים, היכרויות, ומזה אנחנו לומדים, זה משפיע עלינו, על היחסים בינינו, על התופעות למיניהן, ואחר כך אנחנו מתקרבים כבר למצב שאחרי הכוונות נמשכים הלבבות. איך אנחנו יכולים להתחיל מכוונה? זה הדבר הכי גדול וגבוה, אין יותר מכוונה.
תלמיד: אז עושים קודם מעשה של חיבור ואז אנחנו מתקנים את הכוונה?
כן, ודאי. לכן אנחנו מתחילים ממעשים שאין בהם שום כוונות נכונות, אבל על ידי המעשים ואחרי המעשים נמשכים הלבבות. איך אני יכול להתחיל עכשיו בכוונה? אין לי אותה, אני צריך לבנות אותה לאט לאט. ולא אני, אלא האור העליון. אני צריך לעשות כל מיני פעולות שהאור העליון ישפיע עלי, וייתן לי כוונות, יהפוך אותי לעל מנת להשפיע במשהו, אחרת אין לי שום אפשרות.
תלמיד: אבל נגיד אנחנו עכשיו הולכים לחיבור עם כוונה לא נכונה.
כן.
תלמיד: ואז אנחנו מבקשים מהאור העליון שיתקן את הכוונה?
נכון.
תלמיד: אז מה משתנה בעצם? כי החיבור בינינו כבר נבנה באיזושהי צורה.
תלוי איזה סוג חיבור.
תלמיד: מה בחיבור משתנה בעקבות התיקון של הכוונה?
כי אנחנו מתחברים לא כדי להרוויח זה מזה, אלא כדי להשפיע זה לזה ואחר כך לבורא כולם יחד.
תלמיד: אז מה משתנה ביחס בינינו?
זה מה שאמרתי לך עכשיו.
מה אמרתי?
תלמיד: אני מבין, שמעתי מה אמרת, אבל אני מרגיש שזה לא קורה בינינו, כי מלכתחילה הלכנו לכיוון של חיבור.
איך יכול להיות שמלכתחילה תהיה לנו כוונה נכונה? אנחנו כולנו מתקנים רק את הכוונה. אז אנחנו עושים כל מיני פעולות גשמיות, לא חשוב איזה, כדי שהאור העליון בהתאם לפעולות שלנו ישפיע עלינו וישנה את הכוונה. חוץ מכוונה אין לנו מה לתקן.
שאלה: מדובר שבראש השנה יש סכנה לקבל על מנת לקבל בלב ובמוח. איך זה יכול להיות, אם בימים הנוראים יש רק דינים?
אבל מתוך זה שאנחנו מרגישים עד כמה שאנחנו לא מוכנים, אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב והוא מתקן אותנו.
תלמיד: הדינים מתגלים בגלל שאור חכמה מתקרב בראש השנה?
כן, נכון.
שאלה: האם כשאני מחפש בתוך העשירייה את הבורא, זה יכול להתגלות כדחייה מהחברים, או דחייה מרוחניות? איך לעבוד עם המצב הזה?
אפילו שזה מתגלה כדחייה זה בכל זאת גילוי, התקדמות, ולכן אנחנו צריכים להמשיך לחיבור.
שאלה: מהו המדד לכך שהגענו לכוונה נכונה?
אם הכוונה שלנו נכונה, אז בתוך הכוונה שלנו אנחנו כבר מרגישים, כי בקשר בינינו מתגלה כבר משהו מהבורא.
תלמיד: אפשר לומר שאלה הכניסות והיציאות, שמהן אנחנו מוציאים כוונה?
כן, זה יכול להיות בצורה כזאת, start stop
שאלה: איך יכולים הגוף והנשמה לחיות יחד?
אם יש להם מטרה אחת, אז גם רצון וגם הכוונה יכולים להיות בכפיפה אחת. לָמה לא?
תלמיד: מה זה נקרא לכתוב על לוח ליבו?
על הרצון. תכתוב בקשה, כוונות נכונות על הרצון שלך, וזה "לכתוב על לוח ליבך".
קריין: קטע 23.
"האדם בעצמו צריך לומר באיזה ספר הוא רוצה שירשמו את שמו, אם בספרן של צדיקים, היינו שרוצה שיתנו לו את הרצון להשפיע, או לא. היות שיש לאדם הרבה בחינות בענין של הרצון להשפיע. כלומר, יש לפעמים האדם אומר: "נכון אני רוצה שיתנו לי את הרצון להשפיע, אבל לא לבטל לגמרי את הרצון לקבל". אלא שהוא רוצה ב' עולמות לעצמו, כלומר שגם הרצון להשפיע הוא רוצה להנאתו.
אולם בספרן של צדיקים נרשמים רק אלו, שיש ברצונם להפוך את כל הכלי קבלה שלו, שיהיו רק בבחינת השפעה, ולא לקבל לעצמו כלום. וזהו בכדי שלא יהיה לו מקום לומר, אם היה יודע שהרצון לקבל מוכרח להתבטל, לא הייתי מתפלל על זה. לכן הוא צריך לומר בפה מלא מה כוונתו, בזה שירשמו אותו בספרן של צדיקים."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה")
זאת אומרת, אדם צריך ככל שיותר ברור לו, לעצמו, לברר מה הוא רוצה מהחיים שלו, מה כוונתו מכל פעולה ופעולה שהוא עושה. אם מתקדם בכיוון זה, אז יגיע למצב שיהיה ברור לו איך נרשמות כל הפעולות שלו, מחשבות, כוונות, רצונות.
שאלה: מה זה אומר לא לקבל שום דבר לעצמו אלא רק לטובת החיבור בעשירייה, האם צורת היחס הזו גם הולכת מעבר ליחסים בעשירייה?
לא. קודם כל בעשירייה. מה צריך להיות? כל אחד נותן לשני דוגמה ומשתדל להראות באיזו מידה הוא פועל לחיבור העשירייה, לטובת עשירייה, בכל רגע ובכל מילה. אפילו שמגזים בזה במשהו, לא חשוב, העיקר שלא מוריד מהמאמצים שהחברה צריכה להשתדל לעשות כדי להתחבר, כדי להיות כגוף אחד.
שאלה: כתוב, "לכן הוא צריך לומר בפה מלא מה כוונתו, בזה שירשמו אותו בספרן של צדיקים." איך אפשר לפרש "בפה מלא" ואיך לבטא?
בכל הרצונות שלו, זה מה שצריך.
שאלה: יש פה מצב שהאדם רוצה להשפיע ורוצה גם לקבל, והוא אמור לשנות את הכוונה שלו. האם אפשר לראות את זה מלא לשמה לשמה, כאילו כתחילת הדרך?
כן. אתה צודק.
שאלה: האם תמיד עלינו להיות מלאי אהבה ובענווה, בכל המצבים האלה?
זה רצוי, במידה שיכולים. ענווה ואהבה אלה שתי ההבחנות החשובות ביותר לחיבור.
שאלה: איך לבקש נכון כדי שנבטל את הרצון לקבל אפילו ברוחניות?
אני חושב שלא כדאי לנו לבקש שלא יהיה לנו רצון לקבל, כי בלי רצון לקבל אנחנו לא נוכל לפעול. אנחנו רוצים שיהיה לנו רצון להשפיע, אהבה, חיבור, ובתוכו אם אנחנו נשתמש ברצון לקבל זה יהיה נכון.
תלמיד: יש סתירה במאמר. הוא רוצה להשפיע לאדם אבל בלי לבטל לגמרי את הרצון לקבל. איך פועלים פה?
אם הוא יבטל את הרצון לקבל שלו, איך הוא יכול להיות בקשר עם החברים? הוא חייב להשתמש גם ברצון לקבל כדי לקבל מהם, כדי לתת להם. הוא חייב להיות בשני הרצונות. אצלנו זה ההיפך, ככל שמתקדמים ברוחניות בצורה נכונה, אנחנו מגלים שהרצון לקבל שלנו גדל, רק הוא גדל בצורה שהוא משתמש כדי להשפיע.
שאלה: אני עדיין לא מבין מה זה להשפיע להנאתי, לטובתי?
אם אתה אוהב מישהו, ככל שאתה נותן לו אתה נהנה.
שאלה: אם האדם רואה שמסכים עם ההשפעה רק באופן חלקי, אז מה כאן אופי העבודה?
חלק כן, חלק לא. תלוי באיזה אחוז. העבודה הזו לא חייבת להיות או מאה אחוז או אפס אלא יכולה להיות בצורה חלקית. בשביל מה הצמצום? אני עושה צמצום ואחר כך אני מחליט כמה אני מקבל וכמה לא.
שאלה: האם ניתן להשתמש ברצון לקבל כדי להתמלא במילויים שהם לא רוחניים ואיך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?
אנחנו צריכים להשתמש גם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע ששניהם יתפתחו, רק שהכוונה היא תקבע כמה אנחנו משתמשים בשני הרצונות האלה ובחיבור ביניהם. הכוונה צריכה לקבוע.
שאלה: כאשר אנחנו עושים את הצמצום, אנחנו עושים את זה ברמה הפרטית או ברמת העשירייה. איך אנחנו עובדים עם המסך והצמצום?
אני לא יכול להסביר. האדם צריך להרגיש את זה על החברים, על הקבוצה, איך מצמצם את עצמו, איך פותח את עצמו, באיזה קשרים נמצא, נכנס איתם וכן הלאה. קודם כל צריכים להגיע למצב שהוא לגמרי מצמצם את עצמו ואחר כך מתחיל לפתוח את עצמו במצבים, בהבחנות שהוא בטוח שבהם הוא לא מקבל, אלא להשפיע על ידם.
שאלה: איך יתכן שמי שנכתב בספרן של צדיקים עדיין יכול לרצות לקבל, איך יכול להיות שהצדיק מוכן לוותר על האור לטובת החושך?
הכול יכול להיות. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"2. זאת אומרת אפילו שאתה צדיק אתה יכול ליפול ושוב להפוך להיות רשע, לכן כל הדרך שלנו צריכה להיות בקבוצה, בשמירה, בתמיכה מהחברים, ואז אתה יכול להיות פחות או יותר בטוח, ככל האפשר שאתה לא תיפול, לא תטעה. זה לא פשוט.
שאלה: אם אני יכול ליפול מדרגת צדיק, אז מה זה שכותבים בספר הצדיקים?
בסופו של דבר איפה אנחנו נרשמים. אחרי שאתה עשית את כול העבודה וכבר אין לך ירידות ועליות, הגעת למשהו, אז הסיכום שלך - נרשם.
שאלה: אני שם לב שפעם אומרים שהאדם דן את עצמו, קובע את מצבו, ופעם שדנים אותו, וגם עכשיו קראנו, שהוא כותב את עצמו בספר החיים או שכותבים עבורו. בשבילי זה מורגש כמו שני קצוות ואני רואה שמצד המקובלים וגם מצדך הרבה פעמים היחס הוא אותו דבר. האם יש הבדל ביניהם או רק אצלי יש הבדל? למה הכוונה פה?
האדם צריך לדון את עצמו. מי זה דן אותו? האם שולחים לו איזה מברק, גלויה מלמעלה? אלא הוא דן את עצמו ומרגיש את עצמו, מיהו ומה הוא. זה נקרא שדנים אותו.
תלמיד: זאת אומרת, תמיד זו עבודת הבירור שהאדם עושה?
האם הוא עושה זאת שאלה, אבל זו תוצאה מהבירור שהוא עשה. את הבירור הוא עושה, התוצאה מגיעה מלמעלה.
שאלה: מה אני צריך לעשות בראש השנה כדי להוציא את המירב מהיום הזה, ממש להפיק את הטוב מהיום הזה?
בראש השנה, ואפילו שיום יום יהיה לך כראש השנה, אתה צריך להחליט שאתה גומר עם כל הרע שלך ואתה לוקח את כל הכוחות הטובים ואתה הולך איתם קדימה ועל ידם אתה רוצה להשיג חיבור עם כולם ובתוכם עם הבורא. תחליט על זה.
תלמיד: זו החלטה?
זו החלטה.
תלמיד: החלטה או תפילה?
גם תפילה ודאי. אבל קודם כל החלטה שאתה רוצה להגיע למצב שאין לך מה לעשות, רק להיות מחובר עם כולם בקשר יפה, אמיץ וכך להתקדם.
תלמיד: אני הגעתי למסקנה הזאת לפני ראש השנה. מראים לי כל פעם מחדש שאין לי משהו אחר חוץ מהעשירייה.
עם תוצאות כאלה, עם החלטות כאלה מגיעים לראש השנה, לכן חודש אלול הוא לפני ראש השנה.
קריין: קטע 24.
"יש לדעת שבדרך עבודה "ספרן של צדיקים" ו"ספרן של רשעים" נוהג באדם אחד. כלומר שהאדם בעצמו צריך לעשות בחירה, ולדעת בבירור גמור, מה שהוא רוצה. כי ענין "רשעים" ו"צדיקים" מדברים בגוף אחד.
לכן האדם צריך לומר, אם הוא רוצה, שירשמו אותו בספרן של צדיקים, שיהיה לאלתר לחיים, היינו להיות דבוק בחיי החיים, שהוא רוצה לעשות הכל לתועלת ה'.
וכמו כן כשהוא בא להרשם בספרן של רשעים, ששם נרשמים כל אלה, שהם רוצים להיות בחינת מקבלים לתועלת עצמו, הוא אומר, שירשמו שם לאלתר למיתה, היינו שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, ויהיה אצלו כאילו הוא מת."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
שאלה: אני משתדל לתאר לעצמי מה זה לעשות את הכול על מנת להשפיע לבורא. במהלך היום יש לי הרבה רצונות שמתחלפים, לפעמים אני מצליח להתחבר עם החברים בעשירייה באופן פנימי, בפעולות חיצוניות, אבל מה זה שאת הכול אני עושה למען הבורא?
הבורא לא רוצה שום דבר, מלבד שאתם תתחברו ביניכם. אפילו שלא תתחברו, שתרצו להתחבר ותבקשו ממנו את החיבור. לזה הוא מצפה, לזה הוא מחכה.
תלמיד: מה זה אומר שאני עושה את הכול למענו בהקשר הזה?
אם אתה עושה הכול כדי להגיע לחיבור עם כולם, כדי לגרום לחיבור של כולם, אתה עושה את זה למען ה'. הוא לא זקוק לכלום, הוא לא בעל חיסרון, הוא לא רוצה שום דבר, מלבד שנעורר אותו בחיסרון שלנו, ונגלה בו רצון להשפיע לנו, למלא אותנו, לסדר אותנו. הוא אוהב את העבודה הזאת, אז תעשה אותה בבקשה בשבילו.
תנסה להתחיל את העבודה של חיבור, עבודה של מילוי, עבודה של התקרבות לבורא, תראה עד כמה אתה לא מסוגל לעשות זאת, ואז תפנה אליו ותבקש. את זה הוא רוצה, זה בשבילו תענוג, שהתחתונים מגלים שהוא יכול לעזור להם ולייצב ולחבר אותם נכון ולמלא אותם נכון. אין יותר מה להוסיף.
תלמיד: כתוב כאן שאת הכול צריך לבצע למענו. הייתי רוצה באמת להגיע למצב כזה שמאחורי כל הפעולות הגשמיות, כל מה שמתרחש מסביב, להשאיר לעצמך רק פעולה אחת חשובה, אבל זה לא ברור.
אם אתה רוצה לעשות הכול בכוונה לבורא, לעשות לו נחת רוח, אז נשאר לך רק לבקש ממנו שיעשה את העבודה הזאת, כי אתה לא מסוגל לשום דבר, אתה לא יכול.
אתה לא יכול להתחבר, אתה לא יכול לרצות, אתה לא יכול לבצע שום פעולה, לכן תבקש ממנו שיעשה לך את זה. בזה אתה קודם כל מגלה שהוא המלך, שהוא המקור לכל הפעולות, ושהוא ורק הוא מסוגל לבצע אותן, והוא מצפה ומחכה לזה, וברגע שאתה מבקש נכון, הוא עושה את זה. אתה הפעלת את הבקשה, את התפילה, והוא עשה לפי זה את העבודה שלו, את התיקון, ובזה אתם כשותפים.
שאלה: מה זה אומר שהאדם מתכונן להירשם בספר הרשעים, זה עוד לפני החטא?
הכול נקבע לפי הכוונה ולכן כך זה נקרא.
תלמיד: אז אם אני מתכונן להיות כתוב בספר הזה, אני באופן מודע יודע שעכשיו תהיה איזושהי ירידה, חטא?
נכון. אבל זה לא חשוב לך.
תלמיד: לי זה לא חשוב?
לא. אתה יכול אפילו ליפול, זה לא חשוב לך. העיקר התענוג שאתה מרגיש בזמן הירידה, שאתה לא צריך לתת שום מאמץ.
שאלה: אנחנו תמיד לומדים שאנחנו לא מבטלים שום דבר, אלא משתמשים ברצון לקבל בעל מנת להשפיע. אם כך מה זה אומר "לאלתר למיתה", האם אנחנו כן מבטלים את הרצון לקבל?
כן, זה נקרא "לאלתר למיתה", שאנחנו לא רוצים להשתמש בו, אז הוא נחשב כמת.
תלמיד: זה נשמע כאילו אנחנו לא מבטלים אותו? "מיתה", "מוות", זה נשמע כמו ביטול.
אם אני לא משתמש בו, אז הוא נחשב כמת.
תלמיד: אבל אם אני משתמש בו בעל מנת להשפיע, אז הוא נחשב כמת?
לא, כי אתה משתמש בו בעל מנת להשפיע, אז זה נקרא "חי".
תלמיד: אז מה הדבר הנכון לעשות? להמית אותו, לא להשתמש בו, או להשתמש בו בעל להשפיע?
להשתמש בו בעל מנת להשפיע.
שאלה: במאמר כתוב שהרצון לקבל מת. איך בדיוק קורה המוות הזה?
אם אני לא משתמש ברצון לקבל הוא נקרא "מת". כך זה לפי ההגדרה.
שאלה: מה זה אומר שרשעים וצדיקים מדברים בגוף אחד?
כי הרצונות על מנת לקבל והרצונות על מנת להשפיע נמצאים בתוך האדם.
תלמיד: ואיך הוא מכריע ביניהם?
הוא צריך לברר בדיוק מה הוא רוצה שישלוט בו, ולפי זה הוא מקדם את עצמו.
תלמיד: הבחירה הזאת זו עבודה שהיא כל יום מחדש?
ודאי.
שאלה: איך להתפלל על עצמו, על הדין העצמי ושזה לא יהפוך למצב שאני "אוכל את עצמי"?
אתה צריך להיות מחובר לקבוצה, ואז תראה שזו יכולה להיות עבודה מעניינת עם הרבה מאוד הבחנות שאתה חי בהן.
שאלה: האם צריכים קודם לעבור ולהיות רשומים בספר של הרשעים כדי להגיע ולהירשם בספר הצדיקים?
לא חובה, אבל בדרך כלל זה כמו שכתוב, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אנחנו בדרך כלל עוברים מצבים או מעשים רעים, עושים תשובה, לכן יש את חודש אלול, עשרת ימי תשובה, ורק אחר כך מגיעים לפעולות נכונות וטובות על מנת להשפיע.
שאלה: כאשר אנחנו משחקים את תפקיד הצינור, את תפקיד המעבר, האם זה אומר שאנחנו עושים את הכול לתועלת הבורא, לטובתו?
כן, ודאי. בתוך הכוונות שלנו כבר נמצא הרצון שלנו לעשות הכול לטובת הבורא.
שאלה: לפי כמה ימים אמרת שאם אני חושב שניתן לתכנן איזשהו חטא ולחשוב שאחר כך אוכל לבקש מהבורא ולתקן זאת, אז זה לא עובד כלל. אבל בפסקה האחרונה כתוב שאם אדם מנסה לרשום את עצמו בספר הרשעים, אז הרצון לקבל יהיה מבוטל שם. האם אני מתכנן לעצמי את החטא ועם זאת אני אומר שאני רוצה שבעתיד זה יתוקן?
בזה שהאדם עובר על הספר של הרשעים, הוא רואה עד כמה הוא נכנס למיתה. "וכמו כן כשהוא בא להרשם בספרן של רשעים, ששם נרשמים כל אלה, שהם רוצים להיות בחינת מקבלים לתועלת עצמו, הוא אומר, שירשמו שם לאלתר למיתה", האדם בעצמו אומר, "שירשמו שם לאלתר למיתה", "היינו שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו", זה נקרא למיתה, "ויהיה אצלו כאילו הוא מת."
תלמיד: אני בכל זאת נכנס לתוך הקבלה העצמית.
ודאי שאתה מרגיש שאתה נמצא בעל מנת לקבל אבל מבקש שזה ימות בך.
תלמיד: כלומר עכשיו אני לא יכול לעשות עם זה כלום, אבל אני רוצה שבעתיד זה יתוקן?
כן, אתה רוצה שזה יתוקן.
שאלה: האם להירשם בספרם של הרשעים זה כתפילה על התיקון וספר הצדיקים זו כבר התפילה והכוונה להיות בלמעלה מהדעת?
אנחנו עוד נלמד זאת.
שאלה: האם בשלב הראשון האדם מבין את עומק הרוע שברצון לקבל ורוצה להרוג אותו, להמית אותו, ובשלב הבא הוא מבין שהוא צריך להשתמש בו?
נכון.
שאלה: האם אפשר להגיד שבתקופה של ראש השנה הבורא מגדיל את עצמו אצל האדם עד שהוא נותן לו את האפשרות לבחור בהשפעה?
כן, ודאי. תמיד יש לך אפשרות לבחור בהשפעה, וזה תלוי עד כמה אתה קשור לקבוצה ועד כמה אתה מייצב את המצב שנקרא "ראש השנה". זה לא קורה דווקא בחודש אלול וזה לא תלוי בתנאים חיצוניים אלא זה תלוי בכמה אתה מסדר את המצב הזה בפנים, בתוך עצמך.
תלמיד: איך אני מסדר את המצב הזה בפנים כל פעם מחדש?
אתה מתקשר עם החברים, רוצה להגיע איתם לדין וחשבון נכון, אתם דנים את עצמכם, איפה אתם נמצאים, כמה אתם יכולים להתקרב לאמת וכן הלאה, ואז אתם נכנסים למצב שנקרא "חודש אלול", "אני לדודי ודודי לי".
תלמיד: מתי יש לאדם את האפשרות להגיע להחלטה לבחור להירשם בספר של הצדיקים, לבחור בהשפעה?
מתי שהוא מגיע, זה לא תלוי בזמן כי אין כאן זמן. כשאדם עושה חשבון עם עצמו ועם הקבוצה שלו עד כמה הוא רוצה בשינוי הכיוון, להיות מכוון ממש ישר לבורא, אז הוא מתקרב לחודש אלול ולראש השנה. אם הוא מחליט "מכאן והלאה אני רוצה להיות כל הזמן רק בעל מנת להשפיע, בחיבור עם החברים", אז בשבילו זו "תחילה חדשה".
תלמיד: האם זה תלוי באדם או בקבוצה?
גם וגם.
שאלה: איך ברגע של ייאוש להגיע לאמונה שרק הבורא יכול לעזור? זה כל פעם נעלם.
לסגור עיניים ופשוט להכניס את עצמך למצב של חודש אלול. "אני רוצה להיות מכוון לבורא, אני רוצה דרך הקבוצה להגיע אליו, אני רוצה שהבורא והקבוצה יהיו יחד ואני אתכלל בהם וממש אאבד שם את עצמי".
אם אני מכין את עצמי כך אז חוץ מזה אני צריך להכין את הסליחות, להבין ולהכיר עד כמה אני לא מוכן עדיין לדבקות וכן הלאה. אני עושה בירור, ביקורת על עצמי ולפי זה מתקרב לראש השנה, לראש של השינוי, לתחילת השינוי שלי, ומכאן והלאה אני רוצה להיות רק בעל מנת להשפיע בחיבור עם כולם.
שאלה: למדנו שהבחירה היחידה שלנו היא לבחור בסביבה. אני נמצא בקבוצה צעירה של הנקודה שבלב, ואני יכול לראות את צורת החשיבה שלי כעשירייה, כקבוצה וככלי עולמי. הלב שלי מתנדנד בין העשירייה לכלי העולמי. האם אני יכול לראות את כל תהליך הבחירה עובר מהעשירייה ועד הכלי העולמי?
כן, אם אתה רוצה להיות עם כל הכלי העולמי אז אתה נמצא שם, רק בנוסף תשתדל לעשות פעולות בהתאם.
שאלה: איך התפילה לא מתנגדת לצמצום?
אם התפילה היא על מנת לקבל אז שורה עליה צמצום, אבל אם היא על מנת להשפיע אז היא פועלת לכיוון הכוונה הכללית על מנת להשפיע, לכיוון הבורא, ואז אין עליה שום צמצום.
תלמיד: אני יכול להתפלל להתעוררות, ולדעת בוודאות שזה לא מתוך הרצון לקבל?
כן. תנסה לברר את זה.
שאלה: בציטוט 20 קראנו, "יכולים לקבל את השלימות המתגלה בימים הנוראים." מה השלימות שמופיעה בימים האלה?
אור השלימות שמופיע דווקא מעלה בנו יכולת להיות בבחירה, להפוך את כל הכוונות שלנו לעל מנת להשפיע, ולצרף את כל הכוונות שלנו יחד לבורא. בראש השנה יש עניין של עת רצון מיוחד, שאנחנו יכולים לקבל כאן באמת סליחה מכל החברים, מהבורא, מהעולם, ומעצמנו. להשפיע על כל החברים, על העולם, ועל הבורא. זה זמן מיוחד של השפעה טובה, הדדית שיכולה להתגלות.
שאלה: כתוב, "נוכל לקבל את כל השלימות על צד הטהרה." מה האדם מרגיש במצב הטהרה?
הוא מרגיש שהוא לא שייך לעצמו, אלא לכל הכלי העולמי, לכל הנשמות. זה מה שקורה בו, מתגלה בו, מורגש בו.
שאלה: כתוב "צריכין להרבות בהתעוררות לתשובה". באמצעות מה מתרחשת התשובה?
רק על ידי חיבור שלנו, והתעוררות לזה, האור העליון שמאיר דווקא במצב הזה נקרא "ראש השנה" והוא מסוגל להביא לנו מחשבה על התיקון השלם.
שאלה: כתוב, "צריכין להכין כלים שיהיו מוכשרים לקבל". מה זה אומר "להכין את הכלים"?
"להכין את הכלים", זה כשאני רוצה שהכוונות, הרצונות הללו יתחברו ויכוונו על מנת להשפיע. אין לנו יותר.
שאלה: אנחנו עושים הרבה בתקווה שהמעשים יהיו בכוונה נכונה, אבל איך אנחנו יכולים באמת לשלוט בכוונה הפנימית, ולדאוג שהאגו לא ילכלך את המעשים שלנו?
אנחנו לא מסוגלים להיות בשום כוונה טובה על מנת להשפיע, על מנת להתחבר. אנחנו לא יכולים להבטיח לעצמנו שום דבר טוב, נכון, גבוה, רוחני. ההפך, אנחנו יותר ויותר מבינים שאם לא נקבל תמיכה מהמאור המחזיר למוטב, אנחנו מיד נופלים ומוכנים לכל הדברים הרעים ביותר. כי אז אנחנו שקועים ברצון לקבל על מנת לקבל.
לכן כדאי לנו להבין שכל המצב שלנו תלוי רק בעל מנת להשפיע שאנחנו מקבלים מהאור העליון. רק בו אנחנו תלויים, ולכן ככל שאנו מתחברים בינינו, ומשתוקקים לאור העליון שימלא אותנו, שיחבר אותנו, כשאנו תלויים בו, אז אנו נמצאים למעלה מכל ההפרעות הגשמיות.
שאלה: האם בניית הכוונה הנכונה היא בעצם המעשה?
בניית הכוונה הנכונה היא בעצם המעשה. ודאי. כן.
שאלה: איך לספק את הרצון לקבל ואת הבורא בו זמנית?
לספק את הרצון לקבל ואת הבורא בו זמנית, זה לא יכול להיות עכשיו, אלא לאחר שנרכוש את הרצון להשפיע, שזו תכונת הבורא. כשהרצון להשפיע שורה בנו, כשאנחנו עולים לדרגת הבינה, עולים ממלכות לבינה, כשאנחנו כבר נמצאים בלהשפיע על מנת להשפיע, אנחנו יכולים להתחיל לעבוד עם הכלים שלנו בלקבל על מנת להשפיע, ואז ממשיכים לחצי השני של הדרך.
שאלה: בראש השנה אנו צריכים להקדיש את כל החיים לעשירייה ולבורא. אני משקיעה המון ברוחניות, אבל המחשבה על החלטה כזו עדיין מפחידה אותי. איך משתחררים מהרצון לקבל שכובל עם פחדים?
אני חושב על עבודת הנשים, ורואה שמה שחסר לכן זו הפצה. גברים יותר שייכים לכוונות, ונשים יותר שייכות למעשים. אתן צריכות לעסוק יותר בהפצה, כמה שאפשר, בכל השפות, בין כל העמים, והמדינות. כולם צריכים לדעת שיש עניין של תיקון המצב שלנו, שאסור לנו סתם כך להזניח את העולם שלנו, ושעלינו לתקן אותו. אז בואו נתחיל קצת לטפל בו, ותראו כמה זה יעלה אתכן.
שאלה: איך להבטיח שנשאר במצב ההחלטה של ראש השנה, ולא ניפול?
רק להוסיף להחלטה של ראש השנה עוד ועוד, רק כך נוכל לגדול, ובצורה כזאת נתקדם. אנחנו לא מורידים, אלא רק עולים ועולים בדרישות שלנו, ביכולות שלנו, ובתיקונים שלנו.
שאלה: מדוע ככל שאני מתפללת יותר על העשירייה, כך הבורא מראה לי יותר את חוסר התיקון שלי, ואת חוסר ההסכמה שלי עם העשירייה?
זה נכון, על זה כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שנעלה יותר בסולם הערכים הרוחניים, כך יהיו לנו הפרעות יותר גדולות, נצטרך להתגבר עליהן, ועל פניהן נעלה עוד ועוד.
שאלה: באיזו צורה מיוחדת עלינו לבנות את כלל החיים בינינו כדי שהקשרים יהיו יותר מתאימים לקבלת אור החכמה?
אור החכמה הוא כבר החצי השני של הדרך, בינתיים אנחנו צריכים להיות באורות ההשפעה, באורות החסדים, בחיבור ההדדי, ובתמיכה הדדית, בזה אנחנו מגיעים לדרגת הבינה. אחר כך מבינה אנחנו כבר עולים עד הכתר. אז בואו לא נמהר, אלא קודם כל נעבוד על החיבור בינינו.
שאלה: לפעמים אנחנו פונים לבורא שיחבר, ולא מזהים שהתקבלה תגובה. אנחנו רוצים לבקש כי זה עושה לו נחת רוח, אז לאיזו תגובה לצפות?
אנחנו צריכים תמיד לצפות שהתגובה של הבורא תהיה מה שהוא עושה, ושזו הצורה הנכונה והאופטימלית כלפינו. לכן בכל מצב בו אנו נמצאים, אנחנו צריכים להבין שזה המצב הטוב, בהחלט טוב, ולא חשוב מה אני מגלה, זה המצב הטוב. אם אני לא מרגיש שזה מצב טוב, הבעיה היא בכלים שלי, ואותם אני צריך לתקן. אבל לעת עתה, בכל רגע ורגע אני צריך להרגיש את עצמי, שאני נמצא בשליטת הבורא, וטוב לי.
שאלה: לקראת הסעודה המיוחדת בראש השנה. מה היא צריכה לסמל לנו, מה הייחודיות שלה?
אני עוד לא יודע מה יהיה עם הסעודה, ואיך היא תתקיים, אבל מה שלא יהיה, אני ממליץ לכולם שאם יש פעולה כללית, כולנו נשתתף בה, ומתוך זה נראה כמה זה מועיל לנו, ובטוח שמועיל.
שוב, אנחנו צריכים להבין שבאמת בכל רגע ורגע אנחנו נמצאים במצב הנכון, ואם רוצים להיות מצב יותר נכון, כדאי להגיד שחסרה לנו רק מידת הדבקות בינינו ובבורא. שום דבר אחר לא חסר לנו חוץ מדבקות, ושהדבקות הזאת תהיה מכוונת לבורא, שהשינוי יהיה לטובתו. לטובתנו אנחנו לא מבקשים כלום, רק תן לנו אפשרות להיות דבוקים בינינו ובך כדי לגרום לך נחת רוח.
(סוף השיעור)