שיעור בוקר 27.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 943,

מאמר "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 943, מאמר "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה".

מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה

תשמ"ט - מאמר ל"ו
1988/89 - מאמר 36

"הנה כתוב (ואתחנן, שני) "ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון, הגוי הגדול הזה".

ויש להבין, הלא אין אנחנו רואים, שאומות העולם יאמרו על ישראל "עם חכם ונבון".

ועוד שמשמע מהכתוב, שדוקא מ"ושמרתם ועשיתם" יראו עיני העמים בעם ישראל את "חכמתכם ובינתכם". הלא גם בעם ישראל אנו רואים, שהחילוניים מבזים את הדתיים, בזה שהדתיים מקיימים את התורה ומצות. ואיך נאמר שאומות העולם יכבדו את עם ישראל, בעבור שהם מקיימים "ושמרתם ועשיתם".

ויש לפרש זה על דרך העבודה. ידוע, שבדרך העבודה האדם בעצמו הוא עולם קטן, שכלול מכל העמים שבעולם. והיות שכל עם ועם יש לו תאוה מיוחדת בפני עצמו. כידוע, שיש ז' מדות דקדושה, וכנגדן יש ז' מדות דטומאה. וכל מדה כלולה מעשר. הרי יש באופן כללי שבעים אומות. ויש בחינת ישראל. והע' אומות רוצים לשלוט על בחינת ישראל, כי ישראל רוצה שיהיו כל המעשים שלהם לשם שמים. כי ישר-אל מורה שכל מעשיו יהיו לאל. והאומות העולם שבאדם, הם רוצים דוקא, שכל מה שהם עושים, יהיה רק לתועלת עצמם. ואת היצר הרע אנו מכנים בשם "אומות העולם", ואת היצר טוב אנו מכנים בשם "ישראל".

וסדר העבודה הוא, שבזמן שהאדם רוצה לעבוד רק לשם שמים, אז בא היצר הרע, שהם בחינת אומות העולם, ומתנגדים בכל תוקף. וכל אחד נותן להבין להאדם שילך בדרגתו, לפי שורש התאוות שיש לכל אומה ואומה. ונותנים להבין להאדם, בטענות צודקות ובשכל ודעת, שהצדק אתם.

וכל פעם שהם רואים, שאין האדם רוצה לשמוע בקולם, הם באים בטענות יותר חזקות, ובראיות יותר ברורות שהצדק איתם. והם בטוחים, שלפי השכל והדעת, מה שהם נותנים להבין להאדם, בטח לא יהיה להאדם מה להשיב להם. לכן הם בטוחים, שהם הכי חכמים בעולם. כי הם מבינים, לפי השכל והדעת שלהם, שהשכל של האדם, מה שהוא יכול להשיב להם, יכול לתת תשובות טפשיות, שהתשובות יתבטלו נגד השכל והדעת שלהם. וממילא האדם יהא מוכרח ללכת בדרך האומות העולם, ויעבוד את העבודה זרה, היינו "עבודה שזרה לנו, להקדושה". כי הקדושה נקרא, שעובדים לתועלת הבורא. והם רוצים שיעבדו לתועלת עצמם. וכל הבטיחות שלהם, הוא בזה שהם חכמים שמדברים בשכל.

ובאמת איך האדם כן זוכה לנצח את הרע שלו, אף על פי שהרע שלו מדבר בשכל וחכמה ודעת, שהם יודעים בעצמם, שהם הכי פקחים שבעולם. וכל כך הם בטוחים בטענותיהם, שבטח האדם ישאר אצלם תחת שליטתם לעולמים.

צריכים לדעת, שהכח של קדושה הוא, אמונה למעלה מהדעת. כלומר, בזמן שהם באים עם טענותיהם ומראים את צדקתם, איך שהם צודקים, אל יגיד להם האדם שהם אינם צודקים עם טענותיהם, אלא האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל.

מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם.

ובהאמור נוכל להבין מה ששאלנו, מהו הפירוש "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ואומר הכתוב "ושמרתם ועשיתם". ושאלנו, מה מרמז לנו "ושמרתם ועשיתם". ובהנ"ל, שכל כח שיש נגד טענות העמים, שבאים עם טענות על פי השכל, שהדרך שלהם היינו בתוך הדעת, היא הדרך של אמת, אין לנו להשיב להם אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ולמעלה מהדעת נקראת בחינת "עשיה", היות שאין נותנים להם תשובה בתוך הדעת. וכשעונים לא עם דעת זה נקרא "עושי דברו".

וזה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'", שדרשו חז"ל "אלו שערומים בדעת כבני אדם, ומשים עצמם כבהמה", היינו שהולכים למעלה מהדעת, כאילו שאין להם דעת. ובזה הם מנצחים את האומות העולם שבלבם.

וכמו שאומר (מדרש רבא קהלת דף י"ב) על הכתוב "אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם". וזה לשונו "על דברות בני אדם על מדברות שהצדיקים מדברים. וכל כך למה בראם אלקים, לברר להם מדת צדקותם, ולראות שהם בהמה, המה להם, לראות ולהראות, לאומות העולם, האיך ישראל נמשכין אחריו כבהמה".

ויש להבין, בשביל מה צריכים להראות לאומות העולם האיך ישראל נמשכין אחריו כבהמה. ולפי הנ"ל, שאומות העולם, הכוונה לאומות העולם שישנם בלבו של אדם, צריכים להראות להם, שזה שאנו רוצים לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו, אין אנו עושים זה מתוך הדעת, שאתם רוצים להתווכח אתנו עם מי הצדק, אלא אנו עושים הכל באמונה למעלה מהדעת. ואנו עושים זה כמעשה בהמה, בלי שום דעת ושכל. ולכן אל תחשבו, שיהיה פעם, שנשמע דעותיכם, כי אצלנו הכל למעלה מהדעת.

ועל זה אנו מבקשים מהקב"ה, שיתן לנו עזרה, שנוכל להתגבר על כל מה שאתם דורשים תשובות. שהשאלות שלכם, הן נכללות בב' שאלות, הנקראות "מי ומה". ואנו מאמינים באמונת חכמים, שאנו צריכים לבקש עזרה מה'. ובטח הוא יעזור לנו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". היינו, שהוא יעזור לנו ללכת אחריו למעלה מהדעת כנ"ל, לראות לאומות העולם, האיך ישראל נמשכין אחריו כבהמה. וזה שכתוב "ושמרתם ועשיתם, כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".

פירוש, שזה שאתם תשמרו את בחינת המעשה, שהיא בחינת למעלה מהדעת, ושאתם לא תזוזו מדרך הזו, אז בטח אתם תצליחו לצאת משליטת אומות העולם, והאומות העולם שבכם יתבטלו לקדושה, כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך". ודרשו חז"ל "בשתי יצריך", היינו שגם היצר הרע יתהפך לטוב. נמצא ש"אומות העולם" שלו, הנקרא "יצר הרע", גם כן יהיו עובדי ה'.

אז האומות העולם שבאדם יראו, לאחר שגם הם זכו להטוב, כי כל החכמה, שהיו יכולים לנצח לאומות העולם ולהכניסם לקדושה, היתה בחינת אמונה למעלה מהדעת, הנקראת בחינת "עשיתם". כלומר, שרק כל החכמה שבבחינת ישראל היתה דוקא בבחינת מעשה בהמה. וזאת היתה כל החכמה שלהם.

וזה שכתוב "אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון", היינו שגם אומות העולם, לאחר שגם הם זכו להיות בסוד הקדושה, בסוד "בכל לבבך בשתי יצריך", שגם יצר הרע, שהם בחינת אומות העולם, נכנס לקדושה, אז הם רואים, שכל החכמה, שהיתה לבחינת ישראל, היא בזה ששמעו את החוקים, שהוא בחינת מעשה כנ"ל.

אז הם עם חכם ונבון, שכל החכמה שלהם היתה לא כמו שאנו חושבים, שרק עם חקירות ושכליות אנו נשיג חכמה, אלא להיפך, שהם זכו לחכמה דוקא ע"י זה שהיו נמשכים אחריו כבהמה, היינו שדוקא ע"י "עשיה", שנקראת "מעשים שלמעלה מהדעת". בזה זכו לחכמה. נמצא, שמה שנקראים "עם חכם ונבון", הוא בזה שהלכו אחריו כבהמה ולא בחכמה. וזהו כל החכמה של עם ישראל.

ובענין עשיה, הנקראת "למעלה מהדעת", יש לפרש מה שאומר (מדרש תנחומא) וזה לשונו "והיה עקב, זה שאמר הכתוב, למה אירא בימי רע, עוון עקבי יסובני (מסבבים אותי). ומפני שיש בהן מצות קלות, שאין בני אדם משגיחין בהן, אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות. לפיכך היה דוד מתיירא מיום הדין. ואומר, רבונו של עולם, איני מתיירא מן המצות החמורות, ממה אני מתיירא, מן המצות הקלות".

ויש להבין את ענין מצות קלות וחמורות בעבודה. "קלות" נקרא שהיא לא חשובה, היינו זה שהאדם צריך לעבוד למעלה מהדעת, העבודה זו אין האדם מוציא חשיבות בהדבר, ויש לו טעם עפר בעבודה זו, שזה נקרא "שכינתא בעפרא". כלומר, זה שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים למעלה מהדעת, עבודה זו היא ב"עפר".

ואנו צריכים לעשות מצות ומעשים טובים, וללמוד תורה, בכדי שה' יעלה את העבודה זו מן "העפר", היינו מבחינת השפלות שלה, שאנו מתפללים, שה' יקים את השכינה מ"עפר", כמו שכתוב "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". וטעם הדבר שהיא בשפלות, הוא מסיבת ההסתרה, שעשה הקב"ה, כדי שיהיה מקום בחירה, היינו שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע, המכונה "דביקות בה'". לכן ניתן לנו עבודה זו בצורה של הסתרת פנים.

לכן עיקר עבודתנו, שע"י ההכנה שיש להאדם בעבודה של זמן של הסתרה, לעשות לנו כלים דהשפעה. כי כלים דקבלה יש לנו מצד הבורא, ועל כלים האלו היה תיקון שלא להשתמש עמהם, מטעם שהם גורמים פירוד, מטעם שהם בהופכיות הצורה מהבורא. לכן ניתן לנו תורה ומצות, שבסגולתן נוכל להשיג את הכלים דהשפעה.

לכן על עבודה זו באים כל המשטינים והמקטרגים, שאומרים, אנו מסכימים לעבוד בעבודת ה', ורק המטרה שאתה רוצה להשיג ע"י הקיום של תו"מ, אין אנו מסכימים. ומביאים להאדם הרבה טענות, היינו מחשבות, שנותנים להאדם להבין, שעל המטרה הזו לא כדאי לעבוד. לכן אם אין האדם מסכים לשנות את המטרה, היינו להשיג כלים דהשפעה, אז הם לא נותנים, שהאדם יוכל לקיים תו"מ על מטרה זו. וכל עשיה ועשיה שאדם עושה עולה לו בהרבה יגיעה.

ובו בזמן שהאדם שוכח את המטרה, ומתחיל לעבוד כמו הכלל, היינו לקבל פרס תמורת העבודה, אז שוב יש לו כח לכבדה, לעבוד ביותר מרץ. והטעם הוא, שמטרת עבודה אינה נגד הרצון לקבל של אדם. מה שאין כן כשהאדם מתחיל לעבוד, ושוכח את המטרה, ולבסוף מתעורר עוד הפעם, שהוא רוצה לעבוד בתו"מ בכדי להשיג כלים דהשפעה, שוב קמים עליו כל טענת מרגלים, ונותנים לטעום בעבודה זו טעם של עפר, ושוב קשה לו להתקדם. זה נקרא "מצות קלות", היינו שיעבוד על המטרה להשיג כלים דהשפעה, היינו לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. בעבודה זו יש מה לפחד, היות שיש לו הרבה מתנגדים.

מה שאין כן "מצות חמורות", כלומר מה שחשוב אצל האדם, כלומר שאם האדם עובד בעל מנת לקבל שכר, זה נקרא דבר חמור אצל האדם. היות שהאדם יפסיד מתועלת עצמו, אם לא ישמור את התו"מ. מה שאין כן אם שכר והפסד הוא לתועלת הבורא, זה לא כל כך חשוב אצל האדם.

לכן כאן האדם מזלזל, מטעם שהוא עושה חשבון ואומר, היות שבין כך ובין כך אני לא מפסיד כלום, היות שלעצמו אומר, אין הוא יקבל שום דבר, כי הוא אומר, כי העיקר מתו"מ הוא שצריכים לעשות לשם שמים ולא לתועלת עצמו, אם כן מי יכול להרויח מהעבודה שלו, רק הבורא. ובזה האדם מקל ומזלזל בעבודה זו. לכן הרבה פעמים אומר האדם לעצמו, לא כדאי לי בכלל להתאמץ בעבודה. אם זה הולך בקלות, אני יכול לעבוד. אם יש לי קצת הפרעה, אין לו כח להתגבר.

והטעם הוא, כי לעבוד עבודה שהיא שלא לשמה, הלא זה לא דבר חשוב, לכן לא כדאי לתת על זה יגיעה. ולעבוד לשמה, מה יהיה לו מזה. אז בדרך כלל אומר האדם, שיותר טוב לישון, ושתהיה לו מנוחה מכל אלו הדברים, שזה גורם לו רק עגמת נפש ולא נחת. וזה נקרא "מצות קלות", "שאין בני אדם משגיחין בהן, אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן".

ועל זה אמר דוד "למה אירא בימי רע עוון עקבי, המצות הקלות, שהאדם מזלזל בהם". היינו, בזמן שרוצים ללכת בעבודה דלהשפיע, מזה אני מפחד, אולי אני לא אוכל לקיים אותם. ועל ענין זה, היינו להשיג הכלים דהשפעה, זה רק הבורא יכול לעזור כנ"ל. כלומר, כמו שהבורא נתן את הכלים דקבלה להאדם, צריכים לבקש ממנו, שיתן כלים דהשפעה במקום כלים דקבלה.

היינו, כמו שהאדם נהנה מזה שהוא עובד לתועלת עצמו, כמו הוא יקבל חשיבות והנאה גדולה מזה שהוא עובד לתועלת ה', היינו שירגיש שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא משמש את המלך. וזה משיגים ע"י "ושמרתם ועשיתם, כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", כנ"ל."

שאלה: רב"ש כותב "ללכת אחריו כבהמה". איך הולכים אחרי הבורא בלי שכל?

עם השכל שלך בטוח לא תוכל ללכת אחריו. איך? שכל ללכת אחרי הבורא אין, רק שכל בהמי, ולכן כך אנחנו הולכים אחריו. אנחנו מבטלים את השכל שישנו בנו והולכים לפי מה שיכולים.

שאלה: האם במשך עשרים שנה אנחנו לומדים ללכת כמו בהמה אחרי הבורא? מה נקרא למעלה מהדעת?

"למעלה מהדעת" זה נקרא שאנחנו לא הולכים עם הדעת שלנו אלא רוצים לקנות את דעתו של הבורא.

תלמיד: ולמה זה נקרא ללכת כמו בהמה?

כי לבהמה אין שכל משלה, היא פועלת לפי כוחות הטבע שפועלים בה.

תלמיד: ולמה זה ככל כך קשה לנו, אם זה כזה פשוט? נשמע שבהמה היא פחות מאדם, במשך שנים על גבי שנים אנחנו מנסים להגיע ללמעלה מהדעת הזה ולא מצליחים להגיע לבחינת ללכת כמו בהמה. בלבל אותי לגמרי כל העניין הזה שרב"ש קורא ללמעלה מהדעת ללכת כמו בהמה.

למעלה מהדעת זה נקרא שאתה בוחר ללכת כך, לא לשמוע לדעתך, אלא ללכת אחרי הבורא כמו בהמה, בלי לשאול, בלי להחליט על כלום חוץ מהכיוון.

תלמיד: ולמה זה כל כך קשה לנו?

כי יש לנו כנגד זה את הדעת שלנו, שאנחנו לא יכולים להיפרד ממנה. זה רק בתנאי שאנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו בצורה רצינית, נכונה ואז הוא עושה, מוציא אותנו מדעתנו - זה נקרא יציאת מצרים, ומכניס אותנו לדעתו.

תלמיד: אם כך זה מה שאנחנו צריכים ללמוד פה, אם בסוף נצליח ללמוד ללכת אחרי הבורא כמו בהמה, נגיע לאיפה שצריך להגיע.

כן.

שאלה: רב"ש אומר פה שהאדם בעצמו עולם קטן, שכל האומות והיצר רע, הכול נמצא בתוך האדם. נראה שזה דיאלוג פנימי בתוך האדם, עם איזה צד בתוכו, עם איזו דעה פנימית שלו ללכת. האם גם הבורא נמצא בתוך האדם?

בוודאי.

תלמיד: איך פונים לבורא שבתוכי והולכים אחריו כמו בהמה? איך מסדרים מין דעה כזאת? יש בתוכי הרבה דעות שאומרות לי, יש תענוגים בעולם, יש הרבה אנשים, יש הרבה שיטות, יש הרבה דברים, ויש דעה של הבורא שאומרת לי "השפעה". מה זה אומר ללכת לצד הזה שאין בו תענוג?

ללכת אחרי הבורא זה נקרא שאני מבטל את הדעה שלי ואת הרצון שלי והולך אחריו.

תלמיד: הכול שלי. כתוב, "אדם עולם קטן", הכול בתוכי. מה זה לבטל את הדעה שלי? מה נשאר?

נשארת הדעה של הבורא.

תלמיד: שבתוכי.

אז מה? ודאי שהכול בתוכך. מה מפריע שזה בתוכי?

תלמיד: אז איפה זה למעלה מהדעת? בדעת שלי יש שבעים דעות, אחת מהן היא הדעת של הבורא, של השפעה, חיבור ואהבה, דעה אחת מתוך שבעים.

ומה אתה שואל?

תלמיד: למה זה נקרא ללכת מעל הדעת? זה כאילו לבחור, ימינה או שמאלה.

אין לך במה לבחור, אין לך כלים שעל ידם אתה הולך לבחור. פשוט אין לך ברירה מלבד ללכת באמונה למעלה מהדעת או להישאר בהמה.

תלמיד: ההחלטה הזאת היא גם בדעת. הרבה פעמים מקבלים החלטה, לא כדאי לי ללכת ככה כי זה לא טוב, אני נשאר בהמה, כדאי ללכת ככה כי זה יותר טוב. באיזה מכשיר אני מקבל את ההחלטה הזאת אם לא בדעת?

אתה מקבל אותה על ידי הכוח העליון. אתה אומר, אין לי ברירה, או שאני הולך כמו בהמה לפי מה שיש לפניי בכל רגע ורגע, או שאני הולך למעלה מדעתי.

שאלה: איך אדם בוחר בין מצוות קלות ובין מצוות לא קלות, כתוב שבמצוות הקלות הוא מזלזל והמצוות האחרות חשובות עבורו.

אדם בוחר במצוות במידה שהוא יכול ללכת למעלה מדעתו. מצד אחד הפעולות האלה מנוגדות לדעתו, מצד אחר הוא כן יכול ללכת למעלה מהן.

תלמיד: חשבתי שכל המצוות הן למעלה מהדעת, גם הכבדות וגם הקלות. ופה כתוב שבמצוות הכבדות הוא רואה שכר ובמצוות הקלות הוא מזלזל כי הוא לא רואה שכר, כי הן למעלה מהדעת. לא הבנתי איך מתבצעת החלוקה הזאת.

טוב.

שאלה: מה ההבדל בין להחליף פרה בחמור, לבין ללכת למעלה מהדעת?

כשאתה מחליף פרה בחמור אתה בוחר במשהו ממשי, חומרי, כי אתה רואה לפניך שכר. ובאמונה למעלה מהדעת אתה לא רואה שום שכר, אתה לא רואה שום מטרה, חוץ מזה שאתה מבצע את רצון ה'.

תלמיד: בעבודה שלנו, אני קם בבוקר, אני מגיע לכאן, זה לא למעלה מהדעת. אחר כך אני מנסה להתכלל עם העשירייה, זה גם לא למעלה מהדעת. עם הרבה מהדברים אני לא מסכים, לא טוב לי, לא נוח לי, אבל שום דבר מזה לא למעלה מהדעת. מתי הפעולות האלו הופכות לפעולות שהן למעלה מהדעת?

כשאתה פועל נגד הרצון שלך ואתה מסכים ללכת נגד הרצון שלך. לא שאתה הולך מחוסר ברירה כי אתה מקבל על זה תשלום טוב יותר, אלא מפני שזו האמת, אם אתה תלך נגד דעתך.

תלמיד: הרבה מהדברים שאני שומע פה היו פעם נגד דעתי, אבל הייתה הרגשה שאתה איש אמת, היה לי מאוד ברור שכל מה שאתה אומר נכון מהבחינה הזו, ולכן הלכתי אחרי דעתך למרות שהיא היתה לגמרי מנוגדת לדעתי, אבל זה עדיין לא למעלה מהדעת.

נכון.

תלמיד: איפה הנושא זה של למעלה מהדעת, איפה אני תופס אותו?

אם זה לא נגד דעתך אז בטוח שזה לא למעלה מהדעת. אבל אם זה למעלה מדעתך ואתה לא יכול לקיים את זה, ורק אם תבקש מהבורא כלים אז תוכל ללכת בדרך הזו, אז זה נקרא למעלה מהדעת.

תלמיד: זאת אומרת, זה מצב שאין לי שום כוחות משל עצמי.

לא, אין.

תלמיד: ומה כן קורה?

יש לך הזדמנות, אתה יכול לבקש, לדרוש.

תלמיד: איך הדרישה הזאת כוללת את העבודה בעשירייה?

נותנים לך כוחות.

תלמיד: העשירייה נותנת לי כוחות לבקש?

הבורא נותן כוחות.

תלמיד: דרך העשירייה.

כן.

תלמיד: והחיסרון לבוא ולעשות דווקא את הדבר הזה?

את זה הוא גם נתן קודם.

שאלה: אני לא מבין. לקום בשתים בבוקר ולהגיע לפה זה נגד דעתי. אני בטבע שלי אוהב לישון. לפני שהגעתי לפה הייתי ישן תשע, עשר שעות ביום. הגעתי לפה, התחלתי לקום ב-שתים בבוקר, זה לא לפי דעתי, אני לא רוצה לקום אף בוקר. אני לא קם כמו פנתר ורץ לפה. אני מגיע לפה כל בוקר כבר שתים עשרה שנה. זה נקרא למעלה מהדעת?

לא.

תלמיד: אני מגיע כמו בהמה, שזה מתאים גם למה שהוא אומר פה, אני הולך כמו בהמה אחרי מה שאומרים לי. אז הוא אומר שזה נקרא למעלה מהדעת, זה אומנם נגד רצוני אבל אני לא מרגיש שזה למעלה מהדעת. איפה זה נהייה למעלה מהדעת?

אין. עדיין לא נראה לך שיש משהו לא מציאותי, זה הכול בכוחות שלך. למעלה מהדעת זה נקרא למעלה מדעתי, למעלה מרצוני, למעלה מכל מה שאני, שאני ממש מקבל כלים חדשים, רצונות חדשים מלמעלה.

תלמיד: איך מגיעים לזה? מה עוד חסר פה בפעולה כדי שזה יגיע לשם?

חסר לנו רק לראות שזה לא מציאותי בשבילנו לקיים ואפילו אם אנחנו לא יודעים אם זה קיים בטבע או לא, אבל יש לנו רק אפשרות להתפלל, לבקש מתוך החיבור שלנו שהבורא יעשה לנו את זה.

תלמיד: זאת אומרת, זה שאני מצליח להגיע לפה בבוקר בזכות החברים ובזכות זה שמעירים אותי ויש לי קנאה, תאווה וכבוד ואני לא רוצה להתבייש, וכל מה שגורם לבן אדם בסוף להיות פה בשעה הזאת. את כל זה בסוף צריך לזרוק לפה ולהגיע לאיזשהו מקום ש"אני לא יכול לעשות את זה, בורא תציל אותי"?

כן.

תלמיד: ככה?

ככה. כן.

שאלה: אם לכבד, למה ללכת אחרי הבורא כמו בהמה בלי שום שכל נקרא למעלה מהדעת ולא למטה מהדעת?

כי האדם הולך בניגוד לדעתו.

תלמיד: הוא כותב, כשבאות טענות לאדם מצד אומות העולם הוא צריך להקשיב להן, להגיד להן שהן צודקות ואז לעלות למעלה מהדעת. מה מביא את האדם להצליח בשלב המשא ומתן הזה?

הוא לא נמצא במשא ומתן, הוא לא נמצא במאבק, למה?

תלמיד: כי כאילו אומות העולם שולטות בו עכשיו, אז איך הוא הולך עכשיו למעלה מהדעת? איך הוא לא נוטה אליהם, איך לא נבלע שם?

בשלב הראשון שהוא רוצה לקיים את צד הבורא?

תלמיד: כן, ואחר כך באות לו טענות מצד אומות העולם, שאין צורך והן צודקות וכולי. אז איך הוא לא משתכנע, איך הוא לא נופל שם, איך הוא לא נבלע מזה?

הוא כבר לא יכול להסכים איתם כי יש לו דעה הפוכה.

תלמיד: עכשיו יש לו שתי דעות, יש את הדעה שלהם ויש את הדעה הנגדית. אז איך הוא מכריע בנקודה הזאת?

הוא מכריע בזה שנותן יגיעה לקיים רצון הבורא.

תלמיד: איך לא לזלזל במצבים האלה כשהוא רואה שלא ייצא לו כלום מהעבודה הזאת?

הוא מרגיש את עצמו שנמצא במאבק הפנימי שיש בו כביכול שני כוחות מנוגדים, וכך הוא נשאר איתם ונמצא ביניהם והולך ביניהם, שאחד תומך בחברו, אף על פי שהם מנוגדים.

תלמיד: ישראל לא צריך להיות מעל אומות העולם בתוכו, באדם?

כן, הוא הולך בכל זאת בצד ישראל, באמונה למעלה מהדעת אבל את הצד האחר הוא חייב.

תלמיד: איך הוא מתייחס לצד האחר?

הוא חייב להיות גם בזה, אחרת לא תהיה לו שום הכוונה בדרך.

תלמיד: אני שואל איך לשמור על האיזון הזה בין שני הכוחות האלה, לכבד את שני הכוחות האלה ולפעול עם שניהם קדימה.

אתה מקבל בחשבון כוח הרע ומקבל בחשבון כוח הטוב ומעמיד כוח הטוב, צד ההשפעה, צד הבורא למעלה מכוח השמאל, מכוח הרע, ובצורה כזאת מתקדם מצד לצד.

תלמיד: ואיך צריך להתייחס לכוח הרע?

שזה עזר כנגדו, שהוא לא יכול בלעדיו.

תלמיד: ובכל זאת במצבים שאדם מרגיש שלא יוצא לו כלום מהעבודה הזאת, לא משנה עכשיו, כוח טוב, כוח רע, כלום, איך הוא לא מזלזל ברגע הזה?

אבל מה יש לו לעשות?

תלמיד: לברוח מהעבודה הזאת.

לאן?

תלמיד: אפילו לברוח בתוכו, זה לא משנה שהוא ישב פה.

אז הוא ממית את עצמו, אם הוא לא בוחר בין זה לזה זה לא טוב.

תלמיד: לכן איך לא לזלזל ברגע הזה, בנקודות האלה שמגיעות?

יש כאן עניין של החברה הגדולה שהיא מקיפה אותו ומעוררת אותו וקנאה, אהבה וכבוד פועלים עליו וככה הוא מתקדם.

שאלה: אם הוא בוחר בין זה לזה כנראה שאלה עדיין שתי דעות שבתוך האדם, כי יש דעה אחת יותר חזקה, שיותר קל לו לבחור בה, אז נגיד שיש דעה ראשונה שהיא אגואיסטית בתוך הדעת ועדיין יש דעת שנייה, דעת אמונת חכמים או דעת ה', זה עדיין דעת שהיא בתוך האדם, שהוא בוחר בה, שכנראה יש יותר כוחות לבחור בה. אני שואל מה מבדיל, מתי הבחירה הזו היא למעלה מהדעת? כי נשמע שעדיין יש פה בחירה שהיא בתוך הדעת.

אתה רוצה שעכשיו אני אגיד לך איזה דברים שהם ישכנעו אותך ללכת למעלה מהדעת אבל זה לא כך.

תלמיד: זאת לא הכוונה שלי. להיפך, אם תגיד לי דברים שישכנעו אותי ללכת למעלה מהדעת זה יהיה בתוך דעתי כי אני אקבל את הדעת שלך.

יפה, כן.

תלמיד: אז אני שואל מתי זה לא שתי דעות שאחת עולה על השנייה אפילו אם זה דעת של העליון, מתי זה נהפך להיות למעלה מהדעת? אני חושב ששמעתי משהו כמו שרק, כשנצרך לבורא, שהוא יקיים את זה. ויש פה איזה הבדל קטן.

ודאי שבסופו של דבר האדם פותח את ליבו לבורא וצועק ומבקש, כן.

תלמיד: אז מה זה בדיוק ההבדל הזה, מה קורה שם, מתי זה לא שתי דעות?

שהוא לא מחליט לעצמו ולא שוקל מה טוב ומה רע אלא מעלה את הספקות האלה, וכל השאלות לבורא ורוצה שהבורא יחליט על דרכו.

שאלה: בהמשך, איך אדם יודע שהוא קיבל כוח לעשות משהו למעלה מהדעת, מהבורא או מהחברה, הרי בורא פועל דרך החברה.

כן.

תלמיד: אז כשבאתי בשתים בלילה, קיבלתי לזה כוחות, ביקשתי, האם קיבלתי אותם דרך החברה?

גם מהחברה וגם מהבורא, למה חשוב לך דווקא להבחין ביניהם?

תלמיד: כי אנחנו אומרים שרק אם אתה מקבל כוחות מהבורא אז אתה עושה למעלה מהדעת ואם אני קיבלתי כוח מהחברה. על זה אנחנו לא אומרים שזה למעלה מהדעת. אני כאן בשתים בלילה בגלל החברה. הם נתנו לי כוח.

כן.

תלמיד: אם לא היה פה אף אחד לא הייתי יושב פה לבד.

כן.

תלמיד: אז אפשר להגיד שזה למעה מהדעת או לא? ולמה לא?

אני לא מבין את השאלה שלך.

תלמיד: הרי קיבלתי כוחות, חומר דלק להגיע לשבת כאן. בטוח שזה מגיע מהבורא דרך החברה.

ואנחנו אומרים שזה לא למעלה מהדעת, למה?

כי זה בכל זאת החשבון הוא "איך אני יכול לבוא או לא לבוא ומה יגידו החברים ואיך אני אראה בעיניהם" וכן הלאה. אחר כך יש חשבון, שיש עולם הבא, יש שכר, יש עונש וכן הלאה. וגם אני הולך לפי זה.

תלמיד: זה ברור, אז לכן יש דוגמה שזה למעלה מהדעת?

למעלה מהדעת זה שאתה החלטת שאתה הולך ולא מפספס אף שיעור, יהיה מה שיהיה, ואפילו עומדים לפניך תנאים הכי גרועים שיכולים להיות ובכל זאת אתה לא מפספס אף שיעור.

תלמיד: זה כבר למעלה מהדעת?

יכול להיות שזה כבר למעלה מהדעת, כן.

תלמיד: כי קשה להבין, כי כשכוח הבורא לא בא בצורה ישרה, הוא תמיד בא דרך החברה. אז קשה להבחין איפה זה מהבורא ואיפה זה מהחברה, כי מהחברה זה ברור שזה בתוך הדעת או שגם יכול להיות למעלה מהדעת.

יכול להיות גם זה וגם זה.

תלמיד: ולכן קשה להבחין. איך להבין?

כי אנחנו ודיין לא מרגישים מה זה נקרא למעלה מהדעת.

תלמיד: מבחינתי כל דבר שבא מהחברה הוא למעלה מהדעת, כמעט כל דבר. אין כמעט שום דבר בתוך הדעת ועדיין יש כוחות לבצע. אנחנו מבצעים אלף פעולות והגוף מקבל חומר דלק מאיפה שהוא.

הגוף מקבל חומר דלק מהחברה.

שאלה: אני מרגיש שיש כאן תמיד איזה חשבון, כאילו יש איזה נקודה שצופה על המצב שיש כוחות של האגו שלי ששולטים, שמאוד רוצים לעשות את כל מה שאני מרגיש ואני חושב שזה התועלת העצמית שלי, ויש נקודה אחת שמבחינה שמה שיוצא בעצם מהחברה, מהחברים, מהרב היא זו שצריכה להכריע. אף על פי שזה מאוד קשה אז אני מכניע את עצמי וכן מקבל החלטה ללכת למעלה מההרגשה שלי. אז כן אנחנו עושים עבודה כזאת. הרי קיים חשבון כזה כל הזמן, בתוך הרצון לקבל שלי. זה בדיוק מה שכל החברים שואלים פה, זו ההכרעה שלמעלה מדעתי, זאת אומרת תמיד יש חשבון בתוך הדעת שלי מהנקודה שאני צופה על שני הכוחות האלה שפועלים. האם זה למעלה מהדעת, זה מה שיפעל בסופו של דבר כבהמה על הרצון לקבל שלי?

כבהמה לרצון לקבל שלך? אני לא מבין את זה.

תלמיד: לפי מה שקראנו, שאני בעצם רוצה לעבוד למעלה מהאגו שלי. אני כצופה ממש מרגיש את שני הכוחות האלה שפועלים בי ומכריע שבעצם, אני רוצה ללכת למעלה מהכוח הזה שממש מתנגד לעשות פעולה שהיא לתועלת ה', לתועלת החברה, לתועלת הבורא. זה למעלה מהדעת? אני מרגיש שאנחנו מנסים כולנו למצוא את הנקודה הזאת שאנחנו באמת עובדים בדרך של "למעלה מהדעת".

אתם רוצים למצוא את הנקודה הזאת כאיזו נקודה חומרית, שבצורה כזאת זה למעלה מהדעת, ונקודה בצורה כזאת זה למטה מהדעת, וההיא בתוך הדעת. וזה לא הולך כך.

תלמיד: אז איך זה הולך?

לאט לאט, תבררו.

שאלה: האם נכון לכוון את עצמנו כך שבשבילנו להשתדל בכיוון למעלה מהדעת זה חייב לעבור דרך העשירייה, דרך חיבור עם החברים?

גם כן. נכון.

תלמיד: אם ככה, את הדעת שלי אני חייב לגלות כזלזול בחיבור, שלא כל כך אכפת לי מזה, שאני לא רואה את הטעם בזה, שלא נראה לי שזה אפשרי, וזה בכלל לא מציאותי.

כן.

תלמיד: ואני דווקא, למרות כל זה, משתוקק לבורא, מתפלל אליו, שהוא יראה לי איך זה אפשרי.

כן.

תלמיד: אז ללכת כבהמה, זאת אומרת, שאני שם את עצמי בתוך העשירייה, רוצה שהם יהיו הראש שלי, ואני בסך הכול כבהמה כלפיהם, שיסחבו אותי.

כקטן.

תלמיד: וזה כיוון שיכול לקחת אותנו?

לא. זה עוד לא לוקח אותנו לשום כיוון, אלא לוקח אותך אחריהם. זה נכון.

תלמיד: זאת אומרת, שכדי להוסיף את המאמץ לכיוון למעלה מהדעת חייב להיות חיסרון שכבר עולה כלפי הבורא?

כן.

שאלה: למה רק היגיעה ללא תועלת לעצמו יוצרת באדם כלים דהשפעה?

כי כל היתר בא לו מכוחות הטבע שהבורא ברא, מהרצון לקבל.

תלמיד: מה זה "כל היתר", סליחה?

"כל היתר", אלו רצונות שנובעים מהרצון לקבל שלו, שנקראים "האגו" שלו, ורק לפיהם הוא הולך.

תלמיד: ואיך מקלפים את תועלת עצמו מכל הפעולות שאנחנו עושים ביגיעה לחיבור? איך כל הזמן לזהות את תועלת עצמו, ולהתרחק מזה?

על ידי קשר עם החברה. אחרת, הוא תמיד יישאר ברצון לקבל. אחרת הוא יישאר כל הזמן לתועלת עצמו.

תלמיד: ואם הוא עושה פעולה בחיבור החברים, ובאותה פעולה הוא מזהה שיש פה תועלת עצמו, נניח לעולם הבא או לעולם הזה, מה עליו לעשות כרגע?

להמשיך.

תלמיד: גם אם השכר לעצמו?

בינתיים כנראה שהוא לא יכול לעבוד למעלה מהשכר.

תלמיד: זאת אומרת, כל הניסיונות האלה מבררים את הצורך בעזרת השם לכלים דהשפעה?

כן.

שאלה: כל הבירור הזה של למעלה מהדעת, והעבודה שלנו בעשירייה בלמעלה מהדעת, שהיא למעלה מהדעת של החבר, מביא אותנו להתנגשות, כי כל אחד רואה את שהלמעלה מדעתו יותר טוב לעשירייה. יש התנגשות, יש גם ביטול, בסופו של דבר אנחנו מתבטלים, אבל זה מביא לביטול במצב כללי. כאילו כל אחד מתבטל. ויכול להיות יש מצב של "חוץ מצא" וביטול, וכך מצטברות ומצטברות סתירות, אבל זה לא חיבור.

כן.

תלמיד: זה לא חיבור. כי כל הזמן יש מאבק כזה. נגיד, אני אישית אין לי הרגשה, הבחנה, בפנים תמיד יש לי מצב של מלחמה, מאבק פנימי. מה זה דרך האחישנה? האם תמיד העבודה תהיה במלחמה כזאת?

דרך אחישנה זה שאני כל הזמן רוצה להיות למעלה מהאגו שלי.

תלמיד: איך אני איעזר בכוחות של החברים, ולא אלחם איתם?

אני לא אלחם איתם. אני אלך יחד איתם. אני רוצה לראות את עצמי פרוס על כל הקבוצה, מכסה את כל הקבוצה.

שאלה: אתה רואה מה קורה עכשיו בעם שלנו ' בישראל, מה שעזר לבן אדם להפוך את דעתו, ולהגיע למצב של חיבור, אלה כוחות חיצוניים. אנשים ממש שינו את דעתם, אנשים חשבו הפוך לגמרי. החילונים הכי אדוקים, פתאום יש להם אמונה בהשגחה. יש משהו שמוביל אותם, מחייב אותם להתחבר.

כן.

תלמיד: אני לא רוצה להיות במצב שמשהו מבחוץ נותן לי מכות, ומחייב אותי להתחבר עם החברים. אני רוצה שיהיה כוח טוב. אנחנו נלחמים על זה, אבל אנחנו תמיד בהתנגשויות.

בהתנגשויות בין החברים?

תלמיד: כן.

אז אתם צריכים לשבת ולדבר.

תלמיד: מדברים.

ולמה אתם בהתנגשויות אם בצורה כזאת זה ההפך ממטרת הבריאה?

תלמיד: בגלל שכל אחד חושב שלמעלה מדעתו יותר טובה מלמעלה מדעתו של החבר. ממש ככה. איך להגיע ללמעלה מהדעת שיהיה שלנו?

איך להגיע ללמעלה מהדעת שלנו? אם כל אחד ואחד מתחבר לחברה בניגוד לדעתו, ומוסר את עצמו למען החברה. זה בעצם סוד החיבור.

שאלה: לגבי אמונה למעלה מהדעת. אני רוצה לדעת אם אני בכיוון. אני צריך כוח שייתן לי להתנתק מהרצון לקבל, שזו תכונת ההשפעה. ואז אני צריך לבחור בין הרצון להשפיע, והרצון לקבל.

רק כשיש לי את שתי האפשרויות, אפשר להגיד שזה מעל לדעת. אחרת, אני תמיד בוחר בתוך הרצון לקבל שלי. כלומר אני צריך כוח שמנתק אותי מהרצון לקבל, ואז יש לי אפשרות לבחור.

כן.

שאלה: בעולם החומרי, נגיד במדע הפיזיקה, במשך שלושים ארבעים השנים אחרונות יש כל מיני קושיות שהמדענים אפילו לא יודעים להסביר ולגשת אליהם. האם גם אצלנו אותו הדבר כשמדברים על למעלה מהדעת, משהו שצריך ללכת אחרי המורה, אחרי הכתובים, ולעולם לא נבין?

נבין כשנקבל כלים חדשים המתאימים להבין.

תלמייד: הרבה מאוד שנים הייתה עבורי מצווה מאוד קשה לקום בבוקר ולהגיע לפה, הדבר הכי בסיסי. ואיפשהו בדרך פתאום הקושי הזה הפך להיות מצווה קלה. יכול להיות שזו החברה יכול להיות כל מיני דברים. אני לא יודע להגיד אם זה בגלל שעבדתי נכון ואני עובד עכשיו למעלה מהדעת או שזה נהיה הרגל, כאילו היגיעה הלכה לאיבוד קצת. האם זה נקרא הישג, התקדמות?

זה נקרא הישג והתקדמות. היגיעה לא ירדה לטמיון אלא היום זה הכול בגלל היגיעה שנתת.

תלמיד: האם הדברים שהתחילו מאוד קשים ונהיים קלים ואנחנו מתקדמים ומחפשים עכשיו את מה שקשה לנו שהוא מצווה?

כן.

שאלה: האם למעלה מהדעת זה לקבל על עצמנו עבודה בנעשה ונשמע?

כן.

שאלה: זאת אומרת שאם לא שמענו כנראה שעדיין לא עשינו?

כן.

שאלה: מה צריך האדם בשביל להגיע לעבודה כזאת?

דביקות בחברה.

תלמיד: האם בדביקות בחברה הוא יכול להגיע למצב שהוא מרגיש שיכול לעשות?

אז הוא מתחיל להרגיש יותר מה רוצים ממנו.

שאלה: מה זה לדבוק בחברה?

זה ים של הדברים.

שאלה: האם למעלה מהדעת זו מתנה ניתנת מלמעלה או שזה בכוחות של האדם להכריע?

מתנה ניתנת מלמעלה.

שאלה: איזה הכנה דרושה בעבודת העשירייה בכדי ללכת באמונה למעלה מהדעת?

ביטול.

שאלה: מהי הבחירה, הפעולה, הניצבת לפני האדם כל רגע?

שהוא לא מתנתק מהחברה.

שאלה: מה יש בישראל שלא קיים ב-70 אומות העולם?

יש להם שורש רוחני שהבורא מאיר דרכו ומעורר אותם.

שאלה: למה הפסיקו ישראל להאמין בעצמם ולהבין את העבודה הרוחנית אפילו שהם חווים טרגדיה אחר טרגדיה?

ככה זה. צריכים לעבור את כל הדברים האלה.

שאלה: מצד אחד כתוב לבטל את הדעת, מצד שני כתוב "ניצחוני בניי". מה צריך לבטל ומה לנצח?

צריכים לבטל את הגישה האגואיסטית שלנו, וצריכים לבקש ולהשתדל לזהות חיבור למעלה מזה.

שאלה: רואים שבעולם היום יותר ויותר שונאים את ישראל, עוד מעט לא נוכל לטוס לחו"ל אפילו.

כן.

תלמיד: אני במשהו אפילו קצת מקנא כי בעולם הפנימי שלי לא תמיד אני רואה שאומות העולם שונאות אותי כל כך. איזו יגיעה אנחנו יכולים לעשות כדי להרגיש שאומות העולם ממש לא רוצות אותנו ואנחנו חייבים לפנות למעלה לעזרה?

זה ודאי וכך גם כתוב, שאם נתרחק מהבורא אז גם אומות העולם ישנאו אותנו יותר.

תלמיד: אבל אני רואה שככול שאנחנו נותנים קצת יגיעה יותר איכותית הרצון לקבל מתנגד, הוא לא תומך.

אז צריכים ללכת נגדו.

תלמיד: איזו יגיעה איכותית תביא לבקשה שהבורא יציל?

חיבור.

תלמיד: גם כשאני עושה חיבור הוא לא בכוונה 100%, זה גם בסדר?

כמה שיש.

תלמיד: אז ללכת בכל הפעולות לחיבור ולנסות לברר שהכוונה כל הזמן תהיה יותר מדויקת?

כן.

שאלה: במאמר הוא נוגע בשאלה "מי ומה", הוא שואל מי ה' ומה הוא יכול לעזור לי, הוא לא מוצא תשובה ובכל זאת הוא צועק לה', האם זאת עבודה מעל הדעת?

גם.

שאלה: לא הבנתי למה בחלק הראשון של המאמר הוא אומר שצריך ללכת נגד השכל. אפשר ללכת עם השכל אבל נגד הרצון?

בדרך כלל שכל ורצון הם לא רחוקים זה מזה.

תלמיד: אבל אני מבין שאני אגואיסט הרוצה ללכת נגד זה, ואז אני משתמש בחברה כדי ללחוץ על עצמי ללכת נגד הרצון ובכך עושה תיקון. זה לא בסדר?

בסדר.

תלמיד: אבל זה לא מה שהוא כותב בתחילת המאמר.

נקרא שוב ונראה.

שאלה: מה זה בעצם לשמוע את החוקים על פי המעשה?

ככול שתסכים עם החוקים האלה תצטרך לקיים אותם גם במעשה.

תלמיד: זה לשמוע את דעתו של הבורא כביכול?

כן.

תלמיד: אז איך אני שומע את דעתו? האם דרך הסביבה, דרך העשירייה?

כן.

שאלה: העבודה למעלה מהדעת היא על הכוונה או על הרצון?

אצלנו זה די קרוב זה אל זה בינתיים, אבל יותר על הרצון.

שאלה: הוא מדבר על מצוות קלות. איך מתמודדים עם מצוות קלות?

הוא מסביר לנו שם. לא מדובר על כך שהן קלות לפי הכוח שלנו, עוד נברר.

תלמיד: זו הרגשה מאוד חזקה, כל העצמות בוערות מהאגואיזם, ועכשיו אתה בודק ורואה שהתועלת היא של הבורא ומזלזל בזה, לא מסוגל לעשות פעולה.

בסדר.

תלמיד: מה עושים בנקודה הזאת?

לא עושים, נמשיך ונברר עוד ועוד. אנחנו כבר רגילים שמפעולה אחת לא יוצא כלום, צריך ריבוי פעולות.

שאלה: במצב שלי יש כל מיני דברים שאני יכול לעשות, לפעמים אני עושה כך לפעמים אחרת ואני לא מרגיש שיש שינוי כלשהו, נשארתי אותו דבר, לפעמים עושה מה שהסביבה אומרת לי, לפעמים לא, שומע את הרב, לא שומע, הכול נשאר אותו דבר. ואנחנו בעצם שואפים למצב חדש בו ארגיש מציאות אחרת ואז אוכל ללכת מעל הדעת, אוכל לעשות הבחנות, אני לא יודע אפילו איך לקרוא להבחנות האלה. הרבה פעמים אני מרגיש כסוס שקשרו לו את העיניים ויש מקל הדוחף אותו לפה או לשם, המקל הזה הוא או החשבון הפנימי שעושים או הכוחות החיצוניים בהם פועלים, אבל זה אותו אוטומט, או שאני עושה חשבון שיותר כדאי ללכת לשם או שאני רואה שאין לי ברירה ואני חייב ללכת לשם אבל זה האוטומט שכל החיים אני חי לפיו.

האם אני אמור לשאוף למצב בו השיקולים שלי, הצורה בה אני פועל וחושב הם משהו אחר?

כן.

תלמיד: אז כל הלמעלה מהדעת, הוא לחכות לשינוי פנימי כלשהו שיקרה בי?

שאתה תוכל לדעת מהו רצון הבורא באמת ותרצה לקיים אותו.

תלמיד: זאת אומרת בכל רגע ורגע הבורא נמצא בספקטרום שלי?

ודאי, לפניך.

תלמיד: אם לפניי, אז זה כבר גילוי?

לא, זה עוד לא גילוי אבל זה התנאי.

שאלה: לא משנה כמה מנסים להגיע לתפילה, בסוף תמיד יש רצון לקבל כלשהו שלא נותן ממש להגיע לנקודה השפלה ביותר בשביל באמת לבקש מהבורא?

כי עוד לא הגענו לסיום.

תלמיד: איך אנחנו כחברה יכולים לעזור לכל חבר וחבר לנצח את הרצון לקבל כדי באמת להגיע לתפילה?

כשרצון להגיע לתפילה יהיה יותר גדול מרצון שיש לך ברצון לקבל.

תלמיד: אני מרגיש שבכל פעם שאנחנו עושים התקפה כחברה או בעשירייה, בסוף הרצון לקבל, היצר, מנתב זאת בעל מנת לקבל, כאילו הוא מתגנב מאחור ובלי לשים לב כשאנחנו כבר מתרגשים, פועלים, רוצים הוא גונב את זה. מה עלינו לעשות?

לחזק את עצמנו, לחזק כל חבר וחבר שיוכל להיות במאמץ נגד האגו שלו.

תלמיד: איך לחזק?

לחזק את העמדה שכך אנחנו צריכים לעמוד וכל החברה תומכת.

תלמיד: אפילו כשאני שומע אותך עכשיו אני מרגיש ממש איך המוח שלי, איך ההרגשה שלי ישר לוחשים "כן, תיקח את זה, שיהיה לך טוב, שתצליח",

בסדר, אבל בינתיים אתה מתכנן לעשות פעולות בכל זאת רציונליות, לא לפי הרגש והשכל שלך אלא לפי כיוון הבורא או כיוון החברה, "בתוך עמי אנוכי יושבת". אני צריך להתחבר עם החברה, עם העשירייה, כך שכל מה שהם מחליטים רצוי לפניי. ואם לא רצוי, גם יפה, אני מקבל את זה בכוח.

תלמיד: איך את הדבר הזה אנחנו גם לוקחים לתוך עניין התפילה, לגבי המעשים, ולגבי כל מיני פעולות בתוך העשירייה זה כבר קורה לא רק בעשירייה שלי, אבל איך את מה שאמרת עכשיו כלפי התפילה, לבקש מהבורא שיעזור, שישנה את הנקודה הזאת, איך העשירייה משתנה?

מבקשים להיות עימו ועם החברים יחד בנקודת חיבור אחת בזמן התפילה, לפני התפילה, אחרי התפילה, כל הזמן להיות יחד.

תלמיד: שמעתי גם מתוך הדיון בעשירייה במפגש שהיה לנו שכשבן אדם מתפלל, הוא מרגיש לבד, כאילו הוא מרגיש שהוא נמצא ביחד עטוף בעשירייה מסביב אבל בפועל את הפעולה, את הבקשה, הוא נמצא לבד מול הבורא. מאיפה יבוא הכוח כשהוא לבד מול הבורא?

שיתאר לעצמו שהוא לא נמצא לבד, שהוא נמצא יחד עם החברים, שהוא מחבק אותם ובחיבור הדדי הם מגיעים ממש לחיבור השלם.

שאלה: האדם צריך ללכת למעלה מהדעת לדעת הבורא, איך בן אדם מבחין שזה הרצון של הבורא?

שהוא ילך אחרי החברה. שהוא יתכלל בחברה, שיקבל מהחברה רצונות, מחשבות, פעולות, בכול מה שהם נמצאים, בדעות שלהם, וכך יבצע את זה.

שאלה: האם המצב של למעלה מהדעת זה מצב של הנטייה לחשוב תמיד אם אני עוזר לחברה לממש את מטרת הבריאה?

קודם בזה עובדים, אחר כך רואים.

שאלה: איך האדם יכול לשבור את ההתנגדות שעולה בו כשהוא נאבק לעשות נחת רוח לבורא?

הוא משתדל לכופף את כל הכוחות המנוגדים לחיבור עם הבורא, שיהיו בעד הבורא. פשוט לכופף אותם. נגד רצונם, אבל כך לכופף.

שאלה: האדם עולם קטן, יש בו את הטוב ויש בו את הרע, אומות העולם ובחינת ישראל. כדי לצאת מהמצב הזה, בכל החלטה שהוא צריך לעשות כדי לעבוד למעלה מהדעת הוא מחויב בתפילה?

כן.

תלמיד: אז זה הפתרון למעשה, לפנות לבורא לפני כל החלטה, כמובן גם בתוך העשירייה.

כן.

שאלה: יש לנו כל מיני החלטות בעשירייה, הוראות שלך, העצות שלך, אבל אנחנו מקיימים רק את מה שנראה חשוב בעיני. זה מה שדוד המלך אומר בתפילות שלו? התשובה של הבורא זה כשהמצוות הקלות הופכות לחמורות בעיניי?

תשובת הבורא זה כשאני יכול לקיים את המצוות שלו ביחד עם כל הקבוצה.

שאלה: כתוב במאמר "והיה עקב, זה שאמר הכתוב, למה אירא בימי רע, עוון עקבי יסובני". מה הם העקבים האלה שיסבוני שכתוב במאמר?

אנחנו נראה אחר כך בזמן העבודה את הגבולות האלו. הם הגבולות שלנו.

תלמיד: למה מתכוון המלך דוד עם המשאל הזה, שהוא מפחד שיש לו יראה מהעקבים שיסובבני. מה הוא מתכוון בזה, בימי רע?

שכביכול לא ייתנו לו להתקרב עוד יותר לבורא.

שאלה: קיום של החוק "אהבת לרעך כמוך", זה ללכת למעלה מהדעת?

כן.

תלמידה: אני חושבת שענית על השאלה שלי כשענית לאיטליה, זה בדיוק מה שרציתי לשאול.

בסדר גמור.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת זה כשיש לנו התנגדות, כשאנחנו לא רוצים להתחבר, אנחנו לא מרגישים אהבה, ואנחנו מרגישים התנגדות חזקה לאהבה?

כן.

תלמידה: אבל בכל זאת אנחנו עושים מה שאומרים לנו מקובלים, והולכים בעיוורון, בעצימת עיניים.

כן.

(סוף השיעור)