איך צריכים להיות ההתארגנות, המאמץ והפעולה שלנו בטיש הקרוב בערב שבת, כדי שנתחבר כמו עשיריה שלי, שאני ארגיש עכשיו את כל העשיריות מחוברות כך? איך אנחנו כעשיריות שכבר מנוסות בחיבור בינינו, גורמות לחיבור בין כל העשיריות, ללא התערבות במאומה מצד הרב? איך נארגן זאת בטיש, כדי להתערבב כאיש אחד, שכך זה יקרה לכל החברה? איך אנחנו עושים את ההתקבצות הזאת של כולם - תחשבו ותתארגנו. הרב יותר לא מתערב. איך אני בודק שיש לי עכשיו אהבת חברים יותר גדולה מקודם, ואני ממש נפעל לפי זה? תנו דוגמא. נגיד שקיבלתי איתם התקשרות יותר פנימית כתוצאה מהמאמצים שלי - מה אני מרגיש בפנים? רק קבוצה יכולה לייצר את התנאים שבהם יכולה להיות כל הזמן התלהבות. איך אנחנו מזמינים את הבורא שיביא רוח, ואז מהניצוצות שלנו תבוא האש? בואו ניתן עצות, איך אנחנו מביאים רוח חיים לחברה, כי אין יותר. ומה זה נקרא רוח החיים בעצמה? רוח חיים, רוח חיבור, על פני הבעיות שהבורא מעורר - איך אנחנו משתדלים ומצליחים להתעלות? אם האדם מתגבר בעצמו זה סימן שמרחמים עליו מלמעלה. ההתגברות שהאדם עושה היא לעשות זאת דרך החברים. אז איך דרך החברים אנחנו עוברים מעצבות לשמחה? תנו עצות קצרות. לצאת מהכלל נקרא שאני חושב על עצמי. איך אנחנו בונים את חומת הביטחון שאף אחד לא יברח מהכלל? איך אנחנו דואגים יום ולילה שלאף אחד לא יהיו מחשבות, רצונות, תוכניות - משהו שמחוץ לקבוצה? בואו נחבר בתוך כל עשירייה תפילה בעד חברו. מה אנחנו מבקשים מהבורא בעד החבר? משפט אחד, קולע, ברור, מכל הלב, שעובר את כל הרקיעים. שיעורי בית - כל אחד מכין דף שלם של תפילה לבורא עבור החבר. לא עבור הקבוצה וכד', אלא עבור החבר. דף שלם, 20 משפטים. איך אני בוחר איזה חבר מיועד לתפילות שלי, שכולי משקיע בו, כי הוא יתן לבורא נחת רוח הגדולה מכולם? לפי מה אני שוקל אותו? האם אני בוחר חבר אחד או שאני חייב לפעול כך כלפי כל הקבוצה?