שיעור בוקר 18.05.18- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 479, מאמר: "מצווה אחת"

מצווה אחת

"עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות"."

אין עבודת ה' וקיום המצוות, זולת לשמה, שפירושו: לעשות נחת רוח ליוצרו. אבל כבר הנהיגו חז"ל, לעסוק בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, מטעם - "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה"...

כאן כבר יש לנו בעיה. זה ברור שמה שאנחנו צריכים לעשות זה להגיע ל"לשמה". השאלה היא רק בהגדרה, מה זה בדיוק נקרא "לשמה", דבר אחד. דבר שני, מה זה נקרא "לא לשמה" הנכון שממנו בטוח מגיעים ל"לשמה". אם נבדוק את שתי ההגדרות הללו, אנחנו נבין עד כמה כולנו טועים, שלא יודעים מה זה "לשמה", ועוד יותר לא יודעים מה זה "לא לשמה". לכן אנחנו נמצאים עדיין בחוסר אונים, בחוסר תיקונים ולא מתקרבים לגמר התיקון ולא לשום דבר. זו הבעיה.

לכן נקווה שהוא ייתן הגדרות נכונות מה זה נקרא "לשמה" ו"לא לשמה", ואיזה "לא לשמה" הוא הנכון שמביא אותנו ל"לשמה".

"אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה."

אנחנו משתדלים ללמוד איך לעשות זאת. ודאי שהעולם לא צריך שום דבר חוץ מהידיעה הזאת, בשביל מה הוא קיים ואיך להגיע לקיומו הנכון. אנחנו צריכים לדעת מצידנו איך לעשות מקסימום טובה לציבור כמו שהוא כותב כאן, שאם נטפל בו מתוך התיקון שלנו, וכמה שיותר נפרוץ לתוך החיבור וגם נעזור להם להיות המתוקנים, כך אנחנו מקדמים את כל העולם לעבודת ה׳ כדי לעשות נחת רוח לו, שזה נקרא "לשמה".

לכן אנחנו צריכים לדעת איך לתקן את עצמנו, ואיך לעזור לציבור להתקן. בזמנינו יש מספיק כל טוב בכל העולם, הבעיה היא רק בחינוך. שאם אנחנו נספר לבני האדם ונלמד אותם איך הם צריכים להיות מחוברים אז ודאי שאם הם יישמו את זה, נצליח. וזה נקרא שאנחנו צריכים לעבוד בתיקון שלנו על מנת להגיע לתיקון של כל העולם.

כשאנחנו נגיע לתיקון הרוחני הראשון שלנו אנחנו גם נגלה עד כמה אנחנו שייכים לדור האחרון, לתיקון הכללי של העולם. לא ייתנו לנו להתקדם בתיקונים שלנו, אלא במידה שמתוך התיקונים שלנו נוכל להשפיע תיקון לכל העולם, כי אנחנו קיימים רק בשבילם. עכשיו אנחנו עדיין לא נמצאים בהגבלה הזאת, כי אנחנו עוד לא מתוקנים. אבל ברגע שיהיה לנו כלי מתוקן, ההגבלה על ההתקדמות שלו תהיה התקדמות העולם, שרק לצורך העולם נוכל לקבל גם דרגות בהתקדמות שלנו, ולא אחרת.

תלמיד: קשה לא לכאוב את הפער הזה בין הדברים שבעל הסולם אומר, ואיך אפשר לקרוא אותם אם אין פירוש נכון. איך זה יכול ללכת למקום כמו "להושיע נדכאים", "לעבוד לידי סיפוק יומו".

כן, הכוונה היא לתיקון הכלי. לבורא לא חסר מזון ולא כלום. הוא אומר, אם אדם וכל בני אדם יהיו מוגבלים בזה שלצורך עצמם הם עושים מה ששייך לדרגת החי שבהם, לדרגת בהמה, זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", אלא בהכרח חייבים לבצע את זה, מפני שהבהמה חייבת לחיות, להתקיים, אבל כל היתר הם יעשו במסירות נפש לחיבור בין כולם, כי דווקא בחיבור ביניהם הם יכולים לגלות את הבורא כדי לעשות לו נחת רוח, כך מממשים את התיקון. אני לא מבין איפה יש כאן עוד שאלות.

תלמיד: אני מדבר על זה שלקרוא את בעל הסולם בלי תיווך נניח של הרב"ש ושלך, זה בלתי אפשרי, אפשר ממש ללכת לאיבוד ולהתבלבל. ויש כאילו צורך מצד אחד להראות לכל העולם את השורש מאיפה החכמה הזאת מגיעה, ומצד שני אי אפשר לגשת אליו ככה.

כן, אנחנו צריכים לגלות את הנחיצות בתיקון שהוא רק הקשר בינינו, לא בכל אחד מאיתנו, אלא בקשרים בינינו. לכן כל אחד מאיתנו חייב לקבל בדרגת בהמה מה שמגיע לו כדי להתקיים. אבל בהמה אנחנו עוד לא יודעים שהיא לא רוצה משהו מופרז, אלא רק מה שנחוץ לה לקיומה, וכל היתר אנחנו דווקא צריכים להקדיש לחיבור בינינו.

אחרי שכל בהמה ובהמה מאיתנו חיה, קיימת, זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", כי בדרגת חי מזה הוא נהנה, מלקבל מה שמגיע לו ולא אחרת, לא יותר מזה, אז בדרגת האדם שבנו הוא יכול ליהנות רק מהשפעה הדדית בינינו ולבורא. אני חושב שסידור כזה של החיים שלנו הוא סידור נכון וכך זה יתקיים בגמר התיקון. לזה צריכים להשתוקק.

שאלה: הבסיס של הדרך שלנו נסמך על מה שנקרא "אמונת חכמים". יש לנו את המורים, יש לנו את בעל הסולם, הרב"ש ואותך. מה מאפיין את אמונת החכמים לציבור הרחב? מה בשבילו "אמונת חכמים" אמורה להיות?

שיש אנשים שמשיגים את העולם הרוחני והם מספרים לנו על הכוח העליון שמנהל את כל המציאות, שאין חוץ ממנו אף כוח שיכול לעשות משהו במציאות, והרצון שלו הוא להביא אותנו להזדהות עימו, להידמות לו, ובשלבים האלה אנחנו נמצאים עכשיו, כל העולם. לכן כל העולם הולך לסבול בצורה מאוד קצרה, רצינית, אם הוא לא נכנס לדרך התיקון.

לכן מתגלה חכמת הקבלה, ומתגלה בבני ברוך, קבוצה שמוכנה לתת הסבר ודוגמה איך צריכים להתקדם לתיקון. אחרת יש לפנינו ממש בעיות שאנחנו כבר עכשיו יכולים לזהות באופק, וכבר לא כל כך באופק, זו האנטישמיות, יהיו החלטות כנגד ישראל, יהיו בעיות יותר ויותר גדולות כלפינו. שלא נשלה את עצמנו, כי אנחנו צריכים לעשות תיקונים, לבצע תפקיד.

שאלה: הוא אומר שכל הסיפור "עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות". מהי אותה המצווה האחת?

דרך אהבת הבריות להגיע לאהבת ה', זו מצווה אחת, אהבה. כמו שכתוב, "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה".

תלמיד: והוא אומר ש"ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה." כשאתה לא בשמה, אתה מסוגל לעשות את זה, לעזור לנדכאים? ומה הכוונה לנדכאים בכלל?

כמה שאתה מסוגל, אתה עובד כך שאתה צריך להחזיק את עצמך, את המשפחה שלך, וכל היתר להשקיע בתיקון העולם. לא מדובר על כולם שצריכים כך לעשות, אלא מדובר על אלו שרוצים להיות עובדי ה', מקובלים, היינו, מקבלים ממנו בעל מנת להשפיע, כל מה שהוא רוצה לתת לאנושות, ולהעביר את זה לאנושות, לחבר את האנושות אליהם. וכך יהיו מסוגלים לקבל מהבורא את כל הטוב שיש לו. אנחנו בעצמנו צריכים להיות כמעבר.

לכן הוא אומר לנו מה זה להיות כמעבר. זה ממש לקבל לעצמנו כמה שאנחנו צריכים, כדי לקיים את הצינור שלנו בלבד. מה זה מכשיר שהוא מעבר? הוא צורך איזו אנרגיה כדי להתקיים כמעבר. אחוז מאוד קטן מהאנרגיה חייבת להיות בו כדי שהוא יתקיים. בסך הכול מעביר.

תלמיד: וזה נקרא "לא לשמה", שאני נמצא בקטע של מעבר?

לא, אם אנחנו נמצאים בקטע של מעבר, אנחנו נמצאים ב"לשמה". אנחנו עובדים ממש בקיום של מה שאנחנו צריכים להיות.

תלמיד: מה זה "לא לשמה"?

לא לשמה זה שאנחנו לא מסוגלים להיות כצינור אלא אנחנו עדיין נמצאים בזמן ההכנה. עוד לא מסוגלים לעשות מעצמנו צינור. עדיין אנחנו לא יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע. זאת אומרת שאין לנו עדיין יכולת לחבר את התחתונים, אומות העולם, אלינו, מצד אחד. ומצד שני להתקשר לבורא ולהיות מעבר ביניהם. כי למעלה מאיתנו זה הבורא, למטה מאיתנו אלה כלים של הנבראים, ואנחנו בעצמנו צריכים להיות כקליפת נוגה, שליש אמצעי דתפארת. זו העבודה שלנו.

שאלה: אני זוכר שאמרת פעם שהלא לשמה זה גם איזה מצב רוחני.

ודאי שזה רוחני. כי אנחנו מבררים איך אנחנו יכולים לעבוד כמעבר. גם זו הכנה לרוחניות, גם זה רוחני. בעל הסולם אמר שעד כמה שאנחנו חושבים על לשמה, לא לשמה זה עוד יותר חשוב. אנחנו לא מבינים את חשיבות של "לא לשמה". לא לשמה, אפילו שנמצאים עדיין, אנחנו לא מבינים כלום במה שאנחנו עושים אבל אנחנו מבררים הרבה דברים. והעבודה שלנו, בכל זאת בלעדיה אי אפשר להגיע לשום דבר.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו נמצאים בלא לשמה?

כן.

שאלה: מה מבטיח לנו שאם נהיה בלא לשמה, אז בטוח נגיע ללשמה?

שום דבר לא מבטיח לנו כלום, רק הבורא עם התכנית שלו. אם לא בדרך תורה, אז בדרך ייסורים. מבטיח, מצב ה-ג' הוא מובטח, הוא נמצא ובטוח שאנחנו נגיע. רק יש לנו כאן יכולת להראות לבורא עד כמה אנחנו מסכימים עם התכנית שלו, עד כמה בעצמנו רוצים לקיים אותה. ולפי העלאת מ"ן אנחנו את זה יכולים להראות לו. עד כמה רוצים בו, רוצים בתכנית שלו, רוצים במצב של גמר התיקון, שאנחנו שם נמצאים עימו באהבה הדדית. זה כל ההבדל בין להגיע בדרך התורה לבין דרך ייסורים, לגמר התיקון.

אבל גמר התיקון, כמו שהוא כותב לנו, הוא מובטח ואנחנו בהחלט נגיע. רק צריכים להשתדל שאנחנו בכל זאת נבצע פעולות, אחרת באמת זה זלזול בבורא. אני מבין שלא יכולים להיות קדושים כל הזמן, אבל לפחות עוד קצת, עוד קצת מאמץ חייבים למצוא.

שאלה: לא ברור מה זה שלא לשמה, מה העבודה הזאת של "לא לשמה"?

לא לשמה זה נקרא שאנחנו מאוד רוצים להגיע לשמה, מבררים את המצב מה זה לא לשמה, מה יש בזה, ועדיין לא יכולים לקיים את זה. או שאנחנו כן יכולים במקצת לקיים לשמה, אבל בדרך כלל נמצאים בלא לשמה, לסירוגין. המצב הזה שעדיין לא ברור ועוד לא מסוגלים אנחנו, נקרא "לא לשמה". הוא מסביר ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בצורה רחבה. אפשר לקחת משם הגדרות.

קריין: הגדרה מבעל הסולם, הקדמה לתע"ס באות י"ב. "ענין העסק בתורה ומצות שלא לשמה, הפירוש, שהוא מאמין בהשי"ת, ובתורה, ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה, מחמת שהשי"ת צוה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו, עם עשיית הנ"ר ליוצרו."

זה העניין. אין לו ברירה, עדיין הוא לא נקי בכלים שלו. אבל יחד עם זה הוא מבין את המטרה, מבין את המצב הנכון, רק עדיין אין לו כוחות מספיק כדי לקיים את זה.

קריין: ציטוט נוסף מרב"ש א'. "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל".

"ולכן צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. ואאמו"ר זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה דלשמה, שהיא עבודה חשובה, הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה עוד יותר חשוב מהלשמה, שאדם נתן שיעור לחשיבותה. כי אין האדם מוכשר להעריך את החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא לשמה. אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה".

אבל העבודה בלא לשמה באמת יכולה להיות הרבה יותר קשה מהעבודה בלשמה. כי בלא לשמה, הוא נמצא בספקות, הוא נמצא בבעיות, הוא נמצא במאמצים. ובלשמה הוא נמצא גם במאמצים, אבל הוא כבר קיבל כוחות, הוא כבר נמצא בקשר עם הבורא. יש הבדל. ולכן העיקר, כמו שהוא כותב במקום אחר, זה לעבור את המעבר שנקרא לא לשמה, ולהגיע ללשמה.

תלמיד: מהקטע הראשון אני נזכר דווקא בסיפור על חסיד קוצק, שהיה חתן אצל חסיד מהונגריה, והתחיל להגיד כל הזמן שהוא אוכל לא להנאת עצמו, אלא לכבוד שבת. והחסיד קוצק אמר לו, "אני אוכל רק להנאת עצמי". לא ברור מה זה שאומרים שצריכים ללמד נשים, קטנים לא לשמה. איך מלמדים את הלא לשמה עד שמגלים רז זה?

זה כבר שייך לבירור על הפצה. אותו חסיד קוצק רצה רק לרמוז שצריך להיות בירור באיזה מצב נמצאים, באיזה כלים עובדים ושלא יהיו לנו ספיקות שאנחנו נמצאים בבירור האמיתי. או בעל מנת לקבל, או בעל מנת להשפיע, או שאני מוכן לעבור לאיך, באיזו צורה מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע. אבל לא לשקר לעצמו. הקוצקים היו בזה מאוד דואגים לדבר רק דבר אמת. אבל לצורך ההפצה אנחנו יודעים שזה לא כל כך מצליח. גם אסור לנו להיות כאלו. אלא אנחנו צריכים לרדת לדרגת ילד, או תינוק, ולהסביר לו כמו שכתוב, חנך נער על פי דרכו.

זו לא הגישה הנכונה, בפרט שאנחנו יוצאים לקהל הרחב, לכל מיני סוגי אנשים, עמים שונים גם לפעמים, וכן הלאה. אסור לנו לדבר בצורה כזאת. אסור לנו לזלזל במשהו. ואפילו שאנחנו רואים כאן מהיחס בין המקובל לאדם, זה לא היחס הנכון. לא צריכים ללמוד את זה מהם. כשהאדם הדתי מברך, הוא מרגיש שבזה הוא עושה מצווה. זו המסגרת שבה הוא ככה לומד ומקיים גירסא דינקותא. ואין לו יותר כלים. מה אתה יכול לעשות, אתה נותן לו שבירה? לא כדאי. לא שמים מכשול לפני עיוור. אלא אנחנו צריכים לאט לאט להסביר את זה, אנחנו לא פונים לאנשים דתיים.

אלא אנחנו צריכים לפנות רק לאנשים שאין להם שום התחייבות, והם לא יודעים, ואין להם שום בעיה לעשות את זה לשם שמיים, לא לעשות את זה לשם שמיים, הם בכלל לא מבינים מה זה. אליהם אנחנו יכולים לבוא, ולאט לאט להסביר. כי הם נמצאים בדרגת בהמה נטו. והאנשים הדתיים נמצאים כבר באיזה חלק בעבודת ה'. ולהסביר שזה לא מספיק, לא נכון, לא מספק את הבורא, זו בעיה. אנחנו לא עושים את זה. אנחנו לא ניגשים לאנשים דתיים. אנחנו לא רוצים בכלל לשנות שום דבר בנושא דת. אין לנו בזה שום עניין. אלא אנחנו רוצים דווקא אנשים שלא קשורים לדת, לא קשורים לשום שיטה, להסביר להם מה הבורא דורש באמת מהנבראים.

שאלה: האם "לא לשמה" זה כאשר האגו מסכים לעבודת השפעה כלפי הבורא? מאיפה לקחת כוחות כדי לקפוץ מ"לא לשמה" ל"לשמה"?

"לא לשמה" אנחנו משתדלים לממש ועד כמה שאפשר להגיע מלא לשמה ללשמה. ודאי שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים לזה, אלא הקשר הזה הוא נעשה על ידי העליון, על ידי הבורא, כשאנחנו עושים מאמצים מספיקים בלא לשמה. ואנחנו לא יודעים מה זה בדיוק מצב המספיק או לא, כמו שאצלנו מתחלפים לפעמים המצבים ואנחנו לא יודעים מאיפה זה מגיע בכלל, אז כך אנחנו מקבלים לשמה.

כמו שכתוב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שאחרי שרואה המאציל שהאדם נתן מספיק סך כול סכום היגיעה, אז עוזר לו וזוכה וכן הלאה.

שאלה: אנחנו רצינו להודיע שהיום בארבע וחצי נעשה מפגש משותף חגיגי של כל העשיריות, עם כיבוד, שמשודר ב"סביבה טובה". ומה שהיה מתוכנן בתוכן למפגש הזה היום לשעה הזאת, היה שיעור שנתת לפני הכנס בניו ג'רזי, על חשיבות של משחק בגדלות הבורא כנגד האדישות. אבל החברים מרגישים שהיום בבוקר ממש לקחת אותנו לכיוון חדש, לעומק חדש של כל הנושא על משחק בגדלות הבורא ושל בניית המצב הרצוי והמצוי. והיינו רוצים, לקבל ממך הכוונה, מה לדעתך נכון לעשות היום במפגש כדי שנוכל לממש בצורה הטובה ביותר את מה שעברנו היום בחלק הראשון?

אני הייתי מאוד ממליץ שאת השעה הראשונה שדיברנו, אפילו שעה וחצי לשמוע שוב. אם יהיו שאלות, לאסוף אותן, אנחנו נברר אותן, ובכלל לעסוק בזה כל הזמן. זה השלב הבא.

לא שאני קובע מה לתת, אלא מגיע שיעור, ופתאום מתגלה יכולת לדבר בעומק חדש, באופן חדש, יותר מתקדם, ואז אני עושה את זה. לכן אני מבין שבזה אולי אני שובר את ההכנות שלכם לשיעור, זה ממש נושא כאילו שונה. אבל רצוי לעשות את זה כמו שדיברנו היום, רצוי ומצוי, ואיך לעשות מזה מ"ן ולהתחיל להעלות אותו באמת למעלה.

מה אתם עושים היום משעה אחת וחצי, עד שלוש?

שאלה: קודם כל החברים לא מרגישים שזה שובר משהו, ההיפך, שזו המדרגה החדשה. אז בעצם באחת וחצי אנחנו נראה שוב את השיעור של הבוקר. כלומר בשיעור צהריים אנחנו נראה שוב את השעה ורבע, והשאלה, איך אחר כך במפגש החגיגי, לקחת את החומר בשיעור הזה לשלב הבא?

זאת כבר העבודה שלכם. אתם צריכים לדון בזה ולהשתדל לדבר על זה בכל מיני אופנים, ושיהיה לכם ברור איך אתם ניגשים לזה. אבל אלה הן פעולות למעשה. תשמעו את זה פעם או פעמיים, לא חשוב כמה, ואתם תראו מה לעשות. כי אין כאן יותר מתרגיל, אבל תרגיל מאוד חשוב, וצריכים לקיים אותו עד שהוא יתחיל להתממש.

תלמיד: אז באחת וחצי יהיה את השידור של החלק הראשון. אם יש הצעות לדיון למפגש החגיגי בארבע וחצי, לשלוח למייל הרגיל של יוניטי חברה, ומוזמנים להביא כיבוד. זה ישודר "בסביבה טובה" עם תרגום והכול, כך שגם חברים בכלי העולמי יוכלו להצטרף. וננסה באמת לממש היום את המדרגה החדשה.

קריין: אתה רוצה להוסיף משהו לסיכום?

שיהיה לכם יום טוב, הכנה טובה לחג, ושנתחיל לממש מה שדיברנו היום. יש כאן כבר כמה שלבים של בדיקה, איך הבורא אם היה מתלבש בנו, מה חסר לנו כדי שיתלבש, בירור מ"ן ופנייה אליו שיעשה את זה. יש כאן כמה שלבים שיחד צריכים להיות גם בקבוצה, גם בבירור, גם בהעלאת מ"ן, בתפילה והכול. יש כאן ממש תרגיל שלם. אני שמח שהגענו גם לשלב הזה, נשתדל לממש אותו, ובהחלט אנחנו נמצאים בהכנה לדברים גדולים.

נהיה בקשר. אנחנו כל הזמן יחד אתכם.

תלמיד: המשימה היומית. במהלך היום כל חבר בודק את מצבו אל מול המצב המתוקן של העשירייה, וכך כל הזמן משתדל להיות בבקשה המתגברת.

(סוף השיעור)