שיעור בוקר 16.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
לטהר את הלב – קטעים נבחרים מן המקורות
אין לנו שום דבר חוץ מזה, רק לטהר את הלב. בלב שלנו אנחנו מרגישים איפה אנחנו נמצאים, באיזה עולם. בינתיים יכול להיות שנמצאים בעולם התחתון, ובמידה שהלב נטהָר, אנחנו בהתאם לזה נרגיש את עצמנו במדרגות יותר ויותר נעלות ובעולם יותר עליון וכן הלאה. סך הכול מכאן עד גמר התיקון אנחנו צריכים לעשות את הדרך הזאת ולזה צריכים להשתוקק.
איך עושים את זה? את העולם הרוחני אנחנו לא מכירים, לא יודעים, לא מבינים, אלא אם כן ניתן לנו במקום זה בעולם שלנו דוגמה אחת, מכל הדוגמאות שהעולם הזה נותן לנו, מכל האופנים, מכל המקרים, יש מקרה אחד שהוא יכול להיות כמקרה רוחני בעולם הזה.
הוא כבר לא העולם הזה בעצם - אם אנחנו כאנשים זרים או אפילו מלכתחילה אחרי שבירת הכלי דאדם הראשון נמצאים עוינים זה לזה, כי הבורא שבר את הכלי האחד להרבה מאוד חלקים, אז כמה שאנחנו משתדלים להתקרב זה לזה אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו לא מסוגלים, לא רוצים, לא מסכימים להיות בחיבור.
וכאן השאלה, מה עושים? לא עושים כלום, אלא צריכים רק להבין שלא עלינו להתחבר אלא לבקש מהבורא שיחבר אותנו בחזרה לכלי של אדם הראשון. לזה אנחנו צריכים להשתוקק.
אז יש על זה המון פסוקים ומאמרים וספרים שלמים, וכתבו על זה הרבה, אבל סך הכול אנחנו צריכים לשכנע את הכוח העליון שבמקום השבירה שעשה, שיחזיר אותנו חזרה לחיבור, ולא יותר.
וודאי שלא בכוחנו להתחבר, כי זה כוח הבורא שאמר "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין", היינו האור העליון שנקרא תורה, השפעה מהבורא שנקראת תורה, זה מה שיכול לעזור לנו.
לכן כל התיקון שלנו בזה שאנחנו מבינים שצריכים כל הזמן להיות בבקשה מהבורא שיחבר אותנו בחזרה לאותו הכלי שהיה מלכתחילה אחד ועבר את השבירה, נקווה שנעבור אותה וכך נגיע שוב לכלי שלם אחד. ואז כל הרשימות, כל ההתרשמויות מהשבירה שלנו ומהחיבור בינינו יתנו לנו כלי חדש "פי תר"ך פעמים" יותר ממה שהיה מלכתחילה כשהיינו מחוברים לפני השבירה.
אז כל העבודה שלנו היא רק לשכנע את הבורא שיעזור לנו להתחבר. או שיעשה חיבור בעצמו, כי זה בעצם הוא עושה, אנחנו רק עושים מאמצים אבל כל המאמצים האלה בסופו של דבר מביאים אותנו לייאוש, לאכזבה או לידיעה ברורה שרק הבורא יכול לעזור לנו, ואז אנחנו פונים אליו, דורשים, מבקשים, מתפללים, מתחננים בכל צורות הפנייה, עד שמשכנעים אותו לחבר אותנו בחזרה, להיות שוב אדם אחד, "כאיש אחד בלב אחד".
שאלה: האם יש אינדיקציה כלשהי שהיינו פעם מחוברים?
לא, יש לנו רשימו כללי שהיינו מחוברים ולאותו הרשימו אומרים לנו מקובלים שאנחנו צריכים להשתדל לחזור, להיות כאיש אחד בלב אחד. ברצון אחד, לב זה רצון. שאנחנו נהיה כולנו מחוברים לרצון אחד, כשאנחנו כולנו אלפי אלפים של אנשים, מתחברים בינינו אז הרצון של כל אחד נכלל בחברו ואז נעשה רצון אחד. לזה אנחנו צריכים להגיע, בפועל, בחיים האלו. וזה נקרא "חשכה כאורה יאיר", שהאור העליון מהבורא עצמו יעבור את כל העולמות ויגיע וייגע בעולם הזה, הנמוך ביותר.
שאלה: מה זה אומר לשכנע את הבורא שהוא יחבר אותנו שוב?
אנחנו צריכים להיות ברצון להתחבר יותר מהרצון שלנו להתרחק זה מזה. הרצון להתרחק הוא תוצאה מהשבירה, והוא נקרא האגו שלנו ואת הרצון להתחבר אין לנו. ואם רוצים או איכשהו להכיר אותו או לקנות אותו אז אנחנו צריכים לפנות לבורא.
איך פונים לבורא אני לא יודע, יש לפניי רק חברים ועולם הזה, ואז אני פונה לכוח החיבור שאני מבין שהוא צריך להיות בתוך הקבוצה. אז נפנה אליו ונבקש מחברים, בואו נתחבר בינינו בצורה כזאת ש"איש את רעהו יעזורו" וכך נתקרב זה לזה. קודם כל שנרגיש את עצמנו שאנחנו נמצאים בעיגול, עד שהעיגול שלנו יהפוך להיות נקודה מרכזית ובה אנחנו נתחיל לגלות את הבורא. כשנתחיל לגלות את הבורא בקשר בינינו, בכוח החיבור שבינינו שזה הבורא, אז אנחנו נתחיל יחד עם זה לגלות שאנחנו מתרחקים זה מזה. ומה שאתמול היה בסדר, היינו מחוברים, היום דווקא על פני זה אני מרגיש שאני לא אוהב, לא קרוב לחברים ואני רוצה להתרחק ובא לי בכלל לברוח אפילו מהם. ואז אנחנו שוב צריכים לעבוד על זה, לשכנע את עצמנו שזו העבודה שלנו ההדרגתית, במדרגות.
אנחנו רוצים להתחבר לעיגול ושוב אנחנו משתדלים להתחבר, וככה זה הולך, בעליות וירידות, במדרגות שמאל ימין, קודם ירידה אחר כך עלייה, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", כמו שכתוב בתורה.
שאלה: אתמול בסעודה ראינו את האהבה הכנה כלפיך מצד החברים הקרובים של גאורגיה. מה זה נותן האהבה הזאת כלפי הרב?
האהבה, החיבור, הנטייה האחד לחברו חייבים להיות כך בין כולנו. ובדוגמה שראית אתמול כלפיי, זה צריך להיות כך כלפי כל אחד ואחד מכל אחד ואחד בקבוצה. תתאר לעצמך, אם היינו כך בכל הכלי העולמי שלנו, היינו כבר גדלים, במדרגות עליונות. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אני גם הרגשתי את זה וגם מאוד התרגשתי, וכך צריכים להפעיל את עצמנו.
אבל באמת, הקשר הזה הוא שנותן כלי לגילוי אהבת הבריות, ואחר כך מאהבת הבריות לאהבת הבורא.
תלמיד: זו דוגמה עבורנו שאנחנו נשתמש בה?
כן.זו דוגמה לכולם.
שאלה: מה זה אומר להשלים רשימו?
להשלים רשימו זה להחיות רשימו מהכלי שנשבר, מהכלי שמת ואנחנו צריכים להגיע למצב שמגיע המאור המחזיר למוטב ומחזיר לחיים את הכלי המת. זה קורה לנו, אני מסתכל על החבר, ואין לי שום רצון להתחבר אליו, אבל אני יודע, מבין ומרגיש במשהו, מה זה נקרא להתחבר אבל אין לי. זו הרגשה שהכלי מת, שאין לי דחף, נטייה, מימוש נכון לחיבור. ואז אני צריך להתפלל, לבקש, להתקרב לחברים, לצפות שהם יתקרבו אלי. ובצורה כזאת אנחנו באים לחיבור.
סך הכול מה שיש לפנינו זה להקים את הכלי של אדם הראשון שהבורא ברא, זה מה שאנחנו צריכים. להיות תחת כוח אחד. רב"ש בדרך כלל המשיל את זה לשמיכה שאנחנו צריכים להתכסות בה. עכשיו עוד מעט סוכות, אז אנחנו צריכים להבין שזה כמו סוכה היא מכסה אותנו. שהבורא יכסה אותנו בסוכת דוד הנופלת שהסוכה הזאת תקום ותכסה אותנו. זאת אומרת המסך הכללי שיכסה אותנו, יחבר אותנו ואז אנחנו נרגיש שנמצאים בתוך הכוח העליון הזה.
קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך בשם "לטהר את הלב" קטע מס' 20.
"אם האדם רוצה לגנוב, אז הוא מבקש מהשכל שיתן לו איזה דרכים ואופנים שיוכל להוציא לפועל. ואם הוא רוצה לעשות מעשים טובים, אז גם השכל נותן לו עצות איך להוציא לפועל.
נמצא, שהשכל משמש לאדם להלב, שהוא בחינת רצון לקבל, כמו הידים והרגלים ושאר משמשים שיש לו לאדם. לכן אין עצה, אלא לטהרת הלב אנו צריכים, ועל זה אנו מתפללים "וטהר לבנו לעבדך באמת". אין השכל יכול להכריע לאדם שהוא ילך בדרך הטוב או להיפך חס ושלום. אלא כמו שאמרו במתן תורה, "נעשה ונשמע".
היינו מקודם נעשה בלי שכל, ואחר כך נזכה לבחינת שמיעה, שנוכל לשמוע מה שאנחנו עושים הוא הטוב בשבילנו. מה שאין כן אם רוצים להבין מקודם שכדאי לנו לעשות להשפיע לה' ואחר כך נעשה, אף פעם לא נגיע לזה."
(הרב"ש. 942. "בענין מוח שליט על הלב")
העניין אולי לא כל כך פשוט, אבל הוא לא מורכב. הבורא ברא משהו שלם, הוא שבר בכוונה ואנחנו נמצאים אחרי השבירה וצריכים לדלג על השבירה ולחזור למצב השלם. יוצא שאין לנו כלים שלמים שאנחנו נוכל בזה לעבוד ולתקן את עצמנו, אלא אנחנו צריכים לעשות את זה עם הכלים השבורים שלנו. לכן כל פעם אנחנו צריכים להשתדל בכלים השבורים לתאר לעצמנו את המצב השלם. המצב השלם הזה לא נמצא בנו ואנחנו דוחים אותו, כי הוא לא מובן לנו כטוב.
אני צריך להתחבר עם החברים, אני צריך לתרום, אני צריך להיות בשמירה על שלומם וכן הלאה. למה? בשביל מה? אני לא יכול לשכנע את עצמי אפילו בשכל, אני צריך לומר זא אלף פעם, לעשות נוסחאות כמו במתימטיקה, שאחד פלוס אחד זה שניים וזה יותר מאחד, וזה בכל זאת לא עוזר לי. אני חייב לעבוד כאן בצורה, כמו שכתוב "בעיניים עצומות", למעלה מהדעת. ללכת לחיבור למרות שאני נגד זה וכל הטבע שלי נגד זה. אין ברירה.
זה מה שהוא אומר, "היינו מקודם נעשה בלי שכל, ואחר כך נזכה לבחינת שמיעה, שנוכל לשמוע מה שאנחנו עושים הוא הטוב בשבילנו." ולפני המעשה אנחנו לא יכולים לשמוע שזה טוב, אני לא יכול לתאר לעצמי שחיבור זה טוב. אם אני מתאר אותו כטוב סימן שאני מתאר אותו בצורה אגואיסטית, ואז נראה לי שטוב, אבל ככל שאנחנו מתקרבים לתיקונים, אנחנו רואים עד כמה הם נגד שכל, נגד הרצון, ואי אפשר לבצע אותם, אלא רק בהצלה מלמעלה, רק שהבורא מציל אותנו.
שאלה: מה המשמעות של לטהר את הלב?
לטהר את הלב נקרא שאני מתחיל לאהוב את החברים. בפועל, למעשה, זה ככה, שקודם לא הרגשתי בהם שום צורך, אחר כך הייתי מרגיש צורך ללימוד, להחזיק את המסגרת שלנו, ואחר כך אני מתחיל להרגיש צורך בזה שפשוט בלעדיהם אני לא יכול, אין לי שום אחיזה ברוחניות, אין לי כלי רוחני, אין לי איך להתחבר עם הבורא. ואז אני מתחיל לראות בכל חבר את אותו קשר, את אותו מקשר שדרכו אני מתחבר לבורא, אחרת אני לא יכול. אם חבר, חס ושלום, ייעלם מאיזו סיבה, אז לא יהיה לי קשר עם הבורא, ולכן מלכתחילה אני מחשיב את החבר יותר מהבורא.
לכן כתוב שקודם צריך להגיע לאהבת הבריות, כי בלי שאני אוחז בו חזק, שהוא כל כך חשוב לי, ממש בצורה אגואיסטית, שאני רוצה להגיע לבורא ואני חייב קודם כל להגיע לחבר, וזה ברור לי ולזה אני משתוקק, אז כך לאט לאט אנחנו מוציאים את עצמנו מאהבה עצמית ומגיעים לאהבת חברים. ואהבת חברים שתראה לנו אגואיסטית, שלא נפחד שאנחנו זקוקים לחברים בצורה אגואיסטית, הבורא אחר כך יתקן זאת, אנחנו צריכים לאחוז רק בזה, שכל ההצלה שלי היא רק בעד כמה אני אוחז בחברים. אז מגיעים לאהבה אגואיסטית, ואת זה אור העליון יתקן וישנה לאהבה מעל האגו, וכך אני מתקרב לאהבת הבורא.
יש בזה הרבה פרטים, אבל אי אפשר לדבר על הכול, אבל מה שאנחנו נעבור יהיה כבר יהיה שלנו.
שאלה: בקשר לניקוי הלב, טהרת הלב, האם כדאי לדעת גם על הלכות כשרות?
לא, זה עוד מוקדם ויכול לבלבל אותנו. זה נכון שחוקי כשרות מדברים על לטהר את הכלים, אבל זה עוד מוקדם לנו ללמוד, אנחנו יכולים להתבלבל. אני מאוד מפחד שאתם תוכלו לראות במשפטים של העולם הזה רק את העולם הזה, אנחנו צריכים ללמוד את הדברים האלה בצורה רוחנית, איך אנחנו מטהרים את חלקי הנשמה, ולא את חלקי הבהמה ואת חלקי הכלים הגשמיים שאנחנו משתמשים בהם. יבוא הזמן לכך, זה לא קשה, נעבור את זה דווקא בצורה פשוטה, אני בטוח.
שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהקבוצה תנהל את המחשבות שלנו?
רק להרים את עניין החיבור, ככל שאנחנו נמצאים בחיבור אנחנו יותר קרובים לבורא. חיבור זה הבורא, חיבור זה כוח עליון, אז ככל שאנחנו מתחברים ורוצים להגיע אליו, כך אנחנו אוחזים בו וכך הוא פועל בנו. לכן אין יותר מחיבור, ואת כוח החיבור אנחנו צריכים להשליט על כולם.
שאלה: מה זה אומר לעבוד בעשיריות ללא שכל, איך אנחנו מגיעים לזה?
ללא שכל זאת אומרת למעלה מהשכל, שאתה לא מקבל בחשבון את מה שהשכל מביא לך להוכחות, לוויכוחים, לכל מיני עובדות. אתה לא יכול לנתק את השכל, אלא אם יהיו כבר פעולות שבכלל חכמת הקבלה לא דורשת אותם. לעבוד ללא שכל זה נקרא שאני עובד עם השכל ולמעלה מהשכל, כי לפי השכל הגשמי שלי הייתי צריך לעשות כך וכך, ולפי החשבון הרוחני, למעלה מהשכל הגשמי, אני עובד בצורה הפוכה, ללא שכל.
שאלה: איך ההבנה שמקדימה להרגשה מונעת מאיתנו להגיע להשגה?
על כך כתוב "יהיו בעיניך כחדשים", אין לנו שכל להבחנות רוחניות. אנחנו כמו תינוק. שהוא נולד מה הוא מבין? שום דבר. מה הוא מרגיש? הוא גם לא יכול לעכל את מה שהוא מרגיש, הוא לא שומע ולא רואה, אין לו טעמים וכו'.
כמו שאנחנו רואים את זה אצל תינוקות, כך אנחנו בכל מדרגה ומדרגה, ודאי שנשאר לנו משהו מניסיון של המדרגות הקודמות, אבל במדרגה החדשה, שאנחנו כל פעם נולדים במדרגה חדשה, אנחנו לא יודעים איך להתנהג ומה להרגיש, ואיך לעבד את ההרגשה, ואיך להתממש במקום החדש, במצב החדש, בגובה החדש, לכן העצות שמביאים לנו המקובלים, הופכות להיות יותר ויותר חשובות.
וחוץ מזה, אנחנו צריכים להבין שבלי זה אנחנו לא מסוגלים להסתדר, אם בעולם שלנו יש לנו שכל, רגש, אנחנו יכולים להיות יותר חכמים או פחות חכמים. אבל בעולם העליון כל מדרגה עליונה היא חדשה לגמרי, והאדם בה כנולד חדש, מחדש, והוא לא יודע איך להשתמש במצב החדש, מה לעשות, ממש כתינוק.
לכן כך אנחנו צריכים להתחבר בכל מצב חדש שוב לעשירייה, לעיגול, ושוב לראות מה יש משותף בינינו, מה חדש במעגל החדש שלנו ואיך אנחנו יכולים להבין אותו, להרגיש אותו, להתקדם עימו. זו העבודה שלנו כל פעם.
שאלה: לָמה בכל זאת כשאנחנו מתאספים אנחנו כן מגלים חיבור, האם החיבור קיים ללא ההשתתפות שלנו ואנחנו רק מוזמנים להצטרף אליו ברגע שנהיה מוכנים, איך זה קורה בדיוק?
ודאי שאת כל החיבור עושה הבורא. אבל הוא רוצה שיבוא מאיתנו חיסרון לחיבור, אז אנחנו צריכים לגלות את החיסרון. לא את החיבור עצמו אלא את החיסרון אליו. כי כעומק החיסרון כך יתגלה אחר כך החיבור והאור שממלא את החיבור, וכן הלאה.
מתרגם: איך לקרוא את לב החברים?
לקרוא את לב החברים אני יכול במידה שאני מבטל את ליבי ורוצה להיות, כמו שכתוב - וליבי כעפר לכל יהיה. בצורה כזאת אם אני נכנע בלב שלי כלפי החברים, אז אני יכול לקרוא מה שקורה בתוך ליבם ולהיות יחד איתם.
שאלה: איך נרגיש את חוסר האהבה וחוסר הדרישה כצורך, איך אנחנו עושים את שינוי הכיוון?
מתוך קנאה, תאווה וכבוד. כשאתה מסתכל על החברים ואתה לפעמים מזהה, כמה הם קרובים זה אל זה, ובאה לך קנאה לָמה אתה לא איתם ככה, מתוך זה אתה מתקדם. לכן כמה שאפשר יותר לראות את החברים באיזו מידה הם מחוברים, ואת עצמך, שאתה נמצא בצד ולא כל כך איתם כמו שהם ביניהם. אז הקנאה תחייב אותך לחיבור.
שאלה: אמרת שהבורא זה חיבור. האם התכונה של הבורא זה מה שאנחנו מייצרים בחיבור בינינו?
ודאי. זה נקרא "אתם עשיתם אותי". ודאי שאנחנו מייצבים, מייצרים, בונים בינינו את תכונות הבורא. לפני זה הבורא לא קיים, קיים כוח עליון בצורה מופשטת. אנחנו דווקא מקרבים אותו, מחזירים אותו אלינו ומיישמים אותו בינינו, אנחנו בונים אותו, ממש כך. כמו שילדים בונים את הבניין בארגז החול, כך אנחנו בונים את הבורא מכל מיני נתונים שאני וחברים מוציאים מהקשר בינינו ומתוך זה אנחנו מרכיבים את הדמות שלו. אנחנו עושים את הפסל הזה. זה דבר מאוד מעניין ומאוד אתגרי.
שאלה: האם לכל אדם, אפילו הגשמי ביותר, יש איזו הרגשת קשר עם הכוח העליון? גם אצלנו יש תחושה פרטית, נגיד של הבורא גם בלי קשר לעשירייה. מה לעשות עם ההרגשה הזאת, היא נשארת או שעליי להסיר את ההרגשה הפרטית לגמרי ושתהיה רק הרגשה דרך עשירייה?
נכון. אתה צודק. הרגשת הבורא שיש לנו עכשיו צריכה להתחלף להרגשת הכוח העליון שנמצא בינינו ומקשר אותנו יחד ולאט לאט זה קורה, ואז אנחנו נבין שהיינו קודם בשקרים ועכשיו אנחנו מתקדמים לאמת.
שאלה: תיארת את התהליך שאנחנו מתחילים להתאסף ואחר כך בתוך ההתאספות הזו יש הרגשות חדשות. כשאני משווה זאת למה שקורה בעשירייה שלי בשלוש השנים האחרונות, אז באמת עברנו תהליכים דומים ויש עכשיו איזשהו שלב חדש שבו החברים מתאספים גם פיזית, אבל לא כולנו נמצאים באותה עיר. יש לנו פורמט של עבודה קודמת, אבל איך להתאים את עצמנו קדימה? מה צפוי לנו בשלב הזה ועל מה לעבוד בתוכו?
אנחנו נתקרב עוד ועוד, כל יום אנחנו לומדים את חוקי החיבור ואת אופני החיבור בינינו. אנחנו נתחיל להבין עד כמה הם קשורים אלינו, נתחיל לראות את הדברים האלה בקשרים בינינו, איפה יש בינינו קשרים כאלה שאנחנו כבר יכולים לגשת אליהם בהבנת הצמצום שנמצא בינינו. צמצום, מסך ואור חוזר - זו בעצם הרכבת הכלי שאנחנו צריכים להתחיל להרגיש בחיבור בינינו בעשירייה, זו הרכבת הנשמה, ולזה אנחנו צריכים חיבור.
יכול להיות שאנחנו נשיג את החיבור הזה בחיבור פיזי כשאנחנו מתאספים במקום אחד, ויכול להיות שלא. לפי התנאים שהבורא מייצב לנו יתכן ונתחבר מחוץ למקום אחד ונהיה "כאיש אחד בלב אחד". נשתדל שהקשרים האינטרנטיים בינינו יתנו לנו הרגשה של חיבור לפחות כמו הקשרים הגשמיים. הבורא סידר לנו כך את העולם המודרני שלנו ויכול להיות שזה דווקא מתאים לנו יותר לחיבור, נבדוק זאת על עצמנו.
שאלה: אני שומע ממך רבות שהכול מתברר במחשבה, וכאן לפי הטקסט זה ההיפך, כתוב "נעשה ונשמע", ואנחנו יודעים שתפילה ללא כוונה זה לא בסדר. במה פעולות ללא כוונה יכולות להיות בסדר?
מה נעשה אם אין לנו שום שכל נכון לחשוב על רוחניות בצורה נכונה, ואם אין לנו כוונות נכונות? כי הכוונה היא הכול. הרצון נשאר אותו רצון יותר או פחות, לקבל או להשפיע, זה לא חשוב, העיקר זו הכוונה כי היא קובעת את טיב הפעולה, איך אני משתמש ברצון. ולכן אין לנו ברירה אלא רק כך להתקדם כשאנחנו עושים כל מיני פעולות כדי להגיע לכוונות הנכונות. הכוונה צריכה להיות החוצה ממני, כלפי החברים וכלפי הבורא.
שאלה: מה על האדם לעשות כשהוא מגלה שהלב שלו לא טהור, שכל הפעולות שלו לחלוטין אגואיסטיות, האם עליו להתפלל או ללכת לעשירייה ולדבר על זה?
קודם כל להכיר שזה נכון ולהודות לבורא על כך שהוא מגלה לו כמה הוא עדיין לא מתוקן. זוהי רק התחלת הדרך, אחר כך יתגלו לו עוד ועוד דברים, ועליו להתחיל לעשות תיקונים. במה שהוא רואה שהוא לא טהור, עליו להתחיל לתקן זאת בקשר עם החברים.
שאלה: אם אני רוצה להתחבר עם החברים, אז גם השכל עוזר לי בזה. איפה העבודה נגד השכל במצב כזה?
חיבור צריך להיות בכל מקרה, בין בשקר ובין באמת, אבל חיבור הוא מה שיש לפנינו וזה הדבר הראשון בחשיבות. כמו שמקובלים אומרים שהם מכבדים עבריינים, כי לפני שהם הולכים לפרוץ בנק יש להם חיבור ומסירות נפש זה לזה. כי בכל זאת החיבור הזה הוא כוח עליון, אומנם המטרה היא לגמרי לא קדושה, לא כשרה, אבל בכל זאת מה שיש ביניהם זה כוח עליון, והבורא כביכול מסייע להם מפני שהם מתחברים. אומנם הם מתחברים כדי לגנוב, אבל בינתיים מתחברים, ויש להם מתוך כך גם הצלחה, במידת הקשר.
לכן אנחנו צריכים לשים לב שחיבור בכל האופנים חייב להתקיים בעולמנו, בדורנו, בכל דבר. לא להתרחק, לא לשבור את הקשרים, אלא רק להוסיף עוד ועוד חיבורים, זה מה שאנחנו צריכים ובהתאם לזה נתקדם לגמר התיקון.
תלמיד: מה בחיבור בינינו בונה את הכוונה לכיוון הנכון, לבורא?
החיבור בינינו, לא חשוב אם הוא גשמי, רוחני, חצי גשמי, רבע רוחני, כל פעם כשהוא מתגבר ומתקדם לחיבור יותר חזק גם בכמות וגם באיכות, הוא מחזיר אותנו לתיקון, לכלי של אדם הראשון, יותר מזה אנחנו לא צריכים. אתם צריכים להחזיק לפניכם שתי צורות, צורה אחת שבורה, והצורה האחרת היא שכולנו מחוברים לעיגול אחד, למערכת אחת. האנושות צריכה לעבור מאחת לאחרת, וזה צריך להתקיים דווקא בדורנו. בבקשה להשתדל להבין ולקיים זאת.
שאלה: האם צריכים לטהר את לבנו כל פעם יותר כדי להגיע לחיבור גדול יותר על מנת להשפיע נחת רוח לבורא?
כן, ודאי, כל פעם יותר ויותר, "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", כל יום אדם חדש, רצון חדש, תיקון חדש.
שאלה: האם ההרגשה שאני לא יכול לחיות בלי החברים זאת אהבה כלפיהם? איך להשיג כזאת הרגשה?
לא, זו הרגשה אגואיסטית שהיא אחת מהראשונות שהאדם מרגיש, שהוא בלעדיהם לא יכול להשיג רוחניות. כמו אותם עבריינים שמתחברים לכנופיה כדי לפרוץ בנק, כל אחד מבין שהוא לא יכול בלי האחרים כי כל אחד צריך להשתתף בפריצה באופן שלו ולפי המקצוע שלו. גם אנחנו צריכים לפרוץ כך את שער המלך, להיכנס לשטח של הבורא וכך להתקדם. אנחנו זקוקים זה לזה, אנחנו עדיין לא מבינים עד כמה אנחנו זקוקים, אבל לפי מה שאנחנו לומדים ממערכות עליונות שם כתוב "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה", שבלי זה אי אפשר.
שאלה: יש חבר שאני שונא עד כדי כך שאני עצמי לא מבין למה ואני לא יכול לעשות שום דבר בקשר להרגשה הזו, כל הטקסטים מעצבנים אותי וכל הסדנאות נראות לי כמו העמדת פנים. מה לעשות עם זה, איך מתעוררים כנגד זה?
החבר הזה מייצג לך בינתיים את גמר התיקון. אתה צריך לראות את עצמך כרגע ואת האהבה שתהיה לך אליו כשני קצוות בשביל שאתה עובר. תשתדל ככל האפשר, אולי דרך כל מיני סיבובים, אבל תצטרך בכל זאת להגיע למצב שלא תהיה לך ביקורת עליו אלא רק אהבה, אתה באמת תזכה למצב שתאהב את כל מה שיש בו, וזה יבוא.
שאלה: התייחסת לכך שאדם צריך להגיע למצב שהוא מוותר על הכול. אלה יכולים להיות מעשים מאוד קיצוניים, ראיתי חברים שעשו פעולות מאוד מאוד קיצוניות ובאמת ויתרו על הכול. הדוגמאות האלה לא מספיק מעוררות אותי, איך אפשר באמת להגיע למצב של התגברות ולוותר על הכול, מה הכוונה בלוותר על הכול?
לוותר על הכול זה לא שאני מוותר על המיליונים שיש לי בבנק ועל כמה ארמונות ויאכטות ועוד כל מיני דברים שיש לי. לוותר על הכול זה שאני לא מחשיב את הדבר הזה כנגד הרוחניות. אבל לא שאני מפזר את הכול ונפטר מהכול ונשאר כאדם זרוק בספסל בפארק ומקבץ נדבות, לא.
אדם צריך לדאוג לעצמו ולהחזיק את עצמו, ולא להגיע למצב שהוא נזדקק לעזרה מהצד, אסור לאדם להפיל את עצמו על אנשים. כך גם בקבוצה, אסור לאדם ללא שום סיבה, אלא חס ושלום אם הוא ם חולה או משהו קורה, אבל אסור לו ליפול על ידיים של חברים, ההיפך, הוא צריך להשתדל לעזור לכולם ולא לקבל מכולם, כך זה צריך להיות.
תלמיד: אם אני מבין נכון זאת אומרת הוויתור הוא פנימי בלבד, מבחינת החיים הרגילים: משפחה, פרנסה, לא צריך להיות שם שינוי?
נכון.
שאלה: איך אני יכולה לדעת שאני עושה את כל מה שביכולתי לבקש עבור החיבור?
אני לא יודע מה לענות לך, כי את צריכה לדעת, לא אני. תחשיבי שאת מבקשת כל הזמן על דבר היקר ביותר בחיים - על החיבור בקבוצה, זה נקרא שאת מתפללת עבור הקבוצה.
שאלה: למה צריך לשכנע את הבורא שיחבר בינינו, האם לא מספיק לבקש?
אנחנו צריכים לבקש, והבורא לפי זה מחבר בינינו. אז מה השאלה?
תלמיד: דיברנו על כך שצריך לשכנע, לאלץ את הבורא לעשות זאת.
נכון.
תלמיד: למה צריך לעשות זאת?
זו הבקשה הנכונה, שאני משכנע את הבורא, הוא כאילו הוא לא רוצה. אנחנו רואים שהוא לא רוצה, מלכתחילה הוא לא נותן לנו רצון להתחבר, רצון להחזיר את עצמנו לכלי של האדם הראשון - מטרת התיקון שלנו. אז אנחנו פונים אליו ודורשים, מבקשים, מתחננים כביכול נגד הרצון שלו. אנחנו צריכים לשכנע אותו שבכל זאת יעזוב את צד הדין ויהפוך זאת לצד הרחמים, זה מה שאנחנו צריכים וזה מה שאנחנו מבקשים ממנו, וכך לאט לאט אנחנו משיגים את זה.
שאלה: איך לגרום לאגו שלנו ליהנות מחיבור ואחדות?
אנחנו לא יכולים לגרום לאגו שלנו ליהנות מחיבור ואחדות, כי האגו שלנו תמיד יהיה נגד זה, וככל שאנחנו נתקדם הוא יהיה יותר ויותר נגד. אנחנו צריכים לבקש מהבורא כוח התגברות, זה נקרא "צמצום, מסך ואור חוזר", ואחרי שיהיה לנו קצת כוחות של חיבור וכוחות של השפעה, אנחנו נעבור ללימוד תע"ס ויהיה לנו ברור למה הוא מתכוון, ובכל פעולה ופעולה אנחנו נראה את הפעולה הרוחנית ולא סתם מכאניקה. לזה אני מצפה, נקווה שעוד מעט נתחיל בצורה כזאת ללמוד.
ואז יוצא לנו שאנחנו צריכים לבקש רק על חיבור. צמצום, מסך ואור חוזר על הרצון לקבל של כל אחד ואחד מביא אותנו להשפעה הדדית אחד כלפי השני, וביחד בינינו, יש עוד פעולה שאנחנו מחברים את הפעולות האלה זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".
אז אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מגיעים לאהבת חברים ומאהבת חברים אנחנו עולים לאהבת הבורא, דווקא בצורה כזאת לפי הסדר הזה. אנחנו לא צריכים יותר, בזה אנחנו משיגים את הכול. ודאי שיש דרגות, יש מאה עשרים וחמש מדרגות, חמישה עולמות, חמישה פרצופים בכל עולם, חמש ספירות בכל פרצוף. סך הכול חמש כפול חמש כפול חמש, מאה עשרים וחמש מדרגות מכאן ועד גמר התיקון, והכול מוכן בשבילנו.
שאלה: איך לעורר חברים לאהבה הדדית?
בדוגמה מצידך. לתת דוגמה בלי סוף בצורה ברורה, אפילו מוגזמת, שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה.
שאלה: מה זה לעשות בלי שכל ואיך לעשות את זה?
לעשות בלי שכל זה נקרא למעלה מהדעת. כי לפי השכל שלי אני חושב שנכון לעשות כך ולמעלה מהשכל אני עושה אולי הפוך. לפי השכל לא בא לי להתחבר עם החבר, אבל אין ברירה, אני חייב כדי להגיע לתיקונים להתחבר בדרך אליו. ולא שאני יכול להחליף אותו במישהו אחר, מי אחר יהיה יותר גרוע או יותר טוב, זה לא משנה, אני בכל זאת צריך להתחבר עם כל האנשים שבכל העולם, והבורא מסדר לי אותם כל פעם בצורה כזאת שאין לי ברירה, אני חייב לקבל את זה, כי הבורא מציג לי את אותה הדמות שאני צריך להתחבר אליה בלב ונפש.
אני מסתכל על כל החברים שלי, אני רואה כל אחד אחרת, אחד דוחה, אחר מגעיל, אחר אני לא מסכים עימו, עם ההוא אני לא יכול להתגבר על הדחייה כלפיו, אבל בכל זאת זה מה שעומד לפניי. לכן זו לא שיטה לעבור מקבוצה אחת לקבוצה השנייה, אלא צריך באותו מקום איפה שאני נמצא, שם אני צריך לקבוע את החיבור. ורק העבודה, העבודה לאורך השנים היא צריכה להביא אותנו למצב שאנחנו מתחברים.
שאלה: כתוב "נעשה ונשמע", מה זה שאנחנו אמורים לשמוע?
"נשמע" זה שאנחנו כבר מתחילים לפתוח את האוזניים, דרגת הבינה, ומתחילים בדרגת הבינה להתחיל להרגיש את פעולות הבורא, את פעולות ההשפעה, מפני שגם לנו נולד כוח השפעה ואנחנו נמצאים באותו גל עימו. זה נקרא "נעשה ונשמע", קודם עשייה, ודרך עשייה מגיעים לשמיעה, דרך מלכות מגיעים לבינה.
שאלה: השכל מבין שצריך להתחבר אבל הלב לא מסכים, מה עושים?
השכל כן מבין, אבל הלב לא מרגיש. זה מאוד דומה לכך שאנחנו לא אוהבים מישהו או משהו, אז אנחנו לא יכולים לפעמים לשכנע את עצמנו שאנחנו צריכים לאהוב אותו, מה עושים? מתפללים, מבקשים מהבורא שייתן לנו קשר עד האהבה לחבר.
שאלה: אם מתגלה ריחוק מהחברה, לא מהעשירייה, מקהילת בני ברוך, מה צריך להיות היחס לזה?
צריך להוסיף שם עבודה וגם יגיעה.
שאלה: בשיעור בוקר אני נמצאת עם חברות שתמיד קמות לשיעור בוקר, אני הרבה זמן איתן באהבה ללא מאמץ, אנחנו שמחות להיות ביחד, תומכות אחת בשנייה בכל דבר. איך להגיע לחוויית אהבה כזאת גם עם העשירייה שלי?
אני לא יודע, אבל אתן צריכות לדאוג לזה. אולי תהיו אתן כעשירייה, אומנם אתן הרבה יותר עכשיו, אתן 14. אבל אם אתם מתאספות בשיעור בוקר וזה קבוע, אתן אתן קבוצה. צריך לבדוק, אין לי תשובה.
שאלה: כשאני נכנס לבחינת נעשה ונשמע, איך אני יודע שאני עושה את הכי טוב?
חיבור עם החברים, אין לנו עוד מה לעשות. אתה יכול ללמוד הרבה, אבל כתוב "לא החכם לומד". אתה יכול לעשות כל מיני פעולות שהן לכל מיני כיוונים ובזה לא תשיג את הכלי הרוחני. הכלי הרוחני זה חיבור, אין כאן מה לחדש, זה חיבור בינינו עד שבתוך החיבור מתגלה הבורא.
שאלה: עולה כאב מתוך הרצון לחיבור, ולכאב הזה יש חיים בפני עצמו והוא מורגש עד הרמה הפיזית. מה זה הכאב הזה ואיך אנחנו משתמשים בו כדי להתקדם?
תעשה כל מיני פעולות כדי שהכאב יעזוב אותך ויישאר רק כאב פנימי, רוחני. תעשה פעולות, ותראה עד כמה יש קשר, קונוטציה בין הדברים.
תלמיד: הכאב לא קשור למחשבה, הוא עולה פתאום, הוא אפילו מפתיע.
אין לי מה להגיד, אני לא בקיא בזה. נצטרך לדבר פעם אחרת.
שאלה: חזרת היום כמה פעמים על המשפט שאני צריך לשכנע את הבורא. האם השכנוע שלי הוא גם להסביר לו למה אני צריך את מה שאני מבקש?
ודאי. השאלה שלנו כלפי הבורא צריכה להיות כמו תפילה, שכוללת מההתחלה ועד הסוף את כל המצב שלנו ומה אנחנו רוצים להשיג ועל ידי מה אנחנו מקווים להשיג. כל הדברים האלה חייבים להיות עם הסבר מלא בתוכנו. ודאי שהבורא לא צריך את המילים שלנו, את תנועות הדיבור שמזיזות את האוויר, אלא אנחנו צריכים להיות מכוונים אליו ככל האפשר.
שאלה: במהלך היום מעבר לפגישות עם העשירייה יש לנו עוד פגישות עם עשיריות אחרות, ואני רואה שבתנאי החיים שלנו יש כאלה שיש להם את כל הזמן ויש כאלו כמוני שאין להם את כל הזמן הזה, וההרגשה היא שכל ההצדקות כבר נמאסו. איך להתייחס לבושה שאני מרגיש, אם זה מה ששולח לי הבורא ואלו הנסיבות שלי שאני לא יכול להתגבר עליהן?
אתה צריך לספר את זה לחברים ולבקש מהם שיעזרו לך. פשוט מאוד. מה קורה עם מישהו שאין לו כוחות? יש לו חברים שיעזרו. זה חשוב מאוד ומביא התקדמות.
שאלה: אני לא מרגיש את החיבור בינינו אלא את השנאה. אני הולך מעל ההיגיון, אבל זה דורש הרבה כוחות ללכת מעל ההיגיון. מאיפה אני לוקח את הכוחות לזה אם אני לא מרגיש את החיבור?
אנחנו צריכים להוציא קטעים מהזוהר שבהם מדובר עד כמה תלמידי רבי שמעון שהיו בעולם הרוחני, כבר בדרגות רוחניות, עד כמה הם היו שקועים לפעמים בשנאה בלתי פוסקת, שהייתה למעלה מהראש שלהם, היו טבועים בתוך השנאה והתגברו עליה ועלו והגיעו לרמה של גמר התיקון. אז אין לנו ברירה, אלא בכל זאת לחפש איך אנחנו יכולים להתגבר. אבל יחד, "איש את רעהו יעזורו", אף אחד לא יכול להוציא את עצמו מבית הסוהר הרוחני, אף אחד.
שאלה: ככל שאני מבין מה שמקדם את האדם ברוחניות, זה שכל הזמן דוחים אותו, וזה קורה קודם כלפי החברים. אנחנו אומרים שצריך לגלות את האהבה, אז האם אני צריך להשתוקק או לפחות להניח שמתישהו יהיו בי הרצון וההשתוקקות כלפי הקבוצה?
לא, התיקון לא יבוא אליך סתם, אלא רק כתוצאה מהמאור המחזיר למוטב שאתה תדרוש אותו, תבקש אותו, תלך לקראתו, תתחנן כלפי הבורא, ואז יבוא התיקון. אבל לא לשבת ולחכות.
גם עבירות וגם מצוות, גם דברים רעים וגם דברים טובים, מצבים רעים ומצבים טובים, הכול בא מלמעלה, אנחנו רק צריכים ללמוד איך להגיב עליהם. ומהירות ועוצמת התגובה שלנו, תדירות התגובה שלנו, הן קובעות את ההתקדמות.
שאלה: איך בכל זאת להתגבר על המכשולים של החיים הגשמיים, כי נראה שהחשוב ביותר זו ההתקדמות הרוחנית?
אני לא יכול לתת לכם תשובות על כל המקרים שיהיו לכם בחיים, אלא אתם כבר צריכים בעצמכם להרכיב תשובות נכונות ככל האפשר ביניכם וכלפי הבורא, כלפי כל מצב ומצב שבו אתם נתקלים. והדיוק שלך לא יעזור, כי בעוד רגע הוא ייעלם, אלא הכול תלוי בכמה אתה מעמיד את עצמך נכון כדי לפתור את כל הבעיות בדרך. צריכים כבר לגדול ולהיות עצמאיים יותר.
קריין: קטע מס' 21, כותב הרב"ש.
"האדם צריך להאמין, את זה שהוא בא עכשיו לטהר, ולא מקודם לכן, הפעולה הזו, מה שהאדם בא עתה לטהר, זה בא מהסיוע מלמעלה. כלומר, מקודם היה התעוררות מלמעלה, שנתן לו רצון וחשק שיבוא לטהר ולקדש עצמו. נמצא, שמה שהוא בא לטהר, זה לא מכוחו של אדם, אלא זה בא מלמעלה."
(הרב"ש. מאמר 26 "מהו "אין קדוש כה', כי אין בלתך" בעבודה" 1990)
אבל אדם חייב לדעת איך להגיב על זה ואיך לסייע לאותו הכוח שהבורא מפעיל עליו ומביא אותו להיטהר.
שאלה: כתוב "האדם צריך להאמין, את זה שהוא בא עכשיו לטהר, ולא מקודם לכן, הפעולה הזו, מה שהאדם בא עתה לטהר, זה בא מהסיוע מלמעלה." מה זאת אומרת "בא עכשיו לטהר, ולא מקודם לכן"?
כי קודם לא קיבל שום תגובה מלמעלה ועכשיו יש לו תגובה, לכן זה נקרא שבא לטהר.
קריין: 22. קטע מס' 22, כותב הרב"ש.
"בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא, היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצוניות של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע.
ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל האיברים של האדם. וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו להקדושה."
(הרב"ש. אגרת י"ח)
שאלה: האם כשהוא מדבר על כוח ההכנעה, הוא בעצם מדבר על זה שהרצון לקבל מתחלף ברצון להשפיע ואז הוא נכנע לכוח העליון?
כן, אפשר להגיד כך, אבל בצורה חלקית.
שאלה: כתוב כאן "ואז כל הגוף נכנע אל הקדושה", מה זה?
שכל הרצונות של האדם מסודרים אחרי הכוונה הנכונה, על מנת להשפיע, זה נקרא "כל גופו". כי הרצון של האדם הוא גופו, רצון האדם נמצא בלב. אם הלב הולך אחרי ההשפעה, אז הוא נקרא "לב טהור" והאדם בהתאם לזה.
שאלה: מה זה "קול ה'"?
"קול ה'" זה מה שהאדם מקבל מהבורא. מה שמגיע אליך למוח או ללב ואתה מרגיש שזה בא מחדש, שלא היה דקה לפני זה, זה נקרא "קול ה'".
שאלה: מה ההבדל בין קדושה לשכינה?
"שכינה" היא אוסף של כל הנשמות יחד, ו"קדושה" היא תכונה שישנה בנשמות כשכולן מחוברות. השכינה היא הכלי, וככול שהנשמות השבורות מתחברות יחד הן בזה מייצבות את השכינה, וההשפעה, הקדושה שישנה בהן, היא כבר התכונה שלהן.
שאלה: לגבי קול ה', אנחנו יודעים ש"אין עוד מלבדו", אז קול ה' הוא כל הזמן, כל רגע. לעומת זאת מובן מהקטע שיש רגעים מיוחדים של "קול ה' אני שומע". איך לקבל את זה?
אני לא יכול לדבר בינתיים על זה, כי קול ה' הוא דרגה מיוחדת שהאדם כבר יכול לשמוע את הכוח הפנימי שבו ולזהות שהוא מגיע אליו מהבורא. אחרת יש כאן פתחון פה לכל מיני סטיות במוח ובלב, וכך יכולים להגיד על כל חולי נפש ששומעים קולות וכן הלאה.
"קול ה" זה קול בתוך האדם, הכוח הפנימי שלו שמתעורר להשפעה.
שאלה: קול ה', האם אפשר לאמן את הנקודה שבלב בעשירייה בזה שאתה מתבטל לכל חבר, ואחרי זה כשאתה מתבטל בפני הרב דרך מרכז העשירייה, אז אתה שומע את קול הרב, האם כך אפשר להכין את עצמך?
לא. אני לא חושב שאתה צריך לשמוע את הקול שלי. אתה יכול לשמוע את הקול של הקבוצה, יש בזה כוח רוחני, ואתה יכול לשמוע את קול ה'. אבל זה עדיין בדרך, עוד לא הגענו לזה.
שאלה: האם אפשר להגיד שהגשמי הוא הכלי והרוחני הוא האור?
חס ושלום, לגמרי לא נכון.
קריין: קטע מס' 23, כותב הרב"ש.
"צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם. ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו בשבילנו, אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של התגברות.
וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, כנ"ל, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה.
לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"."
(הרב"ש. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)
שאלה: האם פה הוא מרמז לנו ש"מוכרחים להיות שמח" בכל רגע ובכל מצב שאנחנו עוברים בדרך שלנו?
יכול להיות שצריכים להיות שמחים ובכל זאת לא שמחים כל כך. כרגע הוא לא כותב על זה לכן אנחנו לא דנים בזה, אנחנו דנים במה שהוא אומר - ברצונות להשפיע, לקבל, "הבא לטהר" וכן הלאה.
שאלה: האדם צריך להתקדם להשגת החושך. האם זה בא לידי ביטוי בחיסרון גדול יותר?
תלוי איך האדם מרגיש מהי התקדמות. בכל מצב יכולה להיות הגדרה שונה.
שאלה: כשחבר מתרחק איך מתגברים על האגו ומבקשים עזרה מהחברים?
לא הבנתי על מה מדובר, על זה שמתרחק או על החברים?
תלמיד: כשחבר מתרחק, כשקשה לו להתחבר אתנו. איך מבקשים, איך מתגברים על האגו ומבקשים עזרה מהחברים?
איך לפנות לחברים בזמן שאתה מרגיש שאתה מתרחק, איך לבקש מהם עזרה? לפעמים הוא לא יכול לעשות את זה. אני זוכר גם את עצמי כך, שאין כוחות לפנות, אין סיבה לפנות, יש בושה, אולי הרגשת הריחוק בעצמה פועלת, וזו בעיה. איך מתקדמים בקשר עם החברים כשאני נמצא בירידה, וכאילו עוזב אותם ומתרחק מהם? אבל כאן אני צריך לעשות פעולה אני צריך להתקרב אליהם, לבקש, להתחנן, להתכופף. זו בעיה.
מה לעשות? כרגיל כאן ההרגל מאוד עוזר, במצבים כאלו שאנחנו לא יכולים להתגבר עליהם, זה מאוד עוזר. מה זה נקרא "הרגל"? נניח פעם בשבוע אנחנו מתחברים ומנקים את עצמנו מכל הפסולת שיש ביחסים בינינו, ומעוד כל מיני דברים שהזמן גורם.
לא אני, אתה, או הקבוצה. נניח שאף אחד לא מסוגל, אבל אנחנו בכל זאת באים, משתתפים ביחד, ויכול להיות שפורקים את עצמנו על הקבוצה. תנסו לעשות משהו כזה, כדי שלא יעברו עליכם מצבים שאתם לא מבררים, שאתם מסתירים, ומחכים שהם יעברו.
שאלה: בזמן האחרון אנחנו מדברים על יחסים, כל הזמן קופץ לי העניין הזה של היחסים, יחסים בינינו, יחס לחבר, יחס למורה. המילה הזאת, יחסים עוברת למישור הרגשי. אני אפילו לא שומע מה אתה אומר, אני חושב רק על היחסים, מה זה?
אבל זה העיקר. הבורא שבר את הכלי של אדם הראשון כדי שאנחנו נתחבר בינינו ונעמיד את היחסים בינינו בגובה של גמר התיקון. אין כאן מה לעשות. אני מבין אותך. אם אתה נמצא בחיים שלנו, בעולם שלנו, אז שם מבררים את היחסים לפי הצורך.
לפעמים יותר, לפעמים פחות, כמה שאפשר. אבל בחכמת הקבלה אתה חייב לברר את זה. לכן אני אומר שרצוי להתחבר פעם בשבוע כדי לפרוק את עצמנו ולהתנקות מכל הקליפות, המחשבות הזרות, ולהתחיל כביכול את החיבור מחדש.
שאלה: לגבי המפגש הזה, מה צריך לקרות בו? מה זה אומר ש"אנחנו פורקים את עצמנו"?
אם יש לי משהו נגד הקבוצה, החברים, אז יש לנו זמן מיוחד שאנחנו מתאספים ויכולים לדבר על זה. אנחנו מכינים את עצמנו כדי לדבר כך שזה יקדם אותנו, ולא יקלקל את היחסים בינינו, אלא שיקלקל את היחסים לצורך החיבור, לצורך ההתקדמות. ואנחנו חייבים לברר את זה כי צריך לנקות את כל מה שיכול להיות בינינו כפסולת, את כל מה שלא נותן לנו להתחבר.
תלמיד: איך עושים את זה? נניח אני בא למפגש כזה, ומתחיל להוציא את כל הביקורת שיש לי כלפי החברים?
לא, ודאי שלא, עוד לא דברתי על זה. מדובר כאן על פעולה מתונה שבה אנחנו משתדלים בכל זאת בעצמנו קצת לחפור בקרקע שעליה כולנו עומדים, ולראות מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקדם. זאת אומרת אלה כבר פעולות התקדמות מצידנו, ולא מלמעלה בלבד.
כמו שכתוב "אני מעורר את השחר ולא השחר מעורר אותי"1. "שחר" זה השחור, החושך לפני הנץ החמה, לפני שמגיע אור הבוקר, יש חושך יותר גדול מאשר במשך הלילה.
כך אנו צריכים לראות את עצמנו. כמו שדוד המלך אומר, "אני מעורר את השחר", אני לא מפחד מהחושך, אלא ההיפך, שהוא יבוא כמה שיותר מהר, כמה שיותר עוצמתי, ואני אתקן את היחס שלי אליו.
שאלה: מבחינת איכות וכמות של הרגשת שמחה וביטחון, אפילו אם הם מאוד קטנים בהתקשרות הפנימית, אפילו גם מיעוט הרבים חבר אחד או שניים, בהרגשה מבחינה מטרתית זה הרבה יותר מאיזו מידה, נגיד מכל מה שהצטבר מהלימודים משך השנים. הרגשת תודעה כזאת זה משהו שאנחנו אמורים לדבר בינינו, או שזה מהדברים שכל אחד מדבר עם עצמו, בינו לבינו, ובינו לקונו?
אתם יכולים לדבר גם על זה, על דברים חיוביים אתם יכולים לדבר, ואפילו קצת על דברים שליליים, בתנאי שאתם מתקנים אותם במקום.
שאלה: מה מחזיק את האדם בסבלנות בזמן השגת החושך?
שזה מגיע מהבורא, סך הכול הוא לא מגלה שום דבר חדש, אלא שהנשמה שלך כבר מלאה בזה. עכשיו אתה מגלה באיזה חושך הנשמה שלך נמצאת, ואיך אתה צריך להשתדל להביא אליה את המאור המחזיר למוטב. אם הבורא מגלה לך את החושך, סימן שאתה יכול להביא אור לנשמה, "וחשכה כאורה יאיר"2.
תלמיד: איך להיות בסבלנות לכל התהליך של החושך, ויחד עם זה להיות בדרישה?
רק על ידי התכללות בקבוצה. באדם אחד לא יכולים להיות שני דברים מנוגדים, גם חושך, גם אור, והתרשמות מזה ומזה. זה קורה רק על ידי התכללות עם החברים, כל אחד נמצא בעולם שונה, במצב שונה, ואז בחיבור ביניכם אתם יכולים לקשור אפילו מצבים מנוגדים.
אני רוצה להגיד לכם שלום, נקווה שמחר בבוקר כבר נהיה יחד במתחם אחד. בהצלחה, כל טוב ושתהיה לכם שבת שלום.
(סוף השיעור)