שיעור בוקר 12.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', "עגולים ויושר", עמ' 44, דף מ"ד, דברי האר"י, אותיות ו' – ח'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף מ"ד, עמ' 44, פרק א', דברי האר"י, אות ו'.

אות ו'

הקו מחבר את כל העגולים יחד

"והנה ג הבחינה המחברת כל העגולים יחד, היא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף, ד ועובר ה ויורד ו ונמשך מעגול אל עגול, עד ז סיום תכלית כולם. ודרך הקו הזה, נמשך האור והשפע, הצריך לכל אחד ואחד מהם."

קריין: אות ג קטנה באור פנימי מתייחסת למילים " הבחינה המחברת כל העגולים יחד".

פירוש אור פנימי לאות ו'

"ג) פירוש, כי בעשר הספירות דעגולים כבר ידעת, שיש הפסק ומקום פנוי בין ספירה לספירה, דהיינו, כמידת ז' ספירות דהארת יושר, שבאותה הספירה (כנ"ל אות צ' ד"ה והנה), אמנם, בעשר הספירות של הקו, אין ביניהן הפסק כלל, שמתחילות מאור א"ס, ומתפשטות עד הנקודה האמצעית שהיא בחינה ד', שנקראת מלכות, שאין עוד שום בחינה למטה הימנה, כמבואר. הרי, שעשר הספירות הראשונות שהתפשטו מא"ס בסוד קו ישר, שנקראות ג"כ עשר הספירות דאדם קדמון, הנה אין ביניהן שום הפסק כלל. ולפיכך אומר הרב, שספירות הקו מחברות גם ע"ס דעגולים, כי ז"ס תחתוניות שבכל ספירה דיושר, מחברות ע"ס שבספירה עליונה דעגולים, עם ע"ס שבספירה תחתונה דעגולים. משום, דהארת ע"ס דחכמה דעגולים המקבלות מג"ר דספירת חכמה דיושר, הנה בהכרח, שהאור הזה עובר דרך ז"ס תחתונות דספירת כתר דיושר, שהרי ג"ר דחכמה דיושר מוכרחות לקבל מז"ס דכתר דיושר, ולהשפיע בע"ס דחכמה דעגולים. ונמצא ז' ספירות תחתונות דכתר דיושר, מחברות ע"ס דכתר דעגולים עם ע"ס דחכמה דעגולים. וכן, מחכמה לבינה, וכו' עד"ז."

שאלה: כתוב בהתחלה שהקו מחבר את כל העיגולים. בשביל מה נכתב כאן שהקו מחבר בין כל העגולים, מה זה עיגולים, ומה אנחנו יכולים לקחת מזה לעשירייה?

עיגולים זה יחס הבורא אלינו, כך הוא מתייחס אלינו, דרך העיגולים. כי לא חשוב לו אם מדובר בקטן, גדול, מוצלח או לא, זה פשוט היחס של הבורא אלינו - זה נקרא עיגולים. זה כמו שאמא מתייחסת לכל הילדים שלה, היא אוהבת את כולם, אין מבחינתה שום הבדל בין ילד לילד, היא רוצה לתת לכולם מכל הלב. וקו כבר נקבע על ידי התחתון, עד כמה התחתון יכול לקבל את השפעת העליון ולהיות בהתקשרות עם העליון.

תלמיד: זו התאמה הדרגתית שלנו ביחס לבורא?

קו זו המידה שאנחנו יכולים להיות בקשר עם הבורא. עגולים זה יחס הבורא אלינו, ולא חשובה התגובה מצידנו.

שאלה: האם אני מבין נכון שהקו מחבר את העיגולים באור חוזר?

נכון.

תלמיד: בעל הסולם כותב שהכתר של יושר מתחבר לחכמה של העגולים. למה הכתר של יושר מתחבר לא עם המלכות, אלא דווקא עם חכמה?

מהמקום שבו נגמר כתר דעגולים נמשך קו עד שהוא מגיע לכתר דחכמה דעגולים, וכך הקו מחבר את העגולים זה עם זה. עוד מעט ניכנס לזה.

שאלה: אתה אומר שעגולים זה היחס הכללי של הבורא כלפינו. איך ביחס הכללי הזה יכול להיות הפסק ואיזשהו מקום ריק?

ככל שאנחנו רוצים להתקשר לבורא, כך אנחנו מתקשרים לעגולים. עגולים זה יחס הבורא לבריאה, יושר זה יחס הנבראים לבורא, בוא נגיד כך בצורה גסה.

שאלה: האם תוכל להסביר לגבי שלוש ספירות ראשונות דיושר, איך מצד אחד הן יושר, ומצד אחר הן מתעגלות, וגם מה היחס שלהן כלפי עשר ספירות דעגולים?

בשלוש ספירות דיושר אין עדיין הגבלה של הקו ולכן הן יכולות להיות בקשר שלם עם העגולים.

תלמיד: אבל מה מבדיל בין שלוש ספירות ראשונות של יושר ובין עשר ספירות דעגולים?

שלוש ספירות דיושר הן עדיין ספירות ששייכות לכתר, חכמה, בינה, עדיין אין בהן הגבלות, על אף שהן כבר קו, ולכן הן נכללות בתוך ספירות דעגולים ואין הבדל ביניהן. יש איזה הבדל, אחר כך נלמד את כל הפרטים. מה שאין כן, ז' ספירות תחתונות דיושר לגמרי יוצאות מהטבע של העגולים, ולכן הן נמצאות למטה מהם בחשיבות.

שאלה: אחרי הצמצום הסתלק האור מכל הבחינות, אז איך יתכן שקו דק ממלא עגול?

אחרי הצמצום האור מגיע דרך הקו בלבד.

שאלה: אבל איזה יכולת יש לקו למלא את העגול?

קו ממלא את העגול. ההבדל בין עגול לקו הוא בסגנון המילוי. את הקו אני ממלא רק במידה שאני יכול להיות מכוון לבורא כמו שהוא אליי בצורה הדדית, אז נפתח הקו ומתמלא, מה שאין כן בעגולים יש שליטה של העליון עלי ואני לא יכול לעשות עם זה כלום. יוצא שאחרי הצמצום הקו ממלא את העגול.

שאלה: נראה לי שמדובר פה על תהליך ברית המילה, האם יש קשר לזה?

אין שום קשר.

שאלה: מה זה אומר הפסק ומקום פנוי בין ספירה לספירה, ומה הקו מחבר בין הספירות דעגולים?

חייב להיות הפסק בין ספירה לספירה, כי לכל ספירה יש טבע משלה, כוח משלה, רצון משלה, השפעה משלה, הכול מתוך הנברא, ולכן יש הבדל בין ספירה לספירה. אחד רוצה מתוק והאחר רוצה חמוץ, שניהם רוצים להשפיע, אבל כל אחד בצורה שלו, במידה שלו.

תלמיד: איך יוצא שכלים דיושר מחברים ביניהם, מה הם עושים?

כלים דיושר מחברים בין כלים דעגולים כדי להביא את ההשפעה - לא אותו האור, אף פעם לא יכול להיות אותו האור - אלא את ההשפעה מחיבור של כל הצורות שהם יכולים להביא לעגולים, בסופו של דבר לעגול הכתר.

שאלה: ג' הספירות הראשונות של היושר נחשבות ראש, האם יכול להיות שהקשר עם העגולים הוא בראש הפרצוף?

קשר של יושר עם העיגולים הוא בראש הפרצוף. כתר, חכמה, בינה, שבכל ההבחנות שייכות גם לראש ולעגולים.

שאלה: אם הקו זה היחס של הנברא לבורא, אז נראה שהקו היה צריך להיבנות מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה?

אתה צודק שהנברא בונה את עצמו כלפי הבורא, אבל איך הנברא מתעורר מלמטה אם לא מגיעה אליו השפעה מהבורא מלמעלה?

שאלה: איך עשר ספירות דעגולים מתלבשות על ג"ר דיושר, מה זה אומר?

הן לא מוגבלות ולכן יש להן אותה הצורה. אל תנסו לתאר את זה בצורה גיאומטרית, זה נכנס וזה יוצא, מימין ומשמאל, אלא תתארו זאת בצורה איכותית, במה האיכויות שלהן שוות, ואז תראו שיש ביניהן קשר. אם אתה רוצה לסדר את זה בציור, אז זה לא יצא, זה תמיד יהיה בלגן.

שאלה: לשנות משהו מצורה אחת לצורה שנייה זה נקרא קומוטציה או התקשרות, האם זה קשור לתהליך שאנו לומדים עליו?

עוד מעט אנחנו נלמד על זה.

שאלה: האם אפשר להגיד שלפי מצבים שלנו עלינו להידמות או לקו או לעגול?

אנחנו צריכים להידמות לקו או לעגול, העיקר להידמות לעליון. יותר טוב ודאי לעגול, אבל לממש את העיגול אנחנו יכולים רק דרך הקו, על ידי צמצום, מסך ואור חוזר, שבזה אנחנו ממלאים את העגולים.

קריין: אנחנו הגענו לאות ד באור פנימי מתייחסת למילה "ועובר".

"ד) פירוש, הקו שהוא הארת יושר, הוא כמו בוקע את גגי העגולים, ועובר דרך העגולים, ויורד ונמשך עד הסיום, דהיינו הנקודה האמצעית. אמנם ודאי, אין המדובר כאן במקום ושטח, ולהבין זאת צריכים לידע, שאין לך שום גילוי אור בעולמות, הן בעליונים והן בתחתונים, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה, שלמעלה מצמצום, והוא מחוייב להשתלשל ולעבור בכל אותם המדרגות והעולמות, שנמצאים בין אותו העולם, שהמקבל, של גילוי האור האמור, נמצא בתוכו, ובין א"ס שלמעלה מצמצום.

וכבר ידעת שאין העדר ברוחני, ולפי"ז, אי אפשר כלל לומר, שאותו הגילוי, דהיינו האור המחודש, המשתלשל דרך המדרגות, נעדר ממדרגה ראשונה בעת ביאתו לשניה, ונעדר מהשניה בעת ביאתו לשלישית, כדרך דבר גשמי העובר ממקום למקום, שזה לא יתכן ברוחני כלל, כי אין העדר נוהג בו, אלא בהכרח שהוא נשאר בכל מדרגה ומדרגה בדרך עוברו במדרגה, וענין ביאתו למדרגה השניה, דומה למדליק נר מנר, שאין הראשון חסר כלל. באופן, שגילוי האור, הבא לאיזו מדרגה שבעולם העשיה, זכו בו מקודם כל המדרגות שבעולמות, שבין הא"ס שלמעלה מצמצום עד המקבל הנמצא בעולם העשיה.

ולפי"ז נמצא שהארת הקו הישר, מוכרחת לעבור דרך הכלים דעגולים, להיות שבחינת הכלים דעגולים קדמו לקו, שהכלים דעגולים יצאו תיכף עם הצמצום, אבל הכלים דיושר יצאו אח"כ עם הקו, וע"כ הארה זו העוברת ביניהם, לא זזה משם לעולם, כמ"ש, שאין העדר ברוחני.

עוד צריך שתדע שבענין השתלשלות האור ממקום למקום האמור, יש ב' בחינות השארה במקומות ההעברה: בחינה אחת היא, "השארה בקביעות", שפירושה הוא, שמתערבת ומתחברת באור הנמצא מכבר במדרגה ומתיחדים לאחד, שדומים כמו שהיו מתמיד דבר אחד, ובחינה שניה יש, אשר היא רק "השארה עוברת", כלומר, שאינה מתערבת ומתיחדת בבחינת אור המקום לדבר אחד, אלא נמצאת שמה מצוינת כבחינה מיוחדת לעצמה. וזה משמיענו הרב, שאותו אור הקו, העובר דרך מדרגות העגולים, אינו מבחינת "השארה בקביעות", אלא רק בבחינת "השארה עוברת", ללמד, שאינה מתערבת עם אור העגולים לבחינה אחת, אלא שנמצאת שמה מצוינת בבחינתה. וזה שמדייק הרב, במלה "ועובר", והבן."

אנחנו רואים גם בעולם הזה כשנכנסים מים למים, נניח נהר שנשפך לים, שהמים של הנהר לא מתערבבים עם המים של הים, כי זה בכל זאת טבע אחר. וכך גם כאן אנחנו יכולים להבין, שיש לנו עגולים ואור שבעגולים, ויש לנו קו, ואור הקו נכנס לעגולים ועובר שם בפני עצמו, וזה לא חייב להיות שהוא מתבטל שם ונעלם.

"וטעם הדבר הוא, מפני שהאור שבקו, הוא קודם לאור שבעגולים, שהרי העגולים מקבלים אורותיהם רק מאור הקו, וע"כ אור הקו חשוב בהרבה מאור העגולים, וע"כ אינו מתערב עם אור העגולים, כנ"ל. ואור הקו נקרא אור הרוח, ואור העגולים נקרא אור הנפש."

זה מצד אחד. מצד אחר אנחנו יכולים להגיד שהאור הראשון כולו היה אור של העגולים, שיצאו העגולים קודם כל, ואחר כך מהם נעשו הבחנות, בחינות, צמצומים ויושר. אבל לעניין התיקון שלנו ודאי שהקו קודם לעגולים. מבחינת ההשגחה העליונה עגולים קודמים ליושר, מבחינת התגובה להשגחה העליונה היושר קודם לעגולים.

שאלה: אמרת שנהר מצטרף לים ולא נעלם שם. אני מתפלל כל היום להתמוסס בעשירייה שנמצאת בדבקות ולהיעלם שם, אז מה בדיוק קורה, איזה סוג של התמוססות צריכים לקבל בתוך העשירייה?

השפעה כללית הדדית, אבל לא שאתה נעלם שם, אל תדאג, אתה לא תיעלם בעשירייה ומה שיהיה בסך הכול זה קשר אינטגרלי, התכללות שלמה שתבוא רק על ידי הכוח העליון.

תלמיד: אבל לא נשאר שום דבר מ"האני" שלי?

ועוד איך נשאר, איך אתה יכול להגיד כך?

תלמיד: כי האני שלי הוא אגואיסטי.

זה לא חשוב שאתה אגואיסטי. האגו, "מלאך המוות יהיה מלאך הקדוש", וכל הדברים יירשמו על שמך דווקא בזכות האגו שלך. קיבלת אותו מלמעלה וניסית להילחם עימו ולא יכולת, ובכל זאת הוא נשאר שלך.

תלמיד: אז מה שמתחלף בכל הסיפור זו רק הכוונה?

כן, "מלאך המוות יהיה מלאך הקדוש".

שאלה: נתת דוגמה לגבי מים שלא חודרים זה לתוך זה. רציתי לשאול לפי האות קודמת האם האור, העיגולים, והקו, החיבור ביניהם, זה דומה לפטרייה אטומית, אם בכלל אפשר להשוות בצורה גשמית כזאת?

אני לא רוצה לדבר על פטרייה אטומית, לא כדאי לנו להתעמק בזה כדי לא לעורר את הכוחות האלה.

אני שמח מאוד שעכשיו אנחנו נמצאים בתקופה כזאת של יחסים בינינו, בין כל המדינות, שהאיום האטומי לאט לאט יורד מהפרק, שמפסיקים להזהיר זה את זה, וכאילו ללחוץ למי יש יותר, למי יש פחות. אנחנו הרווחנו מאוד על ידי המלחמה הזאת באוקראינה מבחינת היחסים שלנו והאיום האטומי. זה באמת טוב, כל ההפחדה וכל הלחץ הזה יורדים. האנושות לאט לאט מגלה שהנשק האטומי הוא למעלה מהגובה שלה, ובאמת חבל שאיינשטיין גילה אותו.

שאלה: מתוך הטקסט ברור פחות או יותר שהעגולים מאירים בגלל שמאיר הקו, אבל לפי מה זה קורה, מאיזו סיבה, מהו סדר הפעולות שמביא לזה?

הסדר הוא שקודם עגולים ואחר כך קו כי מלכתחילה יחס הבורא לנברא מלמעלה למטה הוא עגולים. ההגבלה ביכולת של הנברא להידמות לבורא זה הקו. וכאן בין עגולים ליושר אנחנו לומדים איך הם יכולים להיות בהשתוות, בהתקשרות ביניהם בהשפעה הדדית זה אל זה. איך הנברא דרך הקו מתחיל להגיע לדבקות ולאותה צורה של עגול כמו הבורא.

תלמיד: אפשר להגיד שהיחס של הבורא אלינו הוא הקודם ואנחנו מנסים להחזיר לו יחס דרך העשירייה, ולפי הטקסט הבנתי שהעגולים מאירים רק אם הקו מאיר, זאת אומרת אנחנו אלה שקובעים את הסדר. למה הסדר מתחיל דווקא מאיתנו?

בזה שהבורא נתן לנברא יכולת לצמצם את ההשפעה של העליון, של הבורא אליו, זאת אומרת לעשות צמצום, הוא נתן לנברא יכולת להאיר בכל המציאות רק לפי החלטת הנברא. במידה שהנברא יכול להיות בהשתוות הצורה עם הבורא, הוא פותח קו והאור העליון יכול להאיר.

שאלה: זה נשמע שכל התנועה הזאת בין הקו לעגולים קשורה לתיקונים שהרצון לקבל עושה, זה נכון?

נכון, ודאי שהכול תלוי בתחתונים. הבורא הכין את הכול, גידל את התחתון, עשה את מערכת החוקים, הכול, ואחר כך נתן הכול לתחתון כדי שהתחתון יגדל, יבין וילמד מתוך המכות, מתוך הליטופים של העליון, מכל מיני דברים, איך הוא באמת צריך להתנהג כלפי העליון, ויגיע לכזה מצב שבסופו של דבר הוא יהיה כמו העליון, שהכול בידי התחתון והתחתון ממלא את כל הבריאה, ואפילו בונה את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי".

שאלה: אתמול אמרת שאתה לא רוצה לשרטט שרטוטים. האם לנו מותר לצייר או לשרטט לפי מה שאנחנו מרגישים, לפי התוכן שאנחנו קוראים, או שאנחנו צריכים לפנות לשרטוטים שכבר קיימים?

איך שאתם רוצים, אני לא מגביל אתכם בשום דבר. רק ראיתי שבמשך חייו רב"ש מאוד מאוד היה נזהר מלצייר. הוא לא היה רגיל לזה, הוא לא למד בבית ספר רגיל, הוא לא למד את חכמת הציור, לכן לא הייתה לו שום גישה לזה. אבל הוא גם לא רצה, הוא רצה להסביר הכול בצורה רגשית, במילים. שמתוך המילים אתה בונה בתוך עצמך צורות, ציורים איך הדברים האלה משתווים, מתרחקים, מתקרבים, נכללים, כל זה בצורה רגשית, כי כל הרוחניות מתבארת ברגש, ולכן כך הוא היה רוצה.

כשאני הבאתי לו כל מיני שרטוטים משלי, הוא התייחס לזה בהסתייגות - שלמתחיל זה בסדר, אבל בעצם הוא לא כיבד את זה. אני זוכר שרציתי לעשות ממש אלבום שרטוטים, ממש ספרים שלמים שקיימים רק משרטוטים, ועל ידי השרטוטים אני יכול להסביר כל מה שיש, צמצום וקו ומשולש, מרובע ועיגולים ויושר ויחסים בין כולם לכולם, הכול מובן כשרואים בעיניים. אבל אחר כך ראיתי שכל זה לא טוב, כי זה לוקח את האדם לשטח החיצון של הציור ומנתק אותו מהשטח הפנימי שלו, מהציור בנשמה שהוא צריך לצייר, ששם הוא קיים, והקבוצה קיימת, והבורא קיים, ושם הוא יבנה בתוך ליבו, בתוך ההרגשה שלו את כל היחסים האלה בינו לבין כל מי שמחוצה לו, בורא ונבראים, ולכן עזבתי את זה.

אתם רוצים לעבור אותה דרך שלי? זו דרך ארוכה, מבלבלת ומבולבלת. וחוץ מזה, אתם כל כך הרבה אנשים היום בעולם, אלפי אנשים, אם כל אחד יתחיל לשרטט, מה יצא לנו מזה? אנחנו לא נצא מזה. אני ממליץ לכם רק לעשות שרטוטים רגשיים, ברגש בלבד, ולא לצייר את זה אף פעם על הנייר.

שאלה: איך זה שהקו ממלא את העגולים אבל הוא לא מתערבב עם העגולים?

אלה אורות שונים. אור הקו שנכנס לעיגולים מתחיל להתקבל בתוך העיגולים בצורה אחרת כמו בעגול, אבל הקו שנכנס לעגול נשאר קו.

שאלה: לגבי היחס לבורא מלמטה. מה חסר בתכונת החסדים מלמטה כדי שזה יקרא אור חוזר?

שאלה לא פשוטה. אור החסדים יש בו כמה דרגות. יש אור חסדים שמגיע מתוך זה שהנברא לא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלו ואז תלוי באיזה רצון לקבל הוא לא רוצה להשתמש. יוצא שיש לנו אור חסדים שממלא את הבחינות בכל הבחינות שהנברא דוחה את האור העליון, רוצה להיות בהשפעה לאור העליון בזה שלא מקבל ממנו, אז מתפשט לנברא אור פחות מאור חכמה, יותר שפל, וממלא אותו, זה אור החסדים.

לכן גם באור החסדים יש לנו דרגות. כי גם אור החסדים מתפשט כתוצאה משימוש ברצון לקבל. רק שימוש כזה שאני לא רוצה למשוך ולקבל ברצון לקבל אלא להיות ניטרלי. אבל להיות נייטרלי מעל איזה רצון לקבל אני רוצה לא לקבל. ולכן גם באור החסדים יש לנו נרנח"י, אם אפשר כך להגיד. זאת אומרת יש לנו חמש דרגות של אור החסדים.

שאלה: האם קו ועיגול צריכים לעשות שיווי צורה ומה התנאים לכך?

קו ועיגול צריכים להגיע למצב שאין קו ואין עיגול אלא הכול אחד.

תלמיד: מה זה אומר שהעיגולים קדמו לקו?

כי זה יחס הבורא לבריאה, טוב ומיטיב לכולם.

שאלה: כשאנחנו לומדים מתעוררים בנו רצונות חזקים שמנתקים אותנו מאיזו מציאות פנימית - מהחכמה הזאת.

כי הרצון לקבל שלנו מנתק אותנו.

תלמיד: למה כשאנחנו לומדים תע"ס ודווקא את החומר הזה, פתאום מתעוררים רצונות שמנתקים אותנו מהמציאות המיוחדת הזאת - עליה אנחנו לומדים?

אנחנו לומדים על רצונות והשפעות והאור בתוכם, ולכן אנחנו כאן מתבלבלים יותר. החומר הזה מאוד מסדר אותנו, אבל במה שמסדר הוא גם מבלבל אותנו. תמיד קורה כך כשלומדים את החלק הזה.

שאלה: אתה אומר שאנחנו בונים את הבורא בעצמנו. כביכול יוצא שהקו בונה את העיגולים מלמטה למעלה. אבל אתה גם אומר לא לשרטט, לא לדייק בצורה כזאת. אם אנחנו קוראים שאורות נפש נמצאים רק בעיגולים, רוח רק בקו, אני מנסה איכשהו להבין את זה רגשית.

אתה צריך לצייר את זה בהרגשות. אם יהיה לי עיגול, מה זה עיגול? אני מתייחס לכולם בשווה, אז מה שממלא את העיגול נקרא "אור הנפש". תנסה לצייר בצורה כזאת שאתה בזה תפתח את עצמך. תכין את הכלים שלך. אחרת אתה רוצה לקבל התרשמות מהרוחניות ולהכניס אותה לתוך הגיאומטריה, לתוך שרטוטים גשמיים, מה יצא לך מזה, אתה רוצה לצייר סכימה של הנשמה? אתה לא תוכל לעשות, ולא תוכל אחר כך גם לייצב את זה בשום חומר.

שאלה: אני רוצה לקבל ממך יותר דוגמאות רגשיות. נגיד אם הנפש זה האור שמתייחס לכולם כשווים, כמו אמא שמתייחסת לילד שלה. אז מה זה רוח?

תקרא את ההגדרות בפירוש המילות, בתלמוד עשר הספירות, ואז תבין משם מה לעשות.

תלמיד: אם אנחנו נבנה, נתאר את צורת הבורא בצורה לא נכונה, זה לא יבנה? זאת אומרת בכל עשירייה צריך להיות איזה בורא משלה, אבל עם זה בתיאום מלא עם מה שכתוב בתע"ס?

כן.

שאלה: כתבת ספר ברוסית, ובתרגום לאנגלית הוא נקרא ""attending the world behind ובעברית "השגת העולמות מהעבר". קראתי את הספר הזה לפחות 15 פעמים. יש בו חלק שאתה מסביר עם ציורים מאוד חשובים, בגלל שהם קרובים יותר ללב, והיד קרובה יותר ללב, כשאתה מצייר זה דבר מאוד מיוחד.

עכשיו אני מבין שמשהו השתנה פה, משהו השתנה מהזמנים ההם, לזמן הזה. למה פתאום הציור צריך להיות רגשי, ופעם הסברת בספר שזה מהלב? מה הולך פה?

מקובלים במשך הרבה דורות ציירו הרבה ציורים, ובהם הם רצו בצורה לקונית, קצרה להסביר במקום בהרבה מילים את העניין. בציור זה יוצא הרבה יותר קצר. אתה מסתכל על הציור, יש בו דברים שאתה מיד יכול להבין על מה הם רוצים לדבר. לעומת זאת להסביר במילים מה קורה בציור, ייקח לך אולי כמה דפים בספר. זה נכון.

אבל אז הבעיה שלנו היא שאנחנו נשארים רק בתוך הציור ולא רוצים להעביר אותו לרגש ולכן החכמה הזאת נשארת בצורה יותר חיצונה. היא לא נוגעת בלב שלנו, היא לא נוגעת ממש בפעולות הפנימיות שלנו. אנחנו חייבים להגיע למצב שהחכמה הזאת תנגן בתוכנו, בפנים, בתוך הרגשות, ולא בתוך השכל בתמונות שכליות. ברור?

תלמיד: כן. אז אתה אומר שמשהו השתנה, מהזמנים שכתבת את הספר לזמן הזה. ועכשיו אנחנו צריכים להפסיק לצייר ציורים, ולהתחיל להרגיש אותם?

להתחיל להרגיש את הציורים, נכון.

קריין: אז אות ה מתייחסת למילה "ויורד".

"ה) כל התפשטות אור עליון לנאצל, מכונה בשם ירידה, שהמשמעות היא, שכמו שמתפשט כן הולך ומתעבה. וכבר ידעת, שהזך ביותר מכונה מעלה, והעב ביותר מכונה מטה, וכיון שהאור הולך ומתעבה בדרך התפשטותו, א"כ הוא הולך ויורד מלמעלה למטה.

וטעם ההתעבות הזאת, שהאור מקבל בסיבת התפשטותו, הוא משום, שהוא מתפשט על סדר ד' הבחינות, שמתחיל מבחינה א' עד ביאתו ופוגע במסך הנמצא בבחינה ד', וא"כ הוא הולך ומתעבה, כי בחי"א היא הזכה מכולן, ואחריה בחינה ב', וכו' עד לבחינה ד' העבה מכולן (עי' בחלק א' פ"א אות נ' ד"ה וטעם)."

קריין: אות ו' קטנה מתייחסת למילים "ונמשך מעיגול אל עיגול".

"ו) הארת יושר מתבטאת בלשון "ונמשך" והארת עגולים בלשון "מתעגל" (לעיל אות צ')."

זה ברור, לפי הטבע של הכלים, זה נמשך, וזה מתעגל.

קריין: אות ז' קטנה מתייחסת למילים "סיום תכלית כולם".

"ז) היינו בחינה ד' שבעגולים, שנקראת הנקודה האמצעית. והיא המכונה הכדור החומרי שבעולם הזה. ובחינת האצילות שבעולם אדם קדמון היתה מתפשטת מתחילה, עד לעולם הזה, אלא אחר שנעשה צמצום ב', שנקרא עולם הנקודים, אז נתעלה הסיום דאצילות אדם קדמון לבחינת נקודה דעולם הבא, שמקומה נבחן למעלה מעולם הבריאה, כמו שיתבאר במקומו, בע"ה."

קריין: אות ז' דברי האר"י.

אות ז'

כל עולם וכל ספירה כלולים מע"ס פרטיות ומפרטי פרטיות לאין קץ.

ספירות דעגולים מקיפות זו את זו כגלדי בצלים

"והנה כל עולם ועולם יש בו יוד ספירות פרטיות, וכל ספירה וספירה פרטית שבכל עולם ועולם, ח כלול מיוד ספירות פרטי פרטיות, וכולם ט כגלדי בצלים זה תוך זה, על דרך תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים."

קריין: למטה. אות ח' קטנה מתייחסת למילים "כלול מיוד ספירות פרטי פרטיות".

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ח) טעם דבר התכללות הספירות האמור, תבין, על פי הכלל הנודע, שאין העדר ברוחני, וכל אור העובר ממקום למקום קונה מקומו לנצחי, בכל אותן הבחינות שעבר דרכן, כמ"ש לעיל אות ד' ד"ה פירוש עש"ה. ומתוך שכל ספירה תחתונה, נאצלת מספירה עליונה, בדרך סיבה ומסובב, ע"כ נחשבת התחתונה כעוברת דרך העליונה.

וע"כ, הכרח הוא, שכל הספירות נכללות זו מזו, כי למשל, כשיוצאות ב' הספירות הראשונות כתר וחכמה, הרי אור החכמה, מחויב לצאת מא"ס ב"ה, שהכל נמשך ממנו, ואח"כ אור החכמה מחויב לעבור, דרך ספירת הכתר, בטרם ביאתו לספירת החכמה, משום שספירת כתר גרמה יציאתו. ומתוך שספירת חכמה עברה שמה, קנתה מקומה שם, ונמצאות עתה ב' ספירות בכתר, שהן כתר חכמה. ועד"ז אחר שיצאו כל ע"ס דאור העליון ממעלה למטה עד המלכות, הרי כל ט' הספירות שלמטה מכתר, הוכרחו לעבור דרך הכתר, משום שהיה סיבה ראשונה ליציאת כולן, וא"כ קנו כולן מקומן שמה, כי אין העדר ברוחני כנ"ל, וא"כ ישנן בהכרח כל ט' הספירות התחתונות, גם בכתר עצמו, מטעם שעברו שמה, כמבואר."

לכן בכתר יש את כל עשר הספירות, בחכמה תשע, בבינה שמונה וכן הלאה.

"ועל דרך זו, יש בהכרח ט' ספירות בחכמה, כי ח' הספירות שלמטה ממנה, הוכרחו לעבור דרכה, כנ"ל בכתר. וכן ח' ספירות בבינה, מהטעם האמור. וכן ז' ספירות בחסד וכו', ואחת במלכות, להיותה התחתונה.

ונודע, שמלכות מעלה ע"ס דאור חוזר ממנה ולמעלה, המלבישות לע"ס דאור העליון, הנקראות ע"ס דאו"י. ואור חוזר זה, נקרא אור המלכות, שאין לה שום אור אחר. ואו"ח זה, מכונה בכל המקומות ע"ס העולות ממטה למעלה, עי' בהסת"פ ח"ב פ"ו אות ס"ו, ונתבאר שם, שהמלכות נקראת כתר לע"ס ההן, משום שהיא סיבה ליציאתן. והסמוך לה נקרא חכמה, ומדרגה ג' ממנה נקראת בינה וכו'. ונמצא כאן, שכל הזך יותר, הוא קטן יותר, עד שהכתר האמיתי מקבל מאו"ח זה, רק בחינת מלכות, עש"ה.

ולפיכך, תשכיל, אשר הע"ס האלו שממטה למעלה, נמצאות כולן במלכות, שהרי כולן עוברות דרך המלכות, כי המלכות היא השורש שלהן, וע"כ קנו כולן מקומן במלכות, ונמצא ע"כ, שגם המלכות כלולה מע"ס. ודרך היסוד, עוברות ט' הספירות דאו"ח, הרי יוד ספירות ביסוד: ספירה אחת דאור העליון, שהוא ממעלה למטה, וט"ס דאו"ח שהן ממטה למעלה, שמוכרחות לעבור מקומו. ועד"ז, ע"ס בהוד: ב' ספירות ממעלה למטה, דהיינו אור ההוד, ואור היסוד העובר דרכו, וח' ספירות ממטה למעלה. ועד"ז, ע"ס בנצח: ג' ממעלה למטה, וז' ממטה למעלה. וכו' עד"ז. באופן, שאחר יציאת ע"ס דאור העליון וע"ס דאו"ח, נעשתה כל אחת ואחת כלולה בהכרח מע"ס שלמות. ועד"ז בפרטי פרטיות עד אין קץ, שנמצא בהכרח כל אותו דרך ההתכללות האמור. ואכמ"ל יותר."

זאת אומרת, תמיד יש לנו עשר ספירות, רק השאלה כמה יש לנו מלמעלה למטה, וכמה מלמטה למעלה, אבל תמיד לכל ספירה וספירה יש עשר ספירות פרטיות משלה. בעצם זה התוכן של כל ספירה וספירה, זו העוצמה שלה, זו המהות שלה, עד כמה היא מחזיקה מלמעלה למטה, ומלמטה למעלה. מלמעלה למטה אלה ספירות האור, וממטה למעלה אלה ספירות הכלי, אם אפשר להגיד כך, למרות שזה לא מדויק אבל זה בעצם העניין. מלמטה למעלה זה כמה שהם מחזיקים אותה, ומלמעלה למטה זה כמה שהיא מאירה להם.

שאלה: למה לפעמים יש לחלוקה לג"ר ולז"ת ולפעמים יש לג"ר ולו"ק?

זה אותו דבר, לא הייתי עכשיו נכנס להבדלים שבין ז"ת לו"ק, זה לא חשוב.

שאלה: אם קו לא נכנס בעיגול, העיגול לא מאיר?

העיגול לא יכול להאיר בעצמו. העיגול יכול לתפקד רק אם הוא קשור לקו.

שאלה: מה מלמד ההפסק בין העיגולים?

אלה אורות שונים ובהתאם לזה כלים שונים כדי לגלות את האורות השונים האלה.

קריין: אות ח' למעלה בדברי האר"י.

אות ח'

כל עגול הקרוב לא"ס יותר מחברו, נבחן לעליון ומשובח מחברו, עד שעולם הזה

להיותו בנקודה האמצעית המרוחקת מא"ס יותר מכולם, הוא בתכלית הגשמיות

"כל עגול ועגול מכל העולמות כולם, אשר בתוך החלל, י כל הקרוב אל אור א"ס יותר מחברו, הוא עליון מאד ומשובח מחברו, עד שנמצא כי העולם הזה הארציי החומרי, הוא נקודה האמצעי תיכונה, תוך כל העגולים כולם, בתוך כל המקום החלל ואויר הפנוי הנ"ל. וגם הוא מרוחק מן הא"ס הרחקה גמורה, יותר מכל העולמות כולם. ועל כן הוא כל כך גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות, עם היותו נקודה אמצעית בתוך כל העגולים, והבן זה היטב."

אמנם הנקודה האמצעית הזאת היא העולם שלנו, המרכז של כל הבריאה, וכאילו אליו, למרכז הזה מכוונת כל ההתפתחות של כל העיגולים מאינסוף ועד הסיום, ובכל זאת המרכז הזה חשוך ולא מסוגל לכלום בעצמו. אבל כשהוא מקבל את ההשפעה מלמעלה ועל ידה מתחיל להשתנות, אז הוא מגיע בחזרה לכך שהוא מקבל את כל מה שלמעלה ממנו.

קריין: אות י' קטנה מתייחסת למילים "כל הקרוב אל אור א"ס יותר מחברו".

פירוש אור פנימי לאות ח'

"י) כבר ידעת ענין קרוב, שאין כאן משמעות של מקום ח"ו, אלא הפירוש הוא בקרבת הצורה. גם ידעת שמא"ס ב"ה עד הנקודה האמצעית, יש ד' בחינות של שינוי הצורה, שהן הן עשר הספירות של העיגולים, שהנקודה האמצעית, היא הבחינה הד' העבה יותר מכולם. והעגול הראשון שנקרא כתר, הוא בחינת השראת השורש של ד' הבחינות הללו, כנ"ל. ומובן מאליו, שעגול הכתר, שהוא הזך ביותר מכל העגולים, הרי קרובה צורתו לא"ס יותר מכולם. ובחינה א' העבה ממנו מעט, רחוקה מא"ס ב"ה יותר מהכתר. ובחינה ב' העבה יותר, רחוקה יותר מא"ס מבחינה א', עד שהנקודה האמצעית העבה מכולם, נבחנת, שהיא רחוקה מא"ס ב"ה יותר מכולם.

ואין להקשות על זה, ממ"ש לעיל (ח"א פ"א אות ק'), אשר אין בחינת מעלה ומטה בעגולים. כי הכונה כאן, אחר שהעגולים קיבלו לתוכם את הארת הקו, אז נעשתה בהם בחינת מעלה ומטה וכל התכונות, הנוהגות בקו.

זאת אומרת הקו מסדר לנו את הכיוון הזה מלמעלה למטה, וגם ממטה למעלה, והעיגולים מתלבשים עליו, תלויים עליו, כמו שתולים צעצועים על עץ, זה העניין של הקו והעיגולים. לכל אחד יש תפקיד משלו והוא מתפקד בעצמו, אבל הסך הכול, היחס של כולם מהווה את קשר של הנבראים עם הבורא.

בזאת סימנו את חלק ב' של תלמוד עשר הספירות.

שאלה: משהו עקרוני לגבי מה שאמרת על השרטוטים. יש הרבה חברים שמלמדים בקמפוסים חדשים, והם שואלים אם זה שייך גם ללימוד של חדשים, האם להימנע מלשרטט?

אתם צריכים לראות, אני לא חושב, את התלמידים החדשים הייתי מלמד כמו שלימדנו קודם, עם שרטוטים, עם גרפים למיניהם, וכן הלאה, כי זה נותן להם תפיסה יותר ציורית.

אבל למתקדמים כמונו, אנחנו רוצים שזה יהיה אצלנו כמו שכתוב "כתוב על לוח ליבך", על הרצונות שלך, על הרגשות שלך. שתנסה לכוון אל כל העיגולים ויושר את העצבים, את המחשבות, הרצונות, ואת העולם הפנימי שלך. תנסה לסדר אותו לפי עיגולים ויושר, לפי ההתקשרויות ביניהם, ואז תראה עד כמה אתה מגיע להתקשרות יותר נכונה, יותר פנימית לעולמו של הבורא.

שאלה: האם אפשר לחשוב שהנשמות בעשירייה, הן בשבילי עיגולים, יחס הבורא אליי, והיחס שלי לעשירייה, היחס שלי לבורא, זה קו?

כן, יפה מאוד, כך אפשר לתאר, זה אומנם משתנה מפעם לפעם אבל כך אפשר לתאר.

שאלה: מהם כלים דיושר?

כלים דיושר אלה רצונות לקבל המסודרים לפי צמצום וקו, בחינות, שורש, א', ב', ג', ד', הרצונות האלו פועלים רק לפי היכולת להתגבר.

שאלה: כתוב באות ג' "ז' ספירות תחתונות דכתר דיושר, מחברות ע"ס דכתר דעגולים עם ע"ס דחכמה דעגולים." מה נמצא בין העיגולים, היכן שאין ז' ספירות דיושר?

נניח שדבר כזה קורה, אז אין שם מילוי.

שאלה: האם יש השפעה של אור מלמעלה למטה הממלאת את העיגולים המסודרים לפי חשיבותם עם הקווים?

כן, בדיוק כך קורה.

תלמידה: אם המלכות היא הסיבה לקיומו של המבנה הזה, מה התהליך כאן, האם המלכות צריכה להפוך למעגל ואחר כך לקו?

מלכות הופכת להיות כתר כי היא בעצם ממלאת, נותנת מקום, אישור לכל הכלים דעיגולים להתמלא על ידי הקו. מלכות הופכת להיות כתר לקו, כתר דאור חוזר.

שאלה: האם נכון לחשוב שאנו בעשירייה בונים קו דרך המאמצים של כל אחת להתחבר למרות הדחייה והניגודים המתגלים?

כן.

שאלה: אם הבורא מתייחס אלינו דרך עיגולים ולעיגולים אין מסך, איך הקו, היחס שלנו לבורא, יכול לעבור בין עיגולים שאין להם מסך?

כי על ידי המסכים אנחנו בונים יחס של השפעה ובכך מזדהים עם העיגולים המגיעים מהבורא, זה כמו האורח ובעל הבית.

שאלה: על ידי בנייה של יחס לבורא מלמטה למעלה, הנברא יוצר כלים חדשים או מגלה כלים קיימים?

את הרצון לקבל הבורא ברא, את הרצון להשפיע אנחנו מקבלים מהאור כמה שיש באור. כל העבודה שלנו היא איך לחבר את הרצון לקבל המגיע אלינו מהטבע שלנו ואת הרצון להשפיע שאנחנו יכולים למשוך מהאור ולקשור אלינו, זו בעצם העבודה שלנו. לכן אנחנו צריכים תמיד להשתדל למשוך כמה שיותר רצון להשפיע מהבורא ולהשליט אותו, לכסות על ידיו את הרצון לקבל שלנו כך שבדיוק הם יהיו שווים, זה נקרא שאנחנו עובדים בכל פעם בצורה השלמה.

תלמידה: אבל השאלה, האם הכלים שאנחנו משיגים בעבודה הזאת הם כלים חדשים שאנחנו יוצרים או שאנחנו מגלים כלים שכבר קיימים, שלא גילינו אותם קודם?

בדרך כלל אלה כלים חדשים.

שאלה: האם בעל הסולם משתדל להעביר לנו את הטקסט בצורה רגשית כמו רב"ש?

כן, ויותר ממנו, בעל הסולם מאוד רגשי, הבעיה היא רק איך הוא מגיש לנו את הטקסט, הוא רוצה שנקבל אותו בצורה מדויקת כמה שאפשר, ואז כל אחד ואחד לפי מידת ההתרגשות, ההתפעלות שלו מגלה.

שאלה: מה הבדל בין אור חסדים ואור חוזר, האם הם יחס הבורא לנברא?

אור חסדים הוא אור המגיע מלמעלה למטה, מהתעוררות הנברא להתקשר, להידמות, להתקרב לבורא. אור חוזר מגיע מההתעוררות ממטה למעלה, שהנברא רוצה לחזור להיות כבורא. לכן זה נקרא "אור חוזר". שניהם אומנם אורות של השפעה, אבל הסיבה שלהם לגמרי שונה. האחד מגיע מהבורא והשני מגיע מהנברא.

שאלה: האם השגה מגיעה לנו אחרי מילוי הכלים העיגולים על ידי הקו?

כן. אפשר כך להגיד. זה לא תמיד ולא בצורה כזאת חד משמעית, אבל בעצם כן. הגישה הכללית נכונה.

שאלה: האם את המעבר מעיגולים לקו, אפשר לעשות בעזרת ביטול בעשירייה?

כן. ובכלל, על ידי ביטול בעשירייה האדם יכול לעשות כל מיני צורות. זה כמו שאנחנו רואים בהחלקה על קרח, שאנשים עושים כל מיני צורות. כך אנחנו ביחס לחברה שבה אנחנו נמצאים, אנחנו יכולים לעשות כל מיני צורות ביחסים בינינו לחברה ומזה נעשים כל מיני ציורים. גם יושר, וגם עיגולים וקשר ביניהם. ככה זה קורה.

שאלה: האם ברגע שאנחנו עוזבים את הכוונה הנכונה, אנחנו נזרקים מהקו אל תוך העיגול ונהפכים לדומים לכל האנשים?

כן.

שאלה: אנחנו מרגישים הרבה שינויים לאחרונה, שנראה שהתעוררו דווקא מתוך הלימוד של תע"ס. אז השאלה, איך להיות יותר מותאמים למערכת של אדם הראשון על ידי איחוד הרגשות בעשירייה? איך אפשר להשיג את זה?

על ידי כך שאתם מתאמצים לעשות כל מיני פעולות. אפילו אם אתם לא מבינים איך עושים את זה. כמו ילדים קטנים שמסתכלים על הגדולים ועושים אותו הדבר, למרות שלא מבינים, למה, בשביל מה, מה התועלת. אבל עושים מפני שרואים את זה אצל הגדולים.

כך אנחנו. צריכים להשתדל לקיים כל מיני פעולות, אולי טיפשיות, אולי לא נכונות, אבל אנחנו בתום לב עושים את זה, ובזה אנחנו מקדמים את עצמנו לרוחניות ומתחילים להבין ולהרגיש.

כניסה לרוחניות זה כמו כניסה לגשמיות, "ממעשיך היכרנוך". צריכים לעשות כמו הילדים, בלי שום הבנה עושים ועושים - מסתכלים עליך ועושים. כך גם אנחנו ברוחניות, צריכים לעשות כל מיני פעולות שהמקובלים כותבים לנו, ולעשות אותן בלי שכל.

תעזוב את השכל הגשמי שלך, הוא לא יכול לתת לך שום עזרה לעלות לעולם הרוחני. אלא מהשכל שלך אתה צריך ללמוד רק דבר אחד, לראות מה המקובלים דורשים ואת זה להשתדל לבצע. זה הכול. ותמיד המדרגות מסודרות בצורה כזאת, שמה שקורה בשכל שלי, בכוחות שלי, מה שאני משיג, זה מספיק לי לעלות גם לדרגה יותר עליונה – למרות שאין לי מהדרגה היותר עליונה כלום. אבל אם אני רוצה לעלות אליה אז אני מגלה שיש לי היכולת.

כך זה קורה, מפני שלפני שאני נמצא בעולם התחתון, ישנן ירידות מאין סוף עד העולם הזה. לכן מספיק לנו רק מאמץ בעולם הזה, כל פעם במדרגה היכן שאני נמצא, כדי לעלות למדרגה יותר גדולה.

ואני צריך רק להשתדל לבצע מה שהם אומרים. לא מסוגל, נשבר משהו, משהו לא טוב, לא חשוב - אני בכל זאת הולך ועושה. העיקר להסתכל עליהם, לקרוא מה שהם אומרים ולבצע. בדיוק באותה שיטה כמו בעולם הזה.

שאלה: אם הצמצום היה הסיבה לבריאת כל העולמות, למה אין מסך אחד?

איך יכול להיות מסך אחד? על כל רצון יש לך מסך משלו. בסגנון, בעוצמה.

תלמיד: אבל בצמצום א' ההשתלשלות מלמעלה למטה?

כן.

תלמיד: זו פעולת הבורא, אז למה אין פעולה אחת של הנברא שמעלה את הכול?

לא מתגלה לך אותו המצב שעליו אתה יכול לעלות. איך יכול להיות, שאותו מצב שאתה יכול לעלות עליו, אתה עכשיו מתאר לעצמך מה זה? אפילו הדרגה הקרובה הרוחנית אתה לא יכול לתאר. הכול בהדרגה בדיוק כמו לילדים הקטנים.

שאלה: מה ההבדל, בין איכות הספירות שלמטה כלפי מעלה, לאלו שמלמעלה כלפי מטה?

זה ההבדל בין סיבה ומסובב. סיבה ומסובב מלמעלה למטה והתכללות ההבחנות ממטה למעלה.

שאלה: מה הקשר בין העולם שלנו לעיגולים, והאם התפקיד שלנו להיות קו?

התפקיד שלנו לעבוד בקו כדי להגיע לצורת העיגולים.

תלמיד: ומה הקשר בין העולם שלנו לעיגולים?

אין קשר. בסופם של התיקונים, אנחנו נמלא את העולם שלנו בהבחנות יותר ויותר דומות לעיגולים.

שאלה: איך לעבוד נכון במהלך היום עם החומרים שאנחנו לומדים בשיעורים, "מבוא לספר הזוהר" ותע"ס? האם מותר לעשות סדנאות? באיזה אופן כדאי לדבר על החומרים?

כדאי לדבר, וכדאי לעשות סדנאות ומה שאתם רוצים, ולפחות לקרוא מה שקראנו בבוקר מחלק תע"ס וחלק מאמרים כמו, "מאמר לסיום הזוהר", "מבוא לספר הזוהר". כל דבר שתקראו, זה טוב.

שאלה: על מה לא כדאי לדבר?

העיקר כדאי לדבר זה על הקשר בינינו. כל היתר זה דבר משני ממש. מלכתחילה אנחנו מתאפסים כדי להגיע לחיבור בינינו בלבד.

שאלה: מה אנחנו יכולים לקחת מהלימוד של תע"ס לעבודה בינינו במשך היום?

אני הייתי אולי חוזר על פירוש המילים. תנסו לראות מה אפשר לעשות כדי לא לבזבז זמן, וזה יישאר כאיזה רכוש בתוך הקבוצה.

(סוף השיעור)