שיעור בוקר 11.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", אותיות כ"ד-כ"ז

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם". בעמוד 395. מאמר "הערבות". אנחנו באות כ"ד.

להזכיר שוב שמאמר "הערבות" זה מאמר מאוד חשוב, בעל הסולם כתב אותו כהמשך למאמר "מתן תורה", וגילוי השיטה זה "מתן תורה", גילוי שיטת השגת הבורא לנבראים, והשיטה מצד הנבראים איך להשיג את הבורא היא כבר במאמר "הערבות".

הבורא שבר את הרצון לקבל שברא לחלקים ונתן לכל החלקים האלה יכולת להרגיש משיכה לאיזו מטרה מסוימת. המטרה הזאת מתבהרת בכולם בצורה שאנשים משתוקקים לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, לכל מיני תענוגים, לכל מיני דברים, אבל לאט לאט זה מפתח אותם מדור לדור במשך הרבה גלגולים, וכך הם מגיעים למצב שהם בכל זאת נאלצים לחשוב על מטרות יותר גבוהות, שזה בירור שנעשה מאליו מתוך שהרצון לקבל ככה פועל בהם ומברר את עצמו מעצמו, מאליו על ידי כוח האור שפעול בו מתוכו.

וכך אנחנו מגיעים כבר לזמננו וכך אנחנו כבר מלפני כמה אלפי שנים זכינו לזה שגם בני אדם חוץ שמשתוקקים לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, התחילו להשתוקק כבר לדרגה יתר עליונה, לרוחניות. ואז הגיעה לנו חכמת הקבלה, חכמת החיבור ובחיבור הזה אנחנו כבר משיגים את המילויים האחרים.

וכאן אנחנו נמצאים אתכם במאמר "הערבות". איזה סוג חיבור צריך להיות בינינו שבו אנחנו נגלה את העולם העליון, הכוח העליון, מטרת החיים, מטרת הקיום שלנו, וזה הכול לפנינו. עכשיו אנחנו נמצאים אתכם גם בזמן המיוחד שיכולים לממש את זה, ונקווה שאנחנו נמצא בנו מספיק שכל ורגש כדי להעמיד את המצב הזה לפנינו כדבר הכרחי מכל יתר ההפרעות של הרצון לקבל שלנו שבכוונה הוא עושה, וכך אנחנו נתגבר ונתקדם למטרה אמיתית.

אות כ"ד

"ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.

באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ."

אנחנו כבר דיברנו אתכם הרבה, פשוט מתוך סך כול הרצון לקבל שקיים במציאות יש רצון לקבל שהוא יותר שייך לשכבה העליונה שהוא גם יותר גדול בעוצמה וגם יכול להיות יותר אגואיסטי מצד אחד. מצד שני יש לו חוץ מהאגו הגשמי שלו גם נטייה לעוד השגות אגואיסטיות יותר מזה, רוחניות. ולכן הוא נקרא "ישראל", שיש לו חלק מרצון לקבל שבעולם הזה שהוא משתוקק ורוצה להשיג כל מה שיש בעולם הזה, וגם יש לו חלק למעלה מהעולם הזה שרוצה להשיג מה שיש בעולם הנצחי וכן הלאה.

ומתוך זה שמשתוקק לשני העולמות מוצא את עצמו שיכול להתקדם גם בזה וגם בזה, וזה מה שאנחנו רואים, שקבוצת האנשים הזאת היא מלכתחילה מורכבת מכל העמים כי כך הם יצאו מבבל שהיו שם שבעים אומות העולם, ומכל העמים האלו יצאו אנשים שהרגישו שמה שאומר אברהם, שהוא היה כהן בבלי, זאת אומרת האיש הרוחני של הבבלים, שהם רוצים ללכת אחריו ואז הלכו ועשו מעצמם קבוצה המיוחדת שנקראת "ישר-אל" וככה זה עד היום הזה.

אז הקבוצה הזאת שהיא כך התחלקה והתנתקה מכל האנושות של אז, היא כבר אבדה בדרך הרבה מהחברים שלה והיום היא קיימת בצורה מאוד מאוד דלה, שאין בה שום דבר. הם לא זוכרים לא את ההיסטוריה שלהם ולא את המקור שלהם ולא כלום, אבל היום זה גם כבר לא חשוב. לא במקרה זה מתגלה כך שהיום העולם כולו הוא כבר נמשך לתיקון מאין ברירה ולכן נמשכים לאותה המטרה הרבה אנשים בעולם, לדוגמה שלנו, ועוד נמצאים אחרים שמתקדמים ועוד מעט יתחברו אלינו, כי בסך הכול כל העולם, כמו שלא היה אפשרי לעשות בבבל, היום אנחנו נמצאים בגמר התיקון הכללי.

והטבע יסובב אותנו, הבורא יסובב אותנו בצורה כזאת שלא תהיה לנו ברירה ואנחנו נצטרך להגיע למצב שכולם מתחברים וכולם מתחילים לבנות מעצמם כלי משותף לגילוי הבורא לכולם. ובכלי הכללי הזה אין גדול ואין קטן, זה כלי עגול ואין הבדל בין העמים, אין הבדל בכלום. סך הכול כולם כולם נכללים באינטגרציה הרוחנית בין כולם, כדי שהבורא יכול להתגלות ככוח אחד בכולם.

שאלה: בעל הסולם כותב שבכלל "ואהבת לרעך כמוך" טמונה אהבה לכל העולם. למה בעבודה הקשה הזאת, יש תמונה בתוך האהבה?

אתה לא יכול להתפטר מהרצון לקבל שלך שיש לך עכשיו ואתה רוצה שיתגלה לך עכשיו תענוג בחיבור הרוחני? אתה לא תוכל לצאת מזה אף פעם ולהתקרב לבורא, אתה תהפוך להיות לקליפה אם עכשיו יגלו לך תענוגים יותר גדולים מאלה שנמצאים במסגרת העולם הזה.

אין ברירה, אתה חייב קודם כל להתגבר על מה שיש כאן, כי כל הקיום שלך בעולם הזה הוא אך ורק כדי להתעלות ממנו הלאה, ואם אתה מעמיד את העולם הרוחני יותר למעלה מהעולם הזה ברצונות שלך, זאת אומרת השפעה לחברים ולבורא מחוצה לך היא תהייה יותר חשובה וגדולה בפועל יותר מהמשיכה שלך לגוף שלך ולחיים האלו, אז אתה תתחיל לעלות בדרגות רוחניות, ולא אחרת.

שאלה: למה עם ישראל הגשמי מחויב ונענש מזה שהוא לא מקיים את הערבות למרות שהוא לא מודע לחובתו ואנחנו עם ישראל הרוחני לומדים ועובדים על זה שנים רק כדי קצת להגיע לערבות?

זה הכול תלוי בנשמות, נשמות יותר גבוהות, או פחות. זה עניין שלא שייך בדיוק למי שאתה שייך. היו לנו הרבה מקובלים שלא הגיעו מהקבוצה הזאת שנקראת ישראל. הכול תלוי ברצון האדם. אנחנו גם רואים שכתוב בתורה, מאיפה כל בית דוד? זאת אומרת דוד המלך, וזה נקרא "מלך ישראל", הוא הגיע מאומה שהיא אחרת לגמרי. תקראו מה שכתוב עליו בתורה עצמה. ואחר כך גם עוד כל מיני כאלה.

ובכלל בזמן בית המקדש הראשון והשני כשהיו נמצאים כאן באדמת ישראל, עם ישראל, היו מגיעים הרבה אנשים לכאן ללמוד. והיוונים העתיקים הם כתבו על זה שהם למדו אצל הנביאים בישראל. יש לנו על זה כתבים שלהם. תכנסו לארכיון שלנו ותראו.

תלמיד: היה רבי עקיבא, היה אונקלוס.

כן, רבי עקיבא עצמו הוא היסוד של התורה, גם הוא לא היה מעם ישראל, לא היה מבבל, הוא הגיע מהצד. אונקלוס שממנו יש לנו התורה שלנו, שהוא כתב את זה בצורה כזאת וייסד את זה בצורה כזאת, גם הוא לא היה מהקבוצה הזאת שנקראת "ישראל". המון המון אנשים. זאת אומרת מלכתחילה כל הקבוצה הזאת היא הייתה מורכבת והייתה מקבלת לתוכה כל מיני אנשים מכל מיני כיוונים. ורק אחר כך, אחרי החורבן כשהם ברחו מאדמת ישראל, הם היו חייבים לבודד את עצמם, כמה שיותר להסתתר שלא יבואו ושלא ירביצו להם וככה זה. אבל לא הייתה בעיה אף פעם, אם לקבל אנשים לתוך השיטה הזאת. לתוך חכמת הקבלה, אף פעם מקובלים לא היו מתנגדים לזה.

צריכים ללמוד כל הדברים האלה, כי זה בכל זאת [היה] במשך אלפי שנה בהיסטוריה. מה שקרה זה לא פשוט, ומורכב כאן מרוחניות וגשמיות. אנחנו נדבר על זה לאט לאט ואתם תוכלו להבין ולהרגיש.

תלמיד: עם ישראל הגשמי לא יודע אפילו מה הוא צריך לעשות, אבל הוא כן מקבל על זה עונש.

נכון.

תלמיד: ובשבילנו להרגיש את האחריות כלפי כל העולם זו דרגה גבוהה.

אנחנו לא מדברים על זה שהיום עם ישראל הגשמי צריך להיות דוגמה לכל העמים ולמשוך אותם לגמר התיקון. לא. אני חושב שזה רצון לקבל גדול שיש בהם, והם מאוד עקשנים, על זה כתוב "עם קשה עורף", ולכן יהיה מאוד מאוד קשה לסובב אותם לתיקון ולגמר התיקון.

אלא אנחנו נעשה את זה בצורה כמו שתמיד זה היה, "מי לה' אליי" זה נקרא. זאת אומרת מי שמרגיש שיש לו נטייה לזה, הוא יבוא, ומי שלא מרגיש, יישאר אחר כך. אני לא חושב שיש הרבה ישראלים היום בכל מקום שבעולם שיבואו לחכמת הקבלה, לא זאת קריאת הזמן. אלא דווקא כל מיני אנשים מכל אומות העולם הם ירגישו שזו ההזדמנות להבין את מטרת הבריאה ומהות הבריאה והם יבואו. והישראלים, עם הרצון לקבל הגדול האגואיסטי שלהם הם יבואו רק בסוף, יהיה קשה. ובסוף בסוף יבואו הישראלים הדתיים. כך זה התיקון.

שאלה: אמרת בפתיח של השיעור שאנחנו נמצאים בתקופה שאין הבדל בין העמים ושכולם נמצאים באינטגרציה. אם כך, איך אפשר להסביר את פסוק כ"ד, שכותב בעל הסולם, "ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבד. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה"?

להסביר בצורה רוחנית, מה זה שייך לגשמיות? זרע אברהם, יצחק ויעקב זה ג' קווים, שמי שמרגיש את עצמו ששייך לזה אז הוא נמשך. אדם בעצמו אפילו לא יודע למה הוא נמשך לזה, אבל נמשך. הוא מרגיש שכאן יש לו משהו בחיים, זה מעניין, זה מושך, זה מהפנט אותו, זה מסביר לו הרבה דברים בחיים. תדבר על זה עם היהודים שבכל העולם הם לא כל כך ירצו לשמוע, כי הרצון לקבל הגשמי שלהם הוא ההיפך, הוא עוצר אותם, מכביד עליהם.

תלמיד: למי הוא מתכוון כשהוא כותב שלא ישתתף שום זר עם העם?

כמו שזה היה בימי אברהם, שמי שלא מרגיש נטייה למטרת הבריאה אז אין לו את זה, לא מתקרב לזה.

תלמיד: בעם ישראל יש אחוז יותר גבוה או שזה לא קשור בכלל לאזור?

אני לא יודע וגם לא חשוב לי, אני לא מודד את זה. כל מי שרוצה להגיע לגילוי הבורא יכול לבוא וללמוד את השיטה איך לגלות את הבורא.

תלמיד: אין משמעות ליהודי בכלל בכל הסיפור הזה?

וודאי שיש. יהודי זה נקרא מי שמשתוקק לייחוד עם הבורא. אלא מה אתה חושב שיש בו חוץ מהנקודה שבלב שמושכת אותו לבורא?

תלמיד: בכל זאת זה העם היהודי, ישראל, האזור.

מה פתאום, תורה לא עוברת בירושה. מה אתה מדבר שטויות, זה אולי בארגון שלך.

תלמיד: זאת אומרת אין קשר בכלל.

לא. אין שום קשר. אתה תראה את זה, בפרט בזמננו, שכולם חייבים כבר להניע את עצמם ולהגיע למטרה, ובמטרה כולם מתחברים. "וכולם ידעו אותי מקטנם עד גדלם", "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

שאלה: בשביל מה הבורא בכלל צריך את הדבר הזה שנקרא ישראל? אם הוא רוצה לעורר את הכלי שיעורר אותו.

חייבת להיות קבוצה של חלוצים, קבוצה שהם הולכים קדימה ופורצים את הדרך ומרחיבים את הדרך, ומלמדים את האחרים ומושכים את האחרים שיבואו אחריהם למטרת הבריאה. לכן הם נקראים "ישראל", "ישר אל".

תלמיד: למה מערכתית במערכת צריך כזה חלק, למה הבורא לא יכול פשוט לפעול על הכלי?

הוא פועל ככה, רק דרכם. הוא חייב שתהיה נציגות. איפה ראית שאין משהו? הכול דרך מלאכים, דרך נביאים, דרך משהו.

תלמיד: זה מה שאני שואל, למה זה ככה?

כי הרצון לקבל שהוא שבור והיה עגול, עכשיו כשהוא שבור, ובהתכללות ההדדית זה בזה וזה בזה עד שנגמרת השבירה, הוא צריך איזשהו כוח שמושך אותו מעלה. הכוח הזה צריך להיות מקושר עם הבורא ומקושר עם הנבראים, כוח המקשר. כך הבורא אומר, שאתם תהיו לי המקשרים ביני לבין העמים.

שאלה: לא כל כך הבנתי, אני פתאום שומע משהו חדש לגבי התפתחות חכמת הקבלה, זאת אומרת הגילוי שלה. התיקון היום הוא לא חייב להתממש קודם בעם ישראל הגשמי?

אני לא חושב. אני חושב שהיום, כמו שבעל הסולם אומר, אנחנו נמצאים בדור האחרון. הדור האחרון הוא שכולם נמשכים, וכמה שנמשכים יכולים להיכנס לשיטת גילוי הבורא לנבראים.

תלמיד: מה השתנה?

כי זו תקופת הדור האחרון. תקופה כזאת שאז מתגלה הבורא לכולם, מושך את כולם.

תלמיד: אז אחרי בני ברוך, מה, כל העולם?

לא אחרי בני ברוך. אלו שנמשכים לבורא הם עושים מעצמם קבוצה שנקראת ישראל, ישר- אל. הם עושים מעצמם אותו מעבר שמחבר את הבורא לכל יתר האנושות שלא יכולים לעצמם, אלא כמו שהוא כותב לנו, רק יכולים להיות מחוברים לישראל כמו בבאפר, כמו במשהו שמארגן אותם ומושך אותם.

תלמיד: אחרי אותה קבוצת ישראל הפנימית הזאת, האומה הישראלית הפנימית, מי המעגל הבא אחריה?

מצטרפים עוד ועוד אנשים.

תלמיד: מכל רחבי העולם?

מכל רחבי העולם, כולם. מה זה נקרא גמר התיקון, התקופה הזאת? שהאור העליון פועל על כל הכלי השבור, ואז בכל הכלי השבור, לפי השפעת האור על כל חלק וחלק, על כל רצון ורצון שבור, מתחילים הרצונות האלה להתעלות ולהתעלות כל אחד לפי תכונת השבירה שבו וכך הם מתקדמים.

שאלה: בסוף פסקה ראשונה כתוב ניצוצי הזדככות, מה זה אומר?

ניצוץ זה שיש ברצון לקבל עוד איזה חלק מהאור העליון שהיה בו במצב המתוקן, והניצוץ הזה מושך את הרצון לקבל השבור לתיקון.

שאלה: לפי איזו מידה, תכונה, נבחרת קבוצת ישראל הרוחנית?

רק לפי השתוקקות לעל מנת להשפיע, לחיבור, לגילוי הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח. גם אז זה היה כך וגם היום זה כך. לכן אם אתה מסתכל היום על כללות העולם, אתה צריך לבחור שישר-אל ישראל, זה רק לאלו שבאמת מקבלים את שיטת התיקון בחיבור ביניהם ובזה בחיבור עם הבורא. אין יותר הבחנות רק אלו. זה גם היה כך, שום דבר לא השתנה כביכול, רק קודם זה היה סגור בתוך קבוצה קטנה והיום זה כבר גמר התיקון הכללי. על זה כתוב בהרבה מקומות, אין כאן חידוש.

שאלה: מה החשיבות של ארץ ישראל הגשמית לעם ישראל הרוחני הפנימי של היום?

ארץ ישראל זה נקרא רצון שמכוון לבורא. לכן זה מה שחשוב לעם ישראל הרוחני, ארץ ישראל הרוחנית. זה הכול. יותר מזה אני לא רוצה להגיד כי אני בזה לא רוצה לדבר יותר.

קריין: יש פה ציטוט של יוהנס רויכלין, פילוסוף גרמני מהמאה ה-15 שמזכיר את מה שאמרת קודם.

"מורי, פיתגורס, אבי הפילוסופיה, כנראה קיבל את תורתו מהיהודים ולא מהיוונים, והוא הראשון שתירגם את המילה "קבלה", שלא הייתה ידועה לבני ימיו, למילה היוונית "פילוסופיה"."

(יוהנס רויכלין (1455-1522)

יש הרבה כאלו. בכלל, הרבה פילוסופים יוונים הם למדו אצל נביאים בישראל בין בית המקדש הראשון לשני. הרבה מהם כותבים על זה.

אות כ"ה

"עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה.

ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה. ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת. ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש"ה.

אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?"

יש לנו כאן שאלה שבעל הסולם שואל, נמשיך איתה. "אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?"

קריין: הוא אומר באות כ"ו.

אות כ"ו

"ותדע, שהדברים האלה מגולים בעליל לכל משכיל, בהזמנה ההיא, ששלח הקב"ה לישראל, ע"י משה רבינו, קודם קבלת התורה, כמ"ש (יתרו, י"ט פסוק ה'): "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש. אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל. ויבא משה, ויקרא לזקני העם, וישם לפניהם את כל הדברים האלה, אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדיו, ויאמרו, כל אשר דבר ה' נעשה. וישב משה את דברי העם אל ה'". ע"כ." טוב, זה כך כתוב "והנה לכאורה, הדברים אינם מותאמים לתפקידם. כי השכל מחייב, באם אחד מציע לחבירו, איזו עבודה לעשות, ורצה לשמוע הסכמתו, הריהו צריך לבאר לו דוגמה ומעין של תוכן העבודה ההיא. וגם שכרה. אשר אז נמצא מקום להמקבל, לעיין בה, אם למאן אם להסכים." זאת אומרת חסרים כאן תנאים בקבלת התורה. "וכאן, בב' מקראות האלו, אין אנו מוצאים לכאורה, לא שום דוגמא של העבודה, ולא שום שכר חלף העבודה. כי אומר: "אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". ואינו מפרש לנו, לא את הקול, ולא את הברית, על מה שיחולו. אח"כ אומר: "והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ". שאינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה עלינו. דהיינו, להתאמץ להיות סגולה מכל העמים, או הוא הבטחה טובה אלינו.

גם יש להבין, הקשר שיש כאן לסיום הכתוב "כי לי כל הארץ". אשר ג' התרגומים: אונקלוס, ויונתן בן עוזיאל, והירושלמי, נדחקים כאן לתקן את הכתוב הזה. וכל המפורשים: רש"י ורמב"ן וכו'.

והאבן עזרא מביא בשם ר' מרינוס, אשר "כי" הזה הוראתו אע"פ. ויפרש: "והיתם לי סגולה מכל העמים, אע"פ שלי כל הארץ". ולזה נוטה גם דעתו עצמו, עש"ה.

אולם פירושו זה, אינו מותאם עם חז"ל, שאמרו "כי" משמש בארבע לשונות: או, דלמא, אלא, דהא. והוא עוד מוסיף לשון חמישי: אעפ"י. ואח"כ מסיים הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". וגם כאן אינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה, וחובה להתאמץ בדבר זה, או הוא הבטחה טובה.

גם מלות הללו "ממלכת כהנים", אין לו פירוש, ואין לו חבר בכל התנ"ך. ובעיקר צריך להגדיר כאן, על כל פנים, איזה הבחן, בין "ממלכת כהנים" ובין "גוי קדוש". שהרי, לפי המשמעות הרגילה של כהונה, הרי זו בחינה אחת עם קדושה. וממילא מובן, שממלכת, שכולה כהנים, הרי זה גוי קדוש. ואם כן, המלות "גוי קדוש" מיותרים"

אנחנו שומעים כאן כל מיני פלפולים שאין לנו כל כך בהם שום עניין, אנחנו לא מבינים גם למה קשה לו, ולכן את כל הקטע הזה בינתיים אפשר לעזוב. פשוט מה שאנחנו מבינים מכאן, זה שיש הרבה דברים שלא מובנים וגם לא רק לנו, גם לגדולים היו שאלות על זה והם לא היו בהסכמה אחת.

אות כ"ז

"אולם, על פי כל אותם הדברים, שביארנו מראש המאמר עד כאן, מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן של הצעה והסכמה. דהיינו, שמציע להם באמת, בדברים האלו, כל צורתה ותוכנה, של ענין העבודה של התורה ומצות, ואת כל מתן שכרה, הראוי להשמע.

כי צורת העבודה שבתורה ומצות, מתבטא בהכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". כי "ממלכת כהנים" פירושו, שתהיו כולכם, מקטון ועד גדול, כמו כהנים. דהיינו, כמו שהכהנים, אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללה. באופן, אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדש לה' ית'." צריכים להגיע למצב שאומנם יש כוהנים, אבל הם מלמדים את כולם להיות כמוהם, זאת אומרת בדבקות בבורא. הכוהנים הם המורים של העם והם היו צריכים בכלל ללמד את כולם איך להגיע, כמו שכתוב, לממלכת כוהנים, שכולם יהיו. "ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את צרכי זולתו, שלא יחסר לחבירו כלום ממשאלותיו." זאת אומרת איך להגיע לזה שכל אחד דואג לכולם שיהיה לכולם כל מה שהם רוצים, את זה בעצם הכוהנים צריכים ללמד, להביא את האדם למדרגה כזאת. "באופן, שלא יהיה לשום פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו. שבאופן זה, נמצאו אפילו העבודות של חולין, מקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות, שהכהנים היו עושים בבית המקדש.

כי מה לי העסק, בהמצוה של הקרבת עולה לה', שהוא מצות עשה? ומה לי, אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"? ונמצא, שהקוצר שדהו, כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'.

ולא עוד, שהסברא נותנת, אשר המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", הוא עוד יותר חשוב מהמקריב קרבן, שהוא משום, מה שהוכחנו לעיל באות י"ד וט"ו, עש"ה.

אמנם עדיין אין זה גמר הדבר, כי כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא לצרף בהם את ישראל, שהוא הזדככות הגוף, כנ"ל באות י"ב. אשר אח"כ, יזכה בגללם את השכר האמיתי, שהוא הדבקות בו ית'," כל התורה היא ניתנה כדי לתקן את האדם מהאגו שלו, ולהביא אותו להזדהות עם כולם ועם הבורא. "שהוא תכלית הבריאה, כנ"ל באות ו', עש"ה.

והנה השכר הזה מתבטא בהמלות "גוי קדוש". שע"י הדביקות בו ית', נעשינו קדושים, כמ"ש: "קדושים תהיו לה' אלקיכם, כי קדוש אני ה' מקדישכם".

והנך רואה, שבמלות "ממלכת כהנים", מתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך". דהיינו, ממלכה, שכולה כהנים, שה' הוא נחלתם, ואין להם שום קנין עצמי, מכל קנינים הגשמיים. ובעל כרחינו יש לנו להודות, אשר זהו ההגדרה היחידה, שאך אפשר להבין בענין "הממלכת כהנים" הזו. כי לא תוכל לפרשה, בדבר הקרבת קרבנות למזבח, כי לא יתכן זה להאמר על האומה כולה, כי מי יהיו המקריבים? וכן בענין לקיחת מתנות הכהונה, מי יהיו הנותנים?

וכן לפרשם על דבר הקדושה של הכהנים. הלא כבר נאמר "וגוי קדוש". אלא בהכרח, שכל המשמעות שבהדבר, אינו אלא, רק במה שה' הוא נחלתם, שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם. והיינו, השיעור של "ואהבת לרעך כמוך", הכולל כל התורה כנ"ל.

ובמלות "גוי קדוש" מתבטא כל צורת המתן שכר, שהיא הדביקות כנ"ל."

שאלה: בקטע הזה מספר פעמים הוא מציין שלכוהנים אין נחלה ושיהיה להם קרבן כלשהו. מה זה אומר?

קרבן בא מהמילה קרוב, זו הקרבה, התקרבות לבורא על ידי כך שאתה מקריב עוד ועוד מהרצון לקבל שלך, יותר ויותר חותך ממנו מלעצמך לזולת. זה נקרא שאתה עושה הקרבה על המזבח.

תלמיד: וזה שלא הייתה להם נחלה?

אדם שנקרא "כהן" זו דרגה שבה הוא לא מרגיש שיש לו משהו בכלל בעולם הזה, הוא מתנתק, זו דרגה כזאת רוחנית שהוא כל כך הגיע להתעלות, שאין לו שום דבר בעולם הזה, הוא לא קשור אליו, זה נקרא שאסור לו או שאין לו שום רכוש בעולם הזה.

תלמיד: מה זה הביטוי "כי" שיש לו חמישה פירושים, למה הוא נותן לזה משמעות?

בעל הסולם נותן לזה חשיבות מפני שהוא רוצה לסובב אותנו למצב שכל התורה מדברת רק על "ואהבת לרעך כמוך". ולזה ודאי לא מסכימים כל הדתיים, חלק מהם לא מסכימים, כי אתה רואה שהם לא מקיימים את הדברים האלה ממש. לא זאת המטרה ולא זה מה שמלמדים את הדתיים בכל הדתות, מדברים יפה לפעמים אבל לא יותר מזה. ממש ללמוד בפועל מה זה נקרא אהבת הזולת, אנחנו רואים שזה אף פעם לא קרה, כי לאף דת אין שיטה איך לתקן את האגו ולעשות ממנו במקום רצון אגואיסטי רצון אלטרואיסטי, במקום שנאה להביא אהבה. ההיפך, אנחנו רואים כמה עד היום הזה כל העולם נמצא במריבה והיסוד של המריבה בדרך כלל אלה הדתות.

תלמיד: כלומר אנחנו בוחרים לעצמנו את הפירוש שהוא "ואהבת לרעך כמוך"?

זה מה שהוא רוצה להוכיח, כי באמת זה מה שכתוב בתורה והתורה מתכוונת רק לזה. וזה מה שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". ורק על ידי אהבת הזולת אנחנו מגיעים לאהבת ה', לאהבת הבורא.

שאלה: בעל הסולם במאמר נותן עוד פעם תשומת לב שאין חיסרון ברצון של החבר.

אני לא יודע למה הוא מתכוון כאן, אני לא זוכר את המילים האלה, אבל בזה שאנחנו מחויבים להגיע לאהבת הזולת, אז אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב שאני לא מעביר ביקורת על השני אלא משתדל למלאות את הרצון של השני. ובזה אני נותן לו דוגמה וכך אנחנו מתחברים, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", כך נקראת הגישה הזאת.

שאלה: בסוף אות כ"ד רשום "כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ.", אפשר לקבל הסבר על זה?

שלא יהיה ניהול של כל הרצון לקבל על ידי עונשים כי הרצון לקבל יהיה כבר מתוקן, כולם כולם ימצאו את עצמם מחוברים בצורת עיגול ורק בצורה כזאת יהיה להם קשר עם הבורא, ש"יתגלה הבורא כמלך על כל הארץ"¹, זאת אומרת הוא מנהל את כל הרצון לקבל, "ויהיה ה' אחד ושמו אחד" כולם יגלו אותו באותה עוצמה ובאותה שיטה ובאותה צורה, וככה תהיה לכולם צורה עגולה, זו הצורה שמתגלה בגמר התיקון.

שאלה: עוד חודש וחצי בסוף ספטמבר יש לנו כנס. לפני יומיים הייתה לך פגישה עם צוות תוכן גדול שביקש הנחיות ועצות איך לעשות את ההכנה הנכונה, ואתה בעיקר שלחת אותנו לעשות בירורים בעצמנו ועם הכלי העולמי ולקרוא מאמרים, ואפילו אמרת תעשו בירור למה אתם צריכים כנס, מה אנחנו רוצים להשיג בכנס.

נכון. כי אני בעצמי לא עושה כלום, אני צריך שאתם תעשו, שאתם תבחרו נושאים לכנס, חומר לכל שיעור, האם כן לעשות או לא לעשות, איך לעשות אותו בכל מיני צורות, אתם צריכים לברר את זה כי אתם מתקדמים בדרך ובשלבי הדרך אנחנו עושים כנסים, אז אתם צריכים לברר איפה אתם נמצאים ומה הכי מתאים לכם. ואתם שואלים אותי, אני לא רוצה, אני לא שייך לזה.

תלמיד: זהו בדיוק, אנחנו מחפשים דרך להעביר את הרגשת האחריות הזאת לתוך כול העשיריות, שכל עשירייה תרגיש שזו האחריות שלה להכין את עצמה ולסובבים אותה.

בסדר, תדבר כמה שאתה רוצה אבל זה לא שייך אליי.

תלמיד: אני שואל איך לעשות את זה?

אני לא יודע, תשאלו את עצמכם, אתם כבר כמה שנים בלימוד הזה, יודעים את כל המקורות ונמצאים בקשר ביניכם, אז תשאלו את עצמכם מה אתם רוצים. אני לא מארגן את זה, אני לא גננת בגן ילדים. אז בבקשה הכול נמצא בידיים שלכם.

שאלה: היום במהלך השיעור אמרת שעלינו להכין את עצמנו במהלך היום, וההכנה הזאת צריכה להכיל את החזרה לשיעור הקודם והכנה לשיעור הבא. מובן איך לחזור על השיעור הקודם יש לנו חומרים, אנחנו קוראים, שומעים שוב את השיעור, אבל במה מסתכמת ההכנה לשיעור הבא האם זוהי הכנה פנימית או חיצונית?

אין לכם טקסט של השיעור הבא?

תלמיד: הוא יהיה בערב.

אז אתם צריכים לקרוא אותו, שניים שלושה ארבעה מהפסוקים הבאים ובצורה כזאת להיות יותר מוכנים לשיעור, זאת אומרת שכבר תגיעו באיזו הכנה פנימית על מה מדובר, באיזו צורה, זה נקרא הכנה, אם יש לכם יותר זמן אז אתם יכולים אפילו בעצמכם לדון ולברר מה רב"ש או בעל הסולם רוצים שם להסביר. לפני שאני מסביר לכם אתם משתדלים להסביר ביניכם.

תלמיד: ועוד אמרת דבר מאוד חשוב, שחבר חייב להימצא בשיעור עם הלב ועם המוח, אני מבין מה זה עם המוח עם השכל מה זה עם הלב?

זה תלוי בהכנה, זה תלוי דווקא בהכנה, שאני מגיע לשיעור מפני שדווקא בחיבור עם החברים אני יכול לעלות לעוד מדרגה ולעוד מדרגה רוחנית, כי כל מדרגה היא יותר חיבור בינינו ויותר כניסה לרצון המשותף ולחיבור יותר עמוק עם הבורא. זה נקרא "הכנה לשיעור" שאנחנו מתחברים יותר ויותר ובשיעור אנחנו מתחברים עוד עם הבורא. יש סביבנו עוד הרבה קבוצות שעושות הכנה בצורה כזאת ואז אנחנו באיש את רעהו יעזורו מגיעים לשיעור.

(סוף השיעור)

---

1. והיה יהוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד(זכריה י"ד, ט')↩