כנס "קבלה לעם" העולמי באמריקה הלטינית – "בונים חברה עתידית"

מונטריי 17-19.05.2019

תפילת רבים

שיעור 4

שיעור 18.05.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אנחנו נמצאים בשיעור 4, בנושא "תפילת רבים".

דיברנו על זה שאין עוד מלבדו, רק כוח אחד פועל בכל המציאות וברא אותנו ונתן לנו דמיון, אילוזיה, אילוזיה שאנחנו קיימים בעצמנו ומחליטים ועושים ופועלים. וזה הכול כמו בחלום, אומרים מקובלים, כי באמת אין שום דבר שאנחנו עושים בעצמנו, ואפילו המחשבות שבנו לא מגיעות מאיתנו, וההחלטות והפעולות והתוצאות, הכול כאילו עובר דרכנו ונותן לנו כזאת אילוזיה, שאנחנו פועלים, חושבים.

אלא העבודה האמיתית שלנו היא בזה שאת מה שאנחנו מרגישים אנחנו מעבדים נכון ומחזירים לאותו כוח עליון, פונים לאותו כוח עליון שהוא עיצב בנו את המחשבות והרצונות. ואחרי ההבנה הזאת שזה בא ממנו ולא מתחיל מאיתנו אלא ממנו, כשאנחנו מעבדים את זה נכון, אנחנו פונים אליו ומבקשים שימשיך את העבודה שלו הלאה ואנחנו רוצים להיות שותפים לזה.

לכן התפילה שלנו, אם התפילה היא נכונה, כמו שעכשיו אמרתי שהיא צריכה להיות, היא שהבורא מתחיל את הפעולה, אנחנו קולטים את הפנייה שלו, מוכנים להיות שותפים, יש כאן ביטול עצמי, התכללות עם מטרת הבורא, גיוס כוחות כדי להמשיך ולשייך את עצמנו לפעולה ובקשה שאנחנו רוצים להשתתף בזה, וכך אנחנו נעשים שותפים לבורא.

זאת אומרת, כשאדם ניגש לתפילה, הוא צריך בדרך לברר שהוא לא עצמאי. שהוא תוצאה מפעולת הבורא, שהבורא מעצב אותו, מעמיד אותו, פועל בו וסביבו מארגן את תפיסת המציאות, ונותן לאדם הזדמנות להבין איפה הוא נמצא ולקבוע את היחס הנכון, הבריא שלו למציאות, ואז תפילתו מתקבלת כשותף לבורא. אז הוא נקרא "אדם", הדומה לבורא, ורוכש הבנה והרגשה ומעמד ומצב כמו הבורא, באותה פעולה שהצטרף אליה, ונדבק לבורא על ידי התפילה.

כותב בעל הסולם, "כל עסקינו בתפלות ומצות מעשיות הוא," מה שעכשיו דיברנו, זה נקרא "תפילות ומצוות מעשיות", "לחזור ולברר ולהעלות לכל אלו הנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו לקליפות," הייתה נשמה אחת, רצון לקבל גדול אחד, והוא התפרק להרבה מאוד חלקים, ואנחנו צריכים לאסוף אותם, לחבר אותם בחזרה. על ידי הכוחות שמבדילים בינינו, כשאנחנו פועלים נגדם ורוצים להתחבר, אנחנו מגיעים לחיבור בעוצמה יותר גדולה, "עד להביאן לשורשן הראשון, כמות שהיו בו,"¹ כמו שהיה לפני שבירת הכלים, שבירת אדם הראשון.

(בעל הסולם. תע"ס, חלק ח', אור פנימי, אות פ"ח)

ואז אנחנו מרוויחים בזה שקודם היינו סתם חלקים שאף אחד לא הרגיש שהוא נמצא בכלל, ועכשיו אנחנו מרגישים את עצמנו שקיימים בדרגת בהמה, שאנחנו הולכים להתחבר בינינו כדי להוציא את עצמנו מדרגת הבהמה ומתחילים להתפלל ומשיגים מזה חיבור ואיכות על פני האגו שהיה מתפרץ בשבירה, והחיבור הזה נעשה פי תר"ך פעמים יותר גדול ממה שהיה קודם כשהבורא ברא.

זאת אומרת, זה שהבורא ברא ואחר כך שבר, ועכשיו אנחנו בתפילתנו מחברים בחזרה כמו שזה היה במצב א', יוצא שאנחנו פועלים בחיבור נגד האגו שהתפרץ בשבירה. זו עבודה מאוד קשה, אבל אז אנחנו מבינים לעומק כל המערכת איך היא בנויה, איך היא מורכבת בכל החלקים שלה, איזה כוחות פועלים שם, איזה אורות. אם בתחילת הדרך זה היה אור הנפש הקטן, אחרי השבירה כשאנחנו אוספים עכשיו את החלקים למרות האגו, האור שמתגלה בהם הוא נקרא "אור היחידה", פי תר"ך פעמים יותר גדול, פי 620 פעם יותר גדול ממה שהיה קודם. ואנחנו מבינים את הבורא, משיגים את הבורא, מבינים איך זה קרה, למה זה קרה, מה יש לנו מתוך זה שאנחנו אוספים את עצמנו, אנחנו משיגים בזה את דרגתו, נצחיות, שלמות, הכרה בכל המציאות, לכל הכיוונים. וודאי שהעולם שלנו בזה הוא בכלל לא נחשב כקיים.

זה מה שאנחנו משיגים על ידי העבודה שלנו, ואז אנחנו ודאי מבינים ומודים לבורא על מה שעשה. זה דומה לאיך שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו, אנחנו קונים להם חלקים שבורים של משחק, לגו, כל מיני משחקים כאלה, שהם צריכים לחבר, הם צריכים להבין מה שייך למה וכן הלאה. זאת אומרת לפי הטבע שלנו אנחנו רואים שסך הכול אנחנו מבינים הרבה יותר אם אנחנו מגיעים משבירה לתיקון.

ולכן כך עשה הבורא, ברא מלכתחילה מצב שלם, אחר כך שבר אותו ונתן לנו לעסוק בחיבור, שבזה אנחנו משיגים לגמרי כל מה שהוא רצה, את כל תבנית הבריאה ותכלית הבריאה וכלים ואורות וחוקים, איך שמתחברים כל החלקים האלה ומה קורה, הכול. זאת הסיבה לשבירה.

2."וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלותא," בגלות, "ושהיא צריכה כל הישועות. וזה ענין נצחיות. ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים."

(רב"ש - ג'. מאמר 217 "ברח דודי")

זאת אומרת, רק על ידי תיקון השבירה שאנחנו עושים. מה זאת אומרת "אנחנו עושים"? אנחנו יודעים איך לחבר את הדברים? לא. מתגלות בנו רשימות, והרשימות שמתגלות הן רשימות מקולקלות. אנחנו לא רוצים להיות מחוברים. מדובר עלינו, ומי רוצה להיות כל כך מחובר לאחרים, שלגמרי שוכח מעצמו, שרואה שהאחרים והוא זה אותו דבר ממש? אף אחד, זה נגד הטבע שלנו.

אלא, על ידי חכמת הקבלה, שאנחנו מזמינים מאור המחזיר למוטב, לאט לאט אנחנו מתקרבים, במשך הרבה שנים, למושג הזה שטוב להיות יחד. כי רק בזה אנחנו משיגים חיים נצחיים, שלמים, מבינים את הבורא, את כל הבריאה, לא ממשיכים בחיים ללא חמישה חושים ממש נורמליים, כמו עיוורים. והעיקר הוא שאנחנו עוד לא מרגישים בזה צורך, אבל אנחנו יכולים להשיג השפעה לבורא, להידמות לו. אמנם בינתיים זו לא הדאגה שלנו, אנחנו עוד לא הגענו לדאגות כאלו, אבל הן יהיו עוד מעט והן דווקא יכוונו אותנו לחיבור הנכון.

לכן כל העבודה הרוחנית היא סך הכול בחיבור בלבד. ולא נורא אם אנחנו עשר שנים לומדים ולא שומעים שום דבר, עד שאנחנו מגיעים למצב שאין ברירה, חייבים להתחיל להתחבר. וגם עשר השנים האלו שלמדנו ולא שמענו שצריכים להתחבר, ורק עכשיו התחלנו לשמוע, גם הן, עשר השנים האלה, נכללות בתיקון.

3. לכן כתוב: "אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו," אם מבקש עבור עצמו, גורם חורבן לנפשו. "כמ''ש, "כל המתגאה", כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות. וצריך כל אדם להאסף בכל כוחו, בכלל ישראל,". מה זה נקרא, "להאסף בכל כוחו, בכלל ישראל"? אני לא רוצה לתאר את עצמי שאני בודד, שאני לא מחובר, שאני לא נבלע בתוך הכלל. אלא שאני מאבד את עצמי שם לגמרי, לא יכול לחשוב, לא בא לי לראש לחשוב, "אני רוצה כך וכך וכך", כלום, אלא רק אנחנו, זה מה שקיים במוח ובלב שלי. זה מה שאני רוצה שיהיה. מהנקודה הזאת של מוח ולב משותפים, מתוך זה אני יכול לפנות לבורא. אם אני לא מחבר את עצמי עם הקבוצה, אני לא יכול לפנות לבורא, תמיד אני אפספס, כי הוא נמצא בתוך הקבוצה, במרכזה.

(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")

4."המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו." זאת אומרת, אם אני מקבל כל צרה שיש בקבוצה כמו צרה פרטית שלי, "הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות," אז הבורא מתגלה אלי בשלמות, כולו, "כי חסרונו [חסרון כללי]" חיסרון הכלל של אדם כזה. ו"לכן גם השפע" שמתגלה "[קדושה,] היא כללית."

(בעל הסולם. "כל המצטער עם הצבור")

אדם כזה שמצטער עם הציבור ואין לו חסרונות מעצמו אלא רק מה שחסר לקבוצה, מקבל גדלות הבורא, הכרת הבורא, גילוי הבורא במידה של קבוצה שלמה.

5. "אין יכולים לקבל שום דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה. לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו. נמצא שהוא הולך בדרך" אחור, "הפוך," אם מבקש על עצמו, "היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה. [ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום אף אתה רחום".] לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה."

(רב"ש - ג'. מאמר 217 "ברח דודי")

צריכים מאוד מאוד להיזהר, כשאני בא לקבוצה, שאני בא אך ורק או כבר בלי האגו שלי כדי להשפיע להם, להצטרף אליהם, או שאני בא כדי לרפאות את עצמי מהאגו שלי. אבל בכל זאת לא עם הרצונות, עם הכלים של גאווה, של הרכוש, שאני רוצה ורוצה לקבל. אפילו אם אני רוצה בעצמי להשיג את הבורא, זה לא טוב. אנחנו רוצים להשיג אותו אך ורק כשזה בקבוצה.

שאלה: כשאני מבקשת עבור עשירייה, בצורה בלתי ישירה אני מבקשת עבורי כי אני כלולה בעשירייה. האם זה מעשה אגואיסטי?

כאן את צריכה לבדוק, עד כמה את מבקשת עבור עשירייה. זה שאת כלולה בפנים, בסדר, אבל האם את חושבת על עצמך בתוך העשירייה או את חושבת עליהם? יש ויש, תלוי במידת הקשר ביניכם. נניח שכולכם נמצאים בסירה, והסירה הולכת לטבוע, על מי את מבקשת מהבורא, על כל העשירייה או על עצמך, או על תשעה חוץ ממך?

תלמידה: עבור התשעה, ועבור העשרה יחד איתי.

כאן את לא צריכה לתת לנו תשובה. אלא באמת אדם צריך להגיע למצב שהוא לא מרגיש את עצמו. זה לא כמו שבעולם שלנו, שיש רצון לקבל גדול, רצון קטן, יותר קרוב, יותר רחוק, אלא פשוט אני לא קיים, הם כן ואני לא. אבל זה מגיע על ידי המאור המחזיר למוטב, זה לא שאדם יכול לעשות.

תלמידה: זה הביטוי המינימלי לביטול?

ביטול זה בדיוק שאני לא מרגיש ולא חושב על עצמי בכלל. אני נכלל בהם ורק עליהם אני חושב. זה כמו אימא לתינוק, שכולה בו.

תלמידה: מסובך.

זה בא על ידי האור העליון, ולא שאנחנו צריכים להגיע לזה בעצמנו. זה האור בא ומסדר את זה. לכן זה לא קשה, אלא רק עבודה בקבוצה הנכונה, בכוחות שיש לנו, לא צריכים מאמצים גדולים, אין לנו אותם, אלא רק עבודה דידקטית נכונה היא מביאה לזה. האור עושה את הכול.

שאלה: איך אנחנו מודדים שאנחנו מגיעים או מבררים את התפילה הנכונה? כי אני שומע את החברים ואני מרגיש את החלק הזה של החיבור, איך אני יודע שזה לא הרצון שלי אלא שאני מתחבר עם החברים כדי לבקש את התפילה הנכונה?

אתה מתחבר עם החברים וכל הזמן עובד על החיבור, וברור לך שאתה לא רוצה, אז אתה מבקש שהאור העליון יעשה את החיבור. אז אתה מגיע למצב שפתאום אתה מרגיש שבאמת הקבוצה נעשתה בעיניך יותר חשובה מעצמך. פשוט זה נעשה כך. למה? האור העליון סידר כך, זה לא אנחנו.

אנחנו מקבלים טבע שני, טבע של השפעה ואהבת הזולת אך ורק על ידי האור העליון. הוא סידר אותנו בצורה הפוכה בכוונה כדי שיהיה לנו חושך, ועל החושך הזה תבוא צורה אחרת, או אור. ושתי הצורות האלה גם חושך וגם אור, הוא עושה. ואנחנו רוצים רק לסייע, דורשים מאיתנו שאנחנו נשתדל לסייע לזה, שאנחנו נרצה שזה יקרה. מאיפה אני ארצה שזה יקרה? מהחברים, מה שדיברנו בשיעור הקודם. אני מתחיל לקנאות בהם שהם כבר נמצאים בזה ואני עוד לא, ואז אני מוכן שזה יהיה לי, אפילו צורת ההשפעה, לא אכפת לי, כי הקנאה היא יותר גבוהה ממני. כך מתקדמים.

שאלה: זה מוביל לשאלה הבאה. האם ישנה תפילה נכונה, או כל הזמן היא משתנה וזה תלוי בעבודה בעשירייה?

זה תלוי רק בעבודה בעשירייה. אין תפילה אחת, כל פעם לפי החיסרון במצב שלך אתה תמצא מילים אחרות, מצב אחר. והעיקר שתמיד תהיה לך פנייה לבורא, שהכול אתה מדבר עימו. מבקש או מסדר לקבוצה כל מיני חסרונות, כל מה שחסר לנו ופונה לבורא. זאת העבודה. וכל היתר הוא עושה. לכן הקושי לפנות, על ידי הקבוצה, על ידי קנאה זה לא קשה. וכל היתר עושה האור, הבורא.

שאלה: הלב שלי פועם מאוד חזק כי אני לא יודעת אם השאלה שלי נכונה, אבל תמיד היה לי הספק איך להרגיש את החיסרון או הכאב של העשירייה שלי, של החברות שלי, כדי להעלות תפילה נכונה. כי בסדנה אנחנו תמיד מדברות על גדלות המטרה, גדלות הבורא ואנחנו מעלות את גדלות החברים, והחיסרון, החיבור, זה מה שאנחנו משתוקקים אליו, אבל האם זה החיסרון שעלי להעלות לבורא כדי שהוא ימלא את זה? מה הוא?

לבקש. פשוט מאוד. לדבר עימו, פשוט. את לא צריכה לפנות במילים יפות, מה שיש לך בלב כבר הוא מרגיש. את לא צריכה לדבר במילים, את צריכה רק להשתדל לארגן את הלב שלך, שהוא יהיה נכון, אמיתי. את לא הולכת לרמות את הבורא, לבקש משהו אחד מתוך זה שאת רוצה משהו אחר. העיקר ש"פיו ולבו יהיו שווים", שמה שאת מרגישה זה מה שאת מבקשת. ואם זה לא בדיוק נכון, את יודעת שאני צריכה לבקש משהו אחר, אבל זה החיסרון שלי שבלב. תחליף לי את החיסרון, אני אבקש משהו אחר. אז אני מבקשת ממך, תחליף לי את החיסרון. איזה חיסרון שיהיה לי? שאוכל לבקש עבור הקבוצה.

שאלה: איך לדאוג רק לעשירייה אם כל האנושות לא מודעת ולא מכירה את שיטת הקבלה?

היא לא מכירה, נכון, אבל אתה מכיר, אז אתה צריך לבקש עבור העשירייה, והעשירייה כשהיא משיגה את הבורא, היא מתחילה להאיר לכל האנושות והאנושות מתחילה על ידי העשירייה הזאת לקבל תוספת רוחנית ואז העולם מתחיל להשתנות לטוב. וכך פתאום האנשים האחרים מתחילים לקבל התעוררות ולחשוב שיש משהו, אני צריך לבדוק, למצוא את הכוח העליון, הבורא. כמו שאתה קיבלת התעוררות גם הם יקבלו, רק הם אחריך, מפני שאתה מתעורר אז הם אחריך יתעוררו גם כן.

תלמיד: הרצון שלי שכולנו ניתקן, הם חלקים ממני.

כן. הם כולם חלקים ממך, כולנו נכללים מכולם. עד כמה שאתה פועל בעשירייה וחושב על החלקים האחרים אז דרך העשירייה שלך האור מגיע לחלקים האחרים והם מתחילים להתעורר לאט לאט.

שאלה: בשרטוט שעשית עם האגו והקבוצה והבורא שמתי לב שיש מרחק בין כל אחד מהשלבים האלה. איך אפשר להאיץ את התנועה מהאגו לקראת תנועה כלפי הקבוצה?

הזירוז תלוי בהגברת הרצון, הגברת הרצון מקבלים על ידי הסביבה. עד כמה שאני נמצא בתוך הסביבה הנכונה שהיא כל הזמן עובדת על הגברת הרצון לרוחניות, לבורא, מתוך זה אני מתחיל לקבל כוח מהם, כוח רצון. בעיקר זה בא על ידי קנאה, תאווה, כבוד.

ולכן אני צריך להיות בסביבה הנכונה ולקבל מהם כל מיני כאלה כוחות ואז זה יחמם אותי, ידחוף אותי קדימה, ואני אתפלל שאני רוצה לקבל מהבורא כוח השפעה ועם כוח ההשפעה הזה אני רוצה להתכלל בחברה וכשאני נכלל בחברה עם כוח ההשפעה אני מגיע לשורש הנשמה שלי, לפרצוף הנשמה ואז דרך פרצוף הנשמה הזה אני משפיע לכל האנושות כצינור וכך אני מתקדם.

שאלה: להגיע לזה באופן ווירטואלי זה קל אבל בצורה פיסית אני עדיין מיואשת וכואבת על הקבוצה. אני מנסה ללמוד לעבוד מעל זה אבל אני לא מסוגלת למצוא את האיזון איך אני יכולה לעשות את זה?

את נמצאת איתנו בשיעורים?

תלמידה: כן, שמונה שנים.

כל הכבוד. זה אוסף של כמה בעיות שקשה לך עדיין להתכלל בקבוצה עד כדי כך כדי למצוא שם את הבורא. את נמצאת בברוקלין?

תלמידה: כן.

צריכים לעזור לזה קצת. אני מרגיש אותך לא במילים, אני מרגיש שצריכים לדחוף אותם. בואי נעשה כך, עד סוף הכנס נהיה יחד כאן ואחרי זה או שנדבר עוד או שתכתבי לי ואנחנו נחשוב איך לעזור, כי חייב להיות טיפול בעשירייה שלך כדי שתתחילו לקבל מהקשר ביניכם כבר יותר השפעה מהבורא, משהו שם לא מסודר.

שאלה: אני קצת מתבייש לשאול את השאלה הזאת, אבל במשך שנים אני בייאוש כי מתוך הטבע שלי אני מאוד מפוזר, אני לא מסוגל להתרכז כמו שהייתי רוצה בשיעורים ובסדנאות. אפילו בכנס הזה אני מתבייש שאני לא מסוגל לתת לעשירייה כל מה שאני רוצה לתת, אני רוצה לתת אבל אני לא מסוגל, הטבע שלי לא נותן לי. אני לומד יותר מעשר שנים והבורא לא שינה בי את זה, מה לעשות בבקשה?

חוסר תפילה, אין חוץ מזה. חוץ מזה שהבורא שנתן לך את הטבע שלך בטח סידר את כל התנאים שתוכל להגיע אליו, את כל התנאים, לא יכול להיות שיש כאן משהו שהוא פספס. לכן רק להשקיע יותר, יותר תשומת לב בחדות עם החברים, בזה שאתה תחפש עוד יותר ויותר נקודות אחיזה כדי לכבד אותם, לקנא בהם, להימשך אליהם, להיות ביניהם, להתכלל שם, להיטמע שם ואז לבקש עבורם. תנסה עוד ועוד, זה חייב להסתיים בהצלחה.

שאלה: איך אני יכולה לדעת מהי הכוונה שעלי לתקן?

עליך לתקן דבר פשוט, להחליף את כל הכוונות שלך מרעות לטובות. כי בכל מחשבה שלך את חושבת על עצמך, איך לעשות טוב לעצמך, ולכן זה מפריד אותך מהבורא. את צריכה להחליף את היחס שלך במקום לעצמך לעשירייה ומיד תתחילי להרגיש את העולם העליון. חוץ מלהחליף את היחס הזה במקום לעצמי לעשירייה לא נדרש מאיתנו כלום, כל היתר אחר כך יתחבר לזה יותר ויותר.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להחזיק בביטחון שאין עוד מלבדו?

זה גם על ידי הקבוצה, את לא מסוגלת לבד, אבל בטבע זה מסודר כך שאם יש לך קבוצה שהם חושבים כך על משהו בטוח שגם את תחשבי כמוהם. תצטרכי להסכים איתם או לברוח מהם, אחד משניים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות את הצרכים של החבר כדי לבקש בצורה נכונה עבורם? למשל, אנחנו לא זיהינו שחסרה לנו קנאה וזה ממש מולנו, איך אפשר לזהות את הדברים האלה?

אתה פשוט צריך לחשוב, מאיפה אני אקח רצון חדש, יותר גדול, מאיפה אני אקח אותו? אין לי. אני נרדם, אני לא רוצה, מספיק לי. אולי אני חושב שזה דבר גדול, אבל אין לי כוח אליו. מאיפה אני אקח רצון חזק? רק מהקבוצה. על ידי קנאה, על ידי בושה שהם כבר בזה ואני לא, רק על ידי זה אני יכול להשיג כוחות נוספים. ואז אני לא אוכל לישון, ואז יהיה לי רצון גדול הכרחי להשגת המטרה. אם אני מתחבר עם עשירייה, זה בנוי כך שיהיה לי רצון לכל הרוחניות.

תנסה, תשתדל לראות בחברים הצלחה יותר גדולה ממה שאתה הצלחת, שתהיה לך קצת יותר קנאה, שלא תוכל לישון. תנסה.

שאלה: זה הכנס הראשון שלי, אני חדשה ותלויה לגמרי בחברים, אני קיימת בהם ואני מרגישה את ההשתוקקויות ואת הרצונות שלהם. אבל כשהם נפרדים או לא מחוברים, אני מרגישה את זה וזה מאוד חזק וזה באמת מתסכל אותי. מה לעשות כשהמצב הזה של החברים מתסכל אותי ומפריד אותי? איך לעבוד עם זה?

מה זה המצב של החברים שאת כל כך מצטערת על זה? הם לא בסדר?

תלמידה: כן, לפעמים הם לא במצב טוב.

ואת כל הזמן מצטערת עליהם?

תלמידה: כשהם נפרדים או לא מחוברים, אז כן.

ואת פונה לבורא לבקש שיחבר ביניהם?

תלמידה: עכשיו אני לומדת לעשות את זה.

זהו. תנסי את זה כמה חודשים, אבל בצורה מאוד נחרצת. תדרשי מהבורא, תתרגזי עליו, לא למה הוא עושה ריב ביניהם כי זה המקצוע שלו, אלא למה לפי בקשתך הוא לא מחבר ביניהם. "למה אני ביקשתי, וכמה פעמים ביקשתי, בבקשה תחבר בין החברים ואתה לא עושה, למה? אתה נקרא "רחום", "חנון", אתה אוהב את כולם. איפה האהבה? תסביר לי למה אין? אני מתפללת עבורם שוב ושוב, אני רוצה באמת שיהיה להם חיבור. חיבור, לא שזה טוב, אלא חיבור, אז בבקשה תסדר לנו את זה".

תבקשי ואם לא תצליחי, תכתבי לי. אבל רק שתדעו שבאמת כל הסכסוכים, כל הבעיות וכל מה שיש בעולם, הבורא עושה את זה, כך כתוב. זאת המערכת, אחרת לא היינו אף פעם נצרכים לו, אז הוא בכוונה עושה את זה.

שאלה: עשינו עכשיו ביחד תרגיל איך לבנות תפילה. לבעל הסולם יש מאמר שנקרא "תפילה לפני תפילה". האם אנחנו יכולים להחשיב את מה שעשינו כתפילה לפני תפילה? וגם ב"שמעתי" ג' כתוב שהלוואי שינתן לנו את האור כדי להרים את השכינה מעפר. האם זאת התפילה האמיתית?

תפילה אמיתית היא עבור השכינה שהיא תתגלה. "שכינה" זה גילוי הבורא ברצונות של הנבראים. הנבראים מתחברים וכל ההבדלים ביניהם דווקא כשמתאחדים, ואז הבורא יכול להתגלות. הבקשה שזה יקרה בתיקון הכלים, שיתאחדו כולם יחד ולפי זה האור העליון יוכל להתגלות בהם, זה נקרא "תפילה עבור השכינה". זאת בעצם התפילה היחידה והיא כוללת את יתר התפילות.

שאלה: לגבי התיקונים שאני צריכה לעשות, איך אני יודעת שעשיתי תיקון?

אם את עובדת בעשירייה, אז ברור לך מהו התיקון. אם את לבד, זה קשה מאוד. כל דבר שאת משקיעה בחברות זה תיקון, ולא חשוב שאנחנו לא רואים בינתיים תוצאות. אבל אם אני פועלת למען החיבור ביניהן, כדי שפעם החיבור הזה יגרום לבורא להתגלות, זה התיקון.

העיקר, היה כלי של אדם הראשון, נשמה אחת שנשברה לשישים אלף חלקים ועוד חלקים משניים יותר ויותר נשמות פרטיות, כל אלו נשמות פרטיות שכל אחת נמצאת בכל אדם ואדם. חלק מהנשמות האלה מקבל התעוררות לעזור לחיבור, למצב הטוב. [אנשים] כאלה באים ללימוד חכמת הקבלה. חלק מהם עדיין לא, יש להם התעוררות אבל למימוש הרצון באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. לכן הנשמות האלו שמקבלות תיקון, אלה הנשמות שצריכות למשוך אחרים, לזרז להם את הדרך. וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות על ידי ההפצה. זה הכול.

נעבוד יותר יחד, תהיו יותר צמודים לשיעורים, תשאלו יותר שאלות. אתם יכולים לעשות את זה דרך מי שמטפל בכם או דרך אנשים אחרים, העיקר שתקבלו תשובות. אבל בעצם את כל השאלות אנחנו מבררים בשיעורים שלנו. בזמן האחרון אני מקבל מעט מאוד אימיילים עם שאלות כי זה די ברור מכל השיעורים שלנו. בהצלחה.

שאלה: עד איפה לדרוש מהחבר שיגיע לשיעור? כמה אפשר לעשות את זה בלי לכפות את זה ולהתחבר עם החברים?

את זה אפשר לסכם עימו. שיכתוב ויחתום, ש"אם אני לא בא לשיעור אתם רשאים לבוא אליי. אם הדלת תהיה סגורה, אתם יכולים לשבור את הדלת. אם אני אומר לכם, "לכו, אני לא רוצה לבוא לשיעור", אל תשמעו את מה שאני אומר אלא קחו אותי, קישרו אותי בחבל והביאו אותי".

שאלה: בתחילת העבודה בעשירייה היה לי מצב שבו קיבלתי הרבה ביקורת ופגעתי ברגשות של חברות ואפילו חלק מהחברות עזבו. מאז הרגשתי שנוצר בי איזה מחסום ואני צריכה לשמור את מה שאני רוצה להגיד או את מה שאני רוצה להציע כדי לא לפגוע. אני מרגישה שזה בניגוד למה שאני, מה עליי לעשות?

לדוגמה, מה את רוצה להגיד? אני כבר [מכווץ], הכנתי את עצמי כדי לא להיפגע.

תלמידה: למשל, "אני רוצה שנעבוד וניפגש בשמונה בערב, אני מקווה לראות אתכן בזום, שכולכן מאוחדות". ואז החברות עונות לי, "ההצעה שלך היא אגרסיבית בגלל זה אף אחת לא שומעת לך, את רוצה לשלוט".

ואם זה בזמן אחר, ביום אחר? שהן יקבעו את הזמן והיום מתי להיפגש, ולא שאת קובעת. זה אפשרי? תגידי להן "אני מוכנה לכל התנאים שלכן, רק בואו נקבע באיזה יום שאנחנו ניפגש בזום".

תלמידה: הבעיה שלי היא שאחרי זה אני צריכה להקפיד כשאני אומרת את זה. איך אני יכולה להסיר את המחסום הזה בי?

למה? מה הבעיה?

תלמידה: אני לא רוצה לפגוע.

למה לפגוע? את משתחווה לפניהן ואומרת, "אני מבקשת רק דבר אחד. אני כל כך רוצה להיפגש יחד עם כולכן, אתן תקבעו מתי ואני מוכנה לכל תנאי".

שאלה: האם הבקשה מהחבר לבורא, עבור החברים, מאפשרת לחברים לסלוח על חטאים של חברים כלפי הקבוצה? כי לפעמים אני מרגיש שהחבר ממש שחרר אותי מכל המשא שלי.

מה שקרה לפני רגע, עד לפני רגע בעבר, את הכל עשה בורא, על זה אתה צריך להגיד "לך לאומן שעשני". אם אנחנו לא מוחקים את העבר, כי שום דבר לא היה תלוי בנו, אז אנחנו לא מסכימים עם זה שרק הבורא פועל.

אבל לעתיד, צריכה להיות גישה פשוטה ואחרת. שעכשיו, לפי המאמצים שלי, אני יכול לקבוע את העתיד כך שיראה יותר טוב. ולא להגיד "אחרי שתעבור תקופה, אני שוב אגיד שהכל בידי הבורא". לא. אם אני מבין עכשיו שיש לי אפשרות להיכנס לשינוי המצב, אני חייב לעשות את זה. אבל מה שהיה עד כה, תמחק את הכל, תתלונן אליו. אף אחד לא אשם במה שקרה.

שאלה: אני רואה את השיעור עם בני שהוא בן 11 והוא שואל אותי "מהי משמעות החיים?"

משמעות החיים זה למלא אותם באור העליון ואז הם הופכים להיות נצחיים, שלמים, בדרגה של אבסולוט. זו משמעות החיים. משמעות החיים זה להרגיש ולראות מהקומה, ברמה של הבורא.

וכל זה מובטח לכל אחד, למי שיושב כאן או שומע, או לומד את חכמת הקבלה אתנו יחד, זה מובטח לו, אלא התנאי שאם זה יהיה מחר או מחרתיים, פחות או יותר, זה תלוי בנו. אבל זה שאנחנו, כל אחד, נגיע לשורש הנשמה שלנו, זה בטוח, כי הרשימו כבר התגלה ולכן אנחנו קשורים יחד באותה מערכת של אדם הראשון שמגיע לתיקון.

שאלה: כאמא ואישה אני רוצה להתפלל עבור הילדים שלי ובעלי. אבל אם אני צריכה להתפלל רק עבור החברים, מה עליי לעשות?

את יכולה להתפלל גם עבור החברים וגם על כך שאת אמא וגם עבור הילדים וגם עבור סבתא, זה לא חשוב. יש תפילות גשמיות, שיש לך את זה בלב עבור הילדים שלך, הקרובים שלך. ויש תפילה שהיא עבור העשירייה, ובזה את מכינה את עצמך לגילוי ולפגישה עם הבורא.

עד כמה שאת תקבלי את העשירייה הזאת במקום ה"אני" שלך, עד כמה שהעשירייה הזאת תהיה יותר חשובה ממה שאת, במידה הזאת את תתקרבי לבורא. זה לא נקרא שאת שוכחת את עצמך, אלא זה עניין של חשיבות, על מה את מבקשת, על מה את מתפללת?

אנחנו חייבים להביע דאגה שלנו לבורא. אנחנו לא יכולים לבקש עליו כי הבורא הוא אבסולוט, לא חסר כלום. מה זה נקרא שאת מבקשת עבורו? את יכולה רק לבקש עבור העשירייה, כי בתוך העשירייה הוא נמצא.

שאלה: אם הבורא נתן לי את הרצון להשפיע או להתחבר עם החברים שלי, עם העשירייה שלי, זה אומר שהוא נתן לי רמה של נפש בשביל הנשמה שלי?

כן. אבל צריכים לפתח את זה. צריכים לפתח הלאה, נפש זה לגמרי לא מספיק.

שאלה: האם הקבלה מלמדת משהו על כך שברגע ששחזרנו את האדם הראשון, אז אנחנו נהיה מודעים לכל העבודה שנעשתה, אנחנו נזכור את כל זה? או שפשוט נהיה עם מודעות חדשה?

והדבר השני שמדאיג אותי לפעמים זה האם יש אפשרות שהאדם הראשון המשוחזר הזה, שהקבלה מדברת עליו, יישבר שוב?

קודם כל העבודה שלנו זה באמת רק לתקן את הכלי דאדם הראשון. ולא חסר לנו כלום חוץ מלעשות את זה בקבוצה. קבוצה יכולה להיות מורכבת מחמישה אנשים, אבל רצוי עשרה אנשים. קבוצת גברים, קבוצת נשים. רצוי שלא יהיו קבוצות מעורבות של גברים ונשים יחד בקבוצה אחת. יכולות להיות קבוצות וירטואליות, הם יתקדמו בכל זאת.

כל העבודה היא בחיבור. כל העבודה היא בחיבור, אבל יחד עם זה לומדים הרבה דברים, "פתיחה לחכמת הקבלה", אפילו "תלמוד עשר הספירות", חלקים מספר "הזוהר", מאמרים, איגרות של בעל הסולם, רב"ש. צריכים ללמוד. יש לכם המון חומר מוכן בכל שפה, בבקשה, תלמדו תשאלו, אתם יכולים לכתוב דרך האנשים שמטפלים בכם.

יש לנו אנשים שאחראים לתרגום של כל השפות, שזאת עבודה שלהם, הם נמצאים בעבודה הזאת כל הזמן. זו ממש העבודה להם, תפנו אליהם. אם זה לא מספיק אתם יכולים לכתוב אליי, אבל אנחנו משתדלים לעשות הכל כדי שבאמת תהיה לכם אפשרות להתקדם.

שאלה: איזו תפילה אנחנו מעלים, עכשיו, פה, באמצע הכנס העולמי? מהי התפילה שאנחנו מעלים?

אתם שומעים מה שהוא שואל? אז תדברו על כך עכשיו.

סדנה

על מה אנחנו צריכים לבקש את הבורא? להגיד תוך חצי דקה מה אנחנו רוצים מהבורא? על מה מתפללים? כולם יושבים ודנים. עוד שתי דקות אתם צריכים להתחיל לדבר. מהי התפילה שלכם? על מה כדאי לבקש?

*

האם כולם מוכנים להציג לנו במשפט או בשני משפטים תפילה לדוגמה לבורא?

תלמיד: אנחנו קבוצה מקרית, כולם מקסיקנים מצ׳ילה. התפילה "תן לנו את החיסרון של הקנאה והבושה שתוביל אותנו להגדיל את גדלות המטרה, וכך נשיג את האיחוד".

אבל אני לא שומע שאתה פונה לבורא. אתה אומר עובדה.

תלמיד: "בורא אנחנו מבקשים ממך שתיתן לנו את החיסרון עבור הקנאה והבושה שתגדיל לנו את המטרה ובזה נשיג את האיחוד".

האם זאת תפילה נכונה? למה לי לבקש חיסרון מהבורא? שייתן לי כבר מילוי. למה אני פונה אליו להיות חולה, ואחר כך שיבריא אותי? שייתן לי בריאות.

תלמיד: אולי התפילה לא נכונה.

תמשיכו לחבר תפילה נכונה.

תלמידה: "בורא אנחנו מבקשות ממך שתיתן לנו את הכוח בשביל להתחבר אל הכוונה הנכונה, בשביל לעורר את הקנאה, ושנוכל לפתוח את הלב, וגם ליהנות מהחושך, ולהישאר מאוחדות עם החכמה כדי ללכת מעל האגו, כדי להמשיך בענווה בדרך, ולהגיע לאהבת הזולת".

בסדר גמור. זאת אומרת, יש כאן שאלה. מבקשים על דבר שהוא לא גמור או כבר על משהו שצריך להיות בסוף? זאת שאלה לא פשוטה. כי מה שהקבוצה הקודמת חיברה, זה גם דבר יפה ונכון, אבל אנחנו כאילו מבקשים מהבורא תביא לנו חסרונות. מובן שבלי חיסרון אנחנו לא יכולים לגלות את המילוי, אבל אם הוא כל יכול אז נבקש לגמרי את הכול, או שזה לא בדיוק נכון? אבל הנשים האלה ממש רוצות לבלוע את הכול.

תלמיד: "אנחנו מבקשים מהבורא היקר האהוב שלנו, דורשים ממנו את הכוח לאהוב או למות".

הם ערמומיים. קודם כל הם מבקשים מהבורא "האהוב שלנו", גישה יפה מאוד. באמת יפה. טוב. אין מה להוסיף.

תלמידה: "אנחנו מודים לבורא שהוא נוכח כאן, אנחנו מבקשים ממנו שייתן לנו את הכוח להתחבר כדי שיהיה איחוד בקבוצה כי הכול הוא עושה, שהוא ייתן לנו את המאור המחזיר למוטב כדי שנוכל לרפא את החיסרון, ושנוכל להגיע אליו, יחד עם כל הכלי העולמי".

זה יפה, והכול נכון, אבל אני רוצה בכל זאת, מכל תפילה להוציא משהו כדי ללמוד. אתם רוצים לרפא את החיסרון, אבל אם לא יהיה לי חיסרון, מה אני ארגיש? נניח שאם אני אוהב מישהו, אז אני לא רוצה יותר להיות בחיסרון הזה? אלא שלפי התשוקה יש את הרגשת האהבה. נכון או לא? אתם לא יודעים את זה? אני רואה את זה אצל כל עשירייה של דרום אמריקאים.

תשוקה, חיסרון, נטייה לחיבור, שיהיה כמה שיותר ושלא יפסק. מי שאהב מישהו, הוא מבין שההשתוקקות הזאת, היא העיקר. זה בעצם מה שאנחנו משיגים מתחילת הבריאה, בתוספת למה שהבורא ברא, את החיסרון, ואנחנו מוסיפים לחיסרון השתוקקות.

מי שלמד את תלמוד עשר הספירות נניח, או אפילו בפתיחה לחכמת הקבלה מדובר על זה. את החיסרון מגלה הבורא, אנחנו צריכים לגלות את ההשתוקקות. זאת אומרת, כמה שאני נמשך לזה, כמה אני רוצה את זה, כמה שאנחנו עורגים לזה.

לכן, אף פעם לא מבקשים לרפא את החיסרון. אז אני אשב כך ואשתעמם, ומה יש לי? חיים רגועים כמו בהמה שקבלה את הכול? לא. דווקא כל הזמן להיות בחיסרון גדול מאוד לבורא, וכל הזמן לקבל על החיסרון הזה מילוי, וכך כל פעם, בכל פעם, יותר ויותר. אל תדאגו שזה ייגמר. זה לא ייגמר, כי יש כאן התפתחות אין סופית. גמר התיקון הוא דווקא בזה שמגלים את החיסרון שלא נגמר. כי אם יש מילוי אז מה חסר חוץ מהחיסרון?

תפילה יפה מאוד, חוץ מזה שאנחנו רוצים למחוק את החיסרון.

תלמיד: אנחנו עשירייה מעורבבת. חברים מאלסקה, ישראל, מרכז ודרום אמריקה. והתפילה שלנו היא, "אנחנו רוצים שהבורא ייתן לנו צורה לפי רצונו, כדי שנוכל לאהוב את החברים, להשפיע להם, ובכך נשפיע לו נחת רוח".

כן. לעת עתה זה בסדר גמור. הם יותר קונקרטיים, לפי מה שאנחנו לומדים, לפי הרמה שאנחנו נמצאים או שאנחנו רוצים לרכוש, הכול מדובר יפה. לא תופסים את גמר התיקון, לא את החסרונות, לא כל מיני דברים, אלא מאוד מקומי. טוב מאוד. אנשי מעשה.

תלמידה: התפילה שלנו כלולה מנשים מקולומביה, מקסיקו, ארגנטינה וצ'ילה, "תודה בורא שנתת לנו התעוררות עבור העשירייה. אנחנו דורשות ממך לגלות את האור שלך, ואת הכוח העליון שלך כדי להידבק אליך".

מצוין. זה אם כבר קבלתם חיסרון לקבוצה, כי אתן אומרות "תודה על זה שקבלנו חיסרון לקבוצה". אם כבר קבלתם, זה נכון. אבל כדאי עוד לבקש. זה אף פעם לא יכול להיות שהוא נמצא ושלם, החיסרון לקבוצה הוא אין סופי כי זה כלי לגילוי הבורא, הבורא מתגלה בתוכה. לכן, שיהיה כל פעם חיסרון כמה שיותר גדול, כי אין סוף לגילוי הבורא. אבל טוב.

תלמיד: אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון.

לא אומרים "אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון", אתה פונה לבורא. זה חייב להיות בטוח. מתי זה יכול להיות בטוח? כשיש הסכמה ביניכם שדברתם, צעקתם, התרגזתם זה על זה, הסכמתם, לא הסכמתם, כך וכך, ואז חתמתם. אם אתם בטוחים שאתם מבקשים נכון, זה יהיה נכון כי זה מתקבל מתוך העשירייה. אז, בבקשה, לא להגיד ש"אולי". שאתה אומר לבורא זה חייב להיות בטוח.

תלמיד: כן, זה נכון. האמת היא שהתפילה הזאת היא כאילו שכבר קבלנו תשובה מהבורא והוא עשה את זה.

אז למה אתם מבקשים, אם כך? אני לא סתם אומר. אני רוצה שאנחנו כולנו נלמד. זה לא שאני רוצה לעשות ביקורת על כל קבוצה, אלא שנלמד איך פונים. תקרא.

תלמיד: "תודה בורא עבור העזרה שנתת לנו בכוח של החיבור בין החברים, שהתבטלנו וגרמנו לך נחת רוח, בורא".

אם הם חושבים שזה כך, אז יכול להיות שזה אמת, ויכול להיות שזה חוצפה שהם חושבים שגרמו כבר נחת רוח. אבל בסדר. העיקר שאתם החלטתם יחד, זה החשוב. והבורא הוא שומע את הכול, עוד לפני שאתה מדבר במיקרופון. העיקר זה שדברתם אליו, פניתם אליו, וכל היתר לא חשוב. האמת, זה כמו תינוק שאימא מבינה מה שהוא רוצה לפני שהוא בכלל פותח את הפה. העיקר שביחד, כי אחרת הוא לא שומע. יופי.

תלמידה: אני מבקשת עבור עשירייה שמונה "שתהיה הרבה אנרגיה. שכל האנרגיה המאוחדת תביא אור, כדי שנוכל לקבל את הבורא".

עוד פעם.

תלמידה: אני מבקשת עבור כולם.

זאת התפילה שלך, או התפילה של כל העשירייה?

תלמידה: "בורא, תן לנו את הכוונה הנכונה, את התיקון הנכון של כל האגו, בשביל שתמלא עם האור את הכלי העולמי".

עוד פעם. בלי בושה.

תלמידה: "בורא, תן לנו את החיבור הנכון באגו של כולם, כדי שתמלא באור את הכלי העולמי".

למה האגו?

תלמידה: אני מתחילה.

אתם כולכם שמחים, תסבירו לי מה קורה.

תלמידה: לגבי התפילה, אני מדמיינת את זה לפי מה שאני הבנתי שאתה הסברת. זה מה שאני מרגישה, האם זה נכון?

אני שומע שאת מבקשת שהבורא ימלא את האגו, כדי שאתם תוכלו להשפיע לכל הכלי העולמי.

תלמידה: התפילה היא ככה. "בורא, תן לנו את החיסרון הנכון באגו של כל הכלי העולמי, כדי שאתה תמלא אותו עם האור שלך".

הכול נכון, חוץ מאגו. שחיסרון לא יהיה בתוך האגו, האגו כבר נעלם. "תן לנו חיסרון במקום האגו שלנו". אגו זה שאני חושב על עצמי. אני על ידי אגו לא יכול למלאות אף אחד, ולא כל שכן את הכלי העולמי. לכן המילה "אגו", היא מיותרת.

"תן לנו חיסרון במקום האגו שלנו, ותמלא אותו כדי שאנחנו מתוך זה נמלא את כל הכלי העולמי". מצוין.

תלמיד: אנחנו עשירייה שבע עם חברים מקולומביה, מקסיקו, אקוודור, ארה"ב. התפילה שלנו היא, "בורא, אנחנו מבקשים ממך שתגביר את הרצון להשפיע בכל אחד מהחברים, ושתחבר את הרצונות האלה לרצון אחד".

בשביל מה להגביר אותו בכל אחד מחברים? אבל בעצם זה גם נכון. "תגביר רצון להשפיע בכל אחד, תחבר את הרצונות אלו יחד", והלאה. יפה. אין מה להגיד, יפה מאוד.

תלמידה: התפילה שלנו היא מעשירייה שבה כולנו מקסיקניות. התפילה שלנו היא ככה. "בורא יקר, אנחנו דורשים ממך עבור החיבור שלנו והאיחוד שלנו, שנכיר שאנחנו לא מסוגלות לבד. תן לנו את הכוחות כדי להמשיך בתוך הקבוצה, ולהרגיש ש"אין עוד מלבדו".

יפה.

תלמיד: אנחנו עשירייה מקוסטריקה, מקסיקו, אקרוס לה פאס כרמל, מרידה מקסיקו ומונטרי. התפילה היא. "בורא, תמלא ברגע זה עם האור שלך את החברים שלנו".

אני כבר שומע תשובה. בשביל מה?

תלמיד: "שנצא מכאן עם הרגישות שאנחנו אוהבים את החברים מעל הכול".

אז למה לא לבקש על זה? במילוי האור, לא ברור מה אתם רוצים. אור הוא מופשט. אתה בפנייה צריך לגלות חיסרון, שהוא ימלא. זאת אומרת, "אנחנו רוצים שאתה תביא אותנו ל.." למה? תגיד למה?

תלמיד: לחיבור. לאיחוד.

לחיבור בינינו. בשביל מה?

תלמיד: "בורא, אנחנו מבקשים ממך חיבור בינינו, בשביל לגלות אותך בעשירייה".

בשביל מה? תעזרו לו.

תלמיד: "ושתהיה לנו את הכוונה הנכונה שנוכל לדחוף את החבר".

לא, אל תרד לזה. מבקשים שתהיה לנו כוונה נכונה שנהיה מחוברים יחד, בשביל מה? כבר הגעת לרמה מסוימת. אחרים, תעזרו לו.

תלמיד: "כדי להשפיע נחת רוח לבורא".

בסדר.

תלמידה: התפילה שלנו היא מחברות שלנו ממקסיקו וצ'ילה. "בורא, תתקן את הרצונות שלנו האגואיסטיים עכשיו, כדי להיות משפיעים, לאהוב את החברים כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו, וככה נוכל להשיג את החיבור והדבקות אתך".

אין מה להגיד, הן תופסים הכול. נשים, כנראה שהם יותר אגואיסטיות, הן יותר מרגישות את המצב, תופסות אותו יותר נכון ומבשלות. שאלה יפה. בסדר גמור.

שאלה: "בורא, אתה בחרת בנו ממיליוני אנשים, ואתה נותן לנו את האפשרות להיות כאן. אנחנו מבקשים ממך שתיתן לנו ולכל הכלי העולמי שעכשיו התאסף בכנס הזה, את החיבור. אנחנו מבקשים אור עבור הכלי הזה, שיתקן אותנו. אנחנו מבקשים כוח עבור כל אחד מהחברים מהכלי הזה, כדי שכולם יוכלו לעשות את העבודה שנתת להם לישראל, לישר א-ל, להיות אור לגויים. תן לנו את הרצון להעלות את התפילה כשהיא מאוחדת. תן כוח לחברים, כדי שיתגברו על כל החסרונות והמצבים שאתה שם מולם. תעזור לנו לקחת את החיסרון של האחר ולבקש עבורו, כאילו שאני מבקש עבורי. אמן שיהיה כך".

לי אין מה להוסיף. אני מצטער שאני לא יכול לעשות ביקורת. אני אוהב לסכסך, להראות משהו לא טוב. אבל כאן, זה יפה מאוד.

תלמיד: אנחנו עשירייה אחת של חברות מצ'ילה מקסיקו, קנדה, ישראל, ארגנטינה, אנגולה וקולומביה. "אנחנו מבקשות לבורא שהאור העליון יעשה את התיקון, בשביל לאחד את הנשמה. ולכל האנשים שנמצאים כאן, לכל העשיריות ולכל החברים, שיאחד את הנשמה בלב אחד, כדי שנקבל את אורו.

זה לא מספיק. בשביל מה הוא צריך לאחד אתכם ולמלאות אתכם באור? איזה אגואיזם גדול. צריכים לסיים. בשביל מה אתם צריכים את זה? אם זה על מנת להשפיע, אז הכול יגמר בזה שתקבלו את המילוי?

תלמידה: זה בשביל החיבור.

בשביל מה חיבור?

תלמידה: בשביל להיות משפיעים. בשביל היכולת להיות מסוגל להיתקן.

ודאי שחיבור זה כבר תיקון. בשביל מה?

תלמידה: להרגיש שלום עם האור.

עוד.

תלמידה: להשפיע נחת רוח לבורא.

טוב. זה בסדר.

תלמידה: אנחנו רוצות להגיד שהאור זה בשביל כל העולם.

יפה. כל הכבוד.

תלמיד: אנחנו עשירייה ארבע מצ'ילה ומקסיקו. התפילה היא, בורא אהוב, תן לנו את הכוח כדי להתבטל ולהצליח להתחבר כאחד, וככה נוכל להרגיש אותך בינינו.

זה אגואיסטי. אתם רוצים להתחבר כדי שהוא יכנס בחיבור איתכם. זאת אומרת "תן לנו חיבור ותבוא".

תלמיד: בכדי להרגיש אותך ושיהיה לנו את החיסרון הנכון כדי להשיג אותך.

לא. אבל, אבל מה אתם רוצים בסוף?

תלמיד: להשפיע נחת רוח לבורא.

זהו. אז כדי להשפיע לבורא אתם צריכים להיות מחוברים. כדי להיות מחוברים אתם זקוקים לעזרה שלו שיחבר אתכם. שיחבר אתכם, שימלא אתכם ואז אתם, את כל התענוג, את כל החיבור תוכלו לפנות אליו. בסדר.

תלמידה: הקבוצה שלי היא מאל סלוודור צ'ילה ומקסיקו. התפילה שלנו, בורא אהוב שעשירייה שלי תשיג הבנה וחיבור ונבטל את האני שלי, כדי שנפנה מקום ונהיה שותפות שלך.

זה רציני, שותפות זה טוב, תפילה טובה.

תלמיד: אנחנו עבדנו יחד עם כולכם, חברים, בסדנאות ואנחנו מרגישים ממש ענווה ויש לנו הזכות לתפקיד כל כך מיוחד. והתפילה היא דרך המוזיקה שלנו.

בורא יקר, אנחנו מבקשים מימך להיות צינור של האור העליון עבור החברים כדי שביחד נשיג דרגה יותר גבוהה של חיבור וערבות ככלי לטיני אחד ושהתפילה של כולנו תגיע לעולם כדי להשפיע לך נחת רוח.

טוב.

תלמידה: אנחנו עשירייה מצ'ילה, קולומביה ומקסיקו. בורא, אנחנו מבקשות ממך שבחיבור תעזור לנו להידבק אליך, שהאור שמאיר יעזור לכולנו, שתהיה לנו אמונה שלמה ושהקבוצה שלנו תיצור מקום בלב שלנו כדי שנגלה אותך, כדי שכל האנשים שבהם מתעורר הרצון לגלות אותך, ימצאו עשירייה.

יפה. כל הכבוד.

תלמידה: אנחנו עשירייה ממקסיקו ואל סלבדור. בורא אהוב, אנחנו מבקשות ממך חכמה והבנה כדי להשיג את הכוונה הנכונה לאיחוד ואהבה בשביל להגיע לדבקות שלמה איתך.

קצר וטוב.

אני חושב שהשיעור עבר טוב מאוד. נושא השיעור היה תפילת רבים, ובאמת השתתפנו בזה כמה שאפשר יותר. בכאלו דברים שהקבוצות משתתפות, אז לפחות כל אחד קצת חשב על התפילה.

כותב בעל הסולם, כל מה שאנחנו משיגים ברוחניות מושג רק על ידי התפילה. בחכמת הקבלה אנחנו לומדים מ"תלמוד עשר הספירות", שרק העלאת מ"ן למעלה מחייבת ירידת המ"ד למטה. למעלה עולה חיסרון ולמטה יורד האור. ורק שניהם ככה עובדים, בצורה כזאת. ולכן כל הזמן לחשוב על התפילה. אין חברים, אני לבד מחבר את התפילה עבור החברים. אז אני נקרא "שליח ציבור", ש"ץ. וכך כל אחד ואחד צריך לעשות.

זאת אומרת, כתוב שאסור לפנות לבורא לבד, חוץ ממקרה שאני מתפלל עבור הקבוצה. כתוב, "המתפלל עבור האחרים זוכה תחילה". שדווקא אז דרכו השפע נמשך, כי הוא ביקש, והוא כבר ביקש עבור אחרים אז דרכו זה עובר לאחרים. לכן כדאי כל הזמן לחפש איך אני מתפלל עבור העשירייה, איך דרך העשירייה אנחנו מתפללים עבור עשיריות אחרות, איך דרך כל העשיריות אנחנו מתפללים עבור כל האנושות.

ואז אתם תתחילו להרגיש, איך פתאום באה הבנה, פתאום הרגשה, פתאום יחס, משהו. זה יתחיל להשתנות מהר. נפעיל את כוח התפילה ונצליח.

(סוף השיעור)

---

1. "עד להביאן לשורשן הראשון, כמות שהיו בו, מטרם שחטא בעצה"ד."↩