שיעור בוקר 03.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ללכת אחרי הבורא במדבר - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - ללכת אחרי הבורא במדבר, קטע מס' 5.

"כל אחד ואחד במעמד הר סיני הרגיש בלבו שקול ה' מדבר אליו, ולא היה להם שום ספיקות בדבר." 

(הרב"ש. 940. "נקודה שבלב")

זה מה שקרה באותה הכנה שנקראת "מעמד הר סיני". בכל אחד מבני האדם יש את אותה הכנה, לא מדובר על אירוע פיזי אלא רוחני. כלומר כך אנחנו בנויים, שבתוכנו נמצאת ההכנה הזאת ואנחנו מוכנים מתוכה להגיע לתיקון.

שאלה: מה זאת ההרגשה הזאת שקול ה' מדבר אליי, אל העשירייה?

יש איזו התחלה שממנה אנחנו מתחילים את התנועה שלנו, את התיקונים שלנו, את ההתפתחות שלנו, ואנחנו צריכים להגיע לאיזושהי נקודה כנגדה, לסייע לזה ולסיים את התיקון.

תלמיד: הכי קרוב שאני מצליח לדמיין זה כשגיליתי את חכמת הקבלה, אפשר היה להגיד שהרגשתי משהו כזה. אבל מה זה בעשירייה, בחיבור בינינו, להרגיש את קול ה'?

זאת תופעה שקיימת. ככל שאנחנו לומדים יותר, כך יש לנו יותר שאלות, יותר ספקות. למה? כי כך זה בכל דבר שאתה לומד ולומד לעומק, אתה פותח בתוך נקודה אחת עוד הרבה נקודות. זה דומה לטלסקופים החדשים שבזמן האחרון שיגרנו לחלל. הטלסקופ פונה לאיזשהו מקום בחלל, פותח את עצמו, ואנחנו רואים שלא הייתה שם נקודה אחת או כוכב אחד אלא מיליארדי כוכבים, עוד מציאות, עוד עולם, וכך זה בכל מקום.

מה שאנחנו משיגים זה שהעניין הזה הוא באמת אינסופי. לא שזה הדמיון שלנו או חולשת הדמיון שלנו שאנחנו אומרים על היקום שהוא אינסופי, אלא באמת זה כך, רק אנחנו לא מסוגלים לתפוס את זה כך, כי אין סוף זה כבר בורא. במידה שנחבר את שני המושגים הללו, אז נבין.

שאלה: מהי הטכנולוגיה שאנחנו יכולים להשתמש בה כדי להסתכל על המקום הריק הזה ולגלות שם את מה שצריך לגלות? מהו הטלסקופ החזק הזה שאנחנו יכולים להשתמש בו?

הוא פותח לנו יותר את הרזולוציה שבחלל, ואז אנחנו רואים שאיפה שהיה קודם חושך או כוכב אחד או כמה כוכבים יש מיליארדי כוכבים. חשבת שהאזור הזה הוא אזור ריק ואין בו כלום, שיש בקרבתנו נגיד מאה מיליון כוכבים אבל יש להם פחות או יותר גבול. פתאום אנחנו מסתכלים על מקום שהיה כביכול ריק ואנחנו רואים שם עוד הרבה כוכבים עם כל מה שיש סביבם.

תלמיד: בקשר בינינו, מה זה הטלסקופ הזה? יש נקודה שאני רואה בה חושך, חוסר חיבור, באיזה מכשיר אני משתמש כדי לראות שם, כמו שאמרת, כוכבים? אני לא יודע מה אני אמור למצוא שם.

באיזה מכשיר אתה משתמש? במכשיר שפותח לך את הראייה.

תלמיד: מה זה המכשיר הזה בקשר בינינו?

אתה מדבר על רוחניות?

תלמיד: על רוחניות. איך להשתמש בדוגמה הזאת עכשיו בינינו?

אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, ובאין סוף יש לנו אין סוף תופעות, וכל התופעות האלה הן רפלקציה, העתקה ממה שאנחנו כוללים בתוכנו. בסופו של דבר מה שקורה בתוכנו, מה שאנחנו מגלים, מה שנגלה בעתיד, אנחנו נגלה בורא. זה מה שיהיה לנו בעתיד כהשגה השלמה במציאות.

תלמיד: מה המכשיר שיחדד את הראייה שלנו?

המכשיר של הראייה שלנו הוא דבקות.

תלמיד: דבקות במה, במי?

דבקות בינינו ודרכה בבורא. ככל שנשתדל להידבק בינינו, כך נרגיש שבינינו נמצא הבורא, כוח אחד, יחיד ומיוחד, שמדביק אותנו יחד וכך אנחנו מגלים אותו.

שאלה: הטלסקופ הזה שאתה מדבר עליו, הוא לא עובד עם עדשות, הוא עובד עם מראות. יש נקודה מרכזית שאליה כל מיני מראות מביאות אור, והנקודה המרכזית הזאת היא זאת שסופגת את כל ההבחנות. היא סופגת הרבה יותר הבחנות מבעבר.

בעשירייה, אני נגיד הנקודה המרכזית הזאת שסופגת את כל ההבחנות. מה המכשיר שבו אני בעשירייה יכול לספוג את כל ההבחנות האלה כמו שהטלסקופ סופג את כל ההבחנות?

אין לך יותר חוץ מרצון לקבל. אתה ברצון לקבל שלך תופס את כולם, על זה כתוב שכל אדם הוא עולם קטן.

תלמיד: איך אני מגדיל עוד יותר את התפיסות, את הרזולוציות, שבהן הרצון לקבל תופס?

על ידי אהבה, על ידי חיבור, על ידי התקרבות.

תלמיד: מה יחדד לי עוד יותר את המראות, מה יגדיל את המראות ויעשה אותן יותר מדויקות ויותר מפורטות?

ככל שתרצה להידבק לכולם, כך תרגיש אותם יותר והם יהיו קרובים אליך יותר, עד שתתחברו "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: האם קול ה' זה חלק מיראת ה'?

מה הקשר בין זה לזה? אתה יכול להגיד כך, במידה שיש לי יראת ה', במידה הזאת אני מגיע לשמיעת קול ה'.

שאלה: האם כל חבר משמש כמראה המכוונת את האור מהבורא אליי?

בדיוק.

שאלה: ביחס להבחנה שנקראת "מדבר". שמתי לב שבימים האחרונים אתה חוזר על זה שבמדבר אין לנו בורא, אנחנו יכולים להתאמץ בחיבור אבל מה שחסר זה בורא.

"לך אחריי במדבר", אנחנו צריכים למצוא אותו שם.

תלמיד: זאת הסתירה שיש לי. אם אנחנו הולכים אחריו במדבר, אם אנחנו צריכים להגיע לתפילה במדבר, אז על מה בדיוק המדבר?

אומנם אין שם בורא, אין שם חיים וחיות בכלל, אבל דווקא בהליכה במדבר אנחנו מוצאים אותו, מגיעים דרך המדבר למקום זרוע.

תלמיד: מה זה נקרא שאין בורא במדבר?

אין חיים, אין חיות, אין לאדם במה להחיות את נפשו.

תלמיד: איך יכול לקרות משהו אם לא בעזרת הבורא?

ברור שגם זה קורה בעזרת הבורא.

תלמיד: הרי בסופו של דבר את העבודה שלנו הבורא עושה.

במדבר, במקום לא זרוע, ביובש, בלי טיפת מים, כשאתה הולך ואין סוף לדרך שלך, ואתה לא יודע אם אתה בכלל הולך לכיוון הנכון, בצורה כזאת שאתה הולך ומחפש את הבורא, אם אתה מחפש אותו, אז אתה מוצא אותו.

דווקא במדבר אתה מוצא כיוון איך אתה מגיע לבורא.

תלמיד: כשנכנסים למדבר, האם אנחנו נכנסים במטרה למצוא את הבורא?

זה מתברר לאט, בהדרגה.

שאלה: לגבי הגילוי של מרחקים עצומים על ידי אמצעים. האם זה כשאנחנו עושים מאמצים להתחבר וכך הבורא מראה לנו את האין סוף של הרצון לקבל? הם זו הסיבה לגילויים האלה?

כן, ודאי שזה תוצאה מזה.

תלמיד: האם אנחנו אמורים להפנות את המאמצים לחיבור כלפי פנים ליתר חיבור כדי שנדבק בבורא, ולא רק נראה תמונה אינסופית שלא ניתנת להשגה?

כן. אני חייב להרגיש את כל החברים ממש בתוך הלב, שכך זה יהיה מורגש.

שאלה: המושג שלי לגבי היקום הוא שהחומר הוא סופי והרוחניות היא אינסופית.

החומר הוא סופי והמרחקים הם אינסופיים, כי אלו שתי מדידות ששייכות להשגת הבורא. החומר הוא מצד הנברא והמרחקים הם מצד הבורא.

תלמידה: יש לי קושי בתפיסת המושג הזה. אם הייתי הולכת לסוף היקום, אז אני מתארת לעצמי שלא הייתי מסוגלת לזוז בשלב מסוים, ספינת החלל שלי הייתה נעולה ולא הייתה מסוגלת להתקדם מעבר לגבול מסוים, כי היקום לתפיסתי הוא סופי.

לא, היית רואה שמה שקורה ביקום זה קורה בך בפנים ואין שום דבר מחוץ לך, הכול זה בתפיסה שלך. וגם מה שאת מתארת לעצמך, בני אדם, יקום, גבול, מרחק, אלו התופעות הפנימיות שלך בלבד. ובאמת זה לא קיים חוץ ממה שמתואר בך בפנים.

שאלה: אמרת שאין חיים במדבר. אנחנו מוצאים שם כיוון ספציפי לחפש את הבורא, אבל הרי אין שם כלום. מה זה אותו "מדבר" שעוזר לנו למצוא את הבורא אם אין שם כלום ואין שם חיים? מה המשמעות של מדבר?

אנחנו הולכים במדבר, זאת אומרת לא רואים בחיים שלנו שום דבר שיכול למלא אותנו, להאכיל אותנו, בסופו של דבר לזה אנחנו מגיעים. אני לא רוצה להפחיד אתכם אבל כך אנחנו מתקדמים לבורא. זה נקרא "לך אחריי במדבר, בארץ לא זרועה". כשאנחנו הולכים בצורה כזאת ומוכנים לכל דבר רק כדי להגיע לבורא, לדבקות בבורא, ממש באמצע המדבר להגיע לדבקות בבורא, אז אנחנו מגיעים לדבקות. זו הדבקות האמיתית, שחוץ מהבורא אין כלום. אנחנו שוללים את כל מה שיש, ורק את הבורא אנחנו צריכים.

תלמיד: למה אנחנו מתחברים אם אין שם שום דבר?

אנחנו מתחברים בינינו לרצון אחד וממנו לבורא אחד.

תלמיד: זה לא ברור, כי אין שם כלום, יש שם ריק, אין חיים. למה אפשר להתחבר שם?

החיים הם דווקא בפנים בתוך החיבור בינינו ועם הבורא.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו אם אין שם כלום?

אנחנו נמצאים במדבר. בזה שאנחנו מחזיקים זה בזה אנחנו הולכים לחפש את הבורא. במידה שאנחנו מתחברים בינינו, במידה הזאת אנחנו מרגישים, מגלים שהבורא נמצא בתוך החיבור בינינו, וחוץ מזה הכול ריק ומדבר.

תלמיד: האם הדבר היחיד שנמצא שם הוא החברים?

החברים והבורא בתוך החברים.

תלמיד: כלומר העבודה שם היא רק להתחבר עם החברים בעזרת הבורא, אין משהו אחר.

כן.

תלמיד: זו עבודה במדבר.

כן.

תלמיד: אנחנו מגיעים למדבר אחרי שנתיים של קוביד, איך נוכל במדבר לזהות את הקול של הבורא דרך החבר?

אם אנחנו מסוגלים להתחבר במדבר, אז בתוך החיבור שלנו אנחנו מוצאים את הבורא. כך זה עובד. החיבור שלנו הוא כמכשיר, כגלאי לגילוי הבורא. לכן "לך אחריי במדבר" זה נקרא "תחפש אותי במדבר דווקא, כי במקום אחר אני לא נמצא. אבל כשאתה תצא למדבר ותוכל להתחבר, אז אתה תמצא אותי בתוך החיבור".

קריין: קטע מס' 6.

"האדם צריך להאמין בהשגחה פרטית, שלא שהאדם קורא לה', אלא הקב"ה קורא לאדם, ואומר לו, שאני רוצה שתדבר אליך. נמצא, שלא הסיבה להתקרבות באה מצד האדם, אלא מצד הבורא. ומשום זה אין להאדם לחשוב, שאין הקב"ה שומע תפלה חס ושלום. אלא כבר קירב אותו עוד מטרם שהאדם פנה לה', שיקרב אותו אליו. וזה נקרא "טרם יקראו ואני אענה"."

(הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפלה" 1986)

שאלה: ביחס לקטע הקודם, האם אפשר להבין מהרעיון שהבורא הוא הקיום ביחס לאין, ובמדבר הוא דווקא יכול להתגלות?

כן. אם אדם מנקה את עצמו מכל הדברים שבעולם ויוצא ל"חלל" כביכול, למדבר, ולא רוצה כלום חוץ מלגלות את הכוח הפנימי שיש בטבע, שרק זה חסר לו, אז הוא מוצא את הבורא שם. אי אפשר לגלות את הבורא אלא רק בתוך המדבר.

שאלה: אמרת שלא נתמלא בכלום חוץ מהבורא, והבורא בינתיים נותן לנו כל יום מילויים קטנים. במה תלוי החוסר הזה בבורא, כדי שלא ניכנע לאותם מילויים קטנים שבאים והולכים?

רק אם נחזיק זה בזה, אין שום דבר אחר. תתארי לעצמך שאת במדבר וחוץ מהקבוצה הקטנה שלך אין יותר כלום. אבל יש את מנהיג הקבוצה שאומר לכם, "אם תחזיקו זה בזה, אז תוכלו לעבור את המדבר הזה ולהגיע לאותו נווה מדבר. אם לא תחזיקו זה בזה, אז תמותו במדבר ולא תגיעו לנווה המדבר".

תלמידה: כשנתאסף יחד בכנס, נשים מכל מיני מדינות, וחשוב שנתחבר איתן, איך ליצור בינינו את החיסרון הזה כלפי הבורא?

כבר עכשיו אתן צריכות לחשוב על זה, להתכתב ביניכן ולהתאסף יחד. כבר עכשיו אתן חייבות להתאסף יחד ולפתור את הבעיות האלה. אין הרבה זמן.

תלמידה: מה הקריטריון לזה שחסר הבורא? במה אנחנו צריכים לעזור זו לזו, האם בלהעלות את החשיבות שלו?

כשחסר לכן בורא אתן בכלל לא יודעות מה אתן עושות, איפה אתן קיימות, מי מחייה אתכן, מה עושים אתכן, אתן לא מבינות כלום. אתן חייבות לגלות את כל זה וזה אפשרי רק בקשר ביניכן.

שאלה: לא מזמן שמעתי שיחה שלך על זה שמישהו קנה יהלום ושם את היהלום בכיס של הגנב, ועכשיו אנחנו מדברים על זה שהבורא הוא בחברים. למה הבורא החביא את עצמו במקום שבו אני לא רוצה לחפש?

כדי שתחפשי כנגד רצונך.

תלמידה: האם כדי שלא אוכל לגנוב אותו עבור עצמי?

תקשיבי למה שאמרתי. מה אמרתי?

תלמידה: לחפש נגד הרצון שלי.

זה הכול, אל תוסיפי לזה כלום.

קריין: לפי הקטע האחרון "טרם יקראו ואני אענה", האם זה אומר שלא משנה אם אני מרגיש או לא מרגיש, אני מנוהל, הבורא מנהל?

נכון.

שאלה: איך מוצאים את כוכב הצפון במדבר?

דווקא במדבר רואים את כל הכוכבים וגם את כוכב הצפון. כשמרגישים שאין כוח אחר חוץ מהבורא, זה מתגלה דווקא במדבר, ואז הולכים אחריו.

שאלה: נגיד שאנחנו בונים יחד ספינת חלל, עולים עליה, יוצאים מהעולם הזה, הכול בסדר, אבל ככל שהאדם רואה את העולם קטן ומתרחק ממנו ומתקדם אל עבר החושך בחלל, כך יש פחד פנימי שהולך ומתחזק. כשאנחנו מגיעים לכזאת נקודה, איך אפשר שלא לפחד ולא להסתובב לאחור?

איך לא לפחד? בזה שאתה מחזיק את החברים, ואתה יודע שבחלל הזה יש כוח מיוחד שממלא את כל החלל ומחזיק אותו והוא נקרא בורא. ואז יש לך דווקא אפשרות לעזוב את הכול ולתפוס את הבורא.

שאלה: מתוך מה שנאמר על הליכה למדבר. האם אנחנו בעצם נמצאים במדבר כל יום בבוקר כשמגיעים לפה ומשאירים הכול מאחור, לא מתמקדים בשום דבר גשמי אלא רק בחברים, בחיבור בינינו, ובקול ה' שמדבר איתנו כל יום דרך השיעורים, דרכך? האם זה נכון?

כן.

שאלה: אם מחזיקים בבורא דרך החיבור, אז האם החיבור מתחיל לסבול מזה, להפוך להיות משהו רנדומלי?

לא, אם תחזיק בחיבור, אז הכול יהיה טוב.

שאלה: אמרת שחייבים להרגיש את כל החברים בלב. מה אני צריך להרגיש?

להרגיש שכל החברים נמצאים ממש קרובים אליך יותר ממה שאתה עם עצמך.

תלמיד: להרגיש את הנטיות שלהם.

הכול. כל החברים נמצאים בלב זה נקרא שאני מרגיש אותם קרוב יותר ממה שאני מרגיש את עצמי.

תלמיד: האם להרגיש את החברים שלי בעשירייה או את כל הכלי?

את החברים בעשירייה.

תלמיד: האם זו המטרה של הכנס?

זו המטרה של החיים שלנו, והכנס כאן לא שייך. בלי כנס, עם כנס, כך אנחנו צריכים, כך כותב הרב"ש.

שאלה: כששומעים את קול ה' זה כאילו יש איזו נקודה שאתה מרגיש שהגעת לנחלה ואתה בדרך הנכונה. אבל איך לא להירדם, איך להמשיך את היגיעה פה בחיבור?

גם על ידי החברים.

תלמיד: אבל אתה רדום, אתה מרגיש שכביכול הכול בסדר, פתאום אין לך חיסרון. איך אני ממשיך משם ?

אם אתה מחובר איתם אז אתה מקבל מהם רצונות ודחפים.

תלמיד: ומה, מה אני עושה עם זה? איך אני עובד, מה העבודה שלי, של האדם?

להתחבר איתם כדי לעזור להם.

תלמיד: זה לא ברור כל כך, איך אני עוזר להם?

בזה שאתה רוצה להתחבר איתם כדי לעזור להם.

שאלה: בכנס ערבה, אני מסתכל על החברים, הם רוקדים ושרים, הם מחוברים אבל אני מחפש איפה החיבור שלי איתם. זה המדבר שלי?

כן.

תלמיד: ומזה שאני לא מחובר איתם, ואז זו התפילה שצריכה ללוות אותי עד שאני אמצע את החיבור, את הבורא?

כן.

שאלה: מה אנחנו צריכים להשיג בכנס המדבר הקרוב שלא השגנו בכנס הקודם?

חיבור. אין לנו יותר מה לחפש. חיבור כזה שיהיה מורגש בתוך חיבור עם הבורא, שהבורא מחזיק את החיבור, הוא החיבור בעצמו, הוא מייצב אותו, כך אנחנו צריכים להרגיש אותו איתנו.

שאלה: מה זה נקרא להשיג את השכינה שבתוכנו?

שכינה שבתוכנו זה נקרא מציאות הבורא שממלא אותנו.

שאלה: אתמול בערב הייתה לנו סעודה כזאת שאנחנו עושים בעשירייה והייתה הרגשה מאוד נעימה, ואז אחד החברים הזכיר את התרגיל שאתה הצעת לנו, לברר האם אנחנו מרגישים שהבורא נמצא בינינו. והייתה שם שנייה של הרגשה שאין בורא. יש חיבור, יש אוכל, הכול נפלא אבל אין בורא.

כן.

תלמיד: והאמת, אני לא יודעתי כל כך מה לעשות בנקודה הזאת, זה כאילו מילא אותי דווקא בהרגשה לא נעימה, של איזה צער כזה.

למה? אתם גיליתם את המקום הנכון, את האמת, שאין בורא. שברזולוציה החדשה הזאת שהייתם אתמול, אין בורא.

אתה זוכר שדיברנו על אותו טלסקופ, שאתה מסתכל למשל על מקום חדש אתה לא רואה כלום בשמיים, ואז אתה עושה זום עוד ועוד ואתה מגלה שיש שם גלקסיות. שלא רק כוכבים אלא ממש מיליארדי כוכבים.

תלמיד: בנקודה הזאת שיש את ההרגשה הברורה שאין בורא, באמת הייתה שם הרגשה של איזה מין מדבר שם, מה עושים עכשיו? מה הצעד הבא?

זה מצב מצוין. זה מראה לך איפה אתה ולאן אתה צריך להגיע, שהמקום הזה יהיה מלא בנוכחות הבורא.

תלמיד: ומה הפעולה שאנחנו צריכים לעשות בינינו כשמרגישים את זה?

אתם צריכים לעשות ביניכם כזה יחס איש לחברו, מאהבת הבריות לאהבת ה', שככל שעכשיו תעבדו על חיבור ביניכם, אתם תגלו בזה את הבורא. הבורא לא נמצא, אנחנו צריכים לעשות אותו. "אתם עשיתם אותי", שמעת דבר כזה?

תלמיד: לא ברור מה זה "עשיתם אותי", מה צריך לעשות?

אנחנו מדברים על הרצון לקבל שלנו, שאנחנו מייצבים אותו, מסדרים אותו בצורה כזאת שמרגישים בו את הכוח העליון, הבורא. מכיילים אותו. הכיול שאנחנו נותנים זה לחבר, ועוד לחבר, ועוד לחבר, וכך עד שאנחנו מחברים את כול החברים יחד בקו אחד וכך הם כולם בעיניי, אז אני רואה את הבורא.

תלמיד: איך אני מצליח לעשות את הזום הזה על חבר בעשירייה ועל עוד חבר ועוד חבר, כדי שהם יהיו בקו אחד כמו שאמרת?

אתה רוצה להרגיש שהוא ממלא את הלב שלך.

שאלה: אני רוצה לשאול על התרגשות, עברנו הרבה כנסים ביחד וכל פעם היה חיבור והיה מאמץ והכנה והיה אירוע שנתן אפילו כוח, אבל עברנו הרבה כאלה, מאיפה אתה לוקח כוח להתרגש לקראת כנס כל פעם מחדש? מה מדליק כאילו זה הכנס הראשון שלך או הכנס האחרון, מאיפה עושים ריכוז כזה של כוחות של התרגשות לקראת אירוע כזה?

אני מבין אותך. אני חושב שצריכים רק להבין על מה דיברנו עכשיו. שנרצה להרגיש את החברים שהם כולם כמו בזום מתקרבים והופכים להיות לאחד. פעם הייתה מכונת צילום, מכונה פוטוגראפית שהיית מקרב שתי צורות עד שהן הופכות להיות אחת וזה נקרא שאתה רואה אותן נכון. זה מה שאנחנו צריכים לראות, מה זה נכון? גם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע בכל הקשר ביניהם אני רואה אותם כאחד, זאת אומרת אני בזה כבר לא נמצא, אלא אני מצלם את האמת. וכך אנחנו מגיעים לבורא.

תלמיד: אנחנו משתדלים להתייחס לכל שיעור בוקר כאילו זה כנס, יש חברים, יש כלי עולמי, לומדים זוהר, יש לנו את כל הנתונים ואת כל המאמצים לייצר מזה תפילה, ולעשות מאמצים בחיבור, עכשיו יש איזה "נעץ במפה", ובסוף פברואר ואני צריך כאילו לייצר איזו התרגשות מיוחדת ולא מבין מאיפה לאסוף כוחות דווקא לשם, כאילו מה יש שם שאין פה?

לא לשם, לתוך הלב שלך, מה זה שייך "שם"? אתה מכין את הלב שלך שיתרגש מתוך חיבור בין כולם. ואתה מקווה שהחיבור בין כולם יוכל להשפיע על לב האבן שלך, שסוף סוף אתה תמצא בתוכו איזו נקודת חיים ואתה תידבק אליה וכך תרגש אותה, שהיא תמצא שם חיים חדשים.

לא ללכת אחורה, רק קדימה. זאת אומרת לא חשוב לנו מה שהיה אלא מה שיהיה. יהיה חיבור מסוג חדש שבו מגלים את הבורא ונדבקים אליו.

שאלה: אני רוצה לשאול אותך מזווית אחרת, אנחנו יודעים שללכת במדבר זה סוג של תיקון, ואני שומע שאתה אומר כל הזמן, "חיבור, חיבור בין החברים". איך אתה מגיע לחיבור? מה זה חיבור בין חברים? לתת לו כיסא זה נקרא חיבור, או להביא לו מזרן כמו שאמרת לי אתמול זה נקרא חיבור? או יש משהו מעבר לזה שאתה אולי רוצה לפתוח קצת?

אנחנו בנויים בצורה כזאת שאם אני נזרק באיזה מקום ואין לי כלום חוץ מכמה עשרות חברים סביבי ומעלינו רוח וחול, ואין לנו לאן לברוח, אז אנחנו כמו גמלים מתחברים בינינו, מתקרבים בינינו, והופכים להיות לגוף אחד ובצורה כזאת אנחנו נשכבים וזה מה שמציל אותנו, אנחנו עוברים את הסערה הזאת במדבר וזהו. ואם אנחנו מבינים שדווקא בצורה כזאת אנחנו יכולים להינצל מהסערה, ננצח אותה, "לכתך אחרי במדבר".

תלמיד: מדברים הרבה על אהבה, "אהבת לרעך כמוך". זאת אומרת, החיבור בינינו צריך להגיע לסוג של אהבה בינינו?

כן.

תלמיד: איך מגיעים לאהבה שנקראת "חיבור"?

עד שזה לא מגיע מהבורא אנחנו לא יכולים לעשות כלום, אנחנו צריכים לבקש שזה יקרה.

תלמיד: אז מה צריך לקרות בינינו כדי לבקש שהחיבור הזה יקרה?

שאני מרגיש את הלבבות של החברים והלב שלי כאחד. אני לא מסתכל על הפרצופים שלה, על האופי שלהם, אני מסתכל על הנקודה שבלב. הם משתוקקים לבורא וגם אני, ואם אנחנו מתחברים יחד אנחנו מגלים את הבורא והוא ממלא לנו את כל מה שבנינו מהנקודות שבלב.

שאלה: אנחנו יודעים שהכנס הוא בעצם תוצאה של כל ההכנות שלפני הכנס.

כן.

תלמיד: בעשירייה אנחנו החלטנו לרדת למדבר היום ומחר כהכנה לירידה במדבר עוד עשרים יום, וממש לעשות פעולה בעשירייה לאיחוד, לחיבור, באוהלים, במזרונים, כבר לעשות ממש הכנה פנימית בלי קשר לפעולה החיצונית. אנחנו רואים שעוד עשיריות לוקחות תפקידים בכנס, ממש מכינות את עצמן לפעולה הזו.

איך אפשר לקחת את כל ההשתוקקות הזאת, להכניס אותה לתוך הלב שלי ולהעלות אותה לבורא? מה היא הפעולה להעלות לבורא את כל ההשתוקקויות האלה שאנחנו רואים?

זה עניין של העבודה שבלב. אני לא יכול להסביר כי אף פעם לא יהיו לנו כאן מספיק מילים, אבל צריכים להשתדל להעביר מאחד לשני, מלב אל לב, אפילו לא דרך הפה אלא מלב אל לב. תנסו.

אני לא חושב שזה שאתם יוצאים היום למדבר ליומיים, איזו מן הכנה לכנס שלנו שיהיה בעוד כשלושה שבועות. אני לא חושב שזה דווקא טוב, זה אחר כך מוריד את הטעם, נותן איזה מן ביטחון שקרי. לא נראה לי. אבל תנסו, אין חכם כבעל ניסיון.

תלמיד: אנחנו באים, לפחות בהרגשה, לפעולה כביכול חיצונית כדי לקרב בינינו, בלבבות.

כן.

תלמיד: איך בכל זאת לעשות את זה שזו לא יהיה טעות? שזה יהיה נכון, לכיוון טוב?

אני לא יודע. אבל ללכת ממש לאותו מקום אתם רק מורידים בכל זאת מהרגשות שלכם איזה חידוש. אני לא הייתי עושה את זה, אבל שוב, תראו ותבדקו, ספרו לנו אחר כך.

שאלה: חבר תיאר מצב שבו הוא חיפש בורא אחרי שהם נתנו מאמץ בעשירייה והוא הרגיש שחסר וזה כאב. איך מתרגמים את הכאב הזה לפעולה שהיא תביא תוצאה נכונה?

זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". אנחנו צריכים להגיע למצב שבאמת משתדלים לדאוג ללב החברים. אני לא חושב להרגיש מה שהחבר שלי חושב, אלא אני דואג שהחבר שלי ירגיש. זו הבעיה, וזה דווקא סימן טוב שאנחנו מדברים על זה. אנחנו צריכים להגיע למצב שאני דואג שהחברים ידאגו, שיתחברו, שירגישו, ולזה אני דואג.

תלמיד: אני דואג כשאני שומע את החבר שכואב לו, זה כואב לי שאין לו. איך אחרים שמרגישים את זה, נגיד כאן באולם.

אתה נכנס ללב שלו ואתה רוצה בלב שלו לזרוע אותם הרגשות שזה חסר לו, כמו שהוא אומר. אתה ממש זורע בתוך הלב שלו הרגשות שהוא אומר שחסרים לו.

תלמיד: מבחינתי אני מרגיש עכשיו שמשהו אני לא מבצע וזה מאוד מפחיד אותי. כי כמו שאתה אומר, "זה כאילו בידיים שלי".

כן.

תלמיד: וזו לא פעם ראשונה שאפשר להרגיש שלחברים יש חיסרון ואתה לא מצליח לפרוץ את זה כך שיהיה להם את זה. מה אני צריך לעשות?

להתפלל שתהיה לך הזדמנות להיכנס ללב של החבר, או של כל החברים, ולזרוע שם אהבה, חיבור, השתוקקות, נחיצות, כל מה שחסר לחיבור השלם.

שאלה: בהמשך לבירור הזה, אנחנו צריכים להיות בשני מצבים האלה קיצוניים, מצד אחד להגיע לזעקת תפילה ומצד שני להיות גם בשמחה, בהודיה. איך לשמור נכון על המצב הזה וכן להגיע לתוצאה הרצויה?

מצד אחד חסר לנו מאוד, מצד שני אנחנו בשמחה שזה מה שחסר, כי כמו שאומרים "אין שלם מלב שבור", שאנחנו שמחים שיש לנו לב שבור ואנחנו מאוד רוצים להיכנס ללב של החבר וממש לזרוע שם כל מיני צורות של אהבה שיצמחו מזה, וכך זה בלבבות של כולם. ולראות לפנינו ממש הכול מלא בתבואה, בפרחים, וזה מה שאנחנו רוצים, שכל אחד הוא כעץ השדה אז שייתן פירות, וזה מה שעומד לפנינו.

תלמיד: המצב של המדבר הוא גם כעזרה, הוא נותן לנו את האפשרות להתנתק מכל מה שמפריע לנו. איזה סוג של הפרעה יכולה להיות לנו שם? כי אנחנו מתנתקים מכל מה שיש בחוץ.

לא, ההפרעה היא אישית, שהיצר הרע שלי לא נותן לי אפשרות לצאת החוצה כמו אותה תולעת שחיה בתוך הצנון.

שאלה: הערב קבוצת מזרח אירופה נפגשת ומתכוננת לערבה, אנחנו נדבר איך לשחק את המצב הבא לפני החברים בשביל לא לדחות אותם אלא שהם יאמינו במצב הבא הזה ושניכנס אליו יחד?

לא צריך לשחק, צריך פשוט לחיות בזה. "אני רוצה שהחברים שלי ירגישו בליבם את ההשתתפות שלי".

שאלה: אנחנו אומרים, בכל סדנה איך אנחנו נעשה כך בערבה. האם אנחנו צריכים לעשות את זה עכשיו? אנחנו כאילו דוחים את זה, יש לנו עוד עשרים יום וכאילו עשרים יום אנחנו מסכימים לא להשיג רוחניות, ככה זה יוצא.

כן, אתה צודק מצד אחד, ומצד שני אנחנו בכל מקרה צריכים להתכונן, וההכנה היא לפעמים חשובה מההשגה עצמה.

תלמיד: אולי איכשהו לשנות את הנוסח?

אני מבין אותך, אתה צודק, צריך לשנות את הניסוח.

שאלה: ביחס לחיבור ולערבות האם זו הכוונה בערבות שמעצבת את כל הכוונות שלנו כדי לחבר הכול בכוונה אחת?

כן.

שאלה: האם תלמיד יכול לפנות לרב כמו אל חבר?

לא כמו אל חבר, אבל כן כמו אל מורה. חבר זה מי שאתה נמצא איתו בתנועה משותפת לקראת חיבור, להתחבר ביניכם.

שאלה: אנחנו מרגישות את החשיבות של תפקיד האישה, ובאותו הקשר, מה ההכנה שנשים צריכות לעשות לקראת הכניסה למדבר הרוחני?

אני חושב שזו בעצם אותה ההכנה כמו של הגברים, ובמידה שאני מרגיש ויודע נשים דווקא מכינות את עצמן. נקווה שבמעמד שלנו בזמן הכנס נתחבר כולנו יחד ונרגיש שבאמת נהיה כאיש אחד בלב אחד כולל נשים.

תלמידה: אמרת קודם שאין הרבה זמן, שאנחנו צריכות להרחיב או להיות יותר בקשר בינינו.

כן.

תלמידה: אם יש לך מה להוסיף על זה.

לא, אני לא מוצא עכשיו ממש מילים לזה, אבל נצטרך לחפש ולמצוא, את צודקת.

שאלה: איך להגיע למצב של מדבר כשבעשירייה מרגישים חיבור ואהבה?

זה טוב מאוד, לא צריך שום דבר מעבר לזה. אתן לא צריכות להשתוקק להרגשת המדבר, אתן צריכות להרגיש אהבה, קשר, חיבור. זה נכון.

שאלה: האם אפשר להגיד שההכנה היא התיקון לקראת הכנס והכנס יהיה המימוש ולכן ההכנה היא מאוד חשובה?

כן, זה בדיוק נכון.

שאלה: אין לי בעיות בחיבור שלי עם החברות, אני עושה כל מה שביכולתי כדי לעבוד, הבעיה שלי היא דווקא בקשיים שמתגלים בקשר ביני לבין הבורא. אני נכנסת לבכי, אני מרגישה שאני מתפללת כל הזמן אבל לא מצליחה. למה אני מרגישה מצב כזה?

נראה לי שיש לך חוסר קשר עם החברות. תנסי עוד יותר להתחבר איתן, עד שתגלי שמחה.

שאלה: הטקסט אומר שהבורא קורא לאדם. מה יש לאותו אדם שהבורא קורא לו ולאחרים אין, למה הבורא מצפה מאותו אדם?

הבורא מעורר כל אדם ואדם ומתייחס בצורה מיוחדת שמתאימה לאותו אדם כדי לקרב אותו בצורה הקצרה ביותר לגמר תיקון. ולכן אנחנו לא יכולים להשוות, גם אין לנו אפשרות, אנחנו לא יודעים את עמקי הנשמה של כל אחד ואחד, ולכן אנחנו לא יכולים להשוות את דרכו של האחד עם דרכו של האחר.

שאלה: לפני הקורונה היינו שרים הרבה ביחד, כל אחד היה דואג להוסיף את הקול שלו לתוך השירה, וכשהתחלנו לצפות בריבועים שלנו מהבית אז יותר צפינו בשירים מאשר השתתפנו, ועכשיו יש לנו הזדמנות לשיר אלפי אנשים ביחד.

קדימה.

תלמיד: מה הכוח בשירה משותפת, מה החשיבות בדבר כזה?

זה מאוד חשוב, אבל חסר לנו מי שיארגן את זה, אז בבקשה.

תלמיד: יופי, אז אני מארגן את זה. קודם כל, אני מזמין את כל החברות והחברים להיכנס לאתר הכנס, יש שם שני פלייליסטים שאפשר להקשיב להם. פלייליסט אחד הוא של השירים שאנחנו שרים בשיעורים, תהיה בכנס להקה ואנחנו ננגן יחד, והפלייליסט הנוסף הוא של שירי אקפלה, שירים שנהגנו לשיר בלי כלי נגינה, כמו ניגוני בעל הסולם, שירים מהמקורות, מתהילים. אז אפשר להתכונן ולהתרגש ולשיר את השירים, ובאמת בכל מקום שנהיה נשיר ביחד ונוסיף את הכוח הזה, זו פשוט הזדמנות להתחבר ולהתפלל יחד.

קדימה.

תלמיד: אז עכשיו במקום לעמוד ולשמוע שיר, בואו נשיר כולם ביחד את הציטוט ששמענו בחצי מהשיעור הזה.

(סוף השיעור)