שיעור צהריים 22.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1651

מאמר 120 "שמחה שבאה מריקוד"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1651, מאמר 120, "שמחה הבאה מריקוד".

שמחה הבאה מריקוד

"בגשמיות רואים שמרימים הרגלים מהארץ, זהו מרמז חיות, שהרגלים מרמזות על בחינת מרגלים, על דרך המרגלים שהלכו לתור הארץ, שהלכו לראות, אם כדאי לתת יגיעה ולזכות לבחינת ארץ דקדושה. ובתוך הדעת יש תמיד דעות הפוכות מהקדושה, אלא רק צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהיא ארץ זבת חלב ודבש.

לכן כשמרימים את הרגלים מהארץ והולכים למעלה מהדעת, אז יכולה להיות שמחה, הגם שיש בהן עליות וירידות.

אמנם אין הפרוץ מרובה על העומד, אלא שהעליות והירידות הולכות בקצב מהיר, לכן אין זמן שהשמחה תסתלק."

תלמידה: מהו הריקוד הפנימי של העשירייה שהשמחה אף פעם לא מסתלקת ממנו?

אם אנחנו מחפשים כל הזמן איך לעלות אז מובן שמתוך העלייה אחרי זה נרד, עוד פעם נעלה, עוד פעם נרד, והעליות והירידות האלו נקראות ריקוד שבו אנחנו צריכים להיות. כלומר, כל הזמן צריך לחפש באיזה אופן אנחנו יכולים לעלות אל הרוחניות ולשים לב שלא יורידו אותנו. האגו שלנו כל הזמן ינסה להוריד אותנו ואנחנו נהיה אסירי תודה על כך שהוא מוריד אותנו, ושאנחנו יכולים עוד פעם לעלות, וכך נעבוד עם האגו בצורה נכונה כאשר יהיו לנו עליות וירידות, עליות וירידות. זה נקרא ריקוד.

תלמידה: העלייה הזאת של הנשמה, הריקוד הזה של הנשמה, האהבה לבורא, זו נקודת ההישענות שלנו בתוך הדעת?

לא, הכול מעל הדעת. בתוך הדעת אנחנו לא רואים, לא מרגישים, בשום דרך לא מרגישים בזה טעם.

תלמידה: מדובר פה על כך שכשעולים מעל הדעת, כשמעלים את הרגליים מעל הארץ, אז מרגישים שמחה.

כן.

תלמיד: אבל באיזה כלים אני מרגישה את השמחה?

כשאת מעלה את עצמך מעל הארץ, את מעלה את עצמך למעלה מהדעת.

תלמידה: אז זו לא שמחה כמו שאנחנו מרגישים בעולם שלנו, זו שמחה אחרת?

לא, אפשר להגיד שזה דומה לשמחה שבעולם שלנו. אם אני שם את זה לפניי כמטרה אז אני שמח.

תלמידה: אם נניח יש לנו מפגש של החברות ואנחנו מגיעות למצב שאנחנו מרגישות ממש שמחה מזה שאנחנו ביחד, זאת השמחה שעליה מדובר?

כן, זו גם שמחה נכונה.

תלמידה: נתת לנו תרגיל לחשוב כולנו יחד על חברה אחת. יש לנו שאלה בעקבות התרגיל, האם אנחנו יכולות להתפלל על חברה שבכלל לא משתתפת בחיי העשירייה והאם צריך הסכמה של החברה שנתפלל עליה?

צריך להתפלל על כל חברה, לא חשוב באיזה מצב היא נמצאת. צריך לחשוב על החברות ולהתפלל על החברות, ובשום אופן לא להפסיק לעשות את זה. אפילו אם הן כאילו עוזבות את הקבוצה, לא רוצות להיות בקשר איתכן, אתן ממשיכות להתפלל עליהן.

תלמיד: בדרך הרוחנית האדם תמיד מחפש סימנים שהוא מתקדם נכון ונמצא בדרך הנכונה.

כן.

תלמיד: רב"ש אומר ששמחה זו עדות, אז אם אדם כל הזמן נמצא בשמחה זה מראה שהוא בדרך הנכונה?

זה לא בדיוק. זה אחד מהסימנים הקטנים לכך שכנראה הוא בכל זאת מתקדם, אבל להגיד ב-100% שזה נכון אני לא יכול.

תלמיד: זה תלוי מה המקור של השמחה?

כן, ודאי.

תלמיד: אם שמחה היא תוצאה מאמונה בבורא שהוא שומר עליו, שולח לו כל טוב, זו שמחה נכונה?

כן.

תלמיד: אתמול אמרת שלא צריך להמציא לנו מצבים אם אנחנו לא מרגישים שום דבר, וזה הכריח אותי להתעמק ברגשות שלי ולחשוב על זה. במאמר כתוב שהשמחה היא מאמונה למעלה מהדעת והיא מתבטאת רק כשהאדם מעלה את עצמו מעל הארץ וסומך רק על הביטחון שלו בבורא. האם אני מבינה נכון שאני צריכה לתת עוד מאמצים כדי להבדיל איפה השמחה שלי באה מתוך השפעה ואיפה היא באה רק מתוך עצמי?

כן, אנחנו תמיד צריכים לפתור כאלה בעיות שאנחנו לא יודעים איך לסובב אותן, איך לפתוח אותן, ואיך לענות עליהן. אנחנו תמיד צריכים לפתור אותן על ידי כך שאנחנו מגדילים את ההשתוקקות שלנו, את היגיעה. כלומר אם אני מגביר את ההשתוקקות שלי ועם זאת מרגיש שמחה, ביטחון, כוח, אז זה אומר שאני נמצא בדרך הנכונה.

תלמידה: שמעתי שאמרת שאם אין שמחה אז זה סימן שאין אמונה. אני מבינה למה מגיעים אליי המצבים, יש לי הבנה, אבל אני לא מצליחה להרגיש שמחה. מה יש בשמחה שכל כך קשה לי לממש?

שמחה באה בדרך כלל כתוצאה ממעשים טובים, האדם נהנה מזה שהוא עושה מעשים בצורה קדושה למען הבורא, למען הקבוצה, וכך הוא מתקדם. אם אין לו שמחה אז יש לו מצב רוח לא טוב וכך הוא לא יכול להמשיך. לכן יש אפילו כמה מאמרים על כך ששמחה צריכה לבוא ממעשים טובים, ממעשים של קדושה, ממעשים של השפעה.

תלמידה: האם הגוף שלנו יכול לקבל כוח מהרוחניות או שתמיד צריך ללכת איתו באמונה למעלה מהדעת?

צריך תמיד ללכת עימו באמונה למעלה מהדעת ואז נקבל כוח מכל המעשים שאנחנו עושים.

תלמידה: כשהגוף מרגיש את הכוח, את השמחה שהוא מקבל יכול להיות שזו שמחה רוחנית?

כן, הכול תלוי באדם עצמו, איך הוא מתכוון לזה.

תלמיד: לאיזה דעת האדם צריך להגיע כדי שהוא יוכל לעלות למעלה מהדעת? מה עוזר לנו לעבור ממצב אחד למצב אחר?

כשאנחנו עושים מאמצים, תפילות, כשרוצים להיות בקשר עם הבורא באמונה למעלה מהדעת. אם אנחנו מעלים את עצמנו אז יוצא שאנחנו מקבלים מאמונה למעלה מהדעת התרשמות ויכולים להמשיך הלאה.

תלמידה: אם לאחת החברות בקבוצה יש תפקיד שלא מתאים לה, ובקבוצה כולם רואים את זה, אבל היא רוצה לבצע את התפקיד, מה עלינו לעשות?

אתן יכולות בכל צורות היחס שלכן כלפיה לתקן אותה והיא תבין שהיא צריכה להתייחס לתפקיד שלה, למחויבות שלה בצורה אחרת.

תלמידה: אם השמחה מגיעה מתענוג, איך לשמור על השמחה בזמן שאנחנו עובדים על מנת להשפיע?

צריך להרגיל את עצמך לזה, לאט לאט, במנות קטנות בהדרגה.

תלמידה: כך חשבתי, שצריך לנסות אפילו במקצת להשפיע ולשמוח וזה ייתן כוח לעשות את זה יותר.

תלמידה: האם לייחס את כל מה שקורה לבורא זאת השמחה האמתית?

כן.

תלמידה: ואז יוצא שזה הרי רחמים מצד הבורא כמו חטא המרגלים, וגם זה שאנחנו מתקנים אותו, בזה כל החיבור של התיקון?

כן.

תלמידה: איך אפשר למדוד או איזו אינדיקציה יש שהעשירייה משפיעה נחת רוח לבורא והוא שמח ממנה?

כולם צריכים להרגיש את זה. זה צריך לחבר אותם והם צריכים להרגיש כולם שהם מגיעים לעשיית נחת רוח לבורא.

תלמיד: איך אנחנו ביחד רוקדים בעשירייה?

שכל אחד משתדל לעשות אותן הפעולות כמו האחרים. קופצים למעלה, ימינה, שמאלה, יחד. זה נקרא לרקוד יחד בעשירייה.

תלמידה: האם המצבים של שמחה ושל עצבות וכעס הם סימנים של דרגת האמונה שלנו או שזה פשוט מצבים שהבורא שולח לנו מלמעלה?

לא, זה הכול נובע מעבודה הרוחנית.

תלמידה: לפני זמן מה היה לי ממש חוסר כוחות, חשבתי שאני לא אוכל להמשיך בתפקיד שלקחתי על עצמי, וכתבתי לבורא ממש מכתב כמו תפילה, כתבתי אולי במשך שעה בלי הפסקה. ובבוקר באמת המחשבות האלה הפסיקו והופיע לי רצון מאוד גדול ושמחה גדולה. זה אפילו הפתיע אותי ואני מאוד מודה לבורא.

אבל יש גם צד אחר, לפני שהתחלתי להתפלל חלקתי עם החברה שלי את המצב, והיא אמרה לי, "עזבי את כל הפרויקטים ותעזבי הכול, תעזבי את התפקיד", ועכשיו אני לא יכולה להצדיק את החברה. איך להתעלות מעל זה, האם לא נוכל להיות יותר חברות, אני ממש מצטערת על זה שאני לא מצליחה להצדיק אותה.

גם כאן תפני לבורא.

תלמידה: אבל אם חבר ככה משתף אותנו במצב שלו, איך לתמוך בו בצורה נכונה? מה לענות לו?

רק מהלב.

תלמידה: התהליכים הרוחניים, כשאנחנו מתגברים זה יכול להרגיש כדבר ריק, או שזה תמיד מורגש כשמחה כשאנחנו מצליחים להתגבר?

אם מצליחים זה תמיד מביא שמחה ומלא רוח.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להימנע מכך שהדעת שלנו, שזה כוח מאוד גדול עם תכונות וצורה ומשקל משלה, תהפוך לאיזה הרגל נוקשה שממש יקבע את האופי שלנו ואת הגורל שלנו?

צריכים לבדוק במה אנחנו נמצאים, באיזו צורת דעת אנחנו נמצאים.

תלמידה: כשאתה עושה מאמץ והשמחה לא מגיעה והמצב רק נהיה גרוע יותר, זה יכול להיות סימן לכך שעשינו פעולה לא נכונה?

כן.

תלמידה: אפשר לחשוב שעכשיו גרוע ויהיה יותר טוב, או שזה לא נכון?

לא נכון.

תלמידה: בדעת תמיד יש דעה הפוכה מקדושה, אבל צריך לחשוב מעל הדעת שזו ארץ זבת חלב ודבש. מה זה אומר שיש דעה הפוכה מהקדושה?

שתמיד יש שתי דעות ואת צריכה לבחור לאיזה מהן להתייחס.

תלמידה: מהי המשמעות הרוחנית של להעלות רגליים מהרצפה כשאנחנו רוקדים, בהקשר לחיות דקדושה?

שאנחנו לא רוצים להיות קשורים לעולם הזה, אלא להיות ממש באוויר.

תלמידה: לפני כמה ימים נתת לנו תרגיל שבעצם אחד החברים מהעשירייה פונה עבור כל העשירייה לבורא, הוא כמו נציג העשירייה בפני הבורא באותו יום, וכל העשירייה מבקשת עליו. ועכשיו חברה שאלה על התרגיל הזה. היא שאלה האם אפשר להתפלל על חברה שאפילו עזבה את העשירייה, ורציתי לדייק, אם הבנתי נכון את מהות התרגיל.

האם מהות התרגיל היא שאחד החברים בעשירייה היום הוא מבצע את הקשר הזה עם הבורא ומהות התרגיל היא שכל אחד יחווה את החוויה הזאת, לקשר את העשירייה עם הבורא ולהיות אחראי. אז איך אדם שעזב את העשירייה יכול בקשר את העשירייה שלו עם הבורא, אם הוא אפילו כבר עזב?

זה היה מדובר על אותם אנשים שעכשיו עדיין נמצאים יחד איתנו בעשיריות שלנו.

תלמידה: כלומר את התרגיל עצמו יכולים לעשות מי שמשתתף בעשירייה.

אך ורק, כן.

תלמידה: כשאנחנו יודעים בפני מי אנחנו עומדים ועבור מי אנחנו עובדים, ההרגשה הזאת של השמחה זה לא איזו עליצות כזאת אלא שמחה רצינית. זה משהו שהוא אפשרי?

ברור, זה עוד יותר טוב.

תלמידה: השמחה הרצינית הזאת זה ממש כמו הודיה על כך שאני שייכת, שהוא קירב אותי ואת העשירייה שלי אליו. זה לא שאני כל הזמן צוחקת, זו שמחה רצינית ואחראית.

כן, בדיוק כזאת היא צריכה להיות.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו שומעים שהחבר אומר, אני נאלץ לפתור בעיה מסוימת, יש לי איזו בעיה, אני לא יכול יותר להשתתף, אני לא יכול יותר להשקיע. איך עובדים עם ה"לא יכול" הזה?

אנחנו נעזור לך.

תלמיד: כלומר, אנחנו צריכים להגיד לו, בוא אנחנו נעזור לך? איך לעזור?

כן, בדיוק. אנחנו נעשה כל מה שצריך בשביל כל אחד וגם לך אנחנו נעזור. אין בזה שום דבר נורא, בגלל שבזה שאתם עוזרים לו, אתם עוזרים לעצמכם. ככה שאין מה לחשוב, לא אתם ולא הוא, על זה שאתם לוקחים ממנו איזושהי עבודה ושאתם דוחפים אותו, או משהו, לא. זה הכול מגיע לגמרי בתוכנת ההשפעה.

תלמידה: בתקופה שלנו רבים מדוכאים, הם לא רוצים להיות במצב הנוכחי. יש פתרון, או ברוחניות בעשירייה, שאחת עוזרת לשנייה, או פתרון פרמקולוגי. האם אתה ממליץ להיעזר בזה?

בשום דבר, לא פרמקולוגי, לא אידיאולוגי, בכלום. אלא יש לנו פתרון מאוד פשוט, כולנו יחד פונים לבורא ומבקשים ממנו שיעלה אותנו אליו. ואז נרגיש שאנחנו חיים בעולם העליון יחד עימו, ולא יכול להיות שום דבר רע, רק טוב.

תלמידה: אתמול כשדיברנו על מצב השמחה, אמרת שזה כתוצאה מהיגיעה. במאמר לעומת זאת מדובר על שמחה מעליות וירידות בכל מצבים. האם את השמחה הזאת שעליה מדובר במאמר אנחנו מרגישים כשאנחנו כבר נמצאים במדרגות הרוחניות?

עוד לפני המדרגות הרוחניות.

תלמידה: אבל כשאנחנו נמצאים בירידה, לפני שנכנסים למדרגות הרוחניות, אז לרוב אנחנו מרגישים הפוך, צער, מרירות, ואנחנו נמצאים בפני בחירה. וכשאנחנו עושים את הבחירה הנכונה, את המאמץ הפנימי הזה ואת הפנייה לבורא, אז הבורא נותן כתוצאה את השמחה. אבל איך להגיע לשמחה הזאת כשאנחנו כבר נמצאים במצב של ירידה?

לחשוב על המצב הנכון שבו הבורא מעלה אתכן, אתן מתחברות איתו, מרגישות איך הוא מחבק אתכן ומחזיק אתכן על הידיים כמו את הרך הנולד, אתן נדבקות אליו, ומזה כל השמחה שלכן.

תלמידה: כשחברה מתרחקת, יוצאת, לא משתתפת במפגשים, בשיעורים, לוקחת החלטה לעשות הפסקה, לפעמים אפילו לא מודיעה, ואנחנו אפילו לא יודעות באיזה מצב היא נמצאת, מה המצב הפנימי הנכון? האם עלינו להצטער על כך ולהתפלל מתוך הצער הזה, או לקבל את ההחלטה שלה, ופשוט ללכת הלאה ולהתרכז בחברות שכן הולכות בדרך?

לפי מה שאת מרגישה את לא יכולה לבחור לעשות כך, לעשות אחרת, זו ההרגשה שלך זה שהיא עוזבת או מתרחקת, זה משהו שאנחנו לא יכולים לקבוע. אבל אנחנו צריכים בינינו להיות יחד בכזה קשר, במיוחד כשמישהו עוזב את הקבוצה, שבו אנחנו ממלאים את החוסר של אותו חבר, בצורה כזאת שאנחנו משתדלים למלא בצורה מדויקת את כל מה שהוא נתן לנו, ואנחנו רוצים עכשיו בינינו לא להרגיש את זה. ואז תראו מה קורה איתה ואיתכן ובכלל עם כולם.

תלמידה: כשאדם מתרחק ואתה מרגיש עלבון כלפיו, האם זה סימן לאגו שלי?

בטח.

תלמידה: ואיך לעבוד עם זה?

לעבוד עם זה בצורה מאוד פשוטה. אתם צריכים בכל כוחכם לקרב את אותו אדם אליכם, לעשירייה שלכם.

תלמידה: איך לעשות את זה, האם בפעולות או פנימית?

רק במחשבה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעזור לחברים להגיע לאמונה למעלה מהדעת כדי שגם הם יהיו בשמחה?

תקרבו אותם אליכם, ויחד איתם תעשו כמה שיחות שבהן אתם רוצים לקרב אותם אליכם ולנושא הזה של אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: לגבי העבודה בשמחה. אמרת לי שאם יש מצב של בינוני, של חצי לב, אז אני צריכה לעסוק בהשפעה כלפי הזולת. האם מצב של לב שלם הוא כשאני יוצאת כלפי החבר, ולא שאני מקבלת אותו לתוכי?

זה לא חשוב, אחרי זה תבררי, זה לא כזה נורא.

תלמידה: במקום הזה צריכה להיות שמחה, אני מחפשת אותה.

תחפשי את השמחה בקשר עם החברות.

תלמידה: בתחילת השיעור הסברת על הריקוד, על חילופי המצבים. האם זה נכון להרגיש שהשמחה היא משהו קבוע מעל המצבים השונים?

לא.

תלמידה: איזה בירורים האדם עושה כדי להבין באיזו צורת דעת הוא נמצא?

אתם לא צריכים את זה. העיקר שתנסו להתחבר לבורא ולהיות בזה בשמחה.

תלמידה: אני שואלת כי אחת החברות אמרה שהיא מגדילה מאמצים והשמחה לא מגיעה, וענית לה שצריך להבין באיזו צורה היא נמצאת. אף פעם לא שמעתי על הדבר הזה שיש צורות שונות של דעת.

תפסיקי לחשוב על זה. אמרתי לא נכון.

תלמיד: דוד כותב בתהילים לחפש את פני ה', האם זה נקרא לחפש את השמחה?

זה לחפש את גילוי הבורא.

תלמיד: כלומר זה לא על השמחה, זה משהו אחר.

זה יותר משמחה.

תלמידה: מאיפה מגיע חוסר הכנות בעבודה, האם זו תוצאה מהמרחק בינינו?

כן.

תלמידה: איך לעזור בעשירייה או לאותה חברה שיש לה בעיה עם זה?

צריכים להתקרב זו אל זו ולהתקרב לבורא, זה מכסה על כל הפשעים.

תלמידה: אמרת שלרקוד יחד זה לעשות פעולה משותפת בעשירייה. אנחנו רוצות לברר איך לעשות פעולה יחד. האם מספיק שכל אחת לחוד תעשה אותו מעשה שהעשירייה אמרה לעשות, או צריך שהפעולה תיעשה כשאנחנו נמצאות באותו זמן יחד, בזום, בצ'אט, או במחשבה?

זה לא חשוב. זה לא חייב להיות כשאתן פיסית יחד.

תלמידה: אם אנחנו רוצות לתמוך בחברה דרך מחשבה, אז כל עוד כל אחת חושבת על הצלחת החברה זה נקרא יחד, כן?

כן.

תלמידה: בכל המקורות נאמר ש"ברוב עם הדרת מלך". איך כל עשירייה יכולה לכלול בתפילה שלה את העשירייה ואת הקבוצה העולמית, כדי להגדיל את שמחת הבורא?

בכוונות שלכם. יותר מזה לא צריך.

תלמידה: האם יהיה נכון לומר שאם העליות והירידות מתחלפות כמו תנועות בריקוד, כל כך מהר, זה סימן להתקדמות רוחנית?

כן.

תלמידה: אם הבורא שולח מצב של ייסורים, ייאוש, עצב, אבל יש הרגשה שאני מסרבת להצטער, אני ממש משתוקקת לשמחה. האם אני יכולה בצורה הזאת להתגבר על העצב?

תנסי ותראי אם זה מצליח. אבל אם זה לא מצליח, אז אסור לך להישאר במצב כזה, את צריכה מהר מאוד לשנות את המצב שלך לשמחה.

תלמיד: איך אני יכול לרקוד כמו ליוויתן בים הזה של אהבת הבורא? ואיך אני יכול לשמוע את הניגון המיוחד שלו?

אלו שתי שאלות מאוד קשות. איך אתה יכול לרקוד בים שהבורא ממלא אותו? רק על ידי זה שאתה פותח את עצמך לכל מי הים האלו שהם ימלאו אותך ויעברו דרכך.

תלמיד: מה ההבדל העיקרי בין שני עובדי ה' שלכאורה שניהם נותנים אותו מאמץ כמותי, אבל אחד מהם, על בסיס האופי שהבורא חנן אותו, נוטה לשמחה ושמח, והאחר לא שמח?

ההבדל העיקרי הוא שמי שנמצא בשמחה הוא קרוב לבורא, ומי שנמצא בעצבות הוא רחוק מהבורא.

תלמיד: האם אפשר להיות בשמחה אמיתית, לרקוד, מבלי גילוי הבורא, כשאתה בחושך?

אני לא רואה אף אחד שנמצא בחושך.

תלמיד: אבל אני רואה את העולם לחלוטין לא מתוקן, ואני לא מבין איך אפשר לשמוח, לרקוד ולשיר.

אני לא חושב שאתה רואה אותו לגמרי מקולקל, זה רק נראה לך כך.

תלמידה: בסוף המאמר כתוב, "אין הפרוץ מרובה על העומד, אלא שהעליות והירידות הולכות בקצב מהיר, לכן אין זמן שהשמחה תסתלק". איך אנחנו יכולים לעשות כך שהעליות והירידות יהיו בקצב מהיר והשמחה לא תסתלק?

את צריכה להיות אחראית על מצב הרוח בעשירייה שלך, ואז תשיגי הרבה.

תלמידה: אם אני מרגישה שכל הקבוצה שלי פגועה מהתרחקות של שתי חברות מהקבוצה, וההרגשה הזו משפיעה גם עלי, איך אוכל להשפיע על עצמי ועל חברותיי בתוך הקבוצה, כך שהרגשת העלבון תעבור ותהפוך לשמחה?

את צריכה לעשות תרגילים מעצמך. תכנסי לחדר פעם בשעה, שעתיים, ותתחילי לשיר ולרקוד. כעבור שעתיים שוב, וכעבור שעתיים שוב, וכך תתרגלי.

תלמיד: למה הגברת ההשתוקקות יכולה להיות מורגשת לא כשמחה? איפה נמצאת נקודת המעבר מהרגשת חוסר הקשר עם הבורא אל תוך השמחה?

כיוון שהגברת ההשתוקקות יוצרת בך הגדלה של השתוקקות למטרה, והמטרה כאן לא מתקרבת בהתאם להשתוקקויות שלך, לכן זה מעורר בך הרגשה של געגוע.

תלמידה: ענית לאחד החברים על מי הים ששוטפים אותנו. האם מי הים הם כוחות שונים?

זה כוח אחד.

תלמידה: מה עושה הכוח הזה?

אור חסדים.

תלמידה: אם אנחנו רואים שההתלהבות הראשונית מהלימוד נרגעת, וזה נראה לנו בסדר שעכשיו אנחנו יותר רגועים, האם אנחנו יכולים לדרוש זה מזה חידוש של המאמצים, או שאנחנו פועלים רק בדוגמה אישית?

כמובן שיותר טוב דרך דוגמה אישית.

תלמידה: אדם שהבורא מחזיק אותו על ידיו, איך הוא משדר שמחה לעולם?

תנסי כך לתאר את עצמך ולהעביר.

תלמידה: אנחנו שומעים שצריך להרגיש שמחה ואהבה כלפי הבורא. מה צריך לעשות כדי באמת להתגבר על הפער בין זה שאנחנו שומעים שצריך לעשות את זה, לבין להרגיש את זה בפועל?

בשביל זה צריך בצורה אוטומטית להעלות את מצב הרוח.

תלמידה: לעצמי?

לעצמך, ודרכך לאחרים.

תלמידה: מה זה נותן?

תנסי.

תלמידה: במאמר הוא מדבר על המרגלים שהלכו לתור בארץ ולראות אם כדאי להם לתת יגיעה כדי לזכות בארץ חלב ודבש. מה זה בדיוק ארץ חלב ודבש, ולמה זה נחשב כברכה מלמעלה? איך להבין את זה נכון בחיים האישיים ובעשירייה?

ארץ זה רצון, הרצון שבאדם נקרא ארץ. אם הרצון הזה מלא בחלב ודבש, אז זה נקרא שהוא נמצא בארץ ישראל.

תלמידה: בעשירייה קיבלנו החלטה שלא נתפזר כל עוד לא נרגיש שמחה אמיתית. האם זו החלטה נכונה, והאם זה אפשרי כל הזמן במפגש להרגיש שמחה?

אפשר וצריך.

תלמידה: האם אנחנו צריכים מכל מיני מצבים שונים, לא רק מתוך השמחה, ללמוד להגיע למצב השמחה?

כן.

תלמידה: האם כל האמצעים כשרים, כמו שסיפרת שרב"ש שר ורקד, ולקרוא מקורות?

כן.

תלמידה: אנחנו לומדים כמה זה חשוב להיות בשמחה, אבל נראה הרבה פעמים שההתקדמות היא דווקא על ידי צער, חיסרון, תפילות, בקשות, תחנונים. איך השמחה לא תרחיק אותנו כל פעם מלהגיע לחיסרון המלא?

אין דבר כזה, סימן שאתם לא מרגישים נכון.

תלמידה: איך מחזיקים את שני המצבים האלה יחד?

עליכן להחזיק רק מצב אחד, בו אתן מחזיקות בשמחה ובקשר עם החברות. ושם בפנים בפנים, בתוך השמחה וההתקשרות עם החברות, אתן מתקרבות לגלות את הבורא.

תלמידה: ואיך מגיעים ממש לצעקה לבורא להתקרב אליו?

עניתי לך עכשיו, להחזיק בחברות ובבורא.

תלמיד: אמרת שגילוי הבורא זה מצב שהוא גבוה מהשמחה. האם שמחה היא שלב ביניים, ואיך לעבור מהשלב הזה לגילוי הבורא?

יותר טוב שתשימו לב לגילוי הבורא, וזה יביא לכם שמחה. זה הסדר.

תלמידה: לפני יומיים נתת תרגיל לחשוב כל יום על חברה אחרת, ויום למחרת אמרת שאנחנו צריכים להפסיק את התרגיל הזה. התרגיל היה מאוד עוצמתי, וממש התפללנו על אותה החברה שהיא תצליח. מה המדרגה הבאה שלנו? מה אנחנו יכולות לעשות כדי להתקדם באותה עוצמה?

קודם תשיגו את המדרגה הזאת שדיברנו עליה, ואחר כך נדבר הלאה.

תלמידה: אז אפשר להמשיך את התרגיל.

כן.

תלמידה: האם השמחה לבורא תלויה בהישגים שלי, או שהיא צריכה להיות בלתי תלויה?

השמחה צריכה להיות תלויה בזה שאני קשור עם הבורא. לא בתוצאה, אלא בעצם המצב עצמו.

תלמידה: בריקוד אנחנו רוצים להשתחרר מהמגבלות של השכל. האם כדאי להקשיב לדחף הזה, לרצון הזה של הגוף לפרוץ מהמגבלות?

לא.

תלמידה: אני יודעת שהרבה פעמים השכל שלנו משקר אבל הגוף מדבר אמת. איך להקשיב לגוף שלנו בצורה נכונה?

אנחנו לומדים את זה, ולמדנו זאת במשך השיעורים האחרונים.

כל טוב. אני חושב שאתם יכולים לשפר את עצמכם עד מחר.

(סוף השיעור)