שיעור בוקר 16.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' נ"א, עמ' 2051,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות" אותיות נ"ח – ס"א

קריין: אנחנו לומדים מתוך הספר "תלמוד עשר הספירות", חלק ט"ז, אנחנו נמצאים בעמוד ב' נ"א או 2051, ב"לוח התשובות לפירוש המלות", אות נ"ח.

קריין: אות נ"ח.

"נח) מהן דינין קשין מאד.".

קריין: אות נ"ח.

"מהן דינין קשין מאד. נח) כללות הניצוצין שנפלו בעת שביה"כ היו ש"ך ניצוצין. שהם שמונה מלכים שבכל אחד ד' בחינות ובכל בחינה ע"ס. וע"כ יש עשר פעמים ל"ב ניצוצין שהם ש"ך. אמנם המלכיות שבהם אינם יכולים להתברר בכל משך שתא אלפי שני, שהם ל"ב מלכיות, והם סוד ל"ב האבן, שלע"ל נאמר עליו והסירותי את ל"ב האבן מקרבכם. ואלו נקראים דינים קשים מאד. כי אין להם בירור במשך שתא אלפי שני. (אות י')."

שאלה: למה מלכיות לא יכולות להתברר במשך שתא אלפי שני?

אין מספיק אור לבירור שלהם.

תלמיד: זה לא ברור מה שאתה אומר.

האור ברא את הרצון ופיתח אותו עד לנקודה שהרצון הוא הפוך מהאור, ואם הרצון הפוך מהאור האור לא מסוגל לעשות עימו כלום. זאת אומרת, התכונה הזאת של הופכיות הרצון מהאור נשארת ואי אפשר להפוך.

תלמיד: באיזה שלב המלכיות האלה יכולות להתברר?

צריכים לבנות מערכת שתשלים את המלכיות האלו למצב שהן כביכול יהיו דומות לכתר, למרות שזו מלכות ההפוכה. בכל התכונות מהכתר עד מלכות, מה יש לתקן? התכללות המלכות שבהן. נניח, חסד, תפארת, הוד, מהן? מלכות, רצון לקבל שהיא באיזו צורה דומה לאור באיזה הבחן. ולכן רצון לקבל שבאיזה הבחן הוא דומה לאור, הוא עושה מזה חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. וכשרצון לקבל כבר לא יכול, כבר מיצה את עצמו בלהידמות לאור במשהו אלא הוא בעצמו, זה נקרא מלכות. לכן מלכות לא יכולה לעבוד אלא בצמצום מסך ואור חוזר, ממנה ומעלה, אבל בט' ראשונות היא יכולה לעבוד כי בהן היא הופכת להיות כאילו דומה לאור, כאילו דומה לכתר, ובעצמה לא.

איך אפשר לתקן את המלכות? אחרי שמתקנים את כל הבחינות הקודמות לה, ט' ראשונות. כאשר ט' ראשונות מתחברות יחד, הן משלימות את ההתאמה שלהן לכתר, כי בכל אחת מהן יש קצת מהמלכות. חלק ממלכות בצורת חסד, חלק ממלכות בצורת נצח, חלק ממלכות בצורת גבורה. וכשהן כולן מתחברות יוצא שיש בחיבור שלהן תכונות שהשיגו אור מלהידמות לאור, חלקי המלכות שבכל ספירה וספירה, וגם חלקי המלכות שבכל ספירה וספירה הם כאילו יוצאים משם, מתבררים, כי הם חלקי המלכות, לכן "חוצפא יסגא"¹, יש הגברת הרצון לקבל הגדול אפילו מט' ראשונות.

ומצד שני, יש דימוי לכתר, חיזוק הכתר מתוך ט' ראשונות שבכל ספירה וספירה, ומלכות שבכל ספירה וספירה שכאילו יוצאת משם. זו המלחמה בעצם של גמר התיקון, שאחרי כל הבירורים יוצא שט' ראשונות שבכל ספירה וספירה שייכות לכתר, לאור, ומלכות שבכל ספירה וספירה, כל המלכיות האלה שייכות למלכות. אבל כשכל המלכיות האלו ששייכות למלכות הן חוזרות למלכות, משויכות למלכות, וט' ראשונות שבכל ספירה וספירה הן חוזרות ושייכות לכתר, אז יש בניהן מעמד זה כנגד זה ומגיעים לזיווג הגדול.

תלמיד: לא היה ברור לי הקטע, ט' מלכיות חוזרות?

אין לי מילים כל כך.

תלמיד: אבל למה הוא ממשיך ואומר, "נאמר עליו והסירותי את ל"ב האבן מקרבכם. ואלו נקראים דינים קשים מאד. כי אין להם בירור במשך שתא אלפי שני.", אני לא רואה שהיו דינים קשים יותר אחורה? עכשיו הדינים יותר קשים, אז איך הוא אומר שאחורה היו דינים יותר קשים?

לא, יש פה דבר והיפוכו. כי כמה שאתה מברר היום, כל הדינים הקודמים האלה מתגלים עכשיו כיותר גרועים. כמו שעכשיו אתה מצטער מאוד שלא למדת, לא שמעת לאמא שלך ולא למדת כשהיית בן עשר, היית עצלן והכול, ורק עכשיו הדינים האלה מתגלים ואתה אוכל אותם.

תלמיד: זאת אומרת, ללמוד קבלה פעם היה הרבה יותר קל מאשר היום?

היה יותר קל מפני שהנשמות היו יותר זכות, לא שחכמת הקבלה בעצמה משתנה.

תלמיד: לא היתה כל הטכנולוגיה, לא היה על מה להתגבר. היום יש את כל הטכנולוגיה הזאת, קשה מאוד היום להתגבר וללמוד קבלה. יש אינטרנט, טלוויזיה, אינפורמציה, קשה מאוד. פעם מה עשית? הלכת לשדה וקטפת עגבניות. מה היה לך בכלל לעשות? היום אתה יושב וכל ההתגברות שלך הרבה יותר קשה מאשר פעם.

יש ויש, כל דור עם הבעיות שלו, הכול מותאם.

קריין: אות נ"ט.

"נט) מהו דרך מסך."

"מהו דרך מסך. נט) ג"ר דבריאה, נתמעטו מאד ביחס הס"ג דאצילות, מפני שעברו דרך מסך ופרסא המסיימת של אצילות, אשר הבדיל לגמרי את הארת חכמה מהם. עי' תשובה נ' ונ"ב. (אות ר"ט)."

אנחנו יודעים שהפרסא ממש מבדילה בין אצילות לבריאה בזה שכל אור החכמה נשאר באצילות ודרך הפרסא עובר רק אור החסדים.

תלמיד: הפרסא זה חלק מהנברא או חלק מהבורא?

מה זה "חלק מהבורא" אני לא מבין. איפה בכלל ראית משהו שהוא חלק מהבורא? כל מה שאנחנו מדברים, מדברים בנברא, בתופעות שבתוך הנברא. התופעות האלה הן ודאי מהבורא בלבד "אין עוד מלבדו", אבל הכול בנברא.

תלמיד: זאת אומרת שהפרסא כפי שהוא מסביר פה, שהיא בעצם מעבירה רק את אור החסדים זה מפני שהנברא בחר להעביר רק את אור החסדים?

לא. קודם כל בינתיים אין נברא. הנברא זה אדם הראשון אחרי החטא שמתחיל להידמות לבורא. במידה שהוא מדמה את עצמו לבורא אחרי החטא אז החלק הזה שדומה לבורא נקרא "נברא". סך הכול. כל יתר ההבחנות לא שייכות לנברא, אלא כולן נמצאות שייכות לבורא.

תלמיד: לפני שיש את הנברא כמו שעכשיו הסברת?

אז הכול נמצא בחזקת הבורא, אין לו בינתיים לא בחירה חופשית ולא כלום, אנחנו לא יכולים לשייך לו שום דבר.

קריין: אות ס' בעמוד ב' נ"ב או 2052.

"ס) מהי ה' יתירה דיום השישי."

"מהי ה' יתירה דיום השישי. ס) ה' יתירה דיום הששי, היא רומזת על חסד החמישי הנגמר בשעה זו: כי יום ו' ה"ס יסוד, הכולל ה"ח וה"ג, שעד חצות נכנסים ה"ח והכולל אותם," עד חצות היום. "ומחצות ואילך נכנסים ה"ג והכולל אותם. ונמצא בשעה חמישית נכנס חסד החמישי, ונמצא שנגמרו כל הששת ימים בבחינת החסדים שהם העיקר, כי אינו חסר עוד עד התשלום, זולת הה"ג שלאחר חצות היום שאינם עיקרים כל כך, כי הם מקבלים מה"ח. וע"כ נחשב כניסת החסד החמישי לבחינת התשלום והגמר של ששת ימי המעשה ולהתחלת הארת יום השבת: ולכן מתחילין אז העולמות לעלות בעליות השבת. וע"ז רומז הה' דיום הששי. (אות ע"ז)."

לא מובן לי כלום. הכול ירידה, השמש שוקעת, היום נגמר, מתחיל להיות לילה, כל החסדים, כל היום השישי, כל ימות השבוע שטרחנו, עבדנו, הכול הולך להיעלם, מה יש בזה כל כך הרבה טוב?

קריין: שוב.

"מהי ה' יתירה דיום השישי. ס) ה' יתירה דיום הששי, היא רומזת על חסד החמישי הנגמר בשעה זו: כי יום ו' ה"ס יסוד, הכולל ה"ח וה"ג, שעד חצות נכנסים ה"ח והכולל אותם, ומחצות ואילך נכנסים ה"ג והכולל אותם. ונמצא בשעה חמישית נכנס חסד החמישי, ונמצא שנגמרו כל הששת ימים בבחינת החסדים שהם העיקר, כי אינו חסר עוד עד התשלום, זולת הה"ג שלאחר חצות היום שאינם עיקרים כל כך, כי הם מקבלים מה"ח. וע"כ נחשב כניסת החסד החמישי לבחינת התשלום והגמר של ששת ימי המעשה ולהתחלת הארת יום השבת: ולכן מתחילין אז העולמות לעלות בעליות השבת. וע"ז רומז הה' דיום הששי. (אות ע"ז)."

תלמיד: רשום שהסיבה לעלייה מתחילה עם הארת יום השבת.

העליות, שבתות, מועדים, ראשי חודשים, מועדים בקיצור, ימים מיוחדים זה אתערותא דלעילא, זה לא אתערותא דלתתא. ולכן העלייה באה כתוספת הארה מלמעלה, ומתוך זה בגללה העולמות עולים, ומי שנמצא בעולמות האלה גם עולה. זאת אומרת, מה שחשוב לפני עליית השבת זה להיכנס למעלית הזאת שעולה בשבת. על זה כתוב, "מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת"².

תלמיד: למה זה דווקא קורה בשבת?

ככה זה נקרא.

תלמיד: אין לזה משמעות?

מה זה שבת או לא שבת? לפי המערכת, איך שהיא התייצבה ביחסים בין האור לכלי מאין סוף, שהאור ברא את הרצון ההפוך ממנו יש מאין, ואז איך שהיחס ביניהם התחיל להתפתח. כשהתחיל היחס ביניהם להתפתח אז הגיעו למצב שכך התייצבה כל המערכת וכל היחסים ביניהם. אין שם שום דבר שיוצא סתם, אלא הכול מניגוד של האור והכלי.

תלמיד: ומהי אותה בחינת התשלום שרשומה פה?

השלמה.

תלמיד: תשלום זה השלמה?

כן.

תלמיד: יש את הדוגמה של בעל הסולם, שהעשיר נותן לעני הכול ושואל אותו, מה עוד אתה רוצה? והעני אומר, אני רוצה להיות במעמד של הנותן.

כן.

תלמיד: זה השורש של ל"ב האבן, שאותה נקודה רוצה להידמות לכתר בלי תשע הספירות הקודמות?

על שורש אמרת נכון, אבל לא על הסיבה.

תלמיד: זה מה שאנחנו מבררים?

אנחנו מבררים עד כמה אנחנו הפוכים מהבורא ועד כמה בזה אנחנו יכולים להיות דומים לו. זו כל העבודה שלנו.

תלמיד: למה כתוב שאחרי חצות הגבורות ולפני חצות החסדים? אנחנו יודעים שיום שבת זה כמו גמר תיקון.

לא, אחרי חצות היום. אחרי חצות היום מתחילות הגבורות לעבוד כדי לגמור את היום.

תלמיד: מה זה לגמור את היום?

אתה רואה שהשמש שוקעת, היא שוקעת בתוך הים, היא "מחממת" את הים בלילה, וזה על ידי כך שפועלים עליה גבורות, דינים, ואז כבר עוצמתה מתקטנת.

תלמיד: מתמעטת.

מתמעטת, שוקעת.

תלמיד: וזאת בדיוק השאלה, למה שלא יאיר היום?

יש לך עלייה עד חצות היום ואחר כך ירידה. זה האיזון בין הקווים.

תלמיד: יש משהו שאני לא מבין כנראה בהגדרה.

איך אתה היית עושה את זה?

תלמיד: הייתי אומר, אחרי חצות.

כן, שזה המקסימום. זאת אומרת, קו ימין פועל בצורה מקסימלית. מה קורה הלאה?

תלמיד: ההיגיון שלי אומר שאחרי זה צריך להיות מקבל על מנת להשפיע.

את זה כבר יש, עזוב את זה. אנחנו מדברים על הכוחות. הכוח החיובי, כביכול חיובי, הוא מיצה את עצמו עד הסוף. הכול בא מהאיזון, שני כוחות תמיד פועלים. כשזה בא זה הולך, כשזה הולך זה בא, וכך כל הזמן כמו במשאבה, עד שנגמרים כל הכלים וגמר התיקון.

תלמיד: אז למה היום לפני הלילה ולא הלילה לפני היום?

לילה לפני היום, נכון, זה כך, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"³, יום ראשון, יום שני.

שאלה: מהי התפילה האחרונה לפני שמגיעה השבת?

מנחה שלפני שבת. שהיא כבר מחוברת לקבלת השבת, זאת אומרת לתפילת ערבית ולקבלת שבת עם כל התוספות. כי בשבת יש לנו עליית העולמות, אז בהתאם לזה יש שינויים בתפילה. את כל התפילות חיברו לנו אנשי כנסת הגדולה, מקובלים גדולים, והם חיברו אותן בצורה שהיא בהתאם למה שקורה במערכת. עד כמה שהאור העליון משפיע על הכלים, והכלים בהתאם לזה עולים, כך יש לזה העתקה, השפעה על התפילות.

שאלה: אני לא כל כך שואל על חֹכמה, אני רק רוצה לדעת מה התכונה לתפילה האחרונה לפני שהשבת יורדת?

השבת לא יורדת, השבת עולה. בתפילות שאנחנו מתפללים בשבת, אנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים ובכלל מה שקורה, אבל בתפילות האלו אנשי כנסת הגדולה שחיברו את התפילות, הם סידרו שם כל מיני פקודות, רמזים, פעולות, על מה שקורה בערב ובבוקר ובמנחת שבת וכן הלאה. הכול מובא בתפילות. פעם אולי נגיע לזה, נתקשר לזה ונדע מה קורה שם. זה גם במילים, גם בכוונות, גם יש שם הרבה שכבות של הבנה, הרגשה, הפעלה בתפילה, עד שאתה מגיע למצב שהחיסרון שלך בדיוק מתבטא בתוך התפילה. הם כאילו הסתכלו עליך וחשבו, ישנו שם האדם הקטן הזה, לא גדול, קטן, והוא ירצה כך להרגיש, הוא ירצה כך להגיד, ולכן אנחנו כותבים כך את הטקסט. ואתה תקרא ותגיד, מאיפה הם יודעים שאת זה אני רוצה להגיד? ככה זה.

שאלה: מה ההרגשה שאני רוצה להרגיש לפני השבת?

הרגשה שאתה רוצה עוד ועוד להידבק. ומההרגשה הזאת אתה מקבל כבר מלמעלה תוספת כוח, שזה נקרא "תוספת שבת", וזה מה שמאפשר לך להיות בדבקות. שבת זה "מעין עולם הבא"⁴, זאת אומרת חלק מגמר התיקון, ההארה מגמר התיקון. אבל היא כמתנה, שעדיין לא מגיעה לך, אלא שאתה עשית קצת, "מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת", אז אתה מקבל את זה. אין על זה לחם ביזיון, זה בא מהמערכת כדי לקדם. ואז שבת באה, חלק ממנה בא כפיצוי, כשכר על מה שעשית במשך שישה ימי עבודה, וחלק מזה כדי לתת לך כוחות לשבוע הבא.

תלמיד: אם שבת היא מתנה, איך נגיע אליה, אנחנו לא גבוהים מספיק, האם היא תרד אלינו?

מי מגיע לשבת ומי לא מגיע? שבת יכולה להיות אצלי ביום שלישי השבוע. זה לא שייך לימים, זה שייך למצב הפנימי שלי, באיזה תנאים אני נמצא. ככה זה עובר.

שאלה: בעל הסולם אומר "כל הששת ימים בבחינת החסדים שהם העיקר". האם לא חסרה פה חכמה?

זאת הבעיה, האם העליות בשבת מגלות לנו חכמה יתרה.

תלמיד: הוא אפילו לא רומז פה על זה.

שבת מעבירה לנו תוספת תיקונים.

תלמיד: אבל איך המערכת יכולה להיבנות?

על תוספת תיקונים נצטרך לדבר לחוד. כעיקרון אין לך בשבת תוספת חכמה. זו תוספת אהבה, תוספת חיבור, תוספת חסדים. יש לך מזה ודאי תוספת חכמה, אבל לא זה העיקר בשבת. העיקר בשבת זה החיבוק.

תלמיד: זו מערכת לפני המערכת בלי התערבותו של האדם עדיין, או שכבר יש פה התערבות של האדם?

אתה עושה הכנה ב"ששת ימי עבודה" מה שנקרא ואז אתה מקבל את התוצאה שלהם שנקראת "שבת".

תלמיד: מה הוא מציין פה, את המערכת עצמה עדיין ללא התערבותו של האדם עצמו?

אבל לפני זה האדם חייב לטרוח. אתה שואל על השבת עצמה?

תלמיד: כן.

גם בשבת עצמה הוא צריך לשמור. שמירת שבת צריכה להיות. עיקר העבודה בשבת זאת השמירה, כי מגיעים לך אורות נוספים, ואתה צריך לשמור כדי לקבל אותם בעל מנת להשפיע. אז זו עבודה או לא? זו כבר לא עבודה, הכנת את עצמך לזה.

תלמיד: מה זה שמירת שבת באמת שאתה עכשיו ציינת, בגדול?

אלה דברים שצריכים לצאת מהמצב שאנחנו נמצאים בו, מהרגילוּת.

שאלה: שאלה לגבי התיקון ול"ב האבן. בכל תיקון אנחנו צריכים לעשות רק את ההכנה כדי להגיע לחיסרון להעלות מ"ן כדי שהתיקון יבוא מהבורא. למה זה שונה מל"ב האבן? האם זה לא אותו דבר? גם שם אי אפשר לעשות את התיקון בעצמנו.

אין קלקול ואין תיקון שלא שייך לל"ב האבן, כי הוא שורש ויסוד של כל הקלקולים ולכן שורש ויסוד של כל התיקונים. ובכל שבת ובכל מיני תיקונים כאלו שאנחנו מעלים או יורדים הוא משתתף, רק בצורה סמויה יותר או פחות. אבל הכול סביב ל"ב האבן.

כל השבירה, כל הבריאה של העולמות והפרצופים וכול המערכת הזאת, היא כולה כולה מלכתחילה עוד מעולם אין סוף, לפני הכול, היא כדי שאנחנו נוכל להביא את ל"ב האבן כיסוד הבריאה לתיקון. רק עליו מדובר. שאנחנו עושים עליו צמצום ואומרים, בצורה כמו שהוא אנחנו לא עובדים עימו, אני נמצא רק במקום שאני יכול לעבוד בעל מנת להשפיע ואז אני בועט בל"ב האבן, לא רוצה, מתוך כל הפעולות האלו שאני מוותר עליו, מבטל אותו, אחר כך אני כן יכול לעבוד עימו. כי כל פעם שאני אומר "לא ולא ולא ולא", מתוך זה יוצאת ההתקשרות ההפוכה ואפשר לעבוד עם ל"ב האבן. זה ממש "עזר כנגדו".

קריין: אות ס"א, "מהי הארת מצח דא"ק."

"מהי הארת מצח דא"ק. סא) בחינת הזווג הנעשה בעולם הנקודים, מכונה אור עינים, שהיא בחינת עביות דבחי"א ובחי"ב דהתלבשות. ובחינת הזווג שנעשה בעולם התיקון, היא בחי"א דהתלבשות ועביות דבחינת שורש, המכונה מצח. כמ"ש לעיל בחלק ח'. (אות י"ז)."

שאלה: השאלה לגבי תפילות מנקודת מבט קבלית. האם מי שלומד קבלה יכול להתפלל גם בצורה גשמית כמו אנשים דתיים? האם אנחנו מייעצים לעשות את זה או שאין צורך בזה? מהי הדרך הטובה ביותר?

זאת שאלה מאוד קשה. מצד אחד, הסידור שיש לנו, המחזור, כל הטקסטים האלה מגיעים לנו מהמקובלים, מ"אנשי כנסת הגדולה", שרק מתוך פנימיות המערכת הם סידרו לנו את הטקסטים האלו. לכן אפילו אם אנחנו סתם אומרים איזה מילים ולא מבינים בהן כלום, ואין לנו אפילו כוונה, כמו עמך, גם יש איזה קשר והארת הדומם. זה מצד אחד.

מצד שני, המקובלים אומרים שאתה לומד חכמת הקבלה, אז מה זו תפילה? שאותו הרצון שמתגלה בך בזמן שאתה קורא מאמרים, שאתה עובד עם החברים, שאתה פונה לבורא או אפילו לא פונה לבורא עדיין, אין לך עדיין איזו נטייה להתקשר אליו, אבל זו בכל זאת תפילה.

כשאנחנו מתקדמים עוד יותר, כשמתחילים כבר להיכנס לאיזה מגע עם הבורא כשכבר במשהו אוחזים בלמעלה מהדעת, בפעולות כאלה כביכול רוחניות, שיש לנו הרגשה שזה מתבצע בתוך הקבוצה, ברשת בינינו, אז אנחנו מתחילים כבר לקבל איזה יחס לסידור, למה שמקובלים אמרו. אנחנו אפילו מתחילים לקבל איזה יחס למצוות, נטילת ידיים, טלית, תפילין, כל מיני דברים, כי מתחילים לייחס [משמעות] לא רק לפעולות, כי אלה גם סימנים. מתחילים להתייחס אליהם גם כענף ושורש, ככוחות שאנחנו יכולים להשתמש בהם. אפילו אם אני לוקח טלית ותפילין ביד ומשתמש בהם, אני כבר מתייחס אחרת לכוחות האלו שנמצאים ברשותי. אבל זה מגיע בהתאם לעד כמה שאנחנו מרגישים את עצמנו השייכים למערכת.

לכן אנחנו לא לוחצים על אף אחד לעשות משהו, אלא הכול חופשי. שיבואו אנשים שלא שייכים דווקא לשום קיום ולאט לאט בעתיד, לפי ההרגשה והנחיצות, כל אחד מאיתנו עשוי להרגיש שזה שייך לו, ועל ידי זה הוא יכול להביע עוד יותר יחס לבורא ולפעולות על מנת להשפיע, למרות שאין מהצד השני בקופסה של התפילין ובטקסט על הקלף שם כלום כביכול, וכן הלאה, אין מצד אחד, מצד שני, יש קשר בין הענף הזה לשורש הרוחני.

אבל שוב, הקשר הזה עדיין לא קיים בשבילנו ולכן אנחנו לא נמשכים לקיים אותו, מי שכן כן, מי שלא לא, אבל יבוא הזמן שאנחנו נרגיש איך המקובלים סידרו לנו גם את הפעולות האלו לפי ענף ושורש. אז עם הסידור, עם התפילה, עם כל דברים האלה, אנחנו נגיע לזה שאנחנו פתאום נרגיש שהסידור מדבר במילים שאני רוצה להגיד. ודוד המלך, זה ממש הנשמה שלי כך היא אומרת לבורא. בזה אנחנו יכולים להאמין ולהבין.

ועל כל היתר הפעולות, נניח על כשרות, על מקווה, על כל מיני דברים כאלה, אנחנו לא יכולים כי זה עדיין רחוק, אנחנו עדיין לא מרגישים את הקשר בין ענף ושורש. אבל ודאי שפעם נגיע לזה, וכשנגיע נגיע, מה יש לנו לדבר על זה עכשיו? אין כפיה ברוחניות, בינתיים תמשיכו איך שאתם רוצים, אני לא מחייב.

החשוב ביותר הוא, שאנחנו לא מדברים על זה עם מתחילים ולא עם אף אחד מבחוץ, אצלנו יש לימוד. אבל מהלימוד הזה, לפי רצון האדם, לפי איך שמתגלה לו, לפי איך שהוא מרגיש איזו נטייה, כך הוא ירגיש את זה. כי בינתיים היום הם שואלים, כאילו בשביל מה, למה, מי בכלל המציא את זה, מאיפה זה בא? אבל זה נמצא מדורי דורות, מאותם זמנים שהיו בהשגת הבורא, אז באמת זה היה כך, אחר כך היתה ירידת הדורות והיום אנחנו.

פעם נחזור, זאת אומרת, האם נחזור על זה גם בגשמיות או שכבר הכול יהיה בעלייה רוחנית? יש עוד מה להוסיף, לאט לאט. אני מפחד לדבר על הדברים האלה. אני יכול להגיד רק דבר אחד, אנחנו לא מושכים אנשים דתיים ואנחנו לא מראים שאנחנו עוסקים באילו פעולות דתיות, מפני שאנחנו קודם כל רוצים להפיץ את חכמת הקבלה איך שהיא, תיקון הלב.

שאלה: אם אני צריך לשמוע תפילה שחיברו מעלי, קשה לי, כי אין לי את הנטייה, אני צריך לגדול.

אם אתה לא מזדהה איתה.

תלמיד: נכון. אבל למה אבל אני לא שומע את הטבע מתפלל? למה אני למשל לא שומע איך הגוף שלי מתפלל?

האמת, אני לא יודע למה אתה מתכוון.

תלמיד: אם יש תפילה למעלה ממני, יש דרגות, אני כביכול אמור להיות החלק שנקרא אדם, יש גוף, יש טבע, אומרים שגם כינה מתפללת כל היום, למה אני לא שומע אותה?

איך תשמע אותה?

תלמיד: זה מה שאני שואל, למה אני כאילו לא יכול ללמוד ממנה, הרי היא מתפללת, אני רוצה ללמוד איך מתפללים בצורה נכונה.

איך אתה יכול? איך אתה יכול להרגיש את הרצון של הכינה, של הסוס, של החמור, לא חשוב של מי. כולם מתפללים, מה זה מתפללים? מגלים חיסרון. אמנם לא מגלים חיסרון כלפי הבורא, כי אין אולי קשר ישיר עם הבורא, אבל מגלים חיסרון, זה נקרא שמתפללים.

לכן אני אומר, אנחנו פעם נגיע לחיסרון כלפי הבורא מתוך זה שנאתר את הקשר ביני לבינו. כשאני אאתר את הקשר, אז יהיה לי את החיסרון אליו. ואז החיסרון הזה שאני אפתח ואלמד אותו, אז אני אוכל לומר, דוד המלך דיבר כך, והנה עכשיו אני מדבר כך.

תלמיד: אנחנו אומרים שהתפילה שהמקובלים כתבו היא מעלינו ואנחנו צריכים להגיע לשם, לגובה הזה כדי לשמוע אותה. אז למה אני לא שומע את התפילות שהם כביכול הם מתחתינו? הרי אנחנו אמורים להיות חלק שיש לו מיקום מסוים בהיררכיה הזאת שלמעלה ולמטה.

כי אתה לא נמצא איתו בהזדהות. הכול נעשה לפי ההתחברות, אין לך חיבור עם אף אחד, אתה סגור בתוך הרצון האגואיסטי שלך, אתה לא יכול לשמוע אף אחד.

שאלה: אני לא יכול להגיד את זה על הכלל אבל מרגיש את זה ככלל, יש הרגשה שאנחנו עוברים בתוך מכונת כביסה. בהתחלה יש משיכה ועלייה בדברים חיצוניים, אחר כך יש מין דחייה וניתוק מזה, אחר כך מגיע הזמן והאדם מרגיש את הדברים בצורה אחרת, יש הזדהות עם המקור העליון. למה אנחנו עוברים כזה תהליך?

אנחנו עוברים תהליך רק לא מרגישים. מחפשים אותנו חזק מאוד, רק אנחנו לא מרגישים, אנחנו לא ערים לתנועות שאנחנו עושים. זה כמו תינוק, עושים עימו משהו, הוא שוכב, נרדם, לא יודע מה, מעבירים אותו ממקום למקום, רוחצים אותו, מלבישים אותו, ככה זה. זה מה שקורה בינתיים.

שאלה: לגבי תפילות, אם יש לי בעיה אישית, איך אני מתפלל נכון?

תפתח את הלב ותראה מה יש בו, ותנסה להפנות את מה שיש לך בלב לבורא. תוציא את מה שיש לך בלב ותראה לו, תגיד, "תראה מה אתה עושה לי", או לטובה או לרעה, או לבקשה או להודאה. זאת התפילה.

תפילה זה נקרא גילוי החיסרון, מ"ן שאנחנו מעלים מה חסר לי. אז אם חסר לי לקבל, אני ארגיש כתוצאה מכל התפילות שלי שנעשה יותר גרוע. אם חסר לי כבר להשפיע, אז אני מקבל לזה כוחות.

שאלה: אני מבין את ההבדל בין הדת לבין חכמת הקבלה, בחכמת הקבלה אני מגיע לבורא דרך השורש, האם אני יכול להגיע לבורא דרך הענף?

לא, דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים, אתה לא יכול. לבורא מגיעים כשמחפשים אותו לא כדי שיהיה לי טוב, אלא מתוך הנקודה שבלב. תמיד שהיו באים אנשים ודיברתי עם רב"ש, הוא היה אומר, "לזה יש נקודה שבלב וההוא שלא יישאר איתנו. שיבוא לפעמים אם הוא רוצה לשבת, לחגים, אבל שלא יבוא [ללמוד]", ממש כך. היה מאוד בעד כמה אנשים ומאד נגד כמה אנשים, כי רצה שיהיו סביבו רק אנשים עם נקודה שבלב.

שאלה: לפעמים אני מרגיש שהתפילה היא אישית ולפעמים אני מרגיש שהיא קבוצתית. האם אלה מצבים שלי?

אלה מצבים שלך. ורצוי שהתפילה תהיה קבוצתית, ושתפילה קבוצתית היא תהיה תפילה אישית. כי אם היא נשארת רק אישית, לא דרך קבוצה, לא שייכת לקבוצה, אין ממנה שום תועלת אלא אפילו נזק.

שאלה: אמרת שרב"ש היה בעד כמה אנשים עם נקודה שבלב ונגד כמה אנשים שאין להם נקודה שבלב.

לא נגד או בעד אנשים ספציפיים אלא בתור תלמידים, כי אין לו מה למכור לאלו שאין להם נקודה שבלב.

שאלה: אבל אם כל המציאות היא בעיני המתבונן, וכל המציאות שלי, שלך, של כל אחד ואחד היא בעיניים שלו, אז איך אפשר לשפוט את המציאות ולהגיד שלאלה אין נקודה שבלב ולאלה יש נקודה שבלב?

הוא ראה את זה, הוא הרגיש את זה. זה לא אתה ואני, זה מקובל שמהגובה שלו הוא רואה. נניח ואתה לוקח מוסיקאי גדול, פרופסור במוסיקה ומביא אותו לגן ילדים, הוא בודק אותם, למי יש קול טוב ולמי אין קול טוב. למי יש כישרון, יכולת וכן הלאה, ולמי שאין. ככה זה, הוא רואה.

שאלה: בהתחלה שאלת שאלת סדנה, איך לחבר בין שני המצבים. האם להגיע למצב תפילת רבים זה בעצם ביחד, ביגיעה, בשלמות לאחדות, זה ישראל ישר א-ל, האם כך צריכה להיות התפילה?

תפילה צריכה להיות מהאדם כלפי הקבוצה ודרך הקבוצה לבורא.

(סוף השיעור)

---

1. "בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר(מסכת סוטה, פרק ט')↩

2. "מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת" (בבלי, נזיקין, מסכת עבודה זרה, דף ג', א' גמרא)↩

3. "ויהי-ערב ויהי-בקר, יום אחד." (בראשית א', ה')↩

4. "מעין העולם הבא אלו הן שבת שמש" (תלמוד בבלי, סדר זרעים, מסכת ברכות, דף נ"ז, ב' גמרא)↩