שיעור צהרים 15.09.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ממשיכים את הכנס בעלייה – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו "ממשיכים את הכנס בעלייה" כמו שכתוב קטעים נבחרים מן המקורות.

קריין: קטע מספר 12.

"המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.

כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו "הגנב, במחתרת, קורא לבורא", אשר על כן אין צורך לזה למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

שאלה: יוצא שהתפילה של המקובל היא רק בזה שאני מבינה על מה אני מדברת ברגע זה ואז התפילה מתחילה לפעול וכל התפילות שהן הולכות, אין להם ענייה. במה הנכונות של התפילה ברגע זה?

מה שאנחנו צריכים, להבין שבקבלת עול מלכות שמים אנחנו רוצים להיות כלולים בעבודת ה' עד כדי כך שיהיה לנו ברור איפה אנחנו נמצאים, איפה אנחנו צריכים להיות, ומה חסר לנו כדי להגיע למצב הנכון.

לכן מי שמקבל אילו הפרעות בדרך הוא צריך להבין שזה כמו שאומר לנו בעל הסולם שזה או על דרך מחשבת הבריאה, מחשבת האמונה, או על דרך הביטחון או על ידי בקשות לתפילה, אבל הוא צריך להיות מוכן לזה.

שאלה: מה הכוונה במילה בטחון?

ביטחון משמע שאני בטוח בזה שאני עכשיו מקבל את מה שמורגש בי מהבורא.

שאלה: האם תוכל להסביר את המשפט האחרון "כי אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא", "אשר על כן אין צורך לזה למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע."

כן. "אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא", "אשר על כן אין צורך לזה למוחין דגדלות," כלומר אין לו צורך לתוספת אור עליון שיבוא אליו, לשמור עליו "שלא יופסק משורשו", מהבורא.

שאלה: מה זאת אומרת לקבל על עצמו עול מלכות שמים?

עול מלכות שמים, שאני מכופף את עצמי, מכופף את הראש, מרכין את הראש בפני שליטת הבורא ומוכן בכול ללכת בעקבות הוראותיו.

תלמידה: זו פעולה חד פעמית או זה כמו כל רגע, שאני חייבת לעשות את זה?

לא, זה מרגע זה והלאה.

תלמידה: בכל פעולה צריך להסכים עם מה שהבורא רוצה ולא עם מה שאני רוצה?

כן.

שאלה: מה זה למצוא תחבולה? אני הרבה שומעת את זה, וכתוב על זה פה במאמר.

תחבולה זה איזו פעולה שמביאה אותי לפעולה נכונה. זו פעולת עזרה.

שאלה: איך להבין את העבודה הרוחנית שלי כלפי הבורא?

אנחנו לומדים כל הזמן איך להבין את העבודה עוד ועוד, אנחנו צריכים קודם כל להבין שמה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים ישירות מהבורא. שכל מה שהוא אומר זה כדי שאנחנו נבצע את זה בקשר בינינו, וכך אנחנו נתקרב אליו.

שאלה: איך האדם משלים יום ולילה שיהיו כיום אחד. איך לעבוד בעולם המעשי עם שני הקצוות ההפוכים האלה?

זה לא חשוב או שאנחנו מתקרבים לבורא במצב שנקרא "יום", או שאנחנו מתקרבים לבורא במצב שנקרא "לילה". גם ביום וגם בלילה אנחנו בכל זאת צריכים להזמין עזרה מלמעלה, שהכוח העליון יעזור לנו להיות יותר קרובים לבורא.

שאלה: בשיעור הראשון של הכנס וגם בקטע הזה, נאמר שאין דבר יותר טבעי מקשר עם הבורא, כי הוא הטבע ו"אפילו "הגנב, במחתרת, קורא לבורא",". האם בכלל אפשר להעביר את המסר הזה לעולם, לא דרך אמונה מתחת לדעת אלא בתוך הדעת, או למעלה מהדעת?

לא. תארי לעצמך שאנחנו נמצאים במצב שבו הבורא מהמדרגה שלו ממרום גובהו, שולח לנו אילו סימנים. אנחנו לא יכולים בצורה נכונה לפענח אותם, לקרוא אותם, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לבקש ממנו על כל שינוי שקורה בנו, שהוא ימשוך אותנו אליו. ואז אנחנו נתחיל יותר להרגיש אותו, להבין אותו. בצורה כזאת ניכנס לקשר איתו.

תלמידה: אז איך שהדת עושה את זה, זה לא עובד, ורק המתודה של החיבור בין האנשים יכולה לתת את הרגשת הבורא?

כן. הרגשת הבורא זה משהו שניתן להגיע אליו רק אם אנחנו הולכים בדרך של חכמת הקבלה. וכל יתר הדרכים הן בנויות רק על זה שהאדם ירגיל את עצמו לזה, שהוא יאמין בזה שקיים איזשהו כוח והוא שייך אליו.

שאלה: אז בלי זה שמתחברים בעשירייה ונותנים מתודה פרקטית, אי אפשר להביא את זה לעולם?

לא. כך בנוי הטבע, שרק דרך העשיריות אנחנו יכולים להתקרב לבורא.

שאלה: הרושם מהמאמר הוא, שאלה שיש להם דרישה הם מבקשים מהבורא כלומר יש סיבה לבקש את עזרת הבורא. והרושם הוא שאותו חלק שעליו מדובר במאמר, בעצם מדובר עלי. אני מוצא את עצמי במצב שבו אין דרישה ליתר חיבור עם החברים, עוד יותר אהבה והשפעה, אני לא מגלה את זה אחרי הכנס. כלומר הופיעה איזו הרגשה של סיפוק מהעבודה שעשינו, אין דרישה ליתר חיבור זה העניין.

כשאני במוסקבה נאמר, שם מורגש עליך לחץ של אומות העולם שפשוט מכריחים אותך לרוץ לחיבור, אולי זה קצת אחרת, אבל המסקנה שלי היא שדווקא אומות העולם הם שדוחפים אותנו לחיבור. כאן אמנם אין עלי לחץ של אומות העולם, אני פה כמו עגבנייה בחממה, מרגיש מצוין. ויש מכל טוב מספיק, אנחנו יחד, זהו, גמר תיקון. אפשר איכשהו לצאת מתוך זה, או שאתה חייב לרדת לאומות העולם?

לצאת מהמצב של הטיפש אפשר רק דרך עלייה לבורא. הבעיה היחידה שלנו, לא צריך לצאת מהמצב של הטיפש כי הוא בגלל שאנחנו לא עולים אליו, לא מבקשים ממנו שהוא יעלה אותנו. וזאת כל הבעיה.

תלמיד: אפשר להבין את זה בצורה מילולית, כצורה של תפילה, "תעלה אותנו מתוך האדישות"?

כן, ממש במילים האלה.

תלמיד: "תן לנו דרישה לחיבור"?

כן.

תלמיד: וזה מספיק?

אתם יכולים להמציא עוד מילים.

תלמיד: כלומר החיסרון שלנו הוא בזה שחסר לנו חיבור, זה מה שאנחנו מבקשים?

כן, דרישה.

שאלה: איך ללמוד להבין את הסימנים שהבורא שולח?

בך. מה שאת מרגישה, רואה, חושבת, את צריכה לגלות את כל זה בתוכך. הבורא מתייחס לכל אחד מאיתנו ובכל רגע הוא פונה מחדש, לנו נשאר רק לכוון את עצמנו לזה שנגלה את פנייתו של הבורא אלינו.

תלמידה: איך מיד לצאת כלפיו לקשר? לא רק כשיש איזה שינויים בנו ואנחנו פונים אליו, אלא שהתגובה הראשונה שלנו תהיה מיד אליו?

זה תלוי עד כמה אנחנו רוצים להיות בקשר איתו, עד כמה אנחנו רוצים לעלות אליו, להבין אותו, שהוא ירגיש אותנו יותר ויגלה את עצמו בנו.

שאלה: אני רואה בישראל דתיים, הם נולדים עם הבורא, חיים איתו, וממשיכים לחיות איתו. אני גיליתי שיש בורא רק בגיל 50 והוא רחוק ממני, מי יודע כמה. איך להתקרב לכזה מצב ש"אין עוד מלבדו", שהוא עושה הכול רק מטוב. איך להתחיל לאהוב, כמו שהם משתחווים אליו, איך שהם חיים איתו, הרי הם לא יכולים לחיות בלי הבורא. האם אני טועה במשהו?

לא, את לא טועה. אבל העניין הוא שיש הבדל גדול בין הדרך שלך ובין הדרך שלהם. אותך הבורא עצמו מביא בהדרגה אליו, מושך אותך אליו.

תלמיד: אני מאוד אוהבת את החברה שבה אני נמצאת ודואגת לה. אני מבקשת מהבורא שלא יזרוק אותי מהחברה הזאת, כי היא זאת שמביאה אותי אל הבורא.

כן.

שאלה: אחרי הכנס, ככל שאני עושה משהו כלפי הבורא בצעדים, כך הוא יותר לוחץ לי על הלב וזה מורגש בצורה לא נעימה. איך לצאת מזה לשמחה, כי ההרגשות הן יותר חזקות מהשכל ובשכל אני לא מצליחה לשכנע את עצמי לגמרי בשמחה הזאת. שמתי לב שאני לא יכולה אפילו פה להיות בשמחה מלאה כזאת, אני מרגישה עבודה, ולצאת זה יותר גרוע ממוות. האם המצב בין לבין זו היראה, או שזה משהו בדרך?

בדרך ליראה.

תלמידה: אז פשוט להמשיך?

להמשיך, עד שתקבלי כיוון יותר נכון איך להתקרב לבורא.

תלמידה: יש לי הזדמנות שאני פה, ואני מאוד רוצה להגיד שבכנס הזה הרגשתי שהלב שלי התקרב אליכם ולא רק אליכם, כלפי כל "בני ברוך" הרגשתי רגשות כמו לקרובי משפחה. יש הודיה כזאת שכולם כל כך משתדלים כאן, והייתי רוצה לאחל לנו הצלחה, שנצליח בנקודה הזאת בהשתוקקות לחיבור.

הכול יצליח.

שאלה: לפעמים כשמתגלה לנו הרע אנחנו מרגישים יחד עם זה את החסד של הבורא, אנחנו מרגישים שהוא מרחם עלינו, ולפעמים ההיפך. מה קובע את הצורה שבה מתגלה לנו הרע?

מה שקובע זה לאיזה מצב הבורא רוצה שאנחנו נגיע, ולכן אנחנו מקבלים ממנו או השפעות יפות או השפעות לא טובות. אבל גם בזה וגם בזה אנחנו צריכים להבין שכל מה שמקבלים מגיע מהבורא, ואנחנו צריכים להגיב על זה מתוך החיבור בינינו.

שאלה: הלילה זה המרחק שלנו מהבורא, והרצון שלנו הפוך מזה, דווקא להידבק בו. איך אפשר לקבל את הלילה כיום, כטוב?

אם אני יודע שגם יום וגם לילה מגיעים דרך הבורא אליי, אז אני צריך להשתדל להרגיש את היום כיום ואת הלילה גם כיום, ויהי יום אחד. בצורה כזאת אני אגלה את הנקודה האמיתית שלי, איפה אני צריך להיות.

שאלה: יש שני רצונות, אחד של הבורא ואחד שלי. יש מצבים שהרצון שלי מוחק את הרצון של הבורא ואוטומטית אני מבצעת את הרצון שלי. איך להשיג כוח התגברות ולעבוד רק למען הבורא?

לבקש שעל ידי הרצון שלך את תשני את מה שמגיע אלייך מלמעלה.

שאלה: התפילה מקדמת את כולנו ופותחת דלתות לכולם, איזה מין ביטחון נותנת לנו התפילה?

שאנחנו קשורים עם הבורא בכל מצב שעובר עלינו.

תלמיד: אנחנו לא יכולים מיד לשייך את הכול לבורא, האם בזה שאנחנו נאחזים בחברים אנחנו מתקרבים לבורא?

כן.

שאלה: האם לפי איך שמחשיבים את החברים ואת הבורא אפשר לחבר שני הפכים עד שאפילו אפשר לקבל אותם בשמחה?

כן, כך אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך אני יכולה לשמוע, להרגיש, להבין את מה שהבורא מצווה עליי? מה זה "ציוויי ה'"?

אם את לא שומעת את הציווי, איך אני יכול להגיד לך איזה ציוויים יש?

תלמידה: אז צריך לשמוע אותם במדויק?

כן, אין באדם תפיסה יותר ברורה מאשר תפיסת הבורא, קליטת הבורא.

שאלה: את שיטת העבודה בעשירייה אנחנו כבר מבינים, מרגישים. איך לדחוף את אלה שעדיין לא מכירים את שיטת חכמת הקבלה כדי לעניין אותם, לקדם אותם והעיקר לא לקלקל אותם? או שזה לא משנה, תקלקל, לא תקלקל, העיקר לספר להם על חכמת הקבלה?

תראו מה אנחנו מפרסמים, איך אנחנו פונים לבני האדם, ויכול להיות שזה ילמד אתכם משהו.

שאלה: הכנס הזה היה עבורנו מאוד מיוחד. אנחנו עשירייה וירטואלית ופעם ראשונה ב-4 שנים התאספנו כולנו יחד. אנו רוצים להודות לבורא, לך רב ולכולם, ולהעביר לכל הכלי ולך אהבה ענקית מהלב שלנו. הגענו מ-4 ארצות שונות, התגברנו על קשיים מאוד גדולים כדי להיות ביחד, אנחנו אוהבים אתכם מאוד מאוד ומביאים לכם אהבה.

תודה גם לכן.

שאלה: כשאני פונה עבור עזרה אני מרגישה שאני לא מתקשרת ישירות לבורא אלא כאילו דרך שליח, למרות שאני מבינה שזה מהבורא. אז מה ההבדל בין הבורא לכוח העליון?

אין, זה אותו הדבר. רק את ממציאה שיש איזה הבדל, אבל האמת היא אין שום הבדל.

תלמידה: והכוח העליון, מה זה בכלל?

כוח הבורא.

שאלה: בכנס הזה היתה לי סכמה כזו, שאני הולכת ליער, אוספת פטריות, הבורא עוזר לי בזה, אני כל הזמן מדברת איתו. ואז מתחילה העבודה שלי בעשירייה, אני מתחברת, היה כנס, ואחר כך שוב הולכת לאסוף פטריות. איך למצוא כל הזמן תחבולות כאלה, כדי כל הזמן לדבר עם הבורא? אותו דבר עם הרוח, ואז בעשירייה עוד פעם לעבוד, זו הדרך של המקובל?

כן, הסכמה נכונה.

שאלה: מתחילת הכנס היו לי כוחות להעלות תפילה, ואחר כך כאילו התייבשתי, אבל מאוד ברוגע.

לא נורא, הכול יעבור, ויגיע מצב חדש.

תלמידה: ושוב יהיו כוחות להתפלל?

כן.

שאלה: הבורא לאט לאט מביא אותנו אליו דרך החברה, הבנו את זה, והבנו שזו דרכנו. איך הבורא מביא את ישראל אליו, האם יש הבדל?

אין שום הבדל. שום הבדל. ישראל פשוט נקרא רצון שמכוון לבורא, ישר-אל, ישר אל הבורא.

שאלה: הייתה לי הרגשה מאוד מעניינת בכנס, בכל רגע רציתי לסגור את העיניים ולהיות יחד עם העשירייה שלי. לא ציפיתי להרגשה כזאת. האם לחיבור בעשירייה יכול להיות יותר כוח מאשר לחיבור של כולנו פה ביחד?

אלה דברים לגמרי שונים. חיבור בעשירייה זה החיבור הפרטי שלך, האישי עם השורש שלך. והחיבור כאן עם כל בני האדם, כל האנשים שנוכחים כאן, זה כבר חיבור לרוחב, ולא למעלה. צריך גם את זה וגם את זה, אבל אני שמח לשמוע שמתעוררת בך כזאת הרגשה של רצון לחיבור בעשירייה.

שאלה: איך להעביר את הכוונה הנכונה למרכז העשירייה כדי שנצליח לחבר את השורשים עם הענפים?

אני חושב שאם נלך בהתאם למאמרים של בעל הסולם ורב"ש, אז בסופו של דבר אנו נגלה את כל אותם הקשרים בין כולנו, והבורא, ונגלה שבזה אנחנו קיימים.

תלמידה: בזכות התפקיד שלי בעשירייה כל השנה האחרונה שאלתי אותך שאלות דרך האתר שלך או דרך שורת החיפוש, ואני ממש מתפלאת איזו ספרייה יש כאן, זו ספריה של ידע שמחזקת אותנו באמונה.

אני שמח לשמוע.

שאלה: כשאנחנו מתפללים עבור חברה, איך נוכל לדעת מה חשוב לה?

איך אפשר לדעת מה חשוב לה? בטוח שחשוב לה הקשר איתנו, והקשר עם הבורא. על זה אפילו אין טעם לשאול, בטוח שזה מה שהיא רוצה, ומה שהיא צריכה לקבל. לכן אנחנו יכולים להתפלל עבור אחרים, \אחרות.

שאלה: כתוב בקטע "שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו." האם זה המצב שבו אנחנו נמצאים כרגע?

עוד לא, אבל קרובים לזה.

תלמיד: לאיזה מדרגה אנחנו צריכים להגיע כדי להשיג את זה?

את זה? למדרגה הראשונה הכי קרובה אלינו כבר תתחיל להבהיר לנו את המצב הזה.

שאלה: יש רק רצון אחד, להידבק בבורא, והתפילה היא, "בורא, תן לנו כוחות להשפעה ואהבה". האם זה רצון נכון לתפילה?

לחלוטין נכון.

תלמיד: האם כל הכלי העולמי יכול לקחת את זה ככלי?

בינתיים כן, ואחרי זה יופיעו ניואנסים חדשים.

שאלה: עכשיו, אחרי הכנס, מה צריך להיות המסך המשותף שלנו שיחזיק וייפתח את החיבור המשותף שלנו?

אתם צריכים לחשוב על החיבור המשותף והדדי שלכם, ובצורה כזאת לרצות את גילוי הבורא בתוכו.

שאלה: לפעמים יש מצב, כשקוראים מאמר או בכנס, שבו הלב נפתח כל כך חזק שהוא עוד רגע מתפוצץ. האם יש לזה קשר לפתיחת שערי שמיים או לא?

עוד לא, אבל זה בדרך.

שאלה: מה לעשות כדי להרגיש רצון חזק לחיבור, ולא להרגיש שום פחד או כובד בעבודה הזאת?

זה תלוי עד כמה אתה משקיע כוחות, לפי זה אתה תרגיש לאן אתה נמשך.

שאלה: כלפי החברים, האם אפשר להגדיר בדיוק אם אני מקבל או כבר משפיע, או שתמיד עלי להסתכל על זה כמגמה כללית?

עוד אין לנו כאלה גבולות ברורים, אבל בזמן הקרוב נתחיל להרגיש את זה.

שאלה: אני מבררת מה קורה בלא לשמה, והשאלה שאני שואלת, מה העבודה הזאת, או מה יהיה לי עבור העבודה הזאת, כדי להתבטל. איך לענות על השאלה הזאת? האם זה המקום לבקשה?

לבקשה אישית פרטית כמעט אף פעם אין מקום. רק אחרי שעלית למדרגה של הבקשה הכללית, אז יכולה להופיע בך בקשה אישית.

תלמידה: אז איך לענות נכון על השאלה הזאת?

תשאלי בכל מקרה.

שאלה: בפעם הראשונה ארבע מאיתנו מהעשירייה שלי נמצאות כאן בישראל. הרגשתי שזאת מתנה מהבורא, כי זה לא קרה הרבה זמן. אנחנו הרי נפגשות וירטואלית כל הזמן, אבל פתאום היה לי פחד מפני שבפעם הראשונה הרגשתי את העשירייה בצורה מאוד שונה מהצורה שאני מרגישה אותה באופן וירטואלי. הרגשתי אחריות מאוד גדולה ותהיתי מה לעשות עם ההרגשה הזאת.

תמשיכי והכול יהיה בסדר. יש לך עתיד יפה והכול יסתדר.

שאלה: כדי להשיג את המדרגה הרוחנית הראשונה, האם עלינו לעורר כמות מסוימת של נשמות, או שזה יקרה דרך התיקון של הנשמות שכבר התעוררו?

דרך התיקון של אלה שכבר התעוררו.

תלמידה: מזמן בכנס בסיטרין אמרת שאנחנו התקווה האחרונה של הבורא, ועם הזמן אני יותר ויותר מרגישה שזה כך. תודה רבה לך שבזכותך התקווה הזאת של הבורא מתחזקת ומתחזקת.

תודה לך.

שאלה: דווקא בכנס הזה התגלה שבתפילה יש חיבור אמיתי עם העשירייה. אם לפני זה הייתה הרגשה שיש קשר, כמו הילד שכל הזמן בלב שלך, אז פה יש את החיים האמיתיים האלה. האם אלו סימנים שזה נכון?

כל זה לאט לאט מתרקם, ועוד מעט תרגישו את זה בכם.

שאלה: תמיד כשקוראים את בעל הסולם ורב"ש ומתכוננים לשיעור, מתגלים בעשירייה ההפכים האלה ואתה שמח שאתה מגלה אותם. כתוב שאם הבורא רוצה שהוא יישאר במצב של חוסר שלמות, אז הוא גם מסכים. לעומת זאת קראנו במאמר שעלינו לבקש שברצון שלנו נשנה את מה שיורד אלינו מלמעלה. יוצא שאני צריכה להסכים עם חוסר השלמות שמתגלה לי, וגם צריכה להסכים עם זה שהוא טוב ומטיב ושולח לי את זה עבור ההתקדמות.

כן.

שאלה: האם הרגשתי נכון שהקשר בעשירייה הוא קשר בכוונה ובתפילה?

כן.

שאלה: האם היצר הרע שבנו הוא הסיבה של ההתנגדות שלנו לחיבור הדדי?

כן.

תלמידה: ברגע שיש לנו הבנה של ההתנגדות שלנו לחיבור, האם מתחיל להיפתח העולם העליון?

זה עוד לא יקרה עכשיו, אבל זה יקרה.

שאלה: אם שמעתי נכון, חיבור עם העשירייה זה חיבור עם השורש הפרטי שלנו. בעבר עברנו הרבה עשיריות, אז מה זה אומר על השורש שלנו?

זה שעברנו עשיריות, זה לא אומר שאנחנו מתנתקים מאחת ובאים ומתחברים לשנייה, לשלישית וכן הלאה, אלא על ידי זה אנחנו גדלים, מתקדמים להרכבה נכונה. עכשיו אנחנו כבר נמצאים במצב שעוד מעט נתחיל להרגיש את עצמנו במערכת אחת, ובמערכת הזאת כל אחד יראה את המקום שלו, את התכונות שלו, וכך אנחנו נגדל.

תלמידה: היום אחרי הכנס רציתי שנחשוב על כל החברים והחברות שהם עכשיו לא ב"בני ברוך". רציתי שנתפלל עליהם יחד, שלכולם יסתדר בחיים כך שהם יחזרו ושוב יהיו חלק מ"בני ברוך".

אני מסכים איתך.

שאלה: אמרת עכשיו שהקשר בעשירייה בא דרך התפילה המשותפת. אנחנו מבצעים בעשירייה שלנו תורנות רמח"ל בערך מ-2004, מאז שנתת את המשימה הזאת. אני לא אומר שזה הפך להרגל, אבל זו צורת עבודה קבועה. ממה שאמרת היום, יוצא שהקשר עם התפילה מתבצע רק פעם בשעה בתורנות רמח"ל. תמיד כשאתה מדבר לגבי התפילה, אני רושם ממש.

כמה פעמים במשך הכנס אמרת שבכל רגע עלינו להתפלל עבור החבר, תמיד עלינו להתפלל עבור החברים. כל פעם שאני שומע - זה מבוי סתום בשבילי. איך אפשר להגיע לזה בצורה פרקטית כדי שזה יהפוך ליסוד אמיתי, כמו תורנות רמח"ל שזה באמת משהו יישומי, מתי זה הופך מבלתי אפשר לאפשרי?

ואם תדביק את זה לזמן מסוים ביממה, או עוד איכשהו. נגיד כמו תפילת בוקר, צהרים, ערב, שגם זה יהיה משהו קבוע.

תלמיד: אנחנו עושים את זה שלוש פעמים ביום, כשנפגשים עם העשירייה. איך לממש את העצה שלך, לעשות את זה כל רגע? אתה הרי הגעת לזה וגם מקובלים שהגיעו לזה בעבר, כלומר זה אפשרי. איך אני יכול להגיע לזה עם החברים?

אם זה יהיה הרצון הקבוע שלך, אז ככה זה גם יהיה. ככה זה יצא לפועל, יתממש.

תלמיד: רצון תמידי, למה?

לחיבור. לכוונה לבורא.

שאלה: האם הפתרון זה חוסר תמידי בחיבור?

כן.

תלמיד: אבל בתחילת השיעור אמרת שצריך לבקש את זה. יוצא שכל הזמן צריך חיסרון בתפילה. האם גם על זה לבקש?

כן. על הכול לבקש, על הכול.

תלמיד: ממש בצורה ישירה, "תן לנו כל הזמן תפילה תמידית".

כן.

תלמיד: וזה עובד?

כן.

תלמיד: ואז כל הזמן יהיה קשר עם העשירייה?

אם הבורא יענה, אז כן.

(סוף השיעור)