שיעור בוקר 24.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 148,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות י"ט

קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם" בעמ' 148, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", נמשיך מאות י"ט.

גם כאן בעצם אנחנו מטפלים באותה הבעיה, איך אנחנו יכולים לעלות לאמונה למעלה מהדעת, לצורת ההשפעה, להזדהות עם הבורא ולעלות מעל הדרגה שלנו, דרגת הקבלה. זו בעצם העבודה שלנו. לכן אני שמח שאנחנו הגענו סוף סוף לעניין ונתעסק בו עכשיו בצורה כזאת עד שנכנס בפועל לדרגה הזאת.

אות י"ט

"והיינו שאמרו ז"ל (ב"ב י"ז), הוא היצה"ר הוא השטן הוא מלאך המוות, שיורד ומסית, ועולה ומקטרג, ובא ונוטל נשמתו. והוא, כי ב' קלקולים כוללים נעשו בסבת החטא של עצה"ד, קלקול הא', ה"ע עולה ומקטרג, כי אחר שנתפתה ואכל מעצה"ד, וקנה בבנין גופו, כלי קבלה דחלל הפנוי, נעשה מחמת זה, שנאה והרחקה, בין אור החיים הנצחי דנפח ה' באפו של האדם, ובין גוף האדם. ודומה למה שאמרו ז"ל, כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור במדור א', כי ענין הגאווה, נובעת מכלי קבלה דחלל הפנוי, שכבר אור העליון נתרחק ונפרד משם, מעת הצמצום ולהלן, ועד"ש בזוהר הק', שהקב"ה שונא את הגופות שבנינם אך לעצמם. וע"כ פרח ממנו אור החיים והוא קלקול א'. וקלקול ב', הוא ירידת רפ"ח ניצוצין, שכבר היו מחוברים במערכת הקדושה, כנ"ל, שעתה, כדי שלא יחרב העולם, נמסרו וירדו, למערכת הס"א והקלי'. כי מאחר שאין מערכת הקדושה יכולה, לפרנס ולכלכל את האדם ובני העולם, מסבת השנאה, שנתהוה בין הקדושה והכלים דחלל הפנוי, כחוק ההפכים זה לזה, כנ"ל, שאין אני והוא יכולים לדור במדור א'. ע"כ נמסרה הרפ"ח ניצוצין למערכות הס"א, כדי שהמה יכלכלו ויקיימו את האדם והעולם, בכל משך זמן גלגולי הנשמות בהגופים בס' ריבוא לדור, ובאלף דור, עד גמר התיקון. ובזה תבין, למה המה מכונים בשם קליפות, להיות ערכם, כערך הקליפה שעל הפרי, כי קליפה הקשה חופפת ומכסית על הפרי, לשמרה מכל טינוף והיזק, עד שתבוא הפרי, לידי האוכלה, שבלעדה, היה הפרי נשחתה, ולא היתה באה למטרתה. כן אתה מוצא, אשר הרפ"ח ניצוצין נמסרו לידי הקליפות, כדי לכלכל ולהכשיר את המציאות, עד שיתחברו וישיגו למטרתם הנרצה, כנ"ל.

והנה קלקול הב' הנזכר, ה"ע ובא ונוטל נשמתו, רצוני לומר, גם זה החלק הקטן של נשמה, הנשאר לו להאדם, בבחי' זיעה, של חיים הקודמים, הרי הס"א עושקתה, על ידי אותה ההשפעה בעצמה, שהיא משפעת לו מהרפ"ח הניצוצין, שנפלו לגורלה. ולהבינך את זה, צריך לצייר היטב תמונת הס"א כמות שהיא, בכדי שתוכל להשכיל כל דרכיה, וכבר הראיתי לדעת בפמ"ס בענף ו' דכל חלקי המציאות מעולם התחתון, המה ענפים נמשכים משורשם, כמו חותם מחותם, מעולם העליון, והעליון מגבוה הימנו, והגבוה, מגבוה על גבוה וכו'. ותדע, שכל הבחן שיש מהענפים על השורשים, הוא רק ביסודות החומר שבהם לבד, כלומר שחומריים שבעוה"ז, המה יסודות גשמיים, והחומריים שבעולם היצירה המה יסודות רוחניים, דהיינו מבחי' רוחניית היצירה, וכן כל עולם ועולם מבחינתו, אמנם המקרים והתהלוכות שבהם, יש להם ערך שוה, מכל ענף לשורשו, כמו ב' טפות מים, השוות זו לזו, וכמו הנחתם ששוה צורתו בכל וכל להחותם, שממנו נחתם. ואחר שתדע זה, נבקש את זה הענף, שישנו להס"א העליונה בעוה"ז, ואז נדע על ידו, גם את שורשו הס"א העליונה.

ומצאנו בזוהר הק' פרשת תזריע, דהנגעים שבגופי בני אדם, המה ענפים של הס"א העליונה עש"ה. ולפיכך, נקח להשכיל את קומת הבעל חי, ואנו מוצאים בו, אשר זה הנביע המתהוה בגופו, ע"י השגת התענוג, הוא המרבה ומפריא לו החיים, וע"כ ההשגחה הטביעה בהקטנים, שבכל מקום שיתנו עיניהם, ימצאו קורת רוח ותענוג, ואפי' מדברים קטנטנים של מה בכך. להיות קומת הקטן, מחוייב לרביה של חיים ביותר, כדי שיהיה סיפוק בו לצמיחה וגידול, וע"כ תענוגם מצוי. והנך מוצא אשר אור התענוג הוא אבי החיים. אמנם חוק זה, אינו נוהג זולת בתענוג, שהוא מושפע לכללות הקומה, אבל בתענוג דפרודא, כלומר, בשהתענוג מתקבץ ומקובל, רק לחלק נבדל של קומת הבעל חי, אז אנו מוצאים בו דין הפוך. דהיינו אם יש לו מקום לקוי בבשרו, התובע אותו לגרד ולחכך, והנה פעולת החיכוך, מביאה לו ג"כ שכרו בצדה, שמרגיש עמה תענוג מרובה ברדיפה כבירה, אמנם בתענוג זה, טפת סם המות כרוך בעקבו, שבאם לא ימשול על יצרו, וישלם את התביעה הרדופה, נמצאים התשלומים מגדילים עוד את חובו, כלומר, לפי מדתו של השגת התענוג מהחיכוך, כן יתרבה עליו הלקותא, ויתהפך התענוג למכאוב, ובהתחילה שוב להתרפאות, נולד עמה יחד, תביעה חדשה לחיכוך, ובמדה יותר גדולה מקודם, ואם עדיין אינו מושל ביצרו, ושוב משלם די התביעה, נמצא גם הלקותא הולך ומתרבה עליו, עד שמביאה לו טפה של מרה בסופו, שמרעלת כל הדם, שבאותו החי. ונמצא, שמת ע"י קבלת התענוג, מפני שהיא תענוג דפרודא, המקובל רק לחלק נבדל של הקומה, וע"כ פועלת המות בהקומה, בהפכי מהתענוג המושפע לכלל הקומה, כאמור. והנה הגיע לפנינו, צורת הס"א העליונה מראשה עד עקבה, אשר ראשה, היא הרצון לקבל אך לעצמה, ולא להשפיע מחוץ לה, כתכונת התביעה שבבשר המנוגע, בערך כללו של קומת החי; וגופה של הס"א, היא צורתה של מין תביעה, שאינה עומדת להפרע, שהפרעון שהוא הולך ופורע, עוד מגדיל החוב והלקותא ביותר, כדוגמת קבלת תענוג ע"י החיכוך, כנ"ל. ועקבה של הס"א, היא הטפה של סם המוות, שעושקתו ומפרידו, גם מניצוץ חיים האחרון שנשאר לו, כדוגמת טפה של סם המות הנ"ל המרעלת את כל הדם שבקומת הבעל חי. והיינו שאמרו ז"ל, ולבסוף בא ונוטל את נשמתו, כנ"ל. והיינו שאמרו שהמלאך המוות מזדמן בחרב שלופה וטפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח פיו וזורק בו הטפה, ומת. אשר חרבו של מלאך המוות, הוא השפעת הס"א, שנק' חרב, לסבת הפירוד המתגדל במדת הקבלה, שהפירוד מחריבו, כנ"ל, והאדם פותח בהכרח את פיו, להיות שמוכרח לקבל שפע הקיום והעמדתו, מתחת ידיה. עד שמגיע אליו טפה של מרה, שבסוף החרב, שהוא גמר הפירוד לניצוץ האחרון של נשמת חייו, כנ"ל."

כותב לנו כאן ממש רומן. מתוך השאלות נלמד איך לגשת אתכם לטקסט.

שאלה: אז לפי המאמר הזה מהי העצה, הפתרון להתמודד עם מלאך המוות?

למשוך המאור המחזיר למוטב וקודם כל לא לתת למלאך המוות מזון, לא למשוך את האור בעל מנת לקבל, ולמצוא כמה שאפשר פעולות בעל מנת להשפיע, זה ממית אותו.

שאלה: מה זה רפ"ח ניצוצות שהוזכרו במאמר?

אנחנו לומדים את זה בחלק ו' וחק ז', תלמוד עשר הספירות ובחלק ז'. בשבירת הכלים מתגלים ש"כ, 320 החלקים השבורים. על ידי האור המאיר מלמעלה, אנחנו יכולים לתקן מהם רפ"ח, 288 ניצוצים, חלקים, שהם כולם היו בעל מנת לקבל ואפשר לתקן בעל מנת להשפיע. ו-32, ל"ב הניצוצים הנותרים אנחנו לא מסוגלים לתקן, אלא מספיק לנו רק לעזוב אותם וללא תיקון. נלמד את זה, אל תדאג, לא יברח ממך שום דבר אם תמשיך.

שאלה: אם אתה מחפש את ההרגשה האם זו קליפה, ומה ההבדל בין קליפה לרצון לקבל?

רצון לקבל זה סתם רצון לקבל מה שהבורא ברא וקליפה זה רצון לקבל שרוצה על מנת לקבל למרות שזה אסור. זה ההבדל.

יש דברים שמותרים לקבל, נגיד אני רוצה לאכול, אני רוצה לשתות, אני רוצה לישון, אלה דברים שמותרים, תלוי איך אני משתמש בהם, אבל בצורה נורמאלית זה מותר, זה לא קליפה. ויש דברים שאני מקבל אותם כדי ליהנות ולא אכפת לי שאני על ידי זה גורם רע לזולת ומתרחק מהבורא, רצון כזה נקרא "קליפה".

שאלה: אם אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו עושים נחת רוח לבורא האם זה קליפה, כי אנחנו לא מרגישים שהעבודה בעצמה היא השכר? אנחנו רוצים להרגיש שהעבודה שלנו מביאה נחת רוח לבורא?

כן, להרגיש זה בסדר, זה דבר אחד, דבר שני האם אתה עושה את זה כדי ליהנות. כאן ההבדל בין קליפה לקדושה, כי קליפה יכולה להגיד בוא אנחנו נשפיע נחת רוח לבורא, אבל מה היא רוצה הקליפה? ליהנות מזה, כי לולא התענוג שהיא מקבלת מזה, היא לא תעשה. זה הבדל בין קליפה לקדושה. העניין הוא בתוצאה, מי צריך להרגיש את התוצאה. לכן אנחנו צריכים להיות תחת הצמצום.

תלמיד: בעל הסולם אומר כאן, "צריך לצייר היטב תמונת הסטרא אחרא כמו שהיא". מהו חומר עזר לצייר היטב לעצמו תמונת הסטרא אחרא כמו שהיא כדי שלא יכנס לדמיונות?

רצון לקבל תענוג לעצמו, זה נקרא "קליפה", זה נקרא "סטרא אחרא", הצד השני מהבורא. הבורא הוא כולו השפעה, אם אתה רוצה לקבל, זה הצד השני, סטרא אחרא. עכשיו, יכול להיות שאתה עושה דברים טובים מאוד, אבל האם אתה רוצה ליהנות מזה או לא. אם אתה עושה אותם כדי ליהנות אז זה סטרא אחרא, אם אתה עושה אותם וכוונתך לאו דווקא ליהנות על ידי זה, אתה מתעלה מעל זה ומגיע למצב שאתה דומה לבורא ואתה נכנס לתענוגים אחרים, תענוגים מהשפעה ולא תענוגים מקבלה. זה ההבדל.

אין איסור ליהנות, יש רק איסור ליהנות מהמעשה שאתה עושה כדי ליהנות, אבל מהמעשה שאתה עושה אותו כדי ליהַנות לאחרים, בבקשה תעשה, תהנה מזה שאתה מהנה לאחרים.

שאלה: האם יש חומר עזר אצלנו שאנחנו יכולים על ידו להבין טוב יותר את החומר שאנחנו לומדים? את ההקדמה הזאת.

כל החומר של בעל הסולם ורב"ש. כל החומר. כל מאמרי רב"ש, כל החומר של בעל הסולם, רק על זה מדובר, כי זה העיקר, איך אנחנו משנים את הטבע שלנו כך שבמקום ליהנות מקבלה אנחנו נהנים מהשפעה. זה הכול. לכן זה נקרא "חכמת הקבלה", לא סתם קבלה, אלא חכמת הקבלה, כי אנחנו צריכים כאן לשנות את עצמנו ולעשות פעולות על ידי צמצום, מסך, אור חוזר, בהשתוות הצורה, ואז תיהנה ללא גבול עד אין סוף, ללא גבול.

שאלה: מה ההבדל בין המוות מהטיפה שעל החרב למוות שהוא מעונש על חטא עץ הדעת?

אני לא הייתי עושה הבדל ביניהם. רק זה מדובר בצורה אחרת, אבל סך הכל גם זה מרצון לקבל וגם זה מרצון לקבל.

שאלה: הוא אומר "כמו החותם שזהה לחותם שלו", מהענפים אנחנו יכולים לדעת מה השורש, מה השורש העליון של הסטרא אחרא ואיך אנחנו יכולים לדעת את זה לפי הענף?

השורש של סטרא אחרא הוא בצמצום א', שעושים צמצום והסטרא אחרא כאילו עומדת כבר שם בצמצום הראשון ואומרת אני לא מסכימה לצמצום, אני רוצה להישאר בדבקות עם האור העליון וליהנות ממנו בעל מנת לקבל.

אם אפשר להגיד כך, זה לא בדיוק אבל לשם קיצור כך אני אומר, מלכות דאין סוף שקיבלה לתוכה את האור העליון והתמלאה לגמרי לגמרי היא לא רוצה, כביכול לא רוצה, היא עושה בעצמה, ונניח שיש לה משהו שלא רוצה לגמרי להפטר מהאור העליון, והיא עושה על עצמה מאמץ כדי לעשות את זה. מזה שיש שורש למאמץ, מזה נולדה הסטרא אחרא. אני לא כל כך יכול לבטא, אבל תחשוב ותראה שזה משם.

(סוף השיעור)