שיעור הקבלה היומי22 מאי 2023(בוקר)
שיעור בוקר 22.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "מתן תורה", עמ' 389
אותיות ט"ו – י"ז
קריין: אנחנו לומדים את המאמר "מתן תורה", נמשיך מאות ט"ו, ספר "כתבי בעל הסולם" בעמוד 389.
אנחנו ממשיכים במאמר העיקרי של בעל הסולם לכבוד מתן תורה, ונראה מה הוא רוצה להגיד לנו בזה. לא הרבה אנשים גילו מה היא התורה, השיגו מה יש בה, למה הבורא מסר את התורה בצורה כזאת ובאיזה תנאים אנחנו יכולים לקבל את התורה.
אות ט"ו
"עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה (כנ"ל אות ב'). ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות," זאת אומרת, כל התורה היא אך ורק כדי להגיע לאהבת הזולת. "כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" (כנ"ל אות י"ב), שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'.
ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות.
ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות (כנ"ל אות י"ד), משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים."
שאלה: בעל הסולם רוצה להגיד שגם השיטה וגם המטרה הם היינו הך, וזה לא משנה אם אתה מגדיר את המטרה כהשגת הבורא או כהשגת אהבת הזולת, זה אותו דבר. זאת אומרת, אם אתה נדבק לשיטה אז בטוח תשיג את המטרה.
בעל הסולם אומר פשוט, המטרה שלנו היא בכל זאת להגיע לאהבת הבורא, במידה הזאת אנחנו מרגישים אותו, נמצאים עמו, אפילו במקומו אפשר להגיד, וכך אנחנו מגיעים למטרת הקיום שלנו, למטרת הבריאה, ואותם בני אדם שנמצאים בהשגת העולם הזה בצורה הפוכה מהבורא יכולים להשיג ולגלות אותו בצורה הישירה הקרובה ביותר.
הצעד שהבורא עשה בדרך הוא שהוא לא ברא אדם אחד, אלא הוא ברא הרבה אנשים שנמצאים ברצון הפוך מהאהבה ונתן להם כיוון לאהבת הזולת, כך שדווקא בניגוד בין שני המצבים הללו, מתוך שנאה ואהבה הם יוכלו לכוון את עצמם, לכייל את עצמם כדי להגיע להרגשת הבורא. דווקא מדבר והיפוכו כל נברא ונברא יכול לראות דברים שמהלידה, מהרצון לקבל הקטן שלו, שנולד בו ואפילו התפתח בו קצת, הוא לא יכול לראות, אלא הוא צריך להיות בשנאת הזולת ובאהבת הזולת, ואם הוא בכל זאת גדל מתוך שנאה לאהבה, אז הוא מפתח בו תכונות שבהן הוא יכול לגלות את הבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
זה מה שאנחנו יכולים להבין, אולי נוכל להבין עוד יותר לפי השאלות.
שאלה: כתוב כאן בקטע שבאהבת הזולת יש תובעים. מה זה תובעים ואיך אנחנו תובעים את זה בעשירייה?
אנחנו יכולים לקבוע עשיריות כמו שהתורה מסבירה לנו ונותנת דוגמאות, שמשה חילק את כל עם ישראל לעשיריות כדי שהם יתעסקו באהבה, בחיבור ביניהם, וזה מה שאנחנו לומדים וכך צריכים לעשות.
תלמיד: בעל הסולם אומר כאן בצורה מאוד נוקשה - "לתבוע". מה זה אומר שאני יכול לתבוע מהחבר?
אנחנו יכולים לדבר על תנאים, שאם נקיים אותם, אז נתקרב לבורא עד שנבין אותו, נרגיש אותו ונידבק בו, זאת אומרת נגיע למטרת קיומנו, לכן התורה נותנת לנו דוגמה בצורה כזאת.
שאלה: לא ברור אם יש הבדל בין אהבת החבר לאהבת ה', או שזה רק מטעם המעשה של האדם שעוד נמצא בטבע הבריאה?
האמת שאין הבדל, רק תלוי איך אנחנו מפרשים את המילה אהבה, כי כל מה שיוצא מהרצון לקבל לא מורגש בנו, אנחנו לא יודעים מה זה. יש עולם שלם לעומת העולם שלנו שדומה לגרגר חול. העולם העליון הוא אין סופי, אם מדברים על מרחקים, הרגשות, כוחות, יכולות, ולכן אנחנו צריכים להשתדל להתעלות למעלה מהאגו הקטן שלנו שסוגר אותנו באיזו מציאות קטנה, צרה, ולהשתדל לגלות את אהבת הזולת שמתוכה אנחנו עוברים לאהבת הבורא. וכמו שבעל הסולם אומר לנו, המעבר הזה זה מידי, זאת אומרת במידה שאנחנו משיגים את אהבת הבריות אנחנו מיד עוברים לאהבת הבורא.
תלמיד: זאת אומרת, יש הבדל בין אהבת הזולת לאהבת הבורא.
אפשר להגיד שאהבת הבורא היא דבר שלם, ואהבת הבריות נראית לנו כאהבה חלקית, שאנחנו יכולים להשיג אותה בחלקים, צעד אחרי צעד, (step by step), וכשמגיעים אליה, מיד לאחר מכן מגיעים לאהבת הבורא.
תלמיד: אז מה האזהרה המעשית פה, לא לכוון לאהבת הבורא לפני שעוסקים באהבת החבר?
כי אתה לא יכול לתפוס אותה, אין לך עם מי לעבוד, אין לך נגד מי לעבוד, אתה לא יכול לאחוז בבורא, עדיין אין לך שום גישה ואחיזה בו. מה שאין כן בחברים כן, יש לך עשרה חברים, יש לך תכונות משותפות איתם, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, ואתם אוחזים באותו עולם, אתם חיים חיים דומים וכן הלאה. לכן קל לכם להבין, להרגיש, להתפתח יחד, "איש את רעהו יעזורו". יש כאן הרבה דברים שמביאים אותנו לחיבור, ואנחנו יכולים אפילו למדוד באיזו צורה הייתי קרוב לחבר אתמול לעומת היום.
תלמיד: ואיך בכל זאת לתאר את המטרה של אהבת החברים שהיא אהבת הבורא, אם הבורא מייעץ לנו לא לכוון לאהבת הבורא אלא קודם לאהבת החברים, איך לא לשכוח את אהבת הבורא?
כי אנחנו נתבלבל מה זו אהבת הבורא. אם אתה מדבר עם מישהו, הוא אומר, "כן, בורא זה משהו אחר, אותו אני אוהב, את החברים אני לא יכול לאהוב, אני לא מסוגל". לכן אנחנו צריכים להבין שדווקא באהבת חברים אנחנו מבררים את כל הפרטים שאנחנו צריכים להכין לאהבת הבורא.
תלמיד: איך בזמן שעוסקים באהבת חברים עוד לפני שמגלים מה זה בורא ומה זה אהבת הבורא, מכניסים את המטרה הזאת?
אנחנו לא צריכים להכניס את אהבת הבורא כמטרה לפני שאנחנו גומרים עם אהבת חברים.
תלמיד: אבל בעל הסולם כותב בכל מקום שהדבר הכי גרוע זה להתעסק רק באהבת חברים ללא מטרה להגיע לאהבת הבורא, וצריך לכוון שהכול יהיה כדי לעשות נחת רוח לבורא וכל המטרה היא להגיע מאהבת הבריות לאהבת הבורא.
כן, אבל אנחנו שעוסקים באהבת החברים, לא מתעסקים באהבת הבורא, אלו שני מצבים שאחד יוצא מהאחר. ולכן ודאי שהמטרה שלנו היא אהבת הבורא ובינתיים אנחנו לא צריכים לדבר על זה, זה יבלבל אותנו ואולי יטעה אותנו בדרך.
תלמיד: אז מה כן לעשות בשביל לא לטעות? איך בכל זאת לא לשכוח שהמטרה שלנו היא אהבת הבורא?
זה יבוא בעצמו אם נתייחס נכון לחברים. אם נהיה כאיש אחד בלב אחד, באהבת הבריות, בעזרה, בתמיכה, בזה נשיג לאט לאט את כל התכונות שאיתן כבר נוכל לגשת לאהבת הבורא.
תלמיד: איך לתאר את המטרה בינתיים?
רק אהבת חברים.
תלמיד: והבורא?
והבורא יחכה, אל תדאג, הוא יחכה.
אות ט"ו
"עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה (כנ"ל אות ב'). ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות," "ואהבת לרעך כמוך", "כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" (כנ"ל אות י"ב), שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'." זאת אומרת, דבקות בבורא מגיעה כביכול מעצמה ברגע שאנחנו מגיעים לאהבת החברים, לאהבת הבריות - "זוכה תיכף".
"ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות.
ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות (כנ"ל אות י"ד), משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים."
שאלה: פעם הסברת ש"רגל אחת" זה שיש עיקרון אחד שהוא קודם כל לא להזיק.
כן.
תלמיד: למה אנחנו דמים דגש על אהבת חברים ולא קודם כל על לא להזיק? כי זה שלב א' ואנחנו כמעט ולא מדברים על זה, אלא העיקר האהבה שזו כבר הדרגה הבאה.
זה נראה יותר קל קודם כל לא להזיק. להבין קודם מה זה לא להזיק, כי זה לא שאני מזיק, אלא כמו שבעל הסולם כותב, בזה שאני לא משפיע ולא משמח אותם כבר בזה אני מזיק.
כן.
תלמיד: אז למה לא קודם כל את זה?
זה מספיק לו כאן להסביר את זה.
תלמיד: אני מדבר עלינו. למה הדגש שלנו על אהבה שזו דרגה בשמיים ולא על זה?
אם אנחנו מדברים על חיבור, על התקרבות, על עשירייה, על השתתפות בעשירייה, אז ודאי שאין כאן מקום שאחד מזיק לאחר, אנחנו כביכול כבר למעלה מזה.
תלמיד: האם אנחנו למעלה מזה, כבר עברנו את השלב הזה?
זה נכנס לתוך אהבת חברים, ללא ספק.
שאלה: העניין שיש לה תובעים לא ברור. הוא כותב שבשני המקרים המטרה היא רחוקה ממנו באותה צורה, זאת אומרת, גם אהבת חברים וגם אהבת הבורא בשבילו זה אותו דבר, הוא לא יכול להבדיל בין שתיהן. אם אין תובעים באהבת הבורא, אז גם באהבת חברים אין לנו תובעים, גם לפי מה שהרב"ש מסביר. כי אהבת חברים היא שאני אוהב את החברים ולא שהם אוהבים אותי. ואם כולנו כך בעשירייה, אף אחד לא תובע מאף אחד את האהבה של האחר כלפיו, אז אין תובעים באמת בעבודה בעשירייה.
תובעים בזה שאתה רואה מהדוגמאות של חברים שהם כן משתדלים להתקרב זה לזה, על ידי זה אתה מקבל דוגמה וכוח גם להיות כזה.
תלמיד: אבל גם באהבת הבורא אני יכול להגיד כך.
אין לנו דוגמאות חיות מזה. איפה הבורא, איפה אנחנו אוחזים בו, איפה אנחנו מתקרבים אליו, מי יותר, מי פחות, דוגמאות כאלה אין לנו. וכלפי חברים כן, אנחנו נמצאים בעשירייה, וזה העיקר מה שהתורה נותנת - להיות במניין ולהשתדל לקיים בו חיבור ואהבה.
תלמיד: יש חברים, גם אצלי בעשירייה, שנותנים הרגשה ודוגמה לחברים מה זו אהבת הבורא, כמה אנחנו צריכים לאהוב אותו ולהתקרב אליו ולחשוב עליו דווקא כאמצעי להתקדמות, ואפשר להרגיש את הרצון שלהם.
אהבת הבורא היא לא אמצעי להתקדמות, אהבת הבורא זו המטרה הסופית.
תלמיד: אבל אם אדם רוצה לתת יגיעה ויש לו אהבת הבורא או שהוא מתאר לעצמו שהוא רוצה להתקרב לכוח עליון, אז הוא נותן בזה דוגמה וגם זה נותן כוח לתת יגיעה.
זה לא יהיה ישר ונכון, בלי אהבת הבריות אתה לא יכול להתקרב לאהבת ה', זה יצא כדת. כל הדתות נבנו על הבסיס הזה.
תלמיד: איפה התובעים שיש לנו בעבודה בעשירייה בעניין אהבת הזולת, אהבת חברים? איפה אנחנו תובעים את זה? איפה אני מרגיש שיש לי חברים שדורשים את זה יום יום? כי אחרת אני יכול לשכוח מחר שאני צריך להיות באהבת חברים.
נכון, את זה אנחנו רואים ממה שכתוב לנו, ממה שכולם מעבירים לנו. אנחנו לא רוצים שום דבר חוץ מאהבת הבריות. ורב"ש מסביר לנו את זה היטב כל פעם, שצריכים להשתוקק לזה, להגיע לזה. אין לפנינו מטרה אחרת אלא רק להגיע לאהבת הבריות, לאהבת חברים, "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל הגדול של התורה. "ואהבת את ה' אלוהיך" יבוא אחר כך. אנחנו מבינים ושומעים ולומדים שזה יוצא מזה, אבל בינתיים אנחנו מכוונים רק לחיבור בינינו.
תלמיד: חוץ מהספרים שאומרים לי לעשות את זה, הם יכלו גם להגיד לי אהבת הבורא, אז רק הספרים מחויבים להזכיר לי, ואני מחייב את עצמי לזה. כשאני מחייב את עצמי לזה אני מבין, אבל איפה מישהו מחייב אותי לאהבת הזולת?
הטבע שלך. אם אתה רוצה להתעלות למעלה מהטבע שלך, אז אתה חייב להגיע משנאת הזולת לאהבת הזולת, ואת זה אתה יכול לעשות רק בלארגן את הקשר שלך עם הקבוצה.
תלמיד: בגלל שאני יכול לארגן קשר פיזי, כמו שהסברת, משהו שקרוב אליי, אז בזה אני בעצם יכול לבנות קשר אמיתי שמקרב אותי לבורא.
כן, אני אפילו לא צריך לקרב את עצמי לבורא, הקשר עם הבורא מגיע מיד אחרי שאני סוגר את הקשר שלי עם הקבוצה.
תלמיד: וזה מקרב אותי לתכונת האהבה.
כן.
שאלה: מה זה אומר שאהבת חברים שמורה מטעויות?
אנחנו רואים את זה בפועל, אנחנו רואים את זה בצורה פרקטית לפנינו, שיש לי חברים ואני נמצא בקשר הדדי איתם והכול נמצא לפניי. אני יכול לעשות על זה ביקורת, לדבר איתם, לקרוא מכל מיני דברים ואני מבין על מה מדובר, כי זה בתוך החושים, בתוך ההרגלים, בתוך החיים שלי. מה שאין כן כלפי הבורא לכל אחד יש פנטזיות משלו.
תלמיד: אני לא רוצה להגיד פנטזיה, אבל אם אני יוצא מנקודת הנחה ובאמונה שמאחורי כל חבר עומד הבורא?
לא. אלו סיפורים.
שאלה: כתוב שהמצווה של "ואהבת לרעך כמוך" היא עיקר כל התורה. מה זה אומר עיקר כל התורה?
למה "ואהבת לרעך כמוך" זה עיקר של כל התורה? מפני שעל ידה אנחנו יכולים להתקרב לבורא ולהגיע לתיקון שלנו, להתקרב ולהידבק בבורא. המגע הראשון עם הבורא מגיע אחרי שאנחנו מגיעים לאהבת הזולת, שסך הכול הבורא הוא סכום של כל הנבראים.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו משיגים את המגע הראשון עם הבורא כשאנחנו משיגים את אהבת הזולת?
אז אנחנו מתחילים לגלות את הבורא בצורה אמיתית בהשתוות הצורה עימו, בצורה הדרגתית. במידה שמתפתחת בי אהבה לזולת, במידה הזאת מתפתחת בי אהבה לבורא.
תלמיד: מה זה אומר שעכשיו בשיעור אני מתחיל להרגיש את אהבת החבר שלא הרגשתי לפני כן?
כשזה יהיה, אז תרגיש מה זה. איך אני יכול להסביר לך על אהבה? אפילו בעולם הזה אנחנו לא יודעים איך בדיוק להסביר, רק לכתוב ספרים בלי סוף.
שאלה: אנחנו בעיקר מדברים על "ואהבת לרעך כמוך", אבל במאמר גם כתוב על תרי"ב מצוות, 612 המצוות שהן ההכנה להגיע למצב של ואהבת לרעך כמוך. זה כאילו ש-612 המצוות הללו הן איפשהו נחבאות, נסתרות, אנחנו לא עובדים איתן, אבל מצוין פה בצורה מפורשת על המצוות האלה.
המצוות שכתובות בתורה הן כולן כדי לרכך את הלב ולקרב את הלבבות בינינו. לכן אנחנו צריכים לקיים אותן בעניין "ואהבת לרעך כמוך". ככול שנבין מתוך ההתקרבות בינינו מה זה נקרא לקיים את המצוות האלה, אז נקיים אותן.
שאלה: מי הוא הגר החוצפן הזה? מה זאת המדרגה הזאת? למה הוא שם תנאים בכלל?
הוא מי שמתגלה בנו שהוא נגד ההתקרבות בין בני אדם, נגד אהבה, זה נקרא מישהו זר.
שאלה: "ואהבת לרעך כמוך" זו המהות של כל התורה. האם לפני קבלת התורה ישראל לא ידעו על כך?
לפני מתן תורה לא היה ישראל.
תלמיד: והקבוצה של אברהם?
לא היה עם ישראל, אלא הייתה קבוצה מכל העמים שהיו קיימים בבבל, והיא יצאה מבבל והלכה לארץ כנען. גם בבבל לא היה קיים ישראל, גם ארץ כנען המקום שאליו הם הגיעו שבו אנחנו נמצאים היום, מדינת ישראל, גם היא לא הייתה שייכת לישראל, היא הייתה שייכת לשבעה עמים שחיו כאן.
תלמיד: נראה שהתורה עכשיו פתוחה לפנינו, אנחנו מכירים את הכלל הזה, יש לנו מקורות, יש לנו הדרכה. מה מיוחד במה שקרה בעמידה הזאת לפני הר סיני, מה בדיוק הם קיבלו?
כשהם היו ליד הר סיני זה לא שייך להר ולמדבר סיני, אלא זה סימן שהם השיגו את התנאים שצריכים להיות ב"נעשה ונשמע". הם הכירו את חומרת קבלת התורה, בשביל מה היא ניתנה, מה הם צריכים לעשות עימה וכן הלאה. אלו דברים קשים.
שאלה: איך אפשר לבטא או להביע את אהבת החברים בעשירייה למרות הדחייה שאנחנו מרגישים כלפיי חלק מהחברים?
אנחנו צריכים להתגבר, ולהשתדל כל פעם להראות לאחרים, אפילו שעדיין אין בליבנו את תכונת האהבה, אבל להראות לכולם שכביכול יש אהבה בליבנו, או לפחות שאנחנו הולכים לקראתה, רוצים שזה יקרה, ואת זה להראות לכל החברים. זו העבודה העיקרית בעשירייה, שכולם בעשירייה ירגישו שאתה רוצה להגיע לזה.
שאלה: אפשר להגיע לאהבת חברים בלי קבלת תורה לפני זה?
מה זה בלי קבלת תורה?
תלמיד: בלי שיגיע מאור.
אז איך אתה מגיע? בשביל מה, ומאיפה יש לך את זה?
תלמיד: אז בשביל להגיע לאהבת חברים אני צריך לקבל תורה, אני צריך להגיע למעמד הזה?
כן.
שאלה: אתה אומר לנו בשלב הזה לשים את אהבת הבורא בצד, ולהתמקד באהבת חברים.
זה מה שאני מבין ממה שכתוב.
תלמיד: אנחנו לומדים ש"סוף מעשה במחשבה תחילה". זאת אומרת באיזו כוונה אני נכנס לכל פעולה, למשל עכשיו ללימוד שלנו?
עכשיו בשבילי העיקר זה בעשירייה. כמו שקבענו, לפי מה שכותבים בעל הסולם ורב"ש, שאנחנו נקיים בתוך העשיריות שלנו את משפט האהבה.
תלמיד: לשם איזו מטרה? מה הכוונה שלי?
הכוונה שלנן להגיע אחר כך לאהבת הבורא.
תלמיד: אפשר להגיע לאהבת הזולת בלי שהבורא יהיה המטרה?
אני לא חושב שזה אפשרי. כי בשביל מה?
תלמיד: זאת בעצם השאלה. באיזה שלב אתה מכניס את הבורא בכוונה שלך?
אני יודע שאני צריך להגיע לאהבת הבורא, לדבקות בבורא, אבל אני עדיין לא עוסק בזה כי עדיין אין לי כלים מתאימים.
תלמיד: מה ייתן לי את הכוח לאהוב את הזולת?
כמו לאהוב את הבורא. הבורא נותן כוחות. אבל זה לא נקרא שאני לא חושב על זה, שאני לא מבין, לא רוצה לדעת על זה, אני פשוט יודע שעכשיו אין לי כלים, שאיתם אני יכול להיות באהבת הבורא, בהשגת אהבת הבורא.
תלמיד: ומה מבטיח שאני לא אסטה בדרך, שאני רק עוסק באהבת חברים, ומתי תבוא אהבת הבורא?
יכול להיות. זה באמת אותו השורש שממנו יכול לצמוח גם סוציאליזם, קומוניזם, וכל מיני דברים כאלו.
תלמיד: אז איפה הבורא פה? למה אנחנו לא מחזיקים בשתי הכוונות ביחד?
כי עוד אין לנו אחיזה בבורא, ובחברים יש לנו אחיזה. לכן למרות שאנחנו מבינים שאחר כך נלך הלאה לאהבת הבורא, עכשיו אנחנו לא יכולים, כי עדיין אין לנו אמצעים להתעסק באהבת הבורא.
תלמיד: ואם אני עכשיו אמשיך להתעסק באהבת החברים פה בעשירייה?
בזה אני מייצב אמצעי להגיע לחיבור עם הבורא.
תלמיד: מה מבטיח שאני אגיע לחיבור עם הבורא, ולא אתבלבל לי באיזו אהבת חברים ותורה חדשה שאני אקים?
מכיוון שגם באהבת החברים אני מנוהל על ידי הבורא. אבל אני לא שם את אהבת הבורא כמטרה. בינתיים אין לי כלים לזה שהבורא יתגלה בתוך העשירייה. בינתיים אין עשירייה, אבל יחד עם החברים שלי, אנו בונים את העשירייה שבתוכה אפשר יהיה לגלות את הבורא, ולהיות מכוונים לכיוון שלו.
תלמיד: אז אם אני מסכם, הבורא הוא תמיד המטרה מלכתחילה, אבל בפועל כרגע עוסקים באהבת חברים.
כן.
שאלה: אבל אין לי מה לתת לחברים חוץ מאהבת הבורא. מה אני אביא להם?
אתה לא יכול לתת להם את זה, והם לא צריכים את זה.
תלמיד: אז מה אני עושה באהבת חברים חוץ מלהביא להם את גדלות הבורא?
אתה מביא להם אהבת חברים.
תלמיד: מה זה?
זה מה שתברר עכשיו. אתה לא יכול לקפוץ מעל המדרגות.
שאלה: אז בשלב הנוכחי שצריך להתמקד באהבת חברים, במשהו אתה מכניס את הבורא לתמונה, או שאתה מתמקד רק באהבת חברים?
הבורא כמחייב הוא תמיד הראשון והאחרון. ועכשיו אני צריך להיות מקושר לאמצעים שבדרך, וזה רק דרך היחס שלי לעשירייה.
תלמיד: אז התוצאה הזאת שיש בורא במציאות מגיעה במיידית, ברגע שיש יישום של אהבת חברים, ישר אנחנו מגיעים לאהבת ה', או שזו עבודה אחרת?
כן, כמו שהוא כותב.
תלמיד: איך זה קורה ישר?
כי בנית את הכלי. בנית כלי של אהבת חברים, ובתוך הכלי הזה אתה מגלה את הקשר שלך עם הבורא.
שאלה: מה זה אומר שהעבודה שלנו מקרבת אותנו לאהבת חברים? אם אנחנו בודקים מיום ליום את עבודת החיבור במה בדיוק אנחנו יכולים לראות שהתקרבתי לחבר, שאנחנו מתקרבים אחד לשני?
"כאיש אחד בלב אחד", לדרוש מעצמנו שנהייה בלב אחד.
תלמיד: ובעבודה שאנחנו עושים על אהבת חברים, הכוח שמתקן ומקשר אותנו זה עדיין הבורא, אנחנו עדיין מחייבים אותו?
כן. בטח. וודאי שכל צעד אנחנו עושים רק בעזרת הכוח העליון.
תלמיד: פשוט זה היה נשמע כאילו צריך להוציא אותו מהתמונה, ולהסתכל רק על החברים.
כן.
שאלה: יש איזה איזון כזה שאם אנחנו רק עובדים באהבת חברים אפשר ליפול לסוציאליזם שלא קשור אלינו, ואם אנחנו מכניסים את הבורא מוקדם מידי אז ניפול למשהו שהוא פנטזיה.
לא לפנטזיות אלא לדתות.
תלמיד: בדיוק. איך למצוא את האיזון הזה? נראה שכל השאלות הן סביב מה האיזון הנכון בעשירייה שיהיה מספיק בורא שאתה לא נופל לסוציאליזם, ולא יותר מידי כך שאתה לא נופל לדת?
זה בדרך, על ידי הכוונה מלמעלה. זה דבר אחד. ודבר שני, אנחנו פשוט רוצים להתקרב אחד לשני. אבל יחד עם המקורות שאנחנו לומדים, ולא שוכחים את המטרה הסופית בכל זאת, למרות שלא עוסקים בה בפועל, כי אין לנו כלים, אז אנחנו מתקדמים נכון. כך אנחנו שומרים על עצמנו שלא נסטה מהדרך בזה שמתקרבים בעשיריות, ולא עושים קודש משום פעולות אחרות.
תלמיד: אתה לפעמים רואה את זה קורה בעשיריות? אתה רואה או מרגיש נניח שעשירייה הולכת יותר מדי לכיוון של להכניס את הבורא מוקדם מדי? כי אנחנו מנסים להבין מה עושים, ואיך להיות מדויקים?
אני לא רואה דוגמאות כאלה עכשיו בפועל, ממש של עשיריות, אבל אם יש לנו כאלו אנשים יחידים פה ושם, אז בדרך כלל הם נופלים, ויוצאים החוצה.
שאלה: אם אנחנו יכולים לתאר שהבורא הוא לא איזו ישות נפרדת, שיש את הבורא ויש את החברים, אלא כשאנחנו מתקרבים לאהבת חברים, אז פתאום אנחנו מתחילים להרגיש איזשהו כוח חדש, הרגשה חדשה, שזה הבורא?
כן, אסור לנו לשכוח את זה, שהבורא כמו שכתוב זה "בוא וראה". שזה כוח מיוחד שמתגלה בחיבור שלנו, ורק בצורה כזאת אנו צריכים להשתדל להתקרב אליו ולזהות אותו. את הכוח שמתגלה במרכז החיבור שלנו.
שאלה: האם אנחנו יכולים שתהיה לנו מטרה להשיג את הבורא בזמן שאנחנו מבקשים ממנו שייתן לנו אהבת חברים?
כן, גם זה קורה.
שאלה: אנחנו לומדים שהביטוי של אהבת חברים אנחנו דורשים עבורם, דבקות בבורא, גילוי של תכונת ההשפעה. אז בכל מקרה הבורא נכנס לתוך הדבר הזה שנקרא אהבת חברים, מה עושים, איך לסדר את זה?
אז מה? אנחנו רק דיברנו על כך שבינתיים אנחנו עוסקים בחיבור בינינו כדי לברר על כל הפרטים השייכים להיות כאיש אחד בלב אחד. שיש לנו כבר השגה בזה, גישה בזה, צורת החיבור כזאת, אז אנחנו יכולים לגשת לבורא, יש לנו עם מה, "כאיש אחד בלב אחד" להתכלל בבורא. אחרת זה נקרא "חד מקבל חד".
תלמיד: אבל מה זה להתחבר בינינו? להתחבר בינינו זה לבקש מהבורא עבור החברים, זה לרצות עבורם את הטוב ביותר.
בבקשה, כן.
תלמיד: אז הבורא שם, החלק הזה של הכוח השפעה שאנחנו מבקשים אותו, כל החברים מבקשים אותו, זה בשביל החברים מיותר.
ודאי שזה כך, אבל לא שהמטרה זה הוא, אלא המטרה בינתיים היא החיבור בינינו ואותו אנחנו מבקשים שיעזור לנו בזה, שהוא יעשה לנו את זה.
שאלה: באמת כך אומרים הלוואי והיה מתפלל כל היום, אז אנחנו כל היום מתפללים בשביל החברים, הם מתפללים לבורא.
אם אתם עושים כך אז אין לי מה להוסיף, העיקר תמשיכו.
שאלה: מה הכוונה ב"הזדככות הגוף עד שקונה טבע שני"?
עד שמגיע לצורת ההשפעה.
תלמיד: מה זה הזדככות הגוף?
מזדכך מהרצון לקבל, שיהיה לו הכול על מנת להשפיע.
תלמיד: אפשר להתגבר על דברים נוראיים בעולם הזה באמונה למעלה מהדעת רק אם זה למען החברות. אם זה רק בשביל עצמי אני לא יכול להסכים עם זה שהוא טוב ומיטיב עם כל הרצון להצדיק אותו, אבל אם אני רוצה את זה למען החברות אז אני כן יכולה להצליח ואז כן אפשר לקבל אותו כטוב ומיטיב כי אז כבר יש אהבה וזה שווה את כל הטוב שבעולם.
אנחנו צריכים בדיוק לקרוא ולבצע מה שכתוב ולהשתדל בתמיכה החברים לא יהיה לנו ספק שאנחנו משיגים כל מה שצריך בדרך. זאת התשובה.
קריין: אנחנו ממשיכים לאות ט"ז.
אות ט"ז
"ובהאמור מצאנו הפתח להבין, במה שעמדנו לעיל (אות ג' וד') בעיקר תוכנה של המצוה הזאת "ואהבת לרעך כמוך": איך מחייבנו התורה בדבר, שהוא מהנמנעות לקיומה?
אכן השכיל, שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר אז נשאלו: "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?".
ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש להדבר, ואמר: "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר הזה, שהוא כללות התורה, לאפשר לקיימה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות.
כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", בכל אותם התנאים המבוארים באות ג' וד'. כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו.
ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה, ואין צריך לומר בזמן האבות, שהיו רק יחידים בארץ, לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, כי במספר קטן של אנשים, אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצות שבין אדם לחבירו, כפי הקוטב של "ואהבת לרעך כמוך", כמבואר באות ג' וד'. ולפיכך לא ניתנה להם התורה."
שאלה: זה לגמרי לא ברור, כי בעשירייה או בקבוצה קטנה מילא, אפשר באמת לשים לב לכל אחד, לראות כל פרט, לחדד את הרגישות אחד לשני, אבל מה זה אומר ששש מאות אלף איש דואגים ליחיד?
זה באמת קשה להסביר, קשה להבין ואני לא יכול גם להעביר את זה. לי נראה שזה עניין איכותי ולא כמותי. איפה ראית מספר כזה בכלל, שש מאות אלף? אולי בתהלוכות בתל אביב היום.
תלמיד: תלוי את מי אתה שואל.
אני לא יודע, שמעתי שיש שם ממש כל עם ישראל. אבל באמת לי זה נראה שהעניין הוא איכותי. אני לא יודע, אני גם לא מתאר לעצמי שקבוצה כזאת היתה ובכלל מדובר על כמות. ביציאה מצרים, בלעבור את ים סוף, בלהתקרב להר סיני, כל הדברים האלה הם נראים לי לא שקוראים על פני כדור הארץ אלא בצורה פנימית של כמה עשרות אנשים שנמצאים בקשר ביניהם.
תלמיד: אז ננסה להבין את זה ככה, מה זה אומה ומה ההבדל בין שהם נכנסו למצרים או יצאו ממצרים?
כשהם נכנסנו למצרים הם עדיין לא היו אומה ולא כלום, הם הרגישו את עצמם כי הגיעו ממש משבט אחד, וכשיוצאים ממצרים אז על ידי שפשוף שקיבלנו שם במצרים והרצון כבר לברוח משם, זה כבר נקרא שיש אומה. אבל שוב, צריכים להבין מה ההבדל בין אומה לעשירייה. יכול להיות שזה לא נספר גם לפי האצבעות או משהו. זה לא עניין של הכמות כזאת.
שאלה: באמת הדואליות הזאת כאילו של פנימיות וחיצוניות, כן אומה, לא אומה, כן הר סיני, לא הר סיני, זה נראה כאילו בעל הסולם כל הזמן, עובר מזה לזה. וכאילו יכול היה לכתוב, מדובר על קבוצה קטנה.
לא, לא יקבלו. אם היה כותב את זה בצורה אמיתית רוחנית אז מה הוא היה כותב? שהיו כמה בני אדם שהיו חיים בעולם הזה, אפילו ממשיכים לחיות בבבל, לא נכנסו למצרים, לנילוס, לפרעה, לכל מיני דברים אלא שזה קרה בהם, בהרגשה שלהם וכך הם היו עוברים כל שלבי השפשוף, שהאגו שלהם גדל וגדל ומזהים בו ממש כוח הפוך מהכוח עליון שמכניס אותם לכאלו מצבים פנימיים, שעל זה כתוב בכל ספר התורה כגלות מצרים.
אני לא חושב שזה ניתן היה לתת לכל האומה ושכל האומה יכולה על פני זה בכל זאת להתחנך ולהתקדם עד היום הזה.
תלמיד: אז זה כלפי החיצוניים זה ברור, אבל אולי גם עבורנו הוא עושה את זה בהדרגה. זאת אומרת שבהתחלה יש את הסיפור שכולנו מכירים ואיכשהו מסתדר לנו, ואנחנו רואים גם כמה זמן לוקח לנו עד שאנחנו מעכלים שמדובר בעצם עלינו בתוך העשירייה, על עבודה פנימית, אין פה שום דבר חיצוני וכולי.
כן.
תלמיד: אבל אם אנחנו רוצים להתייחס נכון למאמר הזה, לגשת נכון למאמר "מתן תורה", אז בעצם מדובר על עבודה פנימית בעשירייה. כל מקום שמוזכר פה דמויות זה רצונות פנימיים, "מעמד הר סיני" זה מעמד פנימי, "שש מאות אלף" זה איכותי, "אין להם שום עסק בחייהם רק לעמוד על המשמר שלא יחסר שום צורך לחבריהם" זה החברים בעשירייה וכך הלאה. זאת גישה נכונה לתהליך?
נכון. גם העשירייה היא "מיעוט הרבים שניים", שיש לפניך מישהו שהפוך ממך וזה מספיק.
שאלה: הוא מתאר מצב שכל אחד צריך לדאוג לקיום חבר ואז הוא יכול להיפטר מדאגה של עצמו, ואז הוא כותב שכולם הסכימו, אז קיבלו את התורה. ואז הוא מדבר על השש מאות אלף, וזה נשמע לי כאילו שש מאות אלף זה עוצמת חיסרון. זה יכול להיות שני אנשים שמגיעים למצב כזה שנקרא "שש מאות אלף" ויש להם כזה חיסרון גדול שהם מקבלים תורה.
כן.
תלמיד: זאת אומרת, יוצא מזה שמה שיש לנו לעשות זה רק להגדיל את החיסרון.
זה ברור.
תלמיד: איך עושים את זה?
זה לא ברור.
תלמיד: אז היום בדרך לפה חשבתי, התיישבתי גם עם כמה אנשים ודיברנו על מתן תורה, ושמתי לב שיש כמה אנשים, חלק מהאנשים לא רואים ביום הזה יום חשוב, יום גדול.
גם נכון.
תלמיד: ונזכרתי בכמה דברים על היום הגדול הזה. כתוב על האר"י הקדוש שזה היה כמעט כמו היום שבו קיבלנו את התורה. ואנחנו יודעים כמה האר"י הקדוש היה גדול.
כן.
תלמיד: מה עוד כתוב בגמרא, למרות שאנחנו לא מתעסקים בה, בגמרא כתוב ביום הזה ציפור לא צייצה, זה היה כל כך חשוב. מה עוד כתוב שמה? שכל אומות העולם היו בנוכחות עם ישראל כשהם קיבלנו את התורה. מה עוד אפשר לעשות כדי להגדיל את היום הזה? אנחנו הולכים עם חולצות לבנות שזו השפעה, אנחנו עושים לילה דכלה ביום הזה, חתונה עם הבורא. אוכלים מאכלים לבנים. מה עוד נעשה כדי להגדיל את החיסרון של היום הגדול זה, יום ה', יום האור.
לפתוח את הלב לחבר. זה לא תלוי מה תאכל ומה תשתה ומה תלבש.
שאלה: בהתחלה הוא אומר לנו שכל המטרה היא לעסוק באהבת חברים, "ואהבת לרעך כמוך", זה מה שצריכים להשיג. ואז הוא נותן לנו גם הסבר מה היא אהבת חברים, שאני צריך לתת את הכר או לתת את הכיסא, ואם לא מה זה אומר שאני לא נותן. אבל עכשיו הוא כותב, שאם אין שש מאות אלף, שנותנים לי את הביטחון הזה אז אני לא אוכל לממש את ההצעה הזאת, לא אוכל לממש את ה"ואהבת לרעך כמוך". אז מה קודם למה, אהבת החבר או הערבות בינינו? כי יש פה משהו כאילו חסר בין זה לבין זה כדי לעשות את ההדבקה.
לאהבת הבורא אנחנו מגיעים בסוף, זו המטרה שלנו שהיא קדימה. כדי להגיע לאהבת הבורא אנחנו צריכים להיות באהבת הזולת. כדי להגיע לאהבת הזולת אנחנו מגיעים לאהבת חברים, שבה אנחנו בונים ומרחיבים עניין של חיבור בינינו כדי להבין, להשיג, להרגיש מה זה נקרא בכלל קשר ואהבה.
תלמיד: כשהתחלנו את המאמר אז הייתה לי שאלה מאיפה הביטחון לעסוק בדבר. אמרת שזה בערבות, והערבות היא כוח שמקבלים מלמעלה. עכשיו הכוח זה, איך אנחנו דורשים את הכוח הזה ביחד מהחיבור שלנו? כי בלי הכוח הזה בעצם אי אפשר לממש את ה"ואהבת לרעך כמוך".
אי אפשר. כי בלי ערבות אנחנו לא משיגים שום החלטה נכונה.
תלמיד: אז איך אנחנו דורשים ערבות?
מתחברים בינינו ככול האפשר ודורשים שהחיבור שנקבל יהיה שלם, וכך מתקדמים כל פעם יותר ויותר, ממדרגה למדרגה.
תלמיד: מה זה "ערבות"?
ערבות, זה שכל אחד יוכל לעמוד במקום האחר.
תלמיד: זה לא כל כך מובן.
זה שייך לתנאי להיות "כאיש אחד בלב אחד".
תלמיד: זה מורגש בלב אבל בעבודה אני לא מצליח לתפוס את זה. לדוגמה, אתמול דיברתי עם חבר, קראנו קטע, ניסינו להתחבר, ואז הבנתי שיש לחבר הזה בעיה קטנה, איך אני נהייה במקומו, איך אני עכשיו תומך בו?
אתה לא יכול להיות במקומו, אלא אתה יכול להיות לידו ולעזור בכל דבר שאפשר, זה נקרא ערבות. ערבות זה לא דבקות שאתה נכנס ממש לתוך העור שלו. אתה מצידך מתחבר עימו, כדי להיות עימו יחד באותה עבודה שהוא עושה.
תלמיד: אז הצעד הראשון שלי זה לתת לו את ההרגשה שיש לו תמיכה ממני בכל צעד?
כאן אתה כבר מתחיל לפרט.
תלמיד: אני מנסה להבין את זה, אני רוצה להבין איך בפועל לעבוד עם החבר. אנחנו מתקשרים אחד עם האחר, עושים פעולות, אבל תמיד משהו חסר.
אם תמיד חסר, אז רק על ידי תפילה תקבל הסבר, תקבל כוחות, מילוי, ואז כך תתקדם.
תלמיד: אז מה אני עושה בעניין הערבות עם החבר?
להשיג אותה על ידי התפילה. זו הבעיה, אתה חושב להגיע לזה בדרך שלך, תמשיך, אבל אתה לא רואה את נקודת התורפה, ואת המקום שאתה בכל זאת נשאר בשלך.
שאלה: האם כדי שאהבת הזולת ואהבת הבורא יתחברו יחד זה תלוי בתיקון העביות?
כך זה קורה, כן.
תלמיד: אם רכשתי את תכונת ההשפעה אז לא משנה לי למי להשפיע, לבורא או לחברים, ואם אני לא מקבל מהחברים אני מקבל מהבורא.
מה אתה מקבל?
תלמיד: תיקון הכוונה המקולקלת שלי, הכול אני מקבל מהבורא.
זאת שאלה.
שאלה: הסכמה לקבלת התורה ולערבות הדדית כללית, זאת ההסכמה שלנו לחתונה עם הבורא?
אני לא משתמש במילים כאלה.
שאלה: נגיד שיש לי עשירייה, עשרה זה רק מספר, יכולים להיות שניים או שישה, ואנחנו הגענו לאיחוד, קצת גילינו את הבורא ביננו בנקודה המרכזית, ומיד אנחנו מגלים שמתעורר בנו אגו, אגו קולקטיבי בעשירייה. ואם אנחנו בזמן הזה מנסים להתחבר עם עשירייה אחרת באותו מצב, אז אנחנו מעוררים רצונות לא מתוקנים, עושים את אותה העבודה ומגיעים לחיבור של עשר עשיריות. וכשעולים לדרגה יותר גבוהה אז הגענו לחיבור מאה. אחר כך שוב ושוב עד שאנחנו מגיעים לכל האנושות, ואחר כך מצרפים את כל המציאות. והשלב האחרון הזה הוא הבורא, אנחנו מגיעים אליו. האם זה נכון?
ננסה, ננסה לעלות בדרגות האלה ולראות. בדרך כלל כן, בצורה לוגית אתה מדבר נכון.
שאלה: איך אנחנו מתגברים על הגבולות החיצוניים שנמצאים בינינו כדי לגלות את האהבה השלמה?
בתפילה. אין שום דבר שאנחנו יכולים להתגבר עליו, לסדר ולתקן אותו, אלא רק על ידי התפילה, רק על ידי הכוח העליון.
שאלה: בעל הסולם כותב "אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה". אם הם מקבלים את התורה אחרי שהם מסכימים, אז מאיפה בא כוח ההסכמה? אפשר להסכים בלי כוח התורה?
כן, זאת שאלה ידועה על כך שבאמת מקבלים כוחות לפני שמקבלים תורה, ועל ידי הכוחות האלה מקבלים את התורה. בתורה אין מוקדם או מאוחר, הכוחות האלה מגיעים אלינו מתי שאנחנו צריכים.
שאלה: יעצת לחבר עוד יותר לפתוח את הלב לחברים, באמצעות מה פותחים את הלב לחברים? באמצעות התפילה, או שאיכשהו הבורא פותח את הלב לחבר?
גם זה וגם זה מועיל. גם שכולנו נתפלל, גם שכולנו נתחבר, וגם שכל אחד מאיתנו יפנה לבורא ויבקש.
תלמידה: אני מוכנה לקבל מהבורא דברים שאם הם היו עבורי לא הייתי מסכימה, כי אין לי כוחות אם זה בשבילי, אבל בשביל חברה כן.
נכון. אנחנו רואים שיש לנו יותר אפשרויות וכוחות לעבוד בעל מנת להשפיע לאחרים מאשר עבור עצמנו.
שאלה: האם כדי להידבק בבורא אני צריך להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"?
כן.
תלמיד: הוא מסביר לנו את זה קודם, כי אין בעצם אחיזה בבורא.
כן.
תלמיד: כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" אני צריך להתפלל.
כן.
תלמיד: למי אני מתפלל אם אין לי אחיזה בבורא?
אתה מתפלל לבורא שיהיה לך כוח להגיע לחיבור עם החברים, עם כולם בעצם, שיהיה לך כלי שאותו אתה יכול להגיש לבורא, שימלא אותו ויהנה ממנו.
תלמיד: אבל הוא לא קיים כל עוד אני לא מחובר עם החברים, כל עוד אין לי ערבות עם החברים, כל עוד אני לא משתדל לאהוב אותם באיזו צורה. איפה הבורא?
בכל זאת אתה נמצא באיזו התקרבות אליו. זה לא היום הראשון שלך בהליכה לתיקון.
תלמיד: נכון, ולכן יש פער עצום. כאשר אנחנו מגיעים לעשירייה ומשתדלים להתחבר סביב משהו, אז יש לי ביקורת, יש לי את היחס שלי לחברים, ואני בכל רגע נתון בודק איך אני מולם. אז אני יודע כמה אני רחוק ומה עוד יש לי לבקש, אבל כשאני בא לבקש זה כאילו שאני זורק את זה לחלל, למי אני מבקש?
עבור מי אתה מבקש?
תלמיד: אני מבקש עבורם, משתדל לבקש עבורם.
כן.
תלמיד: אבל ממי? איפה? זה כאילו לחלל, אין לי את הביקורת שיש לי בעשירייה.
אתה רוצה שהבורא יתגלה לך לפני זה?
תלמיד: לא. אבל ממי אני מבקש?
אתה מבקש מהכוח העליון שהוא מלכתחילה אוחז בכל הבריאה, וכולם נמצאים בו. זה שאתה לא מרגיש את זה ולא יודע איך לפנות אליו, לא פוסל מלכתחילה את זה שהוא קיים ומנהל את הכול.
שאלה: זה בסדר שיש לי כזאת פנייה, שאין לי מושג איפה הוא?
ודאי, כך זה יהיה עד גמר התיקון. תמיד כשאתה פונה, אתה פונה לאינסוף. בעל הסולם כותב על זה.
שאלה: איך להגיע להסכמה פנימית לקבלת התורה?
אתה מתכוון לאדם או לקבוצה?
תלמיד: גם וגם, אולי קודם כל אחד צריך להסכים ואחר כך הקבוצה.
אנחנו נמצאים כבר הרבה זמן בתהליך הזה, אנחנו לומדים, עושים כל מיני פעולות ומשתדלים להגיע להסכמה פנימית. אנחנו לומדים שרק על ידי הסכמה פנימית, בסופו של דבר אנחנו עולים ממדרגה למדרגה. אני לא צריך לשכנע את האחרים כי גם הם צריכים לשכנע את עצמם. מי שלא מסכים צריך לבדוק למה הוא לא מסכים, יכול להיות שאין לו מקום כאן, יכול להיות שהוא לא מבין מה הוא עושה.
שאלה: האדם צריך להרגיש שכל העשירייה דואגת עבורו ונותנת לו ביטחון, ובזה הוא יכול להיות פנוי לעסוק ברוחניות, לחשוב על החברים. האם זה מצב שכבר קיים בעשירייה וצריך לגלות אותו, או שזו מטרה שצריך להשיג?
להשיג, האדם חייב להתאמץ. האם זה קיים וכל אחד יכול לקחת? לא. הוא חייב לבטל את עצמו כלפי העשירייה, הוא צריך להתחבר אליה וממש להכניע את עצמו כלפיה ואז הוא ישיג את הערבות שהיא יכולה לספק לו.
תלמיד: האם זה תלוי בו וביגיעה שלו כלפי החברים?
כן, זה תלוי בו.
שאלה: האם המצב של מעמד הר סיני מופיע תמיד כשיש קרבה מסוימת בתוך העשירייה?
זו באמת קרבה מסוימת. הם מגלים שיש ביניהם כזאת הערכה לאגו שלהם וגם הערכה לכוח הבורא שיכול להעלות אותם למעלה ממנו וזה נקרא הר סיני.
תלמיד: האם אנחנו יכולים להגיע כמה פעמים במפגשים שלנו למעמד הזה?
כן, ולעזוב אותו ולחזור.
שאלה: מהי ההכשרה של תרי"ב מצוות לאהבה?
יש לנו רצון לקבל שכלול מהרבה חלקים שונים שנמצאים בקשר מאוד מיוחד כמו במערכת מורכבת, ולכן אנחנו צריכים לאט ובהדרגה להכשיר את כל הרצונות האלה שיהיו מקושרים בצורה נכונה ויתנו יחד את כוח הדרישה.
שאלה: אנחנו יודעים שקשה להבין ולהסביר את הדרך הזאת. האם אפשר לגדול בצורה רוחנית בעזרת לימוד ותיקון אישי שמתגברים על הספיקות שלנו ועל כל מיני פעולת גשמיות, האם אנחנו למעשה המורים של עצמנו?
כן, ודאי.
שאלה: אם אנחנו אומרים שהבורא קיים רק בחיבור בינינו אז איפה נמצא כלי האמונה, האם הוא אמונה בבורא?
אחרי שנקבל מלמעלה אור עליון נוכל להתקין בנו אמונה למעלה מהדעת, ואז נוכל לעשות צמצום, מסך, אור חוזר ולסדר את כל הרצונות והתכונות הפנימיות שלנו בצורת פרצוף שבתוכו יהיה כוח האמונה למעלה מהדעת.
שאלה: אם הכול בפנימיות אז מהי אומה שלמה לעומת אבותינו הקדושים או שש מאות אלף לעומת יחידים?
זה לא עניין של מספר אלא של איכות הכוח.
תלמיד: מהי האיכות של אבותינו הקדושים, לעומת האיכות של אומה שלמה?
אבותינו הקדושים זו אותה כמות מינימאלית של אנשים שיכולים להתחבר ביניהם ולהוציא לאור את פעולות הבורא. אומה שלמה אלו כבר כל הנבראים שמחוברים ביניהם ומבצעים את פעולות הבורא בצורה השלמה.
תלמיד: בלבלת אותי לגמרי, כי אמרת קודם שזה עניין איכותי.
אני לא רוצה לעבור להסבר שהכול קורה באדם אחד, ובכלל אין כאן כמות של אנשים וכל העולם הוא עולם מדומה, זה יבלבל אותנו מאוד, אבל בקרוב נגיע גם לזה.
שאלה: איך אדם מברר את ההסכמה שלו ל"ואהבת לרעך כמוך"? הוא אומר שהם קיבלו את התורה רק אחרי שהסכימו אבל ההסכמה מגיעה אחרי תהליך מאוד ארוך, יציאת מצרים, מדבר, נראה שהם עברו הרבה כדי להסכים. איך אדם יודע שהוא מסכים?
הכול נמצא בנו ואם אנחנו רוצים אז אנחנו כבר מוכנים לפעולות סופיות.
תלמיד: כשאנחנו מתאספים בעשירייה, האם עלינו לברר את ההסכמה הזאת?
כן, אם אנחנו מגיעים להסכמה בעשירייה אז כל הדרגות הקודמות כבר מופיעות בעשירייה.
שאלה: מה זה לדאוג בפועל עבור חבר?
יש לך ילדים?
תלמיד: יש אחד.
האם אתה דואג לו?
תלמיד: כן.
אז מה יש להסביר?
תלמיד: האם אני צריך לדבר עם החבר בעשירייה, לשאול אותו, לשמוע את כל הבעיות והצרות שלו ולהיכנס לכך?
לא, לשים לב במה אתה יכול לעזור לו במטרה שלו. אתה מכיר את המטרה שלו שהיא להתחבר עם כולם, להיות עם כולם יחד בלב אחד, בהרגשה אחת, בפעולה אחת ולהשתדל להיות עימו כך.
תלמיד: מה לעשות אם הוא לא מוכן לקבל את העזרה הזאת?
אז אתה צריך לעשות זאת בצורה יותר חכמה, וגם להביא בחשבון ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", כלומר מתאספים כאן אנשים עם אופי, עם יצר רע קשה מאוד.
תלמיד: הוא כותב במאמר שברגע שאדם ירגיש שאותה עשירייה מסתלקת לגמרי מכל עסקיה והיא רק רוצה לדאוג לצרכיו, אז הוא יוכל לקיים את "ואהבת לרעך כמוך". האם החבר צריך לשבת ולחכות שכולם ידאגו לו וכל עוד זה לא קורה הוא לא בערבות איתם?
האם כך למדת אצלנו?
תלמיד: ודאי שלא.
למה אתה שואל?
תלמיד: כי כתוב ששש מאות אלף איש ידאגו לו עבור צרכיו ורק אז הוא מופנה לא לדאוג עבור קיומו.
בסדר, בינתיים עליך לברר מה זה "שש מאות אלף", אולי זה עניין כמותי ואולי איכותי. אני לא יודע מתי זה יכול לקרות, אבל בינתיים תתחיל לדאוג גם להם, להרגיש לפחות מה זו דאגה, "דאגה בלב איש ישחנה לאחרים"1.
שאלה: איך האמצעי הוא פועל יוצא מהמטרה עצמה?
אם נותנים לנו מלמעלה כלפי מטה אז אין בעיה שהאמצעי קיים כתוצאה מהמטרה עצמה. קודם מתגלה המטרה במציאות ואחר כך מתגלות כל צורות האמצעים שיכולים להביא אליה.
תלמיד: מה יש במחשבה שהיא עצמה מציאות כל השלמות והשכר המקווה?
היא כוללת את הכול.
שאלה: שמתי לב שהזכרת "דאגה בלב איש ישחנה לאחרים". האם התכוונת שכאשר אני דואג לחבר עלי לספר זאת לשאר חבריי העשירייה?
לא צריכים לספר. אנחנו קשורים מלב ללב, מה שאני חושב בלב על מישהו משפיע גם על כל הלבבות.
תלמיד: אני מתכוון לערבות, האם כשאני דואג לחבר אז פשוט לספר את זה לעשירייה?
כן.
קריין: אות י"ז.
אות י"ז
"ובהאמור נתרחבנו להבין מאמר אחד, מהיותר מתמיהים שבמאמרי חז"ל, דהיינו במה שאמרו, אשר "כל ישראל ערבים זה לזה". שלכאורה הוא בלתי מוצדק בתכלית. כי היתכן, אם מי שהוא חוטא איזה עבירה ומכעיס את קונו, ואין לי שום הכרות ושייכות עמו, יגבה הקב"ה את חובו ממני? ומקרא כתוב: "לא יומתו אבות על בנים וגו', וכן איש בחטאו יומת וגו'?" ואיך אומרים, אשר אפילו הנכרי לי לגמרי, שאיני מכיר לא אותו ולא את מקומו, נמצאתי ערב בחטאיו?
והמעט לך זה, קח וראה (במסכת קידושין, דף מ' ע"ב), וזה לשונם: "רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה, שנאמר: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". עכ"ל.
והנה עשאוני ר' אלעזר ברבי שמעון ערב גם בשביל העולם כולו. שנמצא לדעתו, אשר כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד במעשיו יגרום זכות או חובה לכל העולם כולו, שזהו תמיהא על גבי תמיהא.
אולם לפי המתבאר לעיל, הרי דבריהם ז"ל מובנים ומוסכמים בתכלית הפשיטות. כי הנה הוכחנו לעינים, אשר כל פרט ופרט מהתרי"ג מצות שבתורה, סובבים על קוטבה של המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך". ונתבאר, שקוטב זה אינו בגדר של קיום זולת באומה שלימה, שכל חבריה מוכנים לדבר."
זה כתוב בצורה מאוד החלטתית, קשה וקרה, אי אפשר לסובב או לרכך זאת באיזו צורה.
תלמיד: כשרק התחלתי ללמוד, קראתי את המאמרים "הערבות" ו"מתן תורה", והבנתי שזה צריך להתקיים בצורה כזאת גורפת אצל כולם, אבל לא הבנתי איך זה ייתכן ואיך אפשר להגיע לזה כי הרגשתי שזה רחוק מאוד מהמציאות.
כן, יפה.
תלמיד: היתה לי תחושה ממש כואבת, להיות תלוי במשהו שאין לו סיכוי להתקיים. התבוננתי על ההרגשה הזאת לאורך שנים, וככל שאנחנו מתקדמים בדרך והאור מאיר, כך האמונה שזה יקרה, זה יגיע ואין דרך אחרת, וטוב שכך, הולכת ומתחזקת. זה פשוט עניין של כמות הזמן שהאור מאיר ונותן הרגשה שזה מחויב וטוב שכך, וגם לא הייתי רוצה שזה יהיה אחרת.
נכון, זו תכנית הבריאה וכך היא צריכה להתקיים ולהתגלות לפנינו.
שאלה: אני דווקא מרגיש שככל שעוברות השנים, אני פה יותר מ-20 שנים, שזה ממש "כפה עליהם הר כגיגית" או "מדקדק איתם כחוט השערה", ומרגישים "כהר גבוה". זו ממש אחריות כל כך גדולה על כל אחד, הרגשה שזה כל כך הפוך ואנחנו כל כך רחוקים מזה. איך אפשר לפצח את ההרגשה האגואיסטית הזאת שיש בלב?
יופי, זה דווקא טוב, מתקרבים להר סיני. מבינים שבלתי אפשרי לטפס על "ואהבת לרעך כמוך", אבל אין לנו ברירה, אנחנו נמצאים ממש בתחתית ובצורה הפוכה.
תלמיד: איך להרגיש שאנחנו ביחד בזה ושאנחנו חייבים זה את זה?
אם נתקשר בינינו יחד ונצעק, אז הבורא שנמצא בפסגת ההר ישמע.
תלמיד: האם צעקה זה הדבר?
כן, צעקה. מה עושה התינוק, הילד קטן, מה עושה אדם שאין לו ברירה, שכבר אין לו שום דבר ביד? רק צועק.
תלמיד: אנחנו אנשים מבוגרים.
"מבוגרים".
(סוף השיעור)
-
"דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה" (משלי י"ב, כ"ה)↩