שיעור צהרים 05.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 565, מאמרי "שמעתי",

מאמר מ"ה. "ב' בחינות בתורה ובעבודה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 565, "שמעתי", מאמר מ"ה, "ב' בחינות בתורה ובעבודה".

מה. ב' בחינות בתורה ובעבודה

שמעתי א' לחדש אלול תש"ח

"יש ב' בחינות בתורה, ויש ב' בחינות בעבודה:

א. הוא בחינת יראה.

ב. הוא בחינת אהבה.

תורה נקרא מצב של שלימות, היינו שלא מדברים מעבודת האדם, באיזה מצב שהוא נמצא, אלא מדברים מבחינת התורה כשלעצמה.

א' נקרא בסוד אהבה, היינו שיש להאדם רצון וחשק לדעת דרכי השם ית' ואת גנזי אוצרותיו. ובשביל זה הוא מוסר את כל כוחו וכל מרצו, בכדי להשיג את מבוקשו. ומכל דבר תורה שהוא מוציא ממה שהוא לומד, הוא מתפעל שזכה ליקר מציאת. אז לפי ערך התפעלות מחשיבות התורה, כן הוא הולך ומתגדל לאט לאט, עד שמגלין לו לפי ערך יגיעתו את הרזי תורה.

בחינה הב', הוא בחינת יראה, היינו שרוצה להיות עובד ה'. והיות "מאן דלא ידע צויא דמאריה, איך יעבוד ליה [מי שלא ידע מצוות אדונו, איך יעבוד לו]". והוא בפחד ומורא, והוא לא יודע איך לעבוד לה'. וכשלומד על דרך זה, ובכל פעם שהוא מוציא איזה טעם בהתורה ויכול לשמש עם זה, ולפי ערך ההתפעלות וההתרגשות, מזה שזכה לדבר מה בהתורה, והוא מתמיד בדרך זה, אז מגלין לו לאט לאט את רזי תורה.

ובזה יש חילוק בין חכמה חיצונית לחכמת התורה. שבחכמה חיצונית ההתפעלות ממעטת השכל, מסיבת שההרגש הוא בהופכיות להשכל, לכן ההתפעלות ממעטת בהבנת השכל. מה שאין כן בחכמת התורה, ההתפעלות היא עצמות, כמו השכל.

והסיבה הוא, משום שהתורה בחינת חיים, כמ"ש "והחכמה תחיה בעליה", שהחכמה והחיים הוא אותו דבר. לכן כמו שהחכמה מתגלה בהשכל, כן החכמה מתגלה בההרגש, כי אור החיים ממלא את כל האברים (ונראה לי, שמשום זה צריכים לראות תמיד, שיהיה לו התפעלות בחכמת התורה, כיון שבהתפעלות יש היכר גדול בין חכמה חיצונית לחכמת התורה).

וכמו כן בבחינת עבודה, שנבחן לקו שמאל, מטעם שהוא בחינת קבלה. כי ענין קבלה פירושו, שהוא רוצה לקבל, מטעם שהוא מרגיש חסרון. וחסרון נבחן לג' בחינות:

א. חסרון הפרט,

ב. חסרון הכלל,

ג. חסרון השכינה.

וכל חסרון נבחן שהוא רוצה למלאות את החסרון, לכן נבחן זה לקבלה, ולקו שמאל.

מה שאין כן תורה, נקרא שהוא עובד לא מטעם שמרגיש חסרון, שצריכים לתקן, אלא שהוא רוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו (והוא על דרך תפילה, ושבח, והודאה. וכשעוסקים על דרך שמרגיש את עצמו שהוא בשלימות, ואינו רואה שום חסרון בעולם, זה נקרא בחינת תורה. מה שאין כן שאם הוא עוסק בזמן, שהוא מרגיש איזה חסרון, נקרא זה בחינת עבודה).

ובזמן עבודה יש להבחין ב' בחינות:

א. מטעם אהבת ה', שרוצה להיות דבוק בה', שמרגיש כאן המקום, שיכול להוציא את מידת האהבה, שיש לו ולאהוב את ה'.

ב. מטעם יראה, שיש לו יראת ה'."

שאלה: מהו תנאי ההתכללות בין החברים שיאפשר למשוך את אור התורה אל תוך הכלים?

שהם רוצים אותו דבר, להגיע לתורה שהיא כוללת גם אהבה, וגם עבודה, וכוללת גם חיסרון הפרט, וגם חיסרון הכלל, וגם חיסרון השכינה, הכול נמצא בתורה. וכל החברים שבכל אחד יש איזה אחוז מכל מה שאמרתי, הם רוצים קצת מזה, וקצת מזה, ואז יוצא שבסך הכול כשהם משתוקקים לתורה, אז העבודה שלהם בתורה מורכבת מכל הבחינות הללו.

שאלה: מה זאת תכונת התורה או תכונת האור שנותן חיים?

תורה זה האור הפנימי שהאדם משיג, בזה שהוא רוצה להשיג את תכונות הבורא, טבע הבורא, וזה שמשיג בבחינת אהבה ויראה את מהות הבורא, ככל שמסוגל להשתוקק לזה. זאת בעצם העבודה שלו.

תלמיד: מה זה אומר?

עד כמה שהבורא יפתח לו, כך הוא משיג.

שאלה: בעל הסולם לאורך כל המאמר חוזר ומזכיר את המילה "התפעלות" והוא מתאר שבחכמה חיצונית התפעלות ממעטת את השכל ובחכמת קבלה היא עצמות השכל. ובפסקה אחרת ככה כותב, "אז לפי ערך התפעלות מחשיבות התורה, כן הוא הולך ומתגדל לאט לאט, עד שמגלין לו לפי ערך יגיעתו את הרזי תורה.", מה חשיבות ההתפעלות אם יש כבר ידיעה ומה ראשוני, מה משני, לא מספיק שיש ידיעה, צריך גם התפעלות לדבר?

קודם כל הידיעה היא לא הכול, ויכול להיות שאדם עדיין לא משיג את ידיעת התורה, ויש לו רק קצת ההארה שנקראת אהבה וקצת יראה, כי יראה זה הכלי כדי לקבל בה את ההתפעלות מהבורא. לכן הדברים האלו נמצאים ביחסים מיוחדים ביניהם. ובסך הכול הוא צריך להשיג מה שנקרא "תורת חיים", שממנה הוא מקבל את מהות החיים, מרגיש כוח, מרגיש מילוי, מרגיש יכולת להתחבר לחברים ולבורא. לכן הוא מפתח בו את החשיבות לתורה ודואג לזה שיהיו לו כלים לקבל את המילוי מהבורא, מהתורה.

תלמיד: במה תלויה ההתפעלות?

ההתפעלות היא תלויה באהבה, יראה וחיסרון הפרט, חיסרון הכלל וחיסרון השכינה. לאט לאט אנחנו נראה איפה נמצא כל דבר, נמיין אותו ובצורה כזאת נתקרב.

שאלה: יש שני מצבים חיצוניים, כשבן אדם נמצא בחיצוניות שלו, זאת אומרת יש הפכיות בין שכל לרגש, הוא מקבל מידע באיזו צורה הם הפוכים, הוא לא מסוגל לחדור בפנים אבל כשהוא מגיע לרוחניות, כנראה לתכונת ההשפעה, אותו המידע, הסימנים החיצוניים כמו טקסט שהוא מעבד בצורה אחרת לחלוטין, אז כל ההתפעלות כמו שכתוב פה היא אותו דבר. אפשר להסביר?

יש שכל ויש רגש, ובדרך כלל הם נמצאים בהתנגשות זה עם זה. ככל שיותר רגש, יש פחות שכל. והפוך, ככל שיש יותר שכל אז פחות רגש. מה שאין כן בעבודה הרוחנית, שכל ורגש דווקא משלימים זה את זה. והכול לכן מגיע לחיסרון הכללי, שזה חיסרון הפרט, חיסרון הכלל וחיסרון השכינה.

ולפי כל החסרונות האלה בסך הכול הוא מקבל את הידיעה. וזה מה שמעלה לו גם את החיסרון וגם את ההתפעלות בתוך החיסרון. לא שהחיסרון ממעט את ההתפעלות, אלא ההיפך, הוא דווקא מעלה את ההתפעלות. ולכן יש בו גם מהחיסרון הזה גם חיסרון מהעבודה וגם חיסרון בתורה.

תלמיד: מה השינוי שהוא גורם, מה השינוי דרסטי הזה, שמקוטב אחד הוא הולך לקוטב האחר, ששם זה הפוך ופה זה משלים?

מפני שהתורה וטעמי תורה וההתפעלות מהתורה, המילוי עצמו, זה אותו דבר.

שאלה: מה זה אומר "רצון וחשק לדעת דרכי ה' יתברך"?

חיסרון. חיסרון לדעת את דרכי ה'. באיזו צורה האדם יכול באמת להתקרב לבורא. כי בעצם הוא מפחד מזה מאוד. וכאן הוא מתחיל לקבל איזו התקרבות לכניסה, ויש לו מזה פחד שיכול לגעת במשהו שמאוד יזיק לו. לכן אם הוא מחליף חיסרון, או פחד מהבורא, לרצון להשפיע נחת רוח לבורא, אז באותה השפעת נחת הרוח הוא מתחיל לגלות את יחס הבורא אליו.

שאלה: במאמר נאמר שיש כמה סוגי חסרונות, אישי, כללי, של השכינה. מה זה החיסרון של השכינה? איך זה מתגלה בעשירייה? איך החברים צריכים לעבוד עם זה?

חיסרון השכינה זה כשאנחנו בכלי שלנו מקבלים התפעלות מהבורא. כך בינתיים, אני עונה בצורה מאוד כללית.

תלמיד: מה לעשות עם החיסרון הזה? איך לעבוד איתו בעשירייה?

תלוי איזה חיסרון זה בדיוק, אבל בעיקרון, אנחנו צריכים לסגל את החיסרון הזה, כאילו לכוון אותו לכיוון הבורא.

תלמיד: "מאהבת הבריות לאהבת ה'"?

כן.

שאלה: איך חכמת התורה מגדלת אותנו ואיך אנחנו מממשים את הגדילה הזאת?

כשאני משתוקק לגלות את פעולות הבורא, ככל שהוא מלמד אותנו בזה שסובב אותנו, ככל שהוא רוצה לקרב אותנו, בזה אנחנו מתחילים להרגיש חסרונות אליו. כל אחד מרגיש את החיסון מתוך עצמו. אחר כך כשאנחנו מתחברים, אנחנו מרגישים מה שנקרא "חיסרון הכלל", ואחר כך אנחנו מרגישים את יחס הבורא אלינו בכללות ואיך אנחנו צריכים להכין חיסרון שנקרא "חיסרון השכינה" מכולנו אליו. שלושת סוגי החסרונות האלו אנחנו צריכים להכין. ואנחנו צריכים יחד עם זה להיות בשמחה, אחרת אנחנו מתרחקים מהבורא, וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: מה זה "אוצרותיו של הבורא", לגלות את האוצרות שלו?

האוצרות שלו הם במה שהוא רוצה למלא את הנבראים.

תלמיד: למלא זה המאור?

כן.

שאלה: אנחנו מדברים כאן על תכונת התורה, שאנחנו נמצאים בשלמות, ואם הבנתי נכון זה קו ימין. מדובר גם על תכונת העבודה, שזה קו שמאל. בתכונת העבודה יש תכונה של אהבת הבורא ויראת הבורא. אני חושבת שצריכה להיות עבודה שלמה בקו שמאל, שאני מרגישה את החיסרון שאני לא דומה לבורא, ואז באמצעות מאמצים בעבודה אני רוצה להיות בדבקות בבורא, להיות ביראה לפניו ולרצות לאהוב אותו.

בעיקרון כן. את צודקת, אבל אנחנו עוד נבאר את זה, עוד נחדד את כל הייחודיות האלה של היחס שלנו כלפי הבורא.

תלמידה: קו שמאל זה לא חיסרון שאני לא דומה לבורא, אני לא בשליליות, אלא זו שלמות של קו שמאל, יש לי חיסרון גדול להיות בדבקות בבורא, להיות דומה לו, להיות ביראה לפניו ולאהוב אותו.

את צודקת. זה החלק השני של ההשתוקקות לבורא. נכון.

שאלה: העבודה העיקרית שלנו בתורה היא שיעורי הבוקר. בזמן האחרון אנחנו קוראים מאמרים ארוכים ואתה שואל אותנו, "מה ההתפעלות שלכם? מה ההתרשמות שלכם?" למה אתה מתכוון בהתפעלות או בהתרשמות מהמאמר?

בעיקרון הייתי רוצה שתביעו את ההתרשמות שלכם מהמאמרים של הרב"ש שאתם שומעים ושתגיבו לזה, או לפחות תוציאו את הייחודי שבכל מאמר. כי כל מאמר מדבר על משהו משלו, אז לדלות מהמאמר דווקא את הייחודיות שלו ואת זה להביע.

תלמידה: אנחנו מחלקים את השיעור לשלושה חלקים. מכול חלק אנחנו צריכים לקבל התרשמות משלו. כשאנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות", ההתרשמויות הן לא בשכל ולא ברגש, אני עושה מאמץ רק לשבת ולהקשיב ולהיות עם כולם. כשאנחנו לומדים מאמרי רב"ש ובעל הסולם, ההתרשמות שם היא יותר בשכל, מפרקים הכול לגורמים. אבל כשאנחנו קוראים "זוהר", אז ההתרשמויות הן כאלה שאי אפשר להסביר אותן לא בשכל ולא ברגש, משהו מצלצל בך. מה זה הדבר הזה?

זאת הנשמה שמגיבה, אבל עדיין בצורה פרימיטיבית.

תלמידה: ואם הנשמה שלי באמת נותנת מענה ל"זוהר", האם זה תלוי בשורש הנשמה?

כן. אבל אני לא אומר לכם ללמוד יותר, לא. הכול משלים זה את זה.

תלמידה: כלומר זה שאני יושבת בזמן קריאת "תלמוד עשר הספירות", הנשמה שלי גם מושפעת מזה.

ללא ספק.

תלמידהה: האם זו ההתכללות שלי בכולם או שזה המאמץ האישי שלי?

זאת ההתכללות ההדדית של כולם יחד.

שאלה: לגבי תכונת האהבה לתורה, לבורא. האם תכונת האהבה לא כוללת בתוכה את היראה?

הן במשהו חופפות, אבל לא בהכרח. האהבה יכולה לכבות כל יראה.

תלמידה: התורה היא הדרך להגיע לבורא, וכשאתה מרגיש אהבה לבורא, אתה מרגיש גם יראה, וזה כולל גם אהבה לחברות. אתה מרגיש את היראה המיוחדת הזאת שאתה מפחד להזיק, לעשות משהו לא נכון, וזה מגביר את האהבה.

עוד נראה איך הכול יסתובב.

שאלה: מה צריכות העשיריות שלנו לעשות כדי שיזכו לקבלת התורה?

להתחבר יחד ככל האפשר בכל עשירייה ואולי אפילו בין העשיריות. אבל לפחות בכל עשירייה ועשירייה שיהיה חיבור כמה שיותר שלם.

שאלה: האם אפשר להתייחס לחיסרון של השכינה כמתנה גדולה עבור העשירייה?

כן, ודאי. אם אתם מתחילים להרגיש את חיסרון השכינה, אז זו מתנה גדולה מהבורא.

שאלה: מה ההבדל בין ההתרשמות מהשכל הפנימי והשכל החיצוני? האם התרשמות מהשכל הפנימי היא התרשמות והתפעלות מאותו האור שאנחנו מקבלים כשלומדים את התורה, והתפעלות מהשכל החיצוני היא כשהאגו שלנו גדל?

כשאתן חולקות ביניכן רשמים.

שאלה: מה הקשר בין המושגים יראה ואהבה?

לפעמים הם משלימים זה את זה, לפעמים הם מכבים זה את זה. אנחנו צריכים לברר את זה.

תלמידה: יש משהו שבא קודם?

אהבה.

תלמידה: האם שתי התכונות האלה הן מתבטאות באותו אופן גם בתורה וגם בעבודה?

בעיקר בתורה.

שאלה: כדי להיות במקום של הבורא ולהבין אותו, הנשמה צריכה להתפתח ולגדול. לכן הבורא גירש את אדם מגן עדן, כמו ששמים ילד בגן ואפילו שהוא בוכה וזה כואב לנו, אנחנו עושים את זה בשבילו. הילד מתחיל להבין את ההורים שלו רק כשהוא כבר גדל, הולך לאוניברסיטה, בעצמו מתחתן ויש לו ילדים. הבורא מגדל אותנו, ואם כרגע היינו במקומו של הבורא עם השכל שלנו, אז היינו מתחילים פה מלחמות למרות שיש לנו את כל השפע שבעולם. איפה אנחנו, תלמידי חכמת הקבלה, נמצאים כרגע מבחינת ההתפתחות שלנו?

אנחנו מתקדמים ונמצאים במעבר מגן ילדים לבית ספר. נקווה שניכנס לבית ספר ונגמור אותו מהר.

שאלה: איך עלינו לעבוד בצורה נכונה על פיתוח החיסרון של האדם, של החברה? האם לחבר את החסרונות לאחד?

לא, הכול צריך להיות יחד.

שאלה: אמרת שהיראה יכולה לכבות את האהבה ולהיפך. המצבים האלה, האם זה אומר שאנחנו נופלים לתוך האגו? זה משהו נורמלי שקורה?

זו דינמיקה נורמלית. אנחנו צריכים לעבור עליות וירידות ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים. זו לא הליכה אחורה.

שאלה: כתוב במאמר שהתורה היא חכמה וחיים מאותה הבחינה. האם אפשר לומר שכשאנחנו מתחברים בעשירייה אנחנו רוכשים את התורה?

כן. אנחנו בונים כלי לקבלת התורה.

שאלה: אם אנחנו עובדים בהדרגה, האם אנחנו יכולים לממש את הצורה הרוחנית הזאת שבה אנחנו הופכים בהדרגה לישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא?

כן. "ישראל" נקראים אלה שהם ישר-אל, אלו שמשתוקקים לבורא. זה לא תלוי בלאום או בשייכות כזאת או אחרת. כל אדם שמשתוקק לבורא נקרא "ישראל".

שאלה: יוצא שההתפעלות מביאה לגדילת החיסרון, והתפעלות יכולה להיות גם סוג של בדיקה שאני עובדת נכון עם החיסרון.

כן.

תלמידה: זאת אומרת, אנחנו יכולים להיות גם בתכונה של תורה וגם בעבודה.

כן.

תלמידה: אמרת שלאדם יש פחד שאם הוא ייגע במשהו זה יזיק לו, מה זה אומר?

זה לא לבירור עכשיו.

שאלה: כתוב שהחכמה מתגלה בשכל וברגש. מה זו החכמה הזאת שמתגלה ברגש?

יש חכמה רגשית ויש חכמה שכלית. לפעמים אנחנו מקבלים את ההבנה של משהו מהרגש, לפעמים לא מהרגש אלא מהשכל, לכן יש כזה ויש כזה. יש אנשים שיש להם יותר נטייה לרגש, יש אנשים שיש להם יותר נטייה לשכל, לתפיסה, לתפיסת עולם שכלית, אבל אחר כך הכול מתאזן. גם בקבוצה אנחנו הרי מחליפים בינינו את כל הדברים האלה, אנחנו בהדרגה הופכים להיות לכזאת בחינה משותפת שכבר מתחלקת בין כולם.

שאלה: הבורא בנה בנו חיסרון כדי שנוכל לקבל על מנת להשפיע. האם אפשר להגיד שהוא מזקק מתוך הרצון לקבל שלנו את הכלים דהשפעה?

כן.

תלמידה: אז אנחנו צריכות כל הזמן להוליד בינינו חיסרון לתורה, חיסרון נכון לבורא.

כן.

תלמידה: האם זה מתבטא בכוח שלנו להיטיב כלפי הנבראים?

כן.

תלמידה: שם גם מתלבשת תכונת היראה, שככל שיש לי יותר יראה בלא להיטיב לנבראים, כך יש לי יותר יראה לא לתת את האהבה הזאת לעשירייה.

לא לתת?

תלמידה: כן, יש לי פחד שאם אני לא מספיק מתייראת ממנו, אז אני צריכה כל הזמן להיות כמה שיותר כמוהו בתכונות שלו.

כן. את חושבת נכון.

שאלה: האם קבלת כמות ואיכות האור תלויה במסך? הרי זה תלוי בעצם בנברא, במסך שהוא בונה.

כן, זה תלוי במסך, קשיות ועביות.

שאלה: לגבי החלוקה לחסרונות של הפרט, הכלל והשכינה. אם יש לי חיסרון של הפרט, אז זה יכול להיות כמו שאלה של מה נכון שאבקש מבורא, או ממה הבורא ישמח שאני אבקש ממנו?

כן.

תלמידה: חיסרון הכלל, האם זו ההתכללות שלי בחסרונות לבורא שיש לחברות?

כן.

תלמידה: חיסרון השכינה, האם זה לשאול מה הבורא דורש ממני לעשות?

שכינה היא כל הכלי הכללי. עוד לא הגענו לחקירות של השכינה.

שאלה: אני מאוד משתדלת למסור את החיסרון שלי לעשיריה, איך למסור את ההתפעלות שלי בצורה נכונה כך שהעשירייה שלי לא תגיד שאני פעילה מדי?

תנסי לעשות כמו שהן רוצות ממך.

תלמידה: לא להיות פעילה, להיות כמו כולם?

להיות כמו כולם.

שאלה: אנו צריכים לבנות כלי בעשירייה. זה אומר שאנחנו אוספים את החסרונות של כל החברות, ואז את החיסרון של העשירייה, אוספים עם החסרונות של כל העשיריות בכלי שלנו וכך יכולים לבנות את חיסרון השכינה. מתוך חיסרון השכינה, זה כבר הכלי שדורש את המילוי ורק מתוך זה, נקבל יראה בפני הבורא באותה איכות, תכונה שנדרשת לגילויו. נכון?

בעיקרון נכון, אבל אנחנו מתחילים לקבל עוד קודם לכן. את יותר מדי חילקת את זה למגירות, כך שלא לדאוג, אין לנו דרך כזאת ארוכה.

תלמידה: אז איך עלינו לעבוד בעשירייה כדי שהעשירייה תרגיש?

העיקר להתחבר בעשירייה. העיקר זה החיבור בעשירייה.

שאלה: תורה זה מצב השלמות. מה זה מצב השלמות ואיך אפשר להשיג אותו בעשירייה בקשר בינינו?

דווקא בקשר ביניכן, כשאתן מתחברות בחיבור הולך וגובר, ביתר חיבור, דווקא אז אתן יוצרות את המקום שבו אתן יכולות לגלות את כל אותם הדברים החדשים שהבורא רוצה לתת.

שאלה: החיסרון של חברה, זה חיסרון של העשירייה?

כן.

תלמידה: מה ההבדל בין החיסרון האישי לבין החיסרון הכללי, אנחנו הרי כולנו משתוקקים לבורא?

כן, נכון.

תלמידה: מה הבדל בין שני החסרונות?

תשיגו את החיסרון הזה ואת החיסרון הזה, ותראי במה הם נבדלים.

שאלה: מתי התפצלו שכל ורגש? למה נכנסנו לוויכוחים בין שכל לרגש, ואיך בכל זאת אנחנו מקבלים את הלב החכם ששם כנראה הם מתאחדים?

שכל ורגש אנחנו מחברים כבר במדרגות יותר גבוהות, שם אנחנו עדיין לא נמצאים.

שאלה: בקטע נאמר שבכל פעם שהוא מוצא טעם בעבודה, בתורה, הוא יכול להשתמש בו. מה זה אומר להשתמש בטעם שהוא מוצא בתורה?

כלומר הוא יכול להתמלא בתורה ובצורה כזאת, להרחיב את הכלים שלו, את ההרגשה הפנימית.

תלמידה: בעל הבית והדוגמה הזאת של הסעודה שאנחנו מתמלאים בטעמים, האם זו קליפה כשאנחנו מקבלים את האוכל רק בשביל הטעם?

לא צריך לעשות כך, זה לא נכון. אנחנו באמת צריכים לנסות להגדיר את כל הפעולות שלנו דרך הטעם, כך גם כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'".

תלמידה: אם כך, אז מה עם הכוונה? הרי הכוונה אמורה להיות למען הבורא, ועם הטעם אפשר ליפול לתוך הקבלה.

מבחינת הטעם אפשר ליפול לרצון לקבל, לא. כל פעולה שלנו אנחנו צריכים להרגיש לפי הטעם לעצמנו או לבורא, טעים או לא טעים ועד כמה. כך שתחשבי, תראי ותביני הכול.

שאלה: אמרת שצריך לא להתבלט ולהיות יחד עם כולם, אז איך לתת דוגמה ולהראות לחברות את ההתקדמות?

אם את עושה את זה לשם הדוגמה, אז זה כבר משהו אחר.

תלמידה: ועונים בעצם אחרת לכל אחת.

כן.

שאלה: אמרת כמה פעמים שהחידוש מגיע בשכל וברגש. אצלנו חברות רבות בעשירייה מתלוננות שהן לא מבינות את החומר, זה לא נכנס לתוכן, וזה ממש כואב לי. למה אני צריכה להשתוקק כדי שהחברות יוכלו להיכנס ולקבל ידיעות חדשות?

תקראו את המאמרים ביניכן פעם, פעמיים, אולי שלוש, ותראו איך זה יתיישב לכן טוב טוב בראש ובלב.

תלמידה: יש לנו הרבה חומר שהוא לא ברור, ולא ברור איזה חומר לבחור. אנחנו משתדלות לקרוא מתוך שיעור הבוקר, מתוך שיעור הצהריים, ועדיין יש מה שלא מובן. האם אני צריכה לחבר את זה בתוכי ולהעלות את זה כתפילה עבור כל החברה? מה לעשות כדי שהחברות יוכלו לגלות את ההבנה החדשה?

לענות על השאלות שלהן. אפשר לעשות זאת בעילום שם בלי להזכיר את שם השואלת. תנסו את זה.

שאלה: אנחנו מתחברים בעשירייה שלנו, הרבה פעמים ההרגשה היא שזה הופך לסוג של הרגל. מהי התפעלות, ואיך בכלל משיגים אותה בעשירייה?

אתם צריכים להתחבר כדי להשיג את מה שאנחנו קוראים במאמר, זו חייבת להיות המטרה שלנו.

תלמיד: מבחינה אינדיבידואלית אנחנו קוראים את המאמרים, מרגישים טוב כשאנחנו עם עצמנו, אבל בתוך העשירייה זה עובד. איך לשבור את ההרגשה הזאת ולהשיג הרגשת התפעלות גבוהה יותר?

תקראו מאמר עוד פעם פעמיים ביניכם, תרגישו אותו קצת יותר פנימה, וזה יפעל בכם כך שתרצו להבין אותו לעומק.

שאלה: איך אנחנו מגדילים את החיסרון שלנו לאהבת הבורא היום יותר מאתמול?

אתם צריכים לקרוא כמה פעמים כל מאמר, עד שתרגישו שהוא נכנס בכם ומצטרף למאמרים הקודמים.

שאלה: איך האדם יכול לעזור לעצמו ברגע שהבורא מנתק אותו מהרוחניות?

הבורא לא מנתק אף אחד, בזה הוא דורש מהאדם תפילה.

שאלה: האם עלינו תמיד להחשיב את חיסרון החברים כיותר חשוב מהחיסרון שלנו?

כן, זה נכון.

תלמידה: ומצדנו עלינו להשתדל תמיד להיות בהודיה.

כן.

(סוף השיעור)