שיעור ערב 09.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק ט', עמוד 813, דף תתיג

הסתכלות פנימית

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק ט', עמוד 813, דף תתיג, הסתכלות פנימית חלק ט'.

חלק תשיעי

הסתכלות פנימית

"הנה הרוחנו מדברי הרב שבחלק זה, ידיעה החשובה ביותר, המקפת את כל דרכי החכמה הזאת, דהיינו לידע, ענין זווג הפרצופים איך כל עליון מזדווג בעצמו ומתקן את התחתון שלו בכל המצטרך אליו. כי יש כאן שאלה מסובכת מאד, כיון שהעליון אינו יכול לירד לתקן את התחתון, או אפילו כדי להעלותו, משום כי העליון היורד למקומו של התחתון הריהו נעשה בהכרח כמוהו, כי אין כאן ענין של מקום מדומה, אלא שיעור הזכות שבין מדרגה למדרגה קובע השם של מקום עליון או תחתון, ואם אתה אומר, שהעליון ירד למקומו של תחתון הרי פירושו, שנשתוה עם התחתון ונתעבה כמוהו, וא"כ איך הוא יכול שוב לעלות ולחזור למקומו, שגם הוא צריך למי שיעלהו, וכן התחתון איך אפשר שיעלה לעליון כדי לקבל איזה תיקון, כי אם, הוא רק יכול לעלות לעליון, הרי הוא כבר זך כמותו, ומשתוה עמו בזכותו, כי זוהי פירושה של עליה."

השאלה ברורה, איך יכולים הפרצופים לתקן זה את זה כי אם העליון יורד לתחתון הוא נעשה כתחתון, אם התחתון עולה לעליון הוא נעשה כעליון, אבל לא שהם יכולים להיות, גם עליון וגם תחתון וגם לרדת אליו, ובכוח שלו לעלות. ברגע שהעליון יורד לתחתון הוא כבר לא יכול לעזור לתחתון כי הוא נעשה כתחתון, ברוחניות אתה משתנה לפי המקום. ולכן יש כאן שאלה, איך העליון יכול לעזור לתחתון כביכול בלי לרדת אליו.

אות א'

"והשמיענו הרב, שאח"פ של העליון מחוברים תמיד במדרגת גו"ע של התחתון, ושורש הדבר מתחיל עוד מעת הקטנות דנקודים בזמן צמצום ב', שאז עלתה ה"ת בנקבי עינים של כל מדרגה, שפירושה, שבינה קבלה מקום הצמצום לתוכה, וענין זווג דהכאה, במקום המלכות של צמצום הא'. והיינו מתחת הג"ר של הבינה כנודע, וע"כ יצאו הז"ת דאזן וחוטם ופה דראש, למדרגת גו"ע של התוך, כי מדרגת אח"פ דתוך, נפלה למדרגה הסוף, ולא נשאר גם בתוך, אלא גו"ע לבד. וכן בסוף לא נשאר אלא גו"ע לבד, והאח"פ שלהם נפלו למטה מסיום הקו, בדוגמת נקודה דעוה"ז דצמצום א' ששם נסתיים הקו של א"ס ב"ה. אלא ההבדל הזה שנשאר בין ב' הנקודות של הצמצום, נעשה המקום לג' העולמות הנקראים בי"ע דפרודא. והם בחינות אח"פ של ע"ס דנה"י דא"ק, שנפלו מבחינת האצילות לחוץ, מחמת סיום הקו שנעשה במקום בינה דע"ס אלו. כנודע. הרי שכלהו בחינות אח"פ של כל מדרגה ומדרגה נפלו מבחינות הע"ס שלהם, ואח"פ של כל אחד מהן נשאר דבוק במדרגתו של התחתון ממנו. שפי' הוא, שאין עוד שום הפרש ואיזה הכר בין אח"פ דעליון אל גו"ע דתחתון, כי דבקות שברוחניים פירושה השתוות הצורה."

זאת אומרת, נעשה על ידי צמצום ב' דבר מאוד מיוחד, שחלק מהפרצוף העליון נמצא בתוך התחתון ונמצא עימו יחד, ומה שקורה אז, שאם החלק הזה של העליון שנמצא בתוך התחתון מקבל אור, תוספת כוח השפעה, אז הוא יכול לעלות, ואז הוא גורר איתו יחד את הגלגלתא עיניים דתחתון שהיה נפול בתוכו. וכך יש עליות וירידות של הפרצופים.

"ואע"פ שע"י זווג דעלית נה"י דא"ק למ"ן לטעמים דס"ג, יצא אור חדש דבקע לפרסא, שפירושו הוא, שחזר וביטל את הגבול החדש דצמצום ב', והחזיר כלהו אח"פ למדרגתם כבתחילה, כנודע. אמנם כל ההשבה הזאת חזרה ונתבטלה בזמן שבירת הכלים, כנודע. ונמצא שוב שכלהו אח"פ חזרו ונפלו למדרגת התחתון כבעת קטנותם מתחילה." כי גדלות היתה רק לרגע אחד ואחר כך שוב חזרה הקטנות. "אשר זה קוטב כל התיקון עד גמירא, דהיינו רק להחזיר כלהו אח"פ שחזרו ונתקלקלו מחמת שביה"כ, ונפלו למדרגת התחתון של כל אחד, אל מקומם, כמו שהיו בעת הגדלות של נקודים, דהיינו אחר שהאור החדש שיצא על המ"ן דנה"י דא"ק כבר תיקן את כלהו אח"פ הנפולים, והחזירם להמדרגה, דהיינו הזמן של מלוכת ז' מלכין קדמאין שנתפשטו עד לנקודה דעוה"ז כנודע. אשר אחר ההשבה הזו של כלהו אח"פ, יהיה גמר התיקון, ואז יהיה מטי רגלין דאצילות, בשוה עם רגלין דא"ק הקודם, ויסתיימו כולן בנקודה דעולם הזה. ואז נמצא, שג' עלמין דבי"ע דפרודא, ישובו להיות בחינת אצילות ממש. ויבוער הס"א מהארץ, ויבולע המות לנצח."

זאת אומרת, מה קרה לנו על ידי צמצום ב', שהפרצוף התחלק לגלגלתא עיניים ואח"פ. יש לנו פרצופים שהם עומדים בזה אחר זה, 1, 2, 3, ובצמצום ב' החצי התחתון מהפרצוף העליון נופל לפרצוף התחתון, והחצי תחתון דפרצוף האמצעי יורד תחתון, וכך כל הפרצופים.

היו פרצופים מלמעלה למטה 1, 2, 3, זה בצמצום א' (ראו שרטוט מס' 1). מה קרה על ידי צמצום ב'? בצמצום ב' הפרצוף הראשון התחלק לחצי ורק החצי העליון שלו עובד, החצי התחתון לא יכול לעבוד, ואז הוא נפל לתחתון. זאת אומרת, הוא נמצא בתוך הפרצוף התחתון ממנו. בפרצוף התחתון רק גלגלתא עיניים שלו עובד, והחצי של האח"פ לא, וגם הוא נפל לפרצוף התחתון ממנו, שרק חצי ממנו עובד וחצי לא.

זאת אומרת, החלקים הצבועים באדום לא עובדים כי זה כלים דקבלה, אח"פ. מה שאין כן, גלגלתא עיניים הם כן עובדים, הם כלים דהשפעה. זה נקרא "צמצום ב'". זאת אומרת, יש עשר ספירות אבל בפועל נמצאות רק חמש. זה צמצום ב' לעומת צמצום א', זה זמן הקטנות. מה קורה אחר כך? אחר כך מגיע האור העליון, אור מקיף נניח, ומתחיל לפעול. ואז הוא נותן כוח לאח"פ והאח"פ מתחיל לעבוד.

יש לו כוח עכשיו לעשות מסך ולעבוד עם הכלי שלו, הרצון לקבל, אז הוא מעלה את האח"פ בחזרה ומחבר אותו לגלגלתא ועיניים שלו. חיבר, אבל יחד עם האח"פ האלה שעלו, גם גלגלתא עיניים דתחתון שהיו דבוקים עימו בקטנות עולים, כי הם כבר קיבלו קשר ביניהם. האח"פ שעולה נקרא "אח"פ דעליה" והוא מעלה את הגלגלתא עיניים דתחתון (2).

שרטוט מס' 1

שאלה: איך באמת הנקודה הזאת של גלגלתא עיניים 2 עולה ל-1, זה הביטוש פנים ומקיף?

יש פרצוף אחד ויש פרצוף הבא, שני, כמו גלגלתא וע"ב, פרצוף ראשון ופרצוף שני (ראו שרטוט מס' 2). בפרצוף הראשון זה עשר ספירות ובפרצוף השני זה עשר ספירות, ובכל אחד מהם יש גלגלתא עיניים ואח"פ. מגיע צמצום ב' מאיזו סיבה, לא חשוב מה. צמצום ב' אומר, שבאחפי"ם אנחנו לא יכולים לעבוד. אי אפשר לעבוד עם כלים דקבלה, אין כוח מסך. אז נשאר לעבוד רק עם גלגלתא עיניים בפרצוף הראשון ובפרצוף השני. האחפי"ם כאילו לא נמצאים, הם מצומצמים, אי אפשר לעבוד איתם. אז מה שקורה, שאח"פ דעליון נעשה דומה לגלגלתא עיניים דתחתון, הוא לא מקבל כלום, גם גלגלתא עיניים דתחתון לא מקבל כלום, ולכן יש ביניהם קשר.

לכן מה שקורה בזמן הקטנות, שיש פרצוף שבו גלגלתא עיניים ואח"פ, והאח"פ של נפול לתוך גלגלתא עיניים דפרצוף התחתון ממנו. גלגלתא עיניים דתחתון, ובתוכו אח"פ דעליון. מה לא עובד? האח"פ של הפרצוף העליון לא עובדים, והאח"פ של הפרצוף התחתון לא עובדים. מה עובד? גלגלתא עיניים של הפרצוף התחתון עובדים וגלגלתא עיניים של הפרצוף העליון עובדים. זה נקרא "קטנות". מגיע אור ע"ב ס"ג ונותן כוח לכלים דקבלה, האח"פ הנפולים הם כלים דקבלה, נותן להם כוח המסך, ואז האח"פ האלו הם יכולים לעבוד, הם עולים ומצטרפים לגלגלתא עיניים שלהם ונעשות עשר ספירות שלמות. אבל גם גלגלתא עיניים דתחתון שהיו מחוברים עם האח"פ דעליון האלו, גם הם עולים למעלה, זה נקרא אח"פ דעליה וגלגלתא עיניים דתחתון דבוקים שם, אנחנו כל הזמן נלמד את זה, ואז הפרצוף עליון יכול לתקן את הפרצוף התחתון. איך? הוא בכוונה יכול לקבל על עצמו קטנות ולרדת לתחתון, ואחר כך שהוא נמצא בתחתון לקבל גדלות ולהעלות את התחתון לעליון. מין מעלית כזו.

שרטוט מס' 2

שאלה: הוא אומר שהשתוות הצורה זה דבקות, במה הם משתווים הגלגלתא עיניים?

שלא מקבלים, גם זה וגם זה.

תלמיד: זה בכוח, וזה ברצון?

שניהם ככה. או שלאחד זה בחירה ולשני זה הכרחי. עוד נלמד, יש כל כך הרבה סוגים.

קריין: אנחנו ממשיכים בדף תתיג, עמוד 814, טור א', אות ב'.

אות ב'

"ואחר שידענו, שכלהו אח"פ דעליון דבוקים בגו"ע של התחתון דכל אחד, מובן מאליו, שבו בעת שאח"פ דעליון מקבל תיקון, עולה אותו התיקון גם לגו"ע של התחתון, שהרי המה דבוקים יחד, וזכור היטב מלת הדביקות, שפירושה, השתוות. ונמצא שאם אומרים שאח"פ דעליון נתקנו, וחזרו למדרגת העליון הנה הכרח הוא שגם גו"ע דתחתון עלו ג"כ למדרגת העליון, ונמצאים האורות דעליון שמתלבשים בגו"ע של התחתון, באותה המדה שמתלבשים באח"פ של עצמם. והבן וזכור זה.

ולפיכך נבחנים אותם הכלים של אח"פ דעליון, שיש בהם ב' חלקים של אורות, הנבדלים זה מזה: א', הוא בחינות נר"ן של המדרגה דעליון עצמו המלובשים באח"פ הללו. ב', בחינות הנר"ן דעליון שיצאו בסבת תוספות המ"ן דתחתון, דהיינו גו"ע הדבוקים באח"פ, שהם מכונים תמיד בשם מ"ן. וכבר הארכנו בזה בפנים הספר."

זאת אומרת, שאח"פ דעליון הוא מקבל תוספת עבור עצמו ומקבל תוספת עבור התחתון, הפרצוף התחתון, כדי לטפל בו. במה שהוא היה דבוק עם התחתון, כשהוא מעלה את עצמו הוא לוקח חיסרון של התחתון, ואז על ידי זה הוא יכול לקבל אור גם עבור עצמו וגם עבור התחתון.

שאלה: הוא מדבר פה על כך שהחיסרון של האח"פ מעלה מ"ן ואז הוא מקבל את האור העליון ויכול לעלות לגלגלתא ועיניים. השאלה שלי, האם כל הרצונות שאי אפשר לקבל בהם על מנת להשפיע צריכים לעלות בבת אחת, איך זה קורה?

לא יודע. האם כתוב על זה משהו?

שאלה: איך זה שיש באח"פ של העליון אורות, נר"ן של העליון?

הוא מקבל מלמעלה. הוא אומר, ואם העליון מקבל את התוספת אז לוקח איתו גם גלגלתא עיניים דתחתון.

תלמיד: במה האח"פ נבדל מהגלגלתא עיניים של עצמו?

במה האח"פ דעליון שונה מגלגלתא עיניים של העליון? בזה שהוא נמצא בתחתון, הוא כלים דקבלה. הוא ביטל את הכלים דקבלה האלה, הוא לא משתמש בהם, ועכשיו מגיע אור ע"ב ס"ג נגיד שמבטל את הפרסא ואומר לו שהוא יכול לעלות, אז האח"פ עולה ומצטרף לגלגלתא עיניים שלו, ובצורה כזאת הוא גם מעלה את הגלגלתא עיניים דתחתון שיהיו דבוקים.

שאלה: אז צריך שתהיה גדלות בשביל שיהיה לו קשר עם הגלגלתא עיניים?

זה נקרא גדלות, בעליון זה גדלות. אז הוא מעלה איתו גלגלתא עיניים דתחתון. גלגלתא עיניים דתחתון שנמצאים בתוך אח"פ דעליון ועולים יחד עם אח"פ דעליון הם נקראים "מ"ן".

אות ג'

"והנה ידעת פירושו של מ"ן שהם בחינת גו"ע" הדבוקים באח"פ דעליון. וצריך שתבין עם זה שאין לך פרצוף שלא יהיה בו מ"ן, כמו שאין לך פרצוף שלא יהיו בו ענין נפילת אח"פ שלו. להיותם שניהם ענין אחד, כי אח"פ שנפלו מהפרצוף, נעשו לאחר תקונם, לבחינת כלי המעלה מ"ן, והגו"ע דתחתון, המה המ"ן בעצמם של אותו הפרצוף, אשר היו דבוקים באח"פ דעליון בזמן הנפילה, ואחר שהוחזרו לעליון, הנה בהכרח שהעלו עמהם גם הגו"ע הדבוקים בהם. וע"כ נבחנים גו"ע אלו שהם תמיד בחינת מ"ן דכל פרצוף, ואח"פ דעליון שחזרו אליו, נבחנים תמיד, שהם הכלים שהעלו אותם המ"ן למקום של עצמם. ודבר זה נוהג בהכרח בכל פרצוף ופרצוף כמבואר."

אני לוקח חתיכת לחם, מכניס אותה בשמנת או במרק ומוציא. או כמו שאומר רב"ש, אסור לשתות ויסקי אבל אני לוקח עוגה, טובל בוויסקי, ואז אני אוכל עוגה, אבל הוויסקי כבר נספג בתוך העוגה. זו בדיוק הדוגמה, שהעליון יורד לתחתון, נמצא בתוך התחתון, דבוק עימו, אחר כך מקבל כוח לעלות, ואז במה שהוא התקשר לתחתון הוא מעלה עימו וזה נקרא אח"פ שמעלה את הגלגלתא עיניים דתחתון. והגלגלתא עיניים האלה האלו שנמצאים דעליון נקראים מ"ן. למה? כי הם מבקשים עכשיו חיסרון, הם נותנים לעליון שיעשה בשבילם את השרות, שיביא להם כוח, שיביא להם אור. כך זה עובד.

שאלה: האם הגלגלתא עיניים דתחתון הם תמיד מ"ן או רק כשהם עולים למעלה?

רק כשהם נמצאים באח"פ דעליון והעליון העלה אותם למעלה, אז הם נקראים "מי נוקבין". מ"ן זה מי נוקבין. זאת אומרת מצד אחד זה מים, בינה, מצד שני זה נוקבין, מלכות. אז קשר בין מלכות ובינה זה מה שנעשה עכשיו ומפעיל את כל המערכת, זאת אומרת זו כבר פעולת התיקון.

שאלה: בעצם בעל סולם מנסה לענות על השאלה, איך המדרגה העליונה יכולה לרדת למדרגה התחתונה, איך הפרצוף העליון יכול לרדת לפרצוף התחתון. אבל בעצם זה כן קורה, קוראים לזה "צמצום ב'".

כן, זה צמצום ב'.

תלמיד: זה כן קורה. והשאלה שאני לא רואה תשובה עליה היא איך יכול להיות שהאח"פ הופך להיות חלק מגלגלתא עיניים?

הוא לא הופך להיות, הוא פשוט נמצא במצב שאין לו כוח לעבוד עם כלים דקבלה שלו, אלא מה שיש לו, שורה עליו צמצום, לא לעבוד עם כלים דקבלה. ולכן הוא דומה לגלגלתא עינים דתחתון שגם הם, אבל מרצונם, לא עובדים עם כלים דקבלה. אחד בהכרח ואחד מרצון.

תלמיד: הדמיון הזה, מה משווה ביניהם לא לגמרי ברור אבל בטח עוד נלמד את זה, כי זו בעצם הסיבה למה אפשרי כל המהלך הזה, שיש בהם איזה שוויון צורה.

השתוות הצורה. איך אחרת?

תלמיד: אז במה הם משתווים?

זה לא חשוב מי הם, חשוב עכשיו באיזה מצב הם נמצאים. גם זה וגם זה לא מקבלים את האורות, לא מפעילים את הכלים שלהם. "חפץ חסד", גם זה וגם זה.

תלמיד: וזה נכון לגבי כל הפרצופים יחד?

אני לא יודע לגבי כל הפרצופים, אנחנו לומדים רק שני פרצופים, סתם לדוגמה. זהו, יותר מזה אני לא למדתי. אם לא תלמדו כמו שצריך להיות, אז יהיה לכם בלבול.

נעבור אם כך לזוהר ונמשיך כל יום כך. קודם "הסתכלות פנימית" כי הוא כללי ומספר לנו מה קורה, ואחר כך נלך לחלק עצמו.

(סוף השיעור)