כל העבודה שלנו היא בקו מאוד דק שרק בו אנו צריכים לפסוע, אחרת הסטייה הקטנה ביותר יכולה להוביל אותנו במשך הזמן למרחק גדול מאוד מהמטרה. הקו הזה הוא "קוב"ה, ישראל ואורייתא חד הוא", והמטרה הזו צריכה להיות אצלנו מהרגע הראשון על הכוונת ● תענוג של השפעה נמדד לפי היגיעה שנעשית כדי להשיג את התענוג, ולמסור אותו לאוהב ● כדי להשפיע לבורא נחת רוח וליהנות מזה - שלזה אנו צריכים להגיע, לאהבה אליו, אחרת אי אפשר ליהנות מהשפעה למישהו - אנו צריכים מלכתחילה לבדוק את המטרה, את הסיבה למטרה, את יישום המטרה, לפי הכלים, לפי האורות, איך לממשה כבר עכשיו שלא נטעה ובאיזה מכשיר אני צריך לכוון את עצמי לשם ● המתקן, המכשיר שעליו אנו יכולים בטוח לעשות תרגילים, לכוון עצמנו ולהיות בטוחים שעל-ידו היגיעה שלנו מגיעה למטרה הנסתרת מהעין, הוא הקבוצה ● אם האדם חושב ב"סוף מעשה במחשבה תחילה" איך הוא מסדר את היחס שלו לחברים, לקבוצה, ליחס אליהם, כמו לבורא, רק שבמקום הבורא הוא לוקח את הקבוצה ועליה הוא עושה את כל הכיוון שלו, היגיעה שלו, הראייה שלו, אז הוא יכול להיות בטוח שאחרי ה"מתקן" הזה ישנה המטרה, ישנו הבורא. שבטוח שבאותה המגמה, הכוונה, היחס שהוא מתייחס למה שנראה לעיניו כקבוצה, כך גם עבודתו מגיעה לבורא ● יש לנו את כל האפשרויות בבניית חברה קטנה או גדולה, האנושית כולה, להגיע למצב שכולנו בהתחברות בינינו ב"ואהבת לרעך כמוך", נגיע ל"ואהבת את ה' אלוקיך". וכאן זה בעצם כל היישום המטרה, יישום העבודה ● אהבה היא דבר שקונים, וצריך לעבוד על זה. כך גם כן במשפחה, בקבוצה , בחברה - הכל נבחר לפי המטרה – "סוף מעשה במחשבה תחילה", ואז לפי זה עובדים ומתוך המטרה מגיעים לאהבה. כתוב "איש ואישה שכינה ביניהם", ואחרת האהבה לא מתקיימת. אלא רק השלישי, הסיבה, הגורם, הוא המחייב ומביא את האהבה ביניהם. לכן כל חיבור יכול להתקיים רק על-ידי הבורא ● רק אם אני משתדל להגיע לאהבת החברים כדי להגיע לאהבת ה', מידת הדחייה מזה נקראת "רע" – רק כנגד החיבור שמגיע לבורא ● אתה צריך לתאר את המצב המתוקן, שכולנו מחוברים כך שאף אחד לא מרגיש את עצמו, אלא את הכלל, שבתוכו שורה כוח ההשפעה והאהבה הכללי שממלא את כולם בשווה, שנקרא "בורא" או "הטבע". את זה אתה צריך לראות כמטרה הסופית ● השקעה או יגיעה, זה שאני משתדל לקרב את עצמי לאותה התמונה השלמה בכל רגע ורגע, שאני מחובר למערכת הנשמות ושאת זה הבורא עושה בינינו. הנטייה, המשיכה, ההשתוקקות למצב כזה נקראת השקעה, כוונה, יגיעה ● תשאל כל רגע, האם אתה עושה פעולות כמו ילד כדי לגלות את העולם.