שיעור בוקר 01.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 186, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות ק"ז – ק"ט

קריין: אנחנו לומדים מספר "כתבי בעל הסולם" את ה"פתיחה לחכמת הקבלה". עמוד 186. אות ק"ז בטור ב' למטה.

אות ק"ז

"ומתוך שאור העליון אינו פוסק מלהאיר, נמצא שחזר ונזדווג על העביות דבחי"ג הנשאר במסך של ראש באו"א, ויצאו ע"ס בקומת חכמה. והגוף שממעלה למטה, נתפשט לספירת החסד, והוא מלך הב' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ואז נתבטלה גם העביות דבחי"ג מהמסך דגוף ודראש כנ"ל, וגם הכלים דאחורים, האח"פ שהשלימו לקומת חכמה זו דאו"א, חזרו ונתבטלו ונפלו למדרגה שמתחתיה, לז"ת, כנ"ל בקומת כתר. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחי"ב שנשאר במסך ויצאו ע"ס בקומת בינה, והגוף שממעלה למטה נתפשט בספירת הגבורה, והוא מלך הג' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת. ונתבטלה גם העביות דבחי"ב בראש וגוף, ונפסק הזווג דקומת בינה גם בראש, והאחורים של קומת בינה דראש נפלו למדרגה שמתחתיה בז"ת. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחי"א שנשאר במסך, ויצאו עליה ע"ס בקומת ז"א, והגוף שלו ממעלה למטה נתפשט בשליש עליון דת"ת, וגם הוא לא נתקיים ונסתלק האור ממנו, ונזדככה גם העביות דבחי"א בגוף וראש, והאחורים דקומת ז"א נפל למדרגה שמתחתיה, לז"ת."

שאלה: מה זה נקרא שנמשך לבי"ע? הרי כל הרצון נשבר.

כרגיל האור העליון מעוניין להיכנס לכל מקום איפה שיהיה לו איתו, עם המקום הזה, השתוות הצורה. מקום זה נקרא רצון. הרצונות האלו שמקבלים עכשיו את האור העליון הם נמצאים בעל מנת להשפיע. אבל כשהאור העליון נכנס בהם פתאום מתגלה, פעם ראשונה דבר כזה קורה, פתאום מתגלה שהם בנוכחות האור העליון על מנת לקבל.

ולפני זה? לפני זה לא היו מורגשים, לא היו מרגישים, לא היה צל של ספק שהם כולם בעל מנת להשפיע. אבל כשהאור מופיע מתהפך העניין והכלי הופך להיות לעל מנת לקבל.

שאלה: אז בכל הזיווגים בעביות ד', ג' וכל אלה יש שבירה עוד פעם ועוד פעם?

הם נמשכים בעל מנת להשפיע, ובפועל מתגלה, בסוף, בעל מנת לקבל.

תלמיד: אז יש גם את הדרגות של השבירה?

הדרגות של השבירה זה נקרא שמונה מלכים. מלך דעת, חסד, גבורה, שליש עליון דתפארת זה ארבעה, ועוד שני שליש תתאין דתפארת, נצח והוד יחד, יסוד ומלכות זה שמונה.

תלמיד: ואין התרשמות מהשבירה הראשונה לשאר התהליך?

לא. אין דבר כזה ברוחניות. כל דבר הוא בפני עצמו, לא משפיע אחד על השני.

תלמיד: לא הבנתי את כל ההזדככות. זה כאילו סוג של הזדככות אבל זה לא ממש הזדככות.

הזדככות היא כשהמסך נעלם. אז יש מסך שהוא נעלם על ידי ביטוש פנים ומקיף, ויש מסך שנעלם על ידי זה שמתגלה בחינה ד' ברצון לקבל שאין עליה כיסוי.

תלמיד: אבא ואימא דנקודים עשו זיווג על בחינה ד'.

כן.

תלמיד: ומה שמזדכך עכשיו זה כל הבחינה ד' הזאת.

אחת אחת. יש ארבע התפשטויות מפה דראש דאבא ואימא ולמטה לגוף שהן כולן, כל אחת ואחת בפני עצמה. אמנם כשעושים זיווג, נגיד אבא ואימא עשו זיווג ראשון על ד'/ג', אז האור מתפשט מפה דאבא ואימא מלמעלה למטה. אז הוא מתפשט קודם כל בקומת כתר, אחר כך חכמה, אחר כך בינה, אחר כך זעיר אנפין, אחר כך מלכות.

זאת אומרת, הוא מתפשט בהדרגה בכל פעם מלמעלה למטה, מלמעלה למטה והזדככות, הזדככות. כמו בפרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כך גם כאן. התהליך הוא אותו תהליך.

תלמיד: זה לא זיווג אחד, זה כאילו כמה זיווגים ואז ההזדככויות הן כמה הזדככויות?

כן, ודאי. יוצא מלך הדעת על רשימו ד', מלך החסד על רשימו ג', מלך גבורה על רשימו ב' ומלך שליש עליון דתפארת על רשימו א'. זהו, נגמר.

תלמיד: ואז בסוף כל הכניסות האלה יש את השבירה.

יש לנו ראש שזה אבא ואימא שעשו זיווג ויצאו מהזיווג הזה ארבעה גופים שהם נקראים מלכים. למה הם נקראים מלכים? בגלל שמלכות גרמה להזדככות שלהם, לשבירה שלהם. אחרי זה יוצא הראש הבא שזה ישסו"ת. גם הוא עושה ארבעה זיווגים וממנו יוצאים ארבעה ראשים. שני שליש תתאין דתפארת, נצח והוד יחד, יסוד ומלכות, עוד ארבעה. ובזה מזדככים הפרצופים האלה על ידי השבירה ואז יוצאים שני פרצופים. ראש דאבא ואימא והגוף שלהם, ראש דישסו"ת והגוף שלהם, ואחר כך יוצא רק ראש בלי גוף שנקרא ראש הדעת.

אז יוצאים לנו בעולם הנקודים ג' ראשים, אבא ואימא, ישסו"ת ודעת. ושני גופים, מאבא ואימא מלכי דחג"ת, מישסו"ת מלכי תנהי"מ.

תלמיד: היינו במצב שאור המלכות גרם לשבירה, גילה את ל"ב האבן, האור של בחינה ד' גרם לשבירה, ועכשיו פתאום זה מתפתח לכל מיני כיוונים.

איזה כיוונים?

תלמיד: כל הבחינות צריכות עכשיו לעבור גם שבירה?

איזה בחינות?

תלמיד: הוא מספר פה על ג', ב'.

זה מה שעובר שבירה. כן, בטח. בחכמת הקבלה מדברים על הרצון לקבל. יש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג שיורדות למטה לטבור, מתערבות עם נה"י דא"ק, מקבלות משם בחינה ד' ונעשה בה צמצום ב' ואז יש מה שנקרא פרסא (ראו שרטוט מס' 1).

ואז הרשימו עולה לנקבי עיניים דראש דס"ג ונעשה זיווג בנקבי עיניים ויוצא פרצוף שנקרא קטנות דעולם הנקודים, שזה כתר, אבא ואימא וזו"ן. כתר, גלגלתא עיניים שלו בפועל זה בקטנות, אבא ואימא גלגלתא עיניים שלהם בקטנות, וזו"ן בקטנות, גלגלתא עיניים. האח"פ דזו"ן הם למטה מפרסא והם כאילו לא פועלים.

אז יש לנו כך, כתר גלגלתא עניים, אבא ואימא גלגלתא עיניים, זו"ן גלגלתא עיניים. אח"פ דזו"ן, אח"פ דאבא ואימא ואח"פ דכתר.

תלמיד: אחרי זה מגיע אור ע"ב ס"ג שגורם לגדלות.

אני לא יודע. אפשר לשאול על מה שדיברנו עד כה.

שאלה: בגלגתא ועיניים למעלה מפרסא, בעצם אור חסדים מתפשט שם?

אור חסדים. מגלגלתא עיניים בכלל תמיד מתפשט רק אור החסדים.

שאלה: ובעצם הוא צריך להכשיר את המקום בשביל לקבל אור חכמה, נכון?

יכול להיות, בינתיים לא מדברים על זה. יש אור חסדים בפני עצמו, יש אור חסדים שהוא נעשה לבוש לאור החכמה.

שרטוט מס' 1

הזיווג הזה היה על רשימות ב'/א' צמצום ב'. עכשיו מגיע רשימו ד'/ג', רשימו ד'/ג' מגיע מנה"י דא"ק והוא מדבר על גדלות (ראו שרטוט מס' 2). לפי הגדלות מה שקורה, המסך יורד לפה דראש דס"ג ועושה זיווג דהכאה על כל הראש דס"ג ומתפשט האור ונותן גדלות, כוח, לכתר דנקודים, ולאבא ואימא דנקודים ממש ככה בגדול, ולזו"ן דנקודים. ואז יוצאות לנו עשר ספירות של הכתר, עשר ספירות דאבא ואימא, עשר ספירות דזו"ן. ואז האור מתפשט מלמעלה, מהאין סוף מגיע לכתר ולאבא ואימא ולזו"ן, זה מה שקורה.

אומר בעל הסולם כך, שאם אבא ואימא עושים זיווג דהכאה על בחינה ד', אז יש לנו ד', ג', ב', א', שורש, זה ארבעה המלכים הראשונים, וארבעה המלכים השניים הם עושים שוב ד', ג', ב', א', שורש. מלכי דחג"ת, ומלכי תנהי"מ. ארבעת המלכים הראשונים זה בחינה ד' בקבלת אור החכמה והשניים זה בחינה ג' בקבלת אור החכמה, אין יותר מזה. בחינה ב' זה כבר לא אור החכמה, ולכן יש לנו שמונה, ארבע וארבע, שמונה מלכים (ראו שרטוט מס' 2).

אבא ואימא שעושים זיווג הם עושים זיווג דהכאה על בחינה ד' ואז האור מתוך הראש מתפשט בגוף על בחינה ד'. בחינה ד' עוברת ונשברת, האור עובר ונשבר למטה מפרסא, ואז הזיווג מתבטל בראש. ואז שוב יש זיווג בראש, בחינה ג', ב' וא' שורש. וכך ארבעה המלכים האלו ועוד ארבעה כאלו, סך הכול שמונה. וכל פעם המסך מתבטל על ידי שבירה, על ידי זה שהאור העליון עובר את הפרסא. כאן זה המקום שהוא עובר את הפרסא (ראו נקודה אדומה בשרטוט) וכאן במקום הזה נגלה ל"ב האבן שלא היה קודם ולא היו יודעים שזה בכלל יתגלה כי לא היה נמצא ברשימו ולכן זה קורה.

שרטוט מס' 2

שאלה: מאחרי הקטנות דנקודים לא הבנתי כלום.

קטנות דנקודים כוללת ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף, כמו כל פרצוף שיש לו ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף. היה בקטנות ועכשיו יוצא גדלות. איזו קטנות היתה לו? היו לו ב'/א' צמצום ב'. על זה נעשתה קטנות דעולם הנקודים, ויצא פרצוף דקטנות.

עכשיו יוצא לנו זיווג דהכאה, אתה צודק שאנחנו לא ציירנו את זה נכון, עכשיו יוצא לנו זיווג דהכאה על ד' או ד'/ג' זה לא חשוב, ואז ראש דכתר אנחנו לא מתחשבים בו כי זה ראש דהתלבשות, כמו בע"ב ובס"ג, לא מדברים על ראש דהתלבשות, אלא ראש דעביות אבא ואימא (ראו שרטוט מס' 3). ואבא ואימא שהם עשו זיווג על הקטנות והכול היה בסדר, הם השפיעו לזו"ן אור החסדים כי הזדווגו על קטנות, עכשיו הם עשו זיווג דהכאה על בחינה ד'. ואז מבחינה ד' הזאת התפשט האור בגוף, מה שיש בראש מתפשט בגוף. ואז האור התפשט בגוף, הגוף קיבל את האור הזה, עבר עימו פרסא והתחיל להישבר, להזדכך. ובהזדככות הוא מגיע למצבים שהם נקראים ג', ב', א', שורש. כרגיל כמו כל פרצוף. גמרנו עם זה, אלה ארבעת המלכים הראשונים. הזדכך רשימו של ד'/ג' ובמקומו כמו אחרי הזדככות של כל פרצוף נעשה רשימו ג'/ב', והוא מזמין זיווג מאבא ואימא, הרשימו הזה, החיסרון הזה.

אבא ואימא עושים זיווג דהכאה ומתפתח מהם האור השני שמתפשט למטה וגם בו ל"ב האבן ואז הם נשברים גם, ויש לנו התפשטות וארבעה שלבי הזדככות. ואחרי זה לא יוצא כלום חוץ מהראש שנקרא ראש בלבד, לא מתפשט למטה, אלא ממטה למעלה. כך אני אצייר אותו, ראש הדעת. אז יש לנו אבא ואימא, ישסו"ת ודעת, ארבעה מלכים וארבעה מלכים. לדעת אין גוף, רק ראש. זה מה שיצא בשבירה של הפרצוף שנקרא גדלות דעולם הנקודים.

שרטוט מס' 3

שאלה: לא ברור למה אחרי זיווג ג'/ב', שוב יש זיווג.

אחרי ע"ב מגיע ס"ג?

תלמיד: כן.

זהו, בדיוק.

תלמיד: אבל למה דווקא כשהוא נפגש שוב פעם עם ל"ב האבן?

ל"ב האבן נמצא למטה מפרסא, אף אחד לא מכיר אותו ואף אחד לא יודע. אלא כשהאור העליון נתקל בו, אז מרגישים שזו כוונה על מנת לקבל וזהו, הוא לא יכול להשתנות. אתה יכול להשפיע עליו מה שאתה רוצה, אור אין סוף, הוא לא משתנה.

תלמיד: בחלק השני על ג'/ב' שמזדכך, לא כל ארבעת המלכים האלה נשברים. כמו שבנקודות דס"ג יש ב'/ב', גם פה צריך להיות בהזדככות חלק שלא נשבר.

לא הבנתי. למה?

תלמיד: כי יש לו את המרכיב של הב' בתוכו. כשעושים זיווג על ג'/ב', יש פה איזה מרכיב של ב'/ב' גם כן. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל זה לא אמור להישבר.

מה זה בינה? יש דבר כזה בכלל במציאות? אם זה שייך לנברא, זה רצון לקבל. יכול להיות עם כוונה על מנת לקבל, יכול להיות עם כוונה על מנת להשפיע. זה הכול, אין יותר. משפיעה עליו הארה מלמעלה, מחזירה אותו בתשובה, אז הוא נעשה על מנת להשפיע. אין הארה מלמעלה, הוא על מנת לקבל לפי הטבע הראשון שלו.

מה אתה שואל על זה? ס"ג, בכלל אין דבר כזה ס"ג. יש אור עליון שפועל על הרצון ומחזיק את הרצון הזה בעל מנת להשפיע במשהו, והרצון הזה נקרא ס"ג. בלי שהאור העליון ישפיע על הרצונות, הרצונות האלה הם כולם בעל מנת לקבל.

תלמיד: מה זה ל"ב האבן, שגם על זיווג ד'/ג' וגם על ג'/ב' הוא פועל באותה צורה?

הוא לא משתנה, אתה לא יכול להשפיע עליו בכלום. רק ברגע שמגיע אליו אור, הוא תופס אותו על מנת לקבל. והוא לא יכול אחרת ואתה לא יכול להשפיע עליו אחרת, זה הטבע שלו. למה אנחנו צריכים שבירה? כי עכשיו שכל הפרצופים נשברו בעקבות ל"ב האבן, שנכנס בהם הרצון הזה, עכשיו אנחנו יכולים בתיקונים שלנו להבדיל את ל"ב האבן בכל פעולה ופעולה שלנו. ולהגיד, בו אנחנו לא משתמשים ובאחרים אנחנו משתמשים בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת, היכולת לעשות פעולות בעל מנת להשפיע היא עושה את ההפרדה מל"ב האבן ואז נשאר רק ל"ב האבן. לא יכולים להשפיע עליו שום דבר, רק יכולים לראות שהוא כזה שאי אפשר לתקנו. על ידי זה שאנחנו לא משתמשים בו מפני שאי אפשר לתקנו, על ידי זה אנחנו מבדילים ומבדילים אותו, ומתקנים ומתקנים את כל הבחינות, שמנקים את ל"ב האבן מהן ומתקנים אותן בעל מנת להשפיע. ואז יוצא שיש לך את כל הכלים שאפשר לתקן בעל מנת להשפיע, ואת כל ל"ב האבן מכל הכלים שאי אפשר לתקן בעל מנת להשפיע. ואז מגיע המשיח, האור שמתקן את ל"ב האבן. אני לא יודע מה יש שם, כך כתוב, שמגיע האור שמתקן את הכול. איך זה יכול להיות אני לא יודע, כי כל העבודה שאנחנו עושים במשך כל התיקונים שלנו, היא להתעלות למעלה מהרצון, וכאן זה כביכול צריך להיות בתוך הרצון, אבל זה לא חשוב לנו, זאת העבודה שלנו לעת עתה.

שאלה: אתה יכול אולי להסביר איך המלכים מסודרים?

יש לך זיווג דהכאה על בחינה ד', מתפשט מלך הדעת נשבר ומת, המסך מזדכך. זיווג על בחינה ג', מתפשט מלך חסד, עובר את הפרסא, מתגלה ל"ב האבן, נשבר ומת. זיווג על בחינה ב' אותו דבר, זיווג על בחינה א' אותו דבר. א' כולל שורש, כי שורש זה זיווג. ארבעה המלכים הראשונים נקרא שהם מתו. למה מתו? לא הזדככו בצורה המקובלת בגלגלתא ע"ב ס"ג, בשמירה על על מנת להשפיע, אלא הם על מנת לקבל, על מנת לקבל זה נקרא מיתה.

אחרי זה מתגלה בראש דאבא ואימא רשימו לא ד'/ג' אלא רשימו ג'/ב'. הרשימו של ג'/ב' הוא עושה את הראש כבר לא בדרגה של אבא ואימא אלא פחות מזה, זה נקרא ישסו"ת. ואז הראש הזה של ישסו"ת שבא בתמורתו של ראש דאבא ואימא עושה גם זיווגים, ד'/ג' ב'/א' שורש שבדרגת ישסו"ת, ויוצאים ארבעה המלכים השניים. זה מלך למטה מהפרסא. מלך שני שליש תתאין דתפארת, נצח והוד, יסוד, מלכות, ארבעה המלכים השניים. הם גם נשברים ומתים, זאת אומרת, האורות מסתלקים והכלים נופלים. וכך זה יוצא, שני ראשים אבא ואימא וישסו"ת, ושתי סדרות המלכים, מלכי דחג"ת ומלכי תנהי"מ.

תלמיד: מלכי דחג"ת לא יורדים מתחת לפרסא?

ודאי, כל מלך ומלך מתפשט עד סיום רגלין.

תלמיד: ואז כשהם נשברים הם כולם עולים מעל הפרסא?

הם נעלמים, מה זאת אומרת עולים? איזו עליה יכולה להיות עם מה שנשבר.

תלמיד: נעלמים לחלוטין?

נשארות רשימות שבורות, כלים שבורים, עוד נראה מה זה. ואנחנו מתקנים אותם, כל התהליך מתחיל רק עכשיו אחרי השבירה. מה שקרה לפני השבירה זה אור שמשחק עם הרצון שיש לו בושה, שיש לו מסך, וככה זה. עכשיו אחרי השבירה ישנה עבודה. זאת אומרת התגלתה בעיה גדולה מאוד בכל המציאות, שהרצון לקבל שהבורא ברא לא יכול להיות בעל מנת להשפיע, לא יכול. אם אנחנו מדברים על רצון לקבל כללי, גדול כולו, לא שאני על ידי איזו פעולה חותך ממנו, מבדיל ל"ב האבן ממנו, אלא ל"ב האבן בו זו בעיה גדולה מאוד. זאת אומרת, יש בתוך רצון לקבל כזו הבחנה.

עכשיו יש כאן שאלה בדרך, למה יש בל"ב האבן כזאת בחינה? הבורא יכול לעשות, יכול לא לעשות, למה עשה את זה? מה אנחנו משיגים על ידי זה שאנחנו לומדים את הדברים האלה מה שהמערכת עברה בשבירה? היא עברה את הדברים האלה בשבירה כדי להתכלל מהשבירה, כדי שכל ההבחנות, הרשימות, הכוחות הם יהיו דווקא מכוונים לשבירה ולתיקונה, כי אז יש באמת יחס של האור לרצון לקבל אמיתי.

כי חוץ מל"ב האבן כל זה, זה לא רצון לקבל אמיתי. כי מה זה רוצה להשפיע, מתבייש? אלא אך ורק כשמתגלים רצונות שהם כלולים מהרצון לקבל האגואיסטי הזה, האמיתי, ל"ב האבן, אז רואים שזאת הבריאה. לכן חוץ ממקובלים אין לך אדם בעולם שמרגיש מה זאת בריאה, מה זה הרצון לקבל, מה זה להיות אכזרי, מה זה להיות ממש הנכלל בתוך האגו האמיתי. אין. כולם כאלו כבהמות ששייכים לרצונות, ואתה רואה מה הרצונות שלהם.

שאלה: המקום של הרצון המת, זה מתחת לפרסא?

כן.

תלמיד: אז אלה שמונה מלכים שנמצאים מתחת לפרסא?

הם כולם עוברים מפה דאבא ואימא עד הסיום, או מפה דישסו"ת עד הסיום.

תלמיד: זה מייצג רצון שכאילו התגלה שאי אפשר להשתמש בו בעל מנת להשפיע?

עכשיו, אחרי השבירה הכול מעורבב. יש ערימה גדולה של רצונות וכוונות והכול שבור. נשבר. כאן אתה יכול להגיד כמו שילד אומר, "נשבר בעצמו. לא יודע למה, נשבר". זה באמת נכון. היה בפנים ל"ב האבן, אף אחד לא היה יכול לזהות ונשבר. מי אשם? הבורא הכין את הטריק הזה, אבל הנברא עובר את השבירה.

תלמיד: מה יש בשבירה שגורמת להתכללות? כי כאילו חזרנו למה שהיינו לפני זה. יש את הפרסא, שמסמלת מה שאפשר להשתמש בעל מנת להשפיע ומה שאי אפשר, זה כבר היה בצמצום ב'. מה עכשיו שונה בשבירה שכאילו הכול מתכלל בהכול?

שאלה טובה, לא ציפיתי. צמצום ב' רק מבדיל לנו מלכתחילה מקטנות לגדלות, מיכולת להיות בדרגת הבינה, או גם לשייך לזה מלכות. דרגת הבינה היא כביכול דרגה הכרחית, אחרת אין נברא, אם הוא לא נמצא בדרגת בינה. א', שורש, קטנות. עיבור, יניקה. מה שאם כן להיות במצב הגדלות זה לא לכולם, זה לפי המאמצים שהנברא עושה. ואז הוא צריך בזה לעורר את הרשימות. זה דומה לעולם שלנו, כולם יכולים לגמור בית ספר ואפילו אוניברסיטה, להיכנס לחברה, משפחה, ילדים, כל מיני דברים. זה מצד אחד. אבל מצד שני אלו שיכולים להשתמש ברצון לקבל שלהם בעל מנת להשפיע, הם זו בעיה, "ראיתי בני עלייה והם מועטים". כי עלייה היא כבר רק על ידי שימוש באח"פ. לכן זה כך, קשה.

שאלה: לא הבנתי את הדוגמה לגבי למה ההתכללות עכשיו אחרי השבירה.

אחרי שבירה ישנה התכללות בין כל הרצונות, ומתוך ההתכללות הזאת מתחילים לברר את הדברים. כן מבררים. אז עדיין אנחנו נמצאים בתוך התהליך הזה.

תלמיד: למה הכול מעורבב? אני עדיין לא מצליח להבין, למה השבירה ערבבה הכול?

כי כל העבודה העיקרית, זה הבירור. כי אחרי הבירור שאני מבדיל בין כל הרצונות כדי להתחיל לתקן אותם, על ידי התיקון שבמדרגתי אני משיג את טבע הבריאה. כי הבורא ברא בעצם דבר האידיאלי, והכניס לתוך הדבר האידיאלי איזה ל"ב אבן הזה, איזה משהו שרצה שיישבר. למה? כי מתוך ובזכות ל"ב האבן הזה, אנחנו מגלים את מהות הבריאה. מגלים אותה. כי תגיד מה שלא תגיד, אבל ל"ב האבן, זה הוא עשה. כך יש לנו קשר אליו.

נו, נמצא עוד מילים. אתם צריכים לחשוב יותר למה צריכה להיות שבירה, מה אנחנו מבררים. אנחנו לא מתקנים את ל"ב האבן, דרך אגב, אנחנו לא מתקנים, לא מסוגלים לתקן אותו, אבל אנחנו מבדילים אותו מכל פעולה ופעולה. זה נקרא ש"מתקנים" אותו. שאנחנו לא מסכימים עם בריאתו, לא מסכימים עם זה שיש משהו שאי אפשר לתקן בעל מנת להשפיע לבורא. זה נקרא "תיקון".

שאלה: בצמצום ב' שמלכות עלתה לבינה, שם לא התגלה ל"ב האבן עדיין?

שמלכת עולה לבינה, דווקא זו פעולה שמרחיקה מהרצון לקבל, ולא שמגלה יותר רצון לקבל. צמצום ב' זה אומר, מכאן והלאה אני עובד רק עם תכונות הבינה.

תלמיד: שם לא היה עדיין ערבוב?

לא.

תלמיד: רק בשבירה?

כן. רק אחרי שבירה אפשר בכלל להתחיל לעבוד עם ל"ב האבן. לפני השבירה, שהוא מתגלה בזמן השבירה, זה מתגלה מעליו. זה כמו ילד שאומר, זה נשבר מעצמו אני לא נגעתי. היה עומד שם כלי זכוכית ונפל באמת ונשבר. איך זה יכול להיות? לא יודע. והוא אומר ממש בתום לב, כי הוא לא רואה סיבות. גם אנחנו מבינים שישנה שבירה, ובתוך השבירה שמתחילים ללכת כאילו חזרה, אז אנחנו מגלים את הסיבה למה ל"ב האבן נברא. כל העבודה היא בעצם סביבו.

שאלה: השבירה זה, זה שנכנס אור לתוך בחינה ד' והיא מקבלת אותו בעל מנת לקבל. נכון? זאת ההגדרה של שבירה?

"שבירה" זה נקרא, שהאור עליון נתקע בעל מנת לקבל, והסתלק. אבל ביני לביני הרצון לקבל רוצה לעשוק אותו, ומקבל ממנו קצת לתוכו. לכן לפני השבירה זה רק רצון לקבל, אחרי השבירה זה ממש נחש, ל"ב האבן, כי יש בו רשימו מעל מנת לקבל. יצא לך בהיסטוריה כאילו בשורשים, בהתפתחות, בבריאה, יצא לך מעשה שהאור נכנס לתוך הרצון על מנת לקבל.

תלמיד: ומה רע בזה?

מצדי שימלא אותו לגמרי ולכל הזמנים, מה יש? רק אתה אף פעם לא תקבל אפשרות להידמות לבורא. אתה אפילו לא תישאר בדרגת חי ולא צומח, אני גם לא יודע אם זה "דומם" נקרא, כי האור יהיה מנוגד לרצון. אמנם שהוא נכנס, והרצון הזה יהיה בחושך מוחלט לא סתם שאין אור, אלא בחושך. זאת אומרת, חושך זה הרגשת האין אור.

אם אתה אומר לעיוור שעכשיו חושך, אז בשבילו זה חושך. אם אתה אומר למי שרואה, לפיקח שעכשיו חושך, אז או שהפיקח בעצמו רואה שעכשיו חושך, זאת אומרת יש לו חיסרון לאור. זאת אומרת, כלי שבו יש רצון לקבל הגדול, והיה בו אור, ועכשיו נשאר רשימו ואור הסתלק וכן הלאה, הוא כלי הרצוי לגמר התיקון.

תלמיד: השבירה זה על חשבון הנברא או על חשבון הבורא? זאת אומרת, הנברא קובע שהוא נשבר או הבורא קובע שהוא נשבר?

קובע ודאי שנברא, זה החשוב, כי "כל הפוסל במומו פוסל". אם הוא לא פוסל, אז בסדר גמור הוא לא ניתן לתיקון, לא כשיר לתיקון.

תלמיד: זה שנכנס אור לתוך בחינה ד' והיא טעמה את העל מנת לקבל, אחרי שהיא החליטה לעשות צמצום.

איזה צמצום?

תלמיד: צמצום א'. כשבחינה ד' החליטה לעשות צמצום א' על עצמה?

נו, זה מרצונה, לא היה שום איסור. היא החליטה שהיא רוצה בהשתוות הצורה.

תלמיד: מה התגלה שם בנברא?

בושה, אי השתוות עם הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, השבירה בעצם היא הגילוי האמתי של המרחק בין הנברא לבין הבורא?

כן. זה נקרא "שבירה". לא נשבר שום דבר, חוץ מהידיעה הזאת שהתגלתה.

תלמיד: ובמה זה שונה מהבושה שהתגלתה בבחינה ד', כשהיא החליטה לעשות צמצום א'?

שם בושה מכוסה בפעולות צמצום, מסך, ואור חוזר, והיא הופכת לכבוד.

תלמיד: אז עצם פה מתגלה הנברא במערומיו אפשר להגיד, איך שהוא באמת. כמה שהוא רחוק מהבורא?

הפוך.

תלמיד: הפוך, כמה הוא הפוך מהבורא?

הפוך. אתה לא מבין מה זה הפוך? זה הפוך. זהו, אין יותר. כמו שהוא כותב, שאין הפכיות יותר גדולה מזו, מרחק יותר גדול מזה.

שאלה: מלך דעת, הוא קיבל, נפל, נשבר, אחר כך מלך חסד. ככה שמונה מלכים. מה זה נקרא "שהם מעורבבים"? זה שביניהם מעורבבים, או שכל אחד נמצא בעל מנת לקבל?

לא, אין כבר מלכים. אחרי שהם נשברים, אז יש ביניהם גם התכללות מסוימת. כי כל מלך ומלך זה רצון לקבל, שקיבל עכשיו כוונה על מנת לקבל כנגד כוונה שהייתה לו על מנת להשפיע. היו לו רשימות, כל הטנת"אות, הכול היה שם. כל הדברים האלה, ההבחנות האלו הם עכשיו מתערבבים, ויוצא לך שכל הכלים שבהם נכנס קצת אור כדי שישברו, האור צריך להיכנס, אז האור הזה עם כל הכלים האלה הוא נמצא בערבוביה בין כלים ואורות, והוא נמצא בערבוביה בין המדרגות, ואז יוצא שעל ידי השבירה מזה שהם נופלים כל כלי נופל מגובה שלו, מלך, דעת, חסד, גבורה, שליש אמצעי דתפארת הם נופלים. זאת אומרת, הם נשברים.

כל אחד הוא עשר ספירות, אז הם נשברים אחד, אחד, אחד, אחד, וכנגד זה יוצאים לנו עשר ספירות של הקליפות. זאת אומרת, מערכות שכולם בעל מנת לקבל. מהכתר עד המלכות בכל שמונה המלכים האלה יוצאים לך מלכויות, מלכים, ארבעה מלכים שזה הרבה מלכויות, כן? שהם כולם בעל מנת לקבל. רצונות לקבל בעל מנת לקבל. והם גם נופלים עם האורות. כשהם רצו לקבל בעל מנת להשפיע, אז האורות נכנסו. ושהתחילו בעל מנת לקבל, לא מיד, זה נכנס לחלק דחג"ת שבכל מלך, עד שהתגלה ל"ב האבן שבכלים דקבלה. אז יוצא שהשבירות האלה הם נמצאות בכל עשר הספירות של כל מלך ומלך, ועכשיו צריכים לעבוד איתם. זאת אומרת, לעשות כאן את עבודת הבירור.

חוץ מזה האורות נכנסו בהם. האורות שמסתלקים הם משאירים רשימות, אז בכל המלכים האלו נשארו רשימות, לא אורות ממש, אלא רשימות. והרשימות האלה הם גם גורמים לכל מיני תופעות בתוך הכלים השבורים. הם כאילו מסיתים את הכלים האלו לרוץ אחרי האורות, אבל לרוץ על מנת לקבל, מה שלא היה קודם בהזדככות הפרצופים הקודמים לפי גדלות דעולם הנקודים.

יש כאן הרבה תופעות כאלה חדשות שאפשר ללמוד את זה, חלק ז' במיוחד. למדנו את זה אולי פעם אחת עם רב"ש בצורה לא יסודית, כי אין הסבר מדויק, יפה, טוב ככה. בעל הסולם כתב מה שיכול לכתוב. הוא כתב ככה, כתב, אתה מבין. ולא שהיה חוזר על זה, ומתקן, ומשלים, הוא לא יכול היה לסבול את זה. פשוט ככה זה. לכן יש הרבה חלקים ב"תלמוד עשר הספירות" שהם חוזרים על עצמם ומסבירים הרבה, ויש כאלה שכמעט שלא נזכר שם שום דבר על התהליך.

אז יש לנו שמונה מלכים האלו. בואו אנחנו נקרא את מה שהוא כותב, אז אתם תשאלו לפי הטקסט, אחרת זה סתם איך שאנחנו מדברים.

קריין: אות ק"ח.

אות ק"ח

"וכאן נגמרו כל האחורים דאו"א לירד, שהם האח"פ, כי בשבירת מלך הדעת נתבטלו באו"א רק אח"פ השייכים לקומת כתר. ובשבירת מלך החסד נתבטלו באו"א רק אח"פ השייכים לקומת חכמה. ובשבירת מלך הגבורה נתבטלו האח"פ השייכים לקומת בינה. ובהסתלקות שליש עליון דת"ת נתבטלו האח"פ דקומת ז"א. ונמצא שנתבטלה כל בחינת הגדלות דאו"א ולא נשאר בהם רק הגו"ע דקטנות. ונשאר במסך רק עביות דשורש, ואח"כ נזדכך המסך דגוף מכל עביותו ונשתוה למסך דראש, אשר אז נמצא נכלל בזווג דהכאה של ראש, ומתחדשים שמה הרשימות שבו חוץ מהבחינה האחרונה, (כנ"ל באות מ"א), ובכח התחדשות הזה יצא עליו קומה חדשה הנק' ישסו"ת."

אות ק"ט

"ומתוך שהבחינה אחרונה נאבדה לא נשאר בו כי אם בחי"ג, ויוצאים עליו ע"ס בקומת חכמה וכשהוכרה עביות דגוף שבו, יצא מהראש מאו"א, וירד והלביש במקום החזה דגוף דנקודים. (כנ"ל באות נ"ה), ומוציא מחזה ולמעלה הע"ס דראש, והראש הזה מכונה ישסו"ת. והגוף שלו הוא מוציא מהחזה ולמטה בב"ש ת"ת עד סיום הת"ת. והוא מלך הד' דנקודים, וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה העביות דבחי"ג ראש וגוף, והכלים דאחורים של ראש נפלו למדרגה שמתחתיה במקום גוף שלהם. ואח"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"ב הנשאר בו, ויצא עליו קומת בינה, והגוף שלו, שממעלה למטה, נתפשט בב' הכלים נצח והוד. והם שניהם מלך אחד, דהיינו מלך ה' דנקודים, וגם הם נמשכו לבי"ע ונשברו ומתו, ונזדככה גם העביות דבחי"ב בראש וגוף, והכלים דאחורים של הקומה נפלו להמדרגה שמתחתיה, לגוף. ואח"כ נעשה הזווג על עביות דבחי"א שנשארה בו, ויצא עליו קומת ז"א, והגוף שלו, שממעלה למטה, נתפשט בכלי דיסוד, והוא מלך הו' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה גם העביות דבחי"א בראש וגוף, והכלים דאחורים שבראש נפלו למדרגה שמתחתיהם, לגוף. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחינת שורש הנשאר במסך, ויצא עליו קומת מלכות, והממעלה למטה שלו נמשך לכלי דמלכות, והוא מלך הז' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ונזדככה גם העביות דשורש בראש וגוף, והאחורים דראש נפלו למדרגה שמתחתיה, בגוף. ועתה נגמרו להתבטל כל הכלים דאחורים דישסו"ת. וכן שביה"כ דכל ז"ת דנקודים, הנק' ז' מלכים."

שאלה: בגדלות דנקודים איך קורה שם קשר בין עליון לתחתון, כי יש שם יותר חלוקה של גלגלתא עיניים ואח"פ, אז לפי מה הם מתקשרים?

איך בע"ב, ראש וגוף מתקשרים? כאן בקטנות חלק מהראש נמצא בתוך הגוף ובגדלות הראש נמצא למעלה מהגוף כולו.

תלמיד: אבל בגדלות זה הופך לעשר ספירות, אז לא ברור יש שם חלוקה או שאין שם חלוקה?

איזה חלוקה?

תלמיד: באבא ואמא, כתר וזו"ן של גדלות דנקודים. בקטנות ברור איך מתרחשת ההתקשרות, בגדלות דנקודים לא ברור לי.

יש לך פרצוף (ראו שרטוט מס' 4 ), יש בו ראש, תוך, סוף. מה קורה עימו בקטנות? בקטנות יש לך בראש חלק, ובתוך חלק, ובסוף חלק. גלגלתא עיניים, אח"פים לא נמצאים בפעולה.

שרטוט מס' 4

תלמיד: כשיוצאת גדלות דנקודין, יוצא שכתר, אבא ואמא וזו"ן, הם עשר ספירות כל אחד, אין שם חלוקה של גלגלתא עיניים ואח"פ. בקטנות, הייתה שם חלוקה של גלגלתא עיניים אח"פ. אז אני שואל, איך מתרחשת ההתקשרות בין הפרצופים כשאנחנו בגדלות דנקודין?

זו קטנות דעולם הנקודים (ראו שרטוט מס' 5 )

שרטוט מס 5

תלמיד: זו גדלות, לא?

איפה גדלות? אם גלגלתות עיניים נמצאים בתוך אח"פ של מדרגה התחתונה, איך זה יכול להיות שזה גדלות? זו קטנות דעולם הנקודים. גלגלתא עיניים ואח"פ נמצא שעליו מלבישים גלגלתא עיניים של מדרגה התחתונה.

תלמיד: מה זה לפניו (ראו שרטוט מס' 6)

גם כן קטנות.

שרטוט מס' 6

תלמיד: אז שניהם קטנות?

כן.

תלמיד: אז אין לי שאלה.

יכול להיות שאני באמת לא ציינתי את זה. סליחה, אתם צודקים. טוב, אתם רוצים שאני אצייר כאן גדלות?

תלמיד: על ד'/ג' לא יוצאת גדלות דנקודין?

על ד'/ג' יוצאת גדלות דנקודין, כן.

תלמיד: אז כל המנגנון שמתחת, זה לא נקרא גדלות דנקודין? כל מה שאנחנו רואים מתחת, כתר, אבא ואמא.

אבל הציור לא נכון. הוא קטנות. הציור הוא קטנות. בגדלות יוצאים לך פרצופים (ראו שרטוט מס' 7) עם הכתר, אבא ואמא וזו"ן פשוט אחד תחת השני. כמו שבע"ב יש לך ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף. בס"ג ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף. אותו דבר כאן.

שרטוט מס' 7

תלמיד: בגדלות הם לא נכנסים אחד בתוך השני?

חס ושלום. איך יכול להיות? איזו התאמה יכולה להיות כשראש מתלבש על הגוף? אנחנו כך מציירים מפני שאין בראש כוחות ולכן על חלק הזה של הראש, שלא יכול לתפקד כראש, בו מתפשטים אורות מאותו חלק שכן מתפקד.

בגדלות (ראו שרטוט מס' 8), יש התפשטות בראש ותוך וסוף. אם אין לו אח"פ, אז רק גלגלתא ועיניים, גם בראש בתוך ובסוף. אח"פ לא קיימים. מה זאת אומרת לא קיימים? כשאין מסך עליהם, אז הם מצומצמים, זה נקרא שהם לא קיימים, פועל עליהם צמצום.

שרטוט מס' 8

תלמיד: מה הבסיס להתקשרות בגדלות?

זה שיש עשר ספירות שלימות. בראש, בתוך ובסוף, עשר ספירות.

תלמיד: אז זה התקשרות בין עשר ספירות לעשר ספירות?

כרגיל, כמו בגלגלתא נגיד.

תלמיד: כן, אבל בקטנות זה אחרת. בקטנות ההתקשרות היא אח"פ לגלגלתא עיניים. גלגלתא עיניים דתחתון לאח"פ דעליון ופה זה כאילו עשר ספירות לעשר ספירות.

לא יכול להיות מה שאתה אומר. יש לך ראש בגדלות (ראו שרטוט מס' 9), עשר ספירות. אחר כך, גוף, אתה מבין שאלו עשר ספירות. נגיד שיש לך חצי מהראש נפעל, רק חצי מהראש. חצי מהראש, אז כנגד זה יש לך חצי מהגוף. כל הכלים האלה אין עליהם מסך, אז הם לא יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע, הם לא נפעלים. זה נקרא "קטנות", גלגלתא ועיניים וראש וגלגלתא ועיניים דגוף

שרטוט מס' 9

תלמיד: בגדלות אין חלוקה של גלגלתא עיניים ואח"פ? זה הופך לעשר ספירות?

עשר ספירות שלמות. זה שלמות שבכל ספירה פרטי דפרטי דפרטי של ספירה, יש עשר ספירות.

תלמיד: אז מה החשבון בגדלות?

שעשר ספירות בלבד.

תלמיד: זאת אומרת רק אם יש עשר ספירות עושים פעולה.

כן, ודאי.

תלמיד: בקטנות זה ככה גם כן?

בקטנות יש מצב שאתה לא יכול לעבוד עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע, אז אתה עובד עם כלים דהשפעה על מנת להשפיע. והכלים דקבלה האלו (ראו שרטוט מס' 10) הם נמצאים בצמצום. יש להם צמצום א', או יותר נכון אנחנו אומרים צמצום ב'. אבל נמצאים תחת הצמצום, אלו רצונות שאתה לא יכול להפעיל אותם.

שרטוט מס' 10

שאלה: איך התחתון מתקשר לעליון בגדלות של התחתון?

בגדלות של התחתון אין לו שום צורך להתקשר לעליון כי הוא כולו משמש לתחתון שלו, זה נקרא שהוא נמצא בגדלות. ואם הוא מתקשר לעליון אך ורק שהוא בעצמו קיבל מ"ן מהתחתון שלו ואז מעלה את המ"ן הזה למעלה וכך בשרשרת עד האין סוף.

שאלה: בקטנות, איפה שיש את האיקס בצמצום א' (ראו שרטוט מס' 10), אז יוצא שלפי השרטוט הגלגלתא עיניים של העשר ספירות התחתונות, עולות למעלה לאותו מקום.

שום דבר לא עולה, שום דבר לא יורד, אלא יש כאן דבר של העברה. זאת אומרת מלמעלה, מגלגלתא עיניים דראש נגיד (ראו שרטוט מס' 11), ישנם אורות שהם מתפשטים בגלגלתא עיניים דתוך והם עוברים דרך אח"פ דראש, אבל הם לא עושים שם שום פעולה חוץ מדרך מעבר. זאת אומרת הם משייכים את עצמם לגלגלתא עיניים דראש ועושים את הפעולה. לא שהם נפעלים בעצמם עם העביות שלהם הגדולה, לא יכול להיות. זאת אומרת, אור החסדים שישנו בגלגלתא עיניים דראש, עובר דרך אח"פ דראש, המבוטל מהעבודה האמתית שלו, ונכנס לגלגלתא עיניים דתוך.

שרטוט מס' 11

תלמיד: זאת הסיבה שבשרטוט הם באותו גובה? כי אין בעצם שימוש של האח"פ.

באור החסדים אנחנו לא יכולים להפריד גבהים, אלא רק בפרצופים השלמים, על מה שהם מתלבשים וכן הלאה. אבל אור החסדים הוא בכל מקום אותו דבר, אין הבדלים באור החסדים אלא רק לפי הכלים, אין באור חסדים, אפילו שאנחנו אומרים נרנח"י דחסדים. השאלה, מה זה נרנח"י דחסים? יש הבדלים בהשפעה, אבל זה לא כמו ההבדלים בקבלה. ההוא משפיע יותר, ההוא משפיע פחות, אז מה? מה ההבדל ביניהם שמשפיע יותר או משפיע פחות? נברר את זה. יש הרבה דברים נעלמים כאן.

שאלה: לגבי מה שלמדנו על גדלות דמין הא' ומין הב', שהעליון מוסר את הכלים לתחתון ואז הוא עושה פעולה עצמאית. זה קורה פה, בגדלות של עולם הנקודים הגדלות דמין הא' ומין הב'?

בדרך כן, בדרך לגדלות כך קורה.

שאלה: כל פעם בעל הסולם כותב שהאח"פ דמדרגה עליונה מתבטל ונופל לתחתון.

כן, בזמן הקטנות.

תלמיד: לא, אחרי הגדלות, אחרי השבירה.

כן, בשבירה נפלו גם גלגלתא עיניים וגם האח"פים. בתהליך של השבירה אח"פים דאבא ואימא נניח, מתבטלים. בהתאם לכך שהגוף נשבר.

תלמיד: כתוב שהם מתבטלים ונופלים לתחתון.

כן. אבל אין להם לאן ליפול כי הגוף כבר לא קיים. אותם הכלים שפעם קיבלו את האח"פ דאבא ואימא נשברו. אין להם לאן ליפול הם נמצאים מבוטלים.

תלמיד: אז לא ברור איפה הם נמצאים בעצם?

לא חשוב איפה. יש קיפול, אבא ואימא מקפלים אותם בחזרה לתוך גלגלתא עיניים שלהם. זה נקרא "קיפול רגליים".

שאלה: הסברת עכשיו שבגדלות ישנה העברה, זאת אומרת הכלים של האח"פ רק מעבירים את מה שעובר מהעליון, למשל מהראש לגוף, זה אומר שהם מקבלים בעל מנת להשפיע? כי זו גדלות.

בגדלות מה שיש בראש מתפשט בגוף, כל האורות.

תלמיד: זה אומר שהם מקבלים בעל מנת להשפיע?

ודאי שהם מקבלים על מנת להשפיע.

תלמיד: זה נשמע כאילו אין לזה תוקף, אין לזה באמת עביות.

איפה? על איזה פרצוף אתה מדבר?

תלמיד: נניח שאנחנו מדברים על ראש.

הראש של מה, של אבא ואימא?

תלמיד: כן. יש עשר ספירות שם שמקבלות בעל מנת להשפיע.

הראש לא מקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אז ההעברה לגוף, לתוך, שדיברת עליה שם, זה כבר נקרא שהם מקבלים בעל מנת להשפיע?

כן, הם רוצים לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ואז ממשיך הלאה לסוף?

כשהם מתחילים לעבור פרסא, הם מתחילים להישבר.

שאלה: אתה אומר שאור גמר התיקון שקוראים לו "משיח", מגיע ומתקן את ל"ב האבן, נכון?

כן.

תלמיד: ואנחנו לא יכולים לבקש על ל"ב האבן.

איך אתה יכול לבקש על מה שאתה לא יודע, עוד לא מרגיש? זה מפריע לך?

תלמיד: אני רק מציין עובדה בינתיים, אני הרי לא יכול לבקש על ל"ב האבן. אבל ההיגיון שלי אומר, שאם אני מבקש על כל השאר זה מתקן את ל"ב האבן?

העבודה שלנו היא עבודת הבירור קודם כל, ואחר כך התיקון. אנחנו מבררים כמו שכתוב, לברר את ל"ב האבן מקרבכם, ואז משאירים רק לב בשר, מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור, את הבשר להשאיר, לא את השכבה האחרונה שכבר לא ניתנת לתיקון על ידינו, זה יתוקן על ידי האור שמתחבר מכל הבחינות שאנחנו מסוגלים לתקן, הוא יתקן את זה, הוא נקרא "אור המשיח".

תלמיד: זאת אומרת שהאור הזה שנקרא משיח, זה האור שמתקן את כל הבחינות האחרות?

גם ל"ב האבן מתקן את הכול. הוא מושך אותנו מהרצון לקבל כולו, לגמרי.

תלמיד: שאלתי על ל"ב האבן אבל אני לא מדבר על ל"ב האבן, אני מדבר על הבחינות האחרות.

אנחנו מתקנים את כל הבחינות האחרות, אבל צריך להבין שלב האבן בזמן השבירה, ניכנס לכל בחינה ובחינה, כי התערבב לגמרי עם הכול. לכן בפעולת הבירור הכי קטנה אנחנו גם נתקעים בו.

תלמיד: כן, ובזה אנחנו מבררים אותו. וברגע שהוא מבורר לגמרי, הוא מתוקן.

אתה חושב כך, אבל זה לא כך. לברר זה לא נקרא לתקן. לברר זה שאתה מברר ושם אותו בצד כי אתה לא מסוגל לעבוד עימו.

תלמיד: אני לא מסוגל לעבוד עימו, אני מסוגל לעבוד עם כל השאר, אני מברר את כל השאר

וזהו.

מה זה "וזהו", למה זה נקרא תיקון? אפילו שתיקנת את הכול חוץ מלב האבן, למה זה נקרא תיקון? כי לב האבן זה העיקר.

תלמיד: זה נקרא תיקון כי אני יכול לבקש על זה.

דווקא על לב האבן אתה יכול לבקש, כי שם בטוח שאתה לא מסוגל לעשות כלום.

תלמיד: אז למה לי לבקש?

שהבורא יעשה. שעל הרצון לקבל האמיתי שמבדיל בינך לבינו שזה לב האבן, עליו אתה מבקש שהוא יתקן. זאת אומרת, כל התיקונים הקודמים היו אך ורק כדי שבסופו של דבר אתה תיתקע בקיר שנקרא "לב האבן", כי יש לך אבן בלב ועד אז לא יהיה לך לב בשר, ואתה מבקש ממנו שיתקן.

שאלה: שרטטת ממש יפה את הקטנות, עם שלושה חתכים של ראש תוך סוף. אפשר לבקש ממך לשרטט את קטנות ג' לפרצופים התחתון, העליון והעלי עליון, בצורה כזו?

כשיש לנו שלושה פרצופים?

תלמיד: כן, למשל כתר, אבא ואימא, וזו"ן, איך הם נראים בקטנות, איפה הראשים שלהם?

כולם בגלגלתא ועיניים, כתר אבא ואימא וזו"ן, (ראו שרטוט מס' 12), יש לך את זה בגלגלתא עניים בראש תוך סוף. זה כתר אבא ואימא וזו"ן.

שרטוט מס' 12

תלמיד: היום בשעה 17:00 שעון ישראל יש שיעור מיוחד של רב עם הכלי העולמי. ורצינו לעדכן שחוץ משאלות שכבר אספנו גם בשבוע שעבר וגם השבוע, אנחנו מזמינים את כולם לשלוח עוד שאלות ובירורים וכל מה שקשור גם בחומר הלימוד וגם בכל מה שקשור בחיבור בקבוצה. הסיבה שאנחנו רוצים שאלות גם על זה, היא כי בפנל איתך ישבו חברים שהם נציגי השפות ונציגים מהבורד, ותהיה אפשרות לברר יחד איתך כל מיני נושאים שהם גם אדמיניסטרציה וגם חיבור בקבוצה, יש המון קשיים ובירורים שעוברים בכלי העולמי, וזאת הזדמנות שכולם יחד יכולים להקשיב וללמוד.

גם אני מתחבר לזה ואומר, בואו נעשה מהשיעור הזה ממש שיעור של בירור החיבור בינינו בכל הכלי העולמי, ומה חסר לנו בצורה אדמיניסטרטיבית ובכל מיני התארגנויות שלנו, כי בזה תלויה ההשגה שלנו, בזה תלויה ההתקדמות הרוחנית שלנו. בואו נתייחס להזדמנות הזאת כדי לדבר על הקשרים בינינו בצורה רצינית. רצוי שישתתפו כמה שיותר ואתם תראו כמה שזה מועיל.

שאלה: הערב יש לנו ישיבת חברים בנושא חשיבות שיעור הבוקר, ורציתי לשאול, מה החשיבות של ההשתתפות בשיעור בוקר דווקא כהכנה לכנס הגדול?

כל מה שאנחנו עכשיו לומדים, אנחנו לומדים לקראת הכנס הגדול. אני מאד רוצה שאנחנו נגיע כבר לאיזה שלב שאנחנו יכולים לראות, שעברנו אותו, שיש לנו עשירייה, שיש לנו מרכז עשירייה, שאנחנו איכשהו מרגישים שהדברים האלה קיימים. שהם לפנינו. "בראייה הפנימית שלי יש לי עשירייה ויש לי מרכז עשירייה, ועם אני זה רוצה להגיע לכנס". אז אנחנו נכתוב שיעורים לכנס בהתאם להכרה, להבנה ולהרגשה הזאת של העשירייה ומרכז העשירייה.

תלמיד: ונניח שיש אדם שלא נבנתה בו הצורה הזאת?

אז אין לו קשר לרוחניות, הוא נמצא ממש עוד רחוק מלהתקרב לרוחניות. כי ישנה עשירייה ואיכשהו איזו הבנה קטנה על מרכז העשירייה, והוא נמצא כבר כאילו בפתח. עדיין לא, אבל כאילו בפתח. אנחנו רצינו לשבור את המחסום? בבקשה זה לפניכם.

(סוף השיעור)