שיעור בוקר 10.11.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תע"ס, כרך ו, חלק טז, דף ב'מז, עמ' 2047

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה"

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף במ"ז, עמ' 2047, לוח התשובות לפירוש המילות, אות ל"ג.

מהם ב' תחתונים דא"א דיצירה. לג) אין עולם הבריאה מקבל רק בחינת הארת רגלין דפרצופי האצילות, כי עתיק דבריאה מקבל מבחינת נה"י דעתיק דאצילות, א"א דבריאה מקבל מנה"י דא"א דאצילות וכו' עד"ז. כמ"ש הרב בע"ח שמ"ב פי"ג. אמנם כשנה"י דעתיק מאירים בבריאה, באים עם לבושם, שהם חג"ת דא"א, כי נה"י דעתיק מלובשים בחג"ת דא"א באצילות. ולפיכך בעולם הבריאה, שכל הנה"י דא"א מאירים שם וכן כל הנה"י דעתיק, נעשים החג"ת דא"א ללבוש לעתיק, כמו שהיו באצילות כנ"ל. וכל נה"י דא"א מתלבשים באו"א וזו"ן דבריאה. אמנם בעולם היצירה ששם מאירים רק השלישים האמצעים עם השלישים התחתונים דנה"י דעתיק, וכן דנה"י דא"א, ושלישים עליונים דנה"י חסרים שם, נמצאים הב"ש דנה"י דעתיק לוקחים עמהם את שלישים עליונים של נה"י דא"א המלבישים אותם באצילות, כי שלישים אמצעים דנה"י דעתיק הם מלובשים מחזה ולמטה דא"א, דהיינו גם בשלישים עליונים דנה"י. וע"כ נבחן שאלו השלישים עליונים דנה"י דא"א אינם שייכים לא"א, אלא רק לבחינת לבוש לעתיק, וע"כ נעשה לרישא מגולה שהוא לבוש לבחינת רדל"א דיצירה. ורק ב' הבחינות התחתונות דנה"י דא"א, שהם השלישים האמצעים והשלישים התחתונים דנה"י דא"א, הם המתלבשים באו"א. (אות רכ"ח)."

הוא מסביר לנו מאיפה מגיע לנו פתאום ראש בדרגות כאלה. שיש איזו בחינה שהיא לא מכוסה על ידי בחינה שבדרך כלל מלווה אותה, וכך זה מתגלה כראש המגולה.

צריכים לצייר זאת.

קריין: אות ל"ד.

"מהו בולט ויוצא לחוץ מהגוף. לד) בחינת ישסו"ת שמחזה ולמטה דאו"א, נבחנים לבחינת בטן של או"א הבולט ויוצא מחוץ לגוף דאו"א, כי גוף דאו"א הוא מבחינת חסדים מכוסים, שאין שום צמצום שולט עליהם. אמנם אבא הוציא אמא לחוץ אודות בנה, כי ישסו"ת שהם אמא קבלו לתוכם בחינת צמצום ב', כדי להמשיך תיקון ומוחין לזו"ן, כנודע. וע"כ נבחן, שבליטה זו שישסו"ת מתרחק לבחינת חוץ מגוף דאו"א, אינה מחמת עצמם, כי גם ישסו"ת הוא בחינת בינה כמו או"א ואין צמצום נוהג בהם אלא הבליטה לחוץ, דהיינו הצמצום הוא כדרך אשה עוברה, שבטן שלה בולט לחוץ ומתרחק מגופה, שהוא מסבת העובר המונח שם בבטנה, ולא מחמת עצמה. כן מתוך שישסו"ת הם שורש אל זו"ן, וזו"ן אצלם בבחינת עיבור ע"כ ישסו"ת בולטין ומתרחקין מגוף של עצמם, דהיינו מחסדים מכוסים, והם ממשיכים חסדים מגולים, בשביל זו"ן שהם העובר, שעי"כ נתצמצמו גם הם כי ע"כ שולט גם בהם צמצום הב'. (אות פ"ד)."

אלה דברים יותר קלים.

שוב.

"מהו בולט ויוצא לחוץ מהגוף. לד) בחינת ישסו"ת שמחזה ולמטה דאו"א, נבחנים לבחינת בטן של או"א הבולט ויוצא מחוץ לגוף דאו"א, כי גוף דאו"א הוא מבחינת חסדים מכוסים, שאין שום צמצום שולט עליהם. אמנם אבא הוציא אמא לחוץ אודות בנה, כי ישסו"ת שהם אמא קבלו לתוכם בחינת צמצום ב', כדי להמשיך תיקון ומוחין לזו"ן, כנודע. וע"כ נבחן, שבליטה זו שישסו"ת מתרחק לבחינת חוץ מגוף דאו"א, אינה מחמת עצמם, כי גם ישסו"ת הוא בחינת בינה כמו או"א ואין צמצום נוהג בהם אלא הבליטה לחוץ, דהיינו הצמצום הוא כדרך אשה עוברה, שבטן שלה בולט לחוץ ומתרחק מגופה, שהוא מסבת העובר המונח שם בבטנה, ולא מחמת עצמה. כן מתוך שישסו"ת הם שורש אל זו"ן, וזו"ן אצלם בבחינת עיבור ע"כ ישסו"ת בולטין ומתרחקין מגוף של עצמם, דהיינו מחסדים מכוסים, והם ממשיכים חסדים מגולים, בשביל זו"ן שהם העובר, שעי"כ נתצמצמו גם הם כי ע"כ שולט גם בהם צמצום הב'. (אות פ"ד)."

יפה. תראו איך החיים בתוך הצמצום דווקא מתחילים להתרחש, בזכות הצמצום, אבל הצמצום בעצמו לא שולט שם. זו אווירה של צמצום ובפנים אין צמצום.

קריין: אות ל"ה.

"מהי בחינה העליונה שביצירה. לה) כל נה"י מתחלקים על ג"ש, כנודע." זה בכלל. "ונה"י דא"א כולם הם מאירים רק בבריאה," זאת אומרת, לאריך אנפין יש נה"י, הנה"י האלו מאירים בעולם הבריאה, למטה מפרסא. "אבל בעולם היצירה אין שם רק ב"ש תחתונים דנה"י שהם האמצעים והתחתונים." של אריך אנפין. ובחינה עליונה דנה"י דא"א, דהיינו הג"ש העליונים דנה"י שלו, הם נמשכו אל היצירה רק בבחינת לבוש לשלישים אמצעים דנה"י דעתיק" הם מאירים בבריאה. ולעולם היצירה הם נמשכים רק כדי להיות לבוש לשלישים אמצעים. ולא מבחינת א"א עצמו, וע"כ נעשו לרישא מגולה, כי רק עתיק מתלבש בהם כנ"ל בתשובה ל' עש"ה. (אות רכ"ח)."

שאלה: לגבי האות הנוכחית לא ברור מה התפקיד של פרצוף עתיק?

עתיק מאיר למטה מטבור, הוא כתר דאצילות.

שאלה: כתוב פה שהשליש העליון של אריך אנפין הוא כלבוש ליצירה.

"לה) כל נה"י מתחלקים על ג"ש, כנודע. ונה"י דא"א כולם הם מאירים רק בבריאה," כל הנה"י דאריך אנפין מאירים בבריאה. "אבל בעולם היצירה אין שם רק ב"ש תחתונים דנה"י דאריך אנפין שהם האמצעים והתחתונים." שני שלישים של נה"י דאריך אנפין הם נמצאים גם בעולם היצירה. "ובחינה עליונה דנה"י דא"א, דהיינו הג"ש העליונים דנה"י שלו, הם נמשכו אל היצירה רק בבחינת לבוש לשלישים אמצעים דנה"י דעתיק ולא מבחינת א"א עצמו, וע"כ נעשו לרישא מגולה, כי רק עתיק מתלבש בהם כנ"ל בתשובה ל' עש"ה. (אות רכ"ח)." אין לנו עוד לבוש אחד. ולכן זה נקרא כ"רישא מגולה".

שאלה: אריך אנפין מסתיים בפרסא.

אריך אנפין הוא מסתיים בפרסא.

תלמיד: עכשיו אנחנו רואים שלמטה מהפרסא יש הארה של אריך אנפין ויש עתיק שיורד.

כן. [הארה] של עתיק של אריך אנפין. ודאי.

תלמיד: מה הקשר בין שתי ההשפעות האלה למטה מפרסא של עתיק מצד אחד שהוא יורד, ושל אריך אנפין שמאיר למטה?

זה קשר של שליטה. אם הוא מאיר בעצמו אז הוא שולט. אם הוא מאיר במקום שלא צריך כאילו להאיר כי ישנה פרסא, הוא עושה את זה לפי המקום שמושך, מזמין וקובע. זאת אומרת אותם החלקים של נה"י דעתיק, דאריך אנפין כשהם מאירים בלמטה מפרסא בעולמות בי"ע, הם מאירים כדי לעורר את הנשמות שנמצאות שם, הנשמות השבורות, בעיקר בשביל זה, כדי להעלות אותן להצטרף לאצילות.

תלמיד: אז מה ההשפעה השונה על הנשמות שנמצאות בבי"ע מהארת אריך אנפין ומהירידה של עתיק למטה?

קודם כל מעתיק. יש לנו דדי בהמה, שהם תוצאה מתנה"י דעתיק, שהם מאירים למטה והם מעוררים את הנשמות. מפני שעתיק זה צמצום א', לא שייך לצמצום ב', לכן הוא יכול להאיר לכלים השבורים אפילו, כי הם גם נמצאים כאילו ללא צמצום ב' וללא תיקונים. ועתיק יכול להאיר להם ולעורר אותם לתיקון. הם לא יודעים שזה תיקון, הם מתעוררים מזה.

פשוט, באה ההארה מלמעלה ואני פתאום מרגיש שיש לי קשר למהות הבריאה, למטרת הבריאה, לא-לוהות, למערכת, בשביל מה אני חי. מאיפה יש לי כאלה שאלות? הם כולם מאירים עלי מעתיק ואחר כך מאריך אנפין, ואני מתחיל לחשוב על משהו גבוה. איך אני השבור שחושב בעצם לפי הטבע שלי רק על מה שחסר לי כרגע ולא יותר מזה, ואין לי מקיפים ואין לי כלום, איך אני יכול לחשוב על מה שיותר מזה? דווקא בגלל ההארה של העתיק שהוא מאיר לי ממקום גבוה מאוד. אבל מה זה מקום גבוה? ששם התיקונים לרצון לקבל שלי האמיתי, שם הם התיקונים האמיתיים. ולכן, זה שייך לזה.

בדרך, הפרצופים שיש ביני לעתיק הם לא בשבילי, אני לא מבין אותם. הם עוסקים באיזה תיקונים כמה לתת, למי לתת, למי לעזור, למי לחבר, זה עובר לידי. מה שאם כן, עתיק הוא מדבר עלי, הוא מדבר על התיקון של הרצון לקבל בעצמו. הוא לא מדבר על התיקון אלא עם מה הרצון לקבל הזה קשור, מה הוא מקבל אחרי התיקונים. מה שהוא מקבל, מקבל. אתה שומע? המילה מקבל. אבל אחרי התיקונים זה לא חשוב לי, אבל מקבל, את זה אני רוצה. "אתה רוצה את מטרת הבריאה"? "תביא". "אתה רוצה הכול לדעת, בכל מקום להיות וכן הלאה?", "ודאי". "אבל בשביל זה צריך תיקון", "לא, על זה אל תספר לי". ככה זה עובד. ולכן, הארת דדי בהמה, שני שליש תתאין דנה"י דעתיק זו ההתעוררות הראשונה שמקבלים. איך אנחנו הגענו? רק בזכות זה.

קריין: "מהו, מהי בטם אמא.". אות ל"ו.

"מהי בטן אמא. לו) מקום השרשת צמצום הב' מכונה בשם בטן אמא, כי אמא היא הוי"ה דס"ג, שי"ה שבה, היא בחינת או"א עלאין וטעמים דס"ג, שאין להם חלק בצמצום ב', וע"כ הם ממולאין במילוי יודין וו"ה שבה, היא בחינת ישסו"ת, שהיא בחינת נקודות דס"ג, וע"כ יש בואו זו דס"ג מילוי א' המורה על צמצום ב', כי הקו שבאלכסונא ה"ס הפרסא המבדלת בין גו"ע לאח"פ, שי' עלאה ה"ס גו"ע הנשארים בהמדרגה, וי' תתאה, שהיא כמו ד', ה"ס אח"פ שירדו מהמדרגה ולחוץ, ושם היא מקום עיבור של הזו"ן, ששם מקבלים המיתוק דמדת הדין במדת הרחמים, וע"כ נקרא בטן אמא. וז"ס שאין גילוי נקבה מתחיל אלא במחזה ולמטה דאו"א, דהיינו הישסו"ת הנ"ל, סוד ואו דס"ג, אבל בג' הפרצופים הראשונים, עתיק וא"א ואו"א עלאין אין שם גילוי נקבה, להיותם נקיים לגמרי מבחינת צמצום ב'. כמבואר. (אות י"ט).".

מתחילה מישסו"ת.

קריין: שוב.

"מהי בטן אמא. לו) מקום השרשת צמצום הב' מכונה בשם בטן אמא, כי אמא היא הוי"ה דס"ג, שי"ה שבה, היא בחינת או"א עלאין וטעמים דס"ג, שאין להם חלק בצמצום ב', וע"כ הם ממולאין במילוי יודין וו"ה שבה, היא בחינת ישסו"ת, שהיא בחינת נקודות דס"ג, וע"כ יש בואו זו דס"ג מילוי א' המורה על צמצום ב', כי הקו שבאלכסונא ה"ס הפרסא המבדלת בין גו"ע לאח"פ, שי' עלאה ה"ס גו"ע הנשארים בהמדרגה, וי' תתאה, שהיא כמו ד', ה"ס אח"פ שירדו מהמדרגה ולחוץ, ושם היא מקום עיבור של הזו"ן, ששם מקבלים המיתוק דמדת הדין במדת הרחמים, וע"כ נקרא בטן אמא. וז"ס שאין גילוי נקבה מתחיל אלא במחזה ולמטה דאו"א, דהיינו הישסו"ת הנ"ל, סוד ואו דס"ג, אבל בג' הפרצופים הראשונים, עתיק וא"א ואו"א עלאין אין שם גילוי נקבה, להיותם נקיים לגמרי מבחינת צמצום ב'. כמבואר. (אות י"ט).".

כך זו החלוקה בבינה, אימא עילאה שהיא שולטת. למעלה הכול נקי, מהבטן שלה ומטה כבר מתחילה להיות בריאה. זה הפרצוף הכי חשוב בשבילנו. הראש שלו מגיע לחכמה, חכמה עילאה, מטרת הבריאה, מחשבת הבריאה, ומהבטן שלה ומטה, מחזה שלה ומטה, זה מקום העיבור של התחתונים והטיפול בהם, עד שהם עולים למעלה דרך החזה למעלה למעלה לראש דאצילות.

שאלה: בעל הסולם אומר, שחס וחלילה לתאר בטן בצורה הגשמית.

אתה שומע על בטן, זה מעורר בך איזה ריחוק.

תלמיד: כן.

למה?

תלמיד: כאילו מה אני צריך לצייר?

אני דווקא רואה גוף, אפילו בעולם שלנו, גוף של אישה הוא מערכת קדושה, היא נותנת חיים, מולידה. אני אומר לך ברצינות, זו מין מעבדה, או מפעל ליצירת החיים. מה זה גבר? זה כלום, נושא בתוכו זרע. האישה היא מפתחת, היא מארגנת, היא אחר כך מולידה, מניקה, יש לה מנגנון אדיר. היא כל כך מורכבת, מעליונים, מתחתונים. בעולם שלנו אנחנו רואים שהיא פחות קשורה לכל מיני מאורעות החיים כמו גבר, מפני שהיא כולה מכוונת להמשך החיים. אבל באמת, כל הבריאה היא בתוך האישה.

מה זה מפריע לך? ההפך, כשאני חושב על מערכות, זה פלא, זה פלא מה שיש. אל תיקח אישה, תיקח איזו חיה, אותו דבר. תראה מה שהבורא עשה, שיש התפתחות החיים, באיזה תכונות, באיזה צורות, זה מאוד מרשים.

תלמיד: "תלמוד עשר הספירות" זה סוג של קוד, שממנו אנחנו יכולים ללמוד, הוא שורש נגיד לבטן, לאישה, לוולד?

כן.

תלמיד: האם אנחנו יכולים ללמוד מזה, או לצייר מזה חידושים וזה סוג של נוסחה?

אני אגיד לך איך, פשוט מאוד. כל מה שאתה רואה בגשמיות, אתה יכול לתאר את זה ברוחניות רק בתנאי אחד, שיש להוסיף חוק השתוות הצורה. פשוט מאוד, חוק השתוות הצורה.

מתי, איך טיפת זרע יכולה להיות פתאום ברחם של אימא? כשיש ביניהם השתוות הצורה. מה זה טיפת זרע? הרצון שלי, יש לי כזה רצון, נקודה שבלב אחת. איך אני יכול להיכנס לאימא עילאה? לפי השתוות הצורה, שאני צריך להשוות את עצמי עם הבינה. בינה היא כולה להשפיע, לא לקבל כלום. אז אם אני אהיה ברצון שלי, בנקודה שבלב כמו הבינה, אני כבר נמצא בה. איך אני אחר כך מחזק את עצמי בזה? על ידי האגו שמתחיל להתפתח בי, ואני כבר שומר עליו כי האגו בא כדי לפתח לי אחיזה בתוך הרחם. אז אני עוד יותר ועוד יותר מוסיף להיות בנקודה שבלב שלי אחוז בבינה, בהשפעה עוד יותר ועוד יותר. וכך אתה יכול לקחת את כל ירחי הלידה ולראות איך אנחנו מתפתחים כעובר.

שאלה: הוא אמר כאן שהו', המילוי של א' הוא בעצם פרסא.

פרסא, אלכסון, שעומד בין כתר למלכות, באמצע פרסא.

תלמיד: זה האימא?

פרסא זו הסרעפת, שמבדילה בין אברי הנשימה לאברי העיכול בתוך גוף האדם, שכך הגוף מחולק.

תלמיד: זה קשור לבטן?

זה יותר מורכב. כמו שאנחנו למדנו גם עכשיו, הפרסא היא לא בדיוק מבדילה בצורה חדה בין אברי הנשימה ואברי העיכול, כי אנחנו רואים שיש הארה לבריאה, ליצירה, לעשייה ובאיזה תנאים זה קורה שם, בזה אתה כבר נכנס ל"תלמוד עשר הספירות", זה לא בצורה חדה כך נעשה. אבל בהחלט גם אצלנו הסרעפת נמצאת באלכסון, שהיא מבדילה בין שני החלקים.

שאלה: אמרת שעתיק לא קשור לצמצום ב'. איך זה יכול להיות, אם עולם האצילות יוצא כבר אחרי צמצום ב'?

כל פרצוף שיוצא אחרי צמצום ב' יוצא על הרשימו של צמצום ב' ואם יש בו בחינה חדשה שהיא לא השתתפה בצמצום ב', אז היא יוצאת בצמצום א'. לדוגמה, בזמן שבירת הכלים, הייתה קודם פעולת זווג דהכאה בנקבי עיניים דראש דס"ג, ויצא לנו עולם הנקודים בקטנות על רשימו ב'/א' צמצום ב'. אחר כך הייתה פעולה על הד'/ג' ונעשתה גדלות. אם הגדלות הזאת הייתה מוצלחת, אז היה גמר התיקון. אלא הייתה שבירה מפני שהיו שם כלים שלגמרי לא מוכנים לעבוד על מנת להשפיע.

נשבר עולם הנקודים. עולות רשימות חדשות לראש דס"ג, אבל הכלים השבורים נפלו למטה, למקום בי"ע. יוצאים פרצופים על הרשימות החדשות. רשימות שהן שתוצאה מעולם הנקודים זה רשימו א'/שורש צמצום ב' וד'/ג'. מזה יוצא עולם האצילות.

איך יוצא עולם האצילות? הרי שם זה א'/שורש בלבד, איזה רשימו יכול לצאת? א'/שורש מצומצם בצמצום ב'? זה הרשימו הכי קטן שיכול להיות, זו צורת החיים המינימאלית, איך יכול להיות שיוצאים ממנו פרצופים? פשוט מאוד, מפני שעולם האצילות מחובר לעולם הנקודים, ובעולם הנקודים נשאר כל הראש של עולם הנקודים, הראש לא נשבר, רק הגוף נשבר, ואז כל הפרצופים האלה שיוצאים בעולם האצילות על רשימו א'/שורש מצומצם, הם מתחברים עם ראש דעולם הנקודים, כתר ואבא ואמא. ומאז, מהחיבור הזה הם מתחילים להוליד את כל הפרצופים דאצילות.

השאלה היא כך, הרשימו קובע, ולכן הפרצופים של עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא באצילות, הם פרצופים מאוד גדולים, הם מתחברים לכתר ואבא ואמא דנקודים. עתיק לוקח חצי עליון דכתר דנקודים, אריך אנפין לוקח חצי תחתון דכתר דנקודים, אבא ואמא לוקחים את האבא ואמא דנקודים. יש שם עוד תוספות, פעם עשינו בזה טבלאות מי לוקח את מי.

בקיצור יש בעולם האצילות כלים, כלים גדולים. אין בזה שום בעיה. הם לוקחים את הכלים האלה מעולם הנקודים. כי עולם האצילות הוא אותו עולם הנקודים, רק שלוקח בחשבון את כל השבירה ומשחזר את עצמו, מתקן את עצמו. זה בעצם מה שקורה.

שאלה: אנחנו אומרים שחכמה לא יכולה לרדת מתחת לפרסא, אבל לפי התיאור בקטע האחרון שקראנו י' תתאה יורדת בכל זאת מתחת לפרסא שעומדת באלכסון, וגם הפרסא עצמה, חשבתי שזה הו' למעשה שנמצאת בא' שמפרידה בין שני היוד"ים. ופה כאילו הו' נמצאת כאילו בתוך הי'.

אני לא יודע על מה אתה מדבר. אנחנו מדברים באמת על ו', שהיא כפרסא מבדילה בין שני היוד"ים, כך שי' אחת היא למעלה מפרסא, וי' שנייה למטה מפרסא, כדי שגם למטה מפרסא יהיה לנו אור החכמה. האותיות לא מדברות רק על המצב של עכשיו, אלא על מהות האותיות.

תלמיד: איך החכמה יורדת מתחת לפרסא אם אמרנו שאחרי שבירת הכלים בעולם הנקודים אי אפשר שחכמה תרד מתחת לפרסא? פה אנחנו רואים שהחכמה כן יורדת מתחת לפרסא.

עדיין לא. עכשיו רק הארת החכמה שמגיעה מעתיק ששם יש צמצום א' יכולה להאיר והיא לא מאירה לכלים דקבלה, היא מאירה כדי לעורר את הכלים. נניח אתה, עדיין בלי מסך ובלי אור חוזר, אתה יכול להתעורר רק מאור החכמה. מה חשוב לך? כסף, כבוד, מושכלות, משהו, לא יותר. ככה זה אצל כולם. אז איך לעורר אותך? יגידו לך, אבל אתה תבוא לשיעור בוקר לא בשלוש בלילה, תבוא בשתיים עשרה בלילה כמו דוד המלך שהיה קם בשתיים עשרה בלילה והתחיל ללמוד, אנחנו נדבר על ההשפעה, כל הזמן איך להשפיע, איך לתת, איך לתת ולתת ולשכוח על עצמי. אתה תבוא?

תלמיד: אם אני אדע שהחכמה תתגלה.

אם אתה תדע, ודאי. חכם.

תלמיד: ממך אני לומד שיש חכמה עילאה שרוצה להתגלות.

לכן יש הארה מעתיק שהוא מאיר. הוא משחד אותך, הוא אומר "בוא הנה, יש כאן משהו לגנוב" ואתה מגיע. זה נקרא "מלא לשמה באים לשמה". מה זה "לא לשמה"? על מנת לקבל. אני אדע את מטרת החיים, מהות החיים, אני אשלוט בחיים, אני לא אהיה כמו האחרים, אני רוצה להשיג משהו בחיים שלי. ככה זה, וזה רק מהארה דעתיק, הארת חכמה.

תלמיד: עתיק זה חכמה או הארת חכמה?

אין חכמה. חכמה זה רק בגמר התיקון, אנחנו לא יודעים מה זה בכלל. עד גמר התיקון מה שאנחנו מקבלים זה קו דק מאוד, הארת חכמה בלבד. גם הארה, אנחנו לא מתארים לעצמנו על איזו עוצמה אנחנו מדברים. גם הארת חכמה היא עוד לא בשבילנו.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-11-10_lesson_bs-tes-16_n1_p2_X8MUvDpC