שיעור בוקר 28.05.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1438,

אגרת י''

1. קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמוד 1438, אגרת י'.

   אגרת י'

ב"ה חקת ו' אלול, תשט"ו לונדון

"לכבוד החבריא שיחיו

מאוד אני מתפלא שעוד לא השגתי מאף אחד שום תמונת אות, חשבתי שאני אקבל מעשה ידי כל אחד ואחד, היינו שכל אחד יפרט מעשיו, מבחינת "כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך". "שמיך", היינו עבדות שהם לשם שמים, והם נכרים ממעשה אצבעותיך. זאת אומרת, על ידי שכל אחד ואחד משתדל לעבוד בבחינת לאוקמא שכינתא מעפרא, שיקוים, "וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר הנה אלקינו זה" וכו'.

וצריכין לדעת, כי עבודה הוא בבחינת הימין, שהוא כמו שכתוב "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". שהאדם צריך לילך בתמימות, היינו להאמין שה' יתברך הוא שלם ואינו בעל חסרון חס ושלום. וזה אפשר להרגיש רק בסוד "ימין ה' רוממה", היינו בבחינת רוממות ה' יתברך, שצריכין לצייר גדלות ה' יתברך.

והאדם כל דבר שהוא עושה הוא משמש את המלך, וכל מצוה שעושים הקדוש ברוך הוא מקבל נחת רוח, וכשמתפללים אזי הקדוש ברוך הוא שומע את התהילות והתשבחות, מה שהאדם שר ומזמר לה'.

וצריכין לצייר, הלא יש כמה אנשים בעולם כולו, שה' יתברך לא נותן להם הזדמנות לשמש לפניו יתברך ולעשות לו נחת רוח, אלא שמרחק אותם. ואפילו כשעושים איזה מצוה, אין זוכרים או אינם מאמינים, שה' יתברך רואה ושומע מקבל ומתחשב עם מעשי התחתונים. וה' יתברך מרחק אותם, בזה שלא נותן להם הזדמנות לחשוב או לעשות או להאמין.

ומי שה' יתברך רוצה לקרב, אזי נותן לו מחשבות טובות, דהיינו שיזכור בעת עשית המצוה, שעושה את המצוה לשם ה', או פשוט בעת עשית הברכה שאומר "שהכל נהיה בדברו", הוא אומר מטעם הרגילות, ובשעת מעשה הוא לא שׂם על לבו שמדבר לה' יתברך. או בכלל, שלא ניתן לו ההזדמנות לעשות ברכה אפילו מטעם רגילות.

ואם האדם מצייר, שה' יתברך נותן לו הזדמנות לעשות מצוה מטעם נחת רוח ליוצרו, אפילו פעם אחת בחודש, ולשמש את המלך אפילו פעם בחדש דיים, אמר אביי, הלכך צריך למימרא מעומד. "עמידה" נקרא שלימות הקומה, כידוע.

היינו, שהאדם צריך לומר בקומה זקופה, ולהיות בשמחה אם נותנים לו הזדמנות לשרת את המלך, ולאנשים אחרים לא. ואז ה' יתברך הוא שלם. היינו שצריכים לומר, ששמו של הקדוש ברוך הוא, היינו השם "טוב ומטיב" מתגלה ומאיר לאדם בתכלית השלימות.

וגם האדם ששלם, היינו שיש לו עוד יתרון בתורה ומצוות ומעשים טובים. מטעם כי כמה שהאדם עושה למשרת המלך, גם כן לא מגיע לו. כי האדם צריך (לדעת), שיש הרבה אנשים בעולם, שה' יתברך לא נותן להם לעשות שום עשיה לשמו יתברך וכו'.

אבל צריכין ללכת גם בקו שמאל, היינו ברוח ביקורת אם זה אמת, אם האמונה שלו היא בשלימות, אם המעשים שהוא עושה אם הם בתכלית הטהרה והקדושה, בלי שום פניות צדדיות, אם השם טוב ומטיב נבלע באיברין וכו'.

ואז הקו שמאל במחלוקת על הקו ימין. היות שהוא רואה, אם הוא עושה חשבון צדק, שהכל הוא להיפוך חס ושלום. אזי נעשה מחלוקת בין הקוין בין ימין ושמאל. ואם לא עוסקין בבחינת קו האמצעי, אז השמאל מבטל את הימין, ונמצא "חכמתו מרובה ממעשיו", היינו שעושה ביקורת יותר מכפי מעשים טובים שהוא עושה.

נמצא שנופל לגהינום, הנמשך מקו שמאל. ויש גהינום של אש התאוה, או שלג שמצטנן מעבודה ואין לו חשק להיות רק במצב של מנוחה ועצלות ושינה וכו'. וצריכין להתגברות ולתפלה, שה' ירחם מהשמים שיוכל להמשיך את הקו האמצעי, היינו שמכניע את הקו שמאל תחת הימין. היינו שאומר, הגם לפי רוח הבקורת אזי השכל מחייב אחרת, והוא הולך למעלה מהדעת.

נמצא בזה, שהקו האמצעי השביח את קו הימין. שטרם שהמשיך הקו שמאל, והוא הלך בימין, אזי הוא חשב שגם הדעת מחייב את היגיעה בעבדות ה' יתברך. ולאחר שהמשיך את הקו שמאל, אזי כשמכניע לצד ימין, אזי ניכר שבוחר בימין אפילו שיש לו דעה אחרת מבחינת שמאל.

לכן צריכים לזכור, בזמן שהולכין להמשיך עבודת השמאל, שהכוונה יהיה רק בכדי להראות שאפילו שיש שמאל, מכל מקום הוא בוחר בימין. ולכן צריכין לחלק את זמני העבודה. ולא יתערב אחד בשני.

כתבתי את בחינת האחוריים של ג' הקוים וכשזוכים אזי ממשיכים את הג' קוים בבחינת פנים.

ותזכו לכתיבה וחתימה טובה.
ממני ידידכם ברוך שלום
באאמו"ר יהודה הלוי אשלג"

שאלה: נראה שלעורר את השמאל בזמן מסוים, באופן קבוע ובמידה נכונה, אחרי הכנה נכונה, זה דבר הכרחי.

כן.

תלמיד: האם אפשר לעשות את זה בעשירייה או באיזו צורה שתחייב את האדם, ולא שיפספס את זה?

אם עובדים על זה אז הבורא מעורר את השאלות האלה, וכדי לענות עליהן כל העשירייה עושה מאמץ.

תלמיד: רב"ש אומר שצריך להיות רוב הזמן בימין ובזמן מסוים, נפרד, מובדל, מיוחד לזה, צריך לעורר את השמאל, כשברור שמעוררים אותו רק לצורך תוספת בימין ולא ליפול לתוכו.

כן.

תלמיד: זו עבודה פרטית של האדם?

כן.

תלמיד: האם זה שייך לעבודה בעשירייה? למשל העשירייה אומרת, בוא ניקח חצי שעה ביום וביחד נעורר או נאפשר לעורר את השמאל?

הכי נכון בשבילנו שכל אחד, מדי פעם, לאו דווקא בשעה מסוימת, יחזור לבדיקה, לביקורת, לתפילה עד שמתחזק הימין שלו מתוך עבודה על השמאל.

תלמיד: מה הקריטריון לעשות את זה אם זה לא בשעה נתונה ולא עם החברים?

שהאדם משתוקק להתקרב כל הזמן לבורא, בכל מיני הזדמנויות, וכך מגדיל את הביקורת שלו, את הבדיקה שלו, והולך קדימה.

תלמיד: אדם צריך לחפש הזדמנויות שמתאימות לדבר.

כן.

שאלה: רב"ש אומר שמהשמאל נמשך עצלות, שינה וגיהינום. איך אדם שנכנס לשמאל בשליטה, גם יוצא ממנו?

בזה שלא השמאל מנהל אותו, אלא הוא מנהל את השמאל. בכמה ואיך, הוא קובע.

תלמיד: איך עושים כך שהעשירייה קובעת מתי יוצאים ולא מתנהלת על ידי השמאל?

בעשירייה אני לא חושב שכדאי, לפחות בינתיים, אבל כל אחד שהולך בשמאל, שימדוד את עצמו, שיבדוק את עצמו, יברר, יבקר ויקבע כמה הוא רוצה להישאר בשמאל והאם כבר ישנה הזדמנות לעלות משמאל לימין ולקו אמצעי.

שאלה: רב"ש אומר לא לערבב בעבודה בין ימין לשמאל. למה? הרי אם אדם עובד בימין ומתגלה ביקורת על העבודה שלו, זה טבעי. מה זאת אומרת לא לערבב?

הוא צריך בדיוק לדעת מה הוא עושה, למה הוא נמצא במצב הזה, ואז הוא יתרגל לעבוד כך שברגע שיש לו הזדמנות לעבור לקו שכנגד, למצב כ-נגדו, הוא ישתמש בזה.

תלמיד: זאת אומרת, אם הוא עובד בימין ומתעוררת ביקורת הוא צריך להשתמש בה, הוא צריך לעבוד אתה.

כן.

תלמיד: הוא ממשיך ואומר, "וצריכין להתגברות ולתפלה, שה' ירחם מהשמים שיוכל להמשיך את הקו האמצעי, היינו שמכניע את הקו שמאל תחת הימין. היינו שאומר, הגם לפי רוח הביקורת אזי השכל מחייב אחרת, והוא הולך למעלה מהדעת." למה להכניע שמאל תחת הימין נקרא קו אמצעי?

לזה הוא מגיע. הוא היה בביקורת ובקו שמאל ועכשיו הוא מכניע אותו תחת הימין, אז הוא יוצא מהרגשת הביקורת, מתעלה למעלה מהשמאל.

תלמיד: כשהוא כותב קו אמצעי, למה הוא מתכוון?

קו אמצעי, מפני שנמצא בין ימין לשמאל. עדיין אין לו דעה ברורה שנמצא בשמאל וגם לא בימין, אבל בעבודה שלו הוא סומך על זה שנמצא בשמאל, ולכן כשמתעלה מעליו זה הסיכום הטוב מהעבודה שלו.

תלמיד: מהו הסיכום הטוב בעבודה בין הקווים, לאיזו תוצאה הוא צריך לשאוף?

האדם צריך לשאוף למצב שהוא לא נמצא בביקורת על מצבו, אלא הוא מצדיק את הבורא.

שאלה: רב"ש כותב פה, "הקו האמצעי השביח את קו הימין. שטרם שהמשיך הקו שמאל, והוא הלך בימין, אזי הוא חשב שגם הדעת מחייב את היגיעה בעבדות ה' יתברך. ולאחר שהמשיך את הקו שמאל, אזי כשמכניע לצד ימין, אזי ניכר שבוחר בימין אפילו שיש לו דעה אחרת מבחינת שמאל. לכן צריכים לזכור, בזמן שהולכין להמשיך עבודת השמאל, שהכוונה יהיה רק בכדי להראות שאפילו שיש שמאל, מכל מקום הוא בוחר בימין."

נראה שגם אצלנו, כשיש כנס וחיבור טוב, אנחנו נמצאים בימין וזה נותן רגיעה, הדעת של האדם מסכימה שאנחנו בחברה טובה ולפעמים זה קצת מרדים. נראה שהמקובל כל הזמן רוצה מבפנים להיות נצרך לבורא ולהיות בכל זאת ביגיעה פנימית. האם מקובל, אחרי שיש לו שלמות, מרגיש שיש לו בעיה להישאר בזה? שאם הוא יישאר בזה קצת יותר מדי, זה יתקלקל?

כן.

תלמיד: אז היוזמה שהוא לוקח על עצמו לעורר שמאל היא מתוך הבנה שהוא צריך לעלות למשהו יותר נעלה בעבודה?

כן. זה כמו שיש לך איזה מאכל ואתה צריך להוסיף לו מלח, פלפל וכן הלאה, אז אתה צריך להיזהר להוסיף בכמות מסוימת ולא יותר, אחרת יצא במקום תיקון, קלקול.

שאלה: רב"ש כותב, "ולכן צריכין לחלק את זמני העבודה. ולא יתערב אחד בשני." למעשה, להיכנס לשמאל דורש הכנה. מהי ההכנה?

שיהיו לאדם כוחות על אף שהוא עובר ביקורת, להתעלות למעלה מהביקורת ולשייך את עצמו לעבודה כמו שהיא מתגלה.

תלמיד: אם כך הוא צריך להיות ממש במצב טוב, מאוזן, כשהוא נכנס לשמאל?

נאמר, כן.

שאלה: האם לאדם שלומד קבלה ועדיין לא נמצא בהשגה יש ימין ושמאל?

באופן יחסי.

תלמיד: הבוקר היו לי ביקורות על חברים, הוא לא ככה והוא לא ככה. מהי בדיוק ביקורת?

ביקורת היא כשאתה בודק אותם כלפיך, איך היחס שלך אליהם. וכאן אתה צריך להיות זהיר, שאתה מרגיש אותם, מקבל אותם לפי הכלים שלך.

תלמיד: הביקורת היא לא בהכרח כנגד משהו?

כנגד, ודאי. הביקורת חייבת להיות כנגד תנאים כלשהם, והתנאים הם תנאים של האדם, מה נראה לאדם.

תלמיד: אז ברגע שאני מגלה את הביקורת כלפי חבר שבעיניי לא עושה משהו נכון, יש פה תפילה?

כן.

תלמיד: וזו העבודה, זה יחסית ימין ושמאל?

כן.

שאלה: הוא כותב, "נמצא שנופל לגהינום, ... ואין לו חשק להיות רק במצב של מנוחה ועצלות ושינה וכו'". איך אדם שנופל להרגשה כזאת יכול בכלל להצדיק את הבורא?

למה לא?

תלמיד: למה כן?

אתה נופל לתוך שינה, לתוך ניתוק מכל הדאגות, ולא חושב על כלום מלבד איך לא להיתלות בדברים שיכולים לשבש אותך.

תלמיד: זו הסכמה עם המצב, הוא כאילו נכנע ומקבל עכשיו את המצב הזה שהוא שוקע לתוכו.

נגיד.

תלמיד: איך למצוא עוד נקודה שהוא מצדיק את הבורא על מה שהוא מעביר אותו?

מכך שהוא בטוח שכל מצב הוא יותר מתקדם מהמצב הקודם, והוא חייב עוד ועוד לעורר אותו ולעלות מעליו למצב הבא.

תלמיד: הוא כותב," וצריכין להתגברות ולתפלה, שה' ירחם מהשמים שיוכל להמשיך את הקו האמצעי, היינו שמכניע את הקו שמאל תחת הימין". מה הם רחמי השמים האלה, הרחמים של הבורא?

הם מדרגה יותר גבוהה ממה שהאדם נמצא.

תלמיד: מתי הבורא מחליט לרחם על האדם?

זו שאלה פתוחה.

שאלה: הוא כותב שיש אנשים שהבורא לא נותן להם הזדמנות והוא מרחיק אותם, וכאלה שהוא נותן להם הזדמנות ומקרב אותם. במה זה תלוי אם הבורא יקבע לקרב או להרחיק את האדם?

אני לא יכול להגיד בדיוק. אבל בטוח שזה תלוי בעבודת האדם במצב הקודם.

תלמיד: למה אתה צריך לשים לב במצב הנוכחי שלך, כדי שבמצב הבא הבורא יקבע לך קרבה ולא ריחוק?

זה מהתהליך שהאדם עובר. או שהוא זקוק לעלייה או לירידה, או לא לזה ולא לזה, אלא צריך בעצמו עדיין לתת תפילה שהבורא יטפל בו.

תלמיד: מה תלוי באדם אם בסופו של דבר הכול נקבע אם הבורא ירצה לקרב אותך או להרחיק אותך?

באדם תלוי להתחבר לחברים ולהשתדל על ידי הקשר איתם להגיע למצב יותר מתקדם. נגיד שהוא רוצה להידבק בחברים, אז מהמצב שהוא יכול להשיג מעצמו עליו לעזור להם לעלות, הוא משתמש בכוחותיו כדי להעלות אותם.

שאלה: אני מכיר שני מצבים של שמאל. אחד, כמו שמתואר במאמר, שאדם ביוזמתו נכנס כדי לבדוק את האמונה שלו, ואז יש לו כוונה, למה הוא נכנס. יש מצב אחר שאדם פתאום נקלע לביקורת, הוא לא התכוון לזה, הוא לא הזמין את זה, אין לו כוונה, ועכשיו הוא במצב הזה. לגבי המקרה השני, האם זה אומר שהייתה לאדם הזדמנות מיוזמתו להיכנס למצב הזה והוא פספס את ההזדמנות, ואז הבורא הכניס אותו לשם?

יכול להיות.

תלמיד: ואז מהי העבודה של האדם?

השאלה אם הוא היה בכלל מודע לזה. אם הוא היה מודע לזה, אז זה כבר משהו אחר, אז הוא יכול לתקן את הזלזול שלו בהזדמנות שלא השתמש בה לנכון. ואם זה לא היה כך, אז הוא ממשיך ברגיל.

שאלה: הוא כותב שאם הולכים לשמאל, אז שמאל מבטל את הימין, ואם הולכים לימין, אז צריך להכניע את השמאל, זאת אומרת צריכים להיות כל הזמן שני מצבים. איך יכולים להיות שני מצבים? איך להחזיק את זה?

לא יכולים להיות שני מצבים. הם לא מתחברים למצב שלישי, ולכן הם מבטלים זה את זה.

תלמיד: האם גם ימין מבטל את שמאל?

ימין מבטל את שמאל ושמאל מבטל את ימין.

שאלה: כשהוא כותב פה על ביקורת, אני מרגיש שההגדרה היא על הכול. יש אנשים שאומרים שביקורת זו ביקורת על החברים, ביקורת על הבורא, ופה הוא כותב שביקורת היא רק כשאדם עושה ביקורת כלפי העבודה שלו, אם היא בטהרה, אם היא נכונה.

כן.

תלמיד: האם זאת ההגדרה הנכונה של ביקורת כלפי קו שמאל?

כן.

תלמיד: וכשמתעוררת ביקורת על החברים או על הבורא, האם זה משהו אחר, זה לא נחשב קו שמאל?

למה לא?

תלמיד: הוא כותב פה שביקורת היא כשבן אדם בודק אם העבודה שלו היא נכונה ואמיתית, אם האמונה שלו אמיתית.

כן.

תלמיד: אז ביקורת על הבורא זה נשמע משהו אחר.

זו גם ביקורת.

תלמיד: למה צריך להכריע יותר לקו ימין? אני אסביר את השאלה. בגלל שנראה שביקורת היא כלי הרבה יותר חזק, הרבה יותר מועיל, למשל, ככל שבן אדם נהייה מומחה במשהו, אז הוא עושה הרבה יותר ביקורת לפני פעולה קטנה. אז למה צריך דווקא בעבודה להכריע לכיוון קו ימין?

כי אתה עושה ביקורת לא על מה שהבורא עושה לך, אלא על איך אתה מקבל את הפעולה שלו.

שאלה: איך הימין מתחזק מתוך העבודה על השמאל? מהי העבודה על השמאל?

שמאל זו הגבלה, החלטה אגואיסטית. שמאל זה הרצון לקבל שמתגבר.

שאלה: מה יש בקו שמאל שנקרא "גיהינום"?

אין שם שום איזון עם הימין, הוא לא מאוזן וכך הוא עובד. הוא לא יכול לצאת מזה.

שאלה: למה בנקודה של גילוי השמאל האדם צריך ללכת למעלה מהדעת ולא לדרוש שכבר יגיע לכוונה אמיתית לתמיד?

מהמצב שהוא נמצא בשמאל הוא לא יכול להגיע לקו האמצעי, כי השמאל דורש ממנו עוד יותר להיכנס לשמאל.

שאלה: למה עבודה בקו שמאל מגדילה את העבודה באמונה למעלה מהדעת? האם אי אפשר להמשיך אמונה בקו ימין?

לא, איך? על סמך מה? אלא דווקא כשיש לו עוד יותר ביקורת, עוד יותר התנגדות, אז הוא צריך לעורר את השמאל יותר.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה שכתוב, "ויש גהינום של אש התאוה, או שלג שמצטנן מעבודה"?

אלו כוחות שמתגלים באדם ומפריעים לו להתפתח או מימין או משמאל, ואדם צריך להשתדל לשמור על עצמו לא להיכנס לא לזה ולא לזה.

שאלה: למה הכוונה צד האחוריים של ג' קווים?

אלו כלים דקבלה של המצב הבא, שיש לאדם הזדמנות למלא אותם.

תלמיד: למה הכוונה כשאנחנו מדברים על אחוריים של ג' קווים?

שזה כלים דקבלה של המצב הבא ויש לאדם הזדמנות למלא אותם.

שאלה: בסוף האיגרת כתוב "כתבתי את בחינת האחוריים של ג' קווים", איך אנחנו עובדים עם בחינת אחוריים של ג' קווים, מה העבודה?

צריכים ללמוד.

תלמיד: אם אנחנו לא עובדים בקו אמצעי השמאל מתגבר על הימין, אז מהי העבודה בקו האמצעי?

עבודה בקו האמצעי שאנחנו תמיד נרצה להרגיש את הקו שמאל ולראות איך אנחנו מתעלים מעליו כדי דווקא להשתמש בו.

שאלה: מה המקור של קו ימין וקו שמאל? אם יש רק בורא אחד טוב ומיטיב, למה יש שני קווים?

אחד בולט יותר מהאחר, כי יש לנו הבדל בין להשתמש ברצון לקבל שלנו לבין ברצון להשפיע של הבורא. לכן כביכול כשאנחנו קשורים למשפיע אלינו, אנחנו יכולים להיות יותר קרובים אליו או יותר קרובים לטבע שלנו. וכאן זו כבר הבחירה במה אנחנו בוחרים, איך אנחנו בונים את עצמנו.

שאלה: הרב"ש אומר לנו איך ללכת בקו ימין. הוא כותב " וצריכין לדעת, כי עבודה הוא בבחינת הימין, שהוא כמו שכתוב "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". שהאדם צריך לילך בתמימות, היינו להאמין שה' יתברך הוא שלם ואינו בעל חסרון חס ושלום". אני שואל על התמימות שהיא מוזכרת בהמון מקומות, "אשרי תמימי דרך" כתב לנו דויד המלך ו"תורת ה' תמימה", ויש עוד. תכונת התמימות זה תכונה שהיום היא לא מצויה, זה יותר מקושר לאנשים, אני מתכוון בכלל בעולם הגשמי, ואנחנו גם חלק מהעולם הגשמי, גם לי יש תמיד הרגשה שאני יודע ואני מבין ועשיתי מספיק. איך משיגים את התכונה הזאת של תמימות דרך?

תמימות זה נקרא למעלה מהדעת ולזה צריכים הרבה תרגילים עד שהבורא נותן לנו רוח כזו שאנחנו עולים לתמימות.

שאלה: אמרת שיש להשתדל לא להימצא בקו ימין ולא בקו שמאל, אז איך לפעול נכון שאתה מגלה בפנים גם ביקורת אבל גם גדלות המטרה, איך לעבוד נכון?

לעלות ימין מעל השמאל.

תלמיד: וגם לא להיות בקו ימין באותו זמן?

לעלות ימין מעל השמאל אבל לא לסתום את השמאל.

תלמיד: אבל קו ראשון שולל את הקו השני אז איך ניתן לעלות ימין על השמאל בלי לסתום את השמאל?

נלמד את זה.

שאלה: אם הבנתי נכון הפנייה בשמאל לבורא היא רק ביקורת על עצמי, על העבודה שלי. איך יחד עם זה לפתוח את הלב באמת מול הבורא? איך האדם לומד לפתוח את הלב ככה? איך זה משתלב מצד אחד להגביל את עצמי מאוד, לדבר רק על השמאל שלי, מה אני עושה לא בסדר, ומצד אחד זה לדבר בכנות עם הבורא, זה כאילו סותר.

למה? שמאל את בטוח מקבלת מהבורא.

תלמידה: כן, אבל לפעמים בלב של אדם יש כול מיני דברים שהם לא רק ביקורת על עצמו ואז הוא סותם אותם כביכול.

אבל הוא מרגיש לפחות במשהו שזה שלילי או לא.

תלמידה: כן. אז פתיחת הלב מול הבורא היא תמיד בתוך המגבלות האלה, תמיד מתוך זהירות?

כן.

תלמידה: ואיך יוצאים משמאל, איך מסיימים את זה?

לצאת משמאל זה רק על ידי זה שאנחנו הולכים למעלה מהדעת בימין.

תלמידה: עכשיו נניח הייתי בשמאל איזה עשר דקות, איך אני עכשיו יוצאת מזה, מה אני עושה? מה אני אומרת?

שזה הכול בא מלמעלה ואת רוצה להתעלות מזה ולהשתמש רק בכוח השפעה.

תלמידה: אני לא מבקשת תיקון על שום דברים שהעליתי?

זה התיקון עצמו.

שאלה: רב"ש כותב בתחילת האיגרת "וצריכין לצייר, הלא יש כמה אנשים בעולם כולו, שה' יתברך לא נותן להם הזדמנות לשמש לפניו יתברך ולעשות לו נחת רוח, אלא שמרחק אותם", ואז הוא ממשיך "וה' יתברך מרחק אותם, בזה שלא נותן להם הזדמנות לחשוב או לעשות או להאמין". האם מדובר על מישהו שהוא לא נמצא בדרך או שזה עלינו?

לא, מדובר רק על אלו שדווקא נמצאים בדרך. אבל יש מצבים למיניהם.

תלמיד: וזה אותו מצב שמאל שאנחנו מדברים?

כן ולא.

תלמי: ואיך לצאת מהמצב הזה? כלומר אם חבר מרגיש שהוא בכלל לא נמצא בכיוון?

רק לתת דוגמה.

שאלה: אני מנסה להגדיר את העבודה בשמאל. איזו שאלה האדם שואל את עצמו כשעובד בשמאל?

מאיפה אני יכול להגיד ככה סתם? איך הוא יכול לעלות למעלה מהמצד שלו עוד יותר. הוא בודק את המצבים שלו, מוציא מהם מצב שנראה לו כמצב שמתגלה ברצון לקבל שלו ורוצה לראות בו מצב יותר נעלה.

שאלה: יש סכנה ליפול לקליפות מצד ימין, עבודה בימין?

כן.

תלמיד: ובגלל זה חייבים לעבוד גם בשמאל כדי לא ליפול לקליפות לימין?

קליפת ימין בדרך כלל היא קליפה קשה.

שהוא לא,

תלמיד: קו ימין זה שלמות מבחינת חיסרון וקו אמצעי זה שלמות מבחינת התכללות?

אפשר להגיד כך. כן.

שאלה: כשאדם נמצא כבר בשמאל איך להיזהר לא להוריד את העשירייה?

הכי נכון לחשוב איך לעלות את העשירייה ואז בטוח לא יעשה את הפעולה לירידה. זה מה שאני יכול להמליץ.

שאלה: האם נכון להתייחס לקו ימין כחוסר כוונה?

יכול להיות.

שאלה: רב"ש כותב את האיגרת לחבריא והוא גם אומר שכול אחד ואחד ישתדל לעבוד וכול אחד ואחד מראה באצבעו וכול אחד ואחד יעשה. הוא מדבר על זה שצריך להרגיש איך ה' יתברך - שלם ולהרגיש שעושים מצוות לשם ה'. אנחנו יכולים להגיד שאדם הוא עולם קטן, שיש את כל המצבים באדם אחד אבל יותר קל לנו לראות את זה בעשירייה. יכול להיות שבזמן מסוים בעשירייה החברים בקו ימין, בקו שמאל, ומעל זה צריך לראות שמשהו שלם קורה פה?

כן. ודאי. העשירייה באה ממצב השלם.

תלמיד: מה זה נקרא שיש בעשירייה עבודה שהם פועלים לשם ה'?

עשירייה יכולה לכוון לשם ה'.

תלמיד: מה זה אומר?

זאת אומרת לממש עשר ספירות בשלמות, לדרוש את זה לפחות.

שאלה: מה האווירה שצריכה להיות בעשירייה? אם בעשירייה יש חברים שנמצאים בכל זמן במצבים שונים, איך מעל זה שומרים על רוח כללית בין החברים, על פני כל המצבים שעוברים? שתהיה רוח שהפעולה שלהם לשם ה'. יש שם איזו פעולה של אהבה, אולי חיבור, אולי משהו שמכוון לא לתועלת עצמם, לא לתוך העשירייה אלא החוצה. מה צריך להיות בעשירייה שמחבר בין שונים למשהו אחד?

שמבטלים זה את זה וכל אחד מבטל את עצמו.

שאלה: אני דווקא רוצה ללכת לכיוון הימין. אם האדם רוצה לעלות הודיה או ברכה לבורא והוא מרגיש שהבורא מונע את זה ממנו. למה זה קורה?

כי אדם דורש אולי יותר מידי.

תלמיד: האם הודיה לבורא זו דרישה?

לא. אבל מה אתה אומר אחר כך?

תלמיד: מברך אותו, מודה לו על מה שהוא נתן.

כן. ואחר כך?

תלמיד: ולפעמים אתה רוצה לעשות את הפעולה הזו ואתה רואה בכוונה שהוא הכשיל אותך בזה.

כן, ואחר כך?

תלמיד: למה הוא יכול להכשיל אותך בפעולה של הודיה?

כדי לקדם. כדי להראות לאדם גם משמאל וגם מימין את כל ההזדמנויות, האפשרויות - שאדם יבחר.

תלמיד: הוא כותב שאם הוא נותן לאדם פעם בחודש לעשות לו נחת רוח אז צריך להודות לו.

כן.

תלמיד: אבל אתה מרגיש מן כאב כאילו שאתה לא מצליח ואתה יודע שאתה רוצה ואתה מוכן לזה וזה לא עובד, כאילו איזה קיר חסם לך את זה או השכיח לך את זה.

הכול הבורא נותן. גם הרגשה הזאת והפרעות כדי שאדם יתעלה למעלה מזה, הכול תרגילים.

תלמיד: האם גם בהודיה יש תרגילים חוץ מהשמאל?

כן בטח.

שאלה: מאוד מורגש איך הרב מקדם אותנו בשני קווים, פעם ימין, פעם שמאל. בהתחלה נראה לתלמיד שיש דברים שהם סותרים, עד שהוא פתאום שומע מאיזה חבר שככה הרב מקדם אותנו, פעם ימין פעם שמאל. זה לא סותר, זה משלים.

בהקשר התובנה של התלמיד, של העשירייה. מה זה שם הקו האמצעי, כשמבינים להכניע את הראש וללכת אחרי מה שהרב אומר למרות שאני לא מסכים זה נקרא "קו אמצעי"?

כן. אם אנחנו מהסוף מסתכלים על עצמנו אנחנו נראה כמה אנחנו הפוכים, כל אחד מהדרך שלו, משורש נשמתו, מהכול. בכל זאת זו האמת.

(סוף השיעור)