שיעור בוקר 19.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להשפיע על מנת להשפיע – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: להשפיע על מנת להשפיע. קטע מספר 7.

""צדיקים גמורים" נקרא קו ימין, שהוא לומד תורה לשמה, הנקרא משפיע בעל מנת להשפיע. "בעלי תשובה" נקרא מקבל בעל מנת להשפיע.

המעשה נקרא קבלה, היינו התרחקות. ועל ידי הכוונה הוא מחזירו את המעשה לשורשה. וזה נקרא תשובה, שהוא חוזר למקום שורשה. וזהו תשובה - תשוב ה' לגבי ו'."

(הרב"ש. 668. "במקום שבעלי תשובה עומדים")

תלמיד: כתוב פה שצדיקים גמורים זה מצב של להשפיע על מנת להשפיע, ובעלי תשובה זה לקבל בעל מנת להשפיע. אבל צדיק גמור נשמע כמו מצב יותר מתקדם, והוא רק בלהשפיע על מנת להשפיע. למה?

זה הסדר.

תלמיד: קודם צדיקים גמורים ואחר כך בעלי תשובה.

כן.

תלמיד: הקבלה שהיא לפני להשפיע על מנת להשפיע, האם זו אותה קבלה כמו בלקבל על מנת להשפיע?

קבלה זו עבודה עם כלים דקבלה.

תלמיד: האם לפני להשפיע על מנת להשפיע ובלקבל על מנת להשפיע אלו אותם כלים דקבלה?

ואם כן, אז?

תלמיד: אז לא ברור מה נותן להשפיע על מנת להשפיע? איך הוא משנה את צורת הקבלה בכלים דקבלה לפני ואחרי.

כן, זו באמת שאלה. וההיפך, אם ההנחה שלך לא נכונה?

תלמיד: גם פה, איזה כלים דקבלה חדשים יש אחרי להשפיע על מנת להשפיע.

לקבל בעל מנת להשפיע, זו דרגה יותר גבוהה.

תלמיד: האם כלי דקבלה מתפתח להיות משהו אחר, או שאלו אותם כלים דקבלה ועל פניהם יש עוד שכבה שהיא אחרת?

אם אתה מחליט לעבוד בהם בבחינת לקבל על מנת להשפיע, אז אתה פותח אותם יותר.

תלמיד: על ידי מה אני פותח יותר?

על ידי ההחלטה שלך.

תלמיד: אבל על ידי מה ההחלטה יכולה להיות בעל מנת להשפיע?

על ידי ההחלטה שלך.

תלמיד: איזה מצב קורה באדם, כך שההחלטה שלו יכולה להיות שעכשיו את הקבלה הוא עושה בעל מנת להשפיע? מה השתנה בו?

מה שהשתנה זה שגם את הכלים דקבלה, את כולם, הוא מסוגל להפוך לכלים דהשפעה.

תלמיד: מה זה נקרא שהוא מסוגל? מה נמצא בתוך האמירה הזאת?

הוא עושה איתם פעולת השפעה.

תלמיד: האם זו עבודה כלפי הבורא, כלפי העשירייה?

כלפי הבורא.

תלמיד: מהי ההכנה לזה?

ההכנה לזה היא שהוא קונה כלים דהשפעה.

תלמיד: קונה כלים דהשפעה ופועל איתם בלקבל על מנת להשפיע?

פועל בהם בלהשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך מגלה את הכלים דקבלה שלו, ופועל בהם גם בלקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: האם מתרקמים כלים חדשים בתוך המעבר הזה מלהשפיע על מנת להשפיע ללקבל על מנת להשפיע?

הוא מגלה אותם.

תלמיד: אלו כלים שלפני זה הוא לא עבד איתם.

הכלים של קבלה?

תלמיד: כן.

הוא לא עבד איתם.

תלמיד: הוא לא עבד איתם, הם לא היו לפני זה גלויים לפניו.

לא.

תלמיד: האם זה הגיע כי הוא עבד בלהשפיע על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: כלפי איזה הבחן מתרקמים עכשיו הכלים דקבלה החדשים? מה הרצון לקבל הזה, כלי הקבלה רוצה למשוך?

הוא רוצה לקבל את האור העליון בתוכו ולשמור עליו, שזה שלו.

תלמיד: המשיכה החדשה הזאת, האם הוא מפעיל אותה בהתאם לכמה שהוא יודע שהוא יכול שזה יהיה להשפיע על מנת להשפיע?

אפשר להגיד שהוא מפעיל אותה בלי גבול.

תלמיד: כי יש לו את הידיעה או ההחלטה הזאת שהוא יכול לעבוד בעל מנת להשפיע.

את זה הבורא נותן.

תלמיד: האם הבורא נותן לו את הידיעה לפני שהוא מושך לכלים האלה אור?

לא. הבורא עכשיו יכול לתת לו את הכוחות להיות בהם.

תלמיד: ובתוך המצב הזה, האם יש עוד תפילה, בקשה? כי נשמע שהוא מקבל מהבורא את הכוחות לפעול.

כן.

תלמיד: אז האם אין פה עוד תפילה, בקשה על פני המצב הזה?

בכלים החדשים מצידו? התפילה עצמה הופכת להיות לכלי.

תלמיד: שמעתי עכשיו, "רוצה לקבל את האור העליון ולשמור אותו בתוכו, שזה שלו". מה התנאי לשמירת האור?

שהכלי שלו לא יזדכך.

תלמיד: מה זה אומר שלא יזדכך?

שלא יאבד את העביות והמסך.

תלמיד: ומבחינה רגשית, מה זה אומר?

שלא יאבד את חשיבות הכלי וצורת קבלת האור בתוך הכלי.

תלמיד: הוא כותב שצדיקים גמורים זה קו ימין, בעלי תשובה זה לקבל על מנת להשפיע, ואז המעשה נקרא קבלה. מה זה המעשה?

מעשה נקרא שהוא עובד עם כלים דקבלה.

תלמיד: המעשה שהוא מתכוון כאן, האם זה משהו שהבורא גרם לו, או פעולה כשלהי שהוא עושה?

זה מה שהבורא עכשיו גורם לו.

תלמיד: אנחנו רוצים להגיע להשפעה, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות זה להגיע לפעולת צמצום. האדם מגיע למצב שהעשירייה באמת הופכת להיות חשובה לו, הוא רוצה לשרת אותם, מרגיש קרוב אליהם, אוהב אותם, ורוצה לקרב אותם לבורא. האם זו דרך מחשבה ודרך פעולה נכונה כדי להגיע לצמצום?

ומה הלאה?

תלמיד: כי לפני שהבורא ייתן את הכוח הזה לעשות צמצום, אי אפשר באמת לעשות פעולה רוחנית, זו רק השתוקקות, אלו פעולות הכנה כדי להיות ראויים לדרוש מהבורא את הצמצום.

כן.

תלמיד: האם זו הדרך לעבוד פה, בקו הזה, כדי שבאמת נוכל לדרוש שהבורא ייתן לנו את הצמצום, כלומר להיות ממש מסורים לעשירייה? כי כבר מרגישים את זה, יש דאגה בעשירייה. לאהוב את החברים, לשרת אותם, לקרב אותם לבורא, זו הופכת להיות המחשבה שלך יום יום, רגע רגע, ועל זה לבקש את הצמצום, וזו פעולת ההכנה הנכונה.

איך אתה יכול לבקש צמצום על מה שלא הרגשת קודם?

תלמיד: אני רוצה שהצמצום ייתן את הכוחות בפועל שבאמת אני אוכל להשפיע.

אתה רוצה.

תלמיד: כן.

איפה יש לך הכנות לזה?

תלמיד: מתוך הקשרים בינינו, נוצרת קרבה בינינו. זה לא היה קיים קודם שפתאום אתה מתחיל להתחשב באחרים, לרצות עבור אחרים, ובכלל לא חושב על עצמך.

על סמך מה אתה רוצה לא להתחשב או כן להתחשב באחרים?

תלמיד: מתוך נקודת הדביקות בבורא. נקודת הדביקות בבורא היא דבר מופשט, אז כדי שזה יהיה מוחשי ואמיתי ולא סתם דמיון, זה חייב להיות מלובש במשהו, המשהו הזה, הכלי הזה, הוא העשירייה, ואז נקודת הדביקות היא באמת הופכת להיות אמיתית. כשאתה רוצה להידבק בבורא, במה אתה באמת בא אליו כשאתה מבקש ממנו משהו? אני בא כי זו הדאגה שלי, הם החיים שלי, זה הכלי שלי, ופה שיעזור לנו.

עם איזה יסוד אתה בא?

תלמיד: מתוך המאמצים המשותפים שאנחנו עושים בעשירייה, כלפי העשירייה, כלפי הקבוצה. כי עם איזה כרטיס ביקור אני יכול לבוא לבורא. אז מתוך זה שאנחנו משתדלים בינינו, על פני כל מה שמתגלה, ללכת קדימה, להתחבר, להתקרב, לגרום נחת לחבר, נחת לבורא, להשתדל לעשות מה שהקבוצה מחליטה, ללכת ברוח הזו, זו רוח שונה מהרוח הרגילה.

זה אותו דבר, אתה מסתובב סביב אותה נקודה.

תלמיד: איך אפשר לחדד את זה?

זה מה שרוצים לברר.

תלמיד: אתה יכול להגיד משהו שיעזור לי?

לא, אין לי מה להגיד.

תלמיד: כשאנחנו מרגישים שאנחנו מתקרבים על פני משהו בינינו בעשירייה, האם זה לא זמן טוב לתפילה, לבקש מהבורא?

לתפילה תמיד הזמן טוב.

תלמיד: אולי בכל זאת תוכל להגיד משהו שיעזור לנו.

אני לא יכול להגיד.

תלמיד: על מה שעכשיו החבר אמר, הבסיס שלנו זה מה שהוא כותב פה, "המעשה נקרא קבלה, היינו התרחקות". כל עוד אנחנו לא מגלים עד כמה אנחנו הפוכים וקבורים בתוך היצר הרע, נגד העשירייה, נגד החברים, אנחנו לא יכולים להתחיל להתקרב לפעולות הרוחניות.

מתוך המאמצים שעכשיו החבר תיאר, אנחנו צריכים לגלות את ההופכי, שאנחנו נמצאים בתוך קבלה לעצמנו ובהתרחקות מהבורא, ולבקש על זה תיקונים, להתפלל שיתקן אותנו, ואז לאט לאט הוא יהפוך לנו את הכלים. עד שאנחנו לא מגלים ממש את הרע וזה יושב עלינו, אין בסיס לכל מה שאנחנו מדברים.

יש עוד פתרון?

תלמיד: לא פתרון, אלא אני מרגיש את הכאב של החבר. הוא אומר, אנחנו עושים מאמצים בתוך העשירייה, אנחנו רוצים, אנחנו משתדלים להגיע לאהבה בינינו, ונוצרת הרגשה של עת רצון. אבל מהו החיסרון שחסר לנו עכשיו להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע? מה עוד חסר כדי שבאמת נרצה את זה ולא שום דבר אחר?

אם עכשיו היה מתגלה החיסרון שבכלי דהשפעה, מה הייתם מבקשים?

תלמיד: שיהיה לי למי להשפיע, שיהיו חברים סביבי שאני אוכל לעשות משהו עבורם.

כן. איך אתה מתאר לעצמך חיסרון בכלי דהשפעה?

תלמיד: שאני רוצה לעשות משהו עבור החברים.

זה כל כך פשוט?

תלמיד: זה לא פשוט בכלל. אני יוצא מעצמי ועושה כבר משהו עבור החברים.

זאת אומרת יש כאן נקודה רגישה, סתירה, משהו שלא ידוע מאיפה זה מגיע.

תלמיד: אני רוצה לעשות משהו עבור החברים, ומגלה שאני בעצם כל הזמן עובד בשביל עצמי, זאת ההתחלה. אני מנסה להתגבר על הרצון הזה של עצמי, ובכל זאת לעשות את הפעולה, ופה אני נתקע. כי אם עשיתי את הפעולה עבור החברים, אז מה בעצם אני מבקש מהבורא, שיבטל לי את העבודה? כי יש פה עבודה, יש פה איזו התגברות פנימית. כי מה זה להשפיע על מנת להשפיע? האדם משתדל לעשות עבודה, משהו בשביל החברים שלו, הוא מברר עם עצמו ורואה שברצון לקבל שלו הוא לא רוצה לעשות את זה, אבל הוא בכל זאת עושה מכל מיני סיבות, והוא מתגבר על משהו בפנים כדי לעשות את זה.

זאת אומרת הרצון להשפיע שלו התהפך כלפיו כביכול לרצון לקבל.

תלמיד: יוצא שהאדם משפיע על מנת לקבל. כשהוא משפיע על מנת לקבל, מה בדיוק הוא צריך לבקש? כי הוא עושה עבודה של התגברות על הרצון לקבל שלו.

דבקות.

תלמיד: מה זה לבקש דבקות?

יש לו כלי חדש, הוא עובד עכשיו עם הרצון להשפיע, ורוצה עם הרצון להשפיע כן לתת להשפיע.

תלמיד: אני נתקע פה, אני לא מצליח להבין. אני כאילו סופר את הפעולה ואולי זו טעות.

תלמיד: את המעשה כלפי הזולת אנחנו יכולים להבין ואפילו להרגיש צורך לזה, להרגיש כוח ממנו. איך אנחנו מרגישים את הצורך גם בכוונה, ביחס לעליון? כי רק אז המעשה יכול להיות שלם.

זה מגיע מלמעלה.

תלמיד: וזה תלוי במעשים שאנחנו עושים?

כן.

תלמיד: האם נכון להגיד שכל מה שאני צריך לעשות בסוף, זה שאת כל המשחק שהיה פה, הכול עשיתי כדי לעשות לו נחת רוח?

כן.

תלמיד: מעבר לחשוב על זה, להגיד "אני עושה את זה בשביל לעשות נחת רוח", מה עוד האדם יכול לעשות?

למה הגעת?

תלמיד: הגעתי למצב שאני נמצא בעשירייה, רוצה לעשות משהו עבורם, מגלה שהרצון לקבל שלי מתנגד, מתגבר על זה, עושה את הפעולה אבל זוכר שכל זה משחק.

איזו פעולה?

תלמיד: משהו בשבילם, למשל מכין להם סלט.

זאת אומרת אתה מכין בשבילם מילוי. אבל יש להם כלי למילוי הזה.

תלמיד: כן, הם רוצים את זה. ועל כל הדבר הזה אני מתחיל לחשוב כמו שאמרת עלי, כדי להגיע לדבקות, אז השלב הראשון בדבקות זה בכלל לזכור שאת כל "החגיגה" הזאת עושים בשביל לעשות לו נחת רוח, לא בשביל הסלט ולא בשביל שום דבר.

כן.

תלמיד: ומה אז? אז אני חושב על זה שאני רוצה לעשות את זה בשביל לעשות נחת רוח ומה הצעד הבא?

איך אתה עושה כך שאתה לומד תורה לשמה.

תלמיד: כן, כי זה כל מה שאנחנו לומדים, נכון זאת השאלה בסוף - איך עושים את הפעולה הזאת לשמה? כדי שזה באמת יהיה עבור לעשות לו נחת רוח, ולא רק להגיד את זה, לא רק לחשוב את זה אלא שזה באמת יהיה ככה?

שבבורא יש עוד כלי דקבלה כביכול שאתה פותח אותו הכלי ושופך לו את הרצון להשפיע שלך?

תלמיד: כן כאילו, אין לבורא רצון לקבל אבל כאילו כן.

כן, זה נקרא "רצון להשפיע על מנת להשפיע".

תלמיד: זאת אומרת עצם הרצון להגיע למקום הזה שעכשיו אתה תיארת, שלפתוח כאילו, זה כבר נקרא "להשפיע על מנת להשפיע" או לפחות התחלה של זה?

כן.

תלמיד: ונגיד שהחברים עכשיו שומעים וכולם יתחילו לפעול ככה או להשתדל לפעול ככה.

במה מיוחד הרצון להשפיע הזה על מנת להשפיע? שאתה לא מרגיש בו שום חיסרון.

תלמיד: כן, זה נכון. זה באמת משהוא כזה שאתה אומר "הייתי יכול לחיות גם בלי זה".

ומה הבורא מרגיש בזה?

תלמיד: זהו, כי מאיפה אני יודע לעשות חשבון על מה הבורא מרגיש או לא מרגיש? זה מה שאני לא מצליח להבין. להגיד לעשות לו נחת רוח אני יודע, אבל כביכול צריך להיווצר שם משהו חדש.

קשר לחיסרון של הבורא?

תלמיד: כן. כביכול אני מגלה איזה חיסרון של הבורא ואני ממלא אותו?

כן.

תחשבו על זה עד מחר, זו נקודה מאוד חשובה. מאוד חשובה.

תלמיד: יותר ויותר מורגש לי שאני לא יכול להרגיש, לא יכול לגעת בכלי של החבר. יש לפניי את כל החברים, אני לא יכול לעשות כלום. כל מה שאנחנו מדברים וכל מה שאנחנו לומדים אני מרגיש שזה מתקיים במציאות שאני לא יכול לפתוח אותה, היא כביכול סגורה בפני.

כן.

תלמיד: למה ומתי ואיך אני אוכל להשפיע באמת לחבר? אני רוצה לעשות לו טובה ואני לא מרגיש שיש לי גישה לכלי שלו שאני אוכל לתת לו משהו. לא לעשות תיקון, לא לעשות טוב.

ואם היית משפיע לבורא?

תלמיד: להשפיע לבורא דרך החבר, זה מה שאני רוצה. אני רוצה לקיים את הטוב הזה שהוא רוצה שיקרה בינינו, ואם זה נחשב להשפיע לבורא אז בסדר. אני רוצה לעשות טוב אבל אני מרגיש שאין לי יכולת, אין לי למי. יש חברים, אבל זה סגור בעיני. אני יכול לגרום לו לחייך וכן הלאה, אבל לעשות פעולה פנימית אמיתית אין לי גישה, עולם ההשפעה סגור בפני. כביכול אני תקוע בעולם שאני פה והוא שם ואין לי קשר אמיתי אליו שאני אוכל להרגיש שאני יכול לתת לו משהו פנימית, ואני מרגיש שזה צריך להיות.

אני כבר מרגיש שקיים כזה עולם שבו אני יכול לתת משהו לחבר וכל הקבלה וההשפעה הזאת בינינו, זה צריך להיות שם, הקשר הזה שצריך לעבור בינינו - הבורא, אבל אני לא יכול לגעת בזה וזה מביא צער כל החיים. ותמיד אני מנסה לשפר את הכוונה, להשתפר בכל מה שכביכול בהכנה לקראת הפעולה, שהפעולה תהיה ככל אפשר נקייה, אבל עדיין אף פעם אין גישה לרצון של החבר. איך אפשר להשפיע?

כן.

תלמיד: אפשר להשפיע לחברים בלי שיהיה בתוך זה רצון להשפיע דרך זה לבורא?

בשביל מה אתה עושה את זה?

תלמיד: כשאני לא מחזיק את המחשבה על הבורא האם אני בכלל יכול להשפיע לחברים?

לא.

תלמיד: לא. אז אחרי הרצון שלי להשפיע לחברים חייב להיות רצון להשפיע לבורא.

לא. חייב להיות רצון להשפיע לבורא ולכן אתה רוצה להשפיע לחברים כי בזה אתה מעביר נחת רוח לבורא.

תלמיד: ומתוך זה שאני רוצה להשפיע לבורא אני משפיע לחברים כדי שיהיה לבורא נחת רוח, בתוך זה מתגלים הכלים דקבלה? הבורא צריך את הכלי קבלה כדי שנהיה איתו בקשר?

הבורא צריך את הכלים דקבלה.

תלמיד: וזה הכלי קבלה שעליו אפשר באמת להשפיע נחת רוח לבורא שרוצים להשפיע לו דרך החברים?

נשאיר את זה למחר, אבל תחשבו על זה במשך היום.

(סוף השיעור)