heb_t_rav_2010-04-18_lesson_otkrivaem-zohar_n20

פותחים הזוהר

(מאמר "חכמה דעלמא", אות מ')

שיעור 20

שיעור וירטואלי 18.04.10 – אחרי עריכה

קיבלתי כמה מכתבים, כמה פניות על מה שקורה היום בעולם, איך אני מסתכל על זה, איך אני רואה את כל תופעות הטרור שהיו ברוסיה ובקווקז הצפוני, ועל התפרצות הר הגעש, וכל מה שקורה היום באופן כל כך חזק בעולם. ביקשו ממני שאני אתעכב על השאלות האלה, שאני אענה.

מה אני אגיד לכם, אנחנו נמצאים כנגד בורא אבסולוטי ומוחלט, כוח טבע שלם מוחלט ובלתי משתנה. הוא לא יכול להשתנות, כל השינויים הם רק בנו ובזכותנו, ב"זכות" בגרשיים, לטובה ולרעה. כל השינויים האלה יכולים לקרות רק בהתאם לאם אני משתנה, אם אני משתנה בהתאם לבורא אז אני מרגיש טוב, אם אני מפגר אחרי התנועה שלי בהשתוות לבורא, אני ארגיש פחות טוב.

תנועה יכולה להיות רק בתוך האדם, ולכן רק האדם תופס אותה. והבורא כיוון שהוא אבסולוטי, מושלם, הוא לא יכול להשתנות, הוא נמצא במנוחה מוחלטת כלפינו. לכן כל הצעקות שלנו, הבכי והתפילות זה כמו לקיר. אתם יכולים לתאר לעצמכם, שאנחנו נמצאים במצב מול חוק טבע מושלם ובלתי משתנה ונצחי, ואם אנחנו נתאים את עצמנו אליו, יהיה טוב, ואם לא, אז יהיה רע.

לכן כל מה שקורה היום וגם יקרה בעתיד, הביטויים של חוסר ההשתוות שלנו לבורא, הם לא יתבטאו כמו שפעם, ביחידים או במשפחות יחידות או בעמים מסוימים, בהתנגשות אחד עם השני, הם יתבטאו באופן גלובאלי יותר ויותר, כיוון שכולנו צריכים להגיע למכנה המשותף שלנו, לבורא, להשתוות לו. לכן אנחנו נכנסנו לעולם הגלובאלי, יש משבר גלובאלי, וגם התבטאויות כאלה יהיו גלובאליות, אקולוגיות או חברתיות, זעזועים חברתיים, אבל הם יהיו גדולים ורציניים. אולי הם יופיעו רק במקומות מסוימים, כמו הר הגעש הזה באיסלנד, אבל הם ישפיעו על כל העולם.

לכן כל מה שקורה, אנחנו צריכים להתייחס לזה בזהירות רבה. אם איפשהו בקירגיזיה יש איזה בעיות, אלו לא הבעיות של קירגיזיה, דרך המדינה הזאת הבעיות יתפשטו. כביכול בעיה לוקאלית מקומית קטנה כזאת, תהדהד עוד בגליה השונים במדינות רבות ושונות ועל כל העולם בסופו של דבר. כמו הענן הזה, שהוא עוד יכסה הרבה זמן את כדור הארץ שלנו.

בקיצור, הכול תלוי בנו. אנחנו צריכים להבין שהזמן שלנו זה זמן של תיקון כללי, גלובאלי. כמו שרואים את הביטויים של הבעיות האלה ברוסיה, כשהכול מתאחד, גם השלטון וגם כל מיני כוחות נציונאל סוציאליות, וכל מיני חברות פונדמנטליסטיות, וקורות בעיות שגם כן יתפשטו על כל העולם. עכשיו הן נראות לנו מקומיות, בין רוסיה לאיזה צפון משהו, וזה לא כך, כל מדינות ערב גם מעורבות בזה וגם כל אסיה התיכונה מעורבת בזה.

אני לא אומר פה איזו פרשנות פוליטית שלי או איזו דעה אישית שלי, אני לא בעד או נגד שום דבר, פשוט אני אומר שהבעיות הן גלובאליות, ואנחנו צריכים להבין שכולנו אשמים ואחראים כולנו, ואנחנו צריכים לפתור אותן מנקודת מוצא גלובאלית. שכל התיקון המשותף שלנו, ורק התיקון הזה יכול להביא אותנו להרמוניה עם כוח הטבע הכללי, ואז הטוב יתבטא כלפינו. נקווה שאנחנו בעצמנו נוכל לממש באופן נכון את חכמת הקבלה, וחוץ מזה, נספר לכל העולם איך עושים זאת, כדי להביא את כל העולם להרמוניה ולמנוחה, לאיזון לשלמות, ולביטחון.

מאמר "חכמה דעלמא", אות מ'. "ר' יודאי אמר", "יודאי" מהמילה ידע, זה השם שלו, "מהו בראשית". "בראשית" זו המילה הראשונה שהתורה מתחילה בה. "היינו בחכמה. וזו היא חכמה, שהעולם שה"ס ז"א, עומד עליה". "בראשית" הכוונה לחכמה, שכל ה"עולם" מתבסס עליה, זעיר אנפין. "להיכנס תוך סודות הסתומים העליונים. דהיינו באורות הבינה. וכאן נחקקו ששה קצוות הגדולים העליונים, שהם ו"ק דבינה, שמהם יוצא הכל, ומהם נעשו ששה מקורים ונחלים, שהם ו"ק דז"א, להביאם תוך הים הגדול, שהוא מלכות."

הוא אומר שקיימת מערכת שנקראת "בראשית". זו מערכת, זו לא איזו תכונה נפרדת אחת, "בראשית" הכוונה היא לחכמה. מתוך התכונה הזאת, חכמה, יוצא אור לתכונה שנקראת "בינה", חסדים. ומתוך בינה משתלשלת תכונת ששת הנחלים, "ששה מקורים ונחלים", הכוונה לזעיר אנפין שנכנסים לתוך מלכות, ולתוך מלכות מלמטה עולות הנשמות. המערכת הזאת נקראת "בראשית", ומזה בעצם הכול מתחיל.

המילה בראשית מורכבת משתי מילים, מילה "ברא" ו"שית", ברא מהמילה לברוא, ושית הכוונה לשש. ברא שש תכונות, שש המקורות. חוץ מזה "בראשית" נקראת "בְּ" ו"ראשית", בְּ הכוונה עם, וראשית זו חכמה, כלומר עם חכמה, ברא בחכמה, ברא שש תכונות.

"מי ברא אותם. היינו אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, שהוא א"א." כך כתוב אריך אנפין. "אריך" הכוונה לארוך, פנים ארוכות. הכוונה לא לפנים שהן ארוכות, אלא "פנים" הכוונה לחכמה, ו"ארוך", הכוונה לגדול. כי אם זה אור חכמה, הוא מתפשט מלמעלה למטה, וכמה שיותר חכם, כך הוא מגיע מלמטה למעלה ומגיע לגבהים, לכן הוא נקרא "ארוך", גבוה. ואם זה חסדים, אז זה כמה שהוא מתפשט לרוחב, לב רחב, יד רחבה, לזה הכוונה. ובזה הגדולה שלו, או בלב הרחב או בחכמה הגבוהה.

"אריך אנפין" נקרא פנים ארוכות בתרגום מארמית. זו השפה שהייתה מדוברת בבבל העתיקה, כך היא גם נשארה בקבלה, כי אברהם גילה את החכמה הזאת שם, וכך הוא גם כתב. גם ספר הזוהר בכללו כתוב בארמית.

שוב, "ר' יודאי אמר, מהו בראשית. היינו בחכמה. וזו היא חכמה, שהעולם שה"ס ז"א עומד עליה, להכנס תוך סודות הסתומים העליונים. דהיינו באורות הבינה." למה הוא אומר "להיכנס"? הוא מדבר על נשמות שעולות לתוך מלכות, ודרך שישה ה"מקורים" האלה הם מקבלים מלמעלה. ששת המקורות האלו הם יורדים מהבינה דרך זעיר אנפין לתוך מלכות, או להפך, הנשמות שעולות לתוך מלכות יכולות בעזרת המקורות האלה להגיע לבינה, ודרך בינה כשהן נכנסות לבינה, לקבל מלמעלה אור החכמה.

הוא אומר, שבכדי להיכנס "תוך סודות הסתומים העליונים", שזה אור חסדים ואור חכמה, שהם צריכים להתחבר, יש "שישה קצוות הגדולים העליונים, שהם ו"ק דבינה". כשבינה פועלת על זעיר אנפין היא פועלת בתכונת ו"ק. ו"ק הכוונה לששה קצוות, ששה חלקים של בינה, לכן זה נקרא גם "ו"ק דבינה". "דְּ" זו מילת שייכות. שיורדים לתוך "הים הגדול, שהוא מלכות". למלכות יש הרבה שמות, "ים" וכו'. "היינו ברא שית", שתי מילים, ברא ושית, ברא שש, שש תכונות, ו"מי ברא אותם", אריך אנפין, שהוא "אינו ידוע", אנחנו רק יודעים שהכול משתלשל ממנו.

ואז הוא ממשיך ומבאר הדברים, איך כל זה בעצם נברא. אנחנו חייבים לעבור את זה, כי אנחנו פוגשים את זה לעתים קרובות בספר הזוהר ובשאר המקורות. זו מערכת ששולטת בנו, למרות שהיא גבוהה מאוד מעלינו.

יש עולם אין סוף, ומתוך עולם אין סוף יורד אור דרך עולם אדם קדמון. בעולם אדם קדמון אור עליון, אור אין סוף, מתחלק לנפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, נרנח"י מה שנקרא, חמש אורות, וגם לכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, חמישה חלקים של הכלי. כלומר, עולם אדם קדמון הוא מחלק את אור אין סוף לחמישה חלקים. הוא מתחלק לחמישה חלקים, וכל חלק, כל אור נמצא בחלק הייחודי לו.

יש מין מחסום כזה שנקרא "טבור", ואור יורד דרכו, עובר דרכו, ואחרי הטבור האור נכנס כבר למערכת מיוחדת שנקראת "עולם האצילות", מתחת לטבור יש עולם האצילות. בעולם האצילות ישנה מין מערכת מעניינת של פירוק האורות, חלוקת האורות. איך, מהי? יש בעולם האצילות פרצוף שנקרא "עתיק", הוא כביכול לא שייך בכלל לעולם האצילות, הוא פשוט מין מערכת כזאת שמקשרת בין מה שנמצא מעל טבור למה שנמצא מתחת לטבור.

ויש מערכת מיוחדת שנקראת "אריך אנפין". אריך אנפין זה דבר מורכב מאוד, זו מערכת שכלולה מכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. מה קורה איתם? כתר נקרא "כיתרא", זה שם מארמית. חכמה נקראת "מוחא סתימאה", "מוחא", הכוונה למוח, לחכמה, ו"סתימאה", סתומה, סגורה, כי היא לא מתגלֵית בעצמה. אחרי זה יש חלוקה בראש הפרצוף ומשהו שנקרא "קרום". כמו שיש לנו מעטפת דקה כזאת שכל מערכת השכל שלנו, המוח, עטופה בה, או כמו שבאגוז יש מין מעטפת כזאת דקה, דקיקה, כמו מין פלסטיק דק שקוף, גם לנו יש כזה קרום בפרצוף, "קרומא דאווירא", כך זה נקרא. הוא אוורירי כביכול, שנברא בכוונה בשביל להפריד את שני החלקים האלה, המוח והכיתרא, באופן מוחלט ממה שיקרה למטה, והם נפרדים, נעתקים לגמרי מאיתנו, אנחנו לא משיגים אותם.

ואז ישנה בינה, היא נמצאת מתחת לקרום הזה. תכונת הבינה היא תכונת ההשפעה, לכן למרות שהיא נפרדת מהתכונות האלה העליונות, היא לא מרגישה בזה. בינה היא הראשית, היא העיקרית כאן, כי היא זו שמעבירה את כל האורות על כל שאר הנבראים, או המערכות, היא מזינה את הכול דרכה בזה שהיא מתקשרת עם חכמה. לכן כל התנועה שלנו, ולא משנה איפה אנחנו, היא העיקר לעלות לבינה ולאלץ את הבינה לקבל משהו מהחכמה, ואז מה שהיא תקבל מתוך הבקשות שלנו, אנחנו נקבל ממנה. בינה בפני עצמה לא מרגישה צורך באור החכמה, היא נמצאת ב"חפץ חסד" מה שנקרא, הכוונה שהיא לא רוצה שום דבר, אלה חסדים מוחלטים, שום דבר לעצמה.

אבל דווקא בגלל שהיא חסדים מוחלטים, זה אומר שאם הנשמה שלנו תהיה מסוגלת להזמין דרך המלכות וזעיר אנפין עלִיה לבינה, עליה של הרצון שלה, של מה שנקרא "מ"ן. מ"ן הכוונה למיי נוקבין, אלו שתי מילים, "מי" מים, ו"נוקבין" נקבה, מי נקבה. זה לא משנה, אנחנו לא נתעסק בפיזיולוגיה וכל מה שקורה בגוף שלנו, אנחנו עכשיו מתעניינים במערכת הפנימית של עולם האצילות, וזה לא כזה חשוב איך זה מתבטא על מבנה הגופים. העלייה הזאת של המיי נוקבין, נוקבין הכוונה למלכות, רצון להתמלא, ו"מים" זו תכונת הבינה שיש במלכות.

כלומר, אם אנחנו בתוך הרצונות שלנו משתוקקים לעלות לבינה, לתכונת ההשפעה, אז כאלה רצונות שלנו נקראים "מ"ן" והם עולים לבינה. ואז הבינה מקבלת את הרצונות שלנו ומעבירה חזרה עלינו את האור הזה שמקבלת מחכמה. כלומר, בינה עולה לחכמה, לוקחת משם את האור שלה ומעבירה אלינו. החכמה הזאת עם כל המערכת העליונה שנקראת "ג"ר דאצילות", לנו בעצם אין שום קשר אליה, חוץ מדרך בינה.

אור חכמה שיורד מלמעלה יורד דרך ל"ב נתיבות. בעולם האצילות יש ב' אורות חכמה, "יש ב' חכמות בעולם האצילות: א) היא חכמה קדומה, שהיא חכמה דא"א הנקר' חכמה סתימאה." היא החכמה שנמצאת בפרצוף אריך אנפין ולא משתלשלת לפרצופים תחתונים. כלומר, לא יכולים לקבל אור חכמה כשנמצאים למטה, רק כשעולים אליו למעלה, מבקשים ממנו קצת, ואז הוא ייתן לנו כוח. הבקשה הזאת זו בקשה לתיקון, היא עולה למעלה, מקבלת מלמעלה מבינה וחכמה אור חוזר לנשמה, שעוזר לנשמה לעלות למעלה, וכשהנשמה עולה למעלה, יחד עם הבינה היא עולה לאריך אנפין עצמו. וכשהיא עולה לאריך אנפין, שם היא יכולה לקבל את כל אור החכמה. המערכת היא לא פשוטה. אתה פונה פעם אחת, ואם הבקשה שלך נכונה, בא לך אור התיקון, ואז אתה המתוקן עולה למעלה ומקבל אז את הזכות להיכנס למערכת.

והאור השני "היא החכמה דל"ב נתיבות, שהיא הבינה העולה לראש דא"א ונעשית שמה חכמה כדי להשפיע אל הז"א." כלומר, בינה עולה לחכמה, לאריך אנפין, מקבלת ממנו אור חכמה ומעבירה למטה, דרך זעיר אנפין. לכן המילה "בראשית", הכוונה "עם חכמה", כלומר, בְּ – ראשית, עם החכמה. אבל לא אור החכמה האמיתי כמו שבאריך אנפין, אלא אור שמשתלשל בל"ב נתיבות, אור שמתחלק משתלשל ומִדַּרג כשיורד.

קודם כל, אלו שלושים ושניים נתיבות שלפיהם יורד האור. והאור לא יורד באופן רציף, אלא מתחלק ל"טיפות" מה שנקרא, "טיפין", הוא מטפטף, וזה בכדי שאנחנו נוכל כל הזמן להתאים את עצמנו אליו. והטיפות האלה, הטיפות שמטפטפות עלינו הן כמו שאור חכמה מטפטף, אור המילוי, אור ההשגה, אור ההבנה, זה בא חושך ואור, חושך ואור, וכך הם בעצם בונים אותנו, מפסלים. הטיפות האלה נקראות "מזל", מהמילה נוזל, כי זה נוזל, זה מטפטף. הרבים זה "מזלות", סימני המזל.

לכן האנשים, כשהם תירגמו לא נכון את כל ההגדרות האלה של "זוהר", הם לא חשבו שמדובר על טיפות אור החכמה שמשתלשלות עלינו. לכן שכתוב בתורה שהכול תלוי בסימני המזל ומזלות, הכוונה היא שהכול תלוי בטיפות אור החכמה שמשתלשלות אלינו. הפירוש הלא נכון של המילים הביא לזה שאנשים מחפשים את המזל שלהם במקום הלא נכון.

נאמר שהעולם עומד על סודות עליונים, כי שזעיר אנפין ומלכות עולים יחד לבינה בכדי לקבל אור החכמה, אז משיגים את המדרגה הזאת, וכך אור החכמה הזה יורד אליהם. חוץ מהחלוקה לבראשית, בראשית גם מתחלקת לברא שית, הכוונה לברא שש, שש תכונות במילה הזאת, הכוונה בפעולה הרוחנית הזאת. מה זאת אומרת ברא שש תכונות? שש תכונות נקראות "ו"ק", ו"ק דבינה, הכוונה לו' קצוות, תכונות שדרכיהן משתלשל האור לנבראים.

ואז כל מה שקורה זה בעקבות עליית המ"ן מלמטה, מהאדם, מהנשמות שנמצאות למטה, בעולמות בריאה, יצירה, עשיה. אנחנו לא מרגישים שהנשמות שלנו נמצאות בעולמות האלה, כיוון שאנחנו עדיין מתאימים את עצמנו ומזדהים עם הגוף הבהמי שלנו, שבכלל לא מדובר עליו פה, כי הוא פשוט חיה. פה מדובר רק על המרכיב הפנימי, הרוחני שלנו. הנשמות שקיימות בעולמות בי"ע עולות למלכות ברצון שלהן לעלות. למה לעלות? כי תכונת המלכות היא תכונת החיבור, איחוד של הנשמות, תכונת ההשפעה של "ואהבת לרעך כמוך". אז הנשמות האלה שמתחילות להרגיש את הרצון לקראת זה, הן עולות למלכות ומתחילות את הדרך ממלכות למעלה. ברגע שהן מתחילות לעלות למלכות, הן מעוררות בזה את רצון הבינה, בינה מתחברת לחכמה, לוקחת אור חכמה, אור חכמה מתלבש באור דחסדים, בבינה, ואז לפי שש מקורות, דרך ל"ב נתיבות משתלשל למלכות ובה הנשמות מתמלאות באור של בינה.

ולכן הנשמות המתמלאות בתכונה הזאת גם כן עוברות את המערכת שנקראת "בראשית". קודם כל, ברא שית, ברא שש תכונות שבינה מעבירה למלכות. ב– ראשית, הכוונה גם שברא בחכמה, ברא באור חכמה את כל התיקון המשתלשל. וחוץ מזה, "ברא", בר, מחוץ, ברא משהו מחוצה לו. הבורא ברא את המערכת הזאת מחוצה לו בשביל לתת לנשמות אפשרות להתאחד, להתקבץ ולהשיג את המצב שלו, של הבורא, מצב של אריך אנפין.

נשאר לנו לברר דבר אחד, מאיפה לוקחות הנשמות את הרצון לעלות למלכות. יש לנו את חוכמת הקבלה, יש קבוצה ספרים ורב, כל זה ביחד ניתן לנו בעולם שלנו עוד במצב של חוסר הכרה רוחנית, שאנו בעזרת כל זה, נוכל לעורר בתוך עצמנו את המ"ן ההתחלתי הזה, הראשוני, הרצון הזה להתעלות, להשתוות לתכונת ההשפעה, להתחבר יחד, בשביל שהמערכת הזאת תתחיל לעבוד עלינו.

זה בעצם כל המאמר הזה שנקרא "חכמה עילאה". ואז כשאנחנו מעוררים את כל המערכת הזאת, אז כל החכמה העילאה הזאת שנמצאת בפרצוף אריך אנפין, במוחא סתימאה, בחלק הנסתר שבו, הסתום, היא מאלצת אותנו לעלות לדרגה הזאת ושם להתמלא באור האין סוף הזה, בחכמה העילאה הזאת. ואז נשאר לנו רק כיתרא, הכתר, מחשבת הבריאה בעצם, ששולטת בכל. ואת זה נשיג לא כשמישהו מאיתנו, אלא שכולנו יחד כבר ניתקן ונתחבר לרצון כללי, כשלא יהיו כבר הפרדות והבדלות בין הרצונות שנחבר פה למטה והרצון הזה שנברא בעולם אין סוף.

כשהרצונות האלה יהיו שווים אז העולמות האלה יתאחדו, עולם אדם קדמון, עולם אין סוף, פרצוף עתיק, כיתרא, אנחנו שנעלה לחכמה באריך אנפין, ואז נתאחד יחד, וכל הנברא הזה יהפוך שוב פעם לעולם אין סוף שמלא באור אין סוף. והאור שהיה ממלא אותנו אז, נרנח"י אורות, כתוצאה מכל המאמצים שלנו ומהעבודה שלנו וההשתוקקות, הוא יוגדל פי תר"ך פעמים, פי שש מאות עשרים, זה נקרא תר"ך, זו הגימטרייה. לכן אומרים שהאור שיהיה, האור שיתגלה בעתיד מה שנקרא, גדול פי תר"ך פעמים מהאור הקודם, כלומר, פי שש מאות עשרים פעמים גדול יותר.

זה המאמר, "חכמה עילאה". אם ניקח את "תלמוד עשר הספירות", אז מה שדיברנו כעת זה בעצם החלק המורכב והקשה ביותר ב"תלמוד עשר הספירות", שניגלה לנו בחלק הי"ג של "תלמוד עשר הספירות". זה משהו כמו ארבע מאות עמודים לפחות של טקסט קשה ומורכב ביותר. כי בכל אחת מהחלוקות האלה, כיתרא, סתימאה, חכמה דאווירא, בינה שיוצאת לחוץ מכיתרא, ומוחא סתימאה, כל זה זו מערכת מאוד מאוד מורכבת, בה טמונה כל מחשבת הבריאה בעצם, שמבצעת את כל התיקון שלנו.

איך היא מממשת את התיקון? מצד אחד, היא מממשת את זה לא באופן גלוי, אלא כביכול מאחורי הגב שלנו, היא דוחפת אותנו לקראת זה בפעולות למיניהן ובעיות למיניהן, בזה שהיא מגרה בנו ומחוצה לנו כל מיני דברים, מגרה לקראת רצון להתקדם, לזוז קדימה בדרך טובה או לאו, זה א'. וב' אחרי שאנחנו כבר מגיבים לזה באופן כלשהו, אז המערכת הזאת מתחילה כבר לעבוד כביכול בדרך הגלויה שלה כלפינו.

אנחנו נעולים במערכת הזאת, מה שנקרא "אחור וקדם צרתני". הוא דוחף אותנו מאחור כשאנחנו לא מבינים מה קורה, וכך אנחנו מתקדמים, וגם מקדימה הוא עובד עלינו. ואנחנו שנמצאים בין שתי הפעולות האלה, צריכים להבין מאיפה כל זה בא, וצריכים לחבר את כל זה כלפיו, אליו, שההתבטאויות השליליות או החיוביות האלה כביכול, זה הכול בא משורש אחד, בשביל שאנו נתעלה אליו. לכן כל פעולה שפועלת עלינו, זה לא משנה מה התגובה שלנו לזה, וגם איך אנו בכלל מקבלים את זה, אם זה בא מבפנים מתוכנו או מבחוץ, או שזה חיובי או שלילי, לא חשוב מי ומה, את כל זה עלינו בסופו של דבר לחבר למקור אחד. ואז מתוך הפעולות שבאות משני צדדים כביכול, אנו כבר מתחילים לפרק אותן לא לפעולה הגלויה והמוסתרת, אלא לשתי השפעות בצורת קבלה והשפעה. ואז אנו הופכים את ההשפעות האלה לשני קווים, וכשאנו רוצים לחבר בין שני הקווים, שאנו מקבלים הכול ממקור אחד טוב ומטיב, אז אנו בונים קו האמצעי.

המערכת הזאת אריך אנפין, היא בעצם קובעת לנו את כל החיים שלנו, את כל הקיום שלנו בעולם הזה, גם במצב שלנו, שבו אנחנו לא מבינים מאיפה אנחנו מקבלים את כל ההשפעות ומה קורה לנו, וגם כשאנחנו כבר מגיעים למצב שבו אנחנו מרגישים מי משפיע עלינו ואיך ובאיזו מטרה.

שאלה: מה זה מ"ן נכון, איך לבקש נכון, איך לפנות לאריך אנפין, או שיש איזו כתובת מדויקת יותר?

יש אבסולוט, שהוא יחיד אחד, וטוב באופן מוחלט. האבסולוט הזה הוא דירג את עצמו, חילק את עצמו כלפינו לפי פרמטרים מסוימים, מאה עשרים וחמש מדרגות. הוא חילק את עצמו כך, כדי שבסופו של דבר אנחנו נתהווה כאן למטה בהופכיות מוחלטת כלפיו. אנחנו כולנו שבעה מיליארד נניח, וכולנו רעים, אגואיסטים, לכל אחד מאיתנו יש אפשרות, היא פשוט נוצרת בנו, נולדת בנו, צריך רק לא לפספס אותה, להתחיל להשוות את עצמנו למצב שנמצא מעלינו.

המצב הזה, כשאני רוצה להשתוות, להיכלל, להידבק במצב העליון יותר, שזו בעצם תכונה עליונה, תכונת ההשפעה, אחד חלקי מאה עשרים וחמש מתכונת הבורא, אם אני רוצה להשתוות לתכונה הזאת, אז הבקשה שלי נקראת "מ"ן".

למה הבקשה הזאת נקראת מ"ן? כי אני במצב ההתחלתי שלי מורכב משתי תכונות, אני מחולק לשני חלקים, חלק אחד זו מלכות וחלק שני זו בינה. אני נמצא במצב כזה עקב שבירת הנשמה, עקב ההכנות שכבר נעשו לפנַי. אני מורכב מרצון אגואיסטי שנקרא ה"לב", ולידו "נקודה שבלב", משני רצונות כאלה, רצון אחד מושך אותי שמאלה ורצון שני מושך אותי למעלה, כך אנחנו קיימים בעצם, בצורה הזאת.

אם אני בעזרת ספר נכון, קבוצה, ומדריך כמובן, מתאים נכון בתוכי את שני החלקים האלה, מלכות ובינה, בין רצון למעלה לקראת טעם החיים, הרגשה, השגה, מילוי, לָמה אני, מי אני, כלומר, להפוך לבן אדם, לבין סתם לדכא את השאיפות האלה תחת הרצון הבהמי, תחת המלכות. אז אם אני עושה כך שבינה בכל זאת נמצאת למעלה ומלכות למטה בחשיבות, כלומר, העיקר, החשוב ביותר זו התפתחות רוחנית, אז אני כביכול עושה אוריינטציה אחרת. כמו שהדיפולים בשדה המגנטי הם מכוונים לכיוון אחד, כך גם אני מייצב את עצמי בשדה הזה כלפי המדרגות, ואז השדה הזה משפיע עלי. השדה הזה נקרא "אור מקיף".

השדה הזה משפיע עלי באופן נכון דרך בינה עד למלכות, ובאופן הדרגתי בונה בי פרצוף רוחני מכתר עד מלכות. והרצון הזה שלי שמכוּון באופן נכון נתפס על ידי האור הזה ומושך אותי לאט לאט, עד שאני כבר נכנס לתוך הדרגה הראשונה. וכשאני על הדרגה הראשונה הזאת, כשאני ממשיך עם ספרים, קבוצה, רב, כל הזמן עובד על האגו הגדל שבי, כי בעצם האגו שלי זה אחד חלקי מאה עשרים וחמש, אני עולה למדרגה שתיים חלקי מאה עשרים וחמש. והאגו שלי שוב גדל, ואני צריך להמשיך לעבוד עליו, בשביל שתהיה לי שוב אפשרות לייצב את החץ שלי מהכיוון הלא נכון לנכון. אני כל הזמן מתהפך, או שהמלכות למטה ובינה למעלה שהיא יותר חשובה, או שבמצב גדול יותר, מתקדם יותר, מלכות למעלה ובינה למטה, ואז אני שוב צריך להפוך אותן שיהיו בצורה הנכונה, שלמעלה בינה ולמטה מלכות.

נניח והיה לי כיוון לא נכון לפני כן, מלכות הייתה העיקרית ובינה הייתה לא חשובה, ואני כווננתי את עצמי נכון ותיקנתי בעזרת אור מקיף. ואז האור המקיף הזה שהשפיע עלי, שעשה עלי תיקון חיובי, "שם לי רגל" מה שנקרא. מה הוא עשה? הוא הוסיף לי אגו, השפעה שלילית, ועכשיו המלכות שגדלה בי עלתה מעל בינה ואני בנפילה, ואני שוב צריך לכוון את עצמי באופן נכון, לייצב עצמי בעזרת אור מקיף, ואז אני עולה. כך אנחנו פועלים, בינה מלכות, מלכות בינה, בינה מלכות, מלכות בינה.

אז מהו מ"ן? המ"ן, הכוונה לכוונון הנכון בין מלכות לבינה, מיי נוקבין. "נוקבא" זו תכונת המלכות, ומ' "מים" זו תכונת הבינה. ואז יוצא שהכוונון הנכון בין בינה ומלכות, הוא שבינה תכונת ההשפעה היא החשובה והעיקרית, ואז אני מתכוונן נכון וגורם לאור העליון להשפיע עלי, ואם אני מכוונן לא נכון, אז האור העליון הזה ישפיע עלי בצורה הופכית שלו. כאילו ששמו אותי באיזה שדה אלקטרומגנטי, אם אני מכוון באופן לא נכון, השדה דוחה אותי, אם אני מכוון באופן נכון כלפיו, השדה מושך אותי כלפי המקור שבו.

החיים שלנו הם בכדי להתכוונן נכון, לְמה הראש שלנו מכוון, מה החשוב, מה העיקר שבראש שלנו, בינה או מלכות, ואז נוכל לשחות נכון כל הזמן, כי אור מקיף משפיע בלי סוף, בלי הפסק. תראו מה קורה אצלנו בעולם, הרי געש מתפרצים, פעולות טרור גדולות, ועוד צרות שמתגלגלות עלינו, בסין רעידת אדמה וכו', כל זה עוד יתגבר, מכיוון שאנחנו מתכווננים לא נכון בשדה הזה, אנחנו כביכול מנוגדים, הפוכים לו, לכן השדה הזה משפיע עלינו ככה. הבורא זה חוק, הבורא זה לא לפי הרצון שלי "עכשיו אני אביע משאלה", זה חוק שאם אנו מתכווננים בו נכון, הכול יהיה טוב, ואם לא אז לא.

לכן צריך להבין, שמלמעלה כל הזמן יורד עלינו אור מקיף, אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאור הזה מלמטה, לתפוס אותו, להרגיש מהי תכונת ההשפעה, איפה הוא, מהו בעצם, למי להשפיע, מה זה להשפיע, מי צריך את זה. כשאדם מתחיל לברור ולברר בו את כל השאלות האלה, את כל ההבחנות האלה, למי, לָמה, מה יש לו מזה, ומה עם כל השאר וכולי, כל הדברים האלה, כשהוא עושה את הניתוח הזה, זה רק בשביל לכוונן את התכונות שלו נכון כלפי נתיבות הכוח המשתלשל עלינו. בשביל זה קיימת חכמת הקבלה, בשביל לקבל את ההשפעה העליונה כלפינו נכון. "חכמת הקבלה", קבלה של האור המתקן, האור המקיף.

שאלה: איך אני יכול לשכנע את עצמי שחדות הבחנה ורגישות של מקובלים עתיקים רלוונטית היום?

איך לקבוע, איך להבין? על העור שלך, על הבשר שלך, זו הדרך הטובה ביותר, אין דרך אחרת. הקבלה מגלה את מבנה העולמות, את מבנה העולם שלנו, היא מספרת מהן ההשלכות והתוצאות בעולם שלנו מהעולם העליון, לכן אתה יכול באופן לוגי לראות איך הכול בנוי, כן או לא. הקבלה מספרת איך האדם בנוי מבחינה פיזיולוגית, פסיכולוגית, במידה שהיא צריכה להסביר לך את הדברים האלה בכדי שאתה תוכל לנוע כלפי המקור שלך, היא לא מתעסקת בפיזיולוגיה האנושית, מתוך זה אתה יכול גם לראות עד כמה כל המבנה שלה לוגי. הקבלה גם מספרת על ההיסטוריה של האנושות, במה נקבעת ההיסטוריה הזאת, הדינאמיקה, איך אתה יכול לשלוט ולקבוע את ההתפתחות הזאת. החכמה הזאת מבררת את כל ההיסטוריה, אתה באמת יכול להיווכח שזה כך, היא מספרת על עמים, על עתיד, הווה, עבר, חופש הבחירה, במה הוא.

בסופו של דבר, הקבלה מגלה לך את הבריאה, את המציאות, איך אתה מרגיש אותה, איך אתה תופס אותה, איך אתה מורכב, ואיך אתה תופס דברים בפנים שכביכול קיימים מבחוץ, בעולם האשלייתי הזה. זה איזה סרט פנימי שלך סך הכול, לא יותר מזה, והקבלה מסבירה את כל זה. בסופו של דבר, זו חכמה שמנסה לקשור בתוכך את כל תפיסת המציאות שלך וכל מה שקורה לאדם, לאנושות, לבריאה בכללה מראשיתה עד סופה.

הכול באופן לוגי, הכול מהיחס של שני הכוחות, כוח הרצון בכל אובייקט, וכוח ההשפעה של התענוג על הרצון, ההשפעה של האור העליון, או התענוג, ואיך הרצון משתנה בהתאם להשפעה של התענוג עליו. זו החכמה, יש מינוס ופלוס, אין פה שום אלוהים, שום תפילות, שכר ועונש, אין פה את הדברים האלה, זו גישה מאוד חדה וברורה, היא מסבירה מה כן ומה לא, אתה יכול להגיע למצב האמיתי ביותר והנינוח ביותר. אתה תחליט אם לממש את זה או לא, תנסה לממש, ותראה עד כמה שזה מציאותי.

החכמה הזאת מסבירה לך הכול, היא לא מסתירה ממך כלום. היא אומרת, יהיה לך רע, תתחיל ללמוד קבלה, מצבך ידרדר עד שלא תתחיל לתקן את עצמך באופן נכון, ואז יהיה ככה וככה. היא לא מנסה למכור את עצמה, מנסה למכור לך איזשהו משהו, לשקר לך, העולם הבא וכל מה שתשיג יהיה שלך. היא מצד שני גם לא מגבילה אותך בשום דבר, אתה רוצה ללמוד תלמד, לא רוצה אל תלמד, אין תנאים, לא דיאטות או איזה תנאים פיזיים אולי, הכול מאוד פשוט וחופשי.

אבל את כל הבדיקות אתה צריך לעשות, אל תאמין. הקבלה אומרת לך אל תאמין לאף אחד, גם לה אל תאמין, אתה לא צריך להאמין, אתה צריך לבדוק על עצמך, אתה צריך לממש אותה עליך. מי שמגיע וסתם מקשיב ומאמין הוא לא מתקדם, מתקדם האדם שרוצה להבין הכול בעצמו. לכן הגישה כאן היא מאוד חדה, נוקשה, ברורה, כלומר, אתה עובד, אתה תקבל, לא אז לא. אין כאן פרוטקציה לאף אחד, הכניסה חופשית, וגם היציאה חופשית.

כך שאני חושב שלפי הנגישות של החכמה, כמה שהיא נפתחת היום, הקבלה היא כולה לכולם. גם החומר בחינם, הכניסה לאתר שלנו, כל המקורות הם כמעט בכל השפות העיקריות של העולם, יותר מעשר שפות, הכול כתוב, כל השאר עליך. לכן אל תאמין בשום דבר, אתה לא צריך לדעת שום דבר, אתה לא יודע שום דבר, אתה לא חייב שום דבר לאף אחד, תבדוק.

זה טוב מאוד שהוא שואל את הדבר הזה, אבל חשוב שהוא גם ילך בעקבות השאלה הזאת.

שאלה: איך לקשור את מה שקורה היום בעולם עם החוקים?

לכן גם התחלתי את השיעור של היום בזה, חבר'ה, כמובן שזה הכול קשור, אני פשוט לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, לעניינים העדינים הייתי אומר, שאלות עדינות שקשורות בכל זאת לקשרים בין מדינות, בין עמים. אלה פצעים פתוחים, אז לפתוח את הפצעים האלה לא הייתי רוצה. אני לא רוצה להאשים פה אף אחד, כי הקבלה בכלל אף פעם לא מאשימה אף אחד, היא רק מציעה דרך התיקון. אין אשמה של אף אחד, לא הצ'צ'נים ולא הרוסים ולא האוקראינים וגם לא הפולנים, לא סטאלין, לא לנין, אף אחד לא אשם בכלל.

אנחנו כולנו נמצאים במצב פשוט, אגואיסטי קטן, ואנחנו צריכים להתחיל לצאת ממנו. לכן כל מה שקרה היה צריך לקרות, וכל מה שלפנינו תלוי בנו. אז בואו נעשה את זה, בואו נתעסק בזה, בואו נפיץ את החכמה הזאת, כי בעזרת החכמה הזאת אנחנו כן יכולים להגיע לאושר. המזלות האלה, הטיפות האלה של המזל העליון של אור החכמה, יתחילו לטפטף על ראשנו, ואלו יהיה טיפות לברכה, ואז שיהיה מטר, וכל השאר לא חשוב.

אנחנו לא צריכים להיכנס לדברים האלה, זה לא ייתן כלום, מי צודק, מי לא צודק, מי אשם. גם אם נתחיל לדבר על זה, אף אחד לא יבין אותנו, כי ההנהגה העליונה היא הופכית להנהגה שלנו, לכן אנחנו אף פעם לא נוכל להבין ולהסכים איתה. נוכל להסכים איתה רק כשאנחנו בעצמנו נתחיל לטפס במדרגות האלה, מאה עשרים וחמש מדרגות, אז נהיה צדיקים ונצדיק את מה שקורה בעולם. עד אז, לא יעזור לנו כלום.

רק בואו נתחיל להפיץ באופן רציני בכל מקום, ונתחיל לתקן את עצמנו באופן רציני, זה יתקן את העולם. כל מה שהיה עד עכשיו, עזבו את זה, זה היה צריך לקרות, אף אחד לא אשם פה ואף אחד לא צודק פה. תתחילו מדף ריק, נקי. בהצלחה לכולנו.

(סוף השיעור)