שיעור בוקר 04.03.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה -

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

קריין: נקרא את קטעי המקור בנושא השיעור שלנו – מנצחים את המלחמה בכותרת: מנצחים את היצר הרע, קטע מס' 13.

"כל אלו היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה. שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו". על הרצון לקבל.

"ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע".

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ט)

אנחנו חייבים לקבל שכל הדברים שעוברים עלינו כייסורים, יש להם תפקיד אחד, להביא אותנו למצב הנכון. ההתפתחות שלנו יכולה להיות על ידי דרך ייסורים, שאנחנו מתפתחים על ידי דחפים מאחור שלוחצים עלינו, דוקרים אותנו ומכוונים אותנו בסופו של דבר על ידי הרבה בעיות, מחלות וייסורים להגיע בכל פעם להחלטות יותר מתקדמות ונכונות. זו דרך ייסורים, דרך מאוד לא קלה ובעיקר היא ארוכה מאוד, כי אנחנו צריכים לעבור בכל מצב ומצב כמה שלבים עד שאנחנו קובעים שהמצב הזה הוא מצב שאנחנו מזמינים אותו, שאנחנו לא בסדר, אנחנו צריכים להשתנות, ועל ידי השינוי שאנחנו עושים על עצמנו, ופונים, מתפללים ומבקשים וכן הלאה, המצב הזה משתנה. אם אנחנו לא פונים ולא מבקשים אז אנחנו עושים את זה "בדרך ארץ", כמו כל העולם, ואז הדרך עוד יותר ארוכה.

ויש דרך נוספת, "דרך תורה", שחכמת הקבלה מסבירה לנו מראש מה מטרת הייסורים, איך אנחנו יכולים לא להיכנס לתוכם. אבל איך נתקדם אם לא נרגיש את הייסורים? לכן אנחנו צריכים בעצמנו, מראש, לראות שהייסורים הם מזה שאנחנו לא מסכימים עם ההתפתחות הנכונה. יוצא שגם הייסורים שאנחנו מתארים לעצמנו הם ייסורים מיוחדים, הם ייסורים מחוסר דבקות, מחוסר חיבור.

לכן הדרך כולה, אפילו במצבים שאנחנו לא מרגישים נעימות, היא בכל זה דרך תורה, שכולה אור. ובכל שלב בדרך, בכל מקום שאנחנו נמצאים, אנחנו תמיד מתקדמים על ידי הכרת הרע ועשיית הטוב.

קריין: נקרא שוב, קטע 13.

"כל אלו היסורין, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה. שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו.

ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע. "

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ט)

שאלה: מה הכוונה "עד שיסכימו כל בני העולם פה אחד"?

עד הגאולה השלמה, עד התיקון הסופי.

תלמיד: מדובר באומות העולם שבי, שבאדם, או שהכוונה עד שכל בני האדם יתעוררו?

יש תיקון פרטי שהוא בכל אדם ואדם, ויש תיקון כללי שהוא בין כל בני האדם.

חייבים להגיע לתיקון הכללי, "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם". זה גם תיקון בכל אדם ואדם, שכל הרצונות והמחשבות שלו כבר מכוונים על מנת להשפיע, וגם תיקון בפועל ממש בגופים שלנו, בכל בני האדם, בכל האנושות. קשה לנו לתאר את זה אבל מלמעלה זה יכול להיות על ידי ההשתתפות שלנו.

שאלה: בעל הסולם כותב "כל אלו הייסורין אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה".

עד שלא נברר את הרצון לקבל שלנו, ונעשה ונבצע עליו את פעולת התיקון על מנת להשפיע, זה לא נקרא שאנחנו מתקנים אותו.

תלמיד: מהי קליפת הגוף, איך להבחין בה?

הרצון לקבל זה הגוף, הוא לא טוב ולא רע. אבל אם הוא נמצא בכוונה על מנת לקבל אז הוא רע, ואם הוא נמצא בכוונה על מנת להשפיע אז הוא טוב. ולעבור מכוונה אחת לכוונה האחרת זה נקרא להמית אותו, לקבור אותו. יש ארבע צורות מיתה של הרצון לקבל שכל אחד חייב לברר אותן ולבער.

תלמיד: האם בזמן שהייסורים נוחתים על האדם, על האנושות, בכלל ניתן לקבוע, להרגיש, להסכים שזה רק על קליפת הגוף וזה לא עלינו כביכול?

הכול תלוי בעבודת האדם, עד כמה הוא משתדל לחלק את עצמו לעל מנת לקבל ולעל מנת להשפיע. והוא מתחיל מזה שיש בו הבחנה בין ה"אני", ובין הקבוצה, הסביבה, החברה.

תלמיד: איך בפועל נעשה הבירור הזה שאדם יכול באמת להגיד בזמן שנוחתות עליו מכות "זו קליפת הגוף שלי שסובלת ולא אני"?

על ידי זה שהוא קשור לסביבה. אין כאן מה לעשות, בסך הכול השיטה היא מאוד ברורה, פשוטה ומעשית. רק צריך שכל אחד ואחד ישתדל בכל רגע ורגע לייצב את עצמו ככל האפשר בצורה נכונה, ואז זה יקרה.

תלמיד: למה בעצם אם אדם קשור לסביבה אז הוא יכול להבדיל בין קליפת הגוף לבינו?

כי הוא תוצאה של הסביבה, ואז הוא מכניס את עצמו לסביבה יותר נכונה, ואם בתוכו הוא מייצב את הסביבה הזאת בצורה יותר נכונה לעומת עצמו, אז נוצרת לו מערכת פנימית שמעמידה אותו נכון לכיוון המטרה.

תלמיד: ואז הוא לא סובל?

הוא לא סובל, הוא נהנה מזה שהוא נמצא בכיוון הנכון. זה כמו אדם שהולך לניתוח, אומנם הוא מבין שהוא חייב לעבור את הניתוח ואין ברירה, אבל הוא כבר שמח שעוד מעט הוא יהיה בריא.

שאלה: בייסורים שהופכים לגילויים מה עלינו לגלות בייסורים?

כל עוד אני לא נמצא בעל מנת להשפיע זה נקרא "ייסורים" שלי, מחוסר השתוות הצורה עם הבורא, דרך הקבוצה ועל ידי כל האמצעים שאנחנו צריכים לסדר.

תלמיד: מה הם הייסורים שעוברים על עשירייה שלמה?

אלו ייסורים שצריכים לברר, לדבר עליהם, להסכים, להגיע להסכמה מה טוב בהם ומה לא, ואז להמשיך לתיקון.

קריין: קטע 14 .

"וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטֹם ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. ואם כל אומות העולם יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם, ואין מקום לזולתם."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

שאלה: כמו שזה מתואר כאן, זה די מפחיד מה שבעל הסולם אומר, זה נראה כמו תהליך שאי אפשר לשנות. אז מה אנחנו יכולים להוסיף, מה אנחנו יכולים לעשות?

אתה יכול לעשות משהו, או לשנות משהו מחוקי העולם? לא. אנחנו נמצאים במערכת של חוקים, והחוקים האלה נמצאים בכל דרגות הטבע, דומם, צומח, חי ומדבר. הטבע של המדבר זו החברה האנושית, לא כל אחד מאיתנו. כל אחד מאיתנו הוא בהמה, חיה, בדרגת חי, אבל היחסים בינינו הם כבר מערכת שנקראת "מערכת אדם". כי אנחנו כחיות, כבהמות, כמו שכתוב "כולם כבהמות נדמו", ואם אנחנו מתחילים להתקשר בינינו ב"ואהבת לרעך כמוך" מתחילים להתקדם לקראת זה, אמנם שזה עוד רחוק, אבל לכיוון זה, אנו כבר הופכים להיות חברה אנושית. לא כמו שאתה רואה היום.

במידה שאנחנו מגלים את חוקי החברה האנושית הזאת, כי יש לה חוקים, ושומרים על החוקים האלו, והחוקים האלה באים מצד הטבע ולא איך שבא לכל אחד ואחד לקבוע חוקים לפי מה שהוא חושב שטוב, ועוד להילחם עבור החוקים האלה, כי הוא בטוח שהוא צודק, אפילו שלכולם ברור שהוא רוצה רק לשלוט על כולם.

אז כאן אנחנו צריכים לראות שעלינו לברר את חוקי הטבע האנושי, החברה האנושית. החוקים האלה קיימים בתוך הטבע, כמו חוק המשיכה, חוקי החשמל, וכמו כל דבר, גם לחברה האנושית יש חוקים. לכן כל אחד ואחד שלא פועל לפי החוק הזה, שמפר את החוק, גורם בזה רע לעצמו ולכולם.

רק הבעיה היא שבדרגות היותר נמוכות מאיתנו, דומם, צומח, חי, אנחנו רואים את החוקים האלה ולכן אין לנו ברירה, אנחנו מקיימים אותם, כי זה הטבע. אם הרופא בודק אותי ורואה שכמה מהנתונים שלי לא בסדר, הוא אומר לי, תראה, יש אצלך נתונים לא תקינים, וצריך לתקן אותם. אבל אם אנחנו רואים קלקולים ביחסים בין בני האדם, בדרגת האדם, בחברה האנושית, אנחנו לא יודעים מה לעשות כי זה בדרגה שלנו.

כדי ללמוד, כדי לדעת משהו, אתה צריך לעלות לדרגה יותר גבוהה, כמו שאיינשטיין אמר, שצריכים לעלות על השולחן כדי לראות את הדברים. לכן אין לנו ברירה, אלא ללמוד את חוקי הטבע, להבין שאלו חוקים, ואם אתה לא מקיים אותם, אתה עושה נזק גם לעצמך וגם לחברים. החוקים האלה מדברים רק על הקשר בין בני האדם, ולא על אף אחד מאיתנו.

על כל אחד מאיתנו חלים חוקים של רפואה, ביולוגיה, זואולוגיה, לא חשוב מה, אבל ביחסים בין בני האדם אלה כבר חוקים רוחניים, ואותם אנחנו צריכים ללמוד ולקיים. וכאן ממש אין לנו ברירה, אלא להבין את זה, לעכל את זה ולקבל את הדברים האלה בצורה נכונה. אחרת אנחנו עושים נזק לעצמנו.

אתה לא יכול לשנות את חוקי הטבע. במידה שאתה לא מקיים אותם, אתה פשוט מגיע למכות. אנחנו התפתחנו במשך ההיסטוריה שלנו, האבולוציה עד למצב שאנחנו חייבים ללמוד את חוקי החברה, לייצב את עצמנו בצורה נכונה, ולקיים את חוקי החברה.

על זה מדברת חכמת הקבלה. למה היא לא מדברת על השמיים ועל כל מה שקורה כאן? כי זה לא בשמיים, הדברים האלה צריכים להתקיים כאן, במקום הזה, בעולם הזה, ביחסים בינינו. לכן בואו נלמד אותם, נשתדל לקיים אותם ביחסים בינינו, ונראה עד כמה העולם הרוחני חייב להתגלות כאן בינינו.

שאלה: ברגע זה הרוסים מתקיפים את תחנת הגרעין בזפוריז'ה. אם זה יתפוצץ זה יכול להשפיע על העולם. האם תוכל לפנות לממשלת ישראל שישפיעו על פוטין?

אני אעשה משהו הרבה יותר חזק. אני פונה לכל חברי בני ברוך בעולם, בואו נתפלל שכל המריבות שיש בכל מקום בעולם, ובמיוחד מה שקורה עכשיו בין רוסיה לאוקראינה, שהכול יירגע וייפתר בצורה נכונה. התפילה הזו שלנו כוללת את כל הבעיות והאסונות שיכולים להיות. אז יש לך כוח ביד, לפנות לכוח העליון שישמור ויעשה שלא יהיו אסונות. בבקשה, תעשה.

שאלה: מה הסיכוי שכל האנושות תלך בדרך התורה ללא דחיפות? ואולי גם לא צריך שכל האנושות יעשו זאת, אלא רק חלק?

כדי להגיע למצבים טובים, מתוקנים, מספיק אם כל אותם אנשים שהבורא עורר את ליבם יפנו לדרך הנכונה, לכיוון הנכון, למטרה נכונה, וכך יתחילו לעבוד יחד בהשגת המטרה הזאת. אנו מתחברים כולם יחד, וכולנו יחד פונים לבורא, דורשים ממנו שיעשה תיקון. זה מה שצריך, ואחרינו יפנה גם כל העולם. אבל כדי להתחיל את זה, מספיקה קבוצה קטנה כמונו.

אנחנו צריכים לעשות זאת, אנחנו צריכים להרגיש שזו חובתנו כאן ועכשיו.

שאלה: לגבי ההסבר שנתת לפני רגע על הקטע של הבעל הסולם, פשוט היה נראה שתיארת את כל האנושות כרשת קשר שיש לה חוקים משלה, שיש לה מוח משלה.

כן, זה כמו בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר. אנחנו עכשיו מגלים על ידי המדע שיש לנו מערכת התקשרות בין כל הדוממים, כל הצומחים, וגם שכל החיות משפיעות זו על זו, כשבתוך החיות נמצאים גם אנחנו, בני האדם בדרגת חי.

בנוסף אנחנו פועלים בתוך מערכת שכולה מערכת של התקשרות בינינו, בין כל בני האדם. בן אדם זה לא הגוף שלי, בן אדם זו המודעות שלי, הרצונות שלי, המטרות שלי, בזה אנחנו מתקשרים ומשפיעים זה על זה. אז מדובר על כך שאנחנו צריכים להביא את מערכת ההתקשרות בינינו למצב תקין.

תלמיד: מה זה נקרא לפנות למערכת הזאת, או כשאנחנו מדברים על תפילה, מה זה אומר, אם זאת רשת קשר, רשת הרצונות בינינו, אתה יכול פרש מה זה לפנות בתפילה?

להשתדל להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" עד כמה שאפשר.

תלמיד: אז כשאנחנו עובדים על חיבור, אנחנו רוכשים את התוכנה של הרשת הזאת?

אנחנו נמצאים בתוך הרשת, אנחנו לא יכולים לברוח מזה. ודאי. אנחנו נמצאים בתוך הרשת.

שאלה: מה עושה את ההבדל בין ללכת בדרך ייסורים, לדרך תורה?

היחס שלנו. אם אנחנו לא משתתפים בתוך המערכת הזאת כדי לקבוע את הקשר בינינו בצורה נכונה, אם אין לנו מאמץ לזה, ואנו לא רוצים להתקרב זה לזה, כאיש אחד בלב אחד, אז אנחנו לא פועלים נכון, לא מסדרים את המערכת, ומה שנקרא לא מתקנים אותה.

אז בצורה כזאת מה עושים? אנחנו זוכים רק למכות וייסורים. כמו שכותב בעל הסולם, בסופו של דבר המכות והייסורים בכל זאת מלמדים אותנו אבל בדרך ייסורים. בדרך ארוכה, דרך מאוד לא נעימה, ויכולות לבוא עלינו אפילו מלחמת עולם שלישית ורביעית כדי לחייב אותנו בכל זאת להראות לנו שאין ברירה, ושרק החיבור בינינו הוא מטרת החיים שלנו.

תלמיד: בדיוק אני מנסה להבין מה זה דווקא דרך תורה. אם דרך תורה זאת רשת הקשר בינינו, ולמשוך מאור המחזיר למוטב, זה אומר לפנות למצב החיבור שכבר קיים בינינו?

איזה חיבור קיים? אין, לא קיים חיבור.

תלמיד: מה זה למשוך את מאור המחזיר למוטב כלפי הרשת?

כשאנחנו דווקא רוצים להתקשר בינינו, ורואים שלא מסוגלים, כי שורה בינינו כוח שנאה, דחייה, קנאה וכן הלאה, אז אנחנו פונים לבורא שיתקן את הקשר בינינו מרע לטוב. ואז בכוח הטוב הזה אנחנו מגלים מה זה נקרא "בוא וראה", בורא, מדבר והיפוכו, כך אנחנו מגלים אותו. גילוי הבורא בין הנבראים זו כל מטרת הבריאה, זו מטרת התיקון שלנו.

שאלה: האם נכון יהיה לתאר את רשת הקשרים בינינו כקיימת, ואנחנו פשוט לא רוצים להיות בה? או האם עלינו להרכיב אותה אלא הקשרים עדיין לא קיימים באופן נכון?

גם וגם. הרשת הזו קיימת אבל אנחנו לא מרגישים אותה ולא מחיים אותה וזו הסיבה לבעיות.

תלמיד: במידה ואנחנו רוצים להחיות אותה בינינו, לא נצטרך למלחמה בעולם שלנו?

ודאי שלא נצטרך לשום מלחמות ובעיות, אלא הכל אנחנו מזמנים בגלל שלא רוצים לתקן את מה שניתן לתקן בכל רגע ורגע. אם במצב שלי עכשיו אני צריך להיות מחובר עם האחרים ואני לא מחובר אליהם, אז במידה הזאת אני מרגיש את הקשר הלא נכון, שיכול לבוא לביטוי ממצב של צעקות מכות ועד מלחמה והשמדה, הכול תלוי במידת הקשר בינינו.

שאלה: ואם נרצה לחיות בתוך המערכת, האם המצבים יתגשמו כמצבים טובים ונראה את עצמנו מחוברים יותר גם במציאות שלנו?

ודאי שגם במציאות שלנו, כל העולמות נמצאים יחד, אלא הכל תלוי איפה אנחנו מגלים אותן, באיזו רמה. בינתיים אנחנו מגלים שאנחנו חיים, קיימים, בעולם הנמוך ביותר, הגשמי, ואם נעשה בו תיקונים אנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו לא קיימים בעולם הגשמי, אלא במערכת קשרים יותר עליונה, רוחנית.

שאלה: מה ההבדל בין לעורר את קו שמאל או לעורר את השחר, האם לעבוד עם קו שמאל זה כמו לעורר את השחר?

אנחנו לא כל כך צריכים להיכנס לכל המצבים האלה, כי אנחנו עדיין לא מרגישים אותם בינינו. זה גם לא פשוט לעורר את השחר, לשם כך צריך להיות בג' קווים. אתה יכול לעורר את קו שמאל רק בתנאי שבטוח אתה נמצא כבר בקו ימין וכדי להתקדם אתה צריך גם את קו שמאל, ואז אתה מעורר אותו במידה מסוימת, מעורר את הדינים. לכן אני ממליץ לא לקפוץ.

שאלה: יש תחושה שהעומס או ההכבדות שמורגשות בזמן זה בכלי העולמי הן לא פרופורציונליות, כי החברים עושים כל מה שהם יכולים, נושאים באחריות ובתפקידים, אבל בעשירייה שלי אני מרגיש יותר מדי נינוח ביחס לעומס שנופל על החברים האחרים שלי. איך נוכל להתייחס נכון לדברים האלה מבחינת גילוי הרע, ומבחינת החיצוניות והפנימיות?

אתה תעשה את מה שאתה מסוגל, וכל אחד יעשה את מה שהוא מסוגל ומה שמגיע אליו, מפני שלכל אחד יש תפקיד. לכן יש תפקידים שונים בעולם, על כך מספרים רב"ש ובעל הסולם. רב"ש מספר שלא היה לו מה לתת לילדים לאכול, אפילו לא חתיכת בצל. כשהבת הקטנה באה אליו ואמרה "אבא אני רוצה לאכול" הוא שאל "מה את רוצה לאכול?" היא ענתה "משהו". זאת אומרת, אפילו רק "משהו", ואין, לא היה מה לאכול בבית. אלה היו החיים, והיו שלבים עוד יותר גרועים.

למרות שאנחנו מרגישים כביכול בסדר באופן יחסי, אני מקווה שאנחנו מסוגלים במידה ונרצה למעלה מהדעת, בכל זאת להתחבר בשלמות הדדית. וזה לא משנה למי אתה משתייך, לאוקראינים, לרוסים, ליהודים, בכלל לא חשוב למי ולמה. המילה "שלום" זה מהמושג שלמות, אנחנו חייבים לבצע את זה, זה חסר לכולם, לכולם. במצב המתוקן יש מקום לכולם, וכולם מרגישים בו את עצמם במצב השלם. לאותו מצב אנחנו צריכים להגיע, וכמו שאנחנו לומדים הוא מושג רק על ידי חיבור על פני השנאה, הדחייה. נקווה שאנחנו באמת נפעל ונגיע לכך, זה מתברר יותר ויותר מיום ליום.

שאלה: בעל הסולם כותב על מלחמות עולם שלישית ורביעית. אם זה יקרה, חלילה, לָמה לא מספיקה מלחמת עולם שלישית?

לא צריכים מלחמה שלישית וגם לא רביעית, אלא הכול תלוי בהכרת הרע שלנו. אם נוכל לעשות את המלחמות האלה בצורה רוחנית, להילחם נגד היצר הרע, אז לא נצטרך ייסורים גשמיים שידחפו אותנו לתקן את המצבים הרוחניים, אלא ניגש ישר לתיקון בדרגה הרוחנית בלי לתקן את הייסורים ברמה הגשמית, זה כל העניין. לשם מה אנחנו לומדים? רק כדי לעלות מהדרגה הגשמית ולקבוע את התיקונים בדרגה הרוחנית, ביחסים בינינו, ואז לא נצטרך ייסורים גשמיים, למלחמות ולבעיות. לשם כך אנחנו צריכים ללמוד ולקבוע את הקשרים הנכונים בינינו, והעיקר הוא "ואהבת לרעך כמוך" שנעשה מעל ביטול עצמנו.

שאלה: אנשים מתקיימים במשך אלפי שנים והורגים את עצמם ובמשך אותו זמן חכמים מכל העולם מלמדים אותנו משהו, אבל אנחנו לא לומדים ולא רואים לזה סוף, מה המחשבה בזה?

שאנחנו צריכים לקבוע דרך חדשה, דרך תורה, דרך אור, כך מסבירים ומלמדים אותנו אנשים שהשיגו את מהות ומטרת הבריאה. אנחנו רואים שכאילו אין סוף לכל הייסורים, המלחמות והבעיות, אבל הסוף יכול להיות אם נתקדם לקיים את חוק הטבע הכללי שהוא הקשר הנכון בין כל חלקי הטבע.

לא יעזור לכם לשבת ולבכות, אלא רק לבצע מרגע לרגע, מיום ליום, עוד קצת ועוד קצת. אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה שהם בכל זאת מתקיימים, שהחיבור בינינו מתקיים יותר ויותר. נקווה שנזכה לראות תוצאות מהמאמצים שלנו, אבל להגיד מראש שכמו שהיה כך יהיה ושהאנושות לא יכולה להיות בלי מלחמות - אני מבין את הייאוש והסיבה מובנת לי, אבל אין ברירה, אנחנו חייבים בכל זאת לקבל את מה שמתגלה לבעלי השגה ומדוע הם קורים.

אני רוצה להוסיף, יש אנשים שמשיגים רוחניות, אבל הם לא יכולים לעשות את התיקונים הגדולים בעולם. ודווקא אנחנו, שנמצאים בהסתרה יכולים לשמוע מהם ולקיים את החוקים הרוחניים בעולם במצב שלנו וזה דבר גדול מאוד שמוטל עלינו. לא חשוב באיזה מצב אני נמצא אני חייב לבצע את מה שהמקובלים אומרים לי, כי יש סיכון גדול בכך שאני לא משיג ומקיים, והם משיגים ולא יכולים לקיים כמוני. תחשבו על זה.

שאלה: למה לא כולם מרגישים באותה צורה ובאותה מידה את האחריות, את הסבל?

ודאי, זה לא יהיה אף פעם ך. עד גמר התיקון יהיו אנשים שכאילו בכלל לא שמעו על כך, שלא רוצים לקיים, שלא מאמינים וכן הלאה. זה תמיד יהיה כך, כי יש ארבע דרגות בבני אדם שיקשרו אותם יחד עד גמר התיקון.

תלמיד: ומה בינינו, בקבוצות אצלנו ב"בני ברוך" העולמי ובכלי העולמי?

גם בינינו קיימים כל מיני סוגים, בכל דבר ודבר יש ארבע דרגות.

תלמיד: איך אנחנו מייצרים חיבור בינינו יחד עם ההבדלים האלה?

"על כל פשעים תכסה אהבה", אנחנו מתחברים בינינו כדי להשלים זה את זה. הגדולים ביותר לא יכולים לעשות כלום בין הנמוכים ביותר, הכול חייב להיות מחובר. לכן אין כאן שאלה בכלל, כל מצב הוא טוב בפני עצמו ורק חסר הקשר בין כולם.

תלמיד: אנחנו אומרים שצריך להרגיש את הסבל של החברים שנמצאים עכשיו באוקראינה, ויש עשיריות שלא מרגישות.

אני מבין זאת, הם נמצאים במצב שהם עוד לא קשורים זה לזה ולכן הם לא יכולים להרגיש עשיריות שנמצאות באיזו צרה. הם לא אשמים כי זה נובע מחוסר קשר וכולנו אשמים מחוסר הקשר הזה. אנחנו צריכים להשתדל לעשות את הקשר בין כולם מלב ללב ולא לפי קווי האינטרנט.

תלמיד: איך הקשר בינינו בעשירייה יכול להכיל את הסבל שבו נמצאים חברים אחרים?

זו בדיוק המילה הנכונה – להכיל. אנחנו צריכים לספוג את כול חוסר הקשר שיש בכל הכלי העולמי לתוך העשירייה. כל אחד צריך להרגיש זאת בתוך העשירייה שלו ובהתאם לכך להרגיש כמה אנחנו יכולים על ידי התקשרות בינינו בתוך העשירייה לתקן את כל העשירייה הכללית של כל בני ברוך יחד.

זה לא פשוט, אבל עוד מעט נתחיל לגלות זאת. כך מגלים את כול המציאות, בהתחלה נראה שזאת עשירייה ואחר כך אתה רואה שזו לא עשירייה אלא זאת המערכת הכללית שבה כל העולמות וכולם נמצאים בה. בהתחלה חשבתי שאלה רק כמה מהחברים שלי, אבל לא, אלא כל אחד מהם כולל את כולם.

קריין: בעל הסולם כותב ב"כתבי הדור האחרון".

"אם רוצים לקפוץ על שלחן צריכים להכין עצמם לקפוץ הרבה למעלה מן השלחן ואז סופו לקפוץ על השלחן. אבל אם ירצה לקפוץ רק על רמת השלחן אז ייפול למטה."

אנחנו צריכים להשתדל להגיע לכמה שאנחנו יותר יכולים לתאר לעצמנו ועוד יותר, ככה זה, אם אתה מקבל בחשבון שאתה צריך להיות עוד קצת יותר, זה החישוב הנכון.

קריין: קטע 15.

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם." 

("זוהר לעם". "אחרי מות". מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 65)

שאלה: כתוב ש"הם נראים כאנשים עושי מלחמה," ואז בעל הסולם כותב "ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה". מה היה בתהליך הזה?

שהם האמינו בדברי מקובלים ועשו ביניהם מאמצים ואז גילו את עצמם בדרגה יותר עליונה, ששם הם מחוברים. זהו היחס בין המדרגות, הקשר בין המדרגות, שבמדרגה הנוכחית אתה נמצא באיזו מלחמה ובדרגה היותר עליונה, כנגד זה, אתה חייב להיות בחיבור. כך כל פעם אנחנו הולכים - שמאל ימין, גילוי הרע חיבור הטוב.

תלמיד: אבל הם ביניהם עשו אותה עבודה, קודם גילו מלחמה ואז גילו את הטוב והלכו על הטוב?

על זה הוא מדבר, כתוב "שיושבים יחד, ואינם נפרדים" אבל "מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך," המילה "אחר כך" מה היא כוללת? בירורים ועבודה גדולה למעלה ממה שקורה ביניהם, חוזרים להיות באהבה, באחווה.

תלמיד: אז כל היחד הזה שהם עושים מלחמה ולאחר מכן יושבים יחד, נקרא "יחד" כי גם וגם כלול בתוך זה?

בהתחלה הייתה מלחמה ולאחר מכן עשו מאמצים והגיעו להשלמה.

שאלה: אני רוצה לשלוח מסר לחברנו האוקראינים והרוסים על כך שאנחנו מזדהים מצד כל צפון אמריקה. לפני כשלושה ימים הם עשו עבודה מופלאה בהכנה לשיעור, הם חיברו תפילה יחד, היא כל כך חדרה ללב, הרגשתי את זה. אני רוצה למסור לכם שאותו קטע שעכשיו קראנו, תואם למה שקורה. תודה.

תודה רבה.

שאלה: כתוב שהבורא "מקשיב לדיבורם" ושמח בזה. מה זה דיבורם?

הבורא שמח שכל אחד פונה מלב ללב, כי מה שעובר מלב ראשון ללב השני, הבורא מקבל, שומע, ומרגיש, זה נכלל ברשת הכללית שבין הנשמות. הבורא נמצא בין הנשמות, בהתקשרות ביניהן, לכן אם אנחנו צריכים לגלות אותו, אנחנו צריכים לגלות את הקשר בין הלבבות.

תלמיד: אז כל הקשר שיש בינינו, משמח את הבורא?

כן, ודאי.

קריין: קטע מספר 16.

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך." 

(הרב"ש. אגרת ח')

שאלה: מה שקראנו נשמע כמו נבואה מסרט אפוקליפטי, שקבוצה קטנה של אנשים, למשל בהנהגתך, יוכלו לייצר כאלה תנאים שיוכלו להתאחד עד טיפת דמם האחרונה. איך לא סתם לקרוא את הקטע הזה, אלא להרגיש שמדובר בעשירייה שלי, שמדובר בנו, ולא באיזו קבוצה שתתאסף פעם?

אם תרצה זו תהיה בדיוק העשירייה שלך, או העשירייה של כולנו יחד, כל בני ברוך. ככלל בעולם לא קיימות עשיריות רבות, רק עשירייה אחת, עשר ספירות של פרצוף אדם הראשון, וזה צריך להתגלות. אם תרצו, ודאי שתהיו נכללים בה בצורה נכונה.

שאלה: נראה שאנחנו בעבודה בינינו באמת משתדלים לעשות יותר דברים, אלפי חברים וחברות מתחברים לתפילות אבל בעולם הגשמי אנחנו רואים שהתוצאה רק הולכת ונהיית יותר גרועה. מה אנחנו מפספסים שאנחנו יכולים להוסיף מהיום למחר?

אנחנו מפספסים רק בדבר אחד, בחיבור בינינו ובתפילה לבורא. יש שני דברים שאנחנו צריכים לעשות, להתחבר כדי שתהיה תפילת רבים, ושתהיה מכוונת לבורא. סך הכול, ולא כלום חוץ מזה. אם את שני השלבים האלה אנחנו נקיים, תראו מה יהיה.

תלמיד: אתמול היינו יחד בתפילת רבים כ-850 חברים וגם הרגשנו כך. מה היה חסר שם?

כנראה שצריכים עוד. לפי הרצון לקבל האגואיסטי שמתגלה עכשיו מחטא עץ הדעת, משבירת הכלי דאדם הראשון, המאמץ שלנו להתחבר ולבקש צריך להיות יותר חזק. אנחנו נמצאים בצעדים שיותר ויותר מתקרבים לתיקון ולכן זה לא מספיק. זה טוב, סימן שאנחנו התקדמנו, שנותנים לנו כל פעם עבודה יותר חשובה, יותר מורכבת.

שאלה: איך לחזק את ההתכללות בינינו בכלי העולמי? כי מורגש שחברים באוקרינה נושאים בהרבה יותר נטל על הכתפיים שלהם מכולנו, וזה מוריד אותם למטה.

אנחנו צריכים לחזק אותם בהתקשרות בינינו, בין כולם, וודאי לכלול אותם במרכז הקשר בינינו, והייתי אומר שלא רק חברים מאוקרינה אלא גם חברים מרוסיה, כי כולנו חייבים להיות בסופו של דבר כלי אחד, ואני לא רוצה שהמלחמה הזאת תחלק אותנו לשניים.

אבל אנחנו צריכים בכל רגע ובכל מצב להתאמץ, להרגיש את עצמנו שנמצאים בחיבוק, בחיבור, במערכת, בעשירייה אחת, ואין שום כוח שיכול להבדיל, להרחיק בינינו. זה יכול להיות אפילו אותו רוסי ואותו אוקראיני, שנלחמים זה נגד זה, ואנחנו בכל זאת צריכים להשתדל לקרב אותם יחד. לא חשוב מי ינצח, אלא ינצח החיבור ביניהם, זה מה שאנחנו צריכים. ולא רק הם, אלא אנחנו איתם וכל האנושות יחד.

אני שומע שאתם דואגים מאוד מאפשרות שיפוצצו איזה כור אטומי. לא חסר. כולם זוכרים את צ'רנוביל, אז יש באזור הזה תחנות כוח גרעיניות לא פחות מסוכנות, ולכן זו ויכולה להיות בעיה גדולה, איום גדול, והם יכולים "לשחק" על הדברים האלה.

אנחנו צריכים ככל האפשר יותר מהר להגיע לחיבור בין כל החברים, ומתוך החיבור להעלות תפילה. ומתוך התפילה הזאת אנחנו נשיג את הפתרון. איזה? אני לא יודע, אני יודע שבתוך החיבור נמצא הפתרון.

שאלה: אם הייתי עכשיו באוקראינה בקרבות, אני בטוח שכל היום הייתי בתפילה, אבל איך אפשר כאן לחזק את החיבוק הזה, את החיבור הזה?

זה כל העניין, שמי שנמצא בקרבות אולי נמצא בתפילה, או לא, כי האירועים מושכים אותו לקרב, לכל מיני פעולות. כאן למרות שלא מרגישים את הקרבות בצורה מוחשית, הקרב שלנו הוא ברמה כזאת שאנחנו לא עוזבים את התפילה.

תלמיד: אתמול שמעתי שחברים שלנו שנמצאים באוקראינה ורואים שם את הזוועות ממש מול העיניים, לא מצליחים להצדיק את המצב. איך מצד אחד לראות בעיניים משהו זוועתי ומצד אחר להצדיק את הבורא?

זה קשה מאוד וזה מגיע לכל אחד ואחד, ואף אחד לא יכול להבטיח לעצמו שהוא מחזיק בדרך רוחנית, כשמגיעות אליו כל מיני תמונות גשמיות נוראות. אבל אנחנו חייבים להבין שכל החלוקה סביב כדור הארץ העגול היא כדי שאנחנו נחזיק זה את זה, כי אנחנו נמצאים במערכת עגולה וכך אנחנו נתקדם. אין ברירה, אלא דווקא על ידי חיבור בין כולנו.

זה הזמן שאנחנו צריכים להבין, ניתנה לנו הזדמנות להתחבר בינינו סביב כדור הארץ, כל הארגון העולמי שלנו, ואז אנחנו באמת נגיע לתיקון הגדול, לגילוי הבורא לכולם. אתה מבינים מה זה יכול להיות? והוא מעורר בנו את ההזדמנות הזאת. אסור לנו לפספס.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בינינו כעשירייה, איך נוכל לדעת בוודאות או להיות בטוחים שהבורא איתנו?

עד כמה שאתם תרצו שהבורא יהיה ביניכם, הוא יימצא ביניכם. אם אתם באמת תרצו, אתם תתחילו לגלות שהוא נמצא ביניכם ממש בפועל, בחושים.

שאלה: אם לא סופרים את ישראל, ברוסיה ובאוקראינה יש הכי הרבה קבוצות מבחינת החברים שלנו ביחס לכמות הציבור שיש כאן, וגם המלחמה היא כאן. יש קשר בין המקום שבו יש קבוצות גדולות משלנו, לבין זה שיש להם תיקון גדול?

יש גיבור בכמות וגיבור באיכות, היום אנחנו לא צריכים לעשות חשבונות כאלה כי זה זמני שכך וכך קורה. אבל מה שאני ממליץ, בכל אותן הזדמנויות שיש לנו להתחבר ולפנות לבורא שיעשה תיקונים, לא לזלזל בהזדמנויות האלה ולבקש מתוך כל הזדמנות והזדמנות התקרבות לבורא, והיא צריכה להתבצע בחיבור בינינו.

אנחנו לא יכולים לגלות אותו אלא רק בקשר בינינו, הבורא לא נמצא. פתאום הקבוצה יותר ויותר מתחברת ומתחילה לגלות שבפנים יש משהו שנקרא "בורא", כוח חיבור, כוח אהבה, כוח השלמה, וככה מתגלה הבורא. ואם מתרחקים, לא רואים את זה, לא יכולים להשיג. כשמתקרבים הנקודות האלה מתקרבות והופכות לדמות הבורא.

שאלה: שאלה מארגון הנשים לגבי תפילה. אתמול אנחנו, נשים מכל העולם המשכנו את קריאת המקורות במשמרות סביב השעון. בנוסף, במקביל לזמן התפילה של הגברים בערב, התאספנו שוב מעל 1,000 נשים במפגש עולמי לתפילה משותפת של נשים מאוקראינה ורוסיה שהתכוננו יחד ופתחו את הלב ונשים מכל העולם עטפו אותן במהלך המפגש. האם להמשיך את התפילה במשמרות סביב השעון או לרכז את כל הכוחות למפגש אחד?

אתן צריכות להרגיש בלב מה יותר מועיל, מה יותר נוח, מה יותר נחוץ, מה יותר חזק. אתן צריכות להחליט. אני לא יכול להחליט, זה לא שייך לי, זה שייך לכל הכלי העולמי. בפרט שבכלי העולמי אלו עובדים ואלו ישנים ואלה עוסקים בעבודה או במשהו, לכן אין ברירה אתם חייבים להחליט בעצמכם.

שאלה: אתמול הייתה תפילה עולמית של נשים מאוד עוצמתית, איזה תוצאות עלינו לצפות לראות מאירוע כזה?

אני לא יודע ואני חושב שמתפילה אחת כזאת אתם לא יכולים להגיע כבר לאיזו תוצאה שנראית בעין. אבל להמשיך ואתם תראו. זה בטוח.

שאלה: האם עיקר המאמץ שלנו לחיבור בימים האלו צריך להתמקד בחיבור כללי בכל הכלי העולמי או בכל זאת חיבור בתוך העשיריות?

חיבור גם בזה וגם בזה, אבל יותר דגש על הכלי העולמי.

שאלה: איך ניתן לבצע תיקון ולכסות הכול באהבה, אם בכל זאת יוצא הצד ההפוך ועדיין אין כוח להתגבר עליו?

הרע שמתגלה, מתגלה השבירה. והיא מתגלה במידה שאנחנו מסוגלים לתקן אותה. לכן לא לחשוב שהרע שמתגלה, מתגלה למעלה מכוחי. זה מסודר בדיוק לפי הכוח שלי והיכולת שלי. לכן עלינו לעבוד על זה.

שאלה: בעשירייה יש הרגשה שהגענו למצב די קבוע, איך להעמיק את העבודה?

עכשיו לא יכול להיות מצב קבוע. עכשיו יש לנו עבודה יומיומית בתנאים החדשים כשהרע מתגלה בעולם בצורה יותר עוצמתית ובצורה שממש אנחנו מרגישים את זה, חשים את זה. לכן בואו אנחנו נעשה מאמץ חזק, יש לנו הזדמנות להגיע לגילוי הבורא לנבראים.

שאלה: כותבת חברה, חייבים כוחות אמונה ענקיים כדי לקיים את כל עצות המקובלים. מה תלוי באדם אם הבורא לוקח את כוח האמונה ממנו?

להתפלל. הבורא לא צריך את האמונה, הוא לא צריך את ההשגות שלנו. הוא צריך תפילה, פנייה אליו, בקשה, שאנחנו נבקש, כי יש בו הכול. הוא לא צריך את גמר התיקון, הוא צריך את גילוי הרצונות מצידנו, כי מלכתחילה גמר התיקון קיים.

אז מה חסר לבורא? חסר לו בקשה מאיתנו, חיסרון לאותו מצב של גמר התיקון.

שאלה: מה זה אומר לחזק את החברים, האם זה לעזור להם להצדיק את הבורא?

כן, זה חסר.

שאלה: מתייחס לקטע מספר 16. האם תוכל להסביר לנו מה זה אומר שהרצון היחיד הוא לנצח בקרב על כבוד הבורא. מה זה כבוד הבורא?

כבוד הבורא זה כבוד החיבור בינינו, כבוד האהבה. כבוד האהבה. צריכים לכבד את התכונות האלה.

שאלה: מה עוד חסר לנו כדי להגיע לתפילה, לצעקה נכונה שהמלחמה תיפסק?

להפעיל את האהבה והמלחמה תיפסק, זה פשוט מאוד. ואהבה, אנחנו שמענו איך אפשר להפעיל, אז בואו נפעיל אותה ונראה איך אנחנו מבטלים את המלחמה. ממש אתם יכולים לראות את זה בפועל. תנסו עכשיו להפעיל את כוח החיבור, כוח האהבה, עד כדי כך שאתם תבטלו את כוח המלחמה. כוח האהבה כנגד כוח השנאה. תנסו, אנחנו מסוגלים. אם אנחנו לא נצליח, נעשה יותר ויותר שוב ושוב.

שאלה: מה זה אומר שנלחמו "עד טיפת דמם האחרונה", מה זה דם ברוחניות, איזה דוגמה צריכים לקחת מהם?

"דם" מהמילה דומם, הדרגה הנמוכה ביותר הרוחנית נקראת "דם". מה זה "עד טיפת דמם האחרונה"? זאת אומרת, עד הדרגה הכי תחתונה בכל זאת כשאנחנו יורדים, ממשיכים להילחם עבור החיבור.

שאלה: איזו תפילה תהיה הכי יעילה עכשיו, עבור חיבור הגברים או חיבור שלנו בעשיריות הנשים?

גם חיבור הגברים, גם חיבור נשים. אנחנו צריכים גם את אלו וגם את אלו. אני לא יכול להגיד מה יותר מועיל, אלה מועילים ואלו מועילים. מה אנחנו צריכים לעשות? להתפלל על הצלחת התפילה של הנשים, ותפילה של הגברים, וכך לתקן את עצמנו.

שאלה: איך נוכל להגיע לחיבור מלב אל לב, ולא רק דרך האינטרנט עם אותם העשרות שרחוקים פיזית מהמלחמה, לא נמצאים במצבים כמונו?

צריכים קצת להפטר מהגאווה, מהרגשת הריחוק, צריכים להתקרב יותר בצורה פנימית, לבבית זה אל זה. ואז תרגישו מה זה נקרא תיקון.

(סוף השיעור)