בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 29.9.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*להמליך עלינו את המלך *

1. *כשהאדם מרגיש שלא הולך בדרך, שרחוק ממה שהוא מתאר כנכון, זה צריך להיות כך. זו בעצם הכוונה מלמעלה, כך מטפל בו הבורא והאדם צריך להיות דבוק לטיפול הזה ולתת תשומת לב, להאמין שהוא נמצא בהתקדמות*. אם לא הייתה לו הרגשה שהוא לא הולך נכון, שהוא לא נמצא בדרך, שהוא לא רוצה, אז זה היה באמת מחוץ לקדושה. כך הוא בכל זאת מתקדם, מתקרב בהרגשה שנמצא בשגיאות, בטענות שלו וכן הלאה. כלומר זאת צורת ההתקדמות הנכונה.
   
   יש כל מיני צורות התקדמות, זאת אחת מהן, היא נכונה, כלומר *האדם יודע שהוא לא בסדר, שיש לו מה לתקן, שמחשבות שלו, הרצונות והכוונות שלו עדיין כולם לא נכונים, לא טובים, אבל זה שהוא אומר את זה, מבין זאת, מרגיש זאת בכל זאת לא בורח מהמערכה, זה מה שמקדם אותו*.

2. ש: מה זה להימצא בשלימות?
   ר: להיות בשלמות זה לפי כמה אני בודק שהכוונות, המחשבות, הרצונות ושהפעולות שלי מתאימים למה שהבורא רוצה ממני.
   
   ש: איך אני בודק את זה?
   ר: לפי ההרגשה. זה כמעט לא יכול להיות, תמיד תמצא פגמים כלשהם, אבל בכל זאת כל הדברים האלה, שאתה רואה כמה אתה לא בסדר, כל הזמן יכוונו אותך למצבים שאתה כן תטפל בעצמך. שנית, אתה מתחיל בסופו של דבר להבין שההרגשה הרעה בחוסר התקדמות, בגישה לא נכונה, בטעויות והכל, זה הכל נכון וזה מתקן אותך לכיוון הנכון. כלומר זה בסדר, זה נורמלי, לא שאתה מרוצה מכך, אתה לא מרוצה ואתה רוצה לתקן, אבל כל פעם שיש לך הרגשת של סטייה ואתה עושה תיקון על הסטייה הזאת, זו ההתקדמות הנכונה. כל פעם תהיה בתפילה, בבקשה שהבורא יעזור לך להיות בדרך ישרה.

3. ש: מה זה להתגבר על בחינת מרגלים?
   ר: המרגלים רוצים להגיד לך שאתה לא בסדר ושאין לך סיכוי להצליח, שאתה צריך לעזוב את הכל ולברוח. לצערנו כל פעם יש כמה חברים שלנו שנמצאים תחת ההשפעה הזאת וכך הם באמת בורחים. מה שאין כן, *מגיע למטרה מי שלא מתכופף, מי שלא נכנע כנגד המרגלים שכל הזמן פועלים על האדם ורוצים להסיט אותו בכל מיני אמצעים*.
   
   לפעמים האדם רואה שאין ברירה, אני עוזב, אני הולך, אני בורח, ובסופו של דבר הוא נשאר, וכך עוד פעם ועוד פעם. יש כאלו פעולות ואנחנו גם כן רואים שהמקובלים כותבים על כך הרבה מפני שכולם עברו את זה. כולם עברו, *כל ההפרעות האלה הם מרכיבים של הנשמה שלנו, של כל אחד ואחד*. לכן אנחנו צריכים להסכים עם כך שבדרך יהיו הרבה דברים, והעיקר בשבילנו זה לחזק את עצמנו ככל האפשר.

4. הכלי כללי העולמי שלנו צריך לחשוב על כולם. יש כמה מערכות מצד הארגון עצמו שצריכות לטפל בכל מיני קבוצות, שפות וכן הלאה. גם האדם בתוך הקבוצה צריך לדאוג ולארגן לעצמו, וכך כולם, כל עשירייה תארגן לעצמה כל מיני תומכים, כמו שכתוב *שוטרים ושומרים תעשה לך בכל שעריך*. בכל צעד וצעד תצטרך אותם. עוד נלמד מהדרך איך לעשות זאת.

5. ש: מה התוספת היומית מצד האדם?
   ר: אני מרגיש שאני כל פעם מתרחק, יוצא, נופל מהכללים האלו של דבקות, חיבור, איחוד, ושוב צריך להתאפס עליהם. המלך נעלם, ככל שאני רוצה להתקרב אליו, כך אני רואה אחרי כמה רגעים שכבר אין לי את הרגשת הקירוב, שהוא מתרחק ובורח כביכול מההרגשה שלי, מהתפיסה שלי, מהיחס שלי, ושוב אני צריך להתקרב אליו, שוב לגלות אותו.. ברור שהוא תמיד מוביל אותנו, אבל אנחנו צריכים להחזיק בו, כי ההרגשה הזאת שאנחנו קרובים אליו כל הזמן כביכול מתאדה, נעלמת.
   
   ש: מה מרחיק אותנו כל פעם מהמלך?
   ר: הרשימות, רשימות חדשות מהשבירה שכל הזמן מתעוררות בנו. הן מתעוררות מקל לכבד וכך אנחנו מרגישים את עצמנו שכל הזמן כביכול מתרחקים. *יש לכל אחד שק רשימות מהשבירה שלו, אנחנו צריכים את כל הרשימות האלו לצרף לדרכינו, לקבל אותם כמצבים שצריכים על פניהם להתקשר לבורא, להתקרב, להידבק*.

6. ש: איך לא להיכנע למחבלים שבתוכנו?
   ר: *זו צריכה להיות רוח שבחברה, והאדם צריך כל יום ויום לקבל על עצמו את הדרך והמטרה, ולהישבע ממש לעצמו שהוא בשום פנים ואופן, במה שתלוי בו, לא עוזב*. כדאי גם לקבל על עצמו אולי איזשהו תפקיד, זה יקשור אותו יותר. גם תפיסת הקבוצה בכל אחד ואחד, חשיבות הקשר בין החברים, כמה הם מרגישים שכל אחד נמצא בדרך או לא. לקבוע גם כל מיני דברים, סעודות, ישיבות, שיעורים, כל דבר שאפשר, רק לקשור לכל אחד ואחד.
   
   ש: איזה שבועה אדם צריך לתת לעצמו?
   ר: חוץ מצא, *חוץ מצא. אני מוכן לעשות הכל, לא אכפת לי מה יקרה לי, אפילו שאהיה לא חשוב באילו צורות, אבל אני לא קורע את הקשר שלי. שיהיה הכי דק מן הדק עם הקבוצה, עם הבורא, עם הרוחניות, עם מטרת הבריאה*.
   
   ש: להמליך עלינו המלך שומר עלינו מהמחבלים ומההפרעות?
   ר: וודאי, בצורה כזאת אנחנו ממליכים אותו כל יום, שיהיו בעיניך כחדשים.

7. ש: איך אני קם בבוקר במטרה להמליך את המלך לא סתם לעשות פעולות?
   ר: *קח על עצמך תפקיד שאתה רוצה להזכיר על כך לחברים. לא שאתה עושה את זה, אבל כאילו בפנים אתה רוצה לעורר אותם ולהזכיר להם את זה. אז זה יחייב אותך להיות קשור יותר לבורא*.

8. לפעמים אנחנו מרגישים שאין לנו כלום, שאנחנו לא ראויים לשום דבר, שלא מתקרבים לרוחניות, שלא הולכים בדרך וכן הלאה. דווקא כך אנחנו מקבלים מהבורא כדי להתקדם, כדי להתקרב, וצריכים לשמוח שהבורא כך מושך אותנו אליו, מעלה בנו חיסרון לרוחניות. אפילו בזה שאנחנו לא משיגים, לא מקבלים, אין לנו שום דבר, כאילו אין לנו תקווה, וכבר והיום זה כמו אתמול וכמו לפני שנה ושנתיים וכן הלאה, אנחנו חייבים להבין שדווקא מהמעמקים האלו אנחנו צריכים לקרוא לבורא ולהשתדל להתקרב אליו.
   
   *ככל שנופלים יותר לעומק, ללא שום תקווה, התעוררות וכוח, כך אנחנו צריכים לעלות למעלה מזה למצבים ההפוכים*.

9. *השמחה צריכה להיות מכך שאתה נמצא בקשר עם הבורא. אבל באיזה מצבים אתה נמצא בקשר עימו, זה לא כל כך חשוב. חשוב שתוכל להתגבר על כל מצב ומצב ולשמח את הבורא מכל מצב שהוא מעמיד אותך בו*.

10. ש: מה זה שהאדם יוצא מהגן והמלך נשאר בגן?
    ר: אם האדם לא מחזיק בקשר שלו עם הבורא, אז אפילו ממצב כל כך טוב שהיה לו, שהרגיש את עצמו כאילו הוא נמצא בגן עדן עם הבורא וממש מרגיש אותו, נמצא בשירה ובקשה, אם הוא לא מחזיק את עצמו יותר ויותר בקשר, אז הוא נופל, נופל מהקשר ויוצא מהגן.
    
    ש: באיזה מצב האדם הולך לפני המלך?
    ר: כשהוא יותר חשוב מהבורא, מצב שהוא בעצמו חשוב מהבורא.
    
    ש: לא להרגיש שהמלך כבר לידי, מה זה?
    ר: זה נקרא שהאדם רוצה להודות לבורא, להלל ולשיר לפניו כל הזמן, למרות המצבים השונים, עליות וירידות. זה נקרא שהוא תמיד הולך אחרי המלך.

11. ש: מה לעשות כדי להיכנס לגן עם העשירייה שלי, להישאר מאחורי בורא.. ?
    ר: כל צורות הקשר בין האדם לחברה ודרך החברה לבורא, שנוכל לקשור את עצמנו עד כדי כך שהבורא יהיה בינינו. אז האדם מרגיש שהוא נמצא בגן והבורא נמצא בתוך הגן עימו, וגם החברים שם נמצאים כולם. אחרת איך הוא ירגיש שהוא נמצא באזור שנמצא בו הבורא? כך נתקרב למצב שנוכל להידבק אליו יותר ויותר..
    
    אנחנו צריכים להגיע למצב שתמיד אנחנו נמצאים בנוכחות הבורא, הולכים אחריו ומשבחים אותו, שרים לו.
    
    *עיקר מה שהוא רוצה להגיד לנו בקטע הזה הוא שאם אנחנו מקבלים איזשהו יחס לבורא, יכולים לעבור את הגדר ולהתחיל ללכת אחרי הבורא, לשיר, אז אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו הולכים אחריו ולא לפניו. זה קורה לנו אפילו בעבודה היומיומית, אדם צריך לשים לב האם הוא הולך אחרי הבורא או לפני הבורא*.

12. ש: לא ברור.....
    ר: ... כל היתר אתם צריכים פשוט לחשוב ולברר. אני בכוונה תמיד משאיר שטח בתשובה כדי שאתם תתנו יגיעה כדי להבין. לומדים לא כדי לדעת, אלא כדי להיכנס קצת לתשובה והלאה לעבוד על זה.

13. ש: למה הבורא נועל את השער אחרי אדם? זה עונש?
    ר: *הבורא נועל את השער מפני שנתן לאדם כל מה שצריך, והאדם לא יכול יותר להתקדם עם מה שקיבל מהבורא*.
    
    ש: אז למה נועלים את השער?
    ר: שלא יחזור, אחרת זה יהיה לרעתו. מי שחוזר, נכנס לקליפה.

14. ש: האם להיות כאן כי אין לאן ללכת, זה מספיק בינתיים?
    ר: אני לא יודע אם זה נקרא מספיק או לא. אנחנו צריכים להבין כמה אנחנו נמצאים בקשר עם החברים ובכמה אנחנו רוצים להשפיע אליהם ודרכם לבורא. האם זה מספיק או לא? תחליטו.

15. איך אני שולטת על השמחה שלי?
    ר: לא על השמחה צריכים לשלוט, אלא על סיבת השמחה, ואז הכל יסתדר.

*חלק 2 - רב"ש א', עמ' 16, מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך*

16. אני לא יכול להגיע לאהבת הזולת כדי להגיע ממנה לאהבת הבורא אם אני לא נכלל יחד עם עשרה אנשים. זה התנאי שמגיע לנו מהטבע, חייב להיות מניין, עשרה. אם אני מתקשר עם עשרה, אז בטוח שאני כבר מסודר בצורה כזאת שאני מארגן את עצמי, את הפנימיות שלי, הרצון לקבל שלי, כך שאני יכול לעבור מזה לבורא. *אני בונה מהעשירייה שלי כלי, הכלי הזה יהיה מתאים לקליטת הבורא. הכלי הזה תמיד יהיה ביני לבין הבורא. העשירייה תמיד תהיה, ולכן אנחנו צריכים להגיע קודם לאהבת הבריות, לאהבת החברים, לבנות מהם כלי, ועם הכלי הזה לגשת לגילוי הבורא, להרגיש אותו להידבק בו*.

17. *אם אני מגיע למצב שאני משתדל להשפיע ל-9 חברים בכל מיני מצבים שאנחנו עוברים, אז נקרא שאני מוכן בזה להשפיע נחת רוח לבורא, הבנת*? תראה כמה מבחר יש לך, אתה נמצא בתרי"ג פעולות כלפי החברים, כלפי כל חבר וחבר מ-9 החברים. אתה ע"י זה מתקן את כל הרצון לקבל שלך, ורק אז עם כל הרצון לקבל שלך אתה מגיע לכלל. אתה מקבל מהבורא ע"מ להשפיע, אתה דרכם, דרך כל החברים האלה, דרך כל הפעולות האלה, משפיע לבורא, יש לך כבר כלי שלם.

18. ש: מה זה להיות נכלל עם החברים בעשירייה?
    ר: להיות נכלל עם החברים נקרא שאנחנו קודם כל לא יכולים לקיים מצוות, תיקון של הרצונות האלה, אלא אם כן ביחסים בינינו. *כולם שומעים? גם נשים גם גברים*, אנחנו לא יכולים לקיים מצוות, תיקונים ביחסים בינינו לע"מ להשפיע אם אנחנו לא נכללים, אם אנחנו לא מתחברים בינינו יחד. יוצא *שכל המצוות הם כדי שאנחנו נתחבר בינינו נכון, להיות כאיש אחד בלב אחד, ומהלב הזה אנחנו פונים לבורא*.

19. ש: איך לממש את השיעור במשך כל היום בהפצה ועבודה פנימית?
    ר: אני מקבל מתלמידים שלי מכתבים וקורא באימיילים האלה שהם קמים בבוקר ולא רוצים לקום, ובאמצע הלילה קופצים ולא רוצים ללכת, וכאלה שיש להם מצבי רוח ומצבים ביחס כלפי החברים, לשיעור וגם אליי וכן הלאה.
    
    *העיקר לא המצבים שאתם עוברים, העיקר המעשים שאתם עוברים*. אתם באים לשיעור או לא? אם קבעתם שאתם באים לשיעור פיזית, אז פיזית, ולא שאתם היום לא באים או באים רק וירטואלית.
    
    *תחילת השיעור זו תחילת היום, תחילת הבוקר, תחילת המצב הרוחני החדש.
    
    *השיעור שלנו צריך להיות הכי חשוב. אדם שנמצא באמצע השיעור צריך להרגיש את עצמו שהוא מתמלא, ממש מתמלא בכל המטען הרוחני. אח"כ למשך היום זה איכשהו מספיק לו, אולי עד שיעור הצהריים ואח"כ עד הלילה שיש לו עוד כמה מפגשים, כמה שיחות עם החברים. צריך להיות, בטוח. כך אנחנו עוברים את היום*, אבל שיעור בוקר חייב להיות השיעור העיקרי.

20. ש: בלי מורה שהולך איתך אתה ממש כמו עיוור...
    ר: נכון. אתם צריכים להזכיר זאת זה לזה כל הזמן. לכן ראיתי בני עליה והם מועטים. מה לעשות, זו דרכנו. אבל לאט לאט זה מתבהר, מתברר ויהיה מובן. להרבה אנשים בעולם יהיה מובן שהכל צריכים לתקן בלב. בלב זה נקרא בכל הרצונות שלנו. הבורא ברא רצון לקבל ואנחנו צריכים לתקן את הרצון לקבל הזה, כלום חוץ מזה.

21. סעודה זה לא סתם לבוא, ליפול על הכיסא, לקחת פרוסת לחם ולאכול ולהגיד לחיים על השתיה. אלא זה בהחלט שכל פעולה ופעולה תהיה כדי להיות בחיבור פנימי עם העשירייה. תנסו כך לעשות, שזה יהיה מאוד מאוד עמוק בלב, שכל הסימנים החיצוניים שאתם נמצאים בגוף, יהיו רק כסימנים חיצוניים, אבל באמת שיהיה חיבור פנימי בתוך הלב המשותף שלכם. אתם מאחדים את הלב הזה למילוי, וזה יקרא *סעודה אמיתית*, הלב המשותף שלכם יתמלא עם הבורא, עם האור העליון, אז זה נקרא סעודה, סעודה אמיתית.

22. ש: מחר יורצייט של הרב"ש. איך להשתמש נכון במעמד הזה? איך ללמוד את המאמרים?
    ר: מאמרי רב"ש הם מאמרים בצורה כזאת גלויה שמקובלים אף פעם לא דיברו כך במשך מאות שנים, לא היו מדברים עד כדי כך ברור כמו רב"ש. לכן אנחנו נמצאים בתודה גדולה אליו הגדול, הרב ברוך שלום הלוי אשלג, בנו של בעל הסולם. הוא מוביל אותנו, וככל שאנחנו משתדלים להיות קרובים אליו, כך אנחנו מתקדמים.
    
    היום אנחנו נמצאים בהתקרבות ליורצייט שלו, ומחר נהיה בסעודת יורצייט. *אנחנו לומדים את המאמרים האלה ולפיהם מתקדמים, לפי זה אנחנו מקבלים את החיים שלנו, חיים רוחניים. בזכותו אנחנו קיימים. רב"ש הוא באמת האב הרוחני שלנו*.

23. ש: מה העצה שלך כדי שנצליח לדרוך בדיוק בצעדים שרב"ש מוליך אותנו..?
    ר: המאמרים הראשונים בכל זאת במיוחד מדברים על החיבור, על האיחוד שצריכים להשיג בחיבור, ועל מה אנחנו אח"כ משיגים בחיבור בינינו. צריכים להמשיך ולהמשיך. *אני אומר לכם שאני כבר קורא אותם כמעט 40 שנה ואני מוציא משם יותר ויותר דברים חדשים, לפי זה אני רואה כמה עוד חסר לי להגיע ממש לקצת להידמות למורה הגדול הזה. אז צריכים שוב ושוב לחזור על זה*.
    
    ש: יש עצה שנוכל לדרוך באותם מקומות שהוא דורך?
    ר: *אני פשוט מרגיש את עצמי שאני תופס אותו והולך עימו יחד, ממש כמו קטן ליד הגדול. ככל שהוא הולך קדימה, אני הולך עימו. לא יכול להיות שאעשה איזשהו צעד שאני מתנתק ממנו. אם אני מרגיש שפתאום איבדתי אותו, אז אני כמו קטן נכלל בפחד, מה קורה לי? מה יקרה לי? ושוב תופס אותו. כך אנחנו צריכים להתרגל לכך שהמקור הזה הוא תמיד איתי*.

24. *אנחנו צריכים לבקש מהבורא שישפוט את כל העולם ברחמים, ושאנחנו כולנו, כל הנבראים, נהיה ראויים להיות קרובים אליו. שנתחבר כולנו יחד בינינו ואליו כך שכל העולם יעלה לדרגת העולם העליון. זה מה שאנחנו צריכים לבקש. הכל תלוי בנו, בבקשה הזאת*.
    
    הבורא מוכן, זה כוח אהבה, כוח החיבור, כוח השפעה. חסרה רק בקשה, העלאת מ"ן מאיתנו. נקווה שאנחנו נתחבר כך שבהחלט הוא יעשה עלינו את הפעולה הזאת ואנחנו כולנו נעלה לפחות לדרגה הראשונה הרוחנית. זו העלייה הכי קשה. נקווה שזה יקרה.