שיעור ערב 27.06.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מתוך מאמר של בעל הסולם - "מתן תורה"

קריין: נקרא קטעים נבחרים מתוך מאמר "מתן תורה" של בעל הסולם. אנחנו ממשיכים מקטע מספר 17.

"ובהאמור מצאנו הפתח להבין, במה שעמדנו לעיל בעיקר תוכנה של המצוה הזאת "ואהבת לרעך כמוך": איך מחייבנו התורה בדבר, שהוא מהנמנעות לקיומה?

אכן השכיל, שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר אז נשאלו: "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?". ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש להדבר, ואמר: "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר הזה, שהוא כללות התורה, לאפשר לקיימה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות. כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו. ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה, ואין צריך לומר בזמן האבות, שהיו רק יחידים בארץ, לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, כי במספר קטן של אנשים, אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצות שבין אדם לחבירו, כפי הקוטב של "ואהבת לרעך כמוך", ולפיכך לא ניתנה להם התורה."

(בעל הסולם. "מתן תורה")

יש כאן כמה שאלות. קודם כל, לפי מה שאנחנו כאן קוראים, איך אפשר בכלל לקיים את זה? איך אפשר להגיע לדברים כאלה? איך אדם יכול להעז בכלל? מה הוא צריך לשנות? איך הוא יכול להפוך את עצמו? זה כל כך הפוך, זה כל כך דוחה, כל כך לא נראה שזה בכלל מציאותי. אלא הדבר הוא פשוט מאוד, אנחנו צריכים רק לעשות פעולות שהן מזמינות את האור, המאור המחזיר למוטב, והאור עושה את העבודה. אנחנו כבר לא צריכים לעשות שום מאמץ, אנחנו רק צריכים לעשות מאמץ להזמין את האור והאור עושה את העבודה. זה נקרא "ה' יגמור בעדי". זה דבר אחד.

דבר שני, זה שהתורה לא ניתנה לאבות, איך זה יכול להיות, שכאלו דרגות גבוהות כמו אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, כל מיני כאלה, איך הם קיבלו? אחר כך בסיני, צריכים עוד לברר, שם התגלה רע יותר גדול ואז צריכים את כוח התורה. אבל האבות לא קיבלו מפני שלא היה להם רצון לקבל גדול שצריך להיות כדי למשוך המאור המחזיר למוטב שיתקן אותו. ולכן האבות שהם כתר, חכמה, בינה, שהם הג"ר של המדרגה, הם לא קיבלו את התורה. אלא מתוך זה שהם היו זכים יותר, עדיין בלי רצון לקבל גדול, לכן הם הבינו והרגישו והיו בדרגה הזאת אבל לא קיבלו אותה.

שאלה: הוצאת לי את המילים מהפה, כי רציתי לבוא בטענה שזה לא נשמע הגיוני, כי הוא אומר פה, שהתנאי הוא שכל חברי האומה הסכימו לעשות "נעשה ונשמע". אני לא מדבר רק על אומה, בוא נגיד שעשירייה זו אומה. אנחנו צריכים בעשירייה להגיע שכל העשירייה שלנו תסכים לנעשה ונשמע הזה?

פחות או יותר. לא לדרגה הגבוהה אלא לדרגה הראשונה, שאתם מסכימים להתבטל כלפי התנאי הרוחני הקטן ביותר, שאתם מוכנים להיות קשורים זה לזה ולבורא. להיות כמו טיפת זרע בתוך הבורא.

תלמיד: ואמרת שצריכים רק לעשות את הפעולות שמזמינות את האור והאור עושה את העבודה. לדוגמה עכשיו, החברים שעכשיו איתנו פה בשיעור, צריכים כמה שיותר להתחבר, להשפיע על האור וזה ישפיע על כל העשירייה?

כן.

שאלה: באיזה מצב אנחנו נמצאים עכשיו, ביחס למה שהוא כותב בקטע? אנחנו צריכים לצאת ממצרים?

אני לא יודע. זה גם מה "אתם"? מי "אתם"? אתה בעשירייה, אתה בבני ברוך, מה אתה? כל אחד שיבדוק את עצמו, אני לא יכול להגיד.

שאלה: כתוב פה שעוד לפני שנשאלו כולם, צריך להגיע לאיזשהו מצב שנקרא שש מאות אלף בעשירייה. מה זו המטרה הזאת בעשירייה?

זה שאתם מרגישים את עצמכם מבנה שלם.

שאלה: מצד אחד, אנחנו לומדים שהכול בעשירייה ולא צריך יותר מעשירייה, לא תשע ולא אחת עשרה. מצד שני, הוא אומר שיש עניין כמותי, במספר קטן של אנשים אי אפשר אפילו להתחיל בעניין עסק המצוות, צריכים אומה שלמה, שש מאות אלף.

זה היה בשבילם. אנחנו כבר אחרי השבירה ולכן אנחנו בעשיריות יכולים להתקיים ולארגן את העשירייה כדבר שלם.

תלמיד: אבל עדיין בהקשר הזה, מה היחס הנכון שצריך להיות לנו בין העשירייה שהיא האורגנית שלנו, שאיתה אנחנו נמצאים ועובדים כל היום, לעשירייה האחת הכללית שבה אנחנו לומדים עכשיו בשיעורים? אנחנו בעיקר נמצאים בעשירייה אחת, כלי עולמי. איך לסדר את היחס הזה?

היחס הזה הוא בכל זאת מיוצב על ידי כוח עליון. בכל זאת גם דרכי, גם אתם משפיעים בזמן השיעור זה לזה, יש לזה קשר. יש גם הרבה יותר ממה שאתם חושבים שנמצאים סביבנו, ממש עד כדי מיליונים.

שאלה: מהו תפקיד ההסכמה שלנו ולמה הסכמה היא תנאי?

כל אחד רוצה שעשירייה תתקיים ושהוא מוכן להיות אחראי עליה.

שאלה: אותם שש מאות אלף גברים, מה הדאגה שלהם בדיוק? כאן נאמר שלא יהיה חוסר לאף אחד, שלא יחסר כלום, אבל להיפך אנחנו דואגים שתמיד יהיה חיסרון.

לא נכון, אנחנו מדברים על חיסרון להשגת המטרה, אבל לא על חיסרון לקיום שלנו האגואיסטי. זה חיסרון הפוך. אני רוצה שיהיה לי חיסרון להשגת המטרה ולא שיהיה לי חיסרון לעצמי. כל העשירייה דואגת שלאף אחד לא יחסר משהו לעצמו, וכל העשירייה חושבת שכולנו נשתוקק להשגת המטרה. שני חסרונות הפוכים.

שאלה: אנחנו עובדים בעשיריות, אנחנו מתחברים בכנסים, מה זה אומר לקבל את התורה?

לקבל את האור המחזיר למוטב. לקבל כוח עליון שהוא מתקן אותנו ועושה אותנו יחד דומים לבורא.

תלמיד: יש חיבור, יש אור, רוב החברים מרגישים שרוצים להנות לבורא, המבנה הזה הולך ונבנה. אבל מה זה אומר העוצמה הזאת לקבל את התורה?

זה נקרא שאני מתחיל לראות את כול העולם כמערכת השפעה. וזה שראיתי קודם את כל העולם כמערכת קבלה אגואיסטית, כל אחד ואחד, עכשיו אני רואה שכך זה היה נראה לי רק בכלים הקודמים המקולקלים שלי.

שאלה: איך מנגנון ההפצה עובד? אם חבר מפיץ, איך זה עוזר לחיבור בעשירייה שלו? כי לרוב אנחנו מפיצים או לבד ברשת, או עם קבוצה של חברים שהם לא בהכרח איתי בעשירייה. איך המנגנון הזה מתקשר כך שהפעילות בהפצה עוזרת לחיבור שבתוך כל עשירייה?

אנחנו סך הכול נמצאים במערכת אחת שהיא כוללת את כל הנשמות, את כולן כולן יחד. ואם אנחנו עושים מהמערכת הגדולה, האדירה הזאת רק עשירייה, אפילו דרך זה אנחנו מפעילים את כול המערכת הגדולה. ככה זה עובד, ככה זה מושרש בטבע. לכן הפעולה שלנו אם היא כזאת מתקיימת, אנחנו מגיעים למצב הטוב, מפעילים אותה.

שאלה: אם האנשים עובדים ברמות שונות בעשירייה, עובדים בהפצה, אחרים עובדים בחיבור העשירייה, וחלק מהחברים לא עובדים?

אנחנו כולנו מתחברים בכוונות ולא בפעולות עצמן. כל אחד פועל איפה שהוא מסוגל, העיקר שהכוונה שלו היא כדי להתחבר יחד ולבורא. ואם ישנם כאלה שבכלל לא פועלים בשום דבר אז צריכים לאט לאט איכשהו למשוך אותם לעבודה משותפת.

תלמיד: איך אפשר לבנות את העבודה בצורה כזאת כדי להיות בכוונה אחת?

תרצו לעשות, תבקשו, שהבורא יעשה, שאתם תעשו. מה אתה שואל אותי דברים כאלה שאתה צריך לעשות?

שאלה: איך אדם יכול לדעת עד כמה הוא מחובר לעשירייה, עד כמה הוא משפיע? זה לא שיש איזה מדד מול העיניים, זה די נסתר.

אתה רוצה משהו לדעת?

תלמיד: לדעת איפה צריך להוסיף, לדעת מה חסר.

בסדר, תבקש. למה לא ביקשת? אין לי יותר מה לענות.

קריין: קטע 18.

"ובהאמור נתרחבנו להבין מאמר אחד, מהיותר מתמיהים שבמאמרי חז"ל, דהיינו במה שאמרו, אשר "כל ישראל ערבים זה לזה". שלכאורה הוא בלתי מוצדק בתכלית. כי היתכן, אם מי שהוא חוטא איזה עבירה ומכעיס את קונו, ואין לי שום הכרות ושייכות עמו, יגבה הקב"ה את חובו ממני? ומקרא כתוב: "לא יומתו אבות על בנים וגו', וכן איש בחטאו יומת וגו'?" ואיך אומרים, אשר אפילו הנכרי לי לגמרי, שאיני מכיר לא אותו ולא את מקומו, נמצאתי ערב בחטאיו?"

(בעל הסולם. "מתן תורה")

קריין: קטע 19.

"והמעט לך זה, קח וראה (במסכת קידושין, דף מ' ע"ב), וזה לשונם: "רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה, שנאמר: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". והנה עשאוני ר' אלעזר ברבי שמעון ערב גם בשביל העולם כולו. שנמצא לדעתו, אשר כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד במעשיו יגרום זכות או חובה לכל העולם כולו, שזהו תמיהא על גבי תמיהא. אולם לפי המתבאר לעיל, הרי דבריהם ז"ל מובנים ומוסכמים בתכלית הפשיטות. כי הנה הוכחנו לעינים, אשר כל פרט ופרט מהתרי"ג מצות שבתורה, סובבים על קוטבה של המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך". ונתבאר, שקוטב זה אינו בגדר של קיום זולת באומה שלימה, שכל חבריה מוכנים לדבר."

(בעל הסולם "מתן תורה")

תראו עד כמה זה יפה. התורה לא מדברת על שום דבר, רק על החיבור בינינו שאנחנו נוכל לקיים את כל מערכת הקשר הזאת בינינו באהבה וזהו.

שאלה: לפי מה שכתוב, מובן שדווקא מתקדמים על ידי פשעים שמתגלים בינינו כל הזמן, מאיפה הכוח להתקדם באהבה כמו שאמרת?

מהתפילה. אתה רוצה למצוא בעצמך את האהבה, שיש בך אהבה? רק כשאתה תקבל מהבורא, הוא המקור של זה.

תלמיד: אבל הטבע שלי הוא לראות את הפגמים של החברים, איפה הם דווקא פוגמים בערבות.

אז אתה פונה לבורא ומבקש שייתן לך כוח לראות אותם באהבה.

תלמיד: זאת התפילה הנכונה, זה החיבור בינינו בתפילה הזאת?

כן, והבורא עושה כל דבר כדי להביא אתכם לתפילה ודרך תפילה לחיבור.

שאלה: איך אפשר בכלל להגיד "חוטא אחד יאבד" וכולם ערבים על כל בני העולם, אם בכלל בספק יש זכות בחירה ואומרים ש"כולם כבהמות נדמו"?

אין לך עם זה שום עסק, רק את כל התביעות שיש לך תעלה אותן לבורא ותבקש חיבור. אתם לא תשמעו ממני שום עצה אחרת, כי כל היתר זה סתם להאריך את הדרך.

שאלה: מה זה "אומה שלמה" שכתוב בקטע שקראנו?

אומה שלמה זו עשירייה, או גדולה או קטנה או כל המציאות או כל העולם, זה בכל זאת עשירייה. כי אני אגיד לך, או שאתה עושה דיפרנציאציה, זאת אומרת מחלק את זה להמון המון חלקים, או שאתה עושה אינטגרציה של הכול, אבל זה בכל זאת עשירייה. אתה לא יכול לחלק ליותר מעשירייה ופחות מעשירייה, אתה רואה את זה רק בקנה מידה אחר אבל זה בכל זאת עשירייה. אתה רואה עשרה מיליארד אנשים, אתה רואה עשירייה רק ברזולוציה של עשרה מיליארד, אבל זו אותה עשירייה.

שאלה: האם כל העבודה מתבצעת מתוך התכללות והרגשת השלמות של העשירייה?

כן, חייב להיות. קודם מבקשים על האיחוד, על החיבור.

(סוף השיעור)