שיעור צהריים 20.11.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 639, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר קע"ב, "המניעות והעיכובים"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 639, "שמעתי" מאמר קע"ב "ענין המניעות והעיכובים".

תקרא לאט ואנחנו נשמע.

קעב. ענין המניעות והעיכובים

שמעתי בשביעי של פסח תש"ט ת"א

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך.

(יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות. לכן, אם הוא מרגיש כל פעם, איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שנוי בתהליך. יען, שידע דבר זה מראש, שהוא הולך בקו של התרחקות. מסיבת שזהו האמת, שהמרחק בינינו לבין הבורא ית', אין די מילים לבאר. לכן, כל פעם שהוא מרגיש את ההתרחקות בשיעור היותר גדול מכפי שחשב, אינו גורם לו שום מְדָנָה [כעס])."

שאלה: המאמר נראה קטן אבל יש פה איזשהו ענין שהוא לא לגמרי ברור. כתוב שהאדם מתרגל ללכת על קו של התרחקות. השאלה היא, איך אפשר להתרגל לזה שמשהו מנוגד לחלוטין לטבע האנושי ואיך לא ליפול למצב של ייאוש. כאשר יש ייאוש, אז חסרה לנו פשוט אמונה? כלומר כשאנחנו לא יכולים להתגבר על כל ההפרעות ועל המרחק בינינו לבין הבורא, זה פשוט חוסר אמונה?

נגיד.

תלמידה: אז במצבים כאלה שאנחנו מרגישים את המרחק העצום בינינו לבין הבורא אנחנו מבקשים מהבורא שישלח לנו אמונה כדי שנוכל באמת להתגבר, ואנחנו לא יכולים להסתדר לבד ולכן זה שוב דוחף אותנו להתקרבות לעשירייה, ורק ביחד אנחנו יכולים להתגבר על המרחק בינינו לבורא?

נגיד.

שאלה: במצב הזה שהבורא מרחיק כל כך את החבר עד שהוא לא יכול ללמוד, והוא לא יכול להיות בקשר, איך לראות את זה כהתקרבות, או שזה מצב שניתן לעשירייה?

אתם צריכים להשגיח זה על זה ואם לחבר נאבד הרצון אז אתם צריכים להשגיח עליו ולקחת אותו איתכם, לא להשאיר אותו לבד. זה מאוד חשוב. זה כמו האלפיניסטים בהרים, בשום אופן לא משאירים אף אחד מאחור.

תלמיד: בעיקרון אנחנו משתדלים שלא, אבל כתוב במאמר שזה סימן להתקרבות לבורא.

זה כתוב בצורה יפה, אבל למעשה זה בכל זאת קשה. כאשר הרצון נעלם ומגיעה אפתיה, ואין הצדקה של המצב, במצבים כאלה יש צורך להתגבר בכוחות על אנושיים.

תלמיד: ואם הנסיבות הן כאלה ששלחו את האדם למלחמה נניח ואין לו שום קשר?

לכל אחד יש את הסיבות שלו, את הנסיבות שלו, את התנאים שלו, והחמרה או הקצנה של התנאים שלו. אין מה לעשות, הוא צריך לקבל את המצב הזה כבא מהבורא, רק מהבורא, ולנסות לפעול כנגדו.

תלמיד: כלומר בכל זאת גם החבר, גם העשירייה, צריכים לפעול נגד ההתרחקות?

אם "אין עוד מלבדו", אז לא נותר שום דבר אחר לעשות, אלא רק להיאחז.

שאלה: כאשר מתקדמים בדרך, הגילויים האלה של ההתרחקות מהבורא מראים לנו כל פעם שאנחנו הופכים ליותר ויותר מרוחקים מהבורא. זאת אומרת ככל שאנחנו מרוחקים כך אנחנו יותר קרובים. האם זה כך?

תנסו ותסיקו מסקנות בעצמכן.

תלמידה: איך לא ליפול לייאוש אם אתה רואה שאתה כל הזמן יותר ויותר רחוק, והבורא מגלה כזאת חולשה והופכיות.

אין שום דרך להתגבר על זה, אלא על ידי הקשר עם החברים. לכן נאמר "או חברותא או מיתותא".

שאלה: לפני מספר ימים באוקראינה לא היה אור והמוצרים במקרר התקלקלו, לא היתה טלוויזיה, אי אפשר להפעיל את המכשירים, להשתתף בשיעור, ישבנו בחושך, אבל ברגע שהופיע האור, ההפרעות האלה עזרו להעריך את תכונת האור. ההרגשה היא שההפרעות האלה מגיעות לטובתנו.

יוצא שכשאנחנו עובדים בקבוצה ומנסים להגביר את החיסרון, על ידי זה אנחנו מעוררים את החושך כדי להגיע לאור.

על זה נאמר "לא הם ולא שכרם". לא צריך שום הפרעות ולא צריך שום רווח מזה שהן מגיעות. אנחנו צריכים להתחבר ללא הפרעות. אומנם זה בלתי אפשרי, אבל בעיקרון כך צריך להיות.

שאלה: כתוב שבלי ההפרעות האלה אין שום אפשרות להתקרב אליו, ועכשיו אמרת שלא צריך שום הפרעות, אבל איך אפשר בלי הפרעות?

אל תדאגו, זה לא ילך בלי הפרעות, אבל בעיקרון כלפי כל מה שקורה בדרכנו, אנחנו צריכים מראש לקבוע, שהמצבים האלו הם הפרעות והמצבים האלו הם עזרה, ולהתקדם גם בעזרת אלו וגם בעזרת אלו.

שאלה: אם אנו עשירייה וחבר מסוים פתאום מתרחק, איך זה משפיע עלינו?

זה מאוד משפיע. אתם צריכים להבין שכל אחד שמתרחק זה מפני שהבורא מושך אותו מהקבוצה, והקבוצה כולה חייבת להתנגד לזה, לתפוס את החבר ולא לתת לו להתרחק, לפנות לבורא ולבקש ממנו שלא ירחיק את החבר וכן הלאה. כאן הקבוצה חייבת ממש להחזיק בשיניים ולא לתת לאף אחד להתרחק.

שאלה: הבורא הוא הכול, אז למה אנחנו לא מזהים אותו בדברים ובאנשים שקרובים אלינו, שאנחנו נוגעים בהם ורואים אותם, אלא אנחנו כל הזמן מרגישים אותו יותר רחוק מאיתנו?

כדי שיהיה לכם מקום עבודה. הבורא עושה את זה בכוונה כדי שיהיה לכם מקום עבודה.

שאלה: אם נאמר הקבוצה מחזיקה חבר שמתרחק בשיניים, אגו קבוצתי זה בסדר?

צריך את האגו ואין מה לפחד מלהשתמש בו. ולכן אנחנו צריכים להגדיר את האגו הזה, וללמוד איך לעבוד איתו בצורה נכונה.

שאלה: מה קורה כשאדם לא מרגיש שיש לו מניעות? אם יש מניעות והן מקרבות את האדם, זה מצוין. אז מצד אחד אלו מניעות, ומצד אחר אלו לא מניעות, זו עזרה.

כן.

תלמיד: מה קורה אם אדם מרגיש שאין לו מניעות. זה סימן שהוא לא עובד מספיק על חיבור?

כן, זה ברור, הוא לא מספיק משקיע כוחות. מה לעשות? להשקיע יותר כוחות, להתקרב לחברים, לעשות הפצה, ואז הוא יראה עד כמה יש לו מניעות, עד כמה יש התנגדות.

שאלה: התרחקות מהבורא היא כדי שאני אוכל לראות לאן ללכת, כיוון שאני יכולה רק להרגיש רק את המנהרה הזאת וכך לתקדם?

בעיקרון מקבלים את זה בצורות שונות, תנסי. את פועלת נכון בכך שאת מנסה בצורה נכונה להעריך מה זה, בינתיים את בתחילת הדרך. תפעלי, נסתדר ותשאלי.

שאלה: כאשר מגיעה הפרעה, וההתרחקות הזאת הופכת להיות גדולה מאוד ויש ממש פחד שמכסה אותך, איך לחזור מהר ככל האפשר לעשירייה, למחשבות על הבורא, כדי לצאת מההפרעה הזאת מהר ככל האפשר?

מה את מציעה שהאדם יעשה במצב כזה?

תלמידה: אני מציעה להתחבר עם העשירייה והבורא במחשבה, אבל לא תמיד יוצא לעשות את זה באופן מיידי כאשר יש פחד גדול.

ומה עוד?

תלמידה: אין לי עוד תשובה לצערי.

וגם לא צריך. זה אומר שבזה צריך להשתמש, ומה גם להשתמש בזה בצורה מאוד רצינית, שיטתית וכל הזמן להתעמק.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לעזור זו לזו, כדי שזה יכנס למערכת. וכמה שיותר מהר נתחיל את התהליך הזה?

רק דוגמה.

תלמידה: אבל אנחנו לא חולקים זו עם זו. הנה עכשיו בא לי איזה מצב נורא חמור, קשרתי את עצמי עם הבורא והעשירייה ואנחנו לא סובלניים זה לזה.

אפשר להראות את זה בדוגמה.

תלמידה: כדי שהחברות יראו עד כמה מהר התגברתי על המצב?

כן. לשבח את החיבור בקבוצה, כתרופה לכאלה בעיות.

שאלה: ככל שהאדם מתקדם כך הוא רואה שהוא עוד יותר מרוחק מהבורא מבתחילה. איך ללמוד לשמוח מהאמת ולקבל את זה למעלה מהדעת?

מה שלא יהיה, אני צריך לנסות, בכל יום להרגיש את עצמי קרוב יותר לבורא. כל יום להרגיש את עצמי קרוב יותר לבורא בהשוואה לאתמול.

שאלה: איפה מתבטא הקשר בין הבורא הפרטי לבין הבורא של העשירייה באור העליון?

זה האדם שכך מתקרב לבורא אז הוא מבדיל. הוא עושה את הדיפרנסציה הזאת. זה הבורא שלי, וזה הבורא של הקבוצה, וזה בורא של ה"בני ברוך" וזה הבורא של העולם וכן הלאה. אבל בעצם אנחנו צריכים להשתדל להיות מחוברים לכוח עליון פשוט בלבד.

שאלה: מה יהיה אם בתחילה או בסוף השיעור אנחנו נתחבר עם כל הכלי העולמי יחד איתך בתפילה אחת משותפת על שלום העולם? פשוט במחשבה לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים בעולם של אהבה וטוב, בעולם של הבורא?

את תעסקי בדיוק בזה. זאת אומרת, לפני השיעור הבא, תקראי לכולם, לכל החברות מכל הכלי העולמי ותנסו להתחבר בצורה כזאת. ואחרי זה תספרו, אם יצא, לא יצא ועד כמה? סיכמנו?

שאלה: בדיוק על אותו ענין שהחברה עכשיו דיברה, על הדאגה הזאת לעולם, וגם בהקשר של ענין המניעות והעיכובים. לפעמים מורגש שאם אנחנו לא עושים הפצה אנחנו מתייבשים כאילו גם הלב שמתחבר לעשירייה פשוט מתייבש. זה נכון?

בטוח שכן. אם אני לא הייתי נותן לכם שיעורים בעצמי לא הייתי יכול ללמוד. רק ההפצה בכל מיני צורות, או לכתוב, או לדבר היא נותנת לנו דחף פנימי.

תלמידה: בדיוק לפני השיעור הייתה לנו פגישה של כמה חברות, צוות הפצה שהערב עושים פעולה בישראל קורס בזכות נשים. פעולה מאוד חשובה לנשים לקראת הפצת הקורס שנותן לאישה את ארגז הכלים בעצם לתיקון העולם.

איך נשים יכולות להכניס את הדאגה הזאת לתיקון העולם ממש בלב שזה יכאב? כמו שלא היה אור באוקראינה, אז דאגנו לכל הכלי העולמי, ואם לא היינו מדברים על זה בשיעור אולי לא היינו חושבים על זה.

אז תדברו על זה כל הזמן. כמו שיהיה אור חשמל באוקרינה, כך גם תדברו על כך שיהיה לנו אור בעיניים בכל הפעולות שלנו בכל העולם.

תלמידה: איך להכניס דאגה להפצה למי שאולי כרגע זה לא כואב לו/לה?

צריכים למצוא חומר, ואנחנו נלמד פה ושם כמה קטעים כל פעם על חשיבות ההפצה. בלי הפצה אנחנו לא מתחברים ובלי חיבור אנחנו לא משיגים את הבורא. העניין הוא במידה שאנחנו לא דואגים להפצה אז אנחנו לא מגיעים לכלי המשותף שלנו הכללי. וכך אנחנו מאוד נחלשים.

שאלה: נאמר שכל המניעות וההפרעות מקרבות אותנו לבורא, אבל כשיש הפרעות אתה לא רואה אותו, ואתה מנסה להתגבר על ההפרעה. איך לראות את הבורא בזמן ההפרעה?

תנסו יחד, תתחלקו בניסיון ביניכם ותתקדמו.

שאלה: האם לאדם יש רשות לבקש מהבורא שישחרר אותו מכל ההפרעות והבעיות?

לבקש אפשר כל דבר. האם זה יעזור? לא יודע, תנסו, ואחרי הרבה מאמצים כשכבר תהיו חכמים במעשה, אז תספרו לנו, כיוון שנאמר, "אין חכם כבעל ניסיון".

אפשר לבקש, אבל השאלה האם הבקשות שלכן נכונות, ובנוסף, איך הייתן יכולות לתאר לעצמכן את המצבים הגרועים, הלא נעימים והכואבים ביותר שלכן אם הייתן משנות את המטרה של המאמצים שלכן, אם הייתן משנות את מהות החיבור ביניכן ועם הבורא. תנסו ותראו שבעיקרון לא צריך לשנות הרבה, אלא שינוי קטן בכוונה מייד משנה את המהות של העבודה הרוחנית.

שאלה: המרחק תמיד נראה לנו יותר גדול, אבל במציאות הוא מקרב אותנו רק אם יש לנו רצון ואמונה בעזרת הבורא, האם גם אם לפעמים אין לנו רצון לזה?

כן.

שאלה: אתמול הייתה לי הרגשה של דחייה חזקה והיום זה קרה לחברה. אתמול התפללתי כל היום וכל המחשבות היו רק בכיוון שהבורא יעזור להתמודד עם זה. איך לעזור לחברה שחווה זאת היום? איך לעבוד בעשירייה כדי לעזור לצאת ממצב כזה?

תארי את עצמך במקומה, איך היית פונה לבורא, לקבוצה ולכולם באופן מחשבתי ומבקשת עזרה. בצורה כזאת תתפללי עבור החברה.

תלמידה: האם כדאי לשתף מהניסיון שלי מאתמול כדוגמה?

אפשר, כן.

שאלה: האם חוש הומור יכול להיות אמצעי, כלי להתגברות על הפרעות? זה מאוד מצחיק כשהאדם מתחיל לראות את הניגודים האלה, זו פשוט הסתכלות אחרת לגמרי. ומה זה בכלל חוש הומור ברוחניות?

זה לא אותו חוש הומור שיש לנו. אני לא חושב שאפשר להשתמש בהומור בצורה נכונה. צריך להפוך מספר פעמים את הסיבה והמסובב כדי למצוא את היחס הנכון ואת הגישה הנכונה אליך ולמצב שלך. אני בינתיים לא ממליץ לעשות זאת.

תלמיד: אנחנו רואים שההפרעות מקרבות את הדרך, אבל אנחנו אפילו לא התחלנו אותה.

למה לא? אם אנחנו פונים לבורא עם הבעיה שלנו, אז אנחנו כבר בדרך.

שאלה: האם אפשרי לנשים ללמד עכשיו, במיוחד באירופה? כמובן עם הכנה וכולי.

ודאי שכן, אתן יכולות ללמד נשים. כמה זמן את לומדת?

תלמידה: שלוש שנים.

את כבר יכולה להתחיל לסדר כמה שיעורים, ללמוד אותם טוב ולנסות להסביר אותם לחברות חדשות.

תלמיד: אצלנו בקמפוס יש מרצים, יש גם מלוות ומנחות. ראיתי בקורס שהנשים יכולות להעביר את המסר באופן הרבה יותר רך, הרבה יותר עדין והרבה יותר מתקבל על הלב, במיוחד לנשים, כי רוב התלמידים אצלנו הן נשים.

מצוין. תדברו ביניכם, ככל שכל אחד יכול להוסיף זה טוב מאוד, זה מקדם את האדם יותר מהכול.

שאלה: בסופו של דבר ההפרעה העיקרית היא האגו.

נכון.

תלמיד: למי זה מפריע האם לאגו או לחיבור?

אגו וחיבור הם כמעט אותו דבר, ההפרעה האמיתית היא נגד החיבור.

שאלה: אם המניעות וכל מיני הפרעות רוחניות וגשמיות מופיעות ללא הפסק, האם זו תוצאה מכך שהאדם לא מתייגע מספיק בדרך הרוחנית?

יכולים להגיד אבל לא נראה לי שזה כבר שייך למצבנו אלא למצבים יותר גבוהים.

שאלה: כתוב שאנחנו כל הזמן רואים את ההתרחקות, ואם אנחנו כל הזמן מתרחקים אז אנחנו לא מרגישים את התכונות. איך לחבר זאת עם זה שאנחנו רוצים להשתוות בצורה עימו?

לבורא יש רק דאגה אחת, להביא אותנו לחיבור השלם ושום דבר חוץ מזה לא מעניין אותו.

(סוף השיעור)