שיעור בוקר 17.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 386, מאמר "מתן תורה". אותיות ו' – ח'

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם, עמוד 386 את המאמר "מתן תורה" אנחנו בסוף האות ו'.

קריין: אז אנחנו קוראים בסוף אות ו' פסקה אחת לפני האחרונה.

"ומתבטא השלמות הזו בדברי התורה והנבואה ודברי חז"ל, רק במלה הפשוטה "דביקות". והנה מתוך גלגולה של המלה ההיא בפיות ההמון, כמעט שאבדה לה כל תוכן. אולם אם תשהא את רעיונך על המלה הזאת כרגע קטנה, תשאר עומד ומשתומם על גובהה המפליאה. כי תצייר לך הענין האלקי, וחין ערכו של הנברא השפל, אז תוכל לערוך יחס הדביקות מזה לזה.

ואז תבין, למה אנו משימים את המלה הזאת לתכלית לכל הבריאה הגדולה הזאת. היוצא מדברינו, אשר תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים, יוכלו ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה הלוך ומתפתח, עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'."

אות ז'

"אולם כאן עמדו חכמי הזוהר ושאלו: למה לא בראנו מתחילה בכל אותו הרוממות הרצויה להדבק בו ית'? ומה היה לו ית' לגלגל עלינו את כל המשא והטורח הזה של הבריאה והתורה ומצות?

והשיבו: "דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולא באפיה וכו'". פירוש, כי מי שאוכל ונהנה מיגיע כפיו של חבירו, מפחד הוא להסתכל בתואר פניו, כי נעשה מושפל, והולך על ידי זה עד שאובד צורתו האנושיות.

ומתוך שבהנמשך משלימותו ית' ויתעלה, לא יתכן שימצא בו בחינת חסרון מאיזה צד, לכן הניח לנו מקום, להרויח בעצמינו את רוממותינו הנרצה, על ידי מעשה ידינו בתורה ומצוות.

ודברים אלו המה עמוקים מכל עמוק. וכבר בארתי אותם במתכונתם בספרי פנים מסבירות לעץ החיים בענף הראשון, [ובספר תלמוד עשר הספירות, הסתכלות פנימית חלק א']. וכאן אפרשם בקצרה, שיהיו מובנים לכל נפש."

אות ח'

"כי הדבר הזה דומה לעשיר אחד, שקרא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק אותו מכסף וזהב וכל חמדה יום יום. וכל יום מרובים מתנותיו על הקודם לו, וכן מוסיף והולך.

לסוף שאלוהו העשיר: "אמור לי, אם כבר נתמלא כל משאלותיך?"

וענהו: "עדיין לא נתמלאו כל מבוקשי, כי מה טוב ומה נעים היה לי, אם כל הרכוש והחמודות הללו, הגיעני על ידי עסקי עצמי, כמו שהגיעו אליך, ולא להיות בתור מקבל מתחת מתנת ידיך בחסד".

ויאמר לו העשיר: "אם כן, לא יברא עוד איש, שיוכל למלאות משאלותיך".

ודבר זה טבעי הוא. כי הגם שמצד אחד הוא טועם תענוג גדול, ומוסיף והולך כפי שיעור ריבוי מתנותיו, הנה יחד עם זה, מצד השני, קשה לו לסבול מבושה את ריבוי ההטבה הזו, שהעשיר הולך ומרבה עליו בכל פעם. כי חוק טבעי הוא בעולם, שהמקבל מרגיש כמין בושה ואי סבלנות, בעת קבלתו המתנת חנם מאת הנותן, מחמת חסדיו ורחמיו עליו.

ומכאן נמשך לנו חוק שני: שלא יצוייר בעולם, מי שיוכל למלאות חפצי חבירו במילואם, כי סוף סוף לא יוכל ליתן לו את האופי והצורה של קנין עצמיית, שרק עמה נשלם כל ההרחבה בכל השלימות הרצויה.

והנה זה אמור רק כלפי הנבראים. מה שלא יתכן ומתאים כלל כלפי שלימותו הנעלה ית' וית'.

וזהו שהכין לנו: ע"י היגיעה והטרחא, להמציא את רוממותינו בעצמינו, ע"י העסק בתורה ומצות. כי אז כל העונג והטוב, המגיע לנו ממנו ית', דהיינו כל הכלול בדבר דבקותו ית', יהיה כל זה בבחינת קנין עצמינו, שהגיע לנו ע"י מעשה ידינו. שאז אנו מרגישים עצמינו בבחינת בעלים בדבר. שאין לנו טעם של שלימות זולתה, כמבואר."

סך הכול מה שאנחנו צריכים, זה לתקן את הבושה. הבושה מבדילה בין אדם לבהמה, בין רצון להשפיע לרצון לקבל עד שאדם מעורר את כל הרצון שלו עד העומק הטבעי, האמיתי שלו, ומתקן אותו בעל מנת להשפיע. זה נקרא שמתפטר מתוך האגו שלו, מתוך הבושה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, כי אז אנחנו באמת יכולים לקבל על מנת להשפיע הכול מהבורא, ובזה אנחנו גורמים לו נחת, משתווים עימו וכן הלאה.

תלמיד: הוא כותב "להמציא את רוממותינו בעצמינו, ע"י העסק בתורה ומצות." והכלל של התורה ומצוות זה "ואהבת לרעך כמוך"?

זה כלל, אבל כשמגיעים לכלל אנחנו מתקנים את עצמנו כדי שכל הפעולות שלנו יהיו כדי להשפיע.

תלמיד: מה זה "להמציא את רוממותינו בעצמינו, ע"י העסק בתורה ומצות"?

שאנחנו רוצים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. זה הרוממות שלנו, להיות כמוהו.

תלמיד: להיות כמונו, לבנות יחס של "ואהבת לרעך כמוך" זה להיות כמוהו?

כן. להיות באהבה במה שמחוצה לי, בכל דבר מחוצה לי, זה נקרא להידמות לבורא, שמתייחס לכל הבריאה באהבה.

שאלה: לא ראיתי כאן תשובה על למה הבורא לא יכל לברוא אותנו בצורה כזאת מלכתחילה?

כי הוא לא יכול לתת לך עצמאות ותכונת ההשפעה שהוא נותן, אלא שאתה צריך לרכוש את זה. אם הוא ייתן לך תכונת ההשפעה, אז אתה לא תקרא משפיע.

תלמיד: למה? אני עדיין לא רואה תשובה למה זה לא יכול להיות ככה מלכתחילה?

כי אתה לא יכול להבין את זה בינתיים, מה לעשות.

תלמיד: אז למה הוא לא אומר שאי אפשר לתת תשובה לזה?

הוא נותן לך תשובה, רק לא לך, לאחרים כן, ואתה לא שומע. אז תשמע מה שאני אומר לך. נניח שעכשיו יש לי מזרק ואני נותן לך זריקה, והזריקה הזאת מביאה לך רצון להשפיע, ואתה משפיע לכולם, ונותן, ומקבל כדי להשפיע לכולם, אתה נעשה ממש כמו בורא. זה נקרא שאתה נעשה כמו בורא, או לא?

תלמיד: לפי ההגדרה הזאת כנראה שלא.

אז זה מה שקורה, כי אתה קיבלת את זה מתוך זריקה. מה שאין כן, אם אתה תעשה כל מיני פעולות של השפעה ותראה שאתה לא מסוגל ותהיה בירידות ובשאלות ובכל מיני בעיות, בכובד ראש, "למה אני לא מסוגל, למה אני לא יכול, למה לא הולך לי" וכן הלאה ואז אתה תתפרץ בבקשות, ש"תן לי בבקשה רצון להשפיע, אני באמת רוצה להשפיע למעלה ממני, לא אכפת לי אני, אלא רק הזולת וכן הלאה, שאני רוצה להשתמש בי לטובת הזולת ואתה תעזור לי", אז יש לך עולם שאתה מקבל חסרונות ממנו כדי להשפיע לו ויש לך בורא שאתה מבקש ממנו כוח התיקון להיות משפיע לעולם. ואתה גם מבקש ממנו מה להשפיע לכל העולם, כי הוא ברא את הרצונות האלו. אז יש בו את המילויים ובעולם יש חסרונות ואז אתה יכול להעביר את המילויים של הבורא לחסרונות של העולם, ואתה תהיה באמצע כנציג, כשליח של הבורא כלפי העולם. זה מה שצריך להיות.

תלמיד: אני לא יכול להבין אף מילה אחת ממה שאתה אמרת עכשיו.

בסדר, שב ותחשוב נגיד חמש שנים, אחרי חמש שנים תקום ותשאל.

תלמיד: רציתי להבין מההסבר שהוא נתן עכשיו, אני אמור כאילו לקבל את זה ולהגיד, זה מצדיק את כל הייסורים שאנחנו עברנו? מה הוא בעצם רוצה שאני אעשה עם ההסבר הזה?

הוא רוצה שאתה תסגור את הפה ותשב כמה שנים בשקט ואז אתה תתחיל להבין. זהו. אל תרים יד במשך כמה שנים, זה הכול. אני אומר את זה לטובתך, כי אחרת אתה אף פעם לא תקבל הסבר. רק כשאתה תדע שאין לך ברירה. תעשה רק מה שהוא אומר לך, אתה חייב לשבת ולקרוא עד שאתה שתקרא את המאמרים האלה ותדע אותם בעל פה שוב ושוב תחזור עליהם. עד שאתה תעשה את זה בקבוצה, ושוב תשתדל לממש את זה. זה הכול וכל היתר, תקבל מתוך המעשה שלך ולא ממני. לכן יותר אני לא רוצה לשמוע את השאלות שלך. זהו, לטובתך.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לאחישנה?

ל"אחישנה" אנחנו מגיעים כשאנחנו משתדלים להשיג חסרון להשפעה, חסרון לעזרת ה', זה נקרא שאנחנו רצים לאחישנה, מגיעים לאחישנה. שאנחנו זקוקים לתיקוני הבורא, שיעזור לנו. והתיקונים שלו הם שיעזור לי, שאני אתעלה מעל עצמי, שאני אפסיק לשאול על עצמי, שאני אסכים עם התוכנה שלו, עם התוכנית שלו ושהוא ייתן לי רק כוח לממש את התכנית הזאת למעלה ממני.

תלמיד: איך אנחנו משתמשים בזה כדי להפוך את השיעור לתפילה של שלוש שעות?

זאת בעיה שלכם. אם אתם מוכנים להתכלל יחד, מאין ברירה, אם אתם מיואשים מלהשיג לבד. אחרת לא יהיה לכם דחף להתכלל. אם אתם על הייאוש של כל אחד ואחד בונים צורת התכללות זה מזה ובצורת ההתכללות אתם רוצים להשיג כוח אחד, חיסרון אחד להשפיע לכל אחד ולכולם יחד ולבורא, רק חוץ מאדם לעצמו, אז העבודה הזאת היא בעצמה נקראת מ"ן ותקבלו מזה תגובה.

תלמיד: איך כל אחד בעשירייה עוזר לכולם בעשירייה להשיג את זה?

אתה דוחף אותם לחיבור. כל אחד מעצמו דוחף את העשירייה לחיבור, רוצה לדרוך על עצמו ולהתכלל בעשירייה למען החיבור, למרכז העשירייה.

שאלה: חסר לי משהו בסיפור. העשיר נותן לו הכול, זה כמו מתנת חינם, חסד, ולא טוב לו בזה.

לא טוב.

תלמיד: הוא מרגיש בושה. ואז הוא אומר, אני רוצה להשיג את אותו דבר בעצמי, בקנייני עצמי.

אבל אם העשיר לא נמצא? אז תקבל, אין לך ממי להתבייש. לכן הבורא גם נסתר וגם מסתיר את מה שהוא נותן.

תלמיד: זה כמו יגיעה ושכר, יגיעה ושכר. כי הכול מגיע מהבורא, הכול מגיע לידי הבקשה.

נניח.

תלמיד: אם זה הכול יגיעה ושכר, איזה יחסים של דבקות אלה? כמו פועל ובעל הבית, זו לא אהבה. עבדתי קבלתי.

סימן שעדיין לא עבדת. סימן שהעבודה שאתה מבצע עכשיו עדיין שנואה עליך.

תלמיד: מה השלב הבא, שאני אוהב את העבודה הזאת?

איך העבד אומר, הוא רוצה להישאר לעבוד אצל בעל הבית לעוד שבע שנים? אז בעל הבית הביא אותו למשקוף וקושר את האוזן שלו על ידי מסמר למשקוף. זה קצת קשה. מתוך יגיעה מגיעים, זה נקרא קודם מאונס ואחר כך ברצון.

שאלה: אם כל העבודה זה לתקן את הבושה אז איך מגלים את הבושה במלואה כדי שתהיה תפילה לבורא?

יש כל מיני צורות לבושה. בושה זה לא סתם בושה, "בושה" זה נקרא שימוש באהבה עצמית. אם אני גונב, אז אני מתבייש כי התגלה שאני השתמשתי ברצון האגואיסטי שלי. אבל אם אני עושה משהו, בחברה שלנו נניח, יש לך ספר חוקים, יש לך פעולות שאתה יכול להשתמש בהם ואפילו להתגאות. יש כאלה שלא כל כך לפני כולם, אבל בבית כן.

יש כאלה שגם בבית לא. יש כאלה שנותנים לך קנס אם אתה משתמש בהאגו שלך, יש כאלה שמכניסים אותך לבית סוהר. יש כאלו חוקים שיכולים להרוג אותך, עד כדי כך הם בלתי נסבלים על ידי החברה.

כל זה עדיין נמצא ברובד האנושי, לא שייך לחכמת הקבלה. חכמת הקבלה מגלה לך, לא איך אתה משתמש בתוך הרצון לקבל, בעובי של הרצון לקבל, אלא איך אתה מתעלה מעל הרצון לקבל ומשתמש ברצון להשפיע. אז השימוש, איך אנחנו מודדים איך אתה מתעלה מעל הרצון לקבל לרצון להשפיע? על ידי הבושה. ממה אתה מתבייש? אני מתבייש להשתמש ברצון לקבל לעצמי ולכן אני עושה חלק ממנו בעל מנת להשפיע.

אין לנו רצון להשפיע, אלא אותו רצון לקבל, שאני לא רוצה להשתמש בו בצורת להשתמש, אני עושה עליו צמצום ואני אומר "רק על מנת להשפיע אני רוצה", לפחות חלק ממנו. זה נקרא שאתה כבר הופך להיות למעלה מהרצון לקבל שלך האגואיסטי.

על ידי מה אתה עושה את זה? אתה מקבל מלמעלה כוח להתגבר על הרצון לקבל ומשתמש בו כדי להשפיע, זה נקרא שאתה קבלת כוח האמונה למעלה מהדעת. דעת, זה שברצון לקבל ברור לך שכך צריך לעשות, זה ברור, אבל כשאתה הופך את זה להשפעה דווקא לזולת, לגמרי לא לעצמך, באותו רצון לקבל אתה מרגיש שאתה פועל ממש בניתוק מעצמך, זה נקרא "על מנת להשפיע". כי רצון להשפיע זה הבורא, ואנחנו רק רצון לקבל שעובד בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אני רוצה לספר על ערב איחוד שיהיה לנו ביום ראשון. ערב איחוד של הכלי הישראלי שנקרא "אנחנו בכנס", כהכנה לכנס הגדול. הדבר הכי חשוב, פעם ראשונה שהכלי הישראלי מכין לנו ערב איחוד שלם.

יש המון התרגשות, כולם בעשייה, בדיונים ומכינים לנו ישיבת חברים נפלאה, מכינים קטעי תיאטרון, הרבה שירים, כל מיני דברים. יהיה גם שיעור מאוד מיוחד אתך, בנושא "האחריות של הכלי הישראלי לאיחוד עם ישראל", כהכנה לכנס.

הם מכינים הפתעה, משהו מיוחד?

תלמיד: יש גם הפתעות. האמת יש הרבה מאוד התרגשות, קליפים, ממש מורגשת ההכנה שלהם. אני אישית, בגלל שאני נמצא בזה, אני מרגיש שזאת הזדמנות של החברה שלנו, כי מגיע כל הכלי הישראלי. אנחנו השבוע צללנו למאמרי רב"ש וגילינו עומק חדש של אפשרויות עבודה בינינו.

איך אנחנו יכולים להגיע לערב הזה ולא רק ליהנות מהמתנות של הכלי הישראלי אלא לעשות כולנו עבודה אינטנסיבית של המימוש של עצות רב"ש בינינו, דווקא בערב כזה?

קודם כל יש לנו פסוקים שאנחנו נעבור, נדבר על זה קצת. תהיה סדנה?

תלמיד: החברים דווקא רצו שתהיה גם סדנה.

גם סדנה, טוב, כי זה בכל זאת קושר ביניהם, בסדר גמור, אני בעד. ערב איחוד זה איחוד. מה שתתכננו, הכול תלוי בכם. אני מוכן להתכלל ולעשות כל מה שתגידו לי, תעשה את זה, תעשה את זה, יהיה ככה, יהיה ככה. אני מוכן להתבטל לגמרי כי זה איחוד, גם לי כדאי להיות בו.

תלמיד: ומה לנו כחברה, כחברים, כעשיריות, איך אנחנו יכולים לפעול שם בצורה אקטיבית כדי להשיג את המקסימום מערב כזה?

בצורה נכונה להגיע לערב. אני בתוך האיחוד הזה רוצה לאבד את עצמי ולהרגיש, וזה באמת נמצא רק אתם עדיין לא כל כך יכולים לגלות וזה תלוי במאמץ של כל אחד, שאני מבטל את עצמי ונכלל באיחוד ושם פתאום אני עובר לעולם העליון דרך נקודת האיחוד, ממש כך. תזהרו מלהפסיד, זה ככה עובד.

יש הזדמנות. אני מזמין את כולם, כל הכלי הישראלי שיבוא פיזית, וכל הכלי העולמי שיהיה יחד איתנו בשידור חי, והעיקר שתכינו את כולכם לביטול כלפי האיחוד. וכשזה יקרה והאיחוד ישלוט בנו, בתוכו הבורא. אין כאן מה להוסיף, ממש כך. אני מקווה מאוד שזה הולך לקרות. צריכים להכין את עצמנו וצריכים להיות בטוחים שכך אנחנו משיגים. וכל רגע ורגע אנחנו לזה מתקדמים ובזמן הביצוע כל רגע ורגע זה קורה ואני נמצא בזה. זה תלוי בכל אחד ואחד, השגה אישית והשגה כללית כאן מזדמנת.

תלמיד: התפעלות קטנה. עשירייה ל"ג נרשמנו כאיש אחד גם לערב איחוד, גם למדבר וגם לכנס הגדול.

ל"ג, זה מספר יפה.

(סוף השיעור)