שיעור בוקר 01.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו בשיעור בנושא פסח, נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, אנחנו נמצאים בכותרת "מגלות לגאולה" בקטע 135.

אנחנו לומדים מה נקרא להיות בגלות מהרוחניות, ומה נקרא להיות בגאולה ביציאה מהגלות החוצה, משליטת האגו שלנו לחופש. מהו החופש הזה אנחנו לא יודעים, אנחנו נולדנו באגו, התפתחנו בו במשך אלפי שנים אולי, אבל עכשיו יש לנו הזדמנות, מאירה לנו הזדמנות ליציאה, ונקווה שנוכל להשתמש בה, לנצל אותה ובאמת נרגיש מה נקרא יציאה מהגלות.

איך אנחנו יכולים להרחיב את כלי הקליטה שלנו מתוך הגוף הגשמי שלנו לכל המציאות, כך שנרגיש לא רק את המציאות שעכשיו אנחנו מרגישים שכולה מחוברת, אלא נרגיש את המציאות האמיתית שלא מרגישים עכשיו מפני שאין לנו שום אפשרות להשיג אותה.

אנחנו נמצאים לפני ההזדמנות הזאת ונקווה מאוד שזה מה שיקרה לנו. נשתדל בכל הכוחות הפנימיים שלנו לצאת מהגלות לגאולה.

קריין: פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, כותרת מגלות לגאולה, קטע 135.

135. בזמן שבחינת ישראל היא בגלות, גם הבורא הוא יחד אתם בגלות, זאת אומרת שהרצון להשפיע הוא בגלות, וגם למי שרוצים להשפיע גם הוא בגלות, כמו שכתוב שפרעה אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שהוא כפר בגדלות ה' ולא נתן להאמין בגדלות ה', וממילא בחינת ישראל היא בגלות אצלם.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו שאומר "כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל", כלומר איזו שייכות יש בין גאולת ישראל לגאולת ה'. ובהנ"ל נמצא, שגלות ישראל וגלות הבורא הם שוים, היות כי בזמן שהאדם משיג ומרגיש גדלות הבורא, כבר אין שום שליטה לאומות העולם, שכולם בטלים נגדו יתברך. לכן יוצא שכל הגלות היא רק שאין מכירים בגדלותו יתברך.

(הרב"ש. מאמר 32 "מהו דגלים בעבודה" 1991)

אנחנו צריכים להבין שבעצם את הכול אנחנו מודדים כלפי הבורא, או גלות מהבורא או גילוי הבורא כלפינו. ולכן צריכים לעשות את כל התרגילים, את כל המאמצים כדי שהבורא יתגלה בנו, בתוכנו בכל מהותו, ונרגיש אותו כשולט וממלא את כל העולם.

שאלה: מה המשמעות שהבורא נמצא איתם בגלות, אם הבורא נמצא בגלות איתנו איך אנחנו יכולים לצאת ממצרים?

מדובר על תהליך היציאה, שבתהליך היציאה הם היו תחת שליטת פרעה, עדיין ישנה שליטת פרעה וגם מתגלה לאט לאט שליטת הבורא, שמעביר אותם דרך כל היציאה שלהם ממצרים החוצה, לכן כך כתוב.

זאת אומרת, הם מרגישים שלאט לאט השליטה הזאת של האגו שלהם נעלמת, וכל התהליך הזה מתפתח לכיוון שהם מבינים ומכירים את הבורא כשולט בכל העולם בצורה יותר ויותר שלמה, ובהתאם לזה הם נמשכים אליו והולכים אחריו, וכך יוצאים משליטת פרעה, משליטת האגו שלהם.

שאלה: איך אנחנו מגיעים למצב הזה שאנחנו פשוט סומכים על הבורא, שאנחנו לא מתכננים מה לעשות ומה להגיד, אלא פשוט יודעים שהוא נותן את הכוח בכל רגע לעשות את מה שנכון?

אנחנו לא יכולים לתכנן שום דבר כי הדברים האלה, אפילו כתוב, נעשים בחושך גמור, חושך מצרים, זאת אומרת, אין לנו ניתוק יותר גדול מהמציאות באף מקרה שאנחנו עוברים בחיים שלנו, מחושך מצרים. ולכן אין לנו ברירה, אלא בעיניים עצומות אנחנו הולכים אחרי הבורא, אחרי הכוח הזה שעומד למשוך אותנו מהאגו שלנו יותר ויותר לכוח השפעה, אהבה וחיבור.

אנחנו צריכים גם להימשך אחריו וגם בעצמנו להשתדל לחזק זה את זה ולהימשך לאותו מצב שאנחנו רוצים להיות למעלה מהאגו.

שאלה: קראנו את קטע 135, ואתמול גם הייתה לנו התכנסות של העשירייה ודיברנו על זה בעקיפין, ופתאום מתעוררת תחושה שלמעשה הבורא מלווה אותנו גם בגלות, ולמעשה זו אותה התכונה כשאנחנו מתחברים בינינו. תמיד אמרת לנו "אין בורא ללא נברא" ופתאום זו ההרגשה, שהבורא הוא התכונה שאנחנו רוכשים. איך אנחנו מתמודדים והולכים עם זה הלאה? זה כאילו הפך למשהו לא מוחשי אלא רק ברגש.

זה תמיד רק ברגש, אנחנו תמיד מרגישים רק את עצמנו, רגשות של עצמנו, ומה שקורה לנו, מה שאנחנו מרגישים אלו החיים שלנו שמוקרנים בתוכנו, בתוך השכל והרגש שלנו, בזה אנחנו חיים, ועכשיו יש לנו אפשרות לעבור לתמונה אמיתית. לא שמקרינים לנו בכוונה, אלא מה שקורה מחוץ לנו, ברצון להשפיע. שאנחנו יוצאים מהרצון לקבל, מתעלים מעליו ואז ברצון להשפיע שפועל מחוץ לנו אנחנו מתחילים להרגיש את המציאות, זה נקרא "עולם הבא".

תלמיד: נוצר מצב שלמעשה אנחנו מוציאים מהגלות לא רק את עצמנו אלא גם את הבורא. עבור מי אנחנו עובדים עכשיו?

הבורא נקרא "בוא וראה", מה שאנחנו רואים ומגלים, והכול כלפינו, אנחנו לא מגלים משהו אבסולוטי מחוץ לנו. ולכן הבורא ודאי יוצא איתנו מהגלות ומתחיל לעבור איתנו יחד את כל הדרך ממצרים עד ארץ ישראל.

תלמיד: כתוב, "כל הגלות היא רק שאין מכירים בגדלותו יתברך", איך אנחנו יכולים להכיר בגדלות הבורא מבלי לקחת לעצמנו את התענוג מהגדלות הזאת באופן אגואיסטי?

אנחנו לא יכולים, אנחנו יכולים להכיר משהו מחוץ לנו, או בכלים האגואיסטיים שלנו שאז אנחנו כבר לא מרגישים את התופעה החיצונית אלא רק את עצמנו, או שאנחנו עושים צמצום מסך ואור חוזר ומתחילים להרגיש מה שמחוץ לנו בצורה אובייקטיבית, איך שזה בעצמו, מחוץ לאגו שלנו, וזה נקרא תחילת היציאה מגלות מצרים.

שפרעה, היצר הרע, הרצון לקבל שלנו על מנת לקבל לא שולט בנו, אלא נותן לנו לאט לאט להתרחק ממנו ולהתחיל להרגיש מציאות שהיא לא מצוירת ברצון לקבל לעצמו, וכך אנחנו מתחילים לצאת, זה נקרא "להיות עַם חופשי" ברצון שלנו, "בארצנו", וכך אנחנו לאט לאט יוצאים ממצרים.

שאלה: איך אנחנו עושים את פעולת הצמצום מסך ואור חוזר או שהבורא עושה זאת כשהוא מוציא אותנו ממצרים?

הכול מתגלה בהדרגה, אנחנו לומדים את זה, אנחנו לא יודעים על זה מראש, אלא ממה שמתגלה לפַנינו, בנו, מזה אנחנו לומדים התהליך, ואחרי שאנחנו עוברים תקופה בתהליך הזה אז אנחנו מתחילים גם לעבוד עם התהליך הזה, לכוון אותו, לנהל אותו אפילו.

תלמיד: בינתיים נתקלים רק בחושך כמו שאנחנו לומדים ביציאה ממצרים. האם פתאום מופיעות עוד פעולות?

חושך זה נקרא שאנחנו לא רואים מה יהיו התוצאות הנכונות מהפעולות שלנו, מהתגובות שלנו, וכך אנחנו עוברים את החלק הראשון של ההתקדמות שלנו. זה כמו תינוק שנולד, הוא לא רואה, אחר כך קצת מתחיל לשמוע, מתחיל להרגיש וכן הלאה, זאת אומרת חסרים לו חושים. הוא צריך להפעיל את החושים, לא הוא, אלא הטבע מפעיל את החושים, והוא לומד מהחושים האלה איך להפעיל אותם, איך ללמוד מהם וכן הלאה. כך אנחנו, כי אנחנו נכנסים לעולם אחר, לצורה אחרת של התקשרות בינינו לטבע שזה הבורא, ומגלים שנמצאים בתוך כוח עליון.

שאלה: מה זה אומות העולם שבי, והאם יש כזה דבר אומות העולם שבעשירייה? ואם כן, אז מה ההבדל ביניהם?

אומות העולם אלו רצונות שלא צריכים בינתיים להשתנות, אלא רק ישראל, אלו שיש להם נטייה ויחס לבורא כרגע, הם צריכים להשתנות ולהביא את עצמם להזדהוּת עם הבורא, להתאמה, לדבקות בו. אומות העולם לא נמצאים בינתיים בשינויים. אחר כך הם גם מתחילים את השינויים שבהם ומצטרפים ליציאה, להתרחקות ממצרים.

אבל גם ישראל וגם אומות העולם אלו רצונות שבתוך בני האדם שכולם בסופו של דבר צריכים להגיע למצב שהם מכירים את הבורא ומחוברים ביניהם, וכך כולם יוצאים משליטת האגו.

שאלה: מה מקרב אותנו לצאת ממצרים מהר יותר, האם כשמדברים ומרגישים את הסבל והמצבים הלא פשוטים של החברים ואז זה מקרב אותנו לצעקה, או דווקא לדבר בגדלות, בשבח החברים שמעוררים ומצליחים לפעול למען החברה?

גם וגם, זה לא חשוב. גם על הגדלות, גם על הקשר עם החברים וגם על הנחיצות לצאת ממצרים, כל דבר ודבר נעשה יותר ויותר בולט, ואנחנו משתמשים בכל הצורות האלה כדי העיקר להתרחק מהרצון לקבל לעצמו ולהגיע לרצון להשפיע לזולת.

שאלה: הזמן הוא המשאב היקר ביותר שיש לנו כדי לצאת ממצרים, ובחושים אנחנו רואים שהזמן שלנו הוא קצוב. מדוע יש כוח שמרדים אותנו מלהזדרז?

למה זה קורה מלמעלה אני לא שואל, כי זה מה שקורה. יש הרבה תופעות בטבע שאנחנו עוד לא מכירים, אלא מקבלים אותן וצריכים לעבוד איתן לאותה המטרה. לכן לא שואלים למה. מה ששואלים זה רק איך אנחנו יכולים להשתמש בכל הכוחות שמתעוררים, שמתגלים בנו, סביבנו, כדי להתרחק מעל מנת לקבל.

שאלה: יש לי אמון בחברים שלי, בהורים שלי, כי הם דואגים לי. בהכנה לשיעור של היום היה מצב כזה שהתחלתי לתת אמון מלא בעשירייה שלי. האם זו הדרגה הראשונה של אמונה בבורא, אמון ללא שום ספק?

נראה הלאה. זה עוד לא אומר כלום, אבל צריכים ללכת עם זה. בטוח שצריכים ללמוד מהמצב הזה איך להמשיך אותו יותר ויותר.

שאלה: האם היציאה מהגלות וגילוי הבורא הם אותו הדבר?

זה כמעט אותו הדבר. זה יכול להיות בכל מיני אופנים, אבל בעצם זה אותו הדבר. בלי גילוי הבורא לא יכולה להיות יציאה מעל מנת לקבל.

שאלה: אני מרגיש שיש לי עוד מה לקבל ממצרים, אני לא רוצה לצאת ממצרים. עדיין יש לי רצונות שאני רוצה להביא איתי, אני לא רוצה להשאיר אותם במצרים, ואני רוצה לקבל אותם באופן נואש ממש. איך להגיע לדרישה לצאת ממצרים?

אני לא הבנתי אותך, האם אתה לא רוצה לצאת ממצרים, או שאתה לא רוצה להשאיר שום דבר במצרים?

תלמיד: עדיין יש לי דברים לקבל ממצרים. אבל אם אני יוצא ממצרים, אז אני חושש שאני לא אוכל לקבל אותם, שאני לא אוכל למלא את מה שאני רוצה לקחת ממצרים, לכן אני עדיין חושב שאני צריך להישאר במצרים ולקבל, ואם אני אצא, אז אני אאבד את זה.

זה החשבון, ואתה צריך לעשות אותו - מה אתה צריך לקחת ממצרים, מה יש שם שהוא כל כך יקר לך, מה כל כך שווה להישאר במצרים כדי לשמור על הדברים האלה שאתה לא יכול להוציא אותם ממצרים - זה החשבון של כל אחד ואחד.

יש אנשים שמעדיפים להישאר בעולם הזה ולא להמשיך ללמוד קבלה, אלא "שיהיה מה שיהיה, אנחנו כבר מכירים את החיים האלה". ויש כאלו שאומרים "לא, אנחנו חייבים להכיר באיזה מצב באמת אנחנו נמצאים, מה זה העולם העליון, מה זו שליטת הבורא. אנחנו רוצים לצאת מזה, אנחנו לא יכולים לסבול את זה יותר". כלומר הכול תלוי באדם עצמו.

תלמיד: אבל יש רצונות שכן מוכנים לצאת, ויש לי רצון אחד שאין דרך שבה אני יכול להעלות מעל הדעת ברצון הזה, כאילו בלתי אפשרי לעשות צמצום, לשים עליו מסך.

בכוונה נותנים לך כך כדי שתבין שבלי חיבור עם החברים לא יהיו לך מספיק כוחות, ביטחון, לצאת מכלים דקבלה. אם לא תתפלל לבורא שייתן לך כוחות, אז גם לא תהיה לך אפשרות לצאת מעל מנת לקבל. לכן בסופו של דבר אותם הרגשות שאתה לא יכול לצאת ממצרים הם מרפאים אותך, הם מייצבים אותך נכון לצאת דווקא ממצרים - ממה אתה צריך להפטר, על מה אתה צריך להתגבר כדי לברוח ממצרים. היציאה הזאת היא לא פשוטה, כתוב שאף עבד לא יכול היה לברוח ממצרים עד היציאה הזאת שנקראת "פסח".

תלמיד: האם מה שחסר לי זה יותר השקעה בין החברים, כי אין לי מספיק ביטחון ולכן אני לא יכול לצאת?

זה כבר סימן מאוד יפה. אם אתה מרגיש שבלי עזרת החברים אתה לא תוכל לצאת ממצרים, זה כבר יפה מאוד, זה טוב. זה לא פשוט, לא הרבה אנשים מגלים את זה. אתה כבר קרוב ליציאה. מה שחסר לך זה עוד יותר להתחבר לחברים, להיכנס איתם עוד יותר כאיש אחד בלב אחד, איש את רעהו יעזורו, וכך תצאו. מספיקה קבוצה קטנה שיכולה לצאת, אתה לא צריך לחכות לכל בני ברוך. מספיקה העשירייה שלך שאתה מתחבר איתם ומחליט שאתם יוצאים.

שאלה: למה אני לא יכול לקבל את הגדלות של הבורא?

אתה לא יכול להרגיש את גדלות הבורא, כי אז אתה תימשך אליו עם הרצון האגואיסטי שלך, תרצה להתחבר עימו, אבל זה יהיה על מנת לקבל. לכן לא נותנים לך לראות את זה, אלא במידה שאתה תקבל כלים דהשפעה, אז תוכל לראות את גדלות בעל הבית.

שאלה: אני רואה סתירה כאן בין גאולת ישראל לבין גאולת ה'. אם אני צריך לגאול את ישראל, אז את זה אני מבין, אבל למה אני צריך לגאול את הבורא? הבורא הרי לא משתנה, זו התפיסה של האדם. אם תוכל לעזור לי לברר את מה שכתוב כאן בסתירה הזאת.

הבורא הוא התפיסה של האדם, זה מה שהאדם מתאר לעצמו, בתוכו. לכן כשהוא יוצא ממצרים, הוא צריך להיות בהרגשה שאותה תפיסה, אותו כוח הולך לפניו, לפני האדם, והאדם הולך אחריו. דווקא זה נקרא שהוא הולך נכון, כי אין לו עדיין הבחן שהוא יוצא ויוצא נכון וממצרים. לכן האדם צריך להיות דבוק בחברים, דבוק בתוך החברים עם הבורא, ולעשות צעדים כך שהוא לא מתנתק לא מהחברים ולא מהבורא, אלא הוא עושה צעדים לקראת הרצון להשפיע, לקראת החיבור המתגבר עם החברים והבורא. זה נקרא ש"יוצא מחוץ למצרים".

שאלה: האם אפשר להשוות את המצבים האלה, שהאינטנסיביות של החילוף, של התדירות שלהם, צריכה להגיע לכזה מצב שכל צעד בשמאל הוא כמו נקודה לבנה בתוך חושך, וכל צעד בימין הוא נקודה שחורה על האור הלבן?

אני לא מכיר דוגמאות כאלה, לכן אל תספר לנו עליהן ועל מה שנדמה לך. תשתמש במה שבעל הסולם והרב"ש נותנים.

שאלה: האם נכון לבקש שהחברות בעשירייה ירגישו חזק יותר את הגלות, או שאנחנו צריכות להתרכז אך ורק בחיבור?

עלינו להתרכז רק בחיבור ולהשתדל לגלות בו את הבורא. לא לרצות לגלות משהו שלילי, את הגלות, אלא אנחנו רוצים לגלות יותר את האור העליון, את הבורא, שמאיר לפנינו וממש ממלא אותנו.

שאלה: מה הם האלמנטים שמגדירים חיבור רוחני בעשירייה?

חיבור בינינו, התקרבות בינינו, הבנה הדדית, מחשבות שאנחנו כל הזמן מפתחים זה על זה ועל כולם. כול זה שייך לחיבור.

שאלה: אמרת שביציאה ממצרים עלינו להרגיש שכוח הבורא הולך לפנינו. מה זה אומר בעבודת העשירייה?

שאנחנו מרגישים שכוח ההשפעה, כוח האהבה והחיבור נמצא לפנינו, ואנחנו נמשכים אחרי הכוח הזה, רוצים להשיג אותו ושישרה בינינו.

שאלה: מה זה אומר ללכת אחרי הבורא עם עיניים עצומות?

שאני לא עושה חשבון איך זה נראה לי אלא פשוט הולך אחריו.

שאלה: לפי הקטע גלות זו הרגשת חוסר גדלות הבורא. האם אלו מצבים שמצטברים לגאולה, כשכל פעם מנסים להשיג גדלות ומשיגים במידה מסוימת?

כן.

תלמיד: האם זה גם תלוי בכמה כל החברים נמצאים בזה, ואז זה יותר באינטנסיביות?

כן. אנחנו צריכים להבין שאין אור אלא מתוך החושך, גם החושך צריך לגדול כדי שהאור ייראה יותר גדול.

שאלה: האם התפילה שלי עבור החברים והעזרה שלהם כדי שאוכל לצאת ממצרים צריכות להיות מסונכרנות? איך להגיע לתפילה משותפת?

אנחנו צריכים להבין שכל הפעולות האלה בהתאמה הכללית בינינו, בסינכרוניזציה, נעשות מלמעלה על ידי הכוח העליון, ולכן עלינו רק להגיב עליהן יחד. בסופו של דבר הן יסדרו אותנו כאיש אחד בלב אחד ונצא ממצרים. כי שליטת פרעה היא בכך שנתרחק זה מזה, והעבודה שלנו היא קודם כל להתקרב זה לזה.

קריין: קטע 136.

"בזמן שישראל שבו יוצא מהגלות וזוכה לבחינת גאולה, ממילא גם הבורא, שהיה בזמן הגלות מכוסה ממנו, מחמת שליטת העמים, הוא נראה עכשיו ומתגלה גדלותו של הבורא. מטעם שעתה אין עוד צורך להצמצום והסתר, כי כבר עבר ממנו הצמצום, לפי הכלל "בשיעור שהאדם יכול לכוון בעל מנת להשפיע, בשיעור הזה נעבר ממנו הצמצום וההסתר". וזה שכתוב "נרננה בישועתך ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. "וישע" כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל"."

(הרב"ש. מאמר 32 "מהו דגלים בעבודה" 1991)

היחס הוא באמת כזה, או שהבורא יוצא מהגלות או שישראל יוצאים מהגלות או ששניהם יוצאים מהגלות, אבל מתחילים לגלות זה את זה. מתגלה גדלותו של הבורא בתוך גדלות ישראל, ואלו האנשים שיוצאים מהסתרה לגילוי.

שאלה: כתוב, "נרננה בישועתך ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. "וישע" כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל"." מה המשמעות של הדברים?

במידה שאדם יוצא מהגלות, אז הוא מגלה שהבורא כביכול יוצא מהגלות. קודם הוא היה בגלות, קודם הוא היה נסתר, ועכשיו לאט לאט מתגלה. כך זה בצורה פשוטה ובלי להסתבך.

שאלה: כשאנחנו עוזבים את מצרים, האם ישראל ישלטו על כל האומות? ובמקרה כזה, האם לישראל לא יהיו דאגות או בעיות בכל מה שקשור לחיבור עם הבורא?

כשישראל יוצאים ממצרים הם נעשים כמו כל יתר העמים, כלומר הם כבר לא בשליטת פרעה. לכן ישראל יכולים לעשות עכשיו כל מיני פעולות חופשיות שלא על מנת לקבל אלא אפילו להבין מה זה על מנת להשפיע ואיך עושים זאת, וכך הם מתקרבים.

קריין: קטע 136.

"בזמן שישראל שבו יוצא מהגלות וזוכה לבחינת גאולה, ממילא גם הבורא, שהיה בזמן הגלות מכוסה ממנו, מחמת שליטת העמים, הוא נראה עכשיו ומתגלה גדלותו של הבורא. מטעם שעתה אין עוד צורך להצמצום והסתר, כי כבר עבר ממנו הצמצום, לפי הכלל "בשיעור שהאדם יכול לכוון בעל מנת להשפיע, בשיעור הזה נעבר ממנו הצמצום וההסתר". וזה שכתוב "נרננה בישועתך ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. "וישע" כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל"."

(הרב"ש. מאמר 32 "מהו דגלים בעבודה" 1991)

קריין: קטע 137.

"בגלות מצרים השיגו כלים, היינו רצון שה' יעזור להם לצאת מהגלות כנ"ל, שאין אור בלי כלי, שרק מתי שמתפללים תפלה אמיתית, שהאדם רואה, שאין שום אפשרות להיוושע, אלא הקב"ה הוא יכול לעזור לו, זה נקרא תפלה אמיתית."

(הרב"ש. מאמר 11 "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי" 1986)

שאלה: התעוררה בנו הרגשה מיוחדת, שהגלות זו אי הידיעה איך להשתמש במצרים לטובת החברים, ואנחנו מתפללים שהתכונה הזאת תפעל לטובת החברים.

בסופו של דבר זה באמת כך, אבל זה קורה אחרי שנים ארוכות ועבודה רבה אחרי היציאה ממצרים. בהתחלה צריך להתנתק מהאגואיזם הזה, ולאחר מכן להתחיל להתקרב אליו בהדרגתיות, וזו דרך ארוכה. בהיותנו במצרים אנחנו לא יכולים להתחיל לתקן את מצרים, אלא עלינו קודם להתנתק. כמו מכל הרגל מגונה שלנו עלינו קודם להתנתק, ורק לאחר מכן, באיזושהי מידה, או באיזה חלק שלו, להתחיל לחזור לאותו הרגל אבל עם מטרות אחרות.

שאלה: אני מרגיש שאני מוכן עכשיו לדחות את מצרים. מה עלי לעשות כדי לצאת מיד?

עליך לבקש מהבורא שיעזור לך לא לחשוב על עצמך אלא על העשירייה, זה העיקר ביציאה ממצרים.

שאלה: האם יציאת מצרים היא שאנחנו בעשירייה מקבלים החלטה להחזיק בצמצום?

אנחנו עוד לא יודעים מהו צמצום, איזה רצונות עלינו לצמצם, אבל הנטייה והכיוון נכונים.

שאלה: מה הקשר בין גדלות הבורא לבין קשר וקרבה לחברים?

ככל שהבורא פותח לנו את הגדלות שלו, כך אנחנו מסוגלים להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו ולכן להיות יותר קרובים בינינו, כי מה שמרחיק בינינו הוא האגו שלנו.

תלמיד: האם הפעולה הראשונה כדי להתקרב לחברים היא מצידו?

הפעולות הן תמיד קודם כל מהבורא, כמו שכתוב "אני הראשון".

תלמיד: לפעמים יש מצב שאדם מתרחק לא בגלל איזו שנאה כלפי חברים, אלא פשוט בגלל כל מיני מקרים של העולם הזה.

גם אותם הבורא מבצע.

תלמיד: האם בתוך המקרים האלה שמרחיקים את האדם מהעשירייה, גם במקרים הגשמיים, שם נמצאת שליטת פרעה?

יש שם שליטה של כוח עליון, או של הבורא או של הפרעה.

שאלה: בהכנה לשיעור היה תרגיל שהיינו צריכים לדבר כמשה אל עם ישראל ולשכנע אותם שכדאי לצאת ממצרים. כשעשינו את זה הרגשתי שבעצם אין למשה מה להגיד, אין טיעון שיכול לגרום לעם לרצות לעזוב את האגו ולצאת למדבר ושכל דבר יותר טוב מלהישאר באגו. איך עוזרים לעם ישראל הפנימי להבין שעדיף לצאת ממצרים?

עלינו פשוט לראות שכשאנחנו נמצאים תחת שליטת כוחות מצרים, אז אנחנו לא יכולים לבצע שום דבר מעצמנו. אומנם האגו שלנו הוא הטבע הפנימי שלנו, אבל לא שאנחנו מסכימים עימו ובונים אותו, אלא האגו שלנו הוא שמנהל אותנו ואין לנו ברירה, אם אנחנו רוצים להיות חופשיים, אז קודם כל עלינו לצאת מתחת שליטת האגו וזה נקרא "לברוח ממצרים". כשאנחנו יוצאים ממצרים אנחנו עדיין לא מגיעים לשום דבר, אנחנו לא מגיעים לעל מנת להשפיע, לרוחניות, אבל לפחות אנחנו רוצים לא להיות משועבדים לרצונות הגשמיים.

תלמיד: נראה שעם ישראל לא באמת רוצה לצאת. איך גורמים לעם ישראל שבתוכי להעדיף כל דבר, וגם להיות מוכן להיות לא בהשפעה, אבל העיקר לא להיות תחת שליטת האגו, תחת שליטת פרעה?

ודאי שהוא לא רוצה לצאת, כי הוא נמצא תחת שליטת פרעה, ואז הוא כמו פרעה.

תלמיד: מה עושים, איך גורמים לו להיות מוכן לצאת?

אם הבורא לא היה מעורר את האדם, אז האדם לא היה חושב על זה אף פעם. אנשים שמקבלים התעוררות, הם מקבלים מהבורא יחס מיוחד ויש להם מחשבות על חיים אחרים, איך לצאת מהאגו, איך להבין בשביל מה ולמה הם קיימים, מהו סופו של העולם, מה כל זה. יש להם שאלות, כמו שאתם מכירים על עצמכם.

ואז לאט לאט הם מתקרבים לשאלות מהותיות, "בשביל מה אנחנו חיים?". כדי לתת תשובה על השאלה הזאת הם צריכים להבין את מהות החיים שהיא לראות את התהליך שהעולם עובר. את התהליך הזה אפשר לראות רק בתוך הרצון על מנת להשפיע יחד עם הרצון לקבל, ואז יש לאדם תפיסת מציאות בכל העולם, "מסוף העולם עד סופו".

כך אנחנו מתקדמים לשאלות עוד יותר עמוקות עד שנמצאים מול שאלות הנצח - בשביל מה אנחנו קיימים? למה קיימים? בזכות מה? מי מנהל אותנו? וכן הלאה. מהן אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים תחת שליטת הרצון לקבל על מנת לקבל לעצמו, שזה באמת לעצמו, שהוא עושה זאת בעצמו, שזה פרעה ולא אנחנו, ומתחילים כבר לחשוב על איך לצאת משליטתו.

תלמיד: אני מבין שצריכים להגיע בסוף למצב שאפילו אם לא תקבל בחיים שום תשובה על שאלות הנצח, על השאלות הכי מהותיות, אתה עדיין תרצה לצאת החוצה, העיקר לא להיות בתוך האגו.

נכון.

תלמיד: איך גורמים לשאר הרצונות להסכים ש"מה שמשה אומר זה נכון, העיקר לא להיות בתוך האגו, גם אם אני בחיים לא אקבל תשובה על שום דבר"?

לכן עלינו להכיר את הרע שברצון לקבל. זה נקרא "הכרת הרע", שהוא בעצמו רע, שאני חייב לצאת ממנו מפני שהוא גורם לי רע בכל מה שאני נמצא. תתאר לעצמך שאתה נמצא בבית סוהר או באיזה מקום, ויש מעליך מישהו שעושה לך רע בכל הזדמנות. מה עליך לעשות? לכן כתוב "טוב לי מותי מחיי".

תלמיד: אז מה באמת עלי לעשות?

או למות או לברוח ממנו. אחד מהשניים.

שאלה: שמעתי שאם אתה נמצא בחשבונות אגואיסטיים ורוצה להשיג מתוכם את הבורא, אז אף פעם לא תוכל להרגיש את הבורא. אם הסיבה לעבודה שלנו עם החברים היא כדי להשיג את הבורא, האם זה לא חשבון אגואיסטי? מה אנחנו צריכים לעשות כדי שלא נעשה חשבונות אגואיסטיים בכל מה שקשור להשגת הבורא?

אנחנו רוצים להשיג אהבה, חיבור, השפעה טובה לזולת, ולכן אנחנו צריכים להתלבש בתכונות הבורא. אנחנו חייבים להשיג את תכונות הבורא כדי לאהוב את הזולת.

שאלה: מידי פעם אני מרגישה שיש מרחק גדול מדי ביני לבין החברות שלי. אני מרגישה שהמרחק בינינו אפילו גרוע יותר מהמרחק ביני לבין אנשים שאני מכירה בגשמיות, לא בקשר רוחני. זה נראה שאנחנו כביכול מרמים את עצמנו וזה יכול להימשך במשך שנים. אני רוצה להשיג הרגשה אמיתית. איך אפשר לעשות את זה? האם זה אפשרי בקשר בינינו?

זה אפשרי אם תעשי תרגילים נכונים. אבל זה שאת מרגישה שהמרחק בינך לבין החברות הוא גדול יותר מאשר בינך לבין אנשים זרים, זה נכון. כי יש לך רגישות למרחק הזה בינך לבין החברות, ולכן את מרגישה את המרחק הזה כגדול יותר. מה לעשות? תרגילים, איך להתחבר, איך להתקרב, איך להרגיש שכולנו תלויים זה בזה.

שאלה: איך אני מבקש מהבורא את הכוח שיעזור לנו?

לא חשוב איך, במילים שלך. אם יש לך בקשה, אז תלביש אותה במילים שאתה יודע, הבורא יבין.

שאלה: איך מתוך הגלות אנחנו בונים את הכלים שיעזרו לנו לצאת ממצרים? האם אנחנו בונים אותם מתוך ההרגשה שהאגו הוא המקור לכל הסבל, או דווקא מתוך ההרגשה של היופי שיש בחיבור?

זה שהאגו שלנו הוא המקור לכל הסבל, זה נותן לנו כוחות לברוח ממצרים. אנחנו צריכים לאתר את זה יותר, לדבר על זה, להתחבר בינינו, ואז יהיה לנו מספיק כוח לברוח.

שאלה: מתי עולה באדם תפילה אמיתית? ולמה לא כל תפילה היא אמיתית מבחינת האדם כלפי הבורא?

זה כבר עניין של הרגשת האדם והרגשת הבורא, ככול ששני הרגשות האלה יכולים להתלבש זה בזה.

שאלה: מצד אחד אתה אומר שהתהליך של היציאה ממצרים הוא תהליך איטי ומצטבר, וכאשר נגיע לסאה תהיה תפילה אמיתית והבורא יוציא אותנו ממצרים. מצד אחר שמעתי שזה יהיה רגע מיוחד, הזדמנות שאסור לפספס. איך נעשה זאת בצורה נכונה מבלי לפספס?

אנחנו בטוח נרגיש את זה ובטוח שנגיב על זה נכון, רק הבעיה שלנו היא להתקרב לנקודה הזאת.

שאלה: לא משנה אילו מאמצים אני עושה לחיבור בעשירייה, תמיד מורגש שבסופו של דבר זה לא לטובת החיבור, זה אפילו פוגע אולי במישהי מהעשירייה. האם זה באמת גילוי קרוב?

לא. את לא צריכה להרגיש שאת פועלת נגד מישהי, את פועלת רק למען החיבור.

שאלה: באיזו צורה יתגלה הבורא ביציאה מהגלות?

ביציאה מהגלות הבורא מתגלה כמקשר בינינו, ודרכו אנחנו מרגישים את הקשרים הנכונים שנקראים "יציאה".

שאלה: אפילו אם אני מרגישה צער וייסורים בגלות אני לא יכולה לפנות לבורא בגלל היהירות והגאווה שלי. איך אני יכולה להתעלות מעל זה?

יעבור זמן ותביני שאת צריכה עוד ועוד לבקש מהבורא, ממש להתבטל לפניו עד שהוא יענה לך. הכול תלוי גם בכוח הגאווה שלך. תצטרכי להרכין את הראש ולבקש מהבורא כל דבר שצריך, לשמוע את מה שהוא דורש ולבצע את מה שהוא דורש. אז קודם כל לעבוד נגד האגו, נגד הגאווה, ולפעמים זה קשה מאוד.

שאלה: בהמשך לתשובה שלך לחבר על נושא גילוי הרע. אני לפחות מרגיש שזאת צריכה להיות נקודת המפנה. איך אפשר לגלות את הרע כאשר כולם מדברים על חיבור, על כנסים, על עבודה יחד? הם לא מגלים את האגו בכלל.

הם מגלים את האגו שביניהם, כי אין ביניהם בינתיים מגע וקשר, ולכן הם מדברים על איך להתקרב למגע וקשר ביניהם.

תלמיד: לפי מה שאני שומע, לפחות מהחברים, הם מאוד מרגישים שיש ביניהם מגע וקשר. ואם אני מעיר למישהו בזמן סדנה ואומר שהכול בינתיים בתוך האגו, אז אומרים לי אל תדבר, זה קו שמאל, דבר רק על דברים חיוביים, דבר רק על חיבור ואהבה.

זה נכון שאנחנו צריכים לדבר על מצבים חיוביים שאליהם אנחנו רוצים להגיע בפועל, אבל בינתיים אנחנו עוד לא נמצאים בזה בפועל, אלא רק משתוקקים ומתכוונים לזה.

תלמיד: אז האגו מאוד חכם, הוא לא מראה לך, הוא נותן לך להרגיש שאתה כן בזה, ונחמד לנו, אנחנו יושבים בעשירייה וכל הדברים האלה, ופשוט אין גילוי הרע.

אבל זה לא נכון, ותמיד אתה מדבר באותו כיוון.

תלמיד: כי זה המצב, אין גילוי הרע.

לא, זה לא המצב, זה הטבע שלך.

תלמיד: זה הטבע שלי, גילוי הרע, זה מה שקיים בו.

אולי תקשיב קצת, וכולם יגידו לך, אתה תמיד מותח ביקורת חד צדדית. יש עוד צד, הצד השני, ובלי לחבר את שני הצדדים אתה תישאר בטענות האלה עד סוף החיים.

תלמיד: אם נישאר במצרים, אנחנו נישאר עם הטענות האלה כל החיים. אם לא יהיה גילוי הרע, וצעקה לבורא, אנחנו נישאר כאן כל החיים, ונמשיך לעשות כנסים, ואת כל שאר הדברים..

מאין תקבל צעקה לבורא, וגילוי הרע?

תלמיד: אז איך עושים את זה? כי אין את זה בעשירייה, אין. לכולם נחמד.

ולך יש?

תלמיד: כן. יש לי את זה כבר הרבה מאוד שנים.

את גילוי הרע?

תלמיד: כן, וצעקה, אבל אין לי מה לצאת לבד, כי אין לי מה לעשות שם לבד.

למה?

תלמיד: כיוון שכבר ראינו, שכאשר יש מישהו אחד שמוביל את כל העולם, לא קורה שום שינוי בעולם. אם לא תהיה קבוצה של אנשים שיהיה להם כוח לעשות את זה, כי זה מה שמתאים לדור האחרון, לא יהיה כלום. אנחנו נמשיך, ונמשיך ככה עד קץ הדורות. וגם שמעתי אותך אומר יותר מפעם אחת, שכדי שיהיה שינוי בעולם צריך עשירייה, לא איזה כוכב שיוצא לשטח ומוביל את כולם.

טוב, מה לעשות, לא מסכימים איתך.

תלמיד: טוב, שיהיה לנו לבריאות, ונמשיך ככה עוד אלף שנה.

כן.

שאלה: בקטע 137 כתוב "בגלות מצרים השיגו כלים, היינו רצון שה' יעזור להם לצאת מהגלות". זה אומר שכבר במצרים יש לנו מגע עם הבורא?

ודאי שגם במצרים יש לנו מגע עם הבורא, אחרת לא היינו מרגישים שזה מצרים. אבל זה מגע של אחור באחור. זה לא ברצון הבורא, ולא ברצון הנברא, אבל הם מרגישים שהם נמצאים בסוג של הכרות, הזדהות, מה שנקרא "במגע באחוריים".

תלמיד: אז איך אנחנו לא נשארים במצב הזה, שיש לנו גילוי בורא קטן כזה באחוריים דאחוריים, כמו שאמרת. איך לא מסתפקים במועט, אלא באמת מגיעים לתפילה האמיתית שיוציא אותנו?

כי אנחנו מרגישים שהמצב הזה שלילי, שאני לא מתחבר עם הבורא. אני מרגיש שאני נמצא באיזו צורה של קרבה עם הבורא, אבל לא מתחבר אליו.

תלמיד: מה זה החיבור לבורא? זה משהו שאני שומע בפעם ראשונה.

חיבור לבורא זה כשאנחנו נמצאים באהבה הדדית.

תלמיד: זה לא מובן לי, מה זה אהבה הדדית ביני לבין הבורא?

עכשיו אני אתחיל להסביר לך מה זה אהבה?

תלמיד: כן, הייתי מאוד רוצה לדעת מה זאת אהבה.

סליחה, אבל עד כאן.

שאלה: אמרת שאם אנחנו רוצים להיות חופשיים, אנחנו צריכים לברוח מהרצונות האגואיסטיים, משעבוד מצרים. האם בחופש יש פן של בחירה? והאם כשנברח משעבוד מצרים, אנחנו ניפול לתלות בהשפעה ואהבה?

כמובן, ובמקרה כזה אנחנו נקראים עובדי ה', ולא עובדי פרעה.

תלמיד: ובמה החופש? אדם הראשון, גם הוא היה מלאך, במה החופש שלנו יהיה שונה מהחופש שלהם?

החופש הוא בזה שאני עושה מה שהבורא רוצה, ואני נמצא בדרגה כזו שאני יכול לבצע את הפעולות שהוא רוצה, והכוח הזה שורה בי ושולט עליי.

אתה רוצה להגדיר חופש כמשהו שאני יכול לעשות כל מה שאני רוצה? אבל כל מה שאני רוצה, לא קיים בטבע. בטבע שורה כוח אחד, כוח השפעה, ובנו שורה כוח אחד, כוח קבלה, כדי שמתוכו נשיג דבר הפוך, ובצורה כזו נתקדם אליו.

שאלה: היום בשיעור הייתה התרשמות שהשיטה שבעל הסולם ורב"ש נתנו לנו זאת הזדמנות שהבורא נתן לנו, כשאנחנו נמצאים בתוך מצרים כדי לעבוד עם הרצונות שלנו, לא דרך הייסורים של העולם הזה, אלא דרך התקרבות לזולת. להרגיש את הרצונות האלה דרך הזולת ולעבוד איתם ברוחניות.

נכון.

תלמידה: אולי אתה יכול לפרט, איך באמת לקבל את זה, ולחזק את עצמי בכך שזאת הזדמנות ולא ייסורים?

עוד נלמד את זה, ונדבר על זה. את לוקחת חלק גדול מאוד למאכל, ביס גדול מידי, לא תוכלי להכניס אותו לפה. צריך לחתוך אותו לחתיכות קטנות, ואז נוכל ללעוס, להבין, ולדבר עליו.

שאלה: כדי ליצור משקל נגד הגאוה שעולה דווקא בזמן שצריך לבקש, אבל הבקשה לא נוצרת, אתה אומר שצריך להוריד את הראש. מה הפעולה הזאת של להוריד את הראש?

צריך להיכנע לרצון העליון.

שאלה : כשאני מרגישה שהאגו שלי סובל, ומרגיש כאילו הלב שלי בוכה וסובל, האם זה הזמן לבקש בכל הכוח, ולקבל את התפילה האמיתית?

כן ודאי. ולא לעצור את התפילה, את הפנייה לבורא, כמו ילדים כשקצת לא טוב להם, הם מיד בוכים.

שאלה: כשאני בשליטה של פרעה שבי, הוא כל הזמן אומר "אצלי יש לך שכר, לאן אתה מנסה ללכת, לצאת ממני, אתה אפילו לא יודע מה זה השפעה, איזה שכר יש לך שם?" ואז אני מבין שהדבר הזה בעצם צריך לעורר אצלי את התפילה האמיתית, את הבקשה האמיתית. מה עוזר לי להגיע לתפילה האמיתית באמת?

רק אם תתחבר עם החברים, וביחד פחות או יותר תחברו את השאלות שלכם לשאלה אחת, ותפנו אותה לבורא, זאת תהיה תפילה אמיתית.

שאלה: בשביל לצאת ממצרים צריך לאסוף פרוטה לפרוטה, ואומרים שיהיה לך חשבון גדול. מה הכוונה לאסוף פרוטה לפרוטה? מה זו הפרוטה שעליה מדובר פה?

המאמץ לעשות משהו דרך החברים לבורא.

תלמיד: ומתי אתה יכול לראות, הרי אתה לא יכול לצאת ממצרים כביכול אם אתה לא פותח את הכספת כדי לראות מה יש בפנים, נכון? מתי אני מסוגל לפתוח את הכספת, מי יפתח לי את הכספת, ומה התנאי שתראה בכספת את הפרוטות?

אני לא מבין את הדוגמה שלך עם כספת והפרוטות.

תלמיד: הרי אתה אוסף פרוטה לפרוטה, נכון? לאן זה הולך, לאן זה מגיע, מי אוסף את הפרוטות האלה?

הבורא.

תלמיד: ומתי אתה מגלה כמה פרוטות יש לך?

כשזה יתגלה לי, זה נקרא שכל הפרוטות הצטרפו לחשבון גדול.

תלמיד: ורק אז אתה יכול לצאת ממצרים, רק כאשר כל הפרוטות מתגלות?

לא, כשאיסוף הפרוטות יספיק כדי לצאת ממצרים.

תלמיד: זאת אומרת, כל עוד שלא אספת מספיק פרוטות אתה לא יכול לצאת ממצרים?

נכון, הפרוטות אלו יגיעות פרטיות.

תלמיד: אפשר לדעת כמה פרוטות אספת? יש אופציה כזאת?

לא.

תלמיד: זאת אומרת, שבעצם הכול בהסתרה, אתה לא יכול לראות?

כן. אחרת לא יהיה לך מספיק כוחות לחבר את הפרוטות.

שאלה: זה בעצם מה שהחבר אמר, שאנחנו עובדים ועובדים ולא רואים למי אתה עובד, זה כל הסרט של העבודה שלנו. אתה לא רואה למי, מה, מו, אתה עובד כמו עיוור, אתה עובד בחושך, זה מצרים?

נכון.

תלמיד: ומה זה נקרא לצאת ממצרים?

כשאתה מוכן להתחבר עם כל החברים כדי להגיע להשפעה הדדית בלתי מוגבלת.

תלמיד: ואז מגלים כביכול כמה פרוטות יש לך? מה היה לך, ומה יש לך?

לא, אז זה לא מעניין אותך.

תלמיד: למה?

כי הגעת להשפעה.

תלמיד: זאת אומרת, אתה מחליף את הקטע של החיסרון הזה בתכונת ההשפעה?

כן.

תלמיד: הבנתי, תודה רבה. אולי עכשיו זה קצת יותר ברור.

נראה לי שכן.

שאלה: איך אפשר לראות בכלים שלנו בעשירייה את גדלות הבורא?

אם אנחנו מתחברים כדי לבקש ממנו שיגלה לנו את גדלותו, אז מתוך השאלה שלנו הוא יכול לגלות לנו את גדלותו, וכשאנחנו מתבטלים כלפי גדלותו, זה נקרא שאנו עולים אליו ונכללים בו, ואז בתוך ההתכללות הזאת אנחנו מתחילים להרגיש מיהו העליון שלנו, מי בעל הבית שלנו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לצאת מהשליטה של הרצונות הגשמיים שלנו, לאיפה אנחנו יוצאים מהרצונות האלה?

לרצונות רוחניים, הרצונות נשארים אבל הם לא אותם רצונות, ובמקומם מתגלים רצונות חדשים.

תלמיד: כלומר, הרצונות הגשמיים נשארים אבל מה שיותר חשוב זה אהבת החברים?

כן.

תלמיד: איך מקובל שעובר את התהליך הזה, הוא באמת יוצא ממצרים, מה קורה שם, במשך כל היום הוא מרגיש אהבת חברים ברקע של הרצונות הגשמיים שלו, או שהוא מרגיש את זה בלב? איך לתאר את זה לעצמי?

כמו שנכון לעכשיו אתה כל הזמן חושב על עצמך, על הנוחות שלך, ככה אתה כל הזמן תחשוב על החברים, על העשירייה.

תלמיד: אני חושב שכבר יש לנו התחלה של ההרגשה הזאת, שכל החברים כבר מבינים שהקשר הזה בינינו, האהבה זה הדבר הכי חשוב, והכי נפלא שיש. שכדאי לחיות עבור זה ולהימצא בזה. אבל מה זה אומר שאנחנו יוצאים ממצרים, שאנחנו כל הזמן חיים בזה?

כשיוצאים ממצרים זה אומר שאנחנו יוצאים מתחת לשליטת הרצון האגואיסטי, שכל הזמן מכוון ומסובב אותנו לכיוון המילוי שלנו.

תלמיד: אני יוצא מתחת לשליטה, לאיזו שליטה, שתסובב אותי לכיוון אחר?

לא, אתה יוצא לשליטת הבורא, אנחנו מדברים על זה שאנחנו יוצאים ממצרים.

תלמיד: השליטה הזאת של הבורא, השליטה של אהבה, מה קורה, היא מתחילה לשלוט בי, או שאני מתחיל איכשהו להיות בהתקשרות הדדית איתה?

היא מנהלת אותך, מכוונת אותך לחברים, לכל האנושות, כלפי הבורא.

שאלה: לחשוב על החברים זה הדבר המרכזי בתהליך של היציאה. כולנו חושבים על החברים, משקיעים בזה, מתפללים אחד על השני, מנסים להתחבר, לקבל כוח. בעצם כל הפעולות שאנחנו עושים זה לחשוב על אחרים, לבנות כזאת סביבה, אווירה, ותוך כדי המאמץ הזה מחשבות שליליות עולות, מחשבות של דאגה על עצמי, זה פרעה שמתחיל לדבר אלי ואז מה שקורה, אתה דוחה את הפרעה הזה, מרחיק אותו. האם זו פעולה נכונה לדחוק או להרחיק אותו, כי איך אפשר להשתמש בו אם זה מה שאתה עושה?

אנחנו נראה מה לעשות, יש כאן הרבה אפשרויות כאילו, אבל בעצם ודאי שלדחות את הרצון לקבל ולא לתת לו להשתתף בכלל בכל התהליך, אם אנחנו מסוגלים לזה. נראה, כי זה תהליך.

תלמיד: איך אפשר לשמור את שני הכוחות מאוזנים, כי אתה כל הזמן מנסה לעשות טוב, ומצד שני יש את פרעה, איך כאילו להודות לו, איך לבנות יחסים מאוזנים בין שני הכוחות, הטוב שאתה מנסה לעשות ופרעה שמתגלה. אתה כאילו אומר לפרעה אתה מפריע לי ואתה דוחה, אתה מרחיק אותו, איך אפשר לשמור אותו?

לא, אתה לא יכול לזרוק כוח אחד ולהשתמש בכוח השני, כי אז אתה לא תדע איך אתה משתמש. אנחנו תמיד, כנבראים, חייבים להיות בין שני כוחות ולהיעזר אחד על ידי השני, אחרת אנחנו לא נדע איפה הצפון, איפה הכיוון הנכון, ולאן להתקדם. אנחנו תמיד חייבים להיות בהרגשה בין שני הכוחות, נניח בין קבלה להשפעה, כמה להשפיע, כמה לקבל ואנחנו צריכים לשקול את שני הדברים האלו ולראות עד כמה שהם מגיעים לאיזון לעת עתה בצורה נכונה.

תלמיד: האם יש לך עצה איך לעשות את זה, איך אתה עושה את זה כדי לשמור על האיזון ולעשות את הבירור בין שני הדברים, ששניהם יהיו בתמונה, איך עושים את זה?

הדרך היא נקראת קו האמצעי, שלא מוחקים את הרצון לקבל ולא עושים כלפיו חשבון, אלא עושים חשבון כלפי הרצון להשפיע מתוך הרצון לקבל, לכן כמו שלמדנו אנחנו תמיד נמצאים על ידי צמצום, מסך ואור חוזר עושים חשבון ורק אז מקבלים בעל מנת להשפיע, וזו בעצם היגיעה שלנו ותגובה שלנו על זה שהבורא הוא מנהל אותנו. אנחנו משתדלים להיות עימו בקו אמצעי.

תלמיד: האם אפשר להתפלל שפרעה יישאר?

אנחנו גם כך וגם כך דואגים לזה, כמו שאתה אומר נכון, אנחנו מבינים יותר ויותר שבלי פרעה לא תהיה לנו אחיזה נכונה גם בבורא. רק על החיבור בין שניהם אנחנו מוצאים את עצמנו.

שאלה: האם אפשר לומר כך, שפרעה חיבר רצונות במצרים, ומשה חיבר מחשבות?

לא.

תלמיד: מחשבה על החבר, כאשר אני עסוק במחשבות על הרצונות של החברים, זו יציאה מהרצון שלי?

ומה הלאה?

תלמיד: כך שבמצרים ילכו עם ישראל, שכל הרצון הוא ההבדל מהרצון שלי, הרצונות שבורים, אבל לאסוף אותם יחד למחשבה לענות לבורא זו הפונקציה של משה?

יכול להיות שאנחנו נדבר על זה קצת יותר בהמשך.

שאלה: כשהאגו אומר לך, שאתה קודם כל צריך להיפטר מהבעיות הפרטיות שלך לפני שאתה יכול לחשוב ולהתפלל על החברים.

נכון.

תלמיד: הוא אומר לך שאתה לא יכול לעזור להם כל עוד יש לך בעיות משלך, מה לעשות?

אני הייתי ממליץ בכל זאת להידבק לחברים ללא שום שכל ורגש, להתבטל כלפיהם לגמרי ואז להתחיל משם לחפש חיבור נכון עם כולם. זה כמו שאנחנו חוזרים לאפס.

שאלה: כשהאדם נמצא בגלות יש לו ייסורים רגילים של גשמיות, דברים שמפריעים לו, שכואבים לו, ואפילו שהוא יודע שהוא בגלות עדיין זה לא מה שכואב לו. מה הטריגר, או מתי הכאב באמת מתהפך לכך שהסיבה היא שאני בגלות?

מתי שהוא רואה שניתוק שלו מחברים זה נקרא גלות וזה מה שמפריע לו לאתר את המצב האמיתי שלו.

תלמידה: מה גורם לו לראות את זה, שזה יהפוך ממש לכאב?

בלי זה הוא נמצא בין שמים וארץ.

תלמידה: זה תוצאה של יגיעה על דברים אחרים שמביאה אור שמשנה את התוצאה?

זו תוצאה מכל מיני דברים שאני עכשיו לא יכול לדבר עליהם, אלה הרבה סיבות.

תלמידה: מה זה אומר שהקבוצה פועלת כאחד במהלך השיעור?

מה זה אומר שהקבוצה פועלת כאיש אחד? לא רק בזמן השיעור, רצוי שזה יהיה תמיד, הם חושבים רק על איך הם מתחברים יחד, איך הם מתקדמים לבורא, איך יותר ויותר דומים לבורא בתוך החיבור שלהם, על זה מדובר, זאת הכוונה שהקבוצה מתחברת יחד.

תלמיד: אם לדוגמה הייתה תחושה כזאת שפתאום נוצר קשר עם חלק מהשאלות של החברים ששאלו שאלות קרובות לשאלות שיש גם לי? מה לעשות עם ההרגשה הזאת, איך להמשיך?

להמשיך את השאלה.

שאלה: אנחנו אומרים שבזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים, באיזה היבטים, מה בדיוק עשו הנשים הצדקניות שעזר להן לצאת ממצרים?

עזר להן, שהן חיברו את הרצונות שלהן, שאישה זה רצון לקבל לפי חכמת הקבלה, אז אם בזמן הגלות הן מוכנות להתחבר ביניהן ברצון לקבל שבהן להיות כאישה אחת, שהן רוצות רק דבר אחד, להתעלות מעל האגו שלהן, זה נקרא יציאה מהמצרים. זה דבר מאוד מאוד גדול.

שאלה: לגבי התפילה, שמעתי שאנחנו צריכות כל הזמן להתפלל אחת על חברתה ושצריך רק חיבור בעשירייה, אבל כשאנחנו בשיעור כל אחד שואל שאלה ויש רצון והרגשה שכולנו רוצות להתפלל עבור מי ששואל שאלה, להתפלל עבור החברים שלנו. איך נכון לסדר את התפילה, האם אנחנו צריכות בזמן השיעור להתפלל זו על זו, להתפלל על כולם, או גם וגם?

בדרך כלל בזמן התפילה לכל אחד יש הרגשה מה הוא היה רוצה להשיג על ידי התפילה, ואנחנו צריכים לעשות על זה עבודה, לעשות צמצום על הרצון שלי להשיג מה שאני רוצה, ולהתכלל ברצון של החבר, ולהתחבר לרצון שלו ולעזור לו להשיג מה שהוא רוצה. מה שכן, הוא עצמו גם רוצה להתנתק מהרצון שלו ולבקש עבורי, ואז כל אחד מתפלל עבור הזולת.

ודאי שלכל אחד יש תפילה משלו, חיסרון משלו, מטרה משלו, אבל כל אחד שם את זה בצד ונכלל עם החיסרון של החבר. על ידי זה הם כולם נעשים מחוברים ומוסיפים זה לזה את דרגת העביות והזכות, ולכן נעשים לכלי אחד. זה משהו גדול מאוד שהם יכולים לעשות, כי אז הכלי האינטגרלי הזה כולו מגלה את הבורא.

תלמידה: שמעתי שדיברת עכשיו על החברות, בזמן השיעור, אנחנו כל הכלי העולמי ביחד ויש הרגשה שמי ששואל שאלה ומביא את החיסרון שלו, אנחנו רוצים שהוא יקבל על זה תשובה ושכך כולם יתקדמו. אז איך נכון שכולם יתפללו עליו ביחד? זה נכון להתפלל מתוך העשירייה על כולם?

בתוך העשירייה אנחנו צריכים להתפלל כל אחד על האחרים ולחשוב רק על זה, לא על עצמו אלא רק על האחרים. ובצורה כזאת אנחנו נגיע לחיבור בתוך העשירייה על התפילה המשותפת שבתוך העשירייה, על המטרה המשותפת שבתוך עשירייה. זאת אומרת לא חסר לנו כלום אלא רק להגיע לתפילה כזאת שעל ידה אנחנו כולנו מתחברים זה עם זה.

שאלה: האם אתה מדבר על העשירייה הפרטית רק שלי, או שאנחנו צריכים להתפלל על כל הכלי העולמי כעשירייה?

איזה עשירייה רק שלי?

תלמידה: שלי, יש לי את העשירייה שלי, שאני צריכה להתפלל עבור החברות, או בזמן השיעור אנחנו כעשירייה, או אני, צריכה להתפלל גם עבור כל הכלי העולמי שזה כמו עשירייה אחת?

קודם כל לעשירייה הפרטית, ואחר כך גם לעשירייה שהיא כל הכלי של בני ברוך.

שאלה: אנחנו בעשרת הימים האלה יצרנו כנס בתוך העשירייה. בדיוק כמו שאמרת עשינו תרגיל כזה שכל אחת שמה בצד את החיסרון שלה, את הרצון שלה, ונכללת בחברות. והמטרה שלנו הייתה להתחבר לכלי אחד, והרבה מאוד השתנה ביחסים בינינו. איך אנחנו יכולות לבדוק האם הצלחנו באמת להתחבר לכלי אחד, לפרצוף אחד?

את לא צריכה לחשוב על זה, לא צריך לבדוק את זה, פשוט תתקדמו, תמשיכו. חבל על הזמן שתתעסקו בכל מיני בדיקות, אתן רק תתבלבלו בזה, תתקדמו קדימה. מתוך המדרגות הבאות אתן תתחילו להרגיש איפה אתן נמצאות, אתן לא צריכות לעשות תרגילים מיוחדים כדי לקבוע באיזה מצב אתן נמצאות.

תלמידה: הגענו לתוצאה מעניינת שלא רק כל חברה הבינה שהיא לא יכולה לצאת בלי החברות בעשירייה, אלא כל העשירייה הגיעה לזה שבלי עזרת הבורא אנחנו לא יכולות לעשות צעד קדימה, כביכול כבר ניצלנו את כל המשאבים, ומהנקודה הזאת איך להגיע לכוח הזה של הרצון, לצעקה הזאת שנדרשת מאיתנו?

זה יגיע בעצמו, אתן רק צריכות להתקדם, לשאוף לזה בכל הכוחות וזה יגיע מעצמו, הצעקה תגיע ואתן תתחילו לצעוק.

שאלה: אני יושבת עם נשים שהן לא מהעשירייה שלי, לא מבחירה שלי. על מי אני צריכה להתפלל, על הנשים שיושבות מולי כל בוקר או על העשירייה שלי?

אנחנו למדנו את זה לא פעם אחת, קודם כל אנחנו מתפללים על העשירייה שלנו. יש לך עשירייה משלך ולה את חייבת לדאוג, נקודה.

תלמידה: אני מבינה, אבל כרגע זה בדמיון, הן כרגע לא איתי על המסך, וזה כל בוקר.

זה לא חשוב.

שאלה: אם הבנתי נכון אז פרעה משחרר אותנו ממצרים כשיש לנו את הכוונה הנכונה?

פרעה מוציא אותנו ממצרים, דוחף אותנו ממצרים, מעוניין שאנחנו נצא ממצרים אבל בצורה ערמומית. הוא כאילו נגדנו, נגד היציאה, אבל עושה את כל הפעולות כדי שאנחנו נשיג אותו ונרצה לברוח ממנו.

שאלה: איך אני שמה את הרצונות של ההכרחיות בצד ומבקשת במקום זה עבור הרצונות של החברות? או מה אני עושה עם הרצונות של ההכרחיות?

רצונות הכרחיים אנחנו חייבים לקיים כי אחרת אנחנו לא נתקיים, והיתר זה כבר לפי הדרגה שלנו, הבחירה שלנו.

שאלה: דיברנו על תפקיד הנשים ביציאת מצרים. מה התפקיד של הגברים ביציאת מצרים?

תפקיד הגברים ביציאת מצרים הוא פשוט למסור את עצמם מכל וכל ביציאה כדי לצאת. להיות בכוח התגברות, להיות במעשה של כל הגיבורים שנמצאים בסיפור יציאת מצרים, נחשון וכולי.

שאלה: היציאה זה לא עניין פרטי, זה תמיד עניין משותף?

נכון.

תלמיד: ובדורות הקודמים ראינו שהספיקו שניים, היה רב ותלמיד, כמו המצב שלך, ואצלנו זה כבר מינימום עשרה?

לא, זה תמיד היה בכל זאת נטייה לעשרה. עשרה זה מהתורה מהדור הראשון.

תלמיד: ומה שמאפיין היום או עכשיו ומאוד מורגש זה העשר הזה, זאת התלות ההדדית בין החברים?

כן.

תלמיד: כי זה מביא לצורך בערבות הדדית וכן הלאה.

כן.

תלמיד: במי בדיוק האדם תלוי? באיזה מעגל? רק בעשירייה הפרטית שלו?

במיוחד בעשירייה הפרטית שלו עוד ועוד, מיום ליום הוא צריך להרגיש את זה.

תלמיד: אני זוכר שלפני הרבה שנים, אמרת שאתם לא יודעים עד כמה אתם כבר השגתם, ויש פה ביניכם אנשים שבמידת היגיעה הפרטית שלהם כבר היו משיגים, אם לא הייתם תלויים ככה בעולם, באנושות.

כן.

תלמיד: מה זה אומר?

זה אומר שאדם אף פעם לא מכיר את המקום שלו והדרגה שלו, והגורל שלו, אלא טוב שהוא מתגלגל כך, אחרת היה לו הרבה יותר קשה לקיים מה שהוא צריך לקיים לפי נשמתו.

תלמיד: יכול להיות מצב שאדם מילא את סאת היגיעה שלו ומחכה ששאר החברים ישלימו את סאת היגיעה שלהם?

לא, אף אחד לא עוצר את הזולת, ההיפך, אנחנו עוזרים זה לזה בצורה מודעת ולא מודעת.

שאלה: בכניסה שלנו להתקפה בזמן פסח, באיזה מעגל אדם צריך להרגיש שהוא תלוי, האם בעשירייה הפרטית או בכלי העולמי שמתרחב מאד לקראת פסח? במה בדיוק האדם צריך את התלות הזאת?

בפסח אנחנו תלויים יותר באחרים, כל אחד בכולם.

תלמיד: "בכולם" הכוונה בכל הכלי העולמי.

בכל הכלי העולמי שלנו.

תלמיד: אבל יש מעגלים שונים של מחויבות לחברים בכלי העולמי.

ככל שכל אחד מסוגל, ככל שהוא יכול.

קריין: 138.

"בגלות מצרים, שהכתוב אומר "וזכרת, כי עבד היית במצרים", משמע שהעבד הוא כל כך רע, מטעם, היות ששם במצרים הרגישו עם ישראל יסורים. לכן אומר הכתוב "וזכרת", היינו שצריכים לזכור את היסורים שסובלו שם. אז יש מקום להיות בשמחה בגאולת מצרים."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

שאלה: האם זה מספיק שאתכלל ברצונות של החברה, או שאני תלויה גם בשאר החברות שיעשו את זה ורק אז נבנה את הכלי המשותף?

אנחנו מתחילים לבנות את הכלי המשותף אחרי שיש לנו קשר עם החברים, ואנחנו יכולים להתבטל כלפיהם ולהתחבר איתם יחד. במידת הקשר בינינו אנחנו רוצים לבנות כלי שיוכל לגלות את הבורא, שידמה לבורא.

שאלה: מתי חבר יכול לומר לעצמו, "על ידי הפעולה הזו שאני עכשיו עושה אני עוזר לחברים להתקדם לקראת היציאה"?

בזה שהוא מעלה להם מצב רוח וביטחון ביציאה מהרצון לקבל על מנת לקבל,

שאלה: הבנתי שנשים צדקניות חיברו את הרצונות שלהן ורצו רק דבר אחד שהוא להתעלות מעל האגו שלהן למצב שנקרא "יציאת מצרים". מה מיוחד בחיבור בין נשים ואיך אנחנו מגיעות אליו?

נשים הן הכוח היסודי של הטבע, הן קשורות לטבע בכל העוצמה שלהן, בכל הדרגות שלהן, הן נמצאות בטבע בעולם הזה. היכולת שלהן להתחבר ביניהן ולהתעלות מעל הרצון לקבל שלהן, זה באמת כוח מיוחד שממלא אותן ועוזר להן. הנשים הן יצור מאוד מיוחד ודווקא בזכותן הרצון לקבל עובר תיקונים סופיים, ובזכותן הוא מסוגל לעזור לכל העולם להיתקן.

תלמידה: איך אנחנו מגיעות לחיבור כל כך גדול שנוכל להוציא את כולם ממצרים?

רצון האישה הוא עמוק והרבה יותר קשור לטבע, ולכן אם נשים מתקנות את עצמן, אז הגברים רק צריכים לסייע לזה כדי שזה יספיק לתיקון העולם.

תלמידה: איך הן מגיעות לזה? מה חסר? אני חושבת שיש רצון גדול ויש מאמצים, והגיע הזמן באמת לצאת ממצרים, ושנוכל להוביל את זה, לעזור לנשים ולתת תמיכה לגברים, בקיצור, לצאת ממצרים. איך נוכל לשבור את הקיר ולפרוץ אותו כדי שנגיע לחיבור כזה עוצמתי?

עדיין לא הגענו לתקופה שנשים משתתפות בתיקונים, ונראה לנו שמספיק שגברים עוסקים בחוכמת הקבלה ובתיקונים שלהם, ושהנשים ישבו בבית ויעסקו במה שמתאים להן, אבל לא כך הדבר. בסופו של דבר הנשים יצטרכו לנהל את העולם ולתקן אותו והגברים רק יעזרו להן, כי בזכות הדאגה שלהן לדורות הבאים ולעולם הן יכולות לתקן את העולם. אנחנו נראה את זה, הזמן עדיין לא הגיע, אבל אנחנו נמצאים בשלב הזה שנעבור עוד מעט לחלק הזה של התיקון.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתקוף כדי להגיע לתפילה? מהי התקפה?

ההתקפה היא בכל הכלים שמפריעים לנו להיות כאיש אחד בלב אחד. כנגד כל התכונות שמפרידות בינינו אנחנו צריכים לעסוק בחיבור ולהגיע למצב שנהיה כאיש אחד בלב אחד. כך נתקוף את האגו שלנו שייתן לנו להגיע לחיבור השלם.

שאלה: בשכל אנחנו מבינים שצריך להתחבר ואין שום דבר אחר שדוחה את הפעולה הזאת. איך לאזן את זה? מה עומד לפנינו כמטרה לברוח ממצריים? איזו המטרה לתאר שתעזור לנו לרצות להתחבר ולעשות פעולות חיבור?

אנחנו צריכים לתת רק סיבה אחת לזה שאנחנו רוצים לברוח ממצרים והיא לשמח את הבורא, לרצות להתקרב אליו. אני בכוונה לא מוסיף מילים, נעצור במילה אחת וזה יספיק.

תלמיד: האם היציאה ממצריים היא השלב שהסאה התמלאה?

לא, כנראה שהסאה עדיין לא התמלאה אצלנו, אני מדבר על מה שקורה בנו לעת עתה, אנחנו עדיין לא נמצאים על סף הסבל והרוע. אבל נקווה שנרגיש את זה. הכול תלוי בהרגשה הפנימית של האדם, בהרגשה הפרטית שלו .

שאלה: כתוב בקטע, "וזכרת, כי עבד היית במצרים", וכתוב שאחרי יציאת מצרים צריך לזכור את הייסורים שסבלו שם וזה מקום להיות בשמחה. אנחנו לומדים שאנחנו צריכים כל הזמן לחשוב על חיבור ולא להסתכל אחורה איך היה לנו רע. מה זה אומר לזכור את הייסורים שסבלנו שם כשהיינו בפירוד, איך זה עובד בעשירייה?

אנחנו צריכים להרגיש כמה טוב לנו עכשיו ביחס למה שהיה לנו רע כשהיינו רחוקים זה מזה.

תלמיד: כלומר, יש רשות לדבר על איך היה לנו רע כשהיינו בפירוד?

לָמה לא? אנחנו צריכים להעמיד את שני המצבים האלה זה כנגד זה ולראות איזה מהם טוב יותר, ועד כמה ובמה.

תלמיד: כלומר, יש רשות לשבת עם העשירייה ולהיזכר במצב שהיה פעם, לדבר עליו ולהשוות אותו למצב שבו אנחנו עכשיו נמצאים?

כן.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לעשות תרגיל כשאנחנו מרגישים כמה אנחנו מחוברים, או שצריך להיזכר כמה היה רע, וכאילו להידחות מהרע שהיה ולדבר איך טוב עכשיו לעומת מה שהיה קודם?

אתם בכל זאת משווים בין שני המצבים.

שאלה: אתה אומר - כסיל יושב ואוכל את בשרו. מצד אחד הוא אומר זכור שהיית עבד במצרים ואת כל הצרות שהיו לך, מצד אחר אני יושב היום ואוכל את בשרי על כל מיני קטעים שקורים לי. איך אני צריך להתייחס לדברים שעכשיו אני עובר, לא לזכור אותם, לא לחשוב על זה, מה שהיה מת?

אתה צודק.

תלמיד: במה אני צודק?

בכל מה שאתה רוצה.

תלמיד: אני עובר צרות גם היום, איך אני צריך להתייחס לזה? זה לא במצרים.

להתייחס כמו שאתה מתייחס, איך אתה יכול אחרת?

תלמיד: איך אני מתעלה מעל זה, איך אני מגיע למצב שהבעיות היומיומיות לא יציקו לי ולהתעלות מעל כל הצרות האלה ולבוא ללמוד בבוקר?

תהיה דבוק בחברים וזהו, ומה יהיה לך רע?

תלמיד: לָמה אני צריך לזכור ולעשות השוואות, מה הסיבה?

כי אנחנו תמיד מודדים מצב כנגד מצב, אנחנו לא יכולים להרגיש את המצב בעצמו כמו שהוא, כי אנחנו נבראים, אנחנו לא בורא.

תלמיד: זאת אומרת, לא לשכוח, כמו שאתה אומר, אתה יושב ואוכל את בשרך.

אנחנו לא יכולים לשכוח, אם אנחנו שוכחים אז אנחנו מאבדים את ההרגשה שלנו גם בההווה.

תלמיד: בכל מצב צריך להיות אופטימי, גם בעבר שלך, גם בהווה וגם בעתיד.

יפה מאוד. אתה רואה, מתקרבים לפסח.

שאלה: יש חברים שכבר הרבה זמן באים לפגישות שלנו במהלך היום בעשירייה, אבל לא באים לשיעור. האם הם צריכים להיות חלק מהתפילה שלנו?

כן. כל אדם ואדם שאפילו במקצת קשור לקבוצה, לכל הארגון שלנו, צריך להבין שאנחנו בכל זאת כוללים אותו בתוך שורותינו.

שאלה: שמעתי אותך אומר שנשים מאוד קרובות לטבע ונגיע לזמן שהנשים ינהלו את העולם. איך אפשר לזרז את הזמן הזה עכשיו בפסח?

על ידי חיבור, אין דבר המושג בחיים אלא על ידי חיבור בין החברים. תשתדלו להיות כמה שיותר מחוברים בכל מיני אופנים, ותרגישו איך כל פעם אתם משיגים בתוך החיבור שאתם מחדשים דברים חדשים, אופנים חדשים.

שאלה: בנוסף לבירורים של החברות איך להתכלל בשאלות השיעור, האם אפשר לומר שההשפעה שלי היא בכך שאני נותנת את החיסרון שלי כדי לשמח את הבורא?

זה נכון.

שאלה: במידה שבה אני מזהה או מכיר את האגו שלי, אז אני רואה שכל המערכת כולה בנויה על בסיס האגו. מה אתה יכול לומר על זה?

שום דבר. אתה צודק.

שאלה: כל הזמן הבורא נותן לי הזדמנות לעשות עבור החברות שלי ואני מרגישה מאוד שמחה בזה, אבל אתמול אמרת שעלי להתפלל יותר. מהי התפילה שעלי להתפלל עבורן?

תתפללי שאת רוצה להכניס אותן לתוך הלב שלך ושהן יהיו בתוך הלב שלך, וכולן ירגישו מה שם קורה. תנסי כך להרגיש.

שאלה: אם אנחנו יודעים שאנחנו כל הזמן אגו אבל צריכים לבנות את הקו האמצעי, איך אנחנו עושים את זה? האם על פי מה שאנחנו מרגישים לפי העבודה שלנו? איך לדעת שהאגו לא מרמה אותנו?

האגו כל הזמן מרמה אותנו, האגו כל הזמן מכוון אותנו לעצמנו, הפוך מהבורא, ואנחנו כל הזמן חיים בחיים שלנו כשאנחנו הפוכים מהבורא. במקום להתקרב ולהתכלל בו, אנחנו עושים צעדים הפוכים, מתרחקים, ואת זה אנחנו מרגישים בעולם שלנו על כל העמים וכל המדינות.

אני מאוד מקווה שנתחיל להרגיש את זה ונוכל לסובב את העולם, כמו שכתוב שאת זה בעצם עלינו לעשות כבר בזמננו, ואפשר לעשות זאת מהר מאוד, שהעולם ירגיש את המצבים שהוא נמצא בהם כמצבים בלתי נסבלים. נקווה שנעשה את זה אתכם.

שאלה: דיברנו על כך שצריך להסתכל על חברים מעשיריות אחרות ולראות אותם כדוגמה שנותנת עשירייה אחרת, כעשירייה שלמה. עד כמה זה רלוונטי לנו עכשיו?

עכשיו רלוונטי עבורנו לראות את כולם יחד כגוף אחד גדול כשכולנו יחד הולכים קדימה, מתקדמים לבורא, עולים מהעולם שלנו אליו, ורוצים שהוא ישים לב אלינו יותר, יעזור לנו, יעלה אותנו בהתאם לרצונות, לבקשות, לכוונות שלנו, וכך נוכל להתקרב אליו. כשנהיה קרובים אליו, על הידיים שלו, אז נוכל גם לבקש עבור האחרים כדי שהוא יוכל להעלות גם אותם למעלה. הם יעלו כי אנחנו נבקש עבורם, וכך כולנו נעלה לדרגת הבורא.

בזה אנחנו צריכים לראות את המשימה שלנו, וקודם כל אתם, החלק הרוחני הכי מתקדם באנושות. אני מקווה שעוד במהלך השבוע הקרוב נדבר על כל הדברים האלה ובשבוע הבא גם נממש. אז ננסה לעשות את כל זה.

שאלה: קודם אמרת שאדם אף פעם לא יודע איפה המקום שלו. האם אתה מתייחס לאדם הראשון? העשירייה היא המקום שלנו.

הכול נכון, אבל האדם לא יודע מה המקום שלו בתוך המסגרת האנושית, בתוך מערכת אדם הראשון, וזה מה שאנחנו צריכים לגלות.

שאלה: איך אתה מתפלל עבור כל הכלי העולמי שייכנס ללב שלך?

אני משתדל לחבר בי את כל האנשים בעולם כולל את השונאים, את האויבים, מי שלא יהיו, את כולם, לחבר את כולם לערימה אחת, להתאספות אחת, לחבק את כולם, לחבק אותם אליי, להצמיד אותם אליי ולהסתכל אל הבורא. מה זה אומר להביט אליו? זה אומר להשתדל להשפיע לו, לתת לו, להידבק בו, כדי שהוא יעזור לכולם ויעלה את כולם. שיעלה את כולם לנקודה אחת, לאותה הנקודה שממנה התחילה הבריאה ושם היא צריכה להסתיים, שנהיה כאיש אחד בלב אחד. את זה הייתי רוצה לראות או לפחות באיזשהו אופן לסייע לזה. זאת התפילה שלי.

יש ימים מיוחדים לפנינו, נדבר הרבה על הגאולה שלנו, על היציאה שלנו מהאגו, על החיבור וההתקרבות שלנו, אני מקווה שזה באמת מה שיקרה.

(סוף השיעור)