שיעור בוקר 05.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1734,

מאמר 287. "מסיר אזנו משמוע תורה"

קריין: רב"ש ג', עמ' 1734, מאמר מס' 287 "מסיר אזנו לשמוע תורה"

מסיר אזנו משמוע תורה

שבת שובה תשכ"ג ב"ב

"אמר רבי חנינא בר פפא כל מי שמסיר אוזנו משמוע תורה תפילתו נמאסת, שנאמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" (מדרש רבה האזינו).

ויש לשאול:

א. מה הלשון "מסיר אזנו", ולמה לא אמר פשוט כי מי שלא שמע תורה, כי מלשון "מסיר" משמע שצריכים רק לשים את האוזן לשמוע ודי ולא צריך ללמוד תורה, כי רק בשמיעה לבד כבר יוצאים ידי חובת תורה.

ב. ומדוע תהיה תפילתו נמאסת, וכי אפשר שכל העולם יהיו לומדי תורה, וכי מי שאינו בגדר של לומדי תורה כבר תהיה תפילתו תועבה.

ג. הלא ידוע שיש ענין של הכרחיות ומותרות. תפילה נקרא הכרחיות ותורה נקרא מותרות, ולכן נקרא תורה בשם מתנה, כי מתנה שייך רק על מותרות. ולפי זה צריך להבין אם מסיר אוזנו משמוע מותרות, מדוע גם ההכרחיות תהיה תועבה.

ויש לפרש כי ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו, ורק שיוכלו לקבל את מתנת ה' בהרחבה, ושתהיה מתנה בשלימות בלי שום הרגש של אי נעימות. לכן נתן לנו את העבודה של בחירה ושתהיה כוונתו לשם שמים, אחרת האדם מונח תחת שליטת הצמצום, היינו שאינו מרגיש שיש תענוג בעבודת ה'.

וכל זה היה בכדי שעל ידי זה יבוא האדם לידי מצב שיוכל לקבל את כל מתנותיו של המלך, ולא יהיה בזה בחינת נהמא דכיסופא, ותהיה בה שלימות התכלית.

נמצא, שכל ענין העבודה והתפילה הוא שיוכל לקבל את בחינת המותרות שיש לו לקדוש ברוך הוא עבור האדם. וזה נקרא בחינת תורה, שהיא מתנה הנקראת בחינת מותרות. ולכן מי שמסיר אזנו, היינו שאינו מכין את עצמו לשמוע את בחינת תורה, כי תורה שהיא בחינת מתנה הוא צריך לקבל מאת המלך.

וזה ענין "נעשה ונשמע". כי "נעשה" לבד לא מספיק, אלא צריך גם לבחינת "נשמע", היינו שעל ידי ה"נעשה" יזכה לבחינת "נשמע", כי רק על בחינת "נשמע" היה תכלית הבריאה. לכן מי שמסיר אוזנו משמוע תורה, אז תכלית דבר שאינו לצורך, לכן היא נמאסת, כי כל דבר שאין בו צורך הוא נמאס."

תלמיד: למה התורה נקראת מתנה ולא הכרחיות, אם זה התנאי לקשר עם הבורא וזה משאיר את האדם בקשר קבוע עם הבורא?

אנחנו למדנו תמיד שתורה היא מתנה. גם לפי הטבע שלנו אנחנו לא דורשים את התורה. אלא לאחר שהבורא נתן, אז אחרי כמה פעולות אנחנו מתחילים להשיג את התורה ולהשיג את הכדאיות, שכדאי לנו לבקש את התורה.

תלמיד: האם הכוונה היא שבהתחלה זה ניתן כמתנה ואחר כך האדם בעצמו מבקש את זה?

כן.

תלמיד: מה זה נקרא לשמוע את התורה?

לשמוע מה שהתורה מדברת. זה לפי ההשתוות, ככל שהכלי שלנו יהיה בהשתוות עם הבורא, אז אנחנו נשמע.

תלמיד: איך אדם מגיע לצורך לשמוע את התורה דווקא בעשירייה, בין החברים שלו?

דווקא בעשירייה האדם יכול להגיע לצורך לשמוע את התורה, מפני שרק בעשירייה הוא מגיע לפנימיות העניין, לֶמה שהתורה מספרת.

תלמיד: איך בעשירייה יכולים לעזור זה לזה להגיע לחשיבות פנימיות העניין?

אם אתם מגיעים להיות כאיש אחד בכלי אחד, אז אתם מרגישים את הפנימיות.

תלמיד: כשאדם שומע תורה, מה הוא שומע?

את קול ה'.

תלמיד: מה מכוון אותו? מה הוא שומע בקול ה'?

מה שהבורא אומר לנשמתו.

תלמיד: זה לשמוע תורה. ומה גורם לאדם שלא לשמוע תורה, כמו שהוא אומר, להסיר את האוזן שלו ממנה?

אבל מלכתחילה אנחנו צריכים לדרוש לשמוע את התורה.

תלמיד: למה שאדם לא ירצה לשמוע את התורה? למה שהוא יסיר את האוזן שלו מלשמוע תורה, אם הבורא מדבר אליו, מכוון אותו? כי זה נשמע משהו טוב.

למה זה טוב?

תלמיד: למה זה לא טוב?

כי גם הכלים שלו הם מנוגדים.

תלמיד: האם אפשר לקיים קשר עם הבורא רק דרך תפילה?

כן.

תלמיד: הוא כותב שהתורה היא מותרות. למה תורה היא מותרות? הרי בלי תורה איך הוא יכול בכלל לעשות משהו.

מה הוא רוצה לעשות?

תלמיד: להידמות לכוח העליון.

אין לו חיסרון לזה.

תלמיד: אמרת שדרך התורה אדם שומע את מה שקול הבורא אומר לנשמתו. מה לעשות כדי שהנשמה לא תירדם, שנהיה בהתעוררות לקול הבורא?

צריכים להיות מודאגים מזה, שהרצון הזה לגלות את הבורא יבוא כל הזמן בהתעוררות מתוכנו.

תלמיד: יש תורה של עמך, שאומרים שהכול לטובה, ברוך ה', ה' אוהב אותי, אני אוהב אותו. ויש את העיסוק שלנו בתורה, שככל שאתה עוסק יותר בתורה, כך מתגלה גדלות הבורא ושפלות עצמך. אתה מגלה את היצר הרע שלך, ואתה עומד במצב לא נעים כשאתה יודע מהי האמת, שאתה צריך להיות שמח שהבורא הוא טוב ומיטיב לנבראיו, אבל לעומת זאת אתה רואה את שפלות האגו שלך והרצון לקבל שלך מתגלה. במצב הזה אתה גם נמצא במצבים שאתה לא רוצה לשמוע תורה, עדיף לא לשמוע וקצת לתת מנוחה לנפשך.

דרך הלימוד שלנו היא שדרך המקובלים והחברים ודרך המורה אתה מקבל ביטחון שאתה יכול כן להשלים את המהלך הזה, שהתורה תהפוך להיות תבלין ליצר הרע, שכן תוכל להשלים את התיקון ולהגיע למצב של להיות בשלמות עם הבורא, אבל כל הזמן יש לנו נפילות בדרך.

מה אנחנו יכולים לעשות כחברה, כעשירייה, כדי לחזק בנו את האמונה שאנחנו כן מסוגלים לעשות את השינוי הזה בטבע שלנו, להיות יותר בשלמות עם הבורא ולא ליפול?

מה אתה מציע?

תלמיד: אני שואל את המורה שלי, מניסיונו ומתוך השגתו, איך אנו יכולים להתרומם ולהיות בשמחה, להיות בביטחון שהמטרה קרובה אלינו ולהיות בהתרוממות? יש עבודה בתורה, כל פעם כשלומדים שמחים על הגילוי, אבל מרגישים שפלות ממצבנו. מה אנחנו יכולים להוסיף בעבודה שלנו?

אדם שנולד, הוא נולד עם חיסרון מסוים, ולפי החיסרון שמתפתח בו, כך הוא מגיע.

תלמיד: למשל הרגשת הבושה, ה"נהמא דכיסופא", זו נקודה קריטית. יש אנשים שאין להם בושה, ויש אנשים שיש להם בושה, ומרגישים שלקבל מתנה מהבורא זה לא דבר טוב. כל הזמן צריך לרפא את הבושה הזאת על ידי זה שמשהו משתנה באדם, שהיחס שלו ישתנה, שהכוונה שלו תשתנה.

איזה מהלך אנחנו יכולים לעשות כדי שמשהו ישתנה בנו? אני בטוח שלכל מי שיושב כאן יש שני מצבים במהלך היום. כשהוא יושב בשיעור עם החברים ועם ספר פתוח הוא נמצא במצב א', ובעוד שעתיים כולם יהיו בעבודה ויימצאו במצב ב' שלא קשור למצב א', אלא נשאר להם איזה זיכרון, פתק מהשיעור ששמים על המחשב, אבל הם לא באותו מצב. מה אפשר לעשות כדי שזה ייכנס לתוכנו?

זה מה שאנחנו רוצים, לחבר את התורה לחיסרון שבנו, אבל לא מסוגלים.

תלמיד: יותר מזה. כשאני בא לשיעור, אם אני נזכר איך הייתי אתמול, אז אני מתבייש אפילו לקרוא את מה שאנחנו קוראים ולהרגיש שאני עוד פעם הולך לקבל מתנה שלא מגיעה לי. בגלל זה לפעמים מגיעה לבן אדם הרגשה שהוא לא רוצה לשמוע תורה, הוא יושב בשיעור ושהזמן יעבור. יש מין הרגשה שעוד קצת אור לא מיטיב לי.

בסדר.

תלמיד: צריך פטנט לשינוי.

כן. אז מה עושים?

קריין: נעשה סדנה על זה.

סדנה

איך אנחנו יכולים לחזק את האמונה שאנחנו כן מסוגלים לעשות את השינוי בטבע שלנו ולהיות בשלמות עם הבורא?

*

(סוף השיעור)