שיעור ערב 15.08.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תיקוני הזוהר"

קריין: ספר "תיקוני הזוהר", "תיקון שישים ושש", עמ' 133, שורה "הן האדם".

"הן האדם היה כאַחַד ממנו. אמרו מלאכים קדושים, מפני להיות הוא כאחד מאיתנו כמו שאמר הנחש, וִהייתם כאלקים יודעי טוב ורע. וזה הוא לדעת טוב ורע. זה גרם לו מוות. שאם זכה לאכול מעץ חיים שהיא עץ חיים היא למחזיקים בה, מה כתוב בה, ולקח גם מעה"ח ואכל וחי לעולם.

אמר רבי שמעון, אוי להם לאלו שמניחים לעסוק בתורה שנאמר בה ולקח גם מעץ החיים. ובמצוות שלה שהם פרי האילן שנאמר בו ואכל וחי לעולם. והולכים אחר אלו שמפתים אותם מצד הנחש הקדמוני, שאומרים להם התעסקו במלאכים שממונים על הכוכבים והשמש והלבנה. ועל אלו שממונים על רוחות ושדים. להיות כאלקים יודעי טוב ורע, ועליהם נאמר כה אמר ה' למְזַבְּחים ולמְקַטרים לכוכבים ולמזלות ולשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר לא ציוויתי. וזה הוא שציווה הקב"ה לאדם, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אֲכוֹלך ממנו מות תמות. ויֵש"וּ הרשע בזה היה מתעסק, ודור אֱנוש ודור המבול ודור הפְּלָגה. והקב"ה עקר אותם מהעוה"ז ומהעוה"ב. וזה הוא כי ביום אכולך ממנו מות תמות. מות בעוה"ז ותמות בעוה"ב. וחטא זה גרם חורבן ביהמ"ק וגלות ישראל בין אוה"ע ונהרגו מהם.

שכל אחד היה מזבח ומקטר, והיו יורדים צבאות שלמעלה וכאשר היה נביא מייסר אותם, מה כתוב בהם, ולא שמעו לקול נביא וחוזה. ובמה היה מייסר אותם נביא, היה אומר להם שיהיו חוזרים בתשובה, ואם לא ועצר את השמים ולא יהיה מָטָר והאדמה לא תיתן את יבולה. והם היו מזלזלים בו, והיו אומרים אנחנו מַשְביעים את אלו שממונים על המטר וכוֹפִים אותם להוריד מטר. והקב"ה החליף את הממונים בשליחותם בגללם. והרג אותם והחריב ביהמ"ק בגללם. וגלו ישראל בין אוה"ע. וזה הוא חטא האדם שגרם לו הנחש מיתה לו ולאשתו, שפיתה אותם באותו אילן, כמ"ש כי יודע אלקים, כי ביום אֲכוֹלכם ממנו, ונפקחו עיניכם, ומפני זה ציווה הקב"ה לבן אדם, במה שהוּרְשֵיתָ התבונֵן, אין לך עסק בנסתרות.

אמר רבי אלעזר, במה היו יורדים אלו צבאות. אמר לו, בני. מה אתה חושב שהיו יורדים, ודאי זה סוד האילן של עץ הדעת טוב ורע, שלא עתיד הקב"ה לגלות אותו מפורסם לעולם, אלא בין החברים, עד שיבוא הדור של מלך המשיח. אמר לו, כיוון שהוא גלוי בין החברים. מה הוא? אמר לו, בני, ממראה מותניו ולמעלה היה טוב. ממראה מותניו ולמטה היה רע. נבוכַדְנֶצר היה יודע בו, וכך עשה הצלם שלו. ובו ניכר האילן של טו"ר. כמ"ש ראשו של זהב טוב, חזהו וזרועותיו של כסף, עד כאן היה מצד הטוב, ומפני זה אמר של זהב טוב. ממראה מותניו ולמטה רע, כמ"ש מֵעָיו ויַרְכוֹתיו של נחושת, מצד הנחש הקדמוני.

ומזה האילן יורדות נִשמות הערב רב שהם ערבוביה של טו"ר, וכמה נימים תלויות מזה האילן שהם צְבא השמים, אשר ממונים על כוכבים ומזלות. וכולם מעורבים טו"ר, והיו ענפים תלויים מזה הצד ומזה הצד. אלו ממיתים ואלו מְחַיים. אלו שֵדים מצד השמאל, ואלו מלאכים מצד הימין. והיו יודעים כל גוונים של ענפי האילן שהם מזלות וכוכבים, והיו לוֹקטים עשבים כמו אלו הגוונים. והיו עושים צורות דמות כפי אותו מזל שהיו רוצים להוריד אותו, כגון טלה או שור או בתולה או תאומים שהוא צורת אדם שני פרצופים, שהיא צורת דמות נקבה, או סרטן או אריה או מאזניים או עקרב או קשת או גדי או דלי או דגים, והיו מקטרים להם באלו עשבים בכל גוון. לכל אחד כפי גוון שלו למעלה. וכך היו עושים צורת דמותו צורת חמה ולבנה ושִבעה כוכבי לכת. והיו מקטרים לכל צורה שהיו רוצים להוריד לעולם. ומפני זה נאמר עליהם, כה אמר ה' למקטרים ולמזבחים לכוכבים ולמזלות ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא ציוויתי.

אמר לו, מהו למְזַבחים. אמר לו, לכל צורת דמות היו עושים, שנוטלים בהמות או עופות כפי אותו מזל, והיו זובחים עליהם, וזה הוא למזבחים. והיו מורידים אותם ומדברים עימהם והיו עושים רצונם, והיו משתחווים להם ומאמינים בהם. אמר לו, במה היו מורידים אותם. אמר לו, בני, היו יודעים כל שמות השם המפורש, והיו משביעים אותם. ואח"כ מכניסים השם המפורש בפי אלו צורות דמות, והיו מדברים. וזה הוא סוד הפסוק והוצאתי את בִּלְעוֹ מפיו. נפל השם המפורש, ומיד נפל הצלם על פניו. אמר לו רבי אלעזר, וכי איך היה שם הקב"ה מדבר בהם. אמר לו, בני, על זה נאמר לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא כי לא יְנַקֶה ה' את אשר יישא את שמו לשווא. אמר לו, וכי יכול בן אדם ללמוד שם הקב"ה לחינם? אמר לו, כן.

וכמו כן מי שמוציא מרשות היחיד ומכניס ברשות הרבים. או שמוציא זרע ממנו מאות ברית קודש ומכניס ברשות זרה. כאילו זה נטע אילן של טו"ר. ומפני זה הבן שנטע בזונה או שפחה או גויה או נידה, נאמר לא תעשה לך פסל. ועל הבת שנעשית באופן זה נקראת מַסֵכָה. וכתוב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה', מעשה ידי חרש, ושׂם בסתר. מהו בסתר, בסֵתֶר העולם. ומפני זה אמר הקב"ה לא תעשון אִתִי אלהי כסף אלהי זהב. וכך נאמר, לא תעשון אתי כדמות שַמָשַי שמשמשים לפניי במרום, לצייר בסתר שלי שום ציור או דמיון. שכל מי שמצייר למעלה לקב"ה, בסתר שהיא שכינתו, כלולה מע"ס, שום ציור וצלם ודמות כמו שמציירים בשמשים שלו, נשמתו מתלבשת באותו צלם. כאשר יוצאת מזה העולם, קול יוצא אצלה, את הצלם תשרפו באש. ומפני זה אמר הקב"ה ואל מי תְדַמְיוני ואֶשְוֶה יֹאמר, קדוש, ואל מי תדמיון אל ומה דמות תַעַרכו לו.

ובני, ודאי כל מי שמוציא מרשות הרבים ומכניס ברשות היחיד או מרשות היחיד ומכניס ברשות הרבים כאילו עירב שֵם הקב"ה בעבודה זרה, ועושה אילן של טו"ר. וזה הוא סוד שהיה יוצא בלעו מפיו, שבו היה אומר צֶלם נבוכדנצר אנכי ה' אלקיך. ומפני זה לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא. ועתיד הקב"ה לעקור זה האילן מהעולם ולשרוף אותו בגיהינום, כמ"ש והיה החסון לִנְעוֹרת וּפוֹעלו לניצוץ, ובערו שניהם יחדיו, ואין מְכַבֶּה.

אמר לו רבי אלעזר, אם כן אסור לעם להשתמש בשום מלאך ולא בְּשֵם בעולם אחר שיש ערבוביה. אמר לו, בני, לא כך, שהרי אמר הקב"ה לאדם, מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל. אמר רבי אלעזר, זה היה לפני שחָטָא, אחר שחטא וירד ממקומו והתערב בעץ של טו"ר. אמר לו, ודאי כך הוא, ובזמן שישראל הם בגלות, כאילו הם מעורבים בעץ של טו"ר. ומפני זה נאמר, ישראל בגלות עובדי עבודה זרה בטֹהרה הם.

אבל אלו שיודעים האילן של הקב"ה, שהוא עה"ח, נטוע בגן שלו שהיא השכינה שלו, שנאמר בה לא יגורך רע, יכולים להוריד כוח משם לגבי שכינתו בלי ערבוביה כלל. בכל מצווה ומצווה, הוא עץ פרי עושה פרי למינו, נטוע בגן בלי ערבוביה כלל. ומפני זה אמר למינו, אבל עץ הדעת טוב ורע לא נאמר בו למינו, אבל מעורב מין שלא במינו. ובגללו נאמר, שָׂדְךָ לא תזרע כלאיים, ובגד כלאיים, שַעַטְנֵז לא יעלה עליך.

זכאי הוא מי שמעלה אמונת הקב"ה שהיא שכינתו כלולה מעשר אמירות, במחשבה אחת ברצון אחת בלי ערבוביה כלל. שכל ספירה וספירה נטועה בו. והיא גן, שכל הספירות בה הן אחת. וכל אחד עושה בה פרי למינו. היא מין שכל אחד ואחד לא מוציא ממנו זרעים לחוץ. כך צריך בן אדם שלא מוציא זרע לחוץ מבת זוגו, שהיא מין שלו ייחוד שלו. ובאותו זמן שצריך בן אדם לייחד את הקב"ה עם שכינתו, צריך להפשיט ממנו כל מחשבות שהן קליפות שנאמר בהן רבות מחשבות בלב איש, ולהעלות שכינתו אצלו במחשבה אחת, כמ"ש וַעֲצת ה' היא תקום. כמו האדם שמתייחד עם בת זוגו, ומתפשט מלבושיו להיות עימה אחד, כמ"ש והיו לבשר אחד, כך צריך להפשיט ממנו כל מחשבות אחרות בזמן שמייחד את הקב"ה בכל יום שתי פעמים, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.

תיקון שישים ושבע

בראשית ברא אלקים זה מט"ט, שברא אותו הקב"ה קדמון וראשית לכל צבא השמים שלמטה. וזה הוא אדם הקטון, שהקב"ה עשה אותו בצורת דמות וציור של מעלה בלי ערבוביה. ועליו נאמר תוצֵא הארץ נפש חיה למינה, והוא עץ פרי עושה פרי למינו, כמו שלמעלה. אוי מי שעושה ערבוביה למעלה ולמטה. שזה הוא אילן של ערבוביה. ערבוביה מעץ המוות. משום כך נקרא מַטֶה, שמתהפך לנחש להלקות בו הרשעים. ומי הוא שהופך אותו, הקב"ה ששולט עליו.

אמר לו רבי אלעזר, אבא, כיוון שהקב"ה היה יודע שהאילן הזה היה עתיד לגרום מיתה לאדם

ולכל בריות שעתידות להיות אחריו, ואם כן מדוע ברא את האדם שעתיד לחטוא לפניו. אמר לו, בני. צורת הדמות שלמעלה לא היה שלם עד שברא את האדם, שכך היה אדם של מעלה, כמו הנשמה לגבי הגוף, וכמו שאין מעשה לנשמה בלי הגוף, כך היה צריך לעשות צורת דמות למטה להוציא בו מעשה, והכול כמעשה שלמעלה. אד"ם הוא לחשבון קטן של חנו"ך תשע נקודות, פעולה שלו השכינה כלולה מכל אותיות התורה, והכול כמו שלמעלה.

אדם שלמעלה לא היה לשלם בלי נקבה, כמ"ש זכר ונקבה בְּרָאם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם. אדם זכר, ואדם נקבה. וכאשר נברא אדם שלמטה שהוא נקבה, כמ"ש ויברא אלקים את האדם בצלמו, נִשלם צורת הדמות שלמעלה, וזה הוא סוד כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ. ומדוע, מפני שאדם אַיִן. ומפני זה מוכרח היה אדם לברוא אותו, להשתלם בו צורת הדמות שלמעלה, ונקבה בזה אדם בהּ היה אחד. כמ"ש כי אחד קראתיו וַאֲברכהו וְאַרְבהו. וזה סוד הנשמה.

אח"כ אמר, לא טוב היות האדם לבדו אֶעשה לו עזר כנגדו. זה הגוף שהוא עבד שפחה כלול מטו"ר, כדי להיות לו שכר ועונש. ובגללה אמר ראה, נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע, ואמר לו ובחרת בחיים, שאם לא נְתָנָה בידו לא היה לו שכר ועונש, והיה כבהמה. ועם כל זה הראה הקב"ה לו, כל מה שקורה לו, אם היה מַטֶה כלפי חסד שהוא כלפי זכות, או אם היה מטה בה כלפי חובה. שאם הקב"ה רצה במיתתו לא היה מראה לו שני דרכים שלו, שהם מוות וחיים ביד לשון.

והראה לו שלא היה מְעָרב טוב ברע, שהפריד אותם הקב"ה. כתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. וסוד הדבר והבדילה הפרוכת לכם. וכך עשה הקב"ה בגוף האדם סרעפת, שמבדילה בין דרגות האילן של טוב ובין דרגות האילן של רע. וציווה לו שלא לערב טוב עם רע. כמו שכתוב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. הקב"ה ציווה לו להישמר ממנו, ואח"כ אמר הוא, האשה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל.

בינתיים הרי זקן אחד הזדמן לו, ואמר, רבי רבי, הרי אני רואה פסוק שאמר בתורה אדם כי ימות באוהל. והרי התורה לפני שנברא העולם הייתה. ורואים אנו שהעולם הקדים לאדם. שכל העולם וצרכיו נבראו לפני שנברא אדם. אם כך מה תַקָנָה יש כאן. אמר לו, זקן, והרי כתוב שנשמות הצדיקים נבראו לפני שנברא העולם, כמ"ש בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא נשמה, שנאמר בה נר ה' נשמת אדם, היא נשמת האדם שלמעלה. אלא יש אדם ויש אדם. יש אדם שהוא אדם של הנשמה. ויש אדם של הגוף, שכתוב בו אדם להבל דָמָה. ועליו נאמר אדם כי ימות באוהל. וכתוב ארור הגבר אשר יִבְטח באדם ושָׂם בשָׂר זרועו, וזה ס"מ אדם בלייעל איש אָוֶן, ויש לו שתי נקבות רעות, ועליהם נאמר ועל כל נַפשות מת לא יבוא לאביו ולאמו לא יִטַמָא. ואין אביו אלא הקב"ה, ואין אמו אלא שכינה. וכי לא נאמר בקב"ה ובשכינתו הלוא כה דברִי כאש נאום ה', מה אש אינה מקבלת טומאה כך הוא לא מקבל טומאה. אמר לו, והרי כתוב את מקדש ה' טימֵא וזה שכינתו. אמר לו, ודאי שהקב"ה ושכינתו לא מקבל טומאה, אבל כל מי שמטמא מקום שהיא שורה בו, נחשב לו כאילו עושה לו. ומפני זה לאביו ולאמו לא יטמא ואין אביו אלא הקב"ה, ואין אמו אלא השכינה, וזה הוא סוד מי שמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד. ומפני זה אמר ולא תחללו את שם קודשי. וזה אדנ"י, שהוא רשות היחיד שהוא יהו"ה יחידו של העולם, וזה הוא אדם.

ומפני זה לאביו ולאמו לא יִטַמָא. וזה הוא סוד מי שמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד. ומפני זה אמר, אדם כי ימות באוהל, זה אדם בלייעל, ומצד זה בן אדם רשע קָרוּי מת מתחילה מלפני שנברא העולם. אבל לא נאמר על אדם שהוא מצד הקודש. וכמה טיפשים הם בעולם שאומרים הרי הקב"ה גזר על בן אדם שימות, כמ"ש אדם כי ימות, ואיך אומרים שלא תהיה מיתה ממנו. אוי להם שטוב להם שלא נבראו בעולם, שאלו הם שמשווים אותם, משווים אדם שנקרא ישראל ואדם בלייעל. ואומרים כאדם טוב כַּחוֹטא כולם שווים, יהיו כמוֹץ לפני רוח, אלו הרשעים שאומרים כך, ומלאך ה' דוחה מהם.

שיש אדם שהוא ישראל, ויש אדם שהוא מלאך וזה מט"ט. ויש אדם בצורת דמות הקב"ה שהוא אצילותו, וזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואין לו בריאה ויצירה ועשיה אלא אצילות. ובמקום זה אין חטא ולא מוות, כמ"ש לא יגורך רע. ועל זה אדם בלייעל ציווה הקב"ה שלא לאכול ממנו, ושלא לְעָרֵב אותו עם טוב. זה הוא כמי שמְעָרב כסף עם עופרת. וזה גורם בלבול בפמליה של מעלה. ומְעָרֵב חושך באור. מה שהבדיל הקב"ה, כמ"ש ויבדל אלקים בין האור ובין החושך.

ולא עוד, אלא מי שמכניס זרעו בנידה או שפחה או גויה או זונה, כאילו מערב מה שהבדיל הקב"ה, שכתוב ויהי מבדיל בין מים למים. שהם מי נידה למי טוהר. שזה אסור וזה מותר, וזה כשר וזה פסול, זה טומאה וזה טֹהרה. אלו הם שישה סדרים שניתנה בהם משנה, להבדיל בין טוב לרע, שעירב אותם אדם ודורות שבאו אחריו.

תיקון שמונה ושישים

בראשית ברא אלקים, מהו אלקים, להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עה"ח, מטה האלקים ודאי, וזה מט"ט. והרי נאמר שמתהפך מדין לרחמים. ובו נמצאים כל צורות דמות שלא דומים זה לזה. כאשר נהפך מימין לשמאל נראה פרצוף שור. וכאשר נהפך משמאל לימין נראה פרצוף אריה. וכאשר נהפך משניהם למערב מחזיר פניו ומתהפך לנשר. וכאשר נהפך משניהם למזרח שהוא באמצע, נהפך לאדם, מלמטה לנשר, אין צורת דמות בעולם שלא ניכר בו.

שנים עשר מזלות נראים בו. וכל צורות דמות המלאכים וצורות דמות הנשמות וצורות דמות כל מה שנברא בשמים ובארץ.

אין הוא צורת דמות האדם השלם בכל תיקונים, אלא אם הוא הכול היה כולל, בשמים וארץ והשמש והלבנה וכוכבים ומזלות והכיסא והמלאכים. וגן עדן וגיהינום, מצד שניהם ניתן יצה"ט ויצה"ר. גן עדן מצא אשה מצא טוב. גיהינום ומוצא אני מר ממוות את האשה. ושניהם בלב, לב חכם לִימִינו ולב כסיל לשמאלו.

תיקון שישים ותשע

בראשית, ב' שתיים חכמה ובינה. שלישית יראת ה' רֵאשית דעת. ובזו הדעת נאמר והאדם ידע את חווה אשתו, שאין זיווג אלא בדעת שהוא עמוד האמצעי. ייחוד או"א. כך הוא למטה צדיק ייחוד עמוד האמצעי והשכינה שלמטה, וגוף וברית וכתוב כי אל דֵעות ה' ולו נִתְכְּנו עלילוֹת. ושניהם עֵדוּת. שאין עדות פחות משניים.

וזה הבן הוא ייחוד או"א. הוא עמוד סובל הכול. כמו שמים וארץ שנאמר בהם העולם על עמוד אחד קַיים. כמ"ש וצדיק יסוד עולם. כך או"א סומכים על עמוד האמצעי, והוא ייחוד בין אם ובת כמו זה הו"ה. ובו נעשו ה' ה' אחד אחד, י"ג כאן וי"ג כאן. והוא ו' ייחוד שתי אחיות. כמו זה וייצר ה' זה סוד ה- א, י' למעלה י' למטה ו' באמצע.

ייחוד שניהם, כלה וחמותה, הכלל של שניהם. ה' ה' אמא ובת. ו' בין שניהם. למעלה אין ערווה, ובמקום זה נאמר לא תדמה ליוצרֶךָ, למטה, חוץ ממקומו נאמר לא תִקְרבו לגלות. ועוד מצאנו סוד עליון ערווה עֵר ו"ה, כאשר ו' בין עֵר שהוא רע נעשה עוֹר כמ"ש ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם. ועליהם נאמר ולפני עיוור לא תיתן מכשול. שהרי רע מן עור, הוא ערווה שהבדיל בין ו"ה שהם אח ואחות, כאשר התלבש עה"ח בעץ של טו"ר, כמ"ש ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. בזמן שזה עֵר, בין בן ובת לא תִקְרבו לגלות ערווה, לא תְקָרְבו ו' לה' שלא יתגלה רע ביניהם שהוא אחר, שכתוב וסוד אחר אל תְגָל. עֶרְיה תֵעוֹר קַשְתך, ער יה, רע בזמן שהוא בין י"ה. אותו רע לא תְקָרב י' בה'.

וזה הוא קליפה של עורלה, עֵ"ר מן עורלה ר"ע. אדם בְּזה חָטָא, כמו שנאמר אדה"ר מושך בעורלתו היה. וזה גרם עריות בעולם. ומפני זה עריה תעור קשתך. תֵעור הוא עֶרְוַת בהיפוך אותיות. באיזה מקום, קשתך שהוא קשת הברית. שעליה נאמר ותלד רחל וַתְקַש בְּלִדְתה. תְקַ"ש היא קֶש"ת. וסוד הדבר בעצב תלדי בנים. ומשם אמרה חנה אשה קְשַ"ת רוח אנכי.

וזה סוד את קשתי נתתי בענן. נאמר דָבָר שהוּקַש לי. מוֹקֵש כתוב בו. שבו היה מוקש לאדה"ר. כמו שנאמר אדה"ר מושך בעורלתו היה. ומה ששומר אותו הוא בהֶקֵש בשותפות עימי, בצורת דמות שלי, עליו נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו. מפני שמי ששומר ברית זוכה למלכות. הרי הוא בהֶקֵש לי בשותפות עימי. ואם לא שומר אותה הופך קַ"ש, קשה לו, קשה לאות ה'. ועל זה הַקַש נאמר ובית עשיו לְקַש. והוא לק"ש בהיפוך אותיות שק"ל. והוא שקל לצדיקים ששומרים ברית, שקל הקודש. אוי למי שלא שומר אותה, וזכאי הוא מי ששומר אותה. ומי ששומר ברית זו, הוא עֵד עליו, ע' מן שמע ד' מן אחד. ואם לא שומר ברית פורח ממנו הקוץ מן ד' מן אחד ונשאר אחֵר. (כאן חסר).

והאדם ידע את חווה אשתו. קם הזקן פתח ואמר, רבי רבי, ועד כאן לא היה יודע אדם את אשתו. אלא בזמן שחָטָא הסתלקה השכינה ממקומו ונאמר, שבזמן שאין שכינה במקומה אסור בתשמיש המיטה. מפני שעליה נאמר וישתחו ישראל על ראש המיטה. ומאיזה מקום הסתלקה, מימין ומשמאל ששם הייתה. וזה הוא סוד העיבור, ע"ב רי"ו, חו"ג. ולא לחינם נאמר, הנותן מיטתו בין צפון לדרום יהיו לו בנים זכרים. והוא גרם שהסתלקה אותה מיטה משם. כך הסתלק הוא מתשמיש המיטה. ואחר שקיבל עונשו חזרה מיטה למקומה. באותו זמן והאדם ידע את חווה אשתו.

והאדם ידע את חווה אשתו, יש ידיעה לטוב, ויש ידיעה לרע, כגון וידעו כי עירומים הם. וכגון ואַת ערום וערייה. ערום מהתושב"כ וערייה מהתשבע"פ.

והאדם ידע. כגון ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. כך אדם ידע שגרם הבדלה בין הקב"ה ובין שכינתו, שאדם חטא במחשבה, וחווה חטאה במעשה, באותו מקום שנאמר בו ישראל עלה במחשבה, באותו מקום שניטלה נשמתו בדרך אצילות, שם חטא. וחווה במעשה שלו, שהיא כוח שלו כ"ח אותיות של מעשה בראשית. והכול חכמ"ה כ"ח מ"ה.

והאדם ידע. ידע החטא שלו, במה בקין. כמ"ש וַתַהַר ותלד את קין. מפני שעליו נאמר כי משורש נחש יֵצא צפע, שהוא זוהמה שהטיל נחש בחווה. והיה יודע זוהמה שלו שתתפשט עד קיני חותֵן משה. וכאשר ראה הגלגול והתשובה שלו שם, אמר קניתי איש את ה'. עתה אני יודע אותו, שקניתי אותו בקיני חותן משה, והרווחתי אותו שם, ומפני זה נאמר קנית איש את ה', וזה הוא סוד ובכן ראיתי רשעים קבורים וָבָאוּ וממקום קדוש יהלֵכו.

אמר לו רבי שמעון, זקן זקן, ומדוע טרח הקב"ה בהם, להביא אותם בגלגול. אמר לו, מפני כבוד הצדיקים להעביר החטא מביניהם. שעד שקין שב בתשובה פגם של אדם לא נשלם. ומפני זה לַכָּבוד שלו טרח הקב"ה בקין. וכך בכל הרשעים שהם בני צדיקים.

אמר לו, מה היא הזוהמה שהטיל הנחש בחווה. אמר לו זו לילית טיפה סרוחה היא הזוהמה, והיא שְׂאור שבעיסה שנאמר עליה מי מעכב שאור שבעיסה, והוא פרי של ס"מ, שנאמר בו ותיקח מפריו ותאכל. זו מָוֶת שכתוב רגליה יורדות מוות. והיא טיפה רעה, זוהמת אל אחר. סם מוות זוהמה ועורלה של אילן המוות. ובגללה נאמר אדם מושך בעורלתו היה.

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. פתח ואמר, תוסֵף רוחם יִגְוָעון ואל עפרם יְשוּבון. כאן רמוז גלגול הצדיקים. והראה לו הקב"ה הגלגול שלו בכל דור ודור. איך היה הולך מצדיק לצדיק, עד שישים ריבוא. עד שהגיע לאותו שנאמר בו בשגם הוא בשר. בשגם זה הבל, ונאמר בשגם זה משה. ומיד שראה שעתידה תורה להינתן על ידיו, הוסיפה בשבילו כמה קורבנות לקב"ה, וכמה תפילות ובקשות. וזה הוא ותוסף ללדת.

ומפני זה נאמר בו דור הולך ודור בא. ואין דור פחות משישים ריבוא. ולמעלה דור הולך זה ו', שעולה לשישים ריבוא בשש ספירות. והארץ לעולם עומדת זו השכינה, שהיא עומדת לו. והיא השעה שעומדת לו. ובגללה נאמר אין מזל היום גורם, אלא מזל השעה גורם. ולא לכל בן אדם עומדת השעה. שהרי יש בן אדם צדיק שלא עומדת לו השעה. שלא עומדת השעה אלא לבעלה. וזו השעה ממנה בנים חיים ומזונות לבן אדם, ומפני זה נאמר בנים חיים ומזונות לא בזכות תלוי הדבר אלא במזל תלוי הדבר. מהו מזל שלה, בעלה. ולבעלה אין מזל, כמו שנאמר אין מזל לישראל. ואע"פ שהכול תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל. היכל, שכינה תחתונה. ספר תורה, צדיק.

ושנים עשר מזלות הם. והם ו"ו מאות א', וזה סוד הוא"ו. וא' שם ו' עליונה שהוא מזל עליון שעלה במחשבה. שהוא א' שָם ו' של אמצע האות א, הוא מזל הכול, שעולה באות י' עליונה שהיא בראש האות א. וכאשר עלה במחשבה נאמר ישראל עלה במחשבה, שהיא י' שעל ראש ה- א. ומפני זה אין מזל לישראל. שהרי במחשבה עלה. וכל מזל הוא ממונה על שעה משנים עשר מזלות, שהוא מזל הכול, וכל מזלות ממנו תלויים שהם ו' ו', אשר ממונים על שתים עשרה שעות, שהם ה"א ה"א. זכאי הוא מי שעומדת לו השעה."

(סוף השיעור)