שיעור בוקר 25.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ', 166 , מאמר "פתיחה לחכמת קבלה", אותיות כ' – כ"א

mlt_o_rav_2019-08-25_lesson_bs-pticha_n1_p2_Wc8nnKLX

קריין: "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 166, אות כ'.

אתם תקראו, ומתי שיש הזדמנות לעצור ולהוסיף משהו, אז נעצור ונוסיף, נדבר, נברר.

אות כ'

"ומה שה' בחינות הקבלה שבבחי"ד נק' בשם הספירות כח"ב תו"מ, הוא, כי הבחי"ד מטרם הצמצום, דהיינו בעוד שהבחי"ד היתה הכלי קבלה על הע"ס הכלולות באור העליון בסוד הוא אחד ושמו אחד, כי כל העולמות נכללים שם כמ"ש בתע"ס חלק א'. נבחן שם הלבשתה להע"ס ע"פ אותן ה' הבחינות הנ"ל, שכל בחינה מה' הבחינות שבה הלבישה הבחינה שכנגדה בהע"ס שבאור העליון, כי בחינת השורש שבבחינה ד' הלבישה לאור הכתר שבע"ס, ובחי"א שבבחי"ד הלבישה לאור החכמה שבעשר ספי', ובחי"ב שבה הלבישה לאור הבינה, ובחי"ג שבה הלבישה לאור הת"ת, ובחינתה עצמה הלבישה לאור המלכות. ולפיכך גם עתה אחר הצמצום א', אחר שהבחי"ד נפסלה מלהיות עוד כלי קבלה, נק' ג"כ ה' בחינות העביות שבה על שם ה' הספירות כח"ב תו"מ".

זאת אומרת שבחינה ד' הופכת להיות ממש כלי קבלה, על כל מה שנמצא לפניה. היא מקבלת ומרגישה מה שנקרא, "ספירות שורש, א', ב', ג'". אם היא לא היתה מקבלת, לא הייתה מרגישה את זה, לא הייתה מגלה את זה. יותר מזה, גם הנבראים לא היו מגלים שיש דברים כאלה לפני ההרגשה שלהם.

אלא מאיפה אנחנו יודעים שיש שורש, א', ב' ג'? בגלל שיש בחינה ד', שזה הרצון לקבל שלנו, זה נכנס לרצון לקבל שלנו, ואז אנחנו יכולים לקבוע שיש משהו לפנינו כמקור. וגם אותו מקור, שורש, א', ב', ג', אנחנו מתארים אותו לפי מה שאנחנו מרגישים בבחינה ד'. אנחנו לא יודעים מהו, אלא אנחנו קוראים לכל הבחינות האלו אך ורק לפי איך שבחינה ד' מרגישה ומציגה.

לכן מה שיש לנו בבחינה ד' זה השגת השורשים שלנו לפי בחינה ד' עצמה. לפי איך שהיא בנויה, לפי איך שהיא מרגישה, הכול לפי מה שבחינה ד' אומרת. לכן אנחנו אומרים, אין נברא, אלא בחינה ד' שבו, המלכות שבו. הבחינה הזאת היא בעצם מעמידה את הנברא, והיא נותנת לו מושג, רגש ושכל מיהו, מהו ואיפה הוא נמצא.

לכן אמנם ישנן ג' הבחינות הקודמות, שורש, א', ב' ג', אבל דווקא בחינה ד' היא מרגישה את הבחינות הקודמות שכביכול מתקיימות לפניה, כי היא לא יודעת מה שלפניה. היא יודעת מה שנכנס בה, ולפי זה היא עושה את החשבונות, ומתארת מה שיש לפניה.

לכן אין בורא ללא נברא, אנחנו מדברים על הבורא רק מתוך הנברא. לכן הוא נקרא "בורא", "בוא וראה". שלפני שאנחנו יכולים לבוא ולראות אותו, לגלות אותו, אנחנו לא יכולים להגיד עליו כלום, וגם כשמגלים אותו ומדברים עליו, זה רק מתוך ההשגה שלנו, היינו לפי התכונות שלנו.

אז אחרי שנגמרות ג' הבחינות הקודמות, על שורש אנחנו לא מדברים אלא על א', ב', ג', מתגלה בחינה ד', ואז אנחנו יכולים מתוך בחינה ד' לדבר על ג' הבחינות הקודמות, ואפילו בחינת שורש שהיא קוצו של י', היא לא מושגת חוץ מכמקור הנעלם, אבל בכל זאת, היא מושגת בבחינה ד' ולכן יש מקום לדבר עליה.

שאלה: יוצא שמכל מה שבחינה ד' קיבלה באין סוף, היא לא תקבל יותר והרושם שלה זה עשר הספירות?

סך הכול ממה שבחינה ד' קיבלה באין סוף, כל הפעולות שלה אחרי זה הן רק להשיג את המאציל למצבה באין סוף. זו הדאגה שלה, איך להשיג את המאציל. קודם מהרצון לקבל שלה, אחר כך מהרצון להשפיע שלה, אחר כך מהרצון לקבל בעל מנת להשפיע, הכול בהדרגה כך מתגלה.

המטרה שלה היא להשיג את המאציל. להשיג אותו קודם כל בהרגשה, בידיעה ובהשתוות הצורה אחר כך וכן הלאה, אבל הכול אחרי השגת המאציל.

שאלה: בארבע בחינות דאור ישר כבר הייתה מחשבת הבריאה למלא את בחינה ד', והיא כבר הייתה בתוך מחשבת הבריאה. אז פעולת מלכות, זאת אומרת הצמצום שלה, היא כנגד מחשבת הבריאה?

תגיד שכנגד. פעולת המלכות היא כנגד מחשבת הבריאה. הבורא מילא את הנברא מצידו בכל טוב, והנברא לא רוצה להרגיש את כל הטוב הזה, כי הוא רואה כל טוב בזה שהוא ילך להשיג את הבורא ולהשתוות עימו. את זה הוא שם לפניו כדבר הנעלה ביותר, וכל ההטבה שקבל, ושההטבה הזאת ממלאת את כל הכלים שלו, הוא לא מחשיב את זה כמשהו שרוצה להחזיק. הוא מסוגל לוותר עליו.

זאת אומרת, הרגשת חשיבות של השתוות הצורה עם הבורא להשגת הבורא, להרגיש אותו ולא להרגיש את המילוי ממנו, היא יותר גדולה מהמילוי עצמו, ולכן הוא עושה את זה. ודאי שזה עובד בצורה אינסטינקטיבית. אלא רק אחר כך מהשבירה, מהניתוק, שהנברא הולך להשיג את הבורא, אז יהיה שם באמת מאמץ, ובינתיים זה לא מאמץ, בינתיים אלה פעולות שצריכות כך להתקיים.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא רק כוח אחד עכשיו, זה שני כוחות? אחרי הצמצום של הנברא, עכשיו על ידי שני כוחות הוא מייצב את עצמו כלפי מחשבת הבריאה?

כן. אבל בכל זאת הכול מגיע מהבורא, עדיין אין כאן נברא. עדיין הכול קורה בצורה הכרחית, אינסטינקטיבית. אין לך עדיין מציאות שמלכות יכולה לבחור מאיפה לקחת, איך להתנהג. אין דבר כזה, היא בכל זאת נמצאת בשליטה של העליון. אין כאן עוד כוח. עדיין אין יצר הרע, עדיין אין יצר הטוב. עדיין אין מקום ביניהם לאיזו בעיה, שאלה, חיפוש, מקום למאמץ, ליגיעה. אין עדיין. זו שליטת הכוח. חיובי או שלילי, לא חשוב איך לקרוא לזה, אם זו שליטה זו שליטה.

תלמיד: וצמצום זה גם שליטה של הכוח העליון?

גם. ודאי. עד שבירת האדם הראשון הכול קורה בצורה אינסטינקטיבית, זאת אומרת מחויבת מצד הטבע על ידי כוחות. ואפילו שיהיו שם אלף כוחות, זה לא חשוב. אם סך הכול הם מבצעים את העניין ואין איזה נברא שבוחר, שעומד ברשות עצמו, אז זה הטבע. מה יש לך מזה? זה כמו שאתה מסתכל על הנמלים. זה שיש מיליון, מיליארד נמלים, אז יש להן בחירה חופשית, משהו? כל אחת נפעלת, למרות שיש שם מיליארד חיות קטנות.

שאלה: מדוע כל פעולה רוחנית מחויבת להתחיל מצמצום?

אם מדובר עלינו זה משהו אחד, אם מדובר על הרוחניות זה משהו שני. אצלנו כל פעולה רוחנית חייבת להתחיל מצמצום, כי אנחנו על ידי הצמצום, שזו פעולה מיוחדת, אנחנו מנתקים את עצמנו מעל מנת לקבל, ומעלים את עצמו מעל הרצון לקבל שלנו. ברוחניות הכול מתחיל מנקודת הצמצום, כי אנחנו כביכול חוזרים לאותה מלכות דאין סוף כדי לעשות ממנה עוד פעם פעולה חופשית למעלה מהרצון לקבל שלנו.

שאלה: מה ההבדל בין בחינה ד' למלכות?

יש הרבה הבחנות. אני כרגיל נותן רק תשובה חלקית, כמו שעל השאלה הקודמת אפילו, למה כל פעולה צריכה להתחיל מהצמצום. כי זה על מה שיותר קרוב לנו, אבל באמת, ודאי שכל תשובה יכולה להיות מאוד רחבה.

מה ההבדל בין בחינה ד' למלכות? בחינה ד' זו בחינה, זו הבחנה מיוחדת לעומת הבחינות הקודמות, או הבחינות שיבואו אחריה. מה שאין כן, מלכות, מדובר כבר על רצון לקבל שנמצא בשליטה עצמית, והוא רוצה לקבוע ממנו את הפעולה. הוא מרגיש שהוא קיים, ויש לו מקום, קישוט, אישיות, עצמאות, והוא רוצה לקבוע את המצב שלו.

זאת אומרת, בחינה ד' זה בחינות שהן קיימות בתוך המערכת. מלכות שאנחנו מדברים, מלכות זה שליטה, כמו מלך, זו שליטה של הרצון לקבל שהוא כבר מזה מעמיד את עצמו לאיזו פעולה עצמאית מתוכו.

שאלה: בבחינה ד' אין עדיין נברא, אז אני לא יודע אם אפשר להגיד "אין עוד מלבדו". בעבודה שלנו כאן אנחנו מדברים על "אין עוד מלבדו", מה לכאורה בחינה ד' מדברת ביחס לזה?

אנחנו קוראים על זה ב"פתיחה", שבחינה ד' בסופה, אחרי שהיא נכללת מכל הבחינות הקודמות היא מגיעה למצב שהיא מרגישה שהיא קיימת, שהיא מקבלת מהבורא שכולו נותן, ונפגשות בה שתי התכונות הללו קבלה והשפעה, ושתי התכונות האלו הן ממש נמצאות בהתנגדות, בהתנגשות, והיא לא יכולה לעשות שום דבר עם זה אלא להחליט שהיא מפסיקה לקבל.

זאת אומרת, פעולת בחינה ד' מביאה אותה לבושה, הרגשה כזאת שאני לא מסוגלת להיות מקבלת, ולכן אני מחויבת לעשות צמצום על הקבלה ולהסתלק מכל מעשי הקבלה מג' הבחינות הקודמות לי. וזאת החלטה הכרחית. אין לה ברירה, אין לה בחירה, היא לא גדולה בזה או קטנה בזה, מיועדת, מיוחדת, נמצאת בדבקות עם הבורא, אין כאן דבר כזה כי אין כאן דבר והיפוכו. שמלהיות בניתוק אז אפשר להגיד על דבקות, להיות לא מקבלת זה להיות מקבלת. אין, עדיין לא, אנחנו מבינים שכל הדברים האלה קורים ככוחות הטבע. כוחות הטבע שפועלים בצורה כזאת בלבד.

תלמיד: זו כביכול האנשה.

איזו האנשה? על מה אתה מדבר? אין מישהו שמרגיש את זה, אתה מבין את זה או לא? אין מי שמרגיש, זה כוחות הטבע שכך פועלים. כשאתה מכניס איזה חומר כימי אחד לחומר שני והם מתערבבים או משהו, יש שם האנשה? אתה יכול להגיד ככה, שזה חומצי וזה יסודי [בסיסי], וכך יש ביניהם איזו מן התקשרות, אמביוולנטיות לפי זה, זה יותר חזק, זה יותר חלש, הוא דוחה את זה, הוא מקבל את זה, לא אוהב את זה. אתה יכול להדביק לזה את כל הרגשות שלך, אבל לא שזה קורה בחומר, שם זה חוקים.

תלמיד: כשאנחנו עושים צמצום אנחנו אמורים להרגיש גם שמחה כי זה יחס לבורא, הכרה של הבורא. חוץ מההכרה שישנה מחשבה שמאצילה את התענוג הזה, האם יש עוד משהו שקורה בבחינה ד' חוץ מהכרת הבושה שהיא לא יכולה להיות בצורה הזאת של המשפיע אלא רק מקבלת?

גם הכרת הבושה זו לא אותה הבושה שאנחנו מרגישים, שאנחנו משייכים לה איזו הרגשה. הרגשה זאת תופעה ותוצאה מבחינות מנוגדות שעדיין לא נולדו בבריאה במצב הזה של מלכות דאין סוף. אנחנו ודאי משייכים לזה את עצמנו, את ההרגשה שלנו, אבל לא שזה קורה כך. אתה צריך להבין שזה כוחות הטבע, שלפני מיליארד שנה היו כל מיני התרחשויות כאן על פני כדור הארץ והיו החיות אוכלות זה את זה והיו מתפוצצים הרי געש וכל מיני דברים וכולי וכולי.

אתה יכול לשייך לזה מה שאתה רוצה אבל זה כוחות הטבע שפעילים בצורה כזאת. גם כשאתה רואה אדם ברחוב, אתה צריך להבין שיש לו כוחות הטבע שכך מפעילים אותו. ולכן כמו שאתה מתייחס לבהמות, ששם זה כוחות הטבע, כך לבני אדם. ותבדוק את עצמך עד כמה אתה בהמה ועד כמה אתה יכול להיות כבר בן אדם.

נברא זה נקרא שנמצא בשליטה עצמית. זאת אומרת, שיש לו שתי נקודות, אחת היא הפוכה מהבורא ואחת היא בדבקות עם הבורא. זה עוד רחוק מבחינה ד' שבאין סוף.

אות כ"א

"וכבר ידעת שחומר המסך בכללו מתבאר בשם קשיות, שפירושו כמו דבר קשה מאד, שאינו מניח למי שהוא לדחוק במשהו תוך גבולו, כן המסך אינו מניח משהו מאור העליון לעבור דרכו אל המלכות, שהיא בחי"ד, שעם זה נבחן, שכל שיעור האור הראוי להתלבש בכלי המלכות, מעכב עליו המסך ומחזירו לאחוריו. גם נתבאר שאותן ה' בחינות העביות שבבחי"ד נכללות ובאות במסך ומתחברות במדת הקשיות שבו.

ולפיכך נבחנים בהמסך ה' מינים של זווגים דהכאה ע"פ ה' שיעורי עביות שבו:

שזווג דהכאה על מסך שלם מכל ה' בחינות העביות, מעלה או"ח המספיק להלביש הע"ס כולן, דהיינו עד קומת כתר.

וזווג דהכאה על מסך החסר מעביות דבחי"ד, שאין בו רק עביות דבחי"ג, הנה האו"ח שהוא מעלה, מספיק להלביש הע"ס רק עד קומת חכמה, וחסר מכתר.

ואם אין בו אלא עביות דבחי"ב, הנה או"ח שלו קטן יותר ואינו מספיק להלביש הע"ס רק עד קומת בינה, וחסר מכתר חכמה.

ואם אין בו אלא עביות דבחי"א, הנה האו"ח שלו מוקטן יותר, ומספיק להלביש רק עד לקומת ת"ת, וחסר מכח"ב.

ואם הוא חסר גם מעביות דבחי"א, ולא נשאר בו אלא עביות דבחינת שורש, הנה ההכאה שלו קלושה מאוד, ומספיק להלביש רק לקומת מלכות בלבדה, וחסר מט"ס הראשונות, שהם כח"ב ות"ת."

כאן מדובר על ההשגה מצד המלכות, מצד הרצון לקבל את תכונות ההשפעה. עד כמה שהיא עושה צמצום על הרצון לקבל שלה, ורוצה להידמות לבחינות הקודמות לה להיות באותה צורה בעל מנת להשפיע, באותה עוצמה על מנת להשפיע, לפי זה היא גודלת לדרגות ג'/ב'/א'/ שורש. זה בהתאם לכוח המסך, לכוח ההתנגדות לרצון לקבל שלה בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת, הכול תלוי בינתיים באיזון הכוחות שבה. כמה שמלכות מקבלת רצון לקבל, כמה שיש לה כוח הצמצום על הרצון לקבל, כמה שיש לה חשיבות בהשגת תכונת ההשפעה וכל הדברים האלה שפועלים בה יחד, הם מביאים את המלכות למצב שהיא משתמשת דווקא בעביות שלה. זאת אומרת ברצון לקבל שלה, בתענוג שמקבלת, ובהתנגשות לתענוג כדי להשיג את התכונה של המשפיע. שאת זה היא יכולה לעשות בצורה מאוד מעניינת.

זאת אומרת בחינה ד' שמרגישה שהיא רוצה לקבל תענוג, ויחד עם זה שהיא מרגישה את המאציל כהמשפיע, משתי ההבחנות הללו היא יכולה לבנות יחס חדש. לא שחשוב לה קבלת התענוג, אלא חשוב לה הזדהות עם המשפיע. ואז היא משתמשת בכל היוצרות האלה לא כדי ליהנות מקבלה מהמשפיע, אלא כדי ליהנות מהנתינה למשפיע, להידמות למשפיע, וכך היא עושה.

לכן גם בכל הפעולות האלו, אנחנו צריכים להבין שבמלכות דאין סוף ובכל אלו הפרצופים של ירידת העולמות, והפרצופים מעולם אדם קדמון עד אצילות, בריאה, יצירה, עשייה עד העולם הזה, כל אלו המדרגות הן נקבעות על ידי מאזן הכוחות של כוח קבלה וכוח השפעה שהבורא נותן לרצון לקבל, והרצון לקבל לפי זה מסתדר. איכשהו מדמה את הרצון שלו, וכל הנתונים שבו, כדי להשוות את עצמו לבורא בכמה שאפשר. ואז הוא בונה מדרגות מלמעלה למטה, עד כמה שכל הזמן רוצה להידמות לבורא, ועובר שבירות וירידות, וכך נברא סולם המדרגות. זה בעצם אותו סולם שאחר כך אנחנו משתמשים בו כבר בנשמות שנבראו אחרי עץ הדעת, אחרי עוד פעולות שנבראו הנשמות, שלנשמות תהיה הזדמנות לעלות באותן המדרגות עד דבקות השלמה בבורא.

אבל כאן עדיין, שוב אני רוצה להדגיש, אין כאן נברא, אין כאן בחירה חופשית, אין כאן איזה פעולות רצוניות שרוצה, לא רוצה, כך או כך. אלא כמו בטכניקה שאנחנו רואים בכוחות של דומם, צומח, חי שבהם רק השוואת הכוחות היא קובעת מה יוצא כתוצאה.

שאלה: אני שואל לגבי מה שאמרת, שאין כאן נברא, אלא הנברא מתחיל מתחילת שבירת אדם הראשון. מלכות דאין סוף, כל הפעולות שהיא עושה, אין שום דבר שבתוכה מגיע ממנו?

לא, איך מגיע ממנו? מה זה נקרא "מגיע ממנו", מאיפה? זה כמו ממני? אם אני לא בעל הבחירה, אם אני לא נמצא בכוחות עצמי, צמצום, מסך, אור חוזר מצדי שאני מנותק מהבורא, לא נמצא בשליטה שלו הגלויה, אלא מנותק ממנו, אז אין מה לדבר על נברא. איך אתה יכול לדבר עליו?

תלמיד: כן, אבל נגיד פעולה של צמצום במלכות, של מסך על מלכות, כל הדברים האלה, זה לא דברים שבאים מהמלכות? כלום שם לא בא מהמלכות? לדוגמה הבושה?

כן, אבל כתוצאה. זה כמו שאתה מכניס כמה כוחות לתוך איזה מערכת, והמערכת מגיבה, ואז אתה יודע שכך היא צריכה להגיב.

שאלה: אז הכול זה תגובות למה שעושים עליה? אין שום דבר שבא מהמלכות.

בלבד. אין לך תנאי שתהיה פעולה חופשית. כי בפעולה חופשית הנברא צריך להיות מנותק מהבורא בצורה רגשית ושכלית. מנותק. לכן כל ההתפתחות שלנו מהנקודה התחתונה ביותר היא שאנחנו כל הזמן עולים לאיזה גובה, נניח עליתי למדרגה מספר עשרים, אני נופל למדרגה מינוס עשרים ואחת, עולה למדרגה פלוס עשרים ואחת ויורד למדרגה מינוס עשרים ושתים ועולה למדרגה פלוס עשרים ושתיים. אני חייב להיות מנותק מהבורא, אחרת זה לא נקרא שאני מחליט, אני עושה, שאני קיים. "האני" לא קיים. יכול להיות או אני והוא.

תלמיד: אז גם כשיש תגובה של בושה במלכות, זו גם פעולה אינסטינקטיבית.

כן, ודאי.

תלמיד: כלום לא בא מהמלכות.

לא.

תלמיד: אז מאיפה בא הצורך הזה פתאום להשפיע? זה גם בא בצורה אינסטינקטיבית?

אנחנו נמצאים בקבוצה ומזמינים על עצמנו את המאור המחזיר למוטב ביגיעה שלנו, נגד הרצון שלנו, וכל הפעולות האלו שהם נגד הרצון מקנות לנו את המושג הזה "עצמאות".

תלמיד: איך מגיעה תכונת ההשפעה?

תכונת ההשפעה מגיעה לנו על ידי האור העליון, שאנחנו דורשים אותה. לא יכול להיות, אחרת היא תבוא בכפייה.

שאלה: מצידנו זה ברור, אבל שמלכות רוצה להשפיע?

איזה מלכות?

תלמיד: דאין סוף, שנבנה בה הצורך להשפיע בחזרה לבעל הבית.

שכאילו היא רוצה להשפיע.

תלמיד: כן. גם זה בצורה אינסטינקטיבית, כאילו היא רוצה להשפיע?

ודאי שזה בצורה אינסטינקטיבית, אין בזה שום דבר אחר.

שאלה: אז מה עומד מאחורי זה שכדי שתתחלנה להיות תגובות אתה חייב להיות מנותק לחלוטין? מה המטרה בזה, בכל ההשתלשלות?

שיהיה אדם, שיהיה עצמאי, שיהיה נברא. בכל הורדת כל העולמות האלו וכל הדברים האלה, אין עדיין, כמו שכותב שם בעל הסולם, מקום לאדם הצריך להיברא מבחינה ד'.

שאלה: אז על מה אתה חוזר לדבקות אם מנתקים אותך לחלוטין כדי שתהיה עצמאי?

אתה חוזר לדבקות זה נקרא שאתה בונה מעצמך בורא.

תלמיד: וזה אתה יכול רק מתוך הניתוק המוחלט.

ודאי. אחרת אתה לא נברא.

שאלה: אז מה בעצם קורה בתהליך הזה מלמעלה למטה? לאיזה הכרה אתה מגיע בהשתלשלות הזאת.

מלמעלה למטה באות מדרגות, מדרגות הטבע, עליהן האדם אחר כך מתפתח.

אני חושב שאנחנו צריכים כבר להפסיק. יש לי רק להגיד כמה דברים.

אני מקווה שאתם מבינים עד כמה אנחנו נמצאים במצב חשוב בהתפתחות שלנו. להמשיך בפעולות שלנו לחיבור העם, ולשמוע להוראות של האחראי על הפעולות לחיבור העם.

למה אני אומר את זה, כי לפי מה שסיכמנו עם קבוצות חו"ל, יש חובה לבקר אצלן ולכן אנחנו עכשיו נוסעים לאירופה, לברלין, פראג, נירנברג, ועוד מקומות. חייבים לעבוד שם עם הקבוצות האלו כדי להתחיל מעכשיו והלאה למשוך אנשים רוסים לכנס במולדובה, ולא רוסים לכנס שיהיה אחר כך בבולגריה.

לכן אני לא יכול להרשות לעצמי לחזור לישראל, אלא להמשיך מהודו לאירופה לעוד שבוע ימים בערך. זה ייקח זמן, נראה אחר כך. או אחזור לפני כנס מולדובה או לא אחזור, את זה נראה אחר כך לפי כמות ואיכות העבודה שאני אצטרך שם לעשות, אבל אני חייב את זה לעשות לפי מה שדיברנו איתם ושמענו מהם.

אבל באמת יש לנו מה לעשות, בינתיים משיגים את אין עוד מלבדו.

שלום לכולם, ושתהיה לנו בברכה כל הדרך שלנו. רק להחזיק באין עוד מלבדו, למרות כל מה שקורה. והעיקר בזה, שבאין עוד מלבדו עכשיו בתקופה הזאת, אנחנו קובעים דרך לחיבור העם.

(סוף השיעור)