שיעור בוקר 23.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 821

חלק א', כותרת "חיוב"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 821, "כתבי הדור האחרון". חלק א', כותרת: "חיוב", סעיף א'.

חיוב

"א. (/1) הק' הוא אידיאה, כלומר מוסרי. (14/1) ע"ז מעיד הסוף "לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך"."

שאלה: האם זאת מטרת האידאה של הקומוניזם האגואיסטי, לעבוד כפי היכולת ולקבל לפי הצורך?

לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך.

תלמיד: הוא מעיד שזה הסוף, כלומר זאת התכלית של הקומוניזם האגואיסטי?

כן.

תלמיד: זו מטרתו, להגיע לזה?

נראה, אני לא יודע, בינתיים כך זה. אין לי מה להוסיף.

קריין: סעיף ב'.

"ב. לכל מוסר צריך (1/2) בסיס המחייבו (14/2). והחינוך ודעת הצבור, הוא בסיס חלש מאד, וההוכחה מהיטלר.

ג. כיון שכל נצחון (1/3) בדעה, מובטח (14/3) להרוב צבור, ואצ"ל ההוצאה לפועל של הק' המתוקן הוא ע"י רוב הצבור. א"כ מחויבים להעמיד רמה המוסרית של רוב הצבור על בסיס שיחייב ויבטיח את הק' המתוקן שלא יתקלקל לעולם. ואינה מספיקה האידיאה המוקלטת באדם מלידה, להיותם מיעוט קטן ונטול ערך ברוב הצבור.

"ד. הדת, הוא בסיס (4/1) היחיד, שיהיה גורם בטוח להעלות רמה המוסרית של הצבור, להגיע להכלל "לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך".

ה. יש לקחת הק' מן (4/4) הפסים של "שלי (14/4) שלי ושלך שלך", שהוא מדת סדום, ולהעבירו אל הפסים של "שלי שלך ושלך שלך", דהיינו לאלטרואיזם אבסולוטי. וכשרוב הצבור יקבל תורה זו בפועל, אז הזמן להגיע לכלל לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך. וסימנה הוא, אם כאו"א יעבוד כפועל בקבלנות."

קריין: נחזור לסעיף ב'.

"ב. לכל מוסר צריך (1/2) בסיס המחייבו (14/2). והחינוך ודעת הצבור, הוא בסיס חלש מאד, וההוכחה מהיטלר."

הוא רוצה להגיד, כך נראה לי, שאפשר לסובב את המוסר לכל כיוון. שבא היטלר ועל אף שגרמניה הייתה אז הארץ המפותחת ביותר, הוא בכל זאת סובב אותם והביא אותם לפי הכללים החדשים שמסר לעם, ששתל בעם, למצב שהמדינה הפכה למדינה הפרימיטיבית ביותר.

שאלה: האם בעל הסולם אומר שהאדם הוא יצור שאי אפשר לחנך אותו ושדעת הציבור לא מספיק חזקה עליו?

צריכה להיות דעת הציבור מאוד חזקה ונראה הלאה מה עוד צריכים להוסיף לזה בהשפעה על האדם.

תלמיד: אבל חינוך ודעת הציבור בפני עצמם לא מספיקים, ההשפעה שלהם היא כל כך חלשה?

אתה רואה שזה כך מהחיים שלנו. אתה צריך להבין שכדי לשנות את האדם, אתה צריך להביא לו הוכחות שיהיו בכוחן יותר ממה שיש לו מהטבע. אם אתה רוצה להפוך אותו מאגואיסט לאלטרואיסט, אז אין לך כוח לזה.

תלמיד: ואם המדע יוכיח היום שאלטרואיזם זה דבר כדאי, והאדם אפילו מרוויח מזה?

יש לך כאלה נתונים והוכחות מהמדע מכאן ועד כמה שאתה רוצה, והם לא משפיעים על הכלל.

תלמיד: למה? האדם הוא רציונלי, הוא לא מבין שכדאי לו להיות אלטרואיסט?

הוא רציונלי, אבל "שלי שלך ושלך שלך" זה מעל הרציונליות, האדם לא יכול לקבל את זה.

תלמיד: כי זה מנוגד לטבע שלו?

כן, ליסודות הטבע. לכן אם אנחנו עומדים מול תנאים שהבורא מכתיב לנו, להגיע לאיש אחד בלב אחד וכן הלאה, אין לנו לזה שום כוח ולא נוכל להגיע לזה אף פעם. לכן חבל שמתעסקים בזה בצורה טבעית, הבורא לא נתן לנו כוחות מספיקים בכדי שנוכל לשנות, לממש את זה.

שאלה: לפי העקרון הזה, אם אני מסתכל על עצמנו, אני חושב שנוכל לעשות זאת רק אם נקבל כוח מהבורא. הרבה מאיתנו כבר לא רוצים שפע גשמי, כי זה מפריע. אתה לא רוצה עכשיו איזה תפקיד חשוב, משהו שימנע ממך להשתתף בשיעורים, אתה מוכן לוותר על הרבה דברים, ואנחנו חווים את זה. כדי שהכלל יחווה את זה, הכוח הזה צריך לבוא דרכנו, אנחנו צריכים להיות פה ברמת חיבור גבוהה מאוד, ומפה זה נשפך לכלל הציבור שיתחיל להרגיש את זה גם. האם זו הדרך?

נגיד. אני עוד לא יודע איך אנחנו מגיעים לכך שיהיה בינינו כזה קשר, שיהיה לנו כוח לממש את התנאי הקומוניסטי הזה וגם להשפיע את זה לאחרים.

תלמיד: אז הדאגה צריכה להיות קודם כל עלינו, שאנחנו נצליח.

כן. קודם כל אנחנו. ודאי. צריך להיות מרכז שממנו אתה פונה לכל בני האדם.

תלמיד: אבל אם אני מסתכל עלינו, היום אני מרגיש גם אצל החברים, שתפקיד חשוב, טיול גדול של הרבה זמן, אלו דברים פחות מעניינים. כלומר עשינו כברת דרך ועכשיו צריך רק להאיץ את הקצב, להמשיך להתקדם באותו חיבור בינינו.

זה לא סתם להמשיך.

תלמיד: מה זה "לא סתם"? מה הכוונה?

שאם נמשיך ללא עבודה מיוחדת שעוד צריכים לעשות, אז לא נוכל לבנות חברה שתהיה דוגמה לאנושות.

תלמיד: בעבר נתת דוגמה להתרכז בחיבור, אבל לקחת את ההפצה כדוגמה למשהו שיכול לחבר אותנו מפני שיש לנו דאגה למשהו חיצוני, כמו הורים שדואגים לילדים. האם אנחנו צריכים לחשוב על ההפצה בצורה כזאת, כאמצעי, כמשהו שבונה אותנו?

נלמד עוד.

שאלה: בעל הסולם מדבר על משהו שיחייב את האדם לפעול כמו שהוא צריך לפעול. חשבתי על כוח שנקרא "פחד", על אף שהוא נשמע שלילי, כי פחד נכון לדעתי, מחייב את האדם. האם זה אחד התנאים שיכול לחייב את האדם לפעול נכון?

אני חושב שבהתחלה כל הדברים האלה נכונים, אבל אחר כך כשרוצים להתקדם באמת למשהו שווה ערך, למטרה, זה לא ילך. לא נוכל מתוך פחד להתקרב זה לזה בתכונת הנתינה. לא נוכל להיות קשורים "כאיש אחד בלב אחד" מתוך פחד, זה מנוגד לתכונה הזאת.

תלמיד: אם אני מפחד לגנוב ממישהו השפעה, לא לתת לו מספיק, זה פחד אחר, אבל זה עדיין פחד. אולי אפשר לקרוא לזה בצורה אחרת, אבל זו דאגה, אני דואג שאני לא אצליח מספיק. כל אחד נמצא בדאגה כזאת.

טוב, נמשיך קצת.

קריין: סעיף ג'.

"ג. כיון שכל נצחון (1/3) בדעה, מובטח (14/3) להרוב צבור, ואצ"ל ההוצאה לפועל של הק' המתוקן הוא ע"י רוב הצבור. א"כ מחויבים להעמיד רמה המוסרית של רוב הצבור על בסיס שיחייב ויבטיח את הק' המתוקן שלא יתקלקל לעולם. ואינה מספיקה האידיאה המוקלטת באדם מלידה, להיותם מיעוט קטן ונטול ערך ברוב הצבור".

אדם מרגיש את עצמו כחלק קטן מאד מציבור ענק שסובב אותו ולכן כל הכוחות שצומחים בציבור, לא יכולים להשפיע על האדם כדי שישנה את הטבע שלו מאגואיזם לאלטרואיזם.

שאלה: בסעיף ב' בעל סולם אומר, ש"לכל מוסר צריך (1/2) בסיס המחייבו (14/2). והחינוך ודעת הצבור, הוא בסיס חלש מאד,". ואז בסעיף ג' הוא אומר, "כיון שכל נצחון (1/3) בדעה, מובטח (14/3) להרוב צבור, ואצ"ל ההוצאה לפועל של הק' המתוקן הוא ע"י רוב הצבור." אבל באות ב' הוא אמר שרוב הציבור זה בסיס חלש, אז איך רוב הציבור כן יכול להבטיח את הכיוון הנכון, אם הוא נתן את הדוגמה של היטלר, שרוב הציבור היה משכיל, אבל עדיין סובבו אותו? כי הוא אומר שרוב ציבור זה בסיס חלש ולעומת זאת הוא אומר שצריך להגיע לזה דרך רוב הציבור. אתה יכול ליישב את הסתירה הזאת?

נכון. הוא אומר שחייבים להעמיד את הדברים כך שהבסיס המוסרי יחייב את רוב הציבור שיפתח את הקומוניזם המתוקן שלא יתקלקל לעולם. תחילת המשפט סותרת את סוף המשפט, נראה בהמשך.

שאלה: אני לא רואה פה סתירה, כי הוא אומר בסעיף ב' שצריך מוסר והחינוך ודעת הציבור, הם בסיס חלש כדי להביא את המוסר הזה. ובסעיף ג' הוא אומר, שכשיהיה מוסר כזה, צריך שרוב הציבור יסכים אתו. הוא אומר שצריך להביא לרמה מוסרית כזאת, ואם היא תהיה, זה יבטיח את הקומוניזם הנכון. אבל החינוך ודעת הציבור הם בסיס חלש להביא לרמה המוסרית הזאת.

בסדר.

שאלה: כל אידאה ומוסר אפשר יהיה לסובב לרעה, אז מה יהיה נחשב למוסר יציב וחזק?

את זה בינתיים אנחנו לא רואים. אם הוא היה נותן לנו את המוסר שמספק לנו כוח וביטחון בדרך, אז לא הייתה שאלה, אבל לפי מה שאנחנו קוראים, אנחנו לא רואים פתרון.

תלמיד: יש מוסר כזה חזק?

נגד הטבע האדם? בינתיים לא. אנחנו צריכים לקבל עוד כוח מיוחד מלמעלה.

תלמיד: אז כל השיטות, כל הרעיונות, לא יעזרו כלום, בסוף מוסר או בסיס למוסר צריכים להגיע מלמעלה.

כן.

תלמיד: כשהוא כותב שצריך להביא הוכחות, אילו הוכחות בכלל יעזרו במקרה הזה?

ההוכחה תהיה בפועל, כשנוכל לארגן חברה שתוכל לקיים את התנאים האלה.

תלמיד: אלו לא הוכחות בשכנוע, להוכיח למישהו, אלא דוגמה שהוא רואה.

כן.

תלמיד: ומה התנאי לקבל את אותו מוסר מלמעלה?

רצון, דרישה.

תלמיד: אבל איך חברה תגיע לדרישה כזאת?

נקרא הלאה.

שאלה: מה המרכיבים של מוסר, מלבד חינוך ודעת הציבור?

אני לא חושב שיש עוד משהו.

תלמיד: אז למה זה בסיס חלש? מה חלש בדעת הציבור והחינוך, שהוא אומר שזה לא מספיק?

זה לא מספיק כדי להפוך את טבע האדם מאגואיסטי לאלטרואיסטי. כאן אתה צריך עוד משהו, יותר מהכוח הטבעי שנמצא בכל אחד.

תלמיד: אז צריך יותר ממוסר כדי להגיע לצורה הנכונה, זה מה שהוא אומר?

כן, יותר מהמוסר הנוכחי.

תלמיד: כתוב "של רוב הצבור על בסיס שיחייב ויבטיח את הק' המתוקן שלא יתקלקל לעולם. ואינה מספיקה האידיאה המוקלטת באדם מלידה, להיותם מיעוט קטן ונטול ערך ברוב הצבור." נשמע שבחברה כזו, כל אינדיבידואל יצטרך להיות אישיות גדולה.

נאמר.

תלמיד: האם אותה חברה תצטרך לדאוג שכל אחד יהיה במקסימום?

שאז יוכל להשפיע על האחרים?

תלמיד: כן.

אני לא יודע אם זה מספיק.

שאלה: אמרת שאנחנו נצטרך כוח מלמעלה. איך אנחנו ממשיכים באמת יום יום למשוך יותר כוח מלמעלה?

נתפלל יום יום. נתחבר יום יום על פני כל אותם התנאים שמתעוררים בינינו יום יום וכך נתקדם.

תלמיד: אנחנו מכוונים לכיוון מסוים. האם בשביל לכוון לשם אנחנו צריכים אולי לבנות איזו תפילה מאוחדת בינינו, קבועה, או בנוסף לכל זה, אנחנו צריכים מתוך העבודה בינינו כל יום, לבנות תפילה בהתאם לדרישה שבין המצוי לרצוי?

בטוח.

תפילה: אז אנחנו משלבים גם את זה וגם את זה?

כן.

קריין: ד. "הדת, הוא בסיס (4/1) היחיד, שיהיה גורם בטוח להעלות רמה המוסרית של הצבור, להגיע להכלל "לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך"."

זאת אומרת שעל ידי הדת אנחנו יכולים לסדר את זה. הדת מביאה לנו את היכולת להגיע לציבור, לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך.

שאלה: איפה רואים בדת קשר בין לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך?

קשר?

שאלה: הוא אומר שהבסיס היחיד שיהיה גורם בטוח להעלות את הרמה המוסרית של הציבור להגיע לכלל, לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך.

כן.

תלמיד: מה הקשר בין דת ולעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך?

זו דרישה של דת. אנחנו צריכים להשתוקק להגיע לכזה מצב שאנחנו עובדים לפי היכולת שלנו, במידה שמסוגלים, ומקבלים רק לפי הצורך האמיתי.

תלמיד: איפה רואים את הדרישה הזו בדת? בשום דת אני לא רואה את זה.

אני לא מדבר על הדת שאתה מתכוון, זו שאנחנו מכירים היום. דת הכוונה לפילוסופיה שממלאת את האנשים, ומביאה אותם לאיזה חיבור מיוחד ביניהם, שהקשר ביניהם יהיה בצורה שנקראת דת.

תלמיד: מה זה אומר?

שהם מסכימים להיות בחברה כמו שהם מקיימים, ולהתקדם לשלבים הבאים. לפתוח יותר ויותר בחיבור ביניהם, בגילוי הכוח העליון.

תלמיד: עדיין לא הבנתי את ההגדרה של דת.

הגדרה של דת זה שמספר אנשים יכולים להתחבר ביניהם, ויכולים לספק כל אחד לחבריו ביטחון בזה שאם הם יתקדמו בצורה כזאת, הם יגיעו למצב שלא יהיו מופקרים בכוחות הנעלים, העליונים, אלא יהיו מסוגלים למסור את עצמם לכוח העליון שיתגלה להם.

תלמיד: ולמה זה בסיס שכן יחזיק?

זה בסיס שיחזיק מפני שכל אחד ואחד, על ידי חיבור עם אחרים, וככל שיותר זה יותר כוח, הוא נותן לחברים שלו כוח, בסיס, שזה כן יקרה להם.

תלמיד: אני מבין שההבדל בין דעת הציבור שזה בסיס שלא מספיק לבין דעת שזה בסיס כן מספיק זה שבדעת הציבור אין קשר בין אנשים, אין חיבור בין אנשים אבל בדעת יש.

כן.

שאלה: במאמרים אחרים כשבעל הסולם אומר דת הוא מתכוון לחוכמת הקבלה, האם פה זה משהו אחר?

לא, רק הוא לא הולך כאן לעשות הבדלים בין האמונות, הדתות, והקשר בין בני האדם.

תלמיד: נראה שהמונחים שאנחנו עוברים פה, אלו מונחים שאת חלקם שמענו פעם. האם אנחנו מגדירים אותם מחדש בכתבי הדור האחרון, האם נכון להסתכל על זה כך? זאת אומרת, שעכשיו אנחנו מגדירים מחדש מה זה דת, מה זה מוסר, ומה זה קומוניזם?

לא.

תלמיד: או שכל מה שלמדנו פעם רלוונטי גם היום?

גם רלוונטי.

תלמיד: אז למדנו שדת זה חכמת הקבלה, אז בעצם מה שהוא אומר בסעיף הזה זה שחכמת הקבלה "הדת, הוא בסיס (4/1) היחיד, שיהיה גורם בטוח להעלות רמה המוסרית של הצבור," לזה הוא מתכוון?

כן.

שאלה: איך אנחנו צריכים להתייחס לכתבי הדור האחרון? יש כתבים של בעל הסולם בהם הוא בא לפתוח בפנינו את חכמת הקבלה, להביא לנו ידיעות חדשות, ויש גם אפילו נבואה של בעל הסולם, שבה הוא מתאר מה הוא רואה שיהיה. האם זה משהו למימוש, האם עלינו לבנות את החברה לפי כתבי הדור האחרון?

לא, זה לא מסמך, אבל צריכים להשתדל להבין, להתרשם, ולהשתנות במשהו.

תלמיד: המסמך הזה צריך להיות היסוד שלפיו נבנה את החברה שלנו?

לא, זה לא ממש מסמך.

תלמיד: אז מה עלינו לעשות מתוך הלימוד הזה, לשים בקופסה שיש משהו שבעל הסולם כתב על הדור האחרון?

לא, להתרשם, להשתנות עוד, ככל האפשר בינינו, בסביבה שלנו, וכך להמשיך.

תלמיד: למשל הוא כותב פה שדת הוא בסיס יחידי שיכול להיות גורם בטוח לעלות את הרמה המוסרית. וקודם הוא כתב שבעניין של אמונה בשכר ועונש שיגיע מהשמיים וכולי. האם זה צריך להיות היסוד של החברה שאנחנו מנסים לבנות?

אנחנו כל הזמן בונים את החברה, כל יום אנשים עושים פעולות, האם החברה למשל צריכה להיות בעלת צביון דתי, או שצריך להעלות את רמת האמונה בשכר ועונש מן השמיים בתור ערכים בחברה שלנו לאור הדברים האלה?

בינתיים אנחנו צריכים ללמוד מה כתוב כאן, ואחר כך יכול להיות שזה ישפיע עלינו, ואנחנו בעצמנו נחליט שעלינו להתקדם לאיזו רמה.

תלמיד: אנחנו רואים שכשיש לנו כנס באים כמה אלפי אנשים, ובאמת מכל הלב מוסרים את כל התכונות, היכולות, והזמן שלהם כדי להשקיע בחברה. הם רואים שדרך זה הם ישיגו את מטרת החיים, וזה משנה את כל הרוח. אפילו חדשים שבאים נכללים בזה, ומתחילים גם לעבוד באותה צורה. זה ממש מה שכתוב פה, ואנחנו רואים את זה קורה. בסעיף א' כתוב ""לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך"." זאת התחנה האחרונה אליה אנחנו שואפים, והנה זה קורה, זה מתממש.

בסדר גמור. תודה.

תלמיד: בשלושת הסעיפים ראשונים א', ב', ג' לפי מה שאני מבין בעל הסולם רק מסביר שכל גורמים חוץ מדת לא יכולים להביא את האדם לשינוי למשוואה הזאת. "לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך.". קודם הוא כתב שלדור האבות הדת הוכנסה בכוח, ודור הבנים עושים את זה בהסכמה, ובאהבה. לעומת זאת, יש את הקיבוץ שהאבות בנו באידאה, והבנים בורחים. מה יש בדת ששם זה כן מצליח להשריש את עצמו, וקיבוץ לא?

איזה סעיף קראנו עכשיו?

קריין: ד'.

בסעיף ד' הוא אומר "הדת, הוא בסיס (4/1) היחיד, שיהיה גורם בטוח להעלות רמה המוסרית של הצבור, להגיע להכלל "לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך".". אז מה שיש לפנינו זה רק לעלות לרמת הדת.

תלמיד: כן. להבין את הבפנים של הדת, איך זה כן מצליח בדת, ואיך זה מתקשר עם טבע האדם, הבהמה או האדם העתידי שזה הערוץ היחיד שדרכו אנחנו יכולים להיכנס בעצם לרמה המוסרית שהוא רוצה שניכנס אליה?

כך כותב בעל הסולם. "הדת, הוא בסיס (4/1) היחיד, שיהיה גורם בטוח להעלות רמה המוסרית של הצבור, להגיע להכלל "לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך".". זאת אומרת, רק על ידי הדת.

שאלה: הכוח העליון קשור בדת ברמה גשמית, בדת הפשוטה הזאת, במנהגים איכשהו שדרכו כן אפשר להיכנס ולפרוץ לתוך הדת הרוחנית?

לא. אתה נותן כאן הגדרות חדשות. אני לא רואה שזה כך. הוא רוצה לבנות על מושג הדת, כבסיס לקומוניזם אלטרואיסטי. בואו נראה עוד סעיף או שניים, ומה יוצא לו מזה.

קריין: סעיף ה'.

"ה. יש לקחת הק' מן (4/4) הפסים של "שלי (14/4) שלי ושלך שלך", שהוא מדת סדום, ולהעבירו אל הפסים של "שלי שלך ושלך שלך", דהיינו לאלטרואיזם אבסולוטי. וכשרוב הצבור יקבל תורה זו בפועל, אז הזמן להגיע לכלל לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך. וסימנה הוא, אם כאו"א יעבוד כפועל בקבלנות."

שאלה: למה הוא מדבר על זה שצריך להגיע למצב שרוב הציבור יסכים לזה, ואז אפשר לעשות את השינויים? כי במאמרים קודמים למדנו שבשינוי כזה, אם רוב הציבור מסכים לו, תמיד יהיה לך מיעוט שחותר נגד המשטר, ומנסה להפיל אותו כי הוא נשאר אגואיסטי.

כן.

תלמיד: וכאן משתמע שאם רוב הציבור מסכים לזה, אז דמוקרטיה, כופים את ה"שלי שלי ושלך שלך", זו מידה שאי אפשר להסכים לה אם לא השתנתה מבפנים. אז איך זה שרוב הציבור עכשיו זו כמות מספקת, ולא צריך את כל הציבור?

לא יודע. אבל הוא אומר שכך צריכים לעשות, ושנקבל צורה כזאת בציבור, שאפשר יהיה לפרסם אותה, והציבור יסכים איתה.

תלמיד: ומה יעשה המיעוט?

יתכופף. מה לעשות. מה היום עושה המיעוט? גרוע יותר לא יהיה. רק לא יהיה לפי כל הציבור, אבל לפי הרוב, בטוח.

תלמיד: והמיעוט הזה לא יקלקל אחר כך את הרוב?

לפי מה שהוא אומר, לא.

תלמיד: הוא אומר שאם כל אחד ואחד עובד כפועל בקבלנות, זה הסימן שהם הצליחו לבצע שינוי. גם היום רואים אנשים העובדים כפועלים בקבלנות, למה זה סימן לשינוי פנימי שהם עברו?

לא. בקבלנות הכוונה היא, שכל אחד ואחד מחפש איך להועיל יותר בעבודה שלו לציבור.

תלמיד: אני יכול לראות שאדם רוצה לעבוד אבל לא למה, אז איך זה הסימן לכך שהחברה עברה שינוי?

אם כל אחד ואחד רוצה לעבוד בצורה כזאת, סימן שהחברה הופכת למתוקנת.

תלמיד: הוא כותב שלעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך זו האידאה העיקרית. בחכמת הקבלה העיקר זה הבורא, האיחוד והחיבור בינינו הם אמצעי להגיע לבורא. למה אם כך, הוא כותב פה את מה שהוא כותב?

מישהו רוצה לענות לו?

תלמיד: מדובר פה על שלבי ההתפתחות. אנחנו מדברים על הרצון לקבל שהוא השפל ביותר והתיקון שלו הוא בין אדם לחברו, איך מערכת חייבת להיות באיזון ברמה הכי נמוכה שיש, ברובד הגשמי. הוא מסביר איזו מערכת יחסים חייבת להיות מתוקנת ברמה הגשמית. זה לא רוחני. רוחניות היא שלבי התפתחות של תיקון הרצון לקבל האגואיסטי.

תלמיד: עד כתבי הדור האחרון למדנו איך אדם וקבוצה מגיעים לרוחניות. בעל הסולם מספר לנו בכתבי הדור האחרון על הצעד הבא, על השלבים שאחרי כשכבר יש קבוצה שנמצאת ברוחניות ומחזיקה בה, ועכשיו איך לוקחים את הדבר הזה ומביאים אותו לכל העולם. בסעיפים הבאים הוא ידבר על כך. כל השנים למדנו עד רוחניות, ופה הוא לוקח אותנו מעבר לזה.

בסדר.

תלמיד: אולי אפשר להסתייע במה שרב"ש שואל, אם כולם עשירים או חכמים איך אפשר לסייע זה לזה? ואז הוא מעלה את עניין מצב הרוח ואומר שרק פה צריכה להיות כל העבודה. מה שעונה על השאלה, איך להתקדם כלפי הבורא אם כל אחד נותן לפי היכולת ומקבל לפי צורך. לעבוד בהעלאת מצב הרוח, לא חשוב לאן הגענו.

בסדר.

תלמיד: אני חושב שבעל הסולם מתכוון לדת במונחים שונים ממה שאמרנו עכשיו. דת היא אמונה בכוח עליון שיכולה להיות בכל דת, אבל בדת הרגילה שלנו מדובר באמונה בכוח עליון שעבורו אני עובד כמה שאני יכול בלי לפחד שלא אקבל על כך שכר. אני יכול לעבוד כמה שאני יכול ולקבל כמה שמגיע לי כי הבורא ערב לכמה שאקבל. על בסיס כזה קבוצה של אנשים יכולה לכאורה לעבוד בקומוניזם, כי כל אחד בטוח שיקבל את השכר, זאת אומרת, הם עושים פעולת השפעה על מנת לקבל ובצורה הזאת אפשר לקיים חברה שתהיה בצורת הקומוניזם, כי לכל אחד יש סיבה המחייבת אותו. ואז עולה השאלה איך לקחת את הצורה הזו ולהפוך אותה לאלטרואיזם אבסולוטי כמו שהוא כותב.

בנוסף הוא אומר, "ואינה מספיקה האידיאה המוקלטת באדם מלידה, להיותם מיעוט קטן ונטול ערך ברוב הצבור." אנחנו יכולים להגיד אותו דבר על עצמנו, הקבוצה שלומדת פנימיות תמיד תהיה מיעוט, היא לא רלוונטית מבחינת הכוח שהיא יכולה להשפיע על כלל העולם ולכן לא תוכל להשפיע על בנייה של קומוניזם בצורה ישירה. אבל דת זה דבר יותר רחב שיכול להחזיק יותר אנשים, בצורה הזו ועל הבסיס הזה אפשר לבנות כבר איזו קבוצה, כלל, שיוכל לאחר מכן לקבל את הפנימיות הזאת.

שאלה: הוא כותב כאן, "שלי שלך ושלך שלך", כשמעלים נושא כזה בחברה כבר קופצת התנגדות פנימית. מה צריך לקרות באנושות כדי להביא למצב בו אדם ישחרר את כל הנכסים, הדברים, העקרונות שלו, ויהפוך לכל כך רחוק מהמציאות בה אנחנו חיים עכשיו, איך אפשר להגיע לזה?

איך אפשר להגיע זה דבר אחד ועל ידי מה להגיע זה דבר אחר. זאת אומרת, עלינו להגיע למצב בו החברה שלנו תרגיש שהיא באמת נמצאת בצורה שווה בפנימיותה, ממש שווה, ואז "איש את רעהו יעזורו", רק בצורה כזאת נוכל להתקדם.

תלמיד: אם שמעתי נכון, דווקא בהסבר שנתת קודם על מה זו דת נמצא הפתרון, כששואפים להגיע למצב שיש חיבור בו מתגלה הבורא נפתרות כל השאלות, כי שם השכר וכך אדם יכול לעבוד בקבלנות. כשהייתי נער עבדתי בקבלנות, במיון תפוזים נניח, הרגשתי שכר בכל פעולה שעשיתי, הנה עוד עשר אגורות ועוד עשר, יכולתי לעבוד בלי לספור שעות, אין סוף, כי ידעתי שעל כל מה שאני עושה אקבל שכר מיד. אני חושב שהתחכום פה שאת השכר לא האדם מקבל, השכר הוא בכך שהוא כבר מזדהה או נמצא בעשירייה, בקבוצה, שם השכר. ואז אם אדם מגיע למצב כזה הוא באמת יעבוד לפי היכולת ויקבל לפי הצורך, כי השכר כבר לא אישי אלא של הכלל באמת.

תלמיד: כשלמדנו את זה, נתת הגדרה של דת. שמעתי שדת היא "אמונה פשוטה בלב האדם". אמונה פשוטה בלב האדם כנראה שזה בשכר ועונש. אז כנראה שלפי מה שהחבר שאל צריכים להיות שני דברים, אמונה פשוטה בלב האדם שיהיה לי שכר כדי לעשות לפי היכולת ולקבל לפי הצורך, ועם זאת צריכים דעת הציבור כלפי אהבת הזולת. הדתות לא מחנכות לאהבת הזולת, ולכן לא מספיק סתם להגיד "אני מאמין בבורא", כי אנשים מוכנים לעשות הרבה דברים, אלא צריך גם חינוך ודעת של אהבת הזולת. זאת אומרת חינוך לא מספיק מצד אחד, וגם דת, אמונה פשוטה, לא מספיקה, ושניהם ביחד, שזה כבר מה שבעל הסולם כותב, שהדת היא השפעה, זה כן מספיק.

כן.

תלמיד: בעל הסולם כתב מתוך השגה רוחנית, אבל הוא רצה להתקרב לאנשים אז הוא השתמש בשפה שהם יכולים להבין פחות או יותר, במילים כאלה כמו שאנחנו קוראים "קומוניזם" ו"שלי ושלך". כשאנחנו לוקחים את מאמרי החברה של הרב"ש, נניח את המאמר הראשון שלו, "אנחנו באנו לייסד חברה כדי לעלות במעלות האדם", השפה היא יותר קרובה אלינו, היא יותר רוחנית, עם מילים שבעל הסולם לא משתמש בהן.

בעל הסולם היה בהשגה רוחנית, הוא ידע פרצופים, הוא ידע ספירות, הוא ידע עולמות, הוא ידע איך העולם משתלשל מלמעלה למטה, אבל הוא לא היה יכול לדבר בצורה הזאת. זו הצורה שהוא כותב, אלטרואיזם, קומוניזם, כי הוא לא יכול היה להשתמש במילים כמו השפעה וכן הלאה.

כן.

תלמיד: נראה לי שאין פה שום סתירה, כי דת אלו חוקים עליונים שאנחנו לומדים גם מכל התורה שלנו. לא סתם בעל הסולם דיבר על זה. אנחנו למדנו לפני כן את המאמרים "מתן תורה" ו"ערבות" שמעשית מדברים על אותו קומוניזם, "ואהבת לרעך כמוך", שאת זה כל אדם בישראל לומד מגיל קטן. אם לדבר הזה אנחנו קוראים דת, לזה הבורא מחייב אותנו, וכך אומרים גדולי הדת, אז זה הבסיס, כי בסופו של דבר כל האתיקה וכל המוסר באו מהדת. כולם מסכימים עם זה, פשוט צריך להביא את זה כבסיס. במה אמונה פשוטה בלב האדם? בכך שזה החוק העליון, והבורא דורש את זה מאיתנו. לא סתם אנחנו רוצים עכשיו לעשות איזו חברה יפה, זו דרישה עליונה מכל האנשים. צריך לזה גם תעמולה וחינוך והכול, אבל זה הבסיס, שזו דרישה מלמעלה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להיות שווים. במה אנחנו צריכים להיות שווים בשביל להתקדם לבניית החברה הזאת?

ברצון להתקרב אליה, ברצון להתחבר. בזה שככול שאנחנו מתחברים בינינו כך אנחנו מתעלים לקראת המקור הרוחני שלנו.

תלמיד: האם אנחנו צריכים שיהיה לנו צורך שווה להתחבר?

אני לא יודע איך למדוד.

תלמיד: רק כשנעשה צעד נוסף בחיבור, אנחנו נדע מה לעשות עם זה הלאה, נוכל להתקדם אל הצעד הבא?

כן.

שאלה: רק להבין מה זה שלי שלי - שלך שלך. לגבי ההכרחי זה בסדר ששלי שלי ושלך שלך, ההכרחיות שלי היא שלי וההכרחיות שלך היא שלך. מה לא בסדר בזה?

שאני בכל זאת מבדיל בין מה ששלי לבין מה ששלך.

תלמיד: אני חייב להבדיל, זו הכרחיות שלי.

לא.

תלמיד: איך לא?

אם אנחנו מתקרבים לקומוניזם אז אנחנו נכללים זה מזה במידה השלמה כך שאין לנו חלוקה לשלי ושלך.

תלמיד: אני לא מבין את המצב הזה, אתה יכול לתאר את זה? אתה מדבר על ביטול הרשות טוטאלית, ביטול טוטאלי של האני.

אתה מחויב להגיע לביטול הרשות טוטאלית מפני שכך הבורא רוצה שאתה תגיע לדרגתו.

תלמיד: אז בביטול הרשות טוטאלית אין הכרחיות שלי בכלל?

אין.

שאלה: בעל הסולם אומר ש"שלי שלי – שלך שלך" זו מידת סדום. מה כל כך נורא בזה, שהקדוש ברוך הוא ממש מחריב את המקום הזה, שאין מקום שם להתפתח?

זה כל המצב שאנחנו תקועים בו ולא מבינים עד כמה הוא רע. זה כל ההבדל בין הקשר שבינינו היום לקשר שצריך להיות לפי כוחות הטבע הרוחניים.

תלמיד: אפשר לקרוא לזה מקבל בעל מנת לקבל, אם אנחנו משתמשים בשפה שלנו?

כן.

תלמיד: שבן אדם תקוע במקבל על מנת לקבל?

כן.

תלמיד: ודת הקומוניזם המתוקנת היא בעצם לקבל על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: באמצע יש עוד שני שלבים או שלב אחד?

יש.

תלמיד: כדי להגיע למקבל על מנת להשפיע יש משפיע על מנת לקבל, ואחר כך משפיע על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: כי מה שהחבר אומר זה שיש דת שבה האדם יהיה קשור לבורא, זאת אומרת הוא יהיה משפיע, אבל יקבל מזה תענוג, תענוג בעל מנת לקבל עדיין.

כן.

תלמיד: זה שלב ביניים שצריכים אותו?

חייבים את כל השלבים האלה, אחרת אתה לא יכול לעבור משלב אחד לשלב האחר, אלא זה יהיה כדמיון בלבד.

תלמיד: זאת אומרת צריך להגיע לאיזה מקום שהאדם ייהנה מהשפעה אחרת הוא לא יעבור שלב?

כן.

שאלה: איך אדם צריך להתייחס נכון להכרחיות גשמית, נגיד ויש חברה קומוניסטית והוא מקבל הכרחיות גשמית, איך הוא צריך להתייחס אליה?

לא יגונה ולא ישובח.

תלמיד: מה זה אומר?

לא חשוב כמה הוא מקבל, מאפס עד מאה אחוז, ולא חשוב מה, אם הוא עושה את זה לפי קריאת המעיים שלו ולא לפי צורך אחר.

תלמיד: אם המעיים לא היו קוראים לו גם על זה הוא היה מוותר. זאת אומרת אם לא היתה לו הקריאה הזאת אז הוא היה מוותר?

ודאי, כן.

שאלה: דת זה משהו אוניברסלי, כדי שזה יהפוך לאוניברסלי, הכלל הזה של שלי שלך – ושלך שלך צריך להיות בין אדם לבורא, כוח ההשפעה, כך שהדת הזאת תהפוך להיות דת ההשפעה.

האם הכלל שלי שלך – שלך שלך, צריך להיות בסופו של דבר בין האדם לבין כוח ההשפעה ואז זה יהיה אוניברסלי?

כן.

שאלה: נראה שהמושג הזה של דת הוא מאוד חשוב, רציתי לבקש אם אפשר לקרוא בהמשך את אות כ"ב וכ"ג ולהסביר, בעל הסולם מפרט ומדבר שם בדיוק על זה.

קריין: אות כ"ב.

"כב. אין שום תעמולה יכולה (10/5) להבטיח משטר בכח על דורות העתידים. ולא יועיל כאן חינוך ולא דעת הצבור, שמטבעם ללכת ולהתחלש, חוץ מדת שמטבעו ללכת ולהתחזק, ואנו רואים בנסיון, שאותם העמים שקבלו תחילה הדת, ע"י אונס וכפיה, ובדורות אחריהם מקיימים אותם מתוך בחירה ורצון. ולא עוד אלא שמוסרים נפשם עליו.

ויש להבין, שאע"פ שהאבות (10/6) קבלו עליהם (4/7) הק' האלטרואיסטי מחמת שהם אידאליסטים אין עוד שום בטחון שבניהם אחריהם ימשיכו במשטר הזה. ואין צורך לומר אם גם האבות קבלוה בכפיה ואונס כנהוג בק' אגואיסטי, שלא יתקיים זה לדורות אלא סוף סוף יתגברו עליו ויבטלוהו.

ואין לכפות משטר של כפיה לדורות, כי אם בדרך מצוות הדת."

שאלה: נראה שבעל הסולם עונה פה לא רק על השאלה איך אפשר פעם אחת להגיע למשטר כזה, אלא גם מה יתרום לו להתקיים הלאה. וכשהוא מדבר פה על דת זה נשמע כמו הדת במובן הרגיל של המילה. כי הוא מדבר פה על הדורות קודמים, על עמים שקיבלו תחילה את הדת על ידי אונס וכפייה ובדורות אחרי זה מקבלים אותה מתוך אהבה ורצון, ואפילו מוסרים נפשם.

האם מדובר על הדת הרגילה שאנחנו מכירים?

אני לא יודע, תן הגדרה מדויקת מה אתה רוצה להגיד, איך אצל אלו ואיך אצל אלו ואלו, ואז אולי נוכל להחליט על ידי השכל שלנו

תלמיד: האם בדת כוונתו לאיזו הבטחה לאדם שאם הוא יתנהג בצורה מסוימת הוא יקבל תשלום, הוא יקבל שכר מלמעלה, נצחי אפילו?

כן.

תלמיד: זו הכוונה?

נגיד.

תלמיד: הוא מתחיל את כל החלק הזה ב"הבסיס בכל ביאורי הוא הרצון לקבל הנטבע בכל נברא", כל המטרה של מה שאנחנו קוראים פה היא להסביר איך הרצון לקבל יכול להשפיע. במושגים האלה, מה שהוא אומר פה זה שצריך לעבור את השלב הזה השפעה על מנת לקבל, כלומר שיהיה פרס לרצון לקבל מתוך התנהגות הזאת.

ודאי.

תלמיד: ומה אז קורה? איך יוצאים מהשלב הזה שכאילו יש פרס לרצון לקבל אבל הוא הפוך מהצורה הנכונה?

מתעלים לעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך מתוך זה שמשפיעים על מנת לקבל, שזו הצורה החיצונית הנכונה אבל הצורה הפנימית ההפוכה מהרצוי, איך מתוך זה יש היפוך?

אחרי השלב בהתפתחות של להשפיע על מנת לקבל, מגיע השלב להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: איך? אם פתאום הפסקת לשלם לרצון לקבל, אז מה קורה, למה שהוא ימשיך להתנהג בצורה כזאת?

כי יש כאן היפוך, ואיך יכול להות שזה באמת יקרה כמו שאתה אומר, ובצדק. כאן השאלה, איך אנחנו בכל זאת עולים ללהשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: אולי אפשר לבקש לקרוא שוב את אות כ"ג.

קריין: אות כ"ג.

"כג. מה שאני אומר שאין להנהיג (4/8) משטר ק' מטרם שיהיה רוב אלטרואיסטי, אין הפירוש שיהיו כן מבחינת אידיאה בחפץ לב, אלא הפירוש הוא שיקיימו זה מחמת הדת בצירוף דעת הצבור וכפיה זו סופה להתקיים לדורות מחמת שהדת הוא הכופה העיקרי."

תלמיד: מה זה שהדת הוא הכופה העיקרי? הוא מתאר מצב שהוא כאילו כבר יציב, שמתקיים לעד. "וכפיה זו סופה להתקיים לדורות מחמת שהדת הוא הכופה העיקרי." מה זה אומר?

הוא כותב, "מה שאני אומר שאין להנהיג משטר קומוניסטי מטרם שיהיה רוב אלטרואיסטי, אין הפירוש שיהיו כן בבחינה אידיאה בחפץ לב, אלא הפירוש הוא שיקיימו זה מחמת הדת בצירוף דעת הצבור וכפיה זו סופה להתקיים לדורות מחמת שהדת הוא הכופה העיקרי."

תלמיד: מה זה אומר שהדת הוא הכופה העיקרי?

בוא נשאל את כולם, מה זה שהדת הוא הכופה העיקרי?

שאלה: במאמר "מהות הדת ומטרתה" בעל הסולם נותן הגדרה מדויקת לדת. הוא אומר שמהות הדת היא לפתח בנו את חוש הכרת הרע. אם ניקח את ההגדרה הזאת שמהות הדת היא לפתח בנו את חוש הכרת הרע, זה דווקא מסתדר טוב, שאם אנחנו באמת מתעסקים בתורה ומצוות, בשיטת התיקון, ואנחנו מכוונים את עצמנו ואת כל החברה לפתח בנו חוש הכרת הרע, אז זה כאילו פותח באדם סוג של אופקים חדשים, לאן להשתוקק, שהמצב הנוכחי הוא תמיד רע וצריך להשתוקק למצב טוב, ודווקא זה יכול לחייב.

כן.

תלמיד: למה כולנו פה? כי מבינים שאין ברירה. הטבע מחייב אותנו להתפתח בצורה הזאת, או בדרך תורה או בדרך ייסורים. גם רב"ש כותב על זה, דווקא אלה שמבינים שאין להם לאן ללכת והם חייבים לממש את זה, הטבע כופה עליהם את התוכנית שלו.

תלמיד: אני חייב להרגיש שהחברים בעשירייה יותר גדולים ממני על אף שאני לא מרגיש את זה, אבל הדעה זאת כופה עליי, אני חייב ללכת לפי זה.

תלמיד: אני חושב שהוא אמר את זה במשפט אחד, זה לקיים את מצוות התורה ולתת למאור לעבוד עלינו. רק המאור יכול לעשות לנו את השינויים האלה, את ההתפתחות הזאת, שאנחנו נכניע את עצמנו למאור הזה, שהוא ייתן לנו באמת להתפתח, כי רק הוא יכול לפתח אותנו, ולהביא אותנו לאן שאנחנו צריכים להגיע, אבל זה בתנאי שאנחנו נקיים את מצוות התורה. אין כפייה, אבל זה רק אם נקיים את המצוות האלה.

תלמיד: האדם מטבעו הוא אגואיסט, אז רק בכפייה אפשר להתחיל לעבוד ב"ואהבת לרעך כמוך", שזה מוסר הדת, ומתוך הכפייה והאונס שאדם עושה על עצמו לאהוב את החברים, לאט לאט הוא מתחיל לקנות אותם, לגלות ממש תענוג בזה שהוא משפיע להם, ורואה אותם מתפתחים, גדלים בעיניו, הוא ממש נהנה מזה. ואז לאט לאט הוא מתחיל להבין, שאם הוא מקבל ונהנה מזה גם זה פסול, כי הוא לא יכול להיות באמת משפיע על מנת להשפיע בלי שום פרס. ואז הוא מתחיל להתרחק מהקבלה הזו וממש להשתוקק לכוח עליון שייתן לו את תכונת ההשפעה, ואחר כך ההמשך ידוע.

תלמיד: העניין הזה שהדת היא הגורם המחייב זה לא כמו בחינוך ובדעת קהל נגיד כמו שהיה במדינות מפותחות כמו גרמניה, שזה ללא קשר לבורא, ללא עולם הבא, ללא כל הדברים שיכולים לחייב אותי מעל הדעת הפשוטה שלי. כשהדת מחייבת אותי, זה כאשר יש אמונה שהשכר שלי מגיע לא מאנשים מסביבי שאני רואה שהם לא נותנים לי כלום, אלא יש משהו מיוחד שמובטח לי לפי העבודה שאני אתן, ויש דין ויש דיין ויש צדק בטוח כלפיי. אם זה מה שמחייב אותי לעבוד, אז בעל הסולם כותב שבסיס כזה יחייב ויחזיק מעמד ויתגבר ויתחזק.

מה שכן צריך להבין מפה, כדי שלא יהיה בלבול, שזה לא יביא אותנו בצורה ישירה לאלטרואיזם אבסולוטי, אלא זה מסוגל להחזיק את המצב של האגו בתוך מצב של קומוניזם. זאת אומרת להחזיק מצב של קומוניזם אגואיסטי ולהיות מסוגל לקיים אותו כפי שהוא.

אם מנסים להבין איך אנחנו מגיעים מזה למצב הרצוי, אני חושב שאם יש חברה גדולה שפועלת בצורה הזאת, בהדרגה צומח מזה המצב הזה, יצמחו אנשים שיקלטו את זה וינסו לקיים את זה בלב שלהם כמו שאנחנו משתדלים. זאת אומרת מהמצב הקודם שהוא ברוב עם, צומחת גם יחידה כזאת שעולה ומעלה את כל העם, את כל האומה הזאת כלפי מעלה. אבל צריכה שתתקיים אומה כזאת שמקיימת את זה אפילו בצורה אגואיסטית.

שאלה: אם דתות שזה שכר בעולם הבא, היו מחנכות ומביאות את הידיעה שדעת הציבור היא "ואהבת לרעך כמוך", אז באמת הקומוניזם האגואיסטי היה יכול להתקיים. כלומר השכר בכוח העליון ודעת הציבור שאני מוכן לחיות עבור הזולת, היה מספיק. אבל זה לא מספיק כי בלי השגה אנחנו לא יכולים לשנות את טבע האדם. כנראה שזה היה עולם טוב, אבל זאת לא המטרה. המטרה היא להשיג את הבורא ולכן מה הטעם לעשות חברה שכולם מתוך פחד אוהבים זה את זה ויש דעת ציבור שתומכת בזה? גם זה לא מתקיים. כנראה שזה עוד שלב שחייב להיות.

כן.

תלמיד: בדת יש עוד עניין שונה משאר השיטות, שהיא מתארת לנו את המצב הסופי, המטרה הסופית הכי נעלה שיש, היא הדבקות בתכונת ההשפעה, בבורא. בשום שיטה זה לא מופיע כמטרה סופית והיא דווקא כל כך נשגבה, כל כך גדולה שהיא בעצם אמורה לחייב לבנות חברה מתוקנת, והחברה הזאת לא תהיה מטרה בפני עצמה אלא להגיע לדבקות, למטרה הכי נעלה. וזה אמור באמת לחייב.

כן.

שאלה: שמעתי עד עכשיו שבעל הסולם כותב, על ידי מה שקורה בעולם הזה, איך אפשר לעבוד עם המסך. לקבל מה שאני צריך, לעבוד ככל שאני יכול. הוא מדבר כביכול על איך אדם מקבל יראת שמיים. הוא צריך לעבור שלב וכשהוא עובר לעבוד בלמעלה מהדעת, כשיש לו את היכולת הזאת, הוא יכול לפתח קשר עם הבורא שנקרא "יראת שמיים". אפשר להגיד כך?

כן.

שאלה:  השאלה להבנתי היא איך להגיע מלא לשמה ללשמה אבל ברוב הציבור, אם יש דעת, יש לי שכר מהבורא שזה אגואיסטי ואני מוכן להשפיע בחברה, ואנחנו לומדים שכדי להגיע מלא לשמה לשמה אנחנו צריכים כוח שיעבוד עלינו ולכן אנחנו צריכים לשים מטרה מול עינינו להגיע להשפעה, אחרת זה לא עובד, אחרת זה סם המוות. ואם בחברה כזאת יש מנהיגים שנמצאים בהשגה ודרכם יש אור המחזיר למוטב, זה מספיק לחברה? או שגם בתוך החברה, אנשים צריכים להתכוון להגיע לשמה?

 לא. כל החברה צריכה להיות כזאת.

תלמיד: אם אין להם נקודה שבלב, אז איך הם יקבלו את זה?

אז על איזו חברה אתה מדבר?

תלמיד: אנחנו בונים עכשיו חברה, בעל הסולם אומר שהבסיס המחייב הוא דת, כי אנשים מאמינים שיש כוח עליון, חוקים עליונים ואוטוריטות, גדולי הדת שאומרים "ואהבת לרעך כמוך", אנשים מאמינים בהם ואז יש דעת החברה, שזה נכון. אבל זה שכר אגואיסטי. איך מזה מגיעים ללשמה? איזה כוח ימשוך כל אחד שירגיש בזה צורך נפשי? אם אין לו נקודה שבלב, איך זה יעבוד?

פשוט מאוד, זה לא יעבוד כי הוא לא שייך לרמה ההיא, שנקראת למעלה מהדעת.

תלמיד: אם יש בחברה כזאת גרעין של אנשים שלומדים לשמה, דרכם, אפילו אם הם רק חלק מהחברה, הכוח הזה יכול לעבור לכלל הציבור או לא?

לא. איזו הארה, ודאי שכן אבל למי שאין שורש בלשמה, לא יכול להיות.

תלמיד: וייסורים יכולים להביא את האנשים להרגשה, לנקודה שבלב?

אני לא חושב.

תלמיד: זה תהליך ארוך.

אם בכלל יש.

שאלה: לאור כל מה ששמענו עד עכשיו, יכול להיות שהוא מדבר אל הכלל, לא אלינו. לכלל הוא אומר, אני רוצה להעביר אתכם מלקבל על מנת לקבל ללהשפיע על מנת לקבל.  אני רוצה להוביל אתכם קדימה רק צעד אחד קטן, ויהיה כדאי לכם. תעבדו כמו בקבלנות, תרגישו את השכר בזה, יהיה לכם טוב. רק דבר אחד, "כדאי לכם לעבור לזה", דעת הציבור לא תעזור אלא צריך שיטה, דת, שתביא אתכם לזה.

כן.

תלמיד: הוא לא מציע להם רוחניות, אלא שיהיה להם טוב ברצון לקבל, אם רק ילמדו מה זה להשפיע על מנת לקבל.

אז מה הוא עשה?

תלמיד: קידם את האנושות צעד אחד קדימה, משם אחר כך יש עוד צעדים. אלה שיש להם נקודה שבלב, כבר ילכו הרבה יותר רחוק אבל אלה שלא, לפחות לא יעשו נזק.

האם יוכלו לצאת מזה? כי זו יכולה להיות בעצם איזו בִּיצה.

תלמיד: לפי מה ששמענו, לפחות בסעיפים הראשונים הוא אומר שזה יהיה לנו כדאי בתוך הרצון לקבל לצעוד צעד קדימה, להיות בהשפעה, להשפיע על מנת לקבל, יש בזה רווח. כי איך אפשר להסביר מה זה רוחניות? איך אפשר למשוך את כלל האנושות למסכים ולעבודה באמת על מנת להשפיע?

כן, אתה צודק.

שאלה: במאתיים שנה האחרונות יש שיטות משטר שעשו הפרדה בין מה שאנחנו קוראים "דת" לבין מה שאנחנו קוראים "ניהול המדינה". גם ברוסיה עשו את זה, גם באמריקה, גם כל המשטרים הגדולים שיש היום בעולם. האם בעל הסולם אומר שאי אפשר לקיים את המציאות שאנחנו מתפתחים בה, בלי לחבר את הדת למשטר, זה לא ילך בלי.

זה ברור.

תלמיד: זה מה שהוא אומר? הוא בעצם מציע פה שיטת משטר חדשה?

ככל שאנחנו רוצים להבדיל בין ההתפתחות הרוחנית לבין ההתפתחות הגשמית, אי אפשר.

תלמיד: וזה בעצם אולי החידוש של מה שהוא אומר כאן. שימו לב, אי אפשר להפריד את הדת מהמשטר הפיזי, הרגיל, המדינה. חייבים לחבר אותם כי בלי זה, איך הוא אומר בהתחלה, יהיו פה מלחמה שלישית ורביעית, אולי אפילו חמישית.

כן.

שאלה: כדי להבין את העיקרון, בסעיף ה' הוא כותב ומגדיר שהמצב של "שלי שלך ושלך שלך" נקרא "אלטרואיזם אבסולוטי" וכשרוב הציבור יתחילו לממש את זה, אז אפשר להגיע לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך. אז מה חסר ב"שלי שלך, שלך שלך" שיש לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך?

זו מידת סדום, כן?

תלמיד: לא, "שלי שלך ושלך שלך" זו לא מידת סדום. הוא מגדיר זאת כאלטרואיזם אבסולוטי.

אמרת, "שלך שלך ושלי שלך"

תלמיד: הוא כותב שזו מדרגה קודמת למדרגה הסופית, שזה לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך. ואני חושב שלהבין את ההגדרות האלה, מה זה אומר, מה ההבדל בין זה לזה. כי אם היית שואל אותי, אחרי עשרים שנה, אז הייתי מגדיר שהמדרגה הקודמת זה לעבוד כפי היכולת, לקבל כפי הצורך ואז "שלי שלך שלך שלך" ופה הוא כותב הפוך.

מתחילים משלי שלי ושלך שלי.

תלמיד: כן. ואז אחרי שמגיעים לאלטרואיזם אבסולוטי ורוב הציבור בזה, אז עוברים לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך.

כן.

תלמיד: אז זאת השאלה, מה יש בלעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך, מה שאין ב"שלי שלך ושלך שלך"?

שלי שלך ושלך שלך, זה השפעה. השפעה אמיתית, בלי להתחשב לצרכי עצמו אתה יכול להגיד, אבל הוא מביא שם סעיף שזה לא לוקח בחשבון.

תלמיד: אז למה צריך להגיע למדרגה עוד יותר גבוהה, לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך, למה זה יותר גבוה מזה, ולמה צריך את זה בכלל?

כי הוא מתחיל להגביל את עצמו. בהשפעה לא מגביל בשום דבר, כמה שיותר להשפיע ובקבלה כמה שפחות מקבל.

שאלה: ראיתי שהקומוניזם אמור להיות תוצאה, הוא בכלל צריך להיות אידיאה שצריכה להיות תוצאה, המצב הזה הוא סופי. 

כן.

תלמיד: ועד שלא כל החברה הופכים להיות אלטרואיסטים אי אפשר יהיה בכלל לקיים את זה, זאת אומרת זה תנאי מוקדם. כלומר כל העבודה שלנו צריכה להיות קודם על התיקון של מידות האדם ואני מרגיש כאילו הקדמנו משהו בדיון מהבחינה הזאת. ויש שם עוד דבר שהוא אומר שזה נשאר לי בגדר חוסר הבנה, שהוא צריך קודם לעשות תיקון כלכלי, כדי שאחרי זה ורק בסוף לבקש מהאחרים לוותר על הרכוש שלהם או משהו כזה. זאת אומרת, שזה לכאורה סתירה למה שאמור להגיע בסוף.

והשאלה היא, איך אנחנו לוקחים את הדיון שאנחנו עושים פה וחותרים שהקומוניזם יהיה תוצאה, כי אנחנו רואים מהעבר, שהקומוניזם שניסינו לעשות אותו בכפייה הוא נכשל, והאנושות שילמה מחירים מאוד גבוהים.

כן.

תלמיד: אז איך אנחנו מתמקדים יותר במה שקוראים פה דת, שזה גם עדיין לא לגמרי ברור לאיזה דת מתכוון בעל הסולם שהיא זאת שתעשה את התיקון, שתמשוך אור, שתהיה קודם תורה לדבר הזה?

דת זה דת של השפעה, כך נראה לי. ומה עוד שאלת?

שאלה: איך אנחנו מממשים את זה ומעבירים את הדת הזו שהיא לא תהיה בכפיה לכלל הציבור, לפני שאנחנו מגיעים למשטר קומוניסטי, והתוצאה שתהיה החלוקה "שלי שלך ושלך שלך", שרק אלטרואיסטים מסוגלים להגיע לדרגה כזאת?

יש תשובה לזה?

תלמיד: יש תשובה באות כ"א.

קריין: אות כ"א.

"כא. ברור שלא יתכן חיי חברה תקינה (4/6) ויציבה זולת שהסתירות שבבני החברה תהיינה נכרעות ע"י הרוב, וזה מברר לנו שאי אפשר שיהיה משטר טוב בחברה זולת אם הרוב הוא טוב. באֹפן שחברה טובה פירושה שיש בה רוב שהם טובים, וחברה רעה פירושה שהרוב שבה הם רעים. וזה שאמרתי לעיל אות ג', שאין לייסד ק', מטרם שרוב אנשי החברה הם ברצון להשפיע."

שאלה: משולבים פה מספרים בסעיפים, מהם?

אלה תוספות.

תלמיד: מאיפה התוספות האלה?

מבעל הסולם.

תלמיד: איפה הם קיימים, איפה הם רשומים?

אני לא יודע איפה הם קיימים.

תלמיד: אני אסביר.

קריין: עמוד 828 בהמשך הספר.

תלמיד: מה שאתה רואה זה מה שהיה בכתבי היד, זאת אומרת בתוך הטקסט היו משולבים פוינטרים. לאן הם שולחים זה לא בדיוק ברור, יש תוספות אחר כך בסוף, שם מתחילות התוספות, אבל לאו דווקא שאתה תמצא את (4/4), (2/10) וכן הלאה. ככה זה הופיע בכתבים.

כן.

שאלה: מתי נוכל לדעת שאפשר במשהו לממש את זה בחברה קטנה, נגיד אצלנו בחברה הכללית או בעשירייה? זאת אומרת, איזו מידה של שינוי, ואיך נמדוד שאנחנו כבר מספיק ברצון להשפיע, שאפשר להתחיל להתנסות בהתנהלות כזאת?

אני לא יודע. אני חושב שקודם כל צריכים לעשות משהו משותף בכתב שמתקבל על כולם, שכך אנחנו מבינים שנכון להיום, ממה שקיבלנו מבעל הסולם בקשר לקומוניזם. אחר כך שזה מתקבל עלינו, אז צריכים לראות איך אנחנו יכולים להתחיל לממש. מהם השלבים הראשונים, עד שאנחנו נתקעים במשהו שלא כל כך מובן, שלא כל כך ידוע ומתחיל להיות מעורפל.

אז קודם כל צריכים לכתוב שלבים ראשונים כאלה, ולהשתדל לקבל אותם, לכתוב יום יום איך זה מתקבל, ומה לא מתקבל, ואיך זה נעשה ומה זה עושה בנו. ואחרי זה כבר לראות בצורה שיטתית, מה אנחנו עוברים. זה הכול.

תלמיד: זאת אומרת, לבדוק את הגבול של היכולת שלנו כלפי הדבר הזה עד איפה?

כן. ולא יעבור.

שאלה: אני זוכר שסיפרת פעם שגם אצל הרב"ש היתה קניית פירות וירקות משותפים, אני לא בטוח שאני אומר נכון אבל היו כל מיני דברים של חיי שיתופיות או אפילו עם אנשי מקצוע. זה היה גם אצלנו, והיינו מאוד זהירים בין אנשי מקצוע בחברה, לדעת אם זה נכון להשתמש בהם. האם אפשר להתחיל לבדוק קצת את הגבולות בדבר הזה, בחיי החברה השיתופית פה אצלנו?

עוד לא. אנחנו היינו יותר מתקדמים.

תלמיד: בחברה שלכם?

אז כן.

תלמיד: לגבי מה שקראנו קודם בכ"א, "וזה שאמרתי לעיל אות ג', שאין לייסד ק', מטרם שרוב אנשי החברה הם ברצון להשפיע." אז מה שקראנו ב"כג, "מה שאני אומר שאין להנהיג (4/8) משטר ק' מטרם שיהיה רוב אלטרואיסטי, אין הפירוש שיהיו כן מבחינת אידיאה בחפץ לב, אלא הפירוש הוא שיקיימו זה מחמת הדת בצירוף דעת הצבור וכפיה זו סופה להתקיים לדורות מחמת שהדת הוא הכופה העיקרי."

אני מבין מזה, שלא שהקומוניזם הוא בהכרח תוצאה, אלא זה מלווה את ההתפתחות של האדם, זאת אומרת התפתחות של החברה ככללה. ואנחנו לא יכולים לחכות שהתכונות שלנו יהיו מתוקנות ואז נוכל לקיים את הקומוניזם, אלא זה צריך להיות בשלבים יחד עם ההתפתחות האנושית. כלומר, זו לא יכולה להיות תוצאה אלא זה צריך להיות חלק מהפעולה של ההתפתחות שלנו, בכל פעם הקומוניזם אולי ישתנה ויתפתח בהתאם להתפתחות של החברה מתוך זה שהיא מקיימת את זה.

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר "שיהיה רוב אלטרואיסטי אין הפירוש שיהיה מבחינת אידאה בחפץ לב", לא לחכות שהלב שלהם יהיה אלטרואיסטי, שירצו להיות משפיעים, "אלא הפירוש הוא שיקיימו את זה מחמת הדת בצירוף דעת הציבור". לפי דעת הציבור שמחייב אותם לקיים את חוקי הדת, חוקי החיבור וזה מושך אליהם את הכוח העליון שהוא ישלוט על הלב ואז הם יכולים להיות אלטרואיסטים, אבל לא לחכות שהם ירצו את זה מהטבע.

כן. זה יכול להיות הסבר, אבל לא למדנו את זה כך.

שאלה: יכול להיות שיהיה שלב שהציבור מאין ברירה יסכים לדיקטטורה של מקובלים כמו בזמני הסנהדרין?

אני לא חושב. גם כשיש לך מצב שחלק מהציבור מאין בחירה, מאין ברירה, מסכים לאיזה כיוון, זה מאוד רחוק מלקבל את חוכמת הקבלה כאידאה או כבסיס. זה מאוד רחוק. אפילו אין את זה לא בראש ולא בלב של הציבור.

שאלה: נתת משימה לכתוב את השלבים, עשיתי מאמץ לא לזכור עוד מאמרים של בעל הסולם, לקחת רק את כל מה שכתוב פה והרגשתי שבלי מאמר השלום ששם הוא מסביר את עבודת ה' יתברך, אי אפשר להתקדם בבירור מושג הדת. אפשר לחבר את זה?

אפשר. תנסו.

שאלה: מה יבטיח לקדם את החברה מהמצב היציב של דת כביכול, לכיוון הנכון של על מנת להשפיע?

הם נמצאים בחוסר דרך, ביכולת לראות את המקום הסופי, המצב הסופי. ממש בלהבין את דרכם.

תלמיד: בשלב שננסה לבנות את זה בצורה נכונה, נצטרך לעבור דרך שלב הדת כפי שבעל הסולם כותב. מה יבטיח לנו שלא נתקע בשלב הזה כפי שאנחנו רואים שהדת נתקעת בשלב של עצמה?

לא נתקעת, אלא מתפתחת בצורה כזאת. אין להם שום דבר חוץ מזה. הם לא נתקעים כך שצריכים להתקפל במשהו. לא.

שאלה: אתמול נתת לנו עצה להתחיל לחלק מטבעות דמיוניות ולשחק בזה. כך שמענו ובאמת התחלנו לחשוב מה לעשות עם זה. עלו כמה דברים, אחד שלכל אחד תהיה כמות מסוימת של מטבעות ואז אנחנו משתמשים בזה לכול אחד במה שהוא צריך ונשארת שארית ועושים עם זה משהו.

אני נתתי דוגמה כזאת?

תלמיד: אתמול נתת עצה לחלק לכל אחד 1000 מטבעות ולהתחיל לשחק בזה.

ממש?

קריין: אתמול בשיעור בוקר הצעת לעשות משחק ולחלק כמו מדבקות, משהו שווה כסף, ולתכנן בינינו משחק, לא נתת הוראות ברורות, לתכנן משחק שבו נדמה את עצמנו לחברה מאוזנת ששואפת להגיע לערבות הדדית, לגלות את הבורא ברוח מה שבעל הסולם כותב בדור האחרון. לא בפועל לשים כסף, אלא לעשות משחק בתוך העשירייה, בין העשיריות כדי להרגיש את הרעיון הזה. אז החבר והעשירייה כנראה התחילו כבר לחשוב על רעיונות כאלה. על זה הוא שואל.

כן.

תלמיד: אז אמרנו שלכול אחד יש כמות מסוימת של המטבעות וכל אחד מברר כמה הוא צריך להכרחיות, וכל השאר הולך לדברים אחרים. זו שיטה אחת שאמרנו שאפשר לעבוד לפיה. שיטה אחרת, זה שבכלל אין מטבעות, אלא כל אחד נותן לפי העבודה שלו, לפי האופי שלו. הוא נותן זמן או ידע עבור החברה ואז הוא עובד לפי היכולת והחברה נותנת לו מה שהוא צריך להכרחיות. נתקענו עם זה קצת, לא הבנו איך להמשיך עם זה.

בינתיים אני לא יודע.

שאלה: כשדיברת על המשחק הזה בהתחלה, זה נראה לי משהו רחוק ואז התחלתי לדמיין איך זה יכול להיות. תיארתי לעצמי שכול חבר בעשירייה מקבל 1000 "מטבעות חיים", ומטרתו להיפטר מהן כמה שיותר מהר, למסור אותן למרכז העשירייה ולהשאיר אצלו כמה שפחות. ואז אפשר אפילו להגדיר לדוגמה, מסרתי גדלות הבורא, זה שווה 50 מטבעות חיים, עשיתי פעולת הפצה זה שווה 20 מטבעות חיים.

כן, אבל זה יהיה בינתיים ממש לא אמיתי.

תלמיד: זה חשבון בתוך עצמו.

זה יהיה לפי הערכה שהיא שקרית.

תלמיד: לכן הבירור, אולי כדאי לשחק שהכלכלה קורסת ואין מטבעות. וצריך לאכול, צריך חשמל, כל הדברים שצריך, מה עושים אז? איך מתנהגים? אין מטבעות.

כן.

(סוף השיעור)