שיעור בוקר 22.11.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

יש כוח עליון, הבורא, רצון להשפיע שמלכתחילה קיים וזה נקרא "הטבע העליון". הוא ברא טבע הפוך ממנו, מעצמו, טבע שני, טבע של רצון לקבל, ועשה זאת מפני שהנבראים חייבים לעבור מטבע אחד לטבע שני כדי להרגיש מי הם ומי הבורא, להחליט ולהיות בשתי צורות אלו, כי רק כך הם יכולים להרגיש את המציאות. אם הם ירגישו מציאות שהיא רק כמו הבורא אז הם יהיו ממש חלק ממנו. אם יחיו בצורה הפוכה, הם לא יידעו את המציאות האמיתית שהיא הבורא. את המציאות של הרצון לקבל הוא ברא אך ורק כדי שיהיו להם הבחנות עם מה להשוות את עצמם כשיבואו לבורא.

לכן העבודה של הנבראים היא בהדרגה, לעבור מכוח הקבלה שנקרא "דעת" לכוח האמונה שנקרא "למעלה מהדעת". וכל דבר שהם מרגישים הם מרגישים בין שני המצבים הללו, בין הרצון לקבל שלהם, שהבורא ברא אותם כך בצורה מלאכותית כדי שיתקיימו בצורה מנותקת ממנו, שיהיה להם קיום, שיהיו להם הבחנות, שתהיה להם הרגשת קיום עצמאית, שהם קיימים ברגש, בשכל ובכול מיני פעולות שיכולים לעשות, ויחד עם זה, הם יכולים לבחור שהם רוצים להיות בלי הגבלות, בהבנה, בהרגשה, בראייה, בקיום, לא מוגבלים כמו הבורא

כדי להיות גם נברא וגם להיות בדרגה כמו הבורא אנחנו צריכים להיות כלולים משתי התכונות, האחת הנקראת "דעת", הרצון לקבל שלנו ומה שאנחנו מרגישים בו, והשנייה נקראת "למעלה מהדעת", רצון להשפיע, מה שאנחנו צריכים לרכוש, שזו תכונת הבורא. כך אנחנו צריכים להיות קיימים, אמנם נולדים ומתפתחים בתוך הדעת, ברצון לקבל שלנו בלבד. זאת אומרת, מתפתח בנו חוש "מה טוב לי, מה טוב לי", ואני בודק בכל המציאות שנפתחה לפניי מה טוב לי, כך אני מתפתח וחי.

במידת ההתפתחות הזאת, יש דרגות, דומם, צומח, חי ובני אדם, מדבר. לכול אחד מהם יש רצון לקבל משלו, בדרגה שלו, דומם קטן, צומח, חי ומדבר, ולפי הרצון לקבל הזה הם תופסים מציאות מה שיכולים לתפוס, מה שיכולים לגלות בתוך הרצון לקבל. הדרגה האחרונה שנקראת "אדם", יש בה גם אפשרות ללכת עוד יותר גבוה, להתחיל להרגיש את הטבע של העולם העליון, טבע הבורא שנקרא "השפעה". הוא מנוגד לטבע של התחתונים, של הרצון לקבל, אבל מפני שדרגת האדם כוללת בתוכה גם רצון להשפיע שנקרא "הנקודה שבלב", הנקודה הזו, הרצון הקטן הזה יכול להתפתח ולהראות לאדם, להביא לאדם את ההרגשה מה זה נקרא להתקיים בהשפעה כמו הבורא, ולא בקבלה כמו דומם, צומח וחי.

היצורים האלה, שיש להם שני כוחות, כי כך נולדים וכך קיימים, יש בהם גם רצון לקבל וגם נקודה מהרצון להשפיע. הם יכולים לפתח את נקודת הרצון להשפיע עוד ועוד עד שהנקודה הזאת מתחילה להיות בהם חשובה מאוד ומתחילים להגיע למצבים, לתכונות, לקהלים, לכאלו אמצעים, שהם מתחילים לפתח את הנקודה הזאת בצורה מטרתית, "את זה אני רוצה לפתח דווקא". כך אנחנו רואים שהאנשים האלה מגיעים לחכמת הקבלה, כי היא האמצעי, היא השיטה, התורה להתפתחות כוח ההשפעה שהאנשים המיוחדים האלה רוצים לפתח בהם. האנשים שכבר נמצאים בזה מתחילים לדון, איך מפתחים את הרצון להשפיע הזה שנקרא "חלק א-לוה ממעל", שזו תכונת הבורא שנמצאת בכל אחד מאיתנו, אבל רק נקודה אחת, איך מפתחים אותה ומחפשים.

מגיעה חכמת הקבלה שכתבו לנו אותם האנשים שכבר בדקו, ראו ופיתחו את השיטה הזאת, גילו ומשכו אותה מתוך הטבע, למעלה מהטבע, והם מביאים לנו ומספרים לנו איך עושים את זה. על ידי איזה פעולות פיזיות, על ידי איזה לימוד, על ידי איזה הרגלים, איזה סדר בחיים, יחסים בינינו, בתוך המשפחה, בין החברים, בלימוד, עם הכוח העליון. אנחנו יכולים לסדר לעצמנו את כל אותם האמצעים שיגדילו את הנקודה שבלב, אם יש באדם, כי לא בכולם היא מתעוררות, אבל אם יש כאלו כמה אלפים מסך כול המיליונים שרוצים להגיע לעל מנת להשפיע, להזדהות עם הבורא, להיות כמוהו, להבין מה זה נקרא לחיות במרחב של השפעה ולא במרחב של קבלה, אז האנשים האלו מתחילים להתחבר ביניהם לפי המלצת המקובלים לקבוצות, לעשיריות וכך הם מתקדמים.

אנחנו ארגנו קבוצה גדולה, טובה, יפה, קבוצה שכבר מתקדמת, לומדת בשלבים איך צריכים להתקדם כדי להגיע לתכונת ההשפעה, לתכונת הבורא. כשתכונה זו תתחיל להתעורר בנו, נתחיל לגלות בזה את גילוי הבורא, זה ייקרא "גילוי הבורא". תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, כשהיא תתחיל להתגלות בנו אנחנו נקרא לזה "זה גילוי הבורא, זה הבורא שמתעורר בנו".

נמשיך גם היום. מתחילים את היום תמיד מזה שאנחנו מדברים על השיטה, מדברים על האמצעים איך אנחנו יכולים לגלות את תכונות הבורא, למשוך אותן לתוכנו. הנקודה שישנה בכל אחד מאיתנו, הנקודה שבלב, חלק א-לוה ממעל, ממנה תתפתח ממש תכונת הבורא. בקיצור, אנחנו מגדלים את הבורא בנו, כוח ההשפעה, כוח החיבור, כוח הנתינה.

קריין: קטע מס' 31 מאת הרב"ש.

"ענין תפלה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע."

זאת אומרת, שאני מגלה את עצמי שאני לא מוכן לתפילה, לא מוכן לבקשה, לא מוכן להשפעה, לא מוכן לחיבור, ואז אני צריך להכין את עצמי לזה. כי אני מלכתחילה רק בהמה, רק רוצה להתקיים כמו כל בני האדם וכל החיות, כי בזה האדם לא שונה מהחי. ואם כבר אנחנו רוצים לגלות את הנקודה שבלב שלנו, שהיא חלק א-לוה ממעל, שהיא תכונת ההשפעה, אז אנחנו צריכים להקדיש לזה הרבה כוחות ו"איש את רעהו יעזורו" בבניית הקבוצה. איך אנחנו מגדילים את כוח ההשפעה שבנו, במי שהוא נמצא, כי בו נמצאת טיפת זרע, ואנחנו יכולים מזה לגדל את הכוח הזה ממש במלואו, שזה ייקרא "הנשמה שבנו". "והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'"." להשתוות הצורה עם הבורא, זה נקרא "דבקות". הבורא לא מתגלה שהוא נמצא באיזה מקום ואני מתקרב אליו. אני צריך להרגיש בפנים, את התכונה הזאת, כמו שאני מרגיש את התכונה שלי ש"אני רוצה". אז אני רוצה לקבל ואני רוצה להשפיע. התכונות האלה מתגלות בתוך האדם. אלא כשאנחנו מרגישים, זה קרוב לי או רחוק לי, מדובר על זה שאני חש שאני רוצה כך להיות או לא. האם אני רוצה שתכונת ההשפעה תשלוט בי או לא. "והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד." ואני צריך להבין שאת כל הדברים האלה הבורא הכין לי, גם את העבודה באגו שלי, גם העבודה למעלה מהאגו שלי. זאת אומרת גם כוח הקבלה, גם כוח ההשפעה, הכול מגיע אלי מהבורא. ורק בזכות זה שהוא הכין לי, אני יכול להתקדם. ואני לא יכול בלי דעת ללכת למעלה מהדעת. האגו גם עוזר לי לראות איפה אני נמצא. אני קם, אני לא רוצה כלום, אני כן רוצה משהו, הכול אני מכוון על ידי הרצון האגואיסטי שלי גם כן. אז הנקודה שבלב מכוונת גם את האגו, הרצון לקבל שלי, איך ללכת. יש ביניהם קשר מיוחד. אני צריך לשמור גם על זה וגם על זה. "היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך. ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"."

(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

מעניין איך שזה קורה. אני מרגיש שזה מנוגד לי, שאני לא רוצה בשום צורה שהיא, לא רוצה, לא רוצה, לא להתחבר, לא ללמוד, לא לעשות שום פעולת השפעה, לימוד, הפצה, קשר עם החברים, לא רוצה. לא רוצה להיות קשור לכל האמצעים שיכולים לקרב אותי לבורא.

ונעשית ההתנגדות הזאת, יותר ויותר ברורה מפעם לפעם. וכל פעם אני צריך לראות את עצמי איך אני דווקא עושה הפוך. אני לא רוצה בפנים ואני מצייר לעצמי בדיוק איפה זה נמצא, בתוך הרצון לקבל שלי, שאני לא רוצה את זה בפנים, ומבחוץ אני כן חייב לעשות את ההיפך ואני מבצע. ואין לי לזה שום נטייה ושום הכרחיות, אף אחד לא מחייב אותי, אלא אני בעצמי משתדל למצוא כוחות איך לעשות משהו בעל מנת להשפיע, למעלה מדעתי.

וכאן אנחנו מתחילים לראות איפה יש מעבר מבתוך הדעת, בתוך הרצון אל למעלה מהדעת, למעלה מהרצון. והמעבר הזה הוא בדיוק המעבר בין הגשמיות לרוחניות. וכל הרוחניות בנויה למעלה מהדעת, למעלה מהרצון שלי הרגיל.

קריין: קטע מס' 31 מאת הרב"ש.

"ענין תפלה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע. והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד. היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך. ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"."

(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

שאלה: תיארת קודם קשר מיוחד בין הנקודה שבלב לבין הרצון לקבל. אפשר קצת להרחיב על הקשר הזה?

נקודה שבלב ורצון לקבל? הרצון לקבל זה הלב, והרצון להשפיע זו הנקודה שבלב. חלק א-לוה ממעל זו הנקודה שבלב. ומה שהבורא ברא לא כחלק ממנו אלא שהוא ברא מחוצה לו, זה הלב. זאת אומרת, הלב שלנו זה רצון לקבל, אותו ברא הבורא. הלב בעצם נקרא "כל הבריאה", כי כל מה שיש, דומם, צומח, חי, מדבר, כל מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים בתוך הרצון שלנו, זה נקרא "לב". ויש בתוך הלב, נקודה שבלב, היא ישנה בכל אדם ואדם. רק שהיא יכולה להיות בהסתרה, שעדיין אדם לא מרגיש אותה ואז הוא לא מרגיש שום דבר כנטייה לגילוי הבורא. ויכולה הנקודה הזאת כבר להתגלות. כמו שכותב בעל הסולם, "להראות פעולתה".

ובהתאם לזה אדם מתעורר. כשהוא מתעורר בנקודה שבלב זה מפני שהחלק א-לוה ממעל שיש בו את תכונת ההשפעה, רוצה לגלות. הוא רוצה לגלות רוחניות, הוא לא רוצה השפעה, הוא לא רוצה אהבה, הוא רוצה לגלות את הרוחניות, כי הנקודה היא בצורה מאוד מאוד התחלתית בגילוי שלה. ואז יש לו נטייה. נטייה, הוא רוצה לדעת מאיפה אני, מה אני, מי מנהל אותי, איך נולדתי, בשביל מה אני קיים, כל הדברים שמדברים עליו, על קיומו.

והשאלות האלה הן עדיין לא מתנגדות לרצון לקבל הכללי שזה הלב שלו. והנקודה שבלב כאילו הולכת יחד עם הלב. זאת אומרת, יש לו רצון עוד יותר גבוה לדעת, להבין, להרגיש מי אני, מה אני, בשביל מה וכן הלאה. ואז האדם עובר בזה דרך כל מיני אמצעים, דרך תורות למיניהן, מיסטיקות, דרך תורות פסיכולוגיות למיניהן, דתות וכן הלאה, עד שהוא מגיע לשאלה שהוא צריך לדעת, להשיג. לא סתם להיות בפעולות של איזו דת, באיזה אמצעים. אלא הוא רוצה להתקשר, לדעת, לאותו כוח עליון "מאיפה אני", "מה אני", "באתי מאיזה כוכב, באתי מאיזה גלקסיה? מאיפה ולמה ולאן".

וכשהוא מתחיל לשאול, אז הוא מתקרב, מתקרב יותר ויותר עד שמגלה את חכמת הקבלה. יכול להיות שהוא מגלה אותה בחיים האלו, יכול להיות שיצטרך לעשות עוד כמה גלגולים. ובסופו של דבר הוא מגיע לזה.

השאלות האלה גם מגיעות אלינו בילדות. דווקא ילדים קטנים מרגישים במשהו את השאלות האלה, אחר כך אנחנו מתחילים לשכוח אותן על ידי כל מיני נטיות אחרות, למין, לכל מיני משחקים, וכך זה נשכח. אז הנקודה שבלב נמצאת בכל אחד ואחד. אם אדם לא יכול לטשטש אותה במשך החיים שלו, היא מתגלה ויותר ויותר דורשת ממנו להכיר את הא-לוהות כי זה המקור של הקיום שלו גם הגשמי וגם הרוחני. ואז הוא עושה כל מיני פעולות כדי להתקרב לפתרון, כי זה אוכל אותו. וכך מתקדם לחכמת הקבלה ומוכן ללכת לזה.

אבל בכל זאת יש כאן עוד מכשול גדול מאוד. מה שהוא רוצה לגלות, הוא רוצה לגלות את הנקודה הזאת, את מקור החיים שלו, מקור הקיום שלו, מקור הקיום של כל העולם, הוא רוצה לגלות את זה בתוך הדעת. לדעת את זה, להבין, להרגיש כמו שהוא רגיל לעשות בחיים שלו, בחושים שלו והוא רואה שזה אי אפשר.

וכאן הוא מגיע למצב ששואל, מה אני אעשה? והוא נכנס לחכמת הקבלה ומתחיל ללמוד, מתפעל מכל זה אבל לאט לאט הוא מתחיל לראות שלא הולך לו, כי כאן דורשים איזה תנאי שהוא לא מסוגל לעכל אותו שנקרא "אמונה למעלה מהדעת". מה זאת אומרת? שאם אתה רוצה לפתח הרגשה למציאות למעלה מהרצון לקבל שלך, איך שבאמת כוח הרוחניות קיים סביב המציאות שלנו, העולם שלנו, כוח עליון מהעולם שלנו, אז אתה צריך להתעלות אליו, אתה צריך לקבל את התכונה שלו כדי להתחיל להרגיש אותו, לחקור אותו. נכון, חכמת הקבלה היא כולה בנויה כדי לגלות את הכוח העליון ולהרגיש אותו, לחקור אותו ולהתקרב אליו, להבין, אבל בשביל זה אתה צריך להיות בתכונות של אותו כוח עליון. הכוח העליון הזה הוא כוח הפוך ממך, הוא כוח נתינה, השפעה, ואתה כוח קבלה, הפוך, לכן אתה לא יכול להרגיש אותו, להבין אותו, אפילו לזהות שהוא קיים. אתה מרגיש שהוא קיים כנראה לפי איזה סימנים, אבל לא שאותו בעצמו אתה מגלה ומרגיש.

איך לעשות את זה שאתה תרגיש אותו, שאז תוכל לחקור ולדעת מאיפה מקור החיים שלך, למה אתה חי, בשביל מה, לשם מה? חכמת הקבלה קודם כל מביאה אותנו להיכרות עם אותו כוח העליון, לא לספר לנו עליו שהוא אי שם קיים, מי יודע איפה, כי אומרים לנו שאין מרחב, אין מרחקים, אין כלום, זה רק עניין של קרבה או ריחוק בתכונות שלנו. אז איך אני יכול לקרב לעצמי מושג של כוח עליון.

אז מסבירים לנו שהמושג הזה הוא מושג של השפעה, כוח השפעה הפוך ממני. איך אני יכול להתקרב אליו? אומרים לי אפשר להתקרב אבל רק בתנאי שאתה בעולם שלנו בונה מערכת קשר עם אנשים כמוך, יותר טוב אם תבנה עשירייה. כי אם בעשירייה כולכם רוצים, כל אחד לצאת מעצמו ולהתקשר לאנשים כמוך, אתם מקבלים דוגמה זה מזה, חיזוק זה מזה, השפעה הדדית זה מזה, ואז אתם יכולים בצורה כזאת ליצור את הכוח המשותף ביניכם, כוח השפעה הדדית. אמנם הוא עדיין כוח גשמי, זה עדיין לא כוח השפעה, אבל הנטייה היא תהיה מחוברת, משותפת של כולכם יחד, והיא תשפיע על הכוח העליון שהוא יתקשר, יתקרב אליכם. זה דבר אחד.

דבר שני וזה העיקר, שבתוך עשירייה, בתוך החיים שלך, תנסה להתנהג לא בתוך הרצון לקבל שלך אלא בהפוך מהרצון שלך, שזה מאוד קשה. לאנשים האלה שהם מתקרבים לרוחניות יש להם רצון לקבל מאוד מאוד אכזרי, מאוד כבד, מאוד גדול, כמו שכתוב "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". לכן קשה להם מאוד לתאר מה זה נקרא להיות למעלה מהרצון שלהם, כי חוץ מהרצון שלי אין לי כלום, אין לי שום דבר, איך יכול להיות שאני אתפטר מהרצון, שאני אהיה נגד הרצון, שאני לא אהיה הגיוני, לא לוגי, לא שכלי? כולו אני, כל החיים שלי אני התנהגתי לפי הכלים האלו, ופתאום אני הולך בלי שכל, בלי דעת, איך? אז אומרת חכמת הקבלה, לא בלי שכל ולא בלי דעת, אלא למעלה מהשכל ולמעלה מהדעת. אתה משאיר את השכל והדעת שלך, לא מוחק אותם, אתה רק עושה תמיד ההפך, בניגוד לזה, למעלה מזה, בלשמור אותם.

לכן כל מי שהולך למעלה מהדעת הוא גורם לזה שהדעת שלו, השכל שלו יגדלו עוד יותר. ועל פני שכל ודעת שגדלים הוא צריך לעשות פעולות למעלה מהדעת. לכן הוא יהיה עוד יותר חכם גם גשמי ועוד יכנס יותר לרוחניות, וכך יגדל בדעת, למעלה מהדעת, בדעת, למעלה מהדעת. לכן אנחנו לא מבטלים את הדעת שלנו כמו שעושים את זה אנשים דתיים למיניהם או אלו שייכים לכל מיני אמונות. בחכמת הקבלה זה ההפך בהכול, אנחנו משאירים את הדעת והולכים באמונה למעלה מהדעת ולא למטה מהדעת. אני לא עושה מעצמי כאילו שאני לא מבין, לא מרגיש ולא אכפת לי עם עיניים עצומות, אני הולך עם עיניים עצומות למעלה מדעתי. את זה עוד נצטרך להסביר ולהרחיב עד שזה יכנס לתוך ההבנה וההרגשה שלנו ונוכל ממש להתקיים בזה.

אבל לאט לאט זה חודר ואנחנו כך מגיעים לגבול הזה שאנחנו יכולים מתוך הדעת לעלות ללמעלה מהדעת. כשנעשה כך כמה פעמים כאלו, אנחנו כבר נרגיש איפה המדרגה בתוך הדעת, איפה המדרגה למעלה מהדעת, ובצורה כזאת נתחיל לעלות במדרגות. כל פעם תהיה לנו דעת ולמעלה מהדעת, נעלה מעליה, ושוב מה שרכשנו בלמעלה מהדעת יהפוך להיות לדעת, ואנחנו נצטרך לעלות למעלה ממנה בלמעלה מהדעת. כך זו דרכנו.

עד שאנחנו יותר ויותר נרגיש איך אנחנו מכירים את הבורא, איך אנחנו מרגישים אותו, איך אנחנו נעשים בפעולות שלנו דומים לו, כמוהו, וכך נתקדם יותר ויותר לטבע שלו. נתחיל להרגיש את העולם הרוחני, זאת אומרת את פעולות ההשפעה, וכתוצאה מהן, וזה העולם הרוחני, העולם הנצחי, למעלה מזמן, מקום ותנועות, למעלה מכל ההגבלות שיש לנו בתוך הדעת, ואז נהיה "בני העולם הבא". לזה אנחנו רוצים להגיע. לזה כל האנושות צריכה להגיע, ואנחנו החלק המקדם את כל העניין.

מה שאני רוצה שוב להזכיר לכם. ברגע שאני מתעורר או מהשינה, או מתעורר באמצע היום מכל מיני העסקים שהיו לי, ואני רוצה להתקדם לרוחניות, אני מתחיל להבין שעכשיו אני נמצא בתוך הדעת. איך אני עולה למעלה מהמצב הזה ללמעלה מהדעת? אני צריך לחשוב איך אני נמצא בהשפעה, איך אני נמצא בנתינה, איך אני נמצא ההפך מהגשמיות, איך אני נמצא במקום "אני" בתוך העשירייה, בלהשפיע להם, בלחזק אותם. ובצורה כזאת אנחנו כל פעם נתעלה יותר ויותר.

שאלה: אנחנו מקבלים את הדבר הזה שנקרא "למעלה מהדעת". האם הרצון הזה הוא מלכתחילה נמצא בנו, מתעורר בנו כצורך לאמונה, או שאנחנו מתחברים לעשירייה ושם מגלים את הצורך?

הנטייה לעלות למעלה מהדעת מתגלה בתוך האדם לאט לאט, היא יכולה להתגלות בו במשך הרבה שנים. אני מכיר אנשים שהיו בלימוד חכמת הקבלה ובעשר השנים הראשונות הם רצו רק לדעת מה כתוב, "תלמוד עשר הספירות" זה העיקר, שם כל חכמת הקבלה. ובמידה שאני מכיר, יודע את "תלמוד עשר הספירות", כמו איזה ספר בבית ספר או באוניברסיטה, לפי זה אני מרגיש את עצמי שאני נכנס לחכמת הקבלה. וכך הם למדו.

אחרי זה לאט לאט, הם התחילו לגלות שזה לא נותן להם מה שהם רוצים. שהידיעה הזאת שהם שם רכשו זאת ידיעה מלאכותית. אז מה בזה שהם לומדים? כך אפשר ללמוד כל חכמה שבעולם הזה. ואז הם הבינו שהם צריכים יותר מזה. אז הם מתחילים לשמוע, להרגיש, שכנראה הדרך להכיר את הבורא זה בכל זאת דרך החיבור, בכל זאת דרך החברה. בעשר השנים הראשונות הם זלזלו בזה, הם לא יכלו להסכים עם זה, לא להרגיש את זה, זה לא קיים. "מה זה אנחנו לומדים סוציאליזם, אנחנו קומוניסטים, אנחנו רוצים להיות כמו מרקס, רוצים לבנות איזה כפר מיוחד מכל האנושות"?

אחר כך הם מתחילים להבין, שאם הבורא הוא כוח אחד, אז כנראה שאנחנו כדי להידמות לבורא צריכים להיות גם כן ככוח אחד, ולכן הוא שבר אותנו ואנחנו צריכים להתחבר. אז עוד שנים הוא עובד על זה שהוא נכנס לקבוצה, בונה את הקבוצה, עד שבקבוצה הוא עובר כל מיני מצבים, מלא רוצה לכן רוצה ואולי ככה ואולי אחרת.

עד שהוא מגיע למצב שהוא מתחיל להבין שכנראה שלהתקרב לבורא, להיות כמו בורא כדי להרגיש את הבורא, הוא חייב את תכונת ההשפעה. שבתכונת ההשפעה הוא יתקרב לבני אדם, זאת כנראה השיטה, האמצעי. לכן הבורא ברא אדם אחד ושבר אותו להרבה חלקים, לפיקסלים. שהפיקסלים האלה יוכלו בעצמם להתחבר להתחבר בחזרה, ועד כמה שהם מתחברים בחזרה לצורת אדם אחד, הם בזה מרגישים יותר ויותר את הבורא.

אז הוא מתחיל להתקרב לעניין הזה. זה לוקח הרבה שנים עד שהוא בונה את זה ועושה את זה. הוא מתחיל להרגיש שההפצה היא מאוד חשובה בזה, כי בזה הוא בונה קרבה לאנשים אחרים והם מעוררים אותו. ובזה לאט לאט הוא מפתח את הרגש שלו שמתחיל לשמוע שיש עניין למעלה מהדעת. לפני זה ואני זוכר את זה על עצמי, זה היה לגמרי לגמרי מנותק. זה משהו שסתם אומרים כמה מילים, איזו מנטרה, "אמונה למעלה מהדעת", "אמונה למעלה מהדעת", אז מה? אומרים "בינה למעלה ממלכות", "בינה למעלה ממלכות", מה זה? "כוח השפעה למעלה מקבלה", "השפעה למעלה מקבלה". אני לא מרגיש, אין לי בפנים את התבנית הזאת, המודל הזה, הוא לא קיים בי.

ואז מתחיל להיות שלב שאני מתחיל לחפש, אז איך אני בונה בתוכי את המודל הזה, אמונה למעלה מהדעת. ואז על זה אנחנו מדברים בזמן האחרון, ש"דעת" נקרא מה שאני מרגיש, נגיד שאני קם בבוקר ואני לא רוצה כלום, שום דבר, כמו חיה, כמו בהמה, ואני מתחיל לזכור איך אני יכול בכל זאת להגיע למצב של אמונה למעלה מהדעת.

מה זאת אומרת? שאני אעשה פעולת השפעה למעלה מפעולת קבלה. אני לא רוצה לקום, אבל אני קם כדי לחזק את החברים, כדי לחזק את הבורא. אם אני סתם קם, אז אני יכול לקום כמו מאיזו מטרה חיצונה, מאיזו מטרה גשמית, כמו בצבא. אומרים "לקום" אני קם, למה? אחרת אני אקבל מכות. כאן אני צריך לתת לעצמי מכות, שאם אני לא אקום אני אתרחק מהרוחניות ואני רוצה להתקרב.

ואז אני מתחיל לעבוד כבר עם עצמי ואף אחד לא מחייב, עד שאני מקבל בתוכי ערך השפעה למעלה מערך קבלה. ערך פעולה רוחנית שאני עכשיו צריך לבצע יותר מהמנוחה הגשמית, וכך אני מתקרב ומתקרב לאמונה למעלה מהדעת. זה לא עניין שאני אעשה איזו פעולה, אלא שאבדוק בתוכי כמה שאני צריך להתגבר על עצמי כדי לבצע את הפעולה הזאת. בזה אני מברר את תכונת הבורא עד כמה שהיא נמצאת בי או עוד לא, לעומת התכונה שלי שהוא ברא מלכתחילה. עד כמה שתכונת ההשפעה יכולה להיות למעלה מתכונת הקבלה.

אם אני אעשה כמה פעמים באמת כאלו התגברויות על עצמי, ובמקום פעולה גשמית אני אעשה פעולה שאני לא רוצה לעשות, פעולה רוחנית, אז על ידי זה אני אתחיל להבין מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", "השפעה למעלה מהקבלה", איך אני יוצא מהרצון לקבל שלי ועולה לרצון להשפיע. אז אני אתחיל לראות שכאן זאת הדרגה של הרצון לקבל שלי, ולמעלה ממנה דרגה של הרצון להשפיע, ואיך אני עולה מדרגה לדרגה, ממדרגה למדרגה בסולם. וכך אני כל פעם יכול לבדוק את עצמי ולעלות.

וזאת העבודה שלנו, על זה אנחנו עכשיו מדברים, במצב הזה בעצם אנחנו נמצאים אתכם. היא עבודה מאוד חשובה, כי זאת כניסה לרוחניות. שאנחנו לא עוזבים את העולם הזה, אנחנו כל הזמן עומדים על הדעת שלנו, על השכל ורגש, וכל פעם רוצים להתעלות למעלה ממנו, למרות השכל ולמרות הרגש. ולכן אצלנו רוחניות וגשמיות הן סמוכות, רוחניות למטה וגשמיות למעלה. וכך אני כל פעם בונה.

ואחר כך כשאני השגתי רוחניות, כבר הגשמיות שלי עולה לרוחניות ואני צריך לבנות את המדרגה הבאה למעלה מהדעת. ואחר כך שוב הגשמיות עולה והרוחניות עוד יותר עולה. זה נקרא "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו", וכך אנחנו עולים. לכן אנחנו לא מתנתקים מהעולם הזה, כל המציאות קיימת וחיה, רק אנחנו על פניה רוכשים את השיטה איך להתייחס למציאות בצורת השפעה כמו הבורא. ואז בזה אנחנו יותר ויותר ויותר, איפה שאנחנו הולכים למעלה מהדעת מכירים את תכונות הבורא עוד ועוד ועוד.

עד שמתחילים להרגיש בזה כבר עביות מספקת והשפעה מספקת. ואז יש לנו כבר כלי עם רצון לקבל, ורצון להשפיע בפנים ששם יש צמצום, מסך, אור חוזר. ואנחנו עוברים את כל השלבים של אמונה למעלה מהדעת, שכוח הבינה תמיד נמצא למעלה מכוח המלכות. וזאת ההתקדמות שלנו.

יש כאן הרבה שאלות, אני מאוד מרוצה שכולכם שואלים, זה טוב. אבל תדעו שלאט לאט זה צריך להתגלות ובכל אחד לפי הדרגה שלו, לפי המצב שלו. אנחנו לא נעזוב אף אחד בדרך, אנחנו נתקדם כך שכולנו ניכנס להרגשת הבורא ולראיית העולם העליון, גם גברים וגם נשים, זה פתוח בזמננו לכולם. בסך הכול באבולוציה הכללית של האנושות אנחנו הגענו למצב שלכולם זה פתוח, כולנו מוזמנים.

שאלה: ההסברים שלך הם מדהימים, אבל אם אנחנו יצורים חושבים, איך אנחנו יכולים לעבוד בלי לרצות להבין ואיך לא ליצור התבלבלות בין מעל לדעת וניסיון להבין?

אנחנו רוצים להבין. אני נראה לך אדם שלא רוצה להבין? אני רוצה להבין את הכול. אני רוצה לתפוס, להכיר ולהבין את הבורא. אני רוצה להיות כמוהו. לכן כתוב, "שובה ישראל עד ה' א-לוהיך", זאת אומרת מי שמשתוקק לבורא, "עד ה' א-לוהיך" ממש.

אנחנו משיגים את הכול. אם אני מגיע בהשתוות הצורה לבורא, אני מבין, מרגיש ונמצא בדרגה שלו. אני נעשה בשיתוף, חבר, שותף עם הבורא. אנחנו מבינים את הכול. בסופו של דבר נפתח לנו הכול, מובטח לנו הכול.

הרצון לקבל שלי יהיה ממומש לגמרי רק בתנאי שהוא יהיה בעל מנת להשפיע כי אז הוא סגור. הרצון לקבל לעצמו הוא מאוד קטן, מה אני רוצה לעצמי? לאכול, לשתות, לישון, כל מיני דברים קטנטנים כאלה. זה רצון לקבל שאם אני חושב רק על עצמי, אני סוגר את עצמי במסגרת שנקראת "העולם הזה".

למה אנחנו לא רואים את העולם הרוחני, לא מרגישים את העולם הרוחני, אלא אנחנו נמצאים רק בעולם הקטן, העגול הזה? הרצון שלנו קטן כי הוא כולו סגור בתוך עצמו. אני רוצה רק את עצמי. מה זה? אז אני בהמה.

אדם זה נקרא "דומה לבורא", שאני צריך להידמות לו. ולהידמות זה רק אם אני מתרחב. איך אני עושה את הפלישה הזאת מחוצה לרצון לקבל שלי? זה רק על מנת להשפיע. הרצון לקבל שלי גדל אבל בכוונה על מנת להשפיע, אחרת הוא לא יכול לגדול כי הוא נמצא בדרגת החי. דומם, צומח וחי, אלה שלוש הדרגות שיש לנו על פני העולם הזה. דרגת המדבר אין בעולם הזה. אנחנו קוראים כך לבני אדם אבל בעצם אנחנו חיות, וכדי להיות יותר מזה אנחנו צריכים רק לתפוס את תכונות הבורא ואת זה חכמת הקבלה מלמדת אותנו.

לכן אמונה למעלה מהדעת זה האמצעי לעלות לדרגת הבורא. למה למעלה מהדעת? כי כלפינו שאנחנו כולנו אגואיסטים, האגו שלנו יגדל יותר ויותר, וכל פעם על ידי האגו הגדל אנחנו נתעלה למעלה ממנו ונרצה להיות עוד יותר למעלה, עוד יותר למעלה, בהשפעה, אבל על פני הקבלה. ולכן אנחנו גם נדע יותר בתוך האגו שלנו, אנחנו נהיה יותר חכמים, יותר מבינים, אנחנו לא מוותרים על זה, ההפך, אנחנו נהיה יותר חכמים, אנחנו נראה את כל המציאות, את כל העולמות למעלה מכל העולמות, למעלה מכל הגלקסיות האלה. כל העולם שלנו זה סך הכול גרגיר קטן לעומת מה שיש ומה שאנחנו נגלה. אנחנו רק צריכים ללכת עם הכלים שמוכנים לתפוס את כל המציאות הכללית, כולה שלמה. זה מה שלפנינו.

וזו חכמה, זה מדע, לא דורשים מאיתנו כלום להאמין. אמונה זה נקרא "כוח השפעה" למעלה מכוח הדעת שיש בנו, כוח הקבלה. אם אנחנו רוכשים את הכוח השני שבטבע, חוץ מכוח הקבלה שכך נולדים בו, ורוכשים כוח השפעה שזה הכוח העליון מאיתנו שמוליד אותנו, אז אנחנו מצטיידים בשני הכוחות האלו ואז אנחנו ממש מגלים את הכול. אין גבול למה שאנחנו יכולים לגלות, להבין ולהרגיש.

שאלה: אמרת שכדי להגיע לתכונת הבורא, לתכונת ההשפעה, אנחנו צריכים להגיע למדרגה של אמונה למעלה מהדעת, אבל מה אנחנו יכולים בתור נבראים לתת לבורא?

אנחנו נותנים לבורא כמו שאנחנו נותנים להורים שלנו, את זה שאנחנו טובים. לא צריכים לתת יותר מזה, כי מי שמוליד אותך הוא רוצה לראות אותך מוצלח. ולכן זה מה שאנחנו צריכים, להיראות בעיניו מוצלחים. מוצלחים זה להיות דומים לו כי הוא הכוח העליון, הכוח המושלם, ולכן כמה שאנחנו רוצים להיות כמוהו בזה אנחנו עושים לו נחת רוח.

שאלה: אנחנו בעשירייה מנסים לבנות את מערכת העשירייה באמונה למעלה מהדעת אבל אין לנו את הכוח הזה לכן אנחנו מעלים תפילה. האם כשאנו מבקשים בתפילה, החלק הראשון של התפילה זאת הודיה על זה שנתן לנו דעת ואחר כך מתחילים לבקש את האמונה?

כן.

שאלה: איך אני יודע שנכנסתי לתנאים רוחניים? אני נמצא כל הזמן בקונפליקט עם עצמי, האם זה אומר שאני יכול לדעת שנכנסתי לתנאים האלה?

יש לך דברים שאתה רוצה לעשות ויש לך דברים ששייכים לרוחניות, לחיבור, להפצה, ללימוד, לקיום מסגרת ששייכת להתפתחות הרוחנית שלך שאתה לא רוצה לעשות. אז תבדיל בין שניהם ותנסה לעשות דברים ששייכים לרוחניות שאתה לא רוצה לעשות, אלה יהיו בינתיים הפעולות למעלה מהדעת.

שאלה: לגבי הרגשת החיות, כשאנחנו מכנים את הכלי "אמונה מעל הדעת" איך הרגשת החיים משתנה? האם באופן רגעי או הדרגתי אני מתחיל להרגיש את החיים האמתיים באמונה?

כמו תינוק כשהוא גדל, אתה לוקח אותו על הידיים, הוא לא יודע, לא מרגיש, לא מבין, טוב לו ככה על הידיים, הוא מחייך לך מתוך ההרגשה שלו שזה טוב, הוא בוכה מתוך ההרגשה שלו שזה לא טוב לו. כך אנחנו לאט לאט מתחילים להתרגל לכל מיני תופעות רוחניות שבנו, לא מבינים, כן מבינים, מרגישים טוב, מרגישים רע, אבל אנחנו חייבים להרגיש גם טוב וגם רע כדי שבין שניהם יהיו לנו הבחנות.

לא יכולות להיות הבחנות רק ממתוק, צריך להיות גם מר, מלוח וכן הלאה. לא רק מחום צריך להיות גם מקור. קצת מהדברים שהם לא נעימים, אבל גם חייב להיות. לכן אנחנו צריכים לעבור כל מיני מצבים, וכאן תלוי בקבוצה איך אני מזהה מה שטוב לי ומה שרע לי, כי אני בעצמי כל הזמן בודק את עצמי כלפי האגו שלי. אם אני בודק את זה כלפי הקבוצה, זה כבר לא כלפי האגו שלי זה כבר כלפי רוחניות.

אם כך, בואו נבין שהבחנות רוחניות הן רק בתוך קבוצה. אמנם נראה לנו שאנחנו בעצמינו כל אחד ואחד יכול להבין מה זה רוחני טוב, מה זה רוחני רע ואיך לממש אותם, אבל הבירור הוא בתוך העשירייה. אם אני עושה בתוך העשירייה, אני לא טועה. ואם אני עושה בתוך העשירייה ועושה בתוך עצמי, אז כאן יש בדיוק את הכיוון בדעת ובאמונה למעלה מהדעת, כי דעת זה אני ואמונה למעלה מהדעת זה בקבוצה, ואז אני חייב לקיים את הדעת של הקבוצה שזו דעת העליון.

תנסו את זה ותראו איך אתם מתקדמים. זה לא נעים, זה דורש כוחות, אבל אתם יכולים בזה לעזור זה לזה, לחזק זה את זה, ומה שהקבוצה מחליטה אתה תשתדל לקחת על עצמך בכל מקרה מה שיש.

ואני אגיד לך, זה לא פשוט. כל פעם אתה תגיד "אני לא רוצה כל כך", "אין לי כוח", "אין לי בריאות", "יש לי דברים יותר חשובים", "אני חייב, אני כך, אני כך" אבל כאן זו בדיוק נקודת המכשול, שאתה צריך להגיד "מה שלא יהיה אני הולך עם הקבוצה" ובצורה כזאת תתקדם מהר מאוד.

שאלה: המעברים האלה שתיארת בין דעת ללמעלה מהדעת זה 125 מדרגות אחרי רכישת מסך?

זה עדיין לא מסך, אבל זה כבר בהתקרבות למסך, מה שאנחנו צריכים לבצע.

תלמיד: האם אלה 125 המדרגות?

לא, עוד לא, אבל זה בעלייה אליהן.

שאלה: האם אתה יכול לספר במה אתה מתחיל כשאתה מתעורר בנקודה שהרוחניות לא חשובה לך, שהחיבור וההשפעה לא חשובים. במה אתה נתפס ומתחיל לעלות מעל הדעת?

דווקא בזה שאני חייב לעשות את זה. הקבוצה מחכה לי, אני חייב לכולם. ואז אני מעביר את עצמי למגרש של הבורא, לתלמידים, שאני חייב לקום, שאני חייב להכין את עצמי, להתעורר, לעורר את היחס שלי לכולם. אני חייב להכין את השדה הכללי לכל בני ברוך ולכל העולם, שיתעורר ושתהיה לו כבר איזו משענת, איזו כרית, איזה יסוד, שלכולם יהיה יותר קל להתעורר להשפעה, לחיבור. אני מרגיש את עצמי אחראי על זה, וכל אחד מכם יכול אותו דבר לעשות, וזה באמת תלוי בכל אחד.

תלמיד: במה זה שונה מהחייל שקם? גם לו יש אחריות והוא פשוט קם.

לא, את החייל מחייבים לקום ואני צריך לחייב את עצמי. בשביל זה אני צריך לגדל בעיניי את גדלות הבורא כל פעם יותר ויותר.

תלמיד: איך אתה מגדל את גדלות הבורא מנקודת האפס הזו?

על זה אתה תעבוד, ותחפש ותעשה. ואז תראה מה ההבדל בין חייל למקובל.

שאלה: אנחנו דיברנו על הנקודה שבלב, כיצד ניתן לעורר את הנקודה שבלב אצל הפרט במידה והיא עדיין לא התעוררה בו?

אם הפרט מכניס עצמו לתוך הכלל, בזה הוא יכול לעורר את הנקודה שבלב שלו. במידת ההכנעה שלו כלפי הכלל, כלפי העשירייה.

שאלה: לגבי פעולות כנגד הרצון. אנחנו רואים שהעשירייה יום יום משפיעה על האדם, וגורמת לו לעשות פעולות שמלכתחילה הוא לא רוצה. נגיד היום, קמנו כולנו להכנה ב02:30 וככה כבר שבוע. אף אחד מאיתנו לא באמת רוצה לקום ב02:30 אבל כולנו קמים, כי העלנו חשיבות. לגבי הבירור שאנחנו עושים. אתה עכשיו עשית בירור מאוד יפה, למה אתה קם בבוקר, בשביל מה. הרבה פעמים מורגש, שהבירור הזה מתפספס, קמנו, אנחנו בשיעור, ומתחילים. איך לא לפספס את הבירור, האם עשירייה צריכה לעשות את הבירור, או שעל האדם בתוך עצמו לעשות את הבירור?

כשאני מתעורר, אני מיד תופס את עצמי, באיזה מצב אני קם. רוצה לקום, לא רוצה לקום, בשביל מה, למה, מה קורה לי בפנים? קודם כל להרגיש את עצמי מבפנים, ואז מהבפנים הזה, אני רוצה להתעורר. מתוך הדעת שאני מגלה אחרי שהתעוררתי, אני רוצה לעלות את עצמי לאמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, איך אני מתעורר, מתאושש, מחבר את עצמי למידת ההשפעה, למידת ההתחייבות שלי, לדרגת בינה מתוך המלכות, וכך עושים. דברו על זה יחד, ותראו שזה אפשרי.

שאלה: אמרת שאדם צריך להעיר את עצמו ולקחת את עצמו למקום תורה, לקבוצה וללמוד תורה. אם אדם עובר תאונה, נשברו לו כל העצמות או שהתעללו בו ושברו לו את כל העצמות, וברגע שהוא מתעורר הוא חש כזאת עוצמת כאב שהוא מתעלף, הוא לא יכול להחזיק את עוצמת הכאב שהוא חש. מה יש בדרך שלנו, שאנחנו יכולים להחזיק עוצמות כאב בלי להתעלף, לעורר את עצמנו בעוצמות כאב כאלה?

רק להיכנס לקבוצה, אין לך שום אפשרות אחרת, וגם להפצה. שני דברים יש לך, או פנימה לתוך הקבוצה, או החוצה להפצה. ולא להישאר עם מי שאתה, תשכח מעצמך, תתכלל בקבוצה, ותתכלל בהפצה. אבל את עצמך תדלל בשניהם, ואז תעבור את כל הדברים האלה מהר.

שאלה: אמרת להכיר את כוח הבורא, האם זה אומר שאני מכיר את כוח האהבה כלפי החברים שמחוצה לי, או שאני נדבק לחברים?

התבלבלת, אני לא מבין אותך.

תלמיד: אמרת שאנחנו מכירים את כוח הבורא ככוח האהבה וההשפעה, איך זה קורה?

על ידי זה שאני נכלל בקבוצה, ובתוך הקבוצה אני מתחיל להכיר מה זו תכונת ההשפעה, שאני משפיע לחברים, אני מרגיש איך שהם משפיעים זה לזה. מתוך כוח ההשפעה הזה שאני מגלה שיש בינינו, אני מתחיל להכיר את תכונת ההשפעה, שהיא יכולה להיות למעלה מתכונת הקבלה. ואז מתוך זה, כשאני לאט לאט רוכש את התכונה הזאת, מתחיל להכיר שהתכונה הזאת באמת קיימת, באמת קיימת בטבע, מתוך זה אני מתחיל יותר ויותר להתקרב למושג הזה של הבורא.

הבורא בעצמו לא קיים, הוא קיים מתוך זה שאנחנו בונים אותו "אתם עשיתם אותי". מה עשיתם? עשינו בקבוצה, בקשר בינינו, כאלו השפעות, כאלו תכונות, כאלו יחסים, שלהם אנחנו יכולים לקרוא תכונת ההשפעה, תכונת הבינה, תכונה למעלה מהמלכות, למעלה מהאגואים שלנו, וזאת תכונה הבורא. בואו נעשה את הבורא בינינו.

תלמיד: אני פונה לתכונה הזאת, לבורא, שייתן לחברים את תכונת האהבה? למי אני פונה?

אני פונה לחברים ולעצמי, כדי ליישם, כדי לייצב את כוח ההשפעה שבינינו, למעלה מאגו הפרטי של כל אחד ואחד כלפי האחרים. וכך כשכל אחד ואחד מאיתנו מתגבר, ורוצה להיות כלפי הזולת בתכונת השפעה ואהבה, בזה הוא בונה, סך הכול מכול אחד לחברים בעשירייה, את תכונת ההשפעה. ואז מכל תכונות ההשפעה האלו, אנחנו בונים מערכת השפעה שנקראת "שדה אשר ברכו ה". והשדה הזה, הוא בעצם הבורא "בוא וראה" מה שעשית, "אתם עשיתם אותי".

כלפי השדה הזה כולנו עובדים, אליו אנחנו מתפללים, אותו אנחנו מחזיקים, וכל פעם מולידים יותר ויותר, זה נקרא שהבורא נמצא ביננו, לא באף אחד, אלא ביחס בין אחד לכולם. לכן הבורא ברא את הרצון לקבל ושבר אותו, כדי שתהיה לנו אפשרות ביננו, בין החלקים השבורים, לגלות אותו, אחרת לא היינו יכולים לגלות אותו. ככה זה עובד.

תלמיד: השדה הזה הוא שדה של חיבור הנקודות שבלב? דווקא הנקודות שלב?

נגיד שכן. שוב אתה מתבלבל, אתה רוצה להכניס את הכול בפנים. אני מדבר על הרגשה ואתה כל הזמן מושך את זה לאיזה ציור, לאיזה שרטוט. אתה לא רוצה להישאר בתמונה שאני נותן לך, ואתה בונה איזו ארכיטקטורה משלך.

שאלה: האם אנחנו יכולים להיות זכאים לאמונה למעלה מהדעת כשאין לי עוד הרגשה של מסך, צמצום, אור חוזר?

כל זה יבוא, אל תדאג. אתה אתנו הרבה שנים, תמשיך בדרך. אתה מתקדם נכון.

תלמיד: בתור פיזיקאי אני רוצה להגיד שמהתאוריה של גלילאו, התקדמנו לתאוריה של ניוטון, ומשם אנחנו מתקרבים לאיינשטיין. יש כאן איזה מעבר מדרגה נמוכה של פיזיקה, לדרגה יותר גבוהה. עכשיו בכל הקשור לקבלה, האם בחכמת הקבלה, הידע שמתקבל בשכל החיצון, האם ניתן להתייחס אליו כאל מקרה פרטי של אמונה למעלה מהדעת?

לא, זה לא חלק מאמונה למעלה מהדעת, אלא חלק מאמונה בתוך הדעת. עוד נדבר על זה, על הידע בעולם שלנו, לעומת הידע בעולם העליון, וככה זה בכל עולם ועולם. עוד נדבר על זה. זה ידע בתוך הדעת, ואנחנו מדברים על ידע של למעלה מהדעת.

שאלה: אם אנחנו משתתפים בשיעורים, במהלך היום במפגשים עם הכוונה לרכוש את חשיבות החברים, האם זה מביא אותנו לאמונה למעלה מהדעת?

כן, זה מאוד עוזר. ככול שאתה נמצא יותר ויותר בסביבה שמשתוקקת לרוחניות, להשפעה, לגילוי הבורא, בהתאם לזה אתם באמת מתקדמים. ואני מאוד שמח לשמוע שיש הרבה חברים שמשתתפים במשך היום, כמה שהם מסוגלים, בכל מיני אספות כאלו, זה יותר חשוב מלשבת וללמוד לבד. יש כאלה שאוהבים לשבת וללמוד לבד כמו איזה סטודנט. לא, ברוחניות חשוב ללמוד יחד.

שאלה: מעל הדעת נראה כמו סוג של כפיה, שאני כופה על הדעת שלי פעולה שהדעת שלי לא רוצה מלכתחילה, והרי אנחנו אומרים שאין כפיה ברוחניות, אז זה לא ברור לי מה ההבדל בין זה לזה?

אנחנו בונים אמונה למעלה מכוח הקבלה, בינה למעלה מהמלכות. אנחנו יודעים שזה ככה, שזה הפוך, אלו שתי צורות הפוכות ביחס למשהו. זה או לקבל את הבורא בידיעה, בדעת, או לקבל אותו באמונה למעלה מהדעת. אם אני רוצה יותר לדעת את הבורא, אני צריך לעלות אליו באמונה למעלה מהדעת ואחר כך האמונה הזאת הופכת להיות לידיעה. בינה ומלכות, מלכות ובינה, כל הזמן הן מתחלפות.

תלמיד: אז יש כפיה ברוחניות.

כפיה? במה? שהבורא כופה עלינו תנאים שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקיים? ודאי שכן. אבל לא על זה מדברים ברוחניות.

אתה לא יכול להרגיש רוחניות, לקנות רוחניות בכפיה, אלא רק בתוך הרצון. כשאתה תעשה את הרצון שלך כמו רצון הבורא, אז אתה תקנה רוחניות. אבל בכפיה, אתה לא תקבל שום דבר. בכפיה אתה תעשה פעולות, אבל כשעל ידי הכפיה אתה תעשה רצונך כרצונו, אז בתוך הרצון שלך שנעשה כרצון הבורא, אתה תרגיש רוחניות.

זה נקרא ש"מלכות עולה לבינה" וכשהיא נמצאת בבינה אז היא מתחילה לגלות כל מיני דברים רוחניים, ולכן מה שהשיגה בבינה הופך להיות שלה, ואז היא משתוקקת לדרגת בינה יותר עליונה.

שאלה: אם מתגלה לאדם בהרגשה שאין מציאות גרועה יותר מהעולם הזה ונדמה לו שרק בעולם הרוחני יש מציאות של הבורא, איך ניתן להרגיש את חשיבות העולם הזה בעיני הבורא? מהי חשיבות העולם הזה בעיני הבורא?

שזה היסוד שהבורא ברא, שמתוך היסוד הזה אנחנו צריכים כל פעם לעלות. העולם הזה הוא מחסן שבו נמצאים כל הכלים השבורים, ואנחנו צריכים כל פעם ליפול עד העולם הזה, להתכלל עם הכלי השבור עוד יותר תחתון ולעלות, לתקן אותו ולמלא אותו. ושוב ליפול ושוב לעלות. זאת הדרך הרוחנית.

שאלה: כשאנחנו מדברים על זה שהבורא מתגלה בינינו, אנחנו מדברים כמובן על תכונת הבורא, על תכונת ההשפעה והאהבה. כשהתכונה הזאת מתגלה בינינו, איך היא הופכת לאחר מכן לתכונה אישית של כל אחד מאתנו? זה מעניין. והאם התכונה הזאת נשארת כשלנו, אישית?

מה שאתם מרגישים ביניכם כגילוי תכונת הבורא, הופך להיות אחר כך תכונות שלכם. זה כמו שאתה נכנס לכל חברה ואתה נמצא בה, ואתה שומע, מרגיש ורואה איך שהם מתנהגים ולאט לאט אתה נכלל מהם, וגם מקבל את התכונות שלהם. וכך זה יקרה, אל תדאג, זה יהיה טבעי.

תלמיד: מה שמעניין, כשאנחנו מדברים על חיבור, כל אחד מאתנו, דרך הערבות משיג את התכונה הזאת. אבל כשמדברים על אמונה מעל הדעת, כל אחד, אישית, צריך לעבור את המצב?

כל אחד.

תלמיד: זה צריך לעבור דרך ברית, דרך ערבות?

כן, כך יהיה, סבלנות.

שאלה: מה זה כניסה לרוחניות ואיך היא מושגת יחד עם החברים?

"כניסה לעולם העליון" זה נקרא שאני מעלה את עצמי למעלה מהאגו שלי להשפעה, לחיבור. בכל רגע ורגע שאני עושה את זה מעצמי, לקראת העשירייה, לקראת ההשפעה, לקראת ההפצה, לקראת החיבור, זה נקרא שאני עושה איזו גיחה, איזה צעד קטן כלפי הרוחניות.

שאלה: אנחנו מכוונים את עצמינו לקראת ההשפעה לבורא וזה לא נעים. איך להחזיק מעמד? כי כל הפעולות, גם ההפצה, גם השיעור, לא משנה מתי אני מתעורר, אני מתעורר עם רצון לקבל, זה בטוח. איך לכוון את עצמי בכיוון של השפעה? כי זה באמת לא נעים.

אתה תמשיך ותגלה עד כמה שעוד יותר ועוד יותר זה לא נעים עד שאתה תתחיל לראות שאין לך ברירה אלא להתפלל, להתפלל, לבקש מהבורא שייתן לך כוח השפעה. אתה צריך להגיע לתפילה. יש לך דווקא נקודה שבלב חזקה ואתה תוכל לבצע את זה.

שאלה: היום בשיעור ממש מורגש שהורדת לנו משהו חדש לגבי הפרקטיקה בעבודה למעלה מהדעת. אמרת איך לחשוב שאני בהשפעה מרגע הקימה, יש פה הרבה דברים שאולי נחשוב עליהם, ונשמע עוד פעם את השיעור.

אמרת שזה בהרגשה ובגלל זה קשה מאוד להבין מה אני אמור לעשות עכשיו אחרי השיעור הזה, ואני רוצה לממש את זה כמו שצריך. כמשימה קונקרטית, מה היית ממליץ לנו, איך לגשת לזה עוד פעם?

אתם צריכים לקבל את זה מהשיעור, כל אחד אולי ישמע את זה בצורה אחרת שמתאימה לו, ולכן אין לי מה להגיד. דיברנו בכללות על המצב שלנו ואיך אנחנו מהמצב שלנו מגיעים למצב הבא שעומד לפנינו. אז כל אחד נמצא באיזה מצבים אישיים שלו, לכן אולי כדאי עוד פעם לשמוע את השיעור ואחר כך לדבר ביניכם ולהשתדל לממש.

אני יכול להגיד רק דבר אחד, הפעולה צריכה להיות ברורה, שמה שאני נמצא בו עכשיו זה נקרא "דעת", ופעולת ההשפעה קצת יותר ממה שעכשיו נקראת כבר לקראת ה"אמונה למעלה מהדעת", ותהיו בטוחים שאנחנו מתקדמים לזה, אנחנו מתקדמים בכל רגע ורגע.

שאלה: אפשר לומר שבשלב הנוכחי העשירייה היא הבורא בשבילנו?

לא. הבורא זה כוח ההשפעה הכללי שבו נמצאת כל המציאות, והעשירייה שלנו זה עשרה אגואיסטיים שרוצים לקבוע בתוכם את תכונת ההשפעה, שהיא תתכלל בהם, שהיא תתעורר בהם, שהם יגלו את תכונת ההשפעה על פני הרצונות לקבל שבהם. הם לא יהיו ממש בתכונת ההשפעה, הם יבנו את תכונת ההשפעה, "אתם עשיתם אותי" כמו שאומרים, לכן בורא זה נקרא "בוא וראה", שאנחנו בונים את תכונת ההשפעה הזאת בינינו.

אנחנו לא יכולים לגלות אותו מחוצה לנו. אמנם משהו קיים, אבל אנחנו לא יכולים לגלות, אלא רק בכלי שלנו, שאנחנו בונים, שזה כמו גלאי, כמו דיטקטור שבו אנחנו יכולים לגלות את תכונת ההשפעה ולפי זה אנחנו מכירים את הבורא. ועד כמה שתכונת ההשפעה שלנו תהיה יותר ויותר חזקה, אז הבורא יתגלה, כוח השפעה יתגלה יותר ויותר, וכך אנחנו נכיר אותו. אבל לא שזה הוא.

מה שאנחנו בונים, אנחנו בונים בורא, "בוא וראה", ואת כוח ההשפעה הכללי שנמצא מחוצה לזה, אנחנו לא יכולים לגלות בינתיים. אחר כך יש עוד התקדמויות אחרי גמר התיקון שאנחנו גם נדבר פעם על זה וגם נגיע לזה. אל תדאגו, אולי נהיה בצורה אחרת, כבר בדרגות אחרות, במצבים אחרים, אנחנו כבר לא נהיה בצורה כזאת שנרגיש את עצמנו בעולם הזה, אבל גם נגיע לזה.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בצורה נכונה באמונה מעל הדעת, התוצאה של הפעולה הזאת מביאה אותנו לאותה רמה מבחינה רוחנית כמו החברים או להיפך, מדגישה את ההבדל?

לא, אנחנו לא צריכים להיות כמו החברים, אנחנו צריכים להיות איתם יחד רק בתכונה ההדדית בינינו, בהשפעה ההדדית בינינו. כל יתר התכונות שלנו יכולות להישאר איך שהן נמצאות בכל אחד.

שאלה: השינוי מורגש בדעת החדשה?

השינוי מורגש בדעת החדשה, נניח שאתה צודק.

תלמיד: וזה אומר שאין הרגשה בהשפעה?

למה אין הרגשה בהשפעה? אנחנו לא יכולים להרגיש את ההשפעה עצמה, אנחנו מרגישים את מידת ההשפעה שהיא מתרחשת בכלים דקבלה שלנו. אנחנו לא עוזבים את הכלים דקבלה, אמנם אנחנו אומרים שאנחנו מתעלים, מצמצמים, אבל הכול מורגש רק בתוך הכלים שהבורא ברא, ועד כמה שאנחנו נותנים צורה לכלים האלה, את צורת ההשפעה, את סגנון ההשפעה, אבל הם כלים דקבלה והם נשארים כאלו.

אנחנו לא הופכים להיות לא נבראים, אנחנו ממשיכים להיות נבראים, רק נבראים כאלו שיכולים לעשות מעצמם דמות הבורא, את צורת הבורא, זה נקרא "ויהיה שם ה' עליך"¹, רק הצורה, אבל הרצון לקבל נשאר ובו אנחנו קיימים, רק הפעולה שלו, ההדגמה שלו היא דלהשפיע.

שאלה: מה המטרה, המהות, התמצית של מציאות גשמית, לעומת מציאות רוחנית?

כדי שיהיה לנו תמיד יסוד ברצון לקבל שלנו, "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"². כך זה. זה חייב להיות. הנקודה ההתחלתית הזו שממנה אנחנו, היא נקודה מאוד חשובה, היא נותנת לנו קנה מידה, היא נותנת לנו אותה הרמה שכלפיה אנחנו מודדים את כל המציאות.

(סוף השיעור)

---

1. וראו כל-עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך (ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק י')↩

2. בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג, יט)↩