תקציר שיעור צהריים – 14.3.24
ככל שאדם מרגיש את הרצונות והמחשבות שלו, את כל מה שיש לו בלב, כך הוא מרגיש שכל ליבו פונה לה', לבורא.
עד שהאדם מגיע לגמר תיקונו יש בו חלקים גדולים מהלב, מהנפש, שלא מסכימים עם העבודה הזאת, או אולי מסכימים בעלמא אבל לא מסכימים להיות במסירות נפש לבורא.
המצב האידיאלי והטוב ביותר לתפילה הוא כשנתתי הכול ואני רואה שלא הגעתי להידבק בבורא, אז יש לי מקום לתפילה אמיתית. אלה מצבים מיוחדים מאוד שאנחנו מצפים להם ואפילו לא מודעים לכך, אבל בתוך ליבנו אנחנו רוצים להגיע אליהם, רק הם עדיין לא צמחו בנו, החיסרון לכך מספיק, לכן מה שלא עושה השכל עושה הזמן, עלינו רק להמשיך והבורא יסדר לנו את הישועה.
צריך לבקש מהבורא שייתן הרגשה בלבבות האחרים של מה שהייתי רוצה שיהיה בהם.
הלב שלי לא יכול להיכנס לשום לב אחר, להרגיש אותו או להעביר לו משהו, אלא כל מה שנעשה מתוך הלב שלי נעשה דרך הבורא ללבבות האחרים. הבורא הוא במרכז הקשר בינינו ורק דרכו אנחנו יכולים להיות בקשר.
איך אני מתקשר עם החברים שלי בעשירייה דרך הבורא? תבקש שהבורא יחבר ביניכם. אתה יכול גם לבקש להיות מחובר עימהם אבל תראה מהר מאוד שהקשר הזה חיצוני מאוד מאשר מה שמגיע מהבורא.
הבורא צריך להיות בינינו תמיד ובכל מקום, אז יהיה לנו קשר אמיתי.
מה מתווסף להרגשה בינינו כשהבורא מתווסף? במקום הקשר האנושי שבו אתם מרגישים שמחים ומתקרבים זה לזה כשכל אחד מרגיש את רצון החבר, כשאתם עושים זאת דרך הבורא, זו לא התקרבות אלא דבקות פנימית, כשכל ההרגשות והמחשבות מתחברות זו עם זו, מתערבבות נכללות אחת בשנייה, מצב כזה נקרא זיווג.
הקשר הפנימי האיכותי שמבוסס על הקשר הפנימי בין שני חלקי הבריאה נקרא זיווג.
הבורא תמיד נמצא ביניכם והוא הגורם שמחבר ביניכם.
איך נלמד להעביר במילים תפילה לבורא? צריך רק לפתוח את הלב וזהו. מילים לא אומרות כלום. האדם צריך מילים הבורא לא.
חתן הוא מהמילה "נחות", נחות דרגה, שהוא יורד לכלה. יום החתונה הוא יום שהחתן יורד לקראת הכלה כדי לקבל אותה.
שפלות היא מצב שבו האדם מוכן לקבל הגבלות, תרגילים ופעולות כדי להגיע לעשות נחת רוח לבורא. תהיה זו העבודה הכי גרועה, הכי מלוכלכת בחיים, הוא מוכן לקבל אותה בשמחה כדי לעשות נחת רוח לבורא.
היית יכול לתת לנו את כל הידע בבת אחת, אבל אתה נותן לנו אותו לפי הרמה שלנו, למה? כדי שתוכלו לבלוע, כמו שנותנים לתינוק קצת מים, קצת חלב, עד שהוא גדל ויכול לקבל יותר. כך אני איתכם, אין לי אפשרות אחרת.
מה משתנה בתפיסת המציאות של האדם כשהוא נמצא בדבקות עם החברים והבורא? הוא רואה את כל הכלי הרוחני בקשר עם הבורא, ומתקדם למטרת הבריאה.
במצב ירידה האדם צריך מהר ככל האפשר לשיר, לקרוא, להתפלל, לעשות כל מה שאפשר כדי לעלות.
האם בירידה צריך לחפש את הבורא? לא תמצאי אותו שם.
להיות קרוב לחברים זה כמו לראות כוכב נופל, מצד אחד זה משמח מאוד, מצד שני קשה לאחוז בזה, איך לאחוז בהם יותר? לכבד את החברים יותר ויותר.
איך להצליח שבחברה שלנו תהיה יותר נוכחות של שמחה? עליכם לעבוד על זה ולשמוח יותר, לשיר יותר, לדבר יותר על גדלות המטרה, ואז תבוא שמחה.
בשום אופן לא לפחד להיות דוגמה טובה לחברים – לא להסתתר, לא לפחד, לא להתבייש.
הלב שלי בידי הבורא ובניית הלב שלי תלויה במערכת הבורא, איך לחבר את הלב שלי לזרם האהבה? עוד תראה כמה זה מתחבר. בפנים עובר ים של אהבה, נהר של אהבה, ואתה יכול לקבל משם כמה שאתה רוצה, מספיק כדי לתקן את כל הרצונות שלך.
הלב יכול להתקרב לקדושה מכל המצבים, עלינו רק לבקש שהבורא יקרב אותנו אליו יותר.
איך להתכלל לגמרי בעשירייה, איך להתחבר עם לב החברים? תכניס את הלב שלך עוד קצת, ואם זה לא מצליח, תנסה לבכות. צריך לנסות לעבוד עם הלב ואז תתחיל להרגיש מה עליך לעשות. המקום שמוכן לתיקון בלב נמצא בתוך הכאב, בתוך הבקשה, זה ידקור את הלב שלך.
האם התקדמות בענווה בעבודה היא פרופורציונלית לעוצמת המסך שלנו? כן, אחד לאחד.