שיעור צהרים 14.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "שמעתי", עמ' 606,

מאמר ק"ג, "ידבנו לבו"

קריין: בעל הסולם, עמוד 606, "שמעתי", מאמר ק"ג, "ידבנו לבו".

קג. ידבנו לבו

שמעתי עש"ק בראשית תש"ג

"בפסוק "מאת כל איש, אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". זה סוד "חומר תרומה מקודש". זאת אומרת, ע"י מה האדם מגיע לבחינת תרומה, הוא ע"י הקודש.

פירוש, שאם האדם מקדש את עצמו במותר לך, על ידי זה הוא בא לבחינת תרומה, שהוא בחינת שכינה הקדושה, הנקראת "תרומתי". וזה פירוש "מאת כל איש, אשר ידבנו לבו". כל-לבו היינו, שאם נדב כל לבו, אזי הוא זוכה לתרומתי, היינו להתדבק בהשכינה הקדושה.

בפסוק "ביום חתונתו וביום שמחת לבו", חתונתו, הוא ענין נחות דרגה, שהוא בחינת שופלות. שאם האדם מקבל על עצמו לעבוד את ה' בבחינת שופלות, ויחד עם זה יהיה אצלו עבודה זו בשמחה, זהו מדרגה חשובה. ואז הוא נקרא בחינת חתן להשכינה הקדושה."

שאלה: מה זאת אומרת "כל לבו"?

"כל לבו" זה עד כמה הוא מרגיש שזה כל לבו ברצונות, במחשבות. כל מה שיש לו בלב, כך הוא מרגיש שכל ליבו פונה לה', לבורא.

תלמיד: אבל יש לי בלב גם כל מיני דברים שהם לא קשורים לבורא.

זה ברור, ככה זה אצל כל אדם עד שמגיע לגמר תיקונו. אז יש חלקים גדולים מהלב, מהנפש שלא מסכימים עם העבודה הזאת או מסכימים אולי בעלמא אבל לא יכולים בכל זאת להיות בגוף ונפש ממש עם הבורא, במסירות נפש שלא רוצה שום דבר רק למסור את עצמו. יש בזה הרבה מצבים, דרגות.

תלמיד: מה אני נותן לבורא אם זה מה שיש לי בלב?

תפילה. זה המקום האידיאלי הכי טוב לתפילה. אני נתתי הכול ואני רואה שבכל זאת אני לא הגעתי לדבקות, להידבק בבורא, להגיע למצב שאני נמצא, ממש אחד לאחד איתו, ואז יש לי מקום לתפילה אמיתית. אלה מצבים מאוד מאוד מיוחדים שאנחנו מצפים להם, ואולי אפילו לא מודעים לזה אבל בתוך ליבנו זה כבר נמצא, שאנחנו רוצים להגיע לזה, רק עדיין עוד לא צמח בנו מספיק החיסרון לזה. ומה לעשות, מה שלא עושה השכל עושה הזמן, ואז אנחנו צריכים רק להמשיך והבורא יסדר לנו את הישועה.

שאלה: מה זה להידבק בשכינה הקדושה בכל לב?

לא יודע איך להסביר את זה במילים, המילים שלנו חלשות מכדי להסביר, אין בהן כוח רוחני כך שנוכל להגיד ואחרים יוכלו להרגיש. מה גם שזה בא בתרגום ועם כל יתר ההפרעות, אני לא יודע איך להגיד. צריך לבקש מהבורא שהוא ייתן בלבבות האחרים הרגשה של מה שהייתי רוצה שיהיה בהם.

תלמיד: מה זה אומר בלבבות האחרים?

כמו שאנחנו אומרים, מלב ללב. בכל זאת זה עובר דרך הבורא. הלב שלי לא יכול להיכנס לשום לב אחר או להרגיש אותו או להעביר לו משהו, אלא כל מה שנעשה, נעשה מתוך הלב שלי דרך הבורא, אל הלבבות האחרים. הבורא הוא כאילו במרכז הקשר בינינו, ורק דרכו אנחנו יכולים להיות בקשר.

תלמיד: אז איך אני מתקשר עם החברים שלי בעשירייה דרך הבורא?

תבקש שהוא יחבר ביניכם, שיחבר אותך עימהם. אתה יכול גם ככה לבקש להיות מחובר עימהם, אבל אתה תראה מהר מאוד שהקשר הזה הוא יותר חיצוני ממה שמגיע דרך הבורא.

תלמיד: כלומר יש את ההרגשה שלי של החברים ונכון שיהיה גם הבורא בינינו בחיבור שלנו?

כמובן, תמיד ובכל מקום הבורא צריך להיות בינינו, אז יהיה לנו קשר אמיתי.

תלמיד: מה מתווסף? אני מרגיש את לב החברים? אני מרגיש את החיסרון שלהם? מה מתווסף להרגשה הזאת כאשר בינינו מופיע הבורא?

במקום הקשר שיש לכם עכשיו, כשאתם מרגישים בצורה כזאת בהמית איך שאתם קרובים אנושית, שאתם קרובים זה לזה, שמחים, כביכול מתקרבים זה לזה, כל אחד מרגיש את רצון החבר, כזאת מין התקרבות, אז כשאתה עושה את זה דרך הבורא זו לא התקרבות אלא דבקות פנימית, כשכל הרגשה, כל הרגשות, כל המחשבות, הכול מתחבר זה עם זה, מתערבבים, נכללים אחד בחברו, וכזה מצב נקרא "זיווג".

תלמיד: אז זה זיווג עם החברים, או עם הבורא?

עם החברים, עם הבורא, לא חשוב. כלומר הקשר הפנימי האיכותי, שמבוסס על הקשר הפנימי בין שני חלקים של הבריאה, נקרא זיווג.

תלמיד: איך המחשבות שלי מגיעות לכדי זיווג עם החבר, עם רצון החבר? מה זה המצב הזה? איך מתחברים?

ביניכם תמיד נמצא הבורא והוא הגורם המחבר שביניכם.

שאלה: המילים שלנו הן באמת לא מספיקות, ולא תמיד בתפילה אתה יכול להעביר מה שאפשר. איך מלבד במילים להעביר תפילה לבורא?

לא צריך כלום, רק בלב. פתח את הלב וזהו. מילים לא אומרות כלום. אבל האדם צריך גם מילים והבורא לא.

שאלה: למה הוא מתאר את יום החתונה כמצב נחות? זה יום שמח ומיוחד, יחיד ומיוחד.

כי חתן זה מהמושג נחות דרגה, כי הוא יורד לכלה, לכן זה נקרא כך. יום החתונה זה היום שהחתן יורד לכלה כדי לקבל אותה וכך הם מתחילים.

שאלה: כתוב פה על בחינת השפלות, "שאם האדם מקבל על עצמו לעבוד את ה' בבחינת שופלות, ויחד עם זה יהיה אצלו עבודה זו בשמחה, זהו מדרגה חשובה." מה זה בחינת שפלות ואיך אפשר לעבוד בשפלות?

שהוא מוכן לקבל על עצמו כל מיני הגבלות ותרגילים ופעולות רק כדי להגיע לעשיית נחת רוח לבורא. אין עבודה שהוא לא יכול לקבל, אלא לקבל את זה בשמחה. גם אם תהיה עבודה הכי גרועה, הכי מלוכלכת בחיים, הוא מוכן לקבל אותה כדי לעשות נחת רוח לבורא.

שאלה: אם היית רוצה, היית יכול לתת לנו את כל הידע בבת אחת, אבל אני רואה שאתה נותן לנו אותו קצת קצת, בהתאם לרמה שלנו, מה המטרה בזה?

שתוכלו לבלוע. את רואה איך מאכילים לתינוק, עוד קצת ועוד קצת, קצת מים, קצת חלב, עוד משהו, עד שהוא גדל ויכול לקבל יותר. כך זה אתכם. בטח. אין לי אפשרות אחרת.

שאלה: האם כל הלב שמשתוקק בשפלות ורוצה לעבוד בשמחה, מקבל מילוי באותו רצון או זה מרצון אחר?

באותו רצון.

תלמידה: הבורא הוא הכול, גם נמצא בכל פעולה ופעולה, אז איפה אנחנו בתמונה הזאת?

אין אנחנו כאן, אין. זאת שאלה לא נכונה.

שאלה: הקורבן שלנו הוא למסור לבורא את הטבע האגואיסטי שלנו ולבקש ממנו שיהפוך אותנו לשותפים שלו דרך צמצום ושינוי לרצונות אלטרואיסטים?

נכון.

שאלה: מה זה לקדש את עצמו במותר?

במה שאפשר להשתמש.

תלמידה: האם אז אפשר גם לקדש את עצמו באסור?

לא.

שאלה: האם יש הבדל בין הדבקות בבורא לדבקות עם השכינה הקדושה?

זה עוד נלמד. בינתיים אפשר להגיד שלא.

שאלה: יוצא שאם הרצון מתעורר רשימו ומתקן את הרצון בקשר לעשירייה, אז אפשר להגיע לשרת את הבורא בשמחה?

כן.

תלמידה: ואידיאלית אנחנו צריכים להגיע לזה שהרגשת הקשר עם הבורא מוציאה אותנו מכל מצב ושמחה בשירות שלו?

כן.

תלמידה: בעשירייה התיקון של הרצון הכללי האם הוא תלוי איך כל אחת עוברת את המצב בשמחה או בייסורים?

בעשירייה זה תלוי בכולם יחד.

תלמידה: האם זה תלוי במצב שהחברה עוברת אותו בשמחה או בייסורים?

תלוי.

תלמידה: אם הייסורים תמיד מביאים לתיקון או שהרצון יכול להישאר לא מתוקן, אז הרצון הכללי לא מתממש?

יכול להיות גם כזה מצב.

תלמידה: איך לעזור לחברות להתעלות מעל המצבים כדי שנתרגל לעבוד בשמחה?

לתת דוגמה.

שאלה: מה קורה עם אדם שנמצא בדבקות עם החברים ועם הבורא? מה משתנה בתפיסת המציאות שלו?

הוא רואה את כל הכלי הרוחני בקשר עם הבורא ומתקדם למטרת הבריאה.

שאלה: איך להתנהג אם משפילים אותך כי אתה משתוקק ורוצה לתת לאחרים, אבל אומרים לך שאתה לא ראוי כי אתה לא נמצא מספיק זמן פה, האם להישאר בשפלות ולהמשיך בשמחה או לשנות משהו?

להסכים עם זה.

שאלה: בחיים שלנו יש מצבים של חוסר שמחה. איך למרות זאת להתקדם כך שדווקא ניתן לחברים שמחה ונעשה את זה עבורם ולא נתעכב על חוסר השמחה שלנו?

אם נעבוד כך, אז אנחנו נתעלה מעל העצבות שלנו ונגיע לשמחה הכללית.

שאלה: כתוב "נדב כל ליבו". איך לעבוד עם המצב שהחברות מענישות את עצמן כי הן מתביישות בכך שהן לא תואמות לזה?

תראי להן דוגמה נכונה.

שאלה: במה תלוי הזמן שבו אדם נמצא בירידה, ואיך לקצר אותו? האם צריך למצוא קשר עם הבורא לא רק כשאתה בעלייה אלא גם בירידה?

דווקא מתוך הירידה צריך לעלות.

תלמידה: במה זה תלוי? מה צריך לעשות?

זה תלוי באדם. הוא צריך כמה שיותר מהר לשיר, לקרוא, להתפלל, לעשות כל מה שאפשר כדי לעלות מהמצב הזה.

תלמידה: בירידה לא צריך לחפש את הבורא, נכון?

לא תמצאי אותו שם.

שאלה: במקום שאני לא מרגישה את הזלזול שלי, האם זה אומר שאני עושה את ההשפעה עד למקסימום, אבל אז נפתחים כלים חדשים שקודם לא הרגשתי ולכן לא יכולתי לעבוד עם זה?

תבדקי ותבדקי שוב ושוב. העיקר שהאף שלך יהיה נמוך יותר.

שאלה: אנחנו אומרים שמי שהתעוררה בו הנקודה שבלב הוא הגיע לקבלה. אבל בשיעורים האחרונים הופיעה תחושה שהנקודה שבלב מתעוררת כשהיא מתחילה להרגיש באיזה עולם היא נמצאת מתוך הקשר עם האור. והרצון הזה להדבק בבורא הוא מושך את האור, והאור מפתח את הנקודה ומוציא אותה מעולם השפלות לעולם הקדושה. האם אלו דרגות שונות של התפתחות הנקודה שבלב?

כן, אלו שלבים שונים.

תלמידה: איפה אני בזה, האם אני היא הנקודה שבלב, או שאני צריכה ללכת אחרי הנקודה שבלב?

את נמצאת יחד עם הנקודה שבלב.

שאלה: לפעמים להיות עם החברות, להיות קרובה אליהן, זה כמו לראות כוכב נופל, זה משהו מאוד משמח, אבל נראה שקשה לי לאחוז בזה. איך אני יכולה להחזיק בכוכב הזה יותר זמן?

לכבד את החברות יותר ויותר.

שאלה: אני מבינה שאין לי מספיק כוחות לשמוח מזה שאני עובדת את ה', אפילו שאני מבינה במוח שמזה צריכה להיות השמחה. איך התיקון הפרטי שלי משפיע על החברות שלי, כשאני הרבה פעמים עוברת אותו בייסורים?

הוא משפיע, אני לא יודע להגיד איך, אבל הוא משפיע.

תלמידה: האם הוא משפיע רע?

לא. בעקרון אנחנו מתפתחים.

תלמידה: פשוט צריך זמן בשביל זה.

כן.

שאלה: איך האדם יכול לחבר את עצמו לקבוצה אם הרצון לקבל שלו התגבר על הרצון להשפיע?

הוא חייב לעבוד על עצמו כדי לצמצם את עצמו, להרכין את הראש, ככל האפשר להתכלל בתוך החברים, להתחבא שם. וכך לאט לאט הוא יקבל השפעה מהם, ואז יוכל גם לעשות פעולות בעצמו, זאת אומרת תפילה לבורא.

שאלה: האם היכולת של האדם לתרום את ליבו היא כבר השכר? האם אני צריכה לנסות לתאר לעצמי מה פה השכר?

את זה אנחנו עוד צריכים לברר.

שאלה: כתוב במאמר "פירוש, שאם האדם מקדש את עצמו במותר לך". מה זה לקדש את עצמו, ומה זה קידוש שמותר לך?

הוא רוצה להתקרב לבורא לפי הכלים המשותפים בינו לבורא, במה שהוא מסוגל להשפיע לבורא.

שאלה: החיבור הלבבות אנחנו מגיעים לבורא. מה זה הבורא, האם זה לב גדול או שזה אור שנותן לנו חוכמה?

זה אור.

שאלה: איך להצליח כך שבחברה הרוחנית שלנו תהיה יותר נוכחות של שמחה?

אתם צריכים לעבוד על זה. יותר שמחות, יותר שירים, לדבר יותר על גדלות המטרה, ואז תבוא השמחה.

שאלה: האם נכון להגיד שהמתנה היחידה לבורא יכולה להיות רק הפעולה להשפיע, והקורבן היחידי הוא הקורבן של האגו שלי?

כן.

שאלה: כשאנחנו אומרים שהבורא נוחת במלכות, זה פחות או יותר ברור, אז הוא חתן. אבל כשאנחנו אומרים שבן אדם נוחת במלכות, האם הכוונה שהוא נוחת מגובה האגו שלו, כלומר מקטין את האגו?

אנחנו לא מדברים על זה, אנחנו מדברים רק כלפי הבורא.

תלמיד: אבל זו עלייה כביכול, כשבן אדם מגיע למלכות.

אני אומר לך שמצב כזה לא קורה. אנחנו רק מצרפים את עצמנו לבורא ונוחתים אתו יחד.

שאלה: יש תנאי, שמישהו עושה משהו ומקבל, ופה יש צורת יחס שהוא אומר, "שאם נידב כל ליבו אזי הוא זוכה לתרומתי, היינו להידבק בשכינה הקדושה". מה זה צורת היחס שהנברא מנתב כאילו בלי רצון לתמורה והבורא נותן תרומה, זה כאילו בלי קשר למה שעשו?

זה מצב כזה, נגיע ונראה איך זה באמת עובד יחד.

שאלה: מתי שאני מגיע למצב של חושך ואני מרגיש לגמרי ניתוק מהחברה, איזה פעולה אני יכול לעשות כדי לעזור לחברים?

אתה צריך לראות את המצב שלהם, ובכל המצבים שהם נמצאים, אתה סך הכול צריך לראות עם הכלי שלך עם הראייה שלך, במה אתה יכול לעזור להם. זה הכול.

שאלה אנחנו עשירייה צעירה ולכן יש לנו שאלות כאלה ואמרת להיות דוגמה ולא צריך לפחד להתנתק. החברות מתביישות והן כאילו מסתתרות מהבורא. האם לא לפחד ולעבוד עד הסוף ולהיות דוגמה שלהן?

בשום אופן לא להסתתר, לא לפחד, לא להתבייש, תראי לכולם דוגמה טובה.

שאלה: הלב שלי בידי הבורא והבניה של הלב תלויה במערכת של הבורא. אז איך אני יכול לחבר את הלב שלי לזרם הזה של האהבה?

אתה תראה עד כמה שזה מתחבר. זה בפנים עובר ים של אהבה, נהר של אהבה ואתה יכול לקבל משם כמה שאתה רוצה. זה מספיק כדי לתקן את כל הרצונות שלך.

שאלה: מתי שהלב מתגעגע לרצון להרגיש מילוי, זה מצב שהלב יכול להתקרב לקדושה?

כן. מכל המצבים הלב יכול להתקרב לקדושה. אנחנו רק צריכים לבקש בכל מצב שיהיה, שהבורא יקרב אותנו עוד יותר אליו.

שאלה: בלי לשאול יותר מדי שאלות, אני עוברת לעשות השפעה ואז האור שמגיע הוא שווה לאור החוזר, ומה שקורה אני יכולה להבין רק אחרי שזה קרה ולא בזמן. האם בזמן שזה קורה יש לי אפשרות?

אין לך שום אפשרות. אנחנו נעבור את זה בנפרד, עוד מוקדם לעסוק בזה. אין לנו את הכלים כדי להחזיק את האור הזה, למשוך אותו, להפוך אותו, לכוון אותו. אנחנו עוד כמו ילדים קטנים, לא יכולים לפעול עם זה.

שאלה: זה נכון שאגו גבוה מתנגד למצב השפלות, הוא רוצה לזכות למעשים טובים?

לא. אגו גדול רוצה הכול לעצמו.

תלמידה: להעביר אור במצב השפלות בשמחה, זה לא נחשב לביטול שלם, זה יכול להיות תכונה של הצדיק האמיתי?

לא, לשם מה הוא מעביר את האור?

תלמידה: בשביל הבורא.

אם בשביל הבורא, אז כן.

שאלה: האם נכון להשתוקק לזה, שלא לשייך את עצמי ליצר הרע?

נכון.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים שאין להם כוח להיות בשיעור, אין להם כוח להצטרף לפגישות שלנו. איך אני מחבר את הלב שלי עם הלב שלהם, איך אני נותן להם כוח?

צריכים בכל זאת לסדר זמן כך שיהיה קשר ביניכם וכולם ילמדו, ידברו, יקראו דברים שלבכם יתחבר. בלי זה אי אפשר. אתם צריכים למצוא זמן שאתם מדברים זה עם זה, והעיקר שאתם קוראים משהו מהמקורות שלנו, וכך הם יתחברו. זאת חובה.

שאלה: הבורא נמצא באמצע הקשר בינינו?

כן.

תלמידה: איך ללמוד לפעול בעשירייה רק דרך הבורא, כדי שמההרגל זה יעבור להרגשה? איך מתיאוריה להפוך את זה לפרקטיקה?

תתעקשי שככה זה יקרה, תלחצי על עצמך וזה יצליח לך. לא רק על אחרים אלא גם על עצמך.

שאלה: איך לגמרי להיכנס להתכלל בחבר. איך להתחבר עם הלב שלו?

תכניסי לזה קצת את הלב שלך ועוד קצת ועוד. ואם זה לא מצליח, אז תנסי לבכות.

תלמידה: על מה לבכות?

על זה תחשבי בעצמך.

תלמידה: האם אני יכולה למצוא בלב כאב, לדוגמה להפוך את האגו שלי להשפעה לחבר, ואז לבכות על זה ואת הכוח של הכאב הזה להפוך לכוון לחבר?

כן. בעיקרון צריך לנסות לעבוד עם הלב, ואז תתחילי להרגיש מה אנחנו צריכים לעשות.

תלמידה: איך למצוא את המקום הזה, שעכשיו מוכן לתיקון בלב שלי?

הוא יהיה בתוך אותו הכאב, בתוך הבקשה הזאת, זה כאילו ידקור את הלב שלך.

שאלה: האם החיבור הרוחני כשהוא גדל, הוא כבר לא מתקלקל?

לא.

שאלה: אני מרגישה הרבה פעמים שפלות כי אני לא יכולה לדחוף את העשירייה שלי להשתתפות. הן לא מגיעות למפגשים, הן לא מגיעות לשיעורים, ניסיתי כל מה שאפשר, התייגעתי, ניסיתי לתת להן דוגמה, ואני לא יודעת מה עוד לעשות. הדבר היחיד שמוציא אותי מזה ומחזיר אותי לשמחה, זה הבורא.

את צריכה לאסוף אותן ולשאול אותן מה לעשות, איך אנחנו נתקדם אם אנחנו כאלה אטומות זו לזו?

תלמידה: שאלתי אותן.

ומה היה?

תלמידה: אני לא מצליחה לתת להם את החשיבות.

כולן כך?

תלמידה: כן. אולי יש אחת שהיא לא ככה, אבל שאר העשירייה כן.

הן מגיעות לשיעורים שלנו?

תלמידה: לא. וכשהן כבר מגיעות אז הן לא נשארות.

אז יכול להיות שאת צריכה לחפש מקום אחר, עשירייה אחרת. כי לפי מה שאני שומע אז אין שם חברה, אין שם מערכת, אנשים לא קשורים זה לזה.

תלמידה: אני לא יודעת מה עוד נשאר לעשות, אני גם לא רציתי להגיד את זה, אני לא אוהבת להתלונן.

זה לא עניין של להתלונן. פשוט צריכים לחשוב שיש לנו זמן מוגבל כדי לעשות תיקון על הנשמה ולא להתגלגל שוב. לכן כל אדם צריך לחשוב שאם כבר הוא קיבל רצון לתקן את הנשמה, אז שיתקן אותה ככל האפשר.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בשיעורים, אנחנו מרגישים התפעלות מאוד גדולה. איך אפשר להעביר אותה קצת לעולם? ומה זו הנקודה הזאת בעבודה בעשירייה?

זה הלב שלך. את צריכה לקבל את זה ולמלא את הלב שלך, ואחר כך מתוך הלב שלך בהדרגה כאילו לפזר את ההתרשמות הזאת בכל העולם.

תלמידה: האם העבודה בעשירייה היא הכנה לעבודה שלנו בשאר העולם?

כן, זה כך, כמובן.

שאלה: אתה אומר לעשות כל מיני תרגילים כדי להתבטל בפני החברים, כדי להתחבר עם החברים, כדי להפוך ללב אחד, אבל אני לא מצליח. הגעתי למסקנה שרק הבורא יכול לעזור לי בזה, ואני מוכן להתמסר כולי אליו, "תעשה איתי מה שאתה רוצה, רק שים את החברים אצלי בלב ותהפוך אותנו להיות כאחד". עד כמה זה נכון?

זה נכון מאוד. כך שתבקש מהבורא, ואל תפסיק.

תלמיד: כל התפילה שלי לבורא היא לבקש את זה ממנו.

כן.

שאלה: אני רוצה להתייחס לנושא של איך לעבוד עם העשירייה. אם אני רואה את העשירייה כתשע ראשונות שלי, כלומר זו הנשמה שלי, ואז אני בעצם לוקחת אחריות על כל מה שמתרחש בעשירייה. אם נראה לאגו שלי שמשהו לא בסדר, אז אני אומרת לעצמי שאני לא בסדר, אבל בכנות, וזה מאוד משנה את הגישה לחברות. אני מסתכלת בעיניים אחרות על החברות שלי ואני רואה שכל האשמה היא בי, אני עצלנית, אני לא רוצה הרבה דברים לעשות, כל דבר מפריע לי, אני לא בסדר. האם הגישה הזאת היא בריאה?

כן, זאת גם גישה טובה, גם נכונה.

שאלה: איך לפתח כלי גדול להשפעה כדי שהבורא ישים לב אליו וימלא אותו? אם משיעור לשיעור אנחנו רואים חשיבות של הרבה דברים אחרים, לא רק של השפעה, אז מה לעשות?

דווקא להשפעה אתן צריכות לתת תשומת לב מיוחדת ולזה להשתוקק. כי דווקא בתכונה הזאת תרגישו את הבורא ולא בשום דבר אחר, דווקא בהשפעה.

שאלה: אני יודעת שיש עשיריות שבהן אחד או שניים עובדים והקבוצה מתחברת במידת האפשר, כי למישהו יש ילדים, למישהו עבודה, ועוד כל מיני מכשולים. איך לעבוד בכאלו מצבים כשיש רק חברה או שתיים שסוחבות את העשירייה? מה אתה ממליץ?

אני מייעץ להמשיך ולהמשיך לחבר אליכן עוד ועוד חברות כדי שבסופו של דבר ייצא לכן כלי טוב. זה יהיה, רק צריך לעשות את זה בצורה הדרגתית, וכל פעם לבקש זאת מהבורא, קצת. וגם תעדכנו אותי מדי פעם.

תלמידה: לחבר חברות אחרות, האם הכוונה שעשיריות יתחברו או עם החברות בעשירייה?

לא צריך בעשיריות.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לסדר זמן לקרוא וללמוד יחד כדי שהלב שלנו יתחבר, וגם למצוא זמן לדבר על זה, וזו חובה. יש לנו מפגש בערב שבו אנחנו קוראות מאמר ומדברות עליו, עושות סבב התרשמות קצר בלי בירורים. האם לזה אתה מכוון או שצריך להקדיש לזה יותר זמן?

כמה זמן שיש לכן זה מספיק. גם כך אתם עושים מה שצריך ואתם מתקדמים, במיוחד נשים מתקדמות מאוד.

שאלה: האם הבנתי נכון שצריך להילחם עם היצר הרע אבל בשום אופן לא להזדהות איתו?

נכון. בהצלחה.

שאלה: להיות יחד עם הבורא, האם נגיע למצב הזה באמונה, בפעולות דהשפעה ובתפילה?

אני חושב שכן.

שאלה: כדי להעלות חשיבות של השתתפות בשיעורים, בפגישות, מה יותר טוב, האם בירור של זה, או ליצור אווירה טובה וחמה ולחכות שהבורא ירים את החשיבות?

אני חושב שצריך גם את זה וגם את זה. אבל העיקר הוא חשיבות החברים, חשיבות הבורא, חשיבות הדרך, חשיבות העלייה, כך שכל הזמן נתקדם.

שאלה: מה מפעיל את הפעולות שלנו, האם המכות או שורש הנשמה שלנו?

אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה.

שאלה: האם התקדמות בענווה בעבודה היא פרופורציונלית לעוצמת המסך שלנו?

כן, אחד לאחד.

אני מקווה שעוד מעט נארגן כנס ונראה זה את זה, ובמשך כמה ימים נהיה יחד ונעלה יחד למעלה כלפי הבורא.

(סוף השיעור)