שיעור בוקר 09.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

למצוא טוב בחבר – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - למצוא טוב בחבר.

אנחנו לומדים שמחוצה לאדם יש רק בורא, והאדם מרגיש את עצמו שהוא נמצא מנותק מהבורא, כנגדו. זה בכוונה כדי שיתקן את עצמו, את הטבע שלו, שירכוש תכונות חדשות, כלים חדשים, רגשות וכך יוכל להרגיש את מה שנמצא באמת מחוצה לו ולא בתוך עצמו. כי אנחנו בעצם מרגישים את עצמנו ומה שקורה בתוכנו, ונראה לנו שזה העולם החיצון שמחוצה לנו, העולם הזה, אבל זה לא נכון, אנחנו מרגישים את עצמנו בלבד.

הזוהר מתאר לנו שהעיניים שלנו מסובבות פנימה ואנחנו ממש מסתכלים לתוך עצמנו, ואת זה אנחנו מרגישים. לכן כל העבודה שלנו בהכנה לגלות את עולם האמת היא איך לעשות את האינוורסיה, ההיפוך בהסתכלות שלנו, לראות באמת מה שנמצא מחוצה לנו. ומחוצה לנו אנחנו יכולים לראות רק אם אנחנו נהפוך את הרצון שלנו לרצון להשפיע. זה לא על ידי שאנחנו נעשה איזה פוקוס מיוחד, אולי [ניעזר] באיזה מכשיר מיוחד, משקפיים, הם לא יעזרו לנו. רק אם אנחנו נהפוך הרצון לקבל לרצון להשפיע, אנחנו, במקום שנראה את עצמנו ובתוכנו, אנחנו נראה מה שמחוצה לנו, וזה הבורא.

ולעשות את השינוי הזה בראייה, במקום אינטרוברטית אקסטרוברטית, אנחנו יכולים אך ורק על ידי זה שאנחנו נעסוק באהבת חברים. לכן זה ניתן לנו, שאנחנו במקום אהבה עצמית כל הזמן יכולים להתאמץ לשחק בזה שאני מכבד את החבר, שאני אוהב אותו, שאני מחשיב אותו, שאני דואג לו. כמו שהייתי עושה את זה לעצמי אני משתדל עכשיו להעביר את זה לחבר.

ואז מתוך זה יוצא לי שאני משנה את ההסתכלות שלי, אני גורם להתהפכות, ואני רואה במקום ראייה פנימית, ראייה החיצונית. וכך אנחנו מגיעים ל"פקיחת עיניים" מה שנקרא.

זה מה שעומד לפנינו, ולכן הנושא הזה, למצוא טוב בחבר, הוא כל כך חשוב לנו. כי בזה תלוי עד כמה שאנחנו "נהפוך הוא" מה שנקרא, שאנחנו במקום את העולם הזה נראה את העולם העליון. במקום את עצמנו, נראה מה שמחוצה לנו, שזה הבורא.

אבל בינתיים במקום הבורא יש לנו חברים, שאת זה הבורא ברא בכוונה, כלי של אדם הראשון, שבר אותו ונתן לנו אם כך הזדמנות להפוך את הראייה שלנו מראייה פנימית, שחושבים על עצמנו, מחשיבים את עצמנו, מעלים את עצמנו וכן הלאה, להיפך, שאני הכול צריך לעשות "בעל מנת להשפיע" מה שנקרא. זה רק נקרא ככה, על מנת להשפיע, זאת אומרת להפוך את הראייה שלי, ההסתכלות שלי, התפיסה שלי מפנימית לחיצונה. הזוהר באמת מתאר בהרבה מקומות בצורה מאוד יפה, עד כמה שהעיניים שלנו מסתכלות פנימה ולא החוצה. אפשר למצוא [שם] כאלו מקומות.

אז בואו אנחנו נתייחס באמת לא בצורה שטחית, "לאהוב את החבר", "לכבד את הזולת", "להיות אדיב עם סבתא" ועוד כל מיני כאלה, אנחנו נבין עד כמה שזאת באמת העבודה העיקרית שלנו. אם אנחנו נתחיל להחשיב מה שנמצא מחוצה לנו יותר ממה שקורה אצלנו, בתוכנו, אנחנו בזה נהפוך את הראייה שלנו מלראות ולהרגיש את העולם הזה, לראות ולהרגיש את העולם העליון, וכך נפתח את העיניים שלנו למציאות האמיתית.

שאלה: איפה מודדים את אהבת החברים?

עד כמה שאהבה עצמית היא פוחתת וכמה שחשיבות החברים גדלה.

תלמיד: ואם הפוקוס שלי נמצא על החברים זה כבר סימן?

זה גם, וחוץ מזה כל הזמן מאבק. ברור שעד גמר התיקון כל הזמן אנחנו נמצאים במאבק, שוכחים, חוזרים, ממש בהרבה מאוד בחינות אנחנו מודדים את עצמנו. תכף אנחנו נראה את זה בפסוקים, אנחנו נגיע לכל מיני הבחנות.

אבל למה אמרתי את זה לפני כמה דקות, כי הנושא נראה לנו, לראות טוב בחבר, אתה יודע, ככה גם הגננת אמרה לנו בגן ילדים. אבל אצלנו זה מקבל כבר חשיבות אחרת. בואו אנחנו נתקדם.

קריין: קטע מס' 4, מתוך קטעי מקור בנושא - למצוא טוב בחבר.

"אומר רבי יהושע בן פרחיה "והוי דן את כל האדם לכף זכות". שהאדם צריך לדון את כולם לכף זכות. היינו, מה שהוא לא רואה בהם מעלות, אין הם אשמים, אלא הוא בעצמו אין לו בהכוחות שלו מספיק כישרון לראות את המעלות של הכלל. לכן לפי תכונת נפשו, הוא רואה. וזהו אמת לפי השגתו. אבל לא לפי האמת."

(הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר- א'" 1985)

לפי האמת אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, בגמר התיקון וחוץ מהאדם אין שום דבר מקולקל, זו האמת. וצריכה ודאי להיות כאן מערכת, תהליך, עד שאנחנו מתקנים את עצמנו, מתרגלים לראות את הדברים האלה, מחזירים את הכול לעיקרון אחד, לפוקוס אחד, וכך מתקדמים.

שאלה: למה אני צריך לראות רק טוב בחברים?

כי כך אתה מכוון את עצמך לבורא. כי בטוח שמה שאתה רואה כרע, אתה רואה מתוך הכלים שלך. אנחנו מדברים על החברים, אנחנו לא מדברים על כל העולם, שם נצטרך להכין את עצמנו לראות שבכלל אין רע בכל המציאות, כמו שכתוב, אבל זה כבר תיקון הכלי.

וצריכים לעלות לדרגה כזאת, שתראה שמה שראית רע, עם כל הזוועות, עם כל הדברים האלה, כל זה קרה לך במערכת הקליפות שלך. אבל בינתיים לא נדבר על זה, בינתיים נדבר על זה שכל מה שאני רואה רע בחברים, אני רואה כהעתקה מעצמי.

שאלה: לפני כן אמרת שאנחנו רואים את העולם עם עיניים שמכוונות כלפי פנימה, וכל המציאות מתרחשת לא חוץ אלא בתוכי.

כן.

תלמיד: זה הדבר הכי בלתי נתפס, שאני יכול בכלל לחשוב עליו. למה זה נוצר דווקא ככה ומה זה העולם החדש שיתגלה מחוץ לנו?

אני לא יכול עכשיו להיכנס להסבר הזה, טוב לי שיש לך כאלו שאלות, ושאתה מאוד רוצה לגלות את זה. טוב שתסבול, ותגלה קצת יותר מאוחר. תחשוב, תקרא קצת בספרים, ותראה, כתוב הרבה על תפיסת המציאות.

אנחנו רואים בתוך האגו שלנו, וזה נקרא שאנחנו רואים את עצמנו. סליחה, אבל אתה מסכים שאתה אגואיסט במאה אחוז? כן? אז אתה רואה את הכול רק בתוך האגו שלך, וזה נקרא שאתה מסתכל לתוך עצמך.

איך אתה יכול לראות את העולם? את העולם אתה יכול לראות אם תשנה את הרצון לקבל שלך לרצון להשפיע, ואז תראה חוץ מזה רק את הבורא. אתה לא תראה שום דבר חוץ מהבורא, וכל הנבראים, יהיו על הרקע של הבורא, כי הוא מנהל אותם, הוא משנה אותם והם מתנהגים ומתפעלים רק ממנו. וכשתראה את זה בצורה הזאת, אתה תקרא לזה "השכינה הקדושה", כי כך הבורא מתגלה כלפיך. הוא כל הזמן, כל הזמן מדבר איתך כך. ובינתיים אתה רואה את עצמך. נקווה שזה ישתנה.

שאלה: לפני כן שמעתי אותך אומר שקודם נראה את החברים, ואז נראה את הבורא. אבל מתי כבר נראה את הבורא? ומה נרגיש כשנראה את הבורא?

אתה תרגיש את הבורא כשכמעט לא יהיה הבדל בין החבר לבורא. אז תתחיל לראות אחרי החבר את הבורא.

שאלה: אם אני רואה רוע מאחורי החבר, אני רואה את ההשתקפות שלי, ואם אני רואה טוב בחבר, זו גם השתקפות?

כן. בשביל מה לך לראות אם אתה רואה בו טוב? אנחנו מדברים על החברים, אנחנו לא מדברים על זה שאתה מסתכל על פושעים ורואה בהם טוב.

שאלה: הזכרת הרגע, ומדובר על זה הרבה שאנחנו כבר קיימים במצב המתוקן, השלם, באין סוף. אם כך, למה חשוב שנדע את זה?

למה חשוב שנדע שאנחנו קיימים כבר באין סוף בצורה המתוקנת? מפני שמשם אנחנו מקבלים את כל ההזנה, את כל ההפעלה שלנו.

שאלה: אני מנסה, ומשתדל לראות את הטוב בחבר, את התכונה החיובית, אבל איך בתוך זה לראות את השכינה?

קודם כל אם אתה רואה שכל החברים יותר טובים ממך, אתה כבר מתחיל להרגיש את השכינה, את נוכחות הבורא. כי בצורה כזאת הוא מתראה לך, מציג את עצמו אליך. ואם תמשיך בזה יותר ויותר, מתוך היחסים בינך לחברים, כשאתה מתקרב אליהם, וכל הזמן מרגיש אותם יותר ויותר, עד כמה הם טובים, ואתה משתנה כלפיהם, אז דרך זה תתחיל להרגיש איך הבורא מדבר איתך.

זו השפה של הבורא. אתה לא שומע את זה באוזניים, לא רואה את זה בעיניים, ואין לך את ההרגשה הזאת בחוש מישוש וכן הלאה, אין. אתה תרגיש את זה בשינויים שלך כלפי החברים, כלפי השכינה.

השכינה היא אותו רמקול, אותו מכשיר שמספר לך שהבורא מדבר איתך. ואז ביחס שלך לחברים, כשאתה כל הזמן משתדל להיות איתם במקסימום דבקות, אתה מאזן את עצמך עם השכינה, עם החברים בסך הכול, ובזה אתה מתחיל להרגיש, ממש לשמוע, ולראות את יחס הבורא אליך בכל החושים, לא רק בראייה ושמיעה.

עוד מעט. עוד מעט זה יתבהר יותר. אני רוצה שתתחילו להיות קצת יותר רגישים לנושא הזה, לראות טוב בחבר, כי זה האמצעי שהכי חשוב לנו, אומנם שהוא כביכול הכי רחוק מהרגשות.

שאלה: האם במידה שרואים רע בחבר, אנחנו צריכים לסגור את העיניים לרע, ולחפש טוב? או שצריכים להגיע למצב שאוהבים גם את הרע כטוב?

אנחנו צריכים להגיע למצב שאין רע, רק טוב. זה סימן שאנחנו מתקרבים לאהבה, כי את מי שאוהבים לא מרגישים בו שום רע, "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: בהמשך לזה, כשאתה רואה את החסרונות אצל החברים ואתה הולך למעלה מהדעת שלך, באמת מתחבר אליהם, עדיין החסרונות האלה קיימים בך. איך באמת לזהות אותם בך ולתקן אותם, כדי שלא יחזרו?

אתה משתדל להתקרב לחברים, מתבייש בפגמים שלך, מקנא בהם, עד כמה הם נמצאים בחיבור ביניהם, עד כמה הם משתוקקים להתקרב לבורא. ועל ידי קנאה, תאווה וכבוד, על ידי כל התכונות הללו אתה מתקרב לחברים ונכלל איתם יותר ויותר. זה לאו דווקא צריך להיות בצורה מוחשית, פיסית. אתה רואה מה קרה לנו על ידי הפנדמיה, אנחנו נפרדים, נמצאים במרחק זה מזה, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשתדל להתקרב רגשית, "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: איך להפוך להיות רגיש יותר כלפי החברים?

זה קשה, לוקח זמן ולפעמים שנים, ושנים רבות, כי זה הקונקטור שלנו, המקשר שלנו, בינינו לבורא, בין כל אחד לבורא. לכן להיות רגיש לחברה, זה רק במידת החשיבות, שאתה מחשיב אותם כקונקטור. לכן, אנחנו צריכים לשמוע אחד מהשני, לקנא. קנאה, תאווה וכבוד עוזרים כאן מאוד. לקרוא ולדבר ולהשתדל לראות כמה זה שנוא עלינו וכמה אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לעלות מעל זה, כי אחרת אנחנו לא נצא מהעולם הזה לעולם העליון, אנחנו נישאר בתוך הבהמה שלנו.

להיות אדם מעל הבהמה, זה רק בזה שאנחנו מחליפים את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע. אין לנו ברירה, האמצעי היחידי זה איפה שיש בדיקה, עבודה הדדית וזו הסביבה, זו החברה. כמה שלא רוצים, אבל אין לאן לברוח.

אני אומר לכם גם מהניסיון הרב, המר והארוך שלי, ראיתי את רב"ש שהיה לידי והיה צוחק ממני, עד כמה אני רוצה ולא רוצה, ואין מה לעשות. מצידו היה רק לחכות ומצידי להתפרץ ולעשות כל מיני פעולות. מה שלא עושה השכל עושה הזמן, אין לנו ברירה, אנחנו צריכים בעבודה הזאת להיות עד סוף החיים ומעבר לזה, ככה זה.

שאלה: תיקון של תכונה, זה מה שנותן לי את האפשרות לדון חבר לקו זכות, לאהוב אותו?

התעלות מעל האגו שלי בפועל, זה מה שמביא לאהבת הזולת. אין כאן באמצע שום דבר, או שאני אוהב או שאני שונא, איך שאני מסובב את האגו שלי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה בדיוק קלקול? ומה זה אומר שמתגלה קלקול שאני עובד איתו, מנסה לתקן אותו?

כשאתה מעביר ביקורת על החברים זה נקרא "קלקול". אבל אתה צריך להבין שזה קלקול שהוא צריך להיות בדרך, מגלים לך את הכלים השבורים שלך, ואתה צריך לראות איך אתה באמת, לא לברוח, איך אתה שונא אותם, לא סובל אותם, מעביר עליהם ביקורת, זה לא בסדר באחד וזה בשני, ובסך הכול בהם, וכן הלאה.

תבדוק, אפילו תרשום את כול השאלות שלך, תשפוך את כול הרע שלך, את כול הרעל שלך על הנייר, על המחשב, איפה שאתה כותב. אבל תעשה את זה בצורה ישירה, כנה ותשמור את זה. כי אלה בכל זאת הבחנות אמיתיות, רעות או טובות, זה לא חשוב. ואחר כך תתחיל לראות איך שזה משתנה, בא זמן אחר, באות הבחנות חדשות, ואתה כבר מסתכל אחרת.

זה לימוד שלוקח שנים, כי הרצון לקבל שלנו הוא מאוד גדול, עמוק, כמו כלי לאור האין סוף. ולכן, אין לנו ברירה, רק להמתין, לסבול, להתפלל, לכוון, העיקר עד שאנחנו מגיעים יחד. תתאר לעצמך, כמו שאתה מגיע, גם האחרים צריכים להגיע לאותה דרגת המרירות וההכרחיות. מרירות ברצון האגואיסטי והכרחיות בלהפוך אותו, והרגשת החולשה, שלא מסוגלים במאומה לשנות משהו בעצמנו. ואז חייבים לחזק זה את זה יחד, כולנו, ולצעוק לבורא וזה קורה.

שאלה: איך אני יכול להתפלל עבור החבר מכל הלב?

אם אתה מרגיש שהחבר הוא חלק שלך שהוא חלק בלתי נפרד מהנשמה שלך, שהוא חלק חשוב ביותר בנשמה שלך, שבלעדיו אתה לא מתקשר לבורא, לחיים הנצחיים, הרוחניים שלך, אתה מתחיל לראות בו, בחבר הזה, חשיבות יותר מהבורא. יותר, כי הוא עומד בדרך. ואתה חייב כך להרגיש, כמה אתה תלוי בו ועד כמה הכרחי שאתם תתקרבו זה לזה. אתם חייבים לאסוף את עצמכם לכלי אחד, ואז זה יתגלה.

שאלה: כשאני רואה קלקול בחבר, מתי אני צריך לכסות את זה באהבה ומתי אני צריך לתקן את זה דרך תפילה?

זה אותו דבר, במה שיוצא לך, גם תפילה, גם אהבה, גם מעשים, כל מה שאפשר. אין בזה משהו שעכשיו זה כך ואחר כך זה כך. במה שאתה רואה את עצמך משלים את הקלקול לתיקון, תעשה.

שאלה: לעבוד עם מה שאני רואה, עם כל מיני ביטויים של החבר, אבל איך להתייחס לאדישות של החברים?

אתה תגיע למצב שעוד מעט תראה איך שהחברים מגיבים, הם בעצם מראים לך, מציגים לך את התכונות שלך. אין אלה החברים, אלא אלו הן התכונות שלך שאתה תראה אותן דרכם. לכן מה שאתה רואה, איזה אדישות, גם לך יש ועכשיו אתה רואה את זה דרכם. ואם זה היה בך לא היית מרגיש, ועכשיו אתה מרגיש. ואם זה היה בך לא היית כנגד זה מתפרץ, ועכשיו אתה מתפרץ. כי לראות בחברים, כאן האגו עוזר לך.

תבינו מה קורה כאן, אנחנו רואים את האחרים, במה שיש בהם קלקולים, האגו שלנו עוזר לנו. זה נקרא "עזר כנגדו", כי עומד משהו נגדי והאגו שלי עוזר לי. ואז אני רואה בחבר כל מיני קלקולים, מה שבעצמי, לא הייתי מזהה אותם אף פעם.

שאלה: אני אוהב רק את עצמי, אני יודע מה זה רק אהבה עצמית, מה זה לאהוב את החבר כמוני?

כשאנחנו נרגיש מה זה נשמה, אתה תראה שאתה תאהב את כול מה שנמצא מחוצה ל, כמו שאתה אוהב את עצמך, ולא יהיה לך שום הבדל בין מה שבחוץ לבין מה שבפנים. אתה תראה עד כמה היית פשוט טועה, עיוור שכך היית חושב, שמה שמחוצה לך, זה לא אתה.

הבורא סידר לנו ראייה כזאת כדי שאנחנו נזהה את מה שאנחנו צריכים לתקן בזה שנמצא מחוצה לנו. ובמידה שאני מתקן אני מרגיש שהדברים האלה כאילו נכנסים בי, בתוכי, אני מצרף אותם אלי. אנחנו אחר כך נלמד את זה גם בעניין של עיבור, יניקה, מוחין, איך אנחנו כך גדלים.

שאלה: האם אנחנו חייבים, כל העשירייה, לסבול את פגם החבר שכולנו רואים אותו, במיוחד כאשר הוא דורש לכסות את הפגם הזה באהבה?

אם כל העשירייה רואה באדם אחד, בחבר אחד איזה פגמים שמאוד מפריעים להם לחיבור, הם יכולים להגיע אליו, לבוא אליו, לטפל בו, ויכול להיות עד כדי כך שהם יכולים להוציא אותו מהעשירייה. אם הוא מפריע באמת לחיבור ביניהם, אז אין מה לעשות, אפילו להיפרד ממנו, כן. ישנם כאלו מצבים שאין מה לעשות. אבל אתם חייבים לטפל בזה בכל צורה שהיא, או שאתם מוציאים אותו מהעשירייה או שאתם עוזרים לו להתחבר לעשירייה כמו שצריך, ותעשו את זה כמה שיותר מהר.

שאלה: אם היה אפשר לציין את המעלות העיקריות שצריך לחפש בחברים, ושעם מעלות כאלו נצליח במטרת הבריאה, מהן המעלות האלו?

אני לא רוצה להיכנס לזה. אני אגיד לך , זה לא העניין, אם אני אוהב אז אני אוהב. אתה לא יכול להגיד למה אתה אוהב את הילד שלך, אתה אוהב. אתה יכול להגיד אחר כך, הוא חכם, הוא חזק, הוא מרגיש, אבל כל הדברים האלה לא חשובים. "על כל פשעים תכסה אהבה", לא צריכים לחטט מה, אלא אנחנו בדרך עוזרים זה לזה, כל פעם אנחנו נמצאים בהתקרבות יותר זה אל זה. ולהגיד שהוא בעשרה אחוז ככה ובעשרים אחוז אחרת, זה לא טוב, זה לא יעזור, לא, אל תהיה בזה יקה.

שאלה: מה זו בעצם תכונת הנפש?

אני לא יודע איך לבטא את זה ואיך להעביר את זה.

תלמיד: אני מרגיש שתכונת הנפש זה משהו שאני מגלה אותו כל פעם כמה שטוב יותר שאני בונה את הקשר עם החברים, זה בעצם אולי משהו שיש לי אותו כבר, ואני לא מגלה אותו, ורק דרך התיקון עם החברים בקשרים בינינו. זו בעצם התכונה שהבורא נותן לי? חלקי הנשמה שלי?

אתה לא הבנת אותי. אני לא רוצה בינתיים לדבר על זה, כי אנחנו לא יכולים להסביר, להביע את זה. לכן, כל אחד בינתיים שיתבשל בפנים.

שאלה: אני לא רואה את כל החברים טובים במידה שווה. אני רואה מישהו טוב יותר, מישהו טוב פחות. כדי להגיע לתחושת השכינה אני צריך לראות את כולם בשוויון כטובים?

לא, צריכים להתקדם. לכל אחד יהיו תכונות משלו, גודל משלו, מידת השפעה שונה עלי. אנחנו רואים סך הכול עשר ספירות והן כולן שונות, מאירות אחרת, זה עשרה מקורות, ואף אחד לא דומה לשני. לכן לא צריכים לעשות עכשיו את החשבונות האלה. תעשו חשבון פשוט, אני רוצה להיות בלב שלי קרוב אליהם עד כדי כך שבלבבות שלנו המחוברים יחד, אנחנו נרגיש את הבורא.

קריין: מתוך "החיזיון של רבי חייא", 53, מתוך "זוהר לעם".

"יצא קול ואמר, השפל עיניך, אל תזקוף ראשך, ואל תסתכל. השפיל את עיניו, וראה אור, שהיה מאיר למרחוק. חזר הקול כבתחילה, ואמר, עליונים הנסתרים והסתומים, פקוחי העיניים, המשוטטות בכל העולם, הסתכלו וראו. תחתונים, הישֵנים, ואור עיניכם סתום בחורי עיניכם, הקיצו. אחר שציית להשפיל עיניו למטה ולא לזקוף ראשו, זכה לשמוע הכרוז הזה, שבגללו השיג כל מבוקשו.

עליונים הנסתרים והסתומים, פקוחי העיניים, המשוטטות בכל העולם, הסתכלו וראו. תחתונים, הישנים, ואור עיניכם סתום בחורי עיניכם, הקיצו."

(זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, 53, "החיזיון של רבי חייא")

זאת אומרת איך לפתוח עיניים מבפנים, מזה שאנחנו מסתכלים פנימה כל אחד לתוך עצמו, לבחוץ. כך זה במאמר "החיזיון דרבי חייא", "הקדמת ספר הזוהר", כרך א'.

קריין: קטע מספר 5.

"אף על פי שחברך אינו שווה במידות כנפשך, חייב אתה לסבול אותו ולאהוב אותו, בעבור ה' שככה בְּרָאו." 

(השל"ה הקדוש. שער האותיות, ב')

זאת אומרת, לא חשוב מה אתה חושב, כדאי, לא כדאי, למה כן, למה לא, בסופו של דבר אתה צריך כך להתייחס לכל העולם, לכל הנבראים. אבל אם כבר, כמו שאנחנו לומדים ממאמר "הערבות", הבורא בחר לך את הקבוצה, שאתה לא יודע את זה, אבל זה בסופו של דבר בא ממנו, ואתה נמצא בקבוצה, אתה חייב לאחוז בה ולהחזיק בה מה שלא יהיה.

אם יש לקבוצה הזאת כוונה להגיע מתוך אהבת החברים לאהבת ה', זה המקום שלך. ועכשיו לא חשוב איך החברים נראים לך, אם הם גם נמצאים באותו כיוון, אז כל אחד מכם הוא מקולקל, תתקנו את עצמכם בדרך. אבל העיקר בשבילכם לא עד כמה אתם מקולקלים וצריכים להיות מתוקנים, אלא עד כמה אתם תרצו יחד להשיג את המטרה. לפי זה הבורא מקדם אותך, רק לפי זה.

שאלה: מה זה אומר שאני יכול לראות בחבר מלא דברים רעים אבל לא אכפת לי מזה, אלא אני רק רוצה להיות איתו?

מאיפה אתה לוקח את זה?

תלמיד: כי אתה אומר לא להתעסק האם אני רואה בו רע או לא, אלא שרוצים להיות ביחד, בכל זאת, למרות שרואים את הרע הזה.

למרות שאנחנו מקולקלים, וכמו שכתוב ב"זוהר" על תלמידי רבי שמעון, שהם רצו להרוג זה את זה ונכנסו לשיעור ואחרי השיעור יצאו באהבה.

תלמיד: אבל מה זה אומר האהבה הזאת, אני כבר לא אראה את הרע בחבר?

זו שנאה לפני השיעור ואהבה אחרי השיעור, ושוב שנאה לפני השיעור הבא, ואחרי השיעור הבא אהבה. ככה זה, בעליות וירידות. אלא מה אתה חושב, שזה כמו בעולם הזה שאתה חותם שאני אוהב אותך עד סוף החיים, לנצח?

תלמיד: לא, להיפך, אני מנסה להבין מאיפה מגיעה האהבה הזאת, האם מתוך חשיבות המטרה?

מתוך זה שאתם עובדים כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, אתם משתדלים להיות יחד, ומההשתדלות להיות יחד אתם מגיעים לזה שאתם לא יכולים, ואז מתוך אין ברירה אתם פונים לבורא, צועקים ומבקשים שהוא יעשה ביניכם חיבור, ואז מגיע אליכם המאור המחזיר למוטב ואתם כן יכולים להיות בחיבור.

תלמיד: נגיד אני מסתכל על חבר ואני מוצא בו משהו רע. אני רואה שהוא עושה את הפעולה הזאת לטובת העשירייה, הוא רוצה לקדם את כולם, אבל זה מרתיח אותי, ממש.

מה מרתיח?

תלמיד: מה שהוא עושה.

למה?

תלמיד: לא יודע, זה כך.

אם הוא עושה את זה למען העשירייה אז אתה רותח מזה, מקנאה?

תלמיד: יכול להיות, יכול להיות שזה מקנאה.

תגיד בדיוק מה קורה, או שאתה יודע על מה אתה מדבר או שלא. אל תתפוס את הזמן סתם.

תלמיד: נגיד מצב כזה שזה מעורבב ממש, שאני רותח, אבל אני רואה שזה לטובת העשירייה.

אם זה לטובת העשירייה אז אתה צריך בדיוק להבין שזה לטובת העשירייה, אבל אני שונא אותו. למה אני שונא אותו? מתוך קנאה.

תלמיד: ואז מה אני צריך לעשות עם זה?

לא יודע, תאכל את עצמך, מה זה חשוב? אבל ההבחנה צריכה להיות כזאת. הגעת לקנאה, אני מקנא, אני לא סובל אותו, אני לא יכול לסבול אותו, הוא יותר מוצלח, הוא יותר כך וכך, אז אני גיליתי את הדבר העיקרי, את אותה תכונה אגואיסטית שאני צריך לתקן. אני גיליתי על ידי החבר, עכשיו אני יודע מה הפגם, מה יש לי בדרך, יופי. תראה כמה שהחבר עזר לי, שאני על ידו גיליתי מה יש בי לתקן, אז תגיד לו תודה רבה ותמשיך.

איך אתה עושה את זה? עכשיו תנסה עם הקבוצה, ויכול להיות עם אותו החבר, אם יש לך עוד כוחות, גם להתחבר יחד ותבקש בפנים מתוך הלב שלך לרצות להיות יחד עימו ויחד עם הקבוצה, ו"על כל הפשעים תכסה אהבה", וכך תגיע לחיבור. וכל השנאה שלך תיכנס כעביות בחיבור ואז תתחיל להרגיש שאתה מתרומם, ועוד מתרומם, ועוד מתרומם, וכך על ידי כאלו עבודות אתה תגיע למצב שאתה כבר תעבור מחסום. אין לי יותר מה להסביר, תחשוב.

שאלה: אתה מתאר מצב מאוד קיצוני שלפני השיעור שונאים אחד את השני ואחרי השיעור אוהבים אחד את השני. אני מרגיש שאנחנו לפני השיעור קצת יותר אדישים, אחרי השיעור קצת פחות אדישים. איך לא להישאר במצב הזה של רגילות, ולהיות במצב "רק לא צא" וזה מה שמחזיק אותך בדרך?

אתה מסתכל עליי, אתה רואה שאני אדיש או לא?

תלמיד: אתה לא.

אני לא. מאיפה זה בא לי? כי אני מכין את עצמי. אני מכין את עצמי במשך היום משיעור הבוקר עד שיעור הבוקר, אלה החיים שלי. וזה לא חשוב שאתה עובד באיזו עבודה, אני גם עוסק בהרבה משימות למיניהן במשך היום, תראה את לוח הזמנים שלי, אבל זה לא חשוב, אני חושב על שיעור הבוקר. למה? כי זה המקום איפה שאני עושה קפיצה כל פעם, עולה כמו בסולם, אני עולה ממדרגה למדרגה, ממדרגה למדרגה, וכך אני מתייחס לזה יום יום.

ולכן אני מכין את עצמי לשיעור הבוקר ואני חושב על ידי מה אני אעלה, על ידי מה אני אתאמץ, מה אני צריך להשיג. הכול אני מכין לשיעור הבוקר, למפגש איפה שיש כוח של כל החברים, ויש לנו עוצמה גדולה מאוד, אנחנו לא מכירים את זה, ואז מתוך זה אני מקבל כוחות, ממש כך. אני ראיתי את זה ברב"ש איך שהוא היה מחשיב את זה. זה נקרא "מכל תלמידיי השכלתי", ככה כל אחד כלפי השני.

שאלה: האם השנאה שמורגשת כלפי החברים עולה במשך הירידות, או שזה סימן שאתה בעלייה?

היא עולה ויורדת, כל פעם בכל מיני צורות אחרות, כל פעם כלפי חברים אחרים. פתאום אותם החברים שאני הייתי אדיש כלפיהם יחסית, או שהייתי אפילו ידידותי, פתאום אני מתחיל לסבול מהם, ולא סובל אותם. כך זה קורה, אין מה לעשות, אבל זה לא חשוב לי, את זה אני מקבל מלמעלה, מהבורא. כל התכונות האלה בעשירייה, בנשמה, במבנה של הנשמה, עשר הספירות, מה שצריך להתעורר כלפיי מתעורר, כלפי אחרים זה תכונות אחרות וכן הלאה, עד שאנחנו מגיעים יותר ויותר לצורה כדורית. לא שאנחנו מתחילים להיות דומים זה לזה, אלא מתאימים זה לזה, למרות ששונים.

שאלה: זה דבר מאוד גדול שאנחנו צריכים לעשות מעל הדעת. ולכן, השאלה שעולה לי, מי החבר שעבורו שווה לעשות את העבודה הזאת, את מי אני צריך להחשיב כחבר ולעשות את העבודה הזאת מעל השנאה וביחס למי אני לא צריך להחשיב אותו כחבר? איך אני צריך להתייחס למי שאני לא מחשיב כחבר?

אתה צריך לבחור את העשירייה, להיכנס לתוך העשירייה, כמו שכותב בעל הסולם במאמר "הערבות", "הבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר קח לך". ואז אתה מתחבר לאותם האנשים, ואתה מקבל אותם, לא שזה בני אדם שאתה מסתכל על הפרצופים שלהם, ולא עד כמה הם חכמים או טיפשים, ולא עד כמה הם רגועים או עצבנים וכן הלאה, אלא אתה מסתכל עליהם כמו על חלקי הנשמה שלך. ואז אתה מתחיל לעבוד איתם עד שתמצאו את החיבור הפנימי שיש בין הספירות בתוך הפרצוף.

שאלה: אני לא רואה פגמים בכלל בחברים, אלא הפוך, אני רואה כמה הם מסורים ודווקא זה מראה לי כמה אני מכוער וצריך תיקון.

בסדר גמור. אתה מקנא בהם וכנגד זה אתה צריך לתקן את עצמך, יפה, תמשיך, יבואו גם זמנים אחרים. או יכול להיות שמתוך הקנאה בהם יבוא אליכם כזה רוגז שאתה תרצה להרוג אותם, שאתה לא תסבול אותם, כל מיני צורות של התקרבות והתרחקות.

שאלה: יש לי דחייה לחבר ואני מנסה להתכלל איתו ומבקש מהבורא לתקן את זה. אחרי זה אני מתחיל לאהוב אותו, אבל עוד פעם זה חוזר לאותו חבר. האם זה אומר, שלא תיקנתי?

לא, יש לך הרבה הבחנות על כל אחד ואחד מהעשירייה, וזה חוזר כביכול על אותם אנשים, ודאי. תמשיך, עד שתגלו שאתם באמת מבררים הבחנות פנימיות שביניכם.

קריין: קטע מספר 6.

"האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה. פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה – ב'" 1990)

מצוין, עוד פעם.

קריין: שוב קטע 6.

"האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה. פירוש," מבחינת אחוריים, זאת אומרת דרך בני אדם הבורא פועל על כל אחד ואחד מאיתנו. מפני שאנחנו עוד לא ראויים לראות איך שהוא בצורה ישירה עובד עלינו, הוא עשה כזאת מערכת שאנחנו דרכה יכולים להתקשר אליו. מתי שאני מקבל את המערכת הזאת כמו הבורא, שאני מתייחס אליה באותה הצורה, אני מתחיל לראות אותו במקום את כל האנושות, במקום את כל החברים וכן הלאה. אז לא שהבורא נסתר אחרי כל חבר וחבר, אלא אני רואה, מגלה אותו במקום חבר. "פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה – ב'" 1990)

שימו לב לזה, אלה יסודות של גילוי העולם העליון. דווקא על ידי הדברים האלו שאנחנו מקיימים אותם, אנחנו מתקרבים ומגלים את העולם העליון, את הבורא. אני מקווה שאתם מבינים, כי אני לא רואה מספיק שאלות ואני לא מרגיש כל כך רצינות מכם לכאלה פסוקים.

שאלה: כשאני רואה פגם באחרים אני יודע שאלה הפגמים שלי, איך אני יכול לתקנם, ומה זה אומר לתקן את עצמי, את הפגמים?

אתה צריך לתקן את עצמך עד כדי כך שאתה אוהב את החבר, זה נקרא שאתה מתקן את הפגמים שלך.

שאלה: האם הפנים של החברים זה האחוריים של הבורא?

לא. בשביל מה לי כל החוכמות האלה, הפנים של החברים, האחוריים של הבורא, מה זה ייתן לך? אחרי כל חבר עומד הבורא, זאת אומרת, הבורא מנהל כל אדם ואדם, הבורא מנהל סביבי את כל המציאות. ואני צריך להתייחס לכל המציאות, לכל אדם ואדם כך, שפשוט כך הבורא מתייחס אלי.

תלמיד: ואני תמיד אמור לתפוס את זה רק מעל הדעת או שיש גם אפשרות שאני אתפוס את זה בתוך הדעת?

לא, אני רוצה לגלות את זה בתוך הדעת. זה שאני מתייחס לזה עכשיו למעלה מהדעת, זה מפני שעדיין הכלים שלי לא מתוקנים.

שאלה: האם האדם, הנברא הוא בובה על חוטים של הבורא?

כן, בכל דבר חוץ מדבר אחד, שהבורא נותן לו תנועה חופשית, בחירה חופשית במשהו, במשהו אחד, ואז הוא מחכה שהאדם יעשה תגובה נכונה. וכך כל פעם יותר ויותר, עד שהבובה הזאת תתחיל לתפקד מעצמה. מה זה מעצמה? אף פעם לא מעצמה, אבל היא תתחיל לתפקד מהרצון שלה, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".

אתה אף פעם לא תעשה משהו נגד הבורא, אף פעם, אלא הכול תלוי ברצון, אתה רוצה לעשות את זה או לא. אם אתה לא רוצה אתה תרגיש רע, אם אתה רוצה אתה תרגיש טוב, כאן זו הבחירה החופשית.

שאלה: כשרב"ש כותב גם כאן וגם במקומות אחרים, "האדם צריך להאמין", מה הכוונה צריך להאמין?

פשוט מאוד, הוא צריך לדעת שככה זה. להאמין זה נקרא שאני שומע, אני יודע, אבל אני לא רואה, זה לא נמצא בי, זה נקרא אני מאמין. זו לא אמונה כמו אצל דתיים או חילונים או לא יודע אצל מי, זה פשוט שאני יודע שיש חוק כזה וכזה, אבל בי עדיין החוק הזה לא קיים.

תלמיד: זה קשור לאמונה מעל הדעת או לא?

לא, לכן אני לא רוצה שתתבלבלו, אני לא רוצה לדבר על זה כל כך.

שאלה: דיברנו על כך שהבורא כופה על הנברא לעשות מעשים טובים. איזה מעשים טובים הוא כופה עליו?

רק חיבור, שום דבר חוץ מזה. במילה אחת, אין לנו שום דבר חוץ מזה, זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: הוא גם כופה על הנברא לעשות מעשים רעים?

ודאי, "אין עוד מלבדו".

תלמיד: אז המצב הוא כאילו שהנברא נמצא בתוך כיתה והבורא מלמד אותו, ומה שנשאר לנברא לעשות זו רק תגובה, תפילה או הבחנות?

נכון. בדיוק, ככה זה, נכון.

שאלה: אני לא מרגיש שהבורא פועל מאחורי האדם, ואני שונא את האדם או לא יכול לסבול אותו. איך אני יכול לשכנע או לדעת שזה הבורא שעומד מאחוריו?

אתה צריך לשכנע את עצמך. אתה צריך כל הזמן לחשוב ש"אין עוד מלבדו" ואתה עומד במציאות המדומה שמנוהלת על ידי הכוח העליון. ועל ידי המציאות הזאת שמתראה לך, הכוח העליון רוצה לסדר אותך, לתקן אותך שאתה תגיע ממש לדרגתו.

תלמיד: אבל לא קל לי פתאום להרגיש שאני אוהב את החבר, כי קשה לי מאוד את החבר או את האדם, כי יש הרגשה של ריחוק.

תחשוב על זה יותר ויותר. יש לך הרבה פסוקים, קודם בסבל אחר כך באהבה, ממכות לכבוד וכן הלאה. ידוע לנו שזה קורה. כמה שתחשוב יותר, אתה תתחיל להבין שיש כאן מה לאהוב במקום לסבול.

שאלה: בסוף הקטע, כותב הרב"ש "נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין.". הטבע שלנו תמיד מביא אותנו לראות את מה שאנחנו רואים בעיניים שלנו ולא מה שאנחנו צריכים להאמין. תוכל לתת לנו איזה תרגיל שאנחנו נוכל לתרגל כל הזמן במהלך היום בתור עשירייה, כך שיהיה לנו מול העיניים תמיד כיוון?

יש לכם קבוצה, איזה תרגיל אני עוד צריך לעשות? ורב"ש כותב לכם איזה תרגילים אתם צריכים לעשות בתוך הקבוצה. אתם שואלים אותי כאילו שאתם לא קראתם, לא שמעתם אף פעם מה שאומרים לכם על עבודה בקבוצה. זה ממש מה שצריכים, לא יותר מזה. או שאני לא מבין אתכם. אני מתפלא עליכם.

שאלה: איך אנחנו יכולים לאהוב את החברים יותר מאשר אנחנו אוהבים את עצמנו?

אתה תתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע ואני מבטיח לך שלאט לאט, וכולם לא רק אתה, תגיעו למה שנקרא "מסירות נפש". שהזולת יהיה לך יותר חשוב ממך, מעצמך.

וזה נובע מחוקי הטבע. לאט לאט יתלבש בך האור העליון וכך אתה תתחיל להרגיש. זה לא בטבע שלנו, זה לא העולם שלנו, זה לא עכשיו, אבל לאט לאט אנחנו נתקרב לזה ונתחיל להרגיש שזה קורה.

איך אתה יכול להסביר לי שישנם הרבה אנשים שמוכנים למות כדי להחיות איזה אידיאל. דווקא בסין או ביפן, שם היו גופים גדולים בכל מיני תקופות היסטוריות שכך היו מתנהגים. היו מוכנים להרוג את עצמם למען איזה רעיון מיוחד, למען מטרה מסוימת. אז מה?

זאת אומרת, יש דברים שנמצאים למעלה מאהבה עצמית. יש עוד ערכים שאנחנו נצטרך לרכוש אותם. האהבה העצמית שלנו האגואיסטית, סך הכול, היא לא משהו גדול. אנחנו גם מרגישים מידי פעם עד כמה היינו בשמחה מוותרים על זה ובכלל יוצאים מכל העניין של אהבה עצמית. עד כמה היא סותמת אותנו, מגבילה אותנו. אנחנו בעצמנו שונאים את עצמנו על זה שכל כך אנחנו מוגבלים ואגואיסטים קטנים.

קריין: קטע 6.

"האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה. 

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין." 

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה – ב'" 1990)

שאלה: מה הופך את בן האדם להיות ראוי, מה קובע שהוא ראוי?

ראוי למה?

תלמיד: ראוי לראות שהבורא פועל כך?

בזה שהוא מחפש. הוא משתדל. הוא כביכול מרכיב את דמות הבורא מכל מיני צורות היחסים שלו לחברים. אני כאילו בונה, בונה, בונה, בונה, בונה את המוזאיקה הזאת, הפסיפס מכל החברים, עד שאני מתחיל להתייחס אליהם בצורה כזאת שוודאי שאני לא מתייחס לצורה החיצונה שלהם, ולא לתכונות הפנימיות לפי האופי או עוד כל מיני כאלה דברים, אלא למהות שלהם, לפנימיות שלהם.

זה נקרא ל"פנימיות הלב" של כל חבר וחבר אני רוצה להיות דבוק. ואז כמה שאני רוצה להיכנס בתוך הלב של כל חבר וחבר אני מתחיל בזה להרגיש שדרך זה אני מתחיל להרגיש את הבורא. וכך אנחנו מגיעים לגילוי הבורא.

תנסו ותראו שזה אפשרי. זה פשוט מהעבודה המעשית שאתם עושים. להתייחס לעשירייה, דרך העשירייה לסך כול הרצונות של חברים, דרך זה לכוונות שלהם, ללב שלהם, מה שבליבו של כל חבר וחבר.

הרי בליבו של כל חבר וחבר זה הרצון הפנימי שלו. שם מהצד השני הבורא נמצא ומעמיד את הרצון של כל חבר וחבר נגדי, ואני מהצד הזה מתייחס אליו, מצידי. ואז יוצא שבלבבות של החברים שם אנחנו נפגשים, אני והבורא. זה נקרא "בתוך הפרצוף".

שאלה: הקטע שכתוב ש"הבורא מתלבש בלבושים של בשר ודם". מה זה אומר?

דרך האנשים. דרך כאילו תכונות של בני אדם, מה שאני מבין. אני לא מבין מה זה תכונות רוחניות. אני לא מבין ספירות. אני עוד לא יכול לזהות אותם, לשמוע, לראות אותם. אני מקבל את ההתקשרות שלי עם הבורא דרך התכונות של החברים. התכונות של החברים הן איזה מכשיר שדרכו אני מתחיל לזהות את יחס הבורא אלי.

שאלה: כשמשתדלים ליישם את הקטעים האלה בעבודה מעשית בעשירייה, אז אתה מתחיל בעצם לקבל תשובות בצורה מסוימת. תפיסת המציאות הזאת שאנחנו לפעמים נפגשים בעשירייה ורואים את העשירייה כמושלמת, יש התרוממות, התפעלות.

ולפעמים אנחנו נפגשים בעשירייה, ויש רק חבר או שניים, וזה נהיה מאוד ברור במצבים האלה שאנחנו אולי לא התכוננו מספיק לאותה פגישה, כי יש רק חבר או שניים במקום שנים עשר שהגיעו לשיעור או לאיזו פגישה שלנו.

איך אנחנו עובדים עם תפיסת המציאות הזאת, איך אנחנו יכולים לתפוס, לראות עשירייה שלימה כל פעם כשאנחנו נפגשים, איך אנחנו יכולים לראות את הבורא בעשירייה שלימה שנמצאת לפנינו?

לא יודע, יש כאן בעיה. זו אותה האווירה שישנה באמריקה כאילו הכול יהיה בסדר. ולכן קשה להזיז את האנשים מהמקום. אנחנו עובדים מתוך חיסרון. הרצון, החיסרון זה החומר של הבריאה. אז אם אנחנו ממלאים אותו בכל מיני מילויים, אז הרצון לא רוצה לזוז, והאדם לא רוצה לזוז. ולכן אנחנו נמצאים בכזאת תרדמה.

אני לא יודע מה להגיד. אני שומע שאתם מתלוננים. אני שומע את הטענות האלו מהרבה מקומות בארה"ב וגם מקנדה. שם פחות, אבל אמריקה זו בעיה. יש איזו תקופה שהאמריקאים ממש נמצאים בדאון.

אין לי מה להגיד. רק "איש את רעהו יעזורו". אתם צריכים לעורר זה את זה. אחרת יבואו מכות הרבה יותר גדולות, כבר מבינים שזה יכול להיות, ואז בשביל מה לנו את זה?

איך לעורר? על ידי חשיבות, דיבורים. תראו דוגמה אחד לשני. תנסו להוציא כל אחד מהמקום שלו. קשה לאדם לקום ולשבת ליד מחשב? היום אנחנו לא צריכים לנסוע לאיזה מקומות, לפגישה, לשיעור כמו קודם. ביטלנו את זה. אז מה כל כך קשה? באים שניים במקום עשרה, שניים עשר? אני לא יודע מה להציע לכם.

שאלה: הכלי העולמי יכול לעזור לנצח את האווירה הזאת שיש באמריקה?

יכול להיות. אני לא יודע. עוד מעט יהיה להם כנס, כך שמעתי. אז זה שייך לזה. מתי זה, בספטמבר? אוקטובר? נובמבר? צריכים יחד כולנו להתקדם לזה. אולי צריכים להשתדל לעשות את הכנס הזה לכנס כללי, עולמי.

מי שיכול לבוא אולי לעשות את הכנס הזה אפילו כמפגש פיזי? מי יודע, עד אז יכול להיות שכבר נוכל להיפגש? נראה אולי קצת יותר קרוב לזה. אני לא יודע במה לעורר אותם. אבל כולם צריכים לעזור זה לזה.

תלמיד: אם נשתדל כל עשירייה או כולנו ככלי עולמי אחד, ההשתדלות הזאת יכולה לעזור להם? הם יכולים לקבל מזה כוחות?

כן, אבל אתה רואה כמה אנחנו רואים מהאמריקאים בכלל על המסך שלנו. עכשיו אנחנו רואים סן פרנסיסקו, אל. איי, אבל איפה הן כל הקבוצות האלה?

תלמיד: גם ניו יורק נמצאים, ראיתי אותם, אם אפשר לשים.

כן, אבל אתה יודע. פה ושם אחרי הקלעים שהם שואלים, נמצאים ואפילו לא שואלים. זו בעיה. נקווה שזה ישתנה.

שאלה: איך להרגיש את מידת הייחודיות של כל חבר בתוך העשירייה ואיך להגדיל את התכונה הזאת כדי שזה יהיה עוד יותר?

צריכים לדבר על זה. אין לי שום דבר מה להוסיף. זה כמו שבעשר ספירות, אתה לא יכול להוציא איזה ספירה או להוסיף איזה ספירה. כך אנחנו שאנחנו בנויים בסופו של דבר כולנו חשובים, וכל אחד צריך כל הזמן להשתדל להשלים את השני. ואז אנחנו נראה במשך הזמן מה ייחודו של כל אחד, מה תפקידו של כל אחד, תכונתו של כל אחד באוסף, באסמבלי הזה שיש לנו בינינו.

זה יתבהר במשך הזמן, אבל בינתיים לעבוד על החיבור והכמות היא לא כל כך חשובה, יכול להיות שבע, שמונה, יכול להיות שתיים עשרה, שלוש עשרה זה לא חשוב כמה. הכמות היא לא חשובה העיקר זה איך על ידי החיבור אנחנו נותנים לכל אחד ואחד אפשרות לשפשף את עצמו ולהיכנס בין האחרים.

שאלה: מה ההבדל בעבודה פנימית מול הכלל נגיד עשרה חברים לעומת עבודה מול חבר אחד?

יש הבדל ודאי אבל בעצם זה לא כל כך חשוב, אני יכול לעבוד עם חבר אחד והיה לי כך עם רב"ש וקבוצה לא כל כך הייתה לי כי רב"ש היה אומר, מספיק לנו אנחנו שניים. ודאי זה שונה מלהיות בתוך הקבוצה, בתוך הקבוצה זה הרבה יותר מועיל אבל תנסו לא חשוב. אני חושב שלכל אחד ואחד יש הזדמנות להיות בין הרבה חברים לא עם עוד אחד. כי קודם כל אנחנו לא מוגבלים במקום ולא בזמן ולא בשיטה ולא בכלום, אז תנסו להיות מחוברים בקבוצה שקרובה לעשרה.

תלמיד: אני שואל את זה כי כשאנחנו עובדים מול כלל אז יותר קל הוא למקד את העדשה לאיזשהו גילוי לא יודע, אבל כשאנחנו עומדים במקרה החיים ומול פרטים, אנחנו כאילו מאבדים לגמרי את העדשה הזאת.

אני לא יודע על מה אתה מדבר, אני יודע שאנחנו צריכים כל הזמן להשתדל לעבוד בעשירייה ולא לעשות מתוך הקבוצה שניים, שלושה. ולא, זה לא טוב, אני אולי לא מבין אותך אבל זה לא טוב לעשות כך. זה האגו שלך דוחף אותך.

תלמיד: אני שואל איך אני נעזר בכוח של הכלל כדי כל הזמן להסתובב עם ההרגשה שיש בורא מאחורי בני אדם?

אני לא מבין מה שאתה שואל, תנסה לחשוב ואחר כך תשאל.

שאלה: האם אני צריך לשתף חברים בהבחנות אהבה, שנאה או לעבוד את זה ככה בפנים בתוך עצמי עם הבורא?

אתה צריך לעבוד על אהבה על החיבור אתה צריך להשפיע להם דוגמה יפה, טובה לחיבור והעיקר זה לימוד יחד, להתפעל ממה שכתוב.

שאלה: בקטע כתוב שהכול פועל הבורא, כלפי החבר זה ברור אבל מהי אותה פעולה שאני כל הזמן מעביר את השליטה לבורא על כל מה שקורה בי, בתוכי?

זה נקרא שכל מה שאתה מרגיש, כל מה שאתה מקבל מהחברים, אתה הכול מחזיר לבורא, זאת אומרת אתה משתדל להחזיק בך קשר עם הבורא, שאת הכול אתה מקבל ממנו.

תלמיד: אנחנו הרי נופלים מזה כל הזמן.

בסדר, למרות שאתה יוצא מזה, אתה חייב לחזור לזה כל הזמן, ודאי שאתה מתנתק האגו שלך הוא כל הזמן עובד ומושך לעצמו ואתה צריך להחזיר את הכול לאין עוד מלבדו.

שאלה: השנאה לאגו שלי, האם אני יכול לבקש מהבורא שייתן לנו את התכונה הזאת ואיך נכון לבקש, עבורי או עבור חברים?

אני חושב שאנחנו צריכים לבקש עבור החיבור ולא עבור השנאה, כי זה יותר יעזור לנו. אל תתעסקו בשנאה בבירורים של הפגמים כל מיני. זה ישפיל אתכם, אתם תתחילו לאכול את עצמכם, זה לא טוב תתחילו לדבר על אהבה, על היציאה מתוך האגו, על התעלות רוחנית, על זה תתחילו לדבר.

שאלה: אחרי כל אדם עומד הבורא ואחרי החבר עומד הבורא, האם ההבדל בזה שדרך החברים ניתן ליצור איתו קשר?

על ידי התקשרות לחברים אנחנו מגיעים לקשר עם הבורא.

שאלה: לפני כמה דקות אמרת שלגבי אפשרות למפגשים פיזיים בכנס שיבוא עלינו לטובה, הקבוצה שלנו וקבוצה של רומניה ובולגריה רוצים להתאחד לכנס מראה ברומניה. מה דעתך בנושא מפגשים פיזיים, אנחנו נטוס אליהם והם יארגנו את הכול?

תיזהרו לפי הכול הכללים של משרד הבריאות, אבל בעצם יכול להיות שזה טוב. אני לא יודע. אם אתם מדברים באותה שפה ומרגישים זה את זה ומכירים זה את זה, אז יכול להיות שגם חיבור פיזי הוא יכול להועיל. אנחנו כאן במרכז שלנו הגדול בישראל גם כל הזמן חושבים מתי אנחנו יכולים לעשות כנס גדול, שיבואו חברים מכל העולם ואנחנו נתאסף כמו שפעם היינו וכן הלאה. ויש בעיה שבינתיים הבורא לא מרשה, הוא לא מרשה לנו להתאסף במקום אחד, אפילו לסעודה אחת גדולה שיבואו נגיד מכל מדינה, כל החברים שלנו זה גם בסביבות 1500, 2000 רק גברים, אז אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אמנם שיש מקום ויש רצון, אבל אסור לעשות את זה בינתיים.

תלמיד: מבחינה רפואית כן יש אפשרות לנסוע זו מדינה ירוקה. השאלה אם חברים יכולים להצטרף אלינו ואנחנו יכולים לקבל את ברכתך לפעולה הזאת, אנחנו עובדים על זה כרגע?

כן, בבקשה. אני אוהב לטוס ולהשתתף בכאלו דברים, אם זה אפשר לפי כול החוקים הרפואיים, אז תעשו, בברכה.

תלמיד: אז אתה מוזמן.

נראה, קודם תשלחו לי הזמנה.

שאלה: עזרת לנו להבין שהאדישות היא צורת השנאה הכי קשה. איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני להיתקן כדי להגיע לבורא בצורה משותפת?

על ידי דוגמה. בלי הרבה מילים, אלא רק דוגמה, שכל אחד מראה לשני עד כדי כך שהשני מתפעל מזה. זה פועל הכי חזק, בלי מילים, רק דוגמה. תעשו את זה כך, כי דוגמה מביאה קנאה וקנאה זה הכוח הכי חזק, זו פגיעה ישירה בתוך האגו.

שאלה: לגבי מה שאמרת על צפון אמריקה, האם יכול להיות שמה שמורגש משם זה חוסר התכללות לבבית עם הלב, ואם כן, איך אנחנו יכולים לעזור?

באמריקה יש הרבה בעיות ולכן טבעי שהחיבור שם הוא קשה. כי נמצאים באווירה מאוד מאוד רחוקה מחיבור, שדוחה את כל צורות החיבור, שמבינה רק חיבור אגואיסטי מובהק כזה, ברור, שזה במַקום לטובת האגו. לכן קשה גם למצוא עוד ועוד חברים, וקשה להם להתחבר. אני לא יודע איך לעזור בזה, לא יודע. זו אווירה מאוד לא טובה, אני לא יודע, נראה במשך הזמן מה יקרה שם, אני מאוד פסימי כלפי אמריקה.

שאלה: אמרת שכשאנחנו עובדים עם התכונות הטובות של החברים אנחנו נכללים בהם ברצונות ואחרי זה בכוונות שלהם, האם תוכל לפרט איך לעבוד עם זה?

אתה תמיד רוצה להיכנס פנימה בצורה תיאורטית, ואני לא רוצה לפרוץ ככה, אלא שאתם תשיגו את זה ותגיעו לזה בצורה פרקטית. אני עכשיו אצייר לך תמונות, סכמות, איך שזה נכנס ואיך שזה יוצא ואיך שזה מחובר עם זה? זה לא יעזור לך. אתה צריך לדרוש את זה "ממעשיך הכרנוך", יש כזה חוק "ממעשיך הכרנוך", מהמעשים שלך אתה תכיר אותי. זה מה שאומר הבורא לאדם, אתה רוצה להכיר אותי, בבקשה, מהמעשים.

אני מצטער אבל אין לי יותר מה להגיד.

שאלה: קודם כל, תודה רבה על השיעור המופלא ובכלל מה שאתה עושה בשבילנו ולכל האנושות. שמענו קודם שחסרה רצינות לגבי הקטעים, המקורות. אנחנו מנסים כל יום לממש את העצות שאנחנו שומעים מהרב, עוברים על הקטעים, אבל אולי עוד חסר משהו בעבודה שלנו, איך להגביר את הפנימיות בעבודה שלנו ככה שזה יהיה מוצלח וראוי?

אני יודע על עצמי שאני נמצא בחכמת הקבלה 40 שנה, אפילו 45 שנה, ואני זוכר ששנים שנים זלזלתי בעניין של החיבור, אהבת החברים, התקרבות לחברים, איך לא לשכוח מהם, איך להגדיל את החיבור בצורה פנימית יותר ויותר. כי כמה אתה יכול לעבוד על החיבור החיצון? אתה בזה מנענע את החברים ולא יוצא מזה שום דבר, אנחנו לא פועלים באיזו תנועה שם כמו שברחוב. לכן אני לא יודע.

רק בתנאי שאנחנו נעורר עוד את הדברים האלה יום יום בכל אחד ואחד, רק בתנאי שאנחנו נעשה איזה תרגילים מיוחדים. בבקשה, תעשו, תשלחו איזה המצאות, משהו, איך אנחנו יכולים לגרום לחיבור, שמתוך החיבור אנחנו נתחיל לבדוק ולהבין איפה אנחנו נמצאים, קרוב ליצירת הנשמה או רחוק מיצירת הנשמה. איך אנחנו יכולים למדוד את עצמנו, שאנחנו עושים צעד קדימה ועוד מעט אנחנו מגלים את השכינה ובה הבורא, או שאנחנו לא כל כך, אלא מסתובבים אולי סביב זה באיזה מרחק ולא רוצים להתקרב, האגו שלנו לא נותן לנו להגיע לזה.

אז בואו נתחיל לדאוג לזה בצורה רצינית, כי זה נמצא כאן, אבל אנחנו לא נוגעים, אנחנו כל הזמן בורחים קצת הצידה. כאילו כל אחד נותן מקום לשני, בבקשה, אני בינתיים ממתין, לא בוער לי. זו הבעיה.

שאלה: שאלה פרקטית לגבי העבודה בעשיריות. אנחנו מבלים את רוב הזמן ונותנים את הכוח שלנו כדי להתחבר בינינו למשוך את האור. האם זה יעזור אם נתחיל כאן בצפון אמריקה לעבוד כדי לחבר את כל העשיריות בהכנה לשיעור, ובמקום שניפגש להכנה לפני השיעור כעשיריות נפרדות ניפגש כולנו כעשירייה אחת, או שאנחנו כאן בלוס אנג'לס אולי יכולים להתחבר עם עשיריות אחרות בעולם וככה להפיץ את החיבור. אילו צעדים פרקטיים אנחנו יכולים לעשות בצפון אמריקה כהכנה לשיעור כדי שאתה תוכל להרגיש את זה?

אני לא יודע, הבעיה היא לא אם אני מרגיש את זה, הבעיה היא האם אתם מתחברים ומתחילים להרגיש את הבורא דרך החיבור, זו כל הבעיה. אז בואו נשתדל לעשות את זה, זו עבודה בתוך הלב, זו עבודה שבלב. אז במה אפשר לגרום ללב קצת יותר להתרגש? יכול להיות שעל ידי איזה פעולות חיצוניות, אבל בעיקר, בואו נרצה ברצונות שלנו, בתפילות שלנו, להשפיע על הלבבות של החברים, שהם יתעוררו, שהם יהיו יותר רגישים. המחשבות שלנו זה הכוח הכי חזק במציאות, מחשבה, אבל אנחנו לא מפעילים אותה בכיוון זה, אנחנו לא רוצים לחבר את כל המחשבות האלו למחשבה אחת ולהביא אותה לבורא, שאז הבורא בטוח יבצע את מה שאנחנו דורשים. זאת הבעיה.

זו לא בעיה עוד להיפגש שם, להיפגש כאן. אם זאת הייתה הבעיה, הייתי בעצמי טס עכשיו שוב לכל הסיבובים בארה"ב שעשיתי אותם כמה וכמה פעמים, לא הייתי חוסך בזה. אבל זה לא עניין של להתרוצץ ממדינה למדינה שם באמריקה, אלא הבעיה היא איך לעורר את הלב, זה העיקר. וכאן אני לא יודע מה לעשות, אתם צריכים לדאוג. כמה עוד התעוררויות מבחוץ אתם צריכים, וירוס הקורונה, ועוד איזה וירוס, עוד איזה וירוס, מה אתם רוצים שעוד יקרה כדי שתתחילו להרגיש שאנחנו נמצאים במצב אנוש ורק הבורא יכול לעזור?

דברו על זה.

שאלה: אני לא יודע אפילו אם זו שאלה או בקשה, אבל אנחנו החברים שחיים באמריקה, בעצם זה גם גילוי של הבורא באיזה אופן, אפילו כלפי בני ברוך וכן הלאה. ועכשיו יש כבר כוח מספיק גדול בבני ברוך, אז אנחנו יכולים פשוט להתפלל כל יום כולם יחד על איזו יבשת אחרת, אולי אנחנו יכולים לבקש מהבורא שיכלול את אמריקה.

בבקשה, אתם יכולים לעשות, אין שום בעיה, אני מתחבר אליכם, בבקשה. תנסו לחבר את כל האמריקאים קודם כל, שהם ירצו, ואחר כך סביב העולם, שכל העולם יעזור, וכך אנחנו נתמוך. בבקשה, אין בעיה. אז נתפלל פעם עבור אמריקה, פעם עבור דרום אמריקה נגיד, פעם עבור אירופה, סין, המזרח התיכון, אפריקה, אין בעיה. בבקשה. רק אנחנו צריכים לארגן את עצמנו, וזה לא כל כך חשוב, אלא חשוב לנו בכל זאת להרגיש שאנחנו יכולים להתחבר יחד לנשמה אחת, היינו לרצון אחד, והרצון הזה שיהיה בצורת על מנת להשפיע בכל הרצונות הפנימיים שלו, וכך אנחנו מגיעים להתקרבות לבורא.

(סוף השיעור)