שיעור בוקר 11.01.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס

תלמיד: קודם כל רצינו לעשות סיכום של השבוע, של מה שעברנו. אנחנו השבוע סגרנו בעצם את כנס במדבר, גם את הלו"ז וגם את תוכן השיעורים. ועכשיו אנחנו רוצים להתחיל לעסוק בכנס הגדול.

אני רוצה לשתף בשני דברים שמאוד היינו רוצים להכניס אליהם את כל החברה עכשיו. אחד, זה הזרימה של השיעורים, זאת אומרת תוכן השיעורים והדברים שיהיו בתוך הכנס הגדול. והדבר השני זה הערבים, למה שקראנו עד היום "ערבי התרבות", ששם אנחנו רוצים לעשות מהפכה של ממש כדי בעצם לייצר תרבות שהיא תרבות רוחנית, שהיא תרבות של הארגון שלנו ולא הדברים שהיו נהוגים עד היום. אני אתחיל בערבי התרבות ומשם ניתן משימה בסדנה לחברים.

יהיו שלושה ערבי תרבות בכנס הגדול. אני אתחיל דווקא בערב השלישי, הערב האחרון. זה יהיה ערב פתוח שיוזמנו אליו הרבה מאוד קהלים חדשים, תלמידי קמפוס מהמסגרות הכי ראשוניות שיש. אנחנו בעצם רוצים לעשות פה משהו שהוא לא רק ערב תרבות אלא גם ממש פעולת הפצה. התכנית המזוהה ביותר והחזקה ביותר של הארגון שלנו היא תכנית "חיים חדשים" עם רב, שמדבר בעצם על נושאים מהחיים בראי חכמת הקבלה. הערב השלישי יהיה תכנית "חיים חדשים" בשידור חי מתוך "גני התערוכה" מול ששת אלפים, שבעת אלפים איש, בנושא "אהבה". בחלק הראשון רב ישב עם המנחים בפורמט הקבוע וידבר על אהבה. לקהל תהיה אפשרות לשלוח שאלות בלייב, לשאול שאלות בלייב, להשתתף. הדבר הזה ילווה בשירים, בהפעלות לקהל. זה הערב השלישי.

הערב הראשון שאנחנו רוצים לעשות זה ערב שאנחנו קוראים לו "המורים שלנו". זה ערב שאנחנו רוצים להקדיש אותו למורים הגדולים שלנו, בעל הסולם, רב"ש, האר"י ובעל שם טוב.

רציתי לשאול אותך. אנחנו רוצים לעשות ערב למורים שלנו, מה אנחנו צריכים לקחת מהם? איזו דוגמה אנחנו צריכים לקחת מהמורים שלנו?

כל אחד מהם פעל בזמנו כדי לייצב את התהליך לתיקון הבריאה, למטרת הבריאה. זה בכלל התחיל מהאדם הראשון, אברהם וכל אלו שאחריו, אז להראות שכל אחד בזמנו רק לכיוון זה פעל. אני לא בעל פנטזיות ולא יצירתי, לא יודע מה להגיד.

תלמיד: אני חייב להגיד איזה משהו אחד שיהיה מאוד ברור. גם אנחנו לא בדיוק יודעים מה אנחנו רוצים לעשות, וזה בדיוק השיתוף שאנחנו רוצם לעשות עם כל החברים מתוך ההתכללות.

אני חושב שזה מאוד חשוב, להראות שכולם היו נמשכים לאותה המטרה, כולם היו מדברים על אותו האמצעי להשיג את המטרה, וכולם היו מדברים על זה שזה חופשי לכולם, בבחירה חופשית לכל העולם אפילו. רק לאברהם לא הייתה אפשרות אחרת, הוא פנה לכל הבבלים, אבל מי שהגיע הגיע. וכשזרקו אותם מבבל הוא כבר פעל לפי הקהילה הזאת שלו. וככה כולם, כל אחד פעל עד כמה שאפשר בכל מיני צורות שהסביבה הייתה מאפשרת לו. נגיד רמח"ל, הוא רצה לעשות הרבה אבל זרקו אותו בכלל, והוא ברח מפדובה וכן הלאה.

תלמיד: המטרה של הערב הזה בגדול היא לקבל גדלות רבו בכל המובנים.

אז [להראות] עד כמה הם פעלו ללא שום חשבון עם עצמם.

שאלה: מדובר על אנשים כאלה גדולים, בדרגות כל כך גבוהות. למה יש לתלמידי קבלה התנגדות לקבל גדלות מאנשים כאלה גדולים?

הם לא מבינים אותם, אני חושב. הם לא מבינים. מי מבין את האנשים האלו, את המקובלים הגדולים האלה? רק בעל הסולם כותב קצת יותר בצורה רגשית עד כמה הוא דואג לחיבור, עד כמה הוא מתחנן וכן הלאה. אבל באמת, לא. אני חושב שזה חוסר הבנה.

אבל לפתוח את זה, זה יפה. לאותו כיוון כמו שהכנס שלנו מכוון אותנו, פעלו גם המקובלים בכל הדורות גם לאותו הכיוון.

תלמיד: בדיוק. היום הראשון בעצם מסתיים בערב הזה שיוקדש כולו למורים שלנו. היום השני יסתיים בערב שאנחנו רוצים לקרוא לו ""בני ברוך" מאז ולתמיד". אם ביום הראשון דברנו על המורים, ביום השני אנחנו רוצים לדבר על החברה, על החברים, על החברה המיוחדת שאנחנו חיים בה, מה זה הדבר הזה שנקרא "הכלי העולמי" שמורכב מכל כך הרבה חברים, מכל כך הרבה מקומות בעולם, מכל כך הרבה דתות, שפות, תרבויות.

והחיבור מעל זה.

תלמיד: האם אתה יכול להדגיש בדיוק את זה כדי שלחברים יהיה משהו לעבוד איתו.

הייחודיות שלנו היא שאנחנו פועלים מעל לדתות, מעל לאמונות, מעל כל דבר. גם גברים, גם נשים, גם שחור, לבן, אדום, כחול, לא חשוב מי ומה, לכולם כולם יש כאן מקום. אנחנו לא מסתכלים למי אתה שייך, אם אתה שייך לכל מיני צורות אחרות במשהו בחיים שלך שם, כלום. אתה בן אדם, כל בן אדם שיש לו נטייה לאיחוד כדי להגיע למטרת החיים, יש לו מקום.

אין כזאת חברה בכל העולם. אנחנו לא עושים על זה שום בדיקה, ביקורת ודיכוי וודאי, לא מיישרים את כולם תחת איזה חוק אחד או משהו. רק חוק אחד הוא חייב לקיים, זה נטייה לחיבור עם כולם בלי להבדיל באף אחד, עם כולם. כל "בני ברוך" העולמי כך הוא בעצם בנוי, זו האמנה שלנו. לכן אנחנו באמת ארגון מיוחד. ואנחנו רואים בזה התחלת העולם המתוקן העתידי.

תלמיד: לגבי הערב השני עכשיו שתיארת, על "בני ברוך", ומה שרב אמר, מעל דתות, גברים, נשים. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות איזו מהפכה בתפיסה של הארגון שלנו לגבי המקום של נשים.

בכל פעם שציבור מגיע לאירועים שלנו יש שאלה נצחית לרב, גם אתמול היא הייתה בכנס מכללות, בכל פעם, אין פעם אחת שזה מפוספס. אנחנו "קבלה לעם", אנחנו מביאים את העם, העם בא, מתלהב מהקבלה, ואישה נורמאלית של המאה עשרים ואחת רואה שכל העשייה שלנו היא עם טון גברי דומיננטי והטון הנשי בעצם כמעט ולא קיים בו. אני חושב שזה היה נהדר לימים שלנו בבני ברק, ומתאים לאופי החרדי דתי שממנו באה הקבלה, מהמורים שלנו, וזה לחלוטין לא מתאים לאן שאנחנו רוצים להגיע, ל"קבלה לעם". העם שבא אלינו רובו נשי. העולם מתקדם יותר ויותר למקום שנשים בכל דבר הן נמצאות כמו גברים, ואנחנו עוד תקועים באתמול וזה לא מתאים לקהל. לכן הקהל בא, אם הוא כבר בפנים, בסדר, אז הוא כבר התחנך שזה ככה, אבל אם אנחנו "קבלה לעם" ורוצים שהעם יבוא, צריך לפרמט את היחס שלנו.

אמרת שהערב השני "בני ברוך מאז ומעולם". אתמול הייתה דוגמה מצוינת. לפני שהרב הגיע לפה לתת את השיעור ב"כנס מכללות", היו שלושה חברים שסיפרו את הסיפור שלהם, מה הקבלה עשתה לחיים שלהם. פתח חבר גבר מהנקודה שבלב בנתניה, אחריו המשיכה חברה מהנקודה שבלב פתח תקווה וסיים חבר מהנקודה שבלב רחובות. הבחורה מהנקודה שבלב פתח תקווה דיברה ברמה שחצי מהקהל היה פה עם דמעות.

מה אני רוצה להגיד? היכולת של נשים להעביר את המסרים של הקבלה היא פי אלף יותר קלה מגברים. כל דבר שאנחנו רוצים לעשות בהפצה, כגברים להעביר מסרים זה הולך קשה, כשמשהו בא מאישה הוא רך, הוא טבעי, הוא מתקבל, אין התנגדויות, אין כלום. אני לא יודע להציע משהו מעשי, אבל ברור לי שצריכה להיות איזו מחשבה מהפכנית חדשה, הארגון צריך להתקדם לאיזו פריצת דרך.

במפגש הקודם של רב עם תלמידים בסוכות עשינו אירוע, אני זוכר שהיו שני ערבים. ישב פה ציבור, היה מפוצץ, לא היה מקום לסיכה. היו שאלות של הקהל, וחברה אחת, תלמידה חדשה, כנראה הביקור שלה הראשון פה, שואלת את הרב, "למה מולך יושבים גברים ואותנו הנשים שמו ביציע?". בכל פרט שהוא, אנחנו לא ממשים את הפוטנציאל של התפשטות הקבלה בשדרות העם דרך לתת את המקום השוויוני לנשים. אני לא יודע משהו להציע, אבל אם נחשוב על זה, בטוח יהיו לכם הצעות פי אלף ממני.

תלמיד: אני רק אגיד מהצד שלנו, שכבר בכנס הקודם, בערב הפתוח החלק המרכזי מול הרב היה חלק מעורב, ישיבה מעורבת גברים ונשים, ובצדדים היו חברים שלנו. יש נשים שחלקן פעילות כבר בצוותים, חלקן יוזמנו להשתתף בצוותים, ואחת מהמחשבות היו שגם נשים ידברו בערב הזה, לא רק גברים.

אני מסכים שזו בעיה. אנחנו נצטרך לדון עליה עוד הרבה זמן ופעמים. אבל כל פעם אחרי דיון נקבל החלטה ונעשה, כי יש בזה בכל זאת הרבה בעיות.

קודם כל, הבעיה העיקרית היא שלימוד הקבלה, הלימוד בעצמו לא כל כך מאפשר קשר גברים ונשים. אנחנו עוד לא רגילים לזה. יכול להיות שזה הדור הבא, אני לא יודע. אבל בזמן הלימוד שיהיו כאן מעורבות גם נשים, אנחנו לא רגילים לזה. וזה כל כך נגד כל ההיסטוריה, שאנחנו יכולים בזה רק לקלקל את הדברים במקום לקדם. אני לא חושב שבצורה כזאת חכמת הקבלה תתפשט בכל העולם דווקא. צריכים לראות איך לעשות את זה. יכול להיות שבכל זאת. צריכים לדון. על הרבה דברים צריכים עוד לחשוב, ואני לא נגד לשמוע כל עצה ועצה, אבל נחשוב מה אפשר לעשות. וודאי שמה שמקרב אותנו לגמר התיקון נשתדל את זה לקבל.

ערב ראשון זה המקובלים דעבר. ערב שני זה "בני ברוך".

תלמיד: נכון, ערב ראשון זה המורים, ערב שני זה החברה וערב שלישי זה עם ישראל. זאת הזרימה. ואנחנו מתוך המקום הזה רוצים לתת תרגיל בתוך העשיריות.

בכנס עצמו יהיו שלושה ימים, בכל יום יש שלושה שיעורים. ביום הראשון יש שלושה שיעורים שמסתיימים בערב שהוא מוקדש למורים שלנו. ביום השני יש שלושה שיעורים שמסתיימים בערב לחברים שלנו. ביום השלישי יש שני שיעורים שמסתיימים בערב פתוח לקהל הרחב.

כל עשירייה עכשיו היא צוות התוכן של הכנס. אנחנו מבקשים מכם, בארץ בעולם לא חשוב איפה אתם נמצאים, לנסות לעשות איזושהי זרימה של הנושאים שיהיו בכנס הגדול, שמתחיל בשיעור הראשון ומסתיים בשיעור האחרון דרך ערבי התרבות. אנחנו כן רוצים שיהיה פה איזשהו דיון ותהיה מחשבה ולהיכנס לתוך הנעלים האלה שנקראות תוכן.

(סוף השיעור)