איזה כלים אנחנו ממלאים בבורא, בזה שאנחנו מקבלים בעל מנת להשפיע? איפה הריקנות הזאת שבו שאותה אני ממלא? אני ממלא אותו - איפה זה אותו? מה זה נקרא דחייה והתלבשות? כביכול הן פעולות מנוגדות - אני דוחה ואני מלביש. איזה פעולות אנחנו רואים בראש שהן ממש הפוכות זו מזו? כמה אני דוחה וכמה אני מלביש? איך אני עושה חשבון? לדחות אני דוחה הכל מלקבל על מנת לקבל, על כל פרט ופרט שמתגלה לי מהאור העליון בראש. ואז חוץ מצמצום אני דוחה את האור מלהתלבש בי. אחרי שאני דוחה אותו לגמרי, כולו, אני עושה חשבון - כמה אני יכול לקבל לפי החשבון החדש שלי, לעשות נחת רוח ליוצרו. ולפי החשבון הזה האור כבר מתחיל להאיר בכלים דראש, לפי ההחלטה והחשבון שלי. יש כאן סדרת החשבונות שבסופם האור הישר מתלבש באור החוזר. וזה נקרא ראש, כי לאחר כל הפעולות האלו מתפשט האור בתוך הפרצוף. ראש לא עושה שום נח רוח אלא רק מתכנן. נחת הרוח היא מהתפשטות האור בתוך הפרצוף, ולכן הדבקות מושגת בתוך הפרצוף. פרצוף מראה לנו את מידת הדבקות, ההתאמה, של הנברא בבורא. מסך - חשבון כמה אני דוחה אור ישר, כדי להפוך אותו באור חוזר, שיהיה לבוש לאור הישר, ואז שניהם יכולים להיות כמידת ההשפעה. אני צריך לעשות צמצום כל פעם לפני שאני מייצב מסך.