heb_o_norav_2022-04-25_vl_mahshevet-israel_hashoa-ma-yavtiach-shelo-shuv_n44.mp3

תכנית אולפן

מחשבת ישראל

מיכאל: ערב טוב לכולם, תוכנית מחשבת ישראל. היום יש לנו שידור מיוחד, לציון יום השואה. אנחנו נדבר היום על השואה. מה יכול להבטיח לנו שזה לא יקרה שוב? ואיתי ביחד מנהל הפצה בעברית גלעד שדמון.
גלעד: שלום.

מיכאל: ומיכאל רוזנשטיין תסריטאי ובמאי.
מיכאל רוזנשטיין: שלום.

מיכאל: ואני לא סתם הזמנתי אותו, כי אנחנו כמובן שאחרי שיחה קצרה אנחנו נתחיל לצפות ביחד בסרט שאתה בעצם ביימת וצלמת לפני כמה שנים, סרט שזה כמה פרסים טובים בפסטיבלים והיום אנחנו עושים בעצם הקרנה בכורה בשפה העברית. אבל לפני זה בוא ככה נדבר כמה מילים על היום השואה. גלעד זה מאוד קרוב לך, גם לי. כמובן אני גם מהמקום, גם סבא שלי נהרג. גם אצלך אבא שלך. יש לך הרבה זיכרונות שהוא גם היה במחנה ריכוז. אז כמובן שגם אתה מיכאל. גם תכין איזה סיפור. אבל בסופו של דבר חשוב לנו שאנחנו נצא מכאן לצפייה ונבין דבר פשוט מה אנחנו יכולים לעשות כדי שזה לא יקרה שוב. מה יבטיח לנו שזה לא יקרה שוב? אז שאלה הראשונה, גלעד כל שנה בארץ ישראל אנחנו בעצם עושים כל מיני אירועים לזכר של יום השואה. אתה חושב שזה עוזר? אתה חושב שזה, בכל זאת אנשים זוכרים את זה, אתה יכול להגיד על המקרים שלך, על הילדים שלך. מה אתה חושב?
גלעד: כן, כמו שציינת, אצלינו בבית השואה הייתה כל יום. זה לא היה, זה היה נושא שבאמת כל הזמן היה באוויר. אבא שלי היה איש עדות. הוא שרד את מחנה ההשמדה אושוויץ, היה שם כשנה והיה נוסע לפולין במסעות הדרכה לילדים, לחיילים, לקצינים לכל מיני מסעות. היה הולך לבתי ספר ונותן הדרכות בנושא ואפשר לומר שהתהליך הזה שהמדינה, שמשרד החינוך ייצר בהחלט נותן לאנשים לחוש את ה... את העוצמה ואת הגודל של האסון הזה שקרה לנו. אם אתה שואל אותי אם זה עוזר? אני לא יודע, כי הלקח, זה הדבר הכי חשוב. זה שזוכרים את עצם קיומה של השואה זה נכון, לפחות בדור שבו אני גדלתי ואני מניח שגם בעוד דור אחד או שניים אבל לאט לאט הזיכרון של השואה ישכח באופן טבעי והשאלה אם הלקח ישכח וזה מה שאותי הכי מדאיג. הלקח מהשואה. ואתה יודע כמספר הדעות כך גם מספר הלקחים, אנשים אומרים, אבא שלי למשל עליו השלום היה אומר עכשיו יש לנו צה"ל ויש לנו מדינה ושוב לא יקרה כזה דבר. כאילו תמיד הוא חקר, הוא מאוד התעניין, הוא שאל למשל למה ה... האמריקאים לא הפציצו את מסילות הרכבת לאושוויץ או את המשרפות והוא אסף כל מיני מסמכים והוכיח שהם בעצם לא רצו. הם לא רצו להסתכן בשביל זה, זה לא עניין אותם ואולי אפילו יש כאלה שטוענים שהם ממש לא רצו, הם רצו שהגרמנים ימשיכו לעשות את עבודתם עד שהם יגיעו אליהם. ואני לא חושב שהמסקנה, אני לא הסכמתי איתו בזה, אמרתי לו שהמסכנה... זה שיש לנו צה"ל ויש לנו מדינה חזקה זה לא מספיק, אנחנו צריכים שיהיה לנו איזה שהוא ערך שישנה את המשוואה הזאת. כי זאת לא השואה הראשונה שהעם שלנו עובר, נכון שהיא נוראה ובמימדיה ובהיקפה אבל כדי שזאת תהיה האחרונה אנחנו צריכים ללמוד לקח הרבה יותר פנימי ועל זה אולי נדבר בהמשך.

מיכאל: כן. מיכאל, אה אנחנו עוד רבע שעה נלך לצפות בסרט ששמו "הרשת חברתית של הרייך השלישי", אני הבנתי שאתה נתת את השם הזה?
מיכאל רוזנשטיין: כן אני נתתי את השם...

מיכאל: למה?
מיכאל רוזנשטיין: אבל שם בגלל שלא מצאתי יותר טוב, אבל הסרט עצמו הוזמן על ידי הרב לייטמן ודווקא אני אוהב מתי שמזמינים משהו. מתי שנותנים לי פקודה הייתי אומר אפילו לעשות משהו כאן בבני ברוך. אבל הסתבר שמתי שהתעמקתי בנושא אני פשוט לא כל כך מעורבב, במשפחה שלי זה לא נגע. נושא של שואה לא נגע במשפחה שלי, אבל אני מאוד מכיר את האנטישמיות. אני מכיר אותה מילדות, מכיר מהחצר שלי שאני שנים הלכתי מכות עם ה... למרות שלא הייתי ילד רע, אפילו הייתי משחק באייס הוקי לא רע.

מיכאל:טוב שם משפחה רוזנשטיין...
מיכאל רוזנשטיין: רוזנשטיין...

מיכאל: ברוסיה זה לא היה להיט, זה בטוח.
מיכאל רוזנשטיין: בעיר בת מיליון וחצי איש זה יקטירינבורג הייתי רוזנשטיין אחד. והיו לי צרות, שנים ולא, לא זה העניין, זה לא שבר אותי. אני כל הזמן חשבתי למה, אני לא ראיתי שום סיבה, לא ידעתי שום סיבה אני הייתי כמו נגיד נכה שיש לו רגל שבורה והוא התרגל לזה. כשהגעתי ארצה פתאום אני גליתי שאין שבר ברגל, אבל למה? והתשובה למה האנטישמיות קיימת אני קבלתי רק כאן. רק כאן בכיתה של רב לייטמן. בשבילי זה היה כמו ברק בשמים והסרט הזה, אני עשיתי הרבה סרטים בחיים...

מכיאל: אבל למה דווקא בחרת לספר על אנטישמיות בסרט הזה דרך הסיפור של אוניית סאנט לואיס ו...
מיכאל רוזנשטיין: כן רב, רב אמר אני רוצה לעשות סרט על... על איזה שהיא הפלגה של אונייה של מגרמניה לכיוון קובה.

מיכאל: מהמבורג?
מיכאל רוזנשטיין: כן היא מהמבורג לכיוון קובה, כן זה ידוע. אני התחלתי לעשות את זה וחשבתי שאולי זה הטריגר בשביל לדבר על... על סיבה של האנטישמיות. ואני לא יודע עד כמה הצלחתי ויש כזה פתגם שלבמאי אסור לדבר על הסרט בשלושה מצבים, זה לפני הקרנה, בזמן ההקרנה ואחרי ההקרנה. אני לא אדבר על הסרט עצמו, אבל רק מה שמוביל אותי לנושא, אני אמרתי זה, זה מאוד מבפנים בא. יש המון דברים שאני לא מרשה לעצמי לספר ב... בסרט הזה כי זה היה סיפור די מלוכלך.

מיכאל: תראה אני יודע שאתה חקרת וגם שלחנו לשם צלם, ל...
מיכאל רוזנשטיין: כן.

מיכאל: להמבורג...
מיכאל רוזנשטיין: כן.

מיכאל: והיה פרט מאוד מעניין שמצאו ב... בהיסטפור, מצאו ספר פנים מאירות ומסבירות. אה זה ספר שכתב בעל הסולם ואני יודע שפשוט גרמנים נהגו לשרוף כל ספרי יהדות ודווקא ספר הזה הוא היה שם, לא יודע מה הם עשו איתו. אז גלעד אתה יכול להראות את הספר. אולי גם כן...
גלעד: כן יש לנו אותו גם במצגת אפשר לראות וגם במקרה יש עמנו כאן את הספר הזה...

מיכאל: כן.
גלעד: זה נקרא ספר עץ החיים של הארי ובעל הסולם, הרב יהודה אשלג כתב פירוש לספר שנקרא פנים מאירות ופנים מסבירות. אם אפשר לראות אותו כאן מקרוב. כן, במרכז זה עץ החיים של הארי, ממש מילה במילה מה שהארי כתב ומימין ומשמאל רואים שני טורים, פנים מאירות ופנים מסבירות. וכל הספר הוא כזה ועיינתי בספר וחשבתי לעצמי מה הגסטפו חיפש כאן, מה הם רצו בעצם למצוא. אז קודם כל אני מלא הערכה לאותם אנשי גסטפו שקראו את הספר הזה כי זה ספר שמדבר על רוחניות לחלוטין באופן מוחלט, אין פה שום דבר על עולמנו שלנו.

מיכאל: לא ידוע...
גלעד: כן.

מיכאל: שנאצים הם התעניינו בכל מיני מיסטיקות ויכול להיות שזה זה, אני לא יודע.
גלעד: יכול להיות אבל מדובר פה על שבירת העולמות, על ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן, על עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשייה זה שפה שרק מי שלומד קבלה מבין אותה וגם מבין אותה כשהוא מגיע לאיזה שהיא מדרגת השגה רוחנית מסוימת ובאמת תענוג לקרוא בו אבל לבוא ולומר שהם מצאו כאן משהו מפליל לגבי בעל הסולם או לגבי היהדות וכן הלאה, יש סברה יכול להיות שהם פשוט רצו לשמר את התרבות היהודית מתוך הבנה שהם הולכים להכחיד את כל העם היהודי כדי להראות ולהדגים את מי הם הכחידו. לספר על ה... על התרבות של העם הזה שהם הכחידו אותו. אבל אה אני לא חושב שהם מצאו פה משהו שהם חיפשו.

מיכאל: כן.
גלעד: זה...

מיכאל: מיכאל כשצילמתם סרט, אז בטח עשיתם לפני זה תחקיר, אז אולי יש עוד פרטים מעניינים.
מיכאל רוזנשטיין: יש המון, יש המון דברים. זה אי אפשר להכניס הכול לתוך הסרט אבל המון דברים, המון חברים השתתפו בזה. אני חייב לציין את מישה בורשטיין שדווקא מצא את הספר הזה עם חותמת של גיסטפו, זה דווקא הוא הביא ל... יש המון דברים. אחד מהם למשל, מאוד אישי, אני פעם טיילתי בשוויץ ולפי המלצה הגעתי לעיר האווין, אווין זה עיר ששמה היה כנס שהחליט לתת להיטלר לפתור את השאלה היהודית לגמרי, כאילו החלטה הסופית...

מיכאל: כן נכנסו שם כל ההנהגה של ה...
גלעד: הפתרון הסופי.
מיכאל רוזנשטיין: כן הפתרון הסופי, כן סליחה. תודה רבה לכם.

מיכאל: של הגרמניה הנאצית...
מיכאל רוזנשטיין: כן.

מיכאל: כל ההנהגה התאספו שם.
מיכאל רוזנשטיין: אז אני לא ידעתי על זה בכלל הייתי פשוט מטייל עם אישתי, אני הגעתי לשם, בכל העצמות אני הרגשתי שלא יכול להישאר פה, דקה. אני ברחתי מעיר אווין אני דווקא מספר על זה בסרט, אתה לא יכול להיות שם, בלי שום סיבה, אני ברחתי משם. אה... זה לא סרט שיש פה, אתה יודע אירועים שמישהו נפל מהסוס, או איזה שהוא שחקן אני לא יודע שכח את המילים של התפקיד שלו, לא זה סרט הרבה יותר...

מיכאל: אני זוכרת שציינת שם בסרט, שאונייה הגיע, אני לא יודע אם זה יש בסרט אבל שאוניה הגיע לקובה אז היה חסר להם, עכשיו הממשלה...
מיכאל רוזנשטיין: כן, כן.

מיכאל: בקשה מה... כדי לרדת לחוף, הם בקשו חצי מיליון, ארבע מאות חמישים ושלוש אלף דולר.
מיכאל רוזנשטיין: כן.

מיכאל: והם אספו ארבע מאות ארבעים ושלוש. במקום ארבע מאות חמישים ושלוש.
גלעד: עשרת אלפים, עשרת אלפים פחות.

מיכאל: בקיצור היה חסר עשרת אלפים ואז הם לא נתנו להיכנס ואז שוב אוניה חזרה לאירופה…
גלעד: אולי רק נבהיר למי שלא מכיר את הסיפור, מדובר על האונייה סנט לואיס שהפליגה בתחילת אלף תשע מאות שלושים ותשע, קצת אחרי ליל הבדולח. כשהיא עמוסה בכמעט אלף יהודים, תשע מאות עשרים ושלוש יהודים אם אני לא טועה.

מיכאל: כן.
גלעד: לכיוון קובה מתוך הנחה שהיהודים האלה יקבלו את האישור להימלט מגרמניה הנאצית. ואחרי הרבה תלאות טוב לא נהרוס את הסרט...

מיכאל: כן, כן..
גלעד: נראה מה קרה שם כן?
מיכאל רוזנשטיין: אני רוצה להדגיש משהו, אנחנו יכולים לספר הרבה דברים מאוד לא יפים, התנהגות של יהודים, התנהגות של הגרמנים, אמריקאים, מה שאתם רוצים, לא חשוב, אנחנו עכשיו מדברים על תפקיד של עם יהודי. כל הסיפור של אונייה הזאת זה רק טריגר, זה רק סיבה לדבר על מה אנחנו חייבים לעשות שזה לא יקרה שוב.

מיכאל: גלעד מה לפי דעתך? מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה שוב?
גלעד: מישה אמר אחת לאחת, אנחנו רוצים שלא תקרה שואה שוב? אז אנחנו חייבים לשנות את כל מערכת החינוך שלנו למערכת חינוך שמחנכת לערכים שהם באמת הערכים של העם היהודי ואז נהיה ראויים גם לשבת בארץ הזאת וגם לשגשג ולהיות באמת דוגמה לכולם. אם אפשר להראות במצגת, כל המקובלים כתבו על זה, זה לא דעתו של בעל הסולם בלבד. הוא המחיש את זה בצורה מאוד יפה אבל הנה כאן אתם רואים. הראייה קו"ק אומר, "תכלית ישראל היא לאחד את העולם כולו למשפחה אחת". בעל הסולם בכתבי הדור האחרון אומר, "ישראל צריכים להיות מופת לגויים", שוב בכתבי הדור האחרון, "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, זאת אומרת יש המון תירוצים למה לשנוא את היהודים. אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו וגם הוא אומר שם ישראל מיוחד בכך שנוצר על בסיס של "ואהבת לרעך כמוך". אם את הערך הזה אנחנו נצליח לממש אז באמת אנחנו נפתור את עצמינו מכל הצרות הבעות עלינו. ו"עד שלא נרצה להתחבר זה לזה באהבה נספוג מכות קשות יותר ויותר.", זהו חוק טבע. צריך להבין את זה, צריך ללמוד את זה יותר לעומק אבל שבעל הסולם אומר שזה חוק טבע הוא מתכוון לזה שזה הוא חוק טבע. חוק. חוק טבע אי אפשר לשנות אותו. ואנחנו יכולים להבין אותו, להסכים אותו, להתנהג לפיו ויכולים להתעלם ממנו ובזה להזמין בעצם עלינו את השואה הבאה שלנו.

מיכאל: זה באמת פלא שמאז חורבן הבית השני, אלפים שנה כתבו חכמים, מקובלים, כתבו כאלו אימרות. ובאמת זה לא איזה אחד, שתיים וזה גם לא מאה אלא אלפים, היו אלפים שכתבו על זה ואיכשהו זה לא, לא נכנס ללב ולפני שאני אתחיל בצפייה רציתי לשאול, נגיד כל אחד אני אשאל מה הייתם ממליצים, באיזה כוונה, באיזה צורה, באיזה הכנה לגשת לסרט הזה שהוא ככה יכנס ללב ללא, ללא התנגדות. כי יש פה דברים מאוד, מאוד קשים שכל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא יעשה. זה לא סרט על העבר, זה סרט יותר לעתיד, מה אנחנו נעשה בעתיד שזה לא יקרה שוב. אז נתחיל ממך?
גלעד: כן, קודם כל אני אגיד לצופים שלנו שהסרט הזה כמו שהבנתם גם מהשיחה הוא יצא ברוסית, בתרגום ועבר עכשיו תרגום כולל דיבוב לעברית, זאת אומרת שלא נתפלא אם נראה לפעמים את השפתיים זזות בצורה שונה מאשר מה שהסאונד אומר, מה שאנחנו שומעים, אבל אה... אה באמת גם הדיבוב, גם התרגום, גם הכיתובים נעשו בצורה מאוד מאוד מקצועית ואנחנו מאוד מקווים שנוכל לחוות את החוויה הזאת של הקרנת הבכורה ולהעמיק. פרט לכך יש שמה הרבה מאוד דיאלוגים, הרבה מאוד שיחות בין אנשים שמעמיקים ונותנים המון המון מקום למחשבה וגם משאירים הרבה מקום לבחירה במחשבה, הרבה מקום לחשיבה מעבר למה ששומעים בסרט ורואים בו ואני לפחות רציתי לראות אותו עוד פעם ועוד פעם אחרי שראיתי אותו בפעם הראשונה אז אני מקווה שכך גם הצופים שלנו ירגישו.

מיכאל: מה אתה ממליץ?
מיכאל רוזנשטיין: שום דבר. תסתכלו את הסרט.

מיכאל: כן אתה כמו במאי...
גלעד: אין הנחתום מעיד על עיסתו.

מיכאל: באמת אני יכול להגיד כמה מילים שכל הצוות, כולל במאי ותסריטאי כולם מתנדבים, כולם עשו, כולל שחקנים, כולם עשו את זה מתוך הלב רחב ומתוך האידיאולוגיה שהסרט הזה מי שיצפה בו שככה זה ייכנס ללב, לאיזה שהוא רגש ו... וזה יגרום לו משהו לעשות בנידון. זאת אומרת אי אפשר להישאר אדישים, אי אפשר לחכות לאיזה עוד שואה. אז לכן הסרט הזה הוא גם משודר עכשיו ביוטיוב ופייסבוק. בסביבה טובה. אתם יכולים להיכנס ולשלוח אה... לשתף את החברים שלכם כמובן ומכרים ואנחנו ניפגש בשמחות ולא רק באירועים כאלו לזכר השואה שזה באמת, שניקח מכאן אה... דברים מאוד מאוד פרקטים לעתיד. אז נצפה. בבקשה.
דובר 1: בספרייה באוניברסיטה בעיר המבורג היה פריט מדהים, זה היה ספר בעברית שחובר על ידי הרב יהודה אשלג, המוכר יותר כבעל הסולם. אדם הנחשב על ידי רבים כגדול המקובלים של המאה העשרים. הספר נקרא פנים מאירות ומסבירות.
דובר 2: "ויהי בתוך שני המלחמה בימי הטבח האיום והנה אנשי העולם כולו כמו מקובצים בקיבוץ אחד לפני דמיוני. ואיש אחד מרחף ביניהם בראש חרבו על ראשיהם, מצליף כלפי ראשיהם".

דובר 1: לספר מוצמד דו"ח, הועבר לגסטפו של המבורג. האם נמצא אדם בגסטפו של המבורג שפתח את הדפים האלו? הסיכוי קלוש ואילו כן היה, האם ההיסטוריה האנושית הייתה משתנה והשואה לא הייתה מתרחשת? אנחנו לא נעסוק בניחושים. עצם העובדה שהדו"ח נמצא, חיבור של מה שלא ניתן לחברו, הביא אותנו למחשבה שאנו רוצים לבחון את ההיסטוריה של הרייך השלישי, במיוחד את השנים בהם השואה הייתה רק בתהליך ההבשלה. בין שנת שלושים ושלוש, לשלושים ותשע, מתוך הסתכלותה של חכמת הקבלה ובעל הסולם.
דובר 3: פגשתי היום כומר זקן שגם אותו רשמו כיהודי. אבותיו בגדו בו.
דוברת: איזה אושר שכל הפרוגרומים הזוועות, מדי האס אס השחורים, מחר הכול יהיה מאחורינו. מחר.

דובר 1: קוראים לי גוסטף שרדר, אני רב חובל. לספינה שלי קוראים סנט לואיס, מחר בשלושה עשר במאי, אלף תשע מאות שלושים ותשע, האוניה תפליג מהמבורג על מנת להוביל לקובה תשע מאות שלושים פליטים יהודים. חלקם כבר עברו את דכאו ובוכנוולד. המולדת הרשתה להם ברוחב לב לקחת עשר רייכסמרק, שהם בערך ארבעה דולרים, סכום כסף כדי להתחיל את חייהם מאפס.
דובר 4: אהלן, תגיד מה שאתה מפרסם ברשת, זה הספר החדש שלך? אני רוצה לשאול אותך. אתה בכלל צופה בחדשות? או ששקעת כולך בהיסטוריה ומסוכן לגעת בך.

דובר 1: אתה יודע מה, תגיע אלי. פשוט תגיע, אני רוצה להראות לך משהו. אתה יודע מה זה?
דובר 4: אין לי מושג. מכונת דפוס?

דובר 1: זאת מכונת הטבולציה של הולריט, מכונה לחישוב נתונים. אביו הקדמון של המחשב. ואתה יודע מה זה?
דובר 4: זה כרטיס ניקוב.

דובר 1: בדיוק. מכונת הטבולציה של הולריט וכרטיס ניקוב. דברים שלא נראים מסוכנים ממבט ראשון, אבל קיימת סברה שבלעדיהם השואה לא הייתה מתאפשרת. לבטח שלא בהיקף כזה.
דובר 4: סלח לי אני לא כל כך מבין מה הקשר?

דובר 1: משנת שלושים ושלוש, מרגע שהנאצים הגיעו לשלטון הם התחילו לבנות בסיס נתונים. הם רשמו את היהודים בכרטיס הניקוב ולאחר מכן הטעינו את המידע בתוך המכונה הזאת שסיפקה להם... דרך אגב, אתה יודע באיזה מפעל הרכיבו את המחשב שלך?
דובר 4: כמובן שבאי בי אמ.

דובר 1: הנשיא הראשון של האי בי אמ שימש משנת אלף תשע מאות ארבע עשרה ועד שנת אלף תשע מאות חמישים ושש, אדם בשם טומס וואטסון האב. בעבור הישגיו בקידוד היהודים הוא קיבל את איתור הכבוד הגבוה ביותר של הרייך, איתור הנשר הגרמני. דרך אגב האיתור ניתן לו ישירות מהפיהרר הגרמני. מסתבר שהם היו חברים.
דובר 4: כן, היסטוריה נוראית.

דובר 1: שמעת אותי? עד שנת חמישים ושש הוא שימש באותו תפקיד, אפילו לא הורידו אותו לתפקיד פחות בכיר.
דובר 4: סלח לי. אתה מבין? מספיק. פשוט מספיק, די. זהו. אתה מבין? כל התליינים כבר מתים. ואילו ילדי ילדיהם שהרכיבו את המחשב שלי אינם נושאים בשום אחריות כלפי באופן אישי. אתה יודע, לא רציתי לומר לך את זה אבל אני פשוט חייב, האנטישמיות קיימת, אני לא מתווכח עם זה. אבל גם יש הבדל גדול בין שנת שלושים ושלוש לבינינו היום. אתה יודע איך הוא נקרא? מדינת ישראל. מה זה?

דובר 1: אתמול שלחו את זה מצרפת.
דובר 2: "קיומנו, אם בתור יחיד אם בתור אומה, נמצא על כפות המאזנים של חיים ומות. וההצלה היא, אם נמצא את התחבולה הדרושה, דהיינו אותה תחבולה הכבירה, שאין דרכה להימצא זולת בקרבת הסכנה."
דובר 4: תגיד לי, אדולף היטלר...

דובר 1: אותו מצביע שרצה להשמיד את היהודים כאילו היו חיידק של שחפת?
דובר 4: למה הוא החליט לשחרר את אותם תשע מאות שלושים אנשים?

דובר1: אין לך שום השערות?
דובר 4: לא. אף לא אחת. ולך?

דובר 1: אני חושב שכן. הפיהרר רצה לקבל לגיטימציה כלשהי ולכן הוא ארגן את המחזה הזה. ולא פיקפק לרגע בכך שאף אומה לא תנקוף אצבע להציל את היהודים.
דובר 4: תגיד, אינך מניח שהפיהרר היה בסוד העניינים? וכל מה שהתרחש היה לא יותר מיד המקרה? יד המקרה.
דובר 2: "ואוי לנו כל זמן שאנחנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור חס וחלילה, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה." 
דובר 4: מיהם כל האנשים האלה?

דובר 1: אלו הנוסעים המאושרים של סנט לואיס, תשע מאות שלושים ושבע במספר. לכל אחד מהם יש ויזת אגירה לקובה, שנקנתה בעמל רב כמעט בסכום כסף לא הגיוני. הם עדין לא מודעים לכך שממשלת קובה ביטלה את הויזות שלהם לפני שבוע.
דובר 4: וידעו על כך את השלטונות של הנאצים?

דובר 1: בטוח. כך או אחרת בשלוש עשרה למאי, אלף תשע מאות שלושים ותשע סנט לואיס עזבה את הנמל של המבורג. תקשיב למה שכותב רב החובל שרדר, עוד ביום שבו עזבו באוניית סנט לואיס הנוסעים ערכו ריקודים. ולא רק ריקודים, הנוסעים רכבו על גלגליות, נהנו מהאוויר הצח, ניגנו וניהלו רומנים. נתתי פקודה לעוזר שלי לעשות את הבלתי אפשרי ולהכריח את הנוסעים שלנו לשכוח מהסבל שנגרם להם. על אף התקציב הדל ליצור בעבורם את התנאים הטובים ביותר, המוצרים היו טריים, המצעים בתאים היו מגוהצים. החלטתי להפוך את האולם המרכזי של המחלקה הראשונה לבית כנסת, דרך אגב פקדתי שלא להוריד את הדיוקן הגדול של הפיהרר שהתנוסס על הקיר האולם, למה? כי חשבתי שאין דבר שיכעיס אותו יותר מכך. תמחק את זה. טאק 2. מהתחלה. למה? כי אני לא חייב דין וחשבון לאף אחד. אני רב החובל.
דובר 4: אתה יודע טון הדיבור שלך לא ברור לי.

דובר 1: אין שום טון דיבור.
דובר 4: לרקוד ולרכב על גלגליות זה לא פשע.

דובר 1: מסכים.
דובר 4: גם לחפש אחר חיים טובים בעבור הילדים שלך זה לא חטא ואני לא מתכוון רק לנוסע של סנט לואיס.

דובר 1: כבר הבנתי את זה.
דובר 4: אתה כל הזמן מצטט את המקובל הזה.

דובר 1: את בעל הסולם?
דובר 4: הוא מציג את היהודים כנושאי גורל מיוחד כל שהוא, אבל את מי שלא תשאל, אף אחד לא מייחל לגורל המיוחד הזה. אף אדם. למדנו לחיות לא פחות טוב מעמים אחרים והוכחנו את זה ולא רק בישראל אלא בכל העולם.

דובר 1: רוצה שאחוד לך חידה? אתה יודע יש חושבים שהטבע מנהל עם האדם דיאלוג ולא רק אחד אלא שניים, הדיאלוג הראשון עם האדם כאישיות וזו הביוגרפיה האישית שלו ואילו הדיאלוג השני עם האדם כחלק מעם וזה כבר נקרא…
דובר 4: לא יודע.

דובר 1: אתה יודע, תחשוב קצת.
דובר 4: אני באמת לא יודע. היסטוריה?

דובר 1: בדיוק. תאמין, אותם אנשים שדרכם נשלחת לנו אותה היסטוריה, כל אותם השליטים, נשיאים, מלכים ובתוכם אותו היטלר לא חשוב אם הם מרגישים את זה בתוכם, את המסר הזה או לא, אבל הם רק מבצעים. הם לא יותר מבול.
דובר 5: כל מדינות העולם יהיו ריקות בעבורכם. תנדדו כמו צאן תוהה וחסר כל, לא יאפשרו לכם לקנות לא בית, לא שדה ולא גן. אלו המילים של הרבי שלי. אני זוכר שלמדתי בעזרת שפת הקודש, תחושה רעה לא עוזבת אותי. שמי אהרון רוזן.
דובר 4: ומה נמצא בתוך ההודעה?

דובר 1: האם זה לא ברור?
דובר 4: לי זה לא ברור.

דובר 1: כל מה שנביאים היהודים דברו עליו התממש. הגלות הסתיימה.
דובר 5: עוד אני זוכר שהרבה ציטט את הנביא שהיה, "יששום מדבר וציה. ותגל ערבה. ותפרח כחבצלת. ופדויי יהוה ישובון, ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם."
דובר 4: האם אתה חושב שהמצביא מוינה קרא את הנביא ישעיהו?

דובר 1: אני מניח שהוא קרא.
דובר 4: על שום מה?

דובר 1: ואפילו אם הוא לא קרא הוא מימש בצייתנות את כל מה שהוטל עליו.
דובר 4: מה בדיוק? שעל מנת להינצל על היהודים לאגר למדינת ישראל?

דובר1: לא. שעל העם היהודי מוטל תפקיד והגיע העת לממש אותו.
דובר 4: טבע, תפקיד, אתה יודע יש לי בחילה מכל המיסטיקה הזאת.

דובר 1: גם לי. עמים מתורבתים שהיו צריכים להציל אותנו זרקו אותנו עוד הרבה לפני ההפלגה של הסנט לואיס.
דובר 6: תקנה הראשונה לחוק אזרחות הרייך, מיום הארבע עשרה בנובמבר אלף תשע מאות שלושים וחמש. יהודי לא יכול להיות אזרח הרייך, אין לו שום זכות הצבעה בעניינים פוליטיים. הוא אינו יכול לכהן במשרה ציבורית. עובדי מדינה יהודים יפוטרו עד השלושים ואחד בדצמבר, אלף תשע מאות שלושים וחמש. ניסויים בין יהודים ובין ילדי המדינה בעלי דם גרמני אסורים. יחסי אישות בין יהודים לבין ילידי המדינה בעלי דם גרמני אסורים. אסור ליהודי להניף את דגל הרייך והמדינה. יהודים חייבים בלבוש בגדים בצבעים היהודיים. העובר על ההוראות האמורות עונשו מאסר.

דובר 1: אלו מה שנקרא חוקי נירנברג בנוגע לגזע. חיפשתי משהו דומה לכך בעולם המודרני אבל לשמחתי לא מצאתי.
דובר 2: "רעל השנאה שתקף לאומות העולם להשמידנו מעל פני האדמה, כליון האיום של מיליונים מאחינו."
דוברת 2: היום השישי, למה יש לי מועקה כזו על הלב? מעבר לחלון נשקף רק הים. נסענו להמבורג עם נהג במדי אס אס, שהיה סטודנט של אבא שלנו. הוא ראה את שמו ברשימת הנידונים למאסר והציע לנו בעצמו את כלי הרכב שלו. אבא שלנו היה רופא ידוע מאוד בברלין, אנחנו האחיות אינס וראנס.
דובר 2: "ושנאת אומות העולם טרם שכחה, היצר הסדיסטי שבהם לא ידע שובע, אבל עתה המצב משונה הוא לגמרי, כי מלבד שהקיפו אותנו בבת אחת מכל קצבי ארץ..."
דובר 4: מתי זה נכתב?

דובר 1: זה מעיתון האומה שאותה הוא הוציא לאור בשנת ארבעים.
דובר 4: אבל הוא כתב על זה בזמן עבר, כאילו שהכול זה כבר התרחש.
דובר 2: "הרי גם האומות הנעלות ביותר, נעלו בעדינות את הדלתות בלי רגש כלשהו של חמלה ורחמים."
דובר 4: מצאתי.

דובר 1: מה מצאת?
דובר 4: רצית לדעת איך חוקי הגזע עובדים היום, אני אספר לך. אין צורך לחפור בארכיונים. מוציאים אותם לאור כל יום ולא רק בעיתון אחד אלא בכל העולם. רק שהיום במקום המילה יהודי, מקובל לומר את המילה ישראל. תפתח את העיתונים.

דובר 1: ארגון האומות המאוחדות שבר את השיא וביום אחד התקבלו שש החלטות שמבקרות את ישראל. באחת מהן נאמר שכל הפעולות שננקטות על ידי ישראל במטרה להכפיף את חוקיה בירושלים יחשבו כלא חוקיים. אתה צודק.
דובר 4: מי זה הבחור הזה?

דובר 1: חייל גרמני אידיאלי. הוא מופת גזעי. תמונה מפוסטר שפורסם במאות אלפי עותקים. אהבת?
דובר 4: שמו ידוע?

דובר 1: כן, ורמר גולדברג. חבר ילדות של אובר גוטן פיהרר של האס אס, קרל וולף. אם כי למרבה הצער הבחור התגלה כיהודי.
דובר 4: כן. ומה זה פשוט צירוף מקרים.

דובר 1: תיגש לכאן רגע. לפני זמן לא רב בכפר בשם סומקינה, באזור טבולסקי, הציבו את פסלו. אלה שהסירו אותו במהירות.
דובר 4: להוא, איך שאתה לא קורא לו, הבורא, יש חוש הומור?

דובר 1: אין לו בכלל שום רגשות, זה פשוט חוק טבע. וכשאנשים לא מבינים את חוקי הטבע הם קוראים לזה צירוף מקרים, או יד המקרה.
דובר 7: על סיפונה של הסנט לואיס התרחש מקרה, הנוסע מקס לר תפס במפתיע תער חתך לעצמו את הורידים וקפץ מהסיפון בצעקה היסטרית. כולנו פה קרובים להיסטריה כבר יממה שלישית שאנחנו עומדים בצד שטח המעגן הצמוד לנמל ביוון. לא מאפשרים לנו ללכת לחוף. מה מצפה לנו.
דובר 4: מה זה החוק הזה?

דובר 1: סלח לי?
דובר 4: אבל אם הבורא הזה הוא חוק, איזה חוק זה?

דובר 1: חוק ההרמוניה, השוויון.
דובר 4: אהבה לזולת.

דובר 1: אבל אפשר להגיד את זה גם כך.
דובר 4: תגיד למה כשאני שומע על אהבת הזולת יש לי תחושה שאונסים אותי?

דובר 1: משום שזה באמת כך, אתה לא רוצה סיבוב?
דובר 4: לאן אנחנו נוסעים?

דובר 1: למוזיאון לוחמי הגטאות. אני רוצה להראות לך משהו. רצית לדעת איך הבורא והחוקים שלו עובדים? כיצד מתנהל הדיאלוג שלו עם האנושות דרך ההיסטוריה? תקשיב איך מסביר זאת הרב ד"ר מיכאל לייטמן. תלמידו של בנו הבכור של בעל הסולם. תלחץ על פליי. ד"ר מיכאל לייטמן: אנחנו נמצאים תחת השפעת שני כוחות, כוח חיובי וכוח שלילי. אלו כוחות ההתפתחות שלנו. אם נבין איך הם מפתחים אותנו אז נוכל לזרז את ההתפתחות שלנו ולהתקדם בכיוון החיובי. אך אם לא נבין אז נקבל מכות כמו תינוק עקשן. וכמובן שאז יהיה לנו רע.
דובר 4: אם ללכת על פי התיאוריה שלך...

דובר 1: לא שלי, על פי הקבלה.
דובר 4: אז הלחץ שהופעל על היהודים בגרמניה גבר לא רק באופן מתמיד אלא באופן תכליתי. הנה תראה בניתי טבלה. העניין הוא שבשנת שלושים ושלוש הם הכריזו על חרם על עסקים יהודים, זה היה כמו רעם ביום בהיר. בשלושים וחמש נחתמו שני חוקי נירינברג הראשונים. היהודים נושלו מאזרחותם ומזכות ההצבעה שלהם.

דובר 1: ואסרו עליהם להתחתן עם לא יהודים.
דובר 4: אבל אז עוד לא היו פוגרומים.

דובר 1: יתר על כן, בזמן המשחקים האולימפים בשלושים ושש עוד הורידו שלטים שעליהם נכתב אין כאן מקום ליהודים. אבל החל משלב שלושים ושבע...
דובר 4: התחיל שלב המימוש.

דובר 1: מפעלים יהודים נמכרו במחירי רצפה. כל המנהלים והעובדים פוטרו.
דובר 4: אבל אז עוד לא היו פוגרומים.

דובר 1: נכון. לקחו מכל היהודים את תעודות הזהות שלהם. למען נוחות כוחות השיטור הוסיפו להם שמות.
דובר 4: כן ישראל לגברים ושרה לנשים. אבל אז עדין לא היו פוגרומים.

דובר 1: הם התחילו מעט מאוחר יותר. בין התשיעי לעשירי לנובמבר, אלף תשע מאות שלושים ושמונה.
דובר 2: "העובדות שלפנינו מאימות עלינו מאוד, מאחר העניינים מתפתחים כרצון אויבינו האומרים להשמידנו מעל פני האדמה."
דוברת 3: ראיתי קהל גדול של אנשים שעומדים לפני בית הכנסת המדהים וזורקים אבנים על החלונות הצבעוניים המדהימים שלו. אחז בנו פחד נוראי, רצנו לבית הספר כדי למצוא מכסה. ומיד נאמר לנו שההורים שלנו חייבים לקחת אותנו משם. חנויות של יהודים במרכז המבורג נהרסו, חלונות נשברו, המוצרים נזרקו לרחוב, נשפכו עליהם מים ודיו. אתם מבינים? זה היה כאוס מוחלט. הרס מוחלט.
דובר 4: מה קרה שהתגנדרת כל כך, הרי פורים לא חל מחר. הג'קט הזה שלך.

דובר 1: אני לא רואה שום דבר מצחיק בלהתלבש באופן אלגנטי. דרך אגב, שתדע שדווקא בגלל הג'קטים האלה יוצאי גרמניה זכו לכינוי יקים.
דובר 4: ואני שמעתי גרסה אחרת. יקי מלשון יהודי קשה הבנה. בעבור חוסר גמישות והעדר חוש הומור. אולם הבדיחות האלו הסתיימו די מהר. תראה למשל מה שהם כותבים. ובכל זאת חלק לא גדול של יהודים גרמניים הצליחו להגיע לפלסטינה. הם היו יקים והם תרמו להתפתחות מערכת הבריאות, העיתונות ועסקי הבנקים. מקרבם יצאו שופטים ועורכי דין ידועים. הם יסדו את המודיעין הישראלי והקימו את התזמורת הפילהרמונית.

דובר 1: נראה שחלק מהם התיישבו בתל אביב.
דובר 4: אה כן, אוכלוסיית תל אביב שילשה את עצמה. העיר השתנתה הרחובות התמלאו אלפי אנשים שהיו לבושים בסגנון אירופאי. הקיוסקים פינו את מקומם לבתי הקפה ולמסעדות. במקום דיונות חול נבנו בתים שתוכננו בסגנון האדריכלי המודרני באוהאוס. משנת אלפים ושלוש אונסקו הכריז על מרכז תל אביב כאתר מורשת בינלאומי בשל היותו דוגמה יוצאת דופן לבניין ערים מודרני. רוצה לשמוע בדיחה ישראלית ישנה? מה ההבדל בין יקי לבין בתולה? יקי תמיד יישאר יקי.

דובר 1: זו הבדיחה הכי לא מצחיקה בעולם.
דובר 2: "קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, בני תרבות של שבעים אומות. שכל אחד בונה במה לעצמו, לרוחו ולטעמו ולא יהיה שום דבר טבעי, יסודי שיאגד את כולנו מבפנים לגוש אחד."

דובר 1: הרגע קבלתי פקודה מרשויות החוף. הם דורשים שהסנט לואיס תרד באופן מידי משטח המעגן. הנבלים האלה. למחוק. הליצנים האלה. למחוק. אפילו לא מאפשרים לנו למלא את מצבורי המים והמזון. במצב הזה אני מקבל החלטה ונושא עליה אחריות מלאה, אנחנו עוזבים את הוונה, אבל לא את רצועת החוף הזו. בהחלטת הנהלת הספינה החלטנו לשלוח הרדיו גרמה לנשיא רוזבלט.
דובר 4: לנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט הבית הלבן, בשם האנושיות אנחנו מתחננים להפעיל את כל הכוח ההשפעה שבידך על הממשל הקובני על מנת לאפשר את חזרתה המהירה של האונייה הגרמנית סנט לואיס.

דובר 1: למה שתקת?
דובר 4: לא יודע. לא עוזבת אותי התחושה שכל הסיפור הזה עם האונייה זה איזה שהוא מחזה רע...

דובר 1: כן. מחזה כזה שכל תפקידיו נקבעו מראש. אבל לא ניתן להוכיח את זה. שלחו לי פה איזה עיתון, רוצה לקרוא?
דובר 4: המילה החדשה.

דובר 1: עיתון של מהגרים, לא עיתון אדום. אפשר לסמוך עליו.
דובר 4: ביוני שנת שלושים ותשע אבנה שבע. אמש הנשיא קובה לרדו בור הציע למנהיגי היהודים פשרה, שיכון היהודים באופן זמני באי בודד, בתנאי שהוא יקבל מראש תשלום של חמש מאות דולר לאדם?

דובר 1: על הספינה היו באותו הזמן תשע מאות ושבע נוסעים שהם ארבע מאות חמישים ושלוש אלף דולר.
דובר 4: בריסון נציג ארגוני הפליטים היהודים הציע תשלום כללי בסך ארבע מאות ארבעים ושלוש אלף דולר. שהיה לא מספיק לקובה והספינה עזבה את חופי אבנה שעה שהיא קבלה מברלין פקודה שלא להתמהמה. הם לא ישרדו בגלל עשרת אלפים דולר, אני פשוט לא מאמין.

דובר 1: גם אני.
דובר 4: אתה יודע מה לא נותן לי מנוח? אנחנו כל הזמן משווים בין שני תהליכים, בין האופן שבו האנטישמיות גברה בזמן גרמניה הנאצית ובין מה שקורה היום. ותמיד מצאנו הגבלות רבות.

דובר 1: כיוון שחוקי הטבע לא משתנים.
דובר 4: כן אני ידעתי שאתה תגיד את זה. אבל הדבר היחיד שלא מצאתי בימינו זה ליל הבדולח. שהפוגרומים מתרחשים בהסכמה שקטה של הממשל ולזה לא מצאתי מקבילה.

דובר 1: בינתיים לא.
דובר 4: בינתיים לא? אתה יודע מה זה אומר? שכל מה שקרה מהתשיעי בנובמבר שלושים ושמונה והלאה מצפה לנו בעתיד.
דובר 5: לימד אותי הרבה את דברי הנביא, "הכביד ידי עליהם ואשפוך עליהם חמתי בתת בלב העמים לגרשם ולהוציאם מארצם ושם אהיה משפט איתכם פנים אל פנים, שם תכירו שהם עונשי ההשגחה כאילו ידבר משפטיו עמכם פנים אל פנים."

דובר 1: ההודעה הטלפונית לבית הלבן נותרה ללא מענה. הנשיא השלושים ושתיים של ארצות הברית פרנקלין דלאנו רזוולאט ענה ענה עליה שנה לפני שהיא נשלחה, רק שאת התשובה לא קיבל קברניט האוניה מהמבורג שרדר, אלא הפיהרר של האומה הגרמנית.
דובר 8: היום חל תאריך שחור נוסף, חלפו בדיוק שלוש עשרה חודשים מאותו יום מקולל. אני עדין שומר את אותה גלויה עם הנוף לב ים.

דובר 1: אוויאן לה בן עיר קיץ צרפתית על חופי נהר ג'נבה. היא עיר הידועה במרחצאות שלה, התיירים מוצאים עניין באמור למייר, בקזינו וברכבל ההיסטורי שלה שמחבר את הטיילת של העיר עם מלון רויאל. ביולי אלף תשע מאות שלושים ושמונה נערכה וועידת אוויאן במלון רויאל, שמטרתה הייתה לסייע לפליטים היהודים שברחו מהמשטר הנאצי בגרמניה. קר לך?
דובר 4: לא, פשוט הגוף שלי רועד משום מה.

דובר 1: על פי היוזמה של נשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט התאספו באוויאן נציגים של שלושים ושתיים מדינות ובכללן גרמניה.
דובר 4: היית שם פעם?

דובר 1: בעירייה הזאת? לא מעולם לא.
דובר 4: זה נראה לי המקום הכי אכזרי, שפל ומזועם על פני האדמה.

דובר 1: מאיפה לך היית שם?
דובר 4: רק זה חסר לי.

דובר 1: תעזוב את העיירה הזאת לנפשה היא לא קשורה לזה. באגרת שנשלחה מאוויאן לברלין נכתב, "אף מדינה אינה חולקת על זכותה של הממשלה הגרמנית לנקוט בצעדים חוקקתים ביחס לחלק מאזרחיה."
דובר 4: שתדע כך נראה מלון רויאל בעיר אוויאן לה בן. כאן חיו אנשים שהחליטו אם דבר כזה צריך לקרות לנו או לא.

דובר 1: אי אפשר להסתכל על המופע הבזוי הזה שכל העולם הדמוקרטי מזדעק מתוך הזדהות עם העם היהודי האומלל. אבל נותר אדיש כשמגיע הזמן לסייע לו. חתימה אדולף היטלר.
דובר 4: הנה, קראתי את זה אתמול. ירחונים אמריקאים לבעלי כלבים, שנות הארבעים. הובילו קמפיין להובלת להובלת גורים גזעיים אנגליים לאמריקה. כדי שאלה לא יסבלו בטעות מההפצצות. היו אלפי הצעות. תגיד הרע בעולם הוא בלתי נמנע?

דובר 1: שמעתי מה ענה על כך הרב ד"ר מיכאל לייטמן. זה תלוי בכמה זמן ברצונינו להישאר חרשים לכל הטבע.
דוברת 4: תחשוב על זה אימה במדי אס אס שחורים, אתה מבין זה היה כאוס מוחלט. חלונות שחורים, סחורה שנזרקה לרחוב נרטבה ונחתמה בדיו.
דובר 9: רק עכשיו נודע לנו שמחזירים אותנו לגרמניה, נידונו למוות.
דובר 5: כמה טפשי זה לחשוב עכשיו על רחצה בים שמצפה לנו דכאו ובוכנוולד.
דובר 9: אסון. הנה לכם תמונת ראי של העולם המתורבת שלכם. אנגליה, קנדה, כל אירופה, ארצות הברית כולם יודעים מה מצפה לנו. כולם מסרבים לקבל אותנו.
דוברת 4: אני מציעה להשתלט על ספינה.
דובר 5: אני כאילו רואה שומר לפני, לדקור אדם עם כידון רק בשביל הכיף.

דובר 1: קבלתי החלטה ועליה יודע רק העוזר הראשון שלי והמכונאי הראשי. כמו שציוו עלינו אנחנו מתקדמים במהירות לאירופה. אבל לא לגרמניה. בדרום אנגליה על חופי ביטשנד, אני אעלה את סנט לואיס על שרטון ואפנה את כל הנוסעים, את כולם עד לאחרון שבהם. כך החלטתי, אני הרב חובל.
דובר 4: זה כמובן ראוי להערכה אבל נאיבי באותה המידה. רב החובל שרדר היה אדם יוצא מגדר הרגיל, משום שהוא השתייך לחוג חסידי אומות העולם. תתיישב.

דובר 1: אני רואה שאתה חובב ספורט. זה ולא דרומה דין.
דובר 4: כן, הוא לא רע.

דובר 1: אבל הרי תכננת לעזור לי. חפרת בחדשות, רצינו להוכיח שהעולם של היום דומה לגרמניה של הרייך השלישי. נמאס לך?
דובר 4: כן זה חסר תוחלת. היום החדשות מתיישנות מהר יותר מהזמן שלוקח להדפיס אותן. וגם כך הכול ברור, האומות המתורבתות לא יעזרו לנו. ההיסטוריה נכנסת לסיבוב נוסף. דרך אגב זה לא בדיוק אותו אווה לו דרום, אותו אווה לו דרום נמצא ברובע החמש עשרה בפריז.

דובר 1: איזה אותו אווה לו דרום?
דובר 4: הנה. אבל אני בכל זאת אראה לך את אוואה לו דרום החורפי בדמדומי היום שנגמר ואת המסלול העתיק והתלול ואת קולות הצמיגים החורכים את העץ. ואת המתח של הרוכבים ואת התרגילים שלהם. ארנסט הימינגרוואי. היולי ארבעים ושתיים הצרפתיים הביאו לאווה לו דרום הזה את כל יהודי פריז. ובתוכם למעלה משלושת אלפים ילדים. מכאן הם נשלחו ישירות לאשוויץ ושם כפי שהם כתבו בעצמם הומתו מידית.

דובר 1: הצרפתים אתה אמרת?
דובר 4: כן. השוטרים הצרפתיים. לא היה שם אף לא גרמני אחד, הגלים הסתדרו בעצמם. הם הרי אומה תרבותית.

דובר 1: בהשוואה לזה כל פיגועי הטרור של היום הם...
דובר 4: ודרך אגב לומר לך מה קרה מיד אחרי? שהובילו מכאן שלושת אלפים ילדים לתאי הגזים? לומר לך או שתנחש בעצמך? יומיים מאוחר יותר התחרויות התחדשו.
דובר 6: מי שמגן על יהודים מביא נזק על עמו, הם יכולים לזעוק טרור ואילו אנחנו עונים אין סיבה לקרוא לזה טרור זו היגיינה חברתית. אנחנו רוצים להיפטר מהסובייקטים האלה בדיוק כמו שרופא רוצה להיפטר מבקטריות.
דובר 4: מה יקרה אם דברים דומים ישמעו על בימת האו"ם הרי כבר לא כל כך קשה לדמיין את זה?

דובר 1: אם מיליוני אנשים חושבים שאתה כל הרע שבעולם? אז עד כמה אתה גדול בעיניהם? הם כמו אומרים לך כולנו תלויים בך.
דובר 4: זו בדיחה?

דובר 1: לא. זו האמת.
דובר 4: אבל מה יוצא מכל האמת הזאת? תסביר לי.

דובר 1: יוצא מזה המון. עכשיו אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לסמוך רק על עצמינו.
דובר 4: תקשיב, אבל גם כך באופן מעשי אנחנו כבר לא מדינה, אלא אי.

דובר 1: זה נכון.
דובר 2: "ואנו דומים בזה לגל של אגוזים המאוחדים על ידי שק העוטף ומאגד אותם, שמידת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד."
דובר 4: מי האדון הזה? הוא דומה לקוסם.

דובר 1: ראש הסניף האירופאי של ארגון הג'ויינט, הוא הצליח לעשות את הבלתי יאמן. שמו מוריס טרופר, אלו כוחות ואלו קשרים הביא האדם הזה לתנועה? איננו יודעים. המעצמות האירופאיות בעצמם לא הבינו איך זה קרה פתאום, איך הם פתחו את כל הנמלים שלהם לאונייה המסכנה הזאת.
דובר 10: הגענו להסכמה סופית לגבי הורדת הנוסעים, ממדינת בלגיה, הולנד, צרפת, אנגליה. כדי שזה יתאפשר ארגוני הקהילות היהודיות עבדו יחד בצורה מדהימה כמו מוריס טרופר.
דובר 4: אבל הם חזרו לאירופה?

דובר 1: אבל לא חזרו לגרמניה.
דובר 4: אבל חלק מהם נהרגו במחנות ההשמדה.

דובר 1: אבל הרוב ניצלו.
דוברת 4: ההפלגה שלנו הסתיימה. להתראות אוניית סנט לואיס. תודה לך שהיית לנו למקליט.
דובר 11: הצלת את הילדים והיתר אינו חשוב.
דובר 9: אני ארד בגלזגו להמתין שם לתורים לקבלת ויזה אמריקאית.

דובר 1: אצא לגמלאות הזדמנות הראשונה.
דובר 5: אני לא מאמין בהצלה הנסית. אל להם לשכוח את האמת הפשוטה, לפיה כל המדינות צפונות בחושך ורק ארץ ישראל נושאת בקרבה אור. הרוחניות מתגלה בה. ורק בה אדם יכול להתאחד עם שורשו הרוחני. כך לימד אותי הרבי שלי. אני אהרון פוסטר. הגיע הזמן.
דובר 4: זה כך? ארץ ישראל שבה אנחנו נמצאים כעת? שלמענה אנחנו כל הזמן נאבקים על הערבים? יש בה תכונות מיוחדות כלשהן?

דובר 1: כך נאמר בתורה.
דובר 4: תקשיב, אין נסים. מדינת ישראל מסוגלת לתת ליהודים מקלט אבל לא יותר מכך, אנחנו נאלץ לחיות כל הזמן במבצר הזה מוקפים בשנאה.

דובר 1: יש תסריט כזה, אבל הוא הרע מבין כל התסריטים האפשריים.
דובר 4: והיחיד שאפשרי.

דובר 1: אם נהיה עקשנים כפרדים.
דובר 4: תגיד לי אתה מסוגל להסביר לי לפחות פעם אחת בצורה הלוגית והרציונלית ביותר, הטבע שלך הזה או הבורא או ההיסטוריה או איך שלא תקרא לזה, בשביל מה הם היו צריכים להעמיס את היהודים מכל קצוות תבל דווקא לחתיכת האדמה הבוערת והקטנה הזאת? בשביל מה?

דובר 1: כדי לאסוף אותנו יחד. רק כך היהדות תוכל לעשות את מה שהיא חייבת לעשות, לתת את החידוש שהיא מחויבת להעניק לאומות העולם.
דובר 4: איזה חידוש? אתה יכול לדבר ברור?

דובר 1: טוב. דרך אגב אתה יכול לברך אותי, סיימתי את הספר. הייתי רוצה שתראה את הפוסט האחרון שלי בבלוג.
דובר 2: "עתה באותה שעה שהמה עדין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך."
דובר 4: למי זה לי? על מי הוא מדבר?

דובר 1: על הבורא כמובן. אתה הרי שאלת עליו.
דובר 2: "ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, משום הכתוב הרי אני מצווה אתכם, אשר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שהוא בחינת אהבת זולתו באופיה האחרון של ואהבת לרעך כמוך, שהיא קוטבה של כללות התורה והמצוות."

דובר 1: לא נדרש מאיתנו יותר כלום. אלא רק דוגמה של שלום וצדק ואז לא יהיו מלחמות ולא אסונות ולא סנט לואיס השנייה, אנחנו לא נחיה במבצר תחת מצור.
דובר 4: לא ציינת תאריך על הפוסט שלך.

דובר 1: מכיוון שזה מהיום וכך בכל שעה ובכל יום.
דובר 2: "המאמץ הכביר הדרוש לנו בדרך החתחתים שלעומתנו, צריכים אחדות איתנו ומוצקת כפלדה מכל איברי האומה בלי שום יוצא מהכלל."