שיעור בוקר 06.11.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 459, מאמר "השלום בעולם"

אנחנו נקרא את המאמר הזה, הוא מאמר לא פשוט, מאמר ארוך יחסית, מאמר מאוד בסיסי. כדאי לנו גם ללמוד אותו עכשיו, מפני שהדוגמאות האלה שמתרחשות עכשיו בעולם, הן בדיוק כאלה שמחייבות אותנו ללמוד את הדברים האלה.

יש הרבה חומר, אי אפשר לבלוע אותו בבת אחת, אלא חייבים לתת איזה סדר, אבל עכשיו נראה שנעשה מלא נחוץ לנחוץ.

שאלה: איך לגשת עכשיו לקריאת המאמר הזה, כולנו?

פשוט נקרא ובדרך נדבר על זה. אמרתי שזה נעשה נחוץ. נראה עד כמה זה עוזר לנו להבין מה הבורא רוצה מאיתנו. זה בעצם הלימוד שלנו, מה הבורא רוצה מאיתנו ועד כמה אנחנו נוכל לממש מה שהוא דורש.

השלום בעולם

עיונים ובקורת בשאלות הגורמים להעדר שלום, הצעות מתקני עולם,

והעמדתן במבחן המציאות. - התבוננות ב"טוב" הנשען על

"חסד ואמת צדק ושלום" כנרמז בספר תהילים.

זאת אומרת, ברור לנו מכללות התורה שיש ארבעה יסודות, שנקראים "חסד ואמת צדק ושלום", והעולם כולו עומד על ארבעת העמודים הללו. איך הם מתחברים ביניהם, איך אנחנו יכולים להשתמש בהם, לרכוש אותם ולממש אותם כדי להגיע לשלום, לשלמות, זה מה שאנחנו רוצים לדעת.

"חסד ואמת נפגשו. צדק ושלום נשקו,

אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף,

גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. (תהילים פ"ה)"

זה כותב דוד המלך ב"תהילים" לפני 3000 שנה. על מה מדובר?

כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים - אלא במדת התפתחותו

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם - - - אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב."

זה ברור לנו. כי אם אנחנו נמצאים בעולם שהבורא ברא את הכול, אז כל דבר שהוא ברא כנראה שיש לו הכרחיות, נחיצות ואסור לנו להשמיד כל דבר בעולם, אפילו הדברים המזיקים ביותר. לך זה מזיק אבל איך אתה רשאי להרוס משהו שהבורא עשה. אלא אתה צריך לבדוק איך אתה מתייחס לכל דבר ודבר בעולם, כשלכל תופעה, לכל מקרה יש צורך.

אתה לא רואה את זה, זה לא נקרא שאתה יכול לעשות כאן דין וחשבון ולעשות את הכול. יש לפניך, מעליך כוח שהחליט שכך צריך להיות, ויש לו מטרה ויש לו תכנית, ולכן אסור לך סתם להיכנס לפי השכל שלך והראש שלך ולהתחיל לסדר את העולם לפי מה שאתה חושב שכך צריך להיות הסדר. זה מה שאנחנו נלמד מהמאמר הזה.

שאלה: כשאנחנו רואים איזה קלקול בעולם, נגיד אני רואה קלקול בחברים, אני צריך להבין שאני, בתוכי רואה את הקלקול. למעשה הוא נמצא בתוכי וטוב שהתגלה על מנת שאני אתקן אותו?

כן.

"כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה."

"כל הפוסל במומו פוסל". זאת אומרת, אם נראה לך שיש דברים רעים בעולם, זה נראה לך. ולכן כדאי לך עוד ללמוד, להחכים ואז תחליט. לכן כל המטרה שלנו היא כדי להזדהות עם הבורא, ואז נקרא שאנחנו מתקנים את עצמנו. ואז אנחנו לא נראה שום דבר רע בעולם. במציאות הכי גרועה שנראית לנו, לא נראה שום דבר רע. אפילו קליפות, כל הדברים שרק יכולים לחשוב, אנחנו מטפחים עד כדי כך שלא נראה בכל הבריאה שום היזק.

"אמנם, דבר זה ידוע לכל, שהבורא ית' לא השלים את הבריאה, בעת שבראה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן בפרט - היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההעדר, עד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו.

וכן ביתר הפרטים של המציאות: כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא."

זאת אומרת דבר אחד, אסור לנו להגיד שיש משהו רע בעולם, כי אנחנו עוד לא התפתחנו, עוד לא חכמים, עוד לא רואים את כל הבריאה כדי בכלל לראות טוב או רע באיזה חלק שבה. אלא צריכים להתאזר בסבלנות ולהתפתח. והחכמים שהגיעו כבר לסוף, אומרים לנו שאם תגיעו להבנה ולראייה של כל המציאות, תראו שכל המציאות שלמה ואין בה שום דבר רע, אלא הכול דווקא טוב. וכל הדברים שנראים לכם רעים, מפני שאתם עכשיו לא מבינים איזה טוב צריך להגיע על ידי שאתם תתפתחו.

לא הבריאה צריכה להתפתח. אלא כשאנחנו רואים את הבריאה, את העולם מתפתח, אנחנו מתפתחים כלפי העולם שכולו האור העליון שנמצא במנוחה מוחלטת. ולכן אם אני רואה משהו שרע מחוצה לי או בי, זה מפני שאני עדיין במצבי ההתפתחות שלי נמצא בצורה בלתי מושלמת, מקולקלת עדיין וצריך להתפתח.

אז רק אני המתפתח, כל העולם זה העתקה שלי ואני לא רואה שום דבר חוץ מאת עצמי שמתגלה יותר ויותר. ואז אני צריך להגיע למצב שכולו כולו טוב בהתאם שאני אהיה טוב פעם. והעולם קבוע, שום שינוי לא נמצא בו.

שאלה: אם אני לוקח פרי שעוד לא בשל, אני מסתכל עליו, אני יכול לדעת אם הוא בשל או לא. על מה אדם צריך להסתכל בעצמו כדי לזהות מה הפרי צריך כדי להגיע לשלמות?

מה שאתה רואה שמשהו לא נמצא בשלמות לפי הבנתך, אז אתה צריך להגיד שעדיין אתה לא הגעת לתיקון כדי לראות את השלמות.

תלמיד: אני צריך בסופו של דבר לראות הכול כטוב?

ודאי. בסופו של דבר אתה תראה הכול כטוב.

תלמיד: על איזה בסיס?

על בסיס זה שאתה תהיה מתוקן. כי "כל הפוסל במומו פוסל". תשמע את המילים.

תלמיד: אבל הפער בין מי שאני למה שאני מסתכל עליו?

אתה מסתכל על עצמך. וכשאתה רואה את העולם אתה רואה את עצמך. זו תפיסת המציאות.

תלמיד: אז איך לראות אותו, מה אני צריך לשנות?

אתה צריך לשנות את עצמך בלבד.

תלמיד: על ידי מה? הפרי מבשיל על ידי השמש והמים.

על ידי אור העליון שנמצא מחוצה לעולם הזה. אתה רוצה שיבוא ויתקן אותך ואז אתה רואה את עצמך, בהשתקפות על העולם, אתה תראה את עצמך שאתה משתנה במידה שאתה מקבל את העולם כיותר מושלם. אבל בינתיים אתה צריך להסכים עם זה שמה שאתה רואה בצורה לא מושלמת זה רק מראה על הקלקולים שלך פנימיים.

תלמיד: זה מחייב שיהיה לי יחס לכל העולם?

כל העולם. כי אתה כלול מכל העולם, אתה כלול מהכול, ואם יש בעולם מישהו שעושה משהו לא בסדר זה העתקה מהפנימיות שלך.

שאלה: לפי מה שאתה אומר, תכונה שלילית שאני מגלה בתוכי, שלא מאפשרת לי לחיות, כמו איזה סוג של כלא, האם זה גם מראה לי פוטנציאל שאני יכול להפוך אותה לתכונה חיובית, ואז זו תכונה טובה?

ודאי. כן, דווקא. כל הדברים השליליים ביותר, כל הרשעים הגדולים ביותר, כל זה יתהפך לצדיקים גדולים, לתכונות טובות. גם אתה.

חולשתם של "מתקני עולם"

"ומכאן המפתח להבנת החולשה של מתקני עולם שקמו בדורותיהם, - כי הם ראו את האדם בדמות מכונה שאינה פועלת כראוי, וצריכה תיקון. דהיינו, להסיר ממנה את החלקים המקולקלים, ולהחליפם באחרים מתוקנים.

כי כן כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין האדם - - - ואמת היא, שלולא הבורא ית' עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד.

אלא, מתוך שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו - אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד, כדברינו לעיל, - לפיכך: כל המתקנים מהמין האמור - יתמו מהארץ, והמדות הרעות שבעולם - לא יתמו מהארץ. והם מתקיימים ומונים את מספר המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם - עד שיבואו לגמר בישולם.

אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית', מראש. בדומה לפרי היושב על ענפי העץ, ומחכה ומונה את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו, עד שיגמר בישולו, שאז יתגלה טעמו ומתיקותו לכל אדם."

אתם רואים, לא צריך לרוץ, הוא מספר לנו הכול. כל דבר יהפוך לטוב, הכול תלוי במידת ההתקדמות שלנו, במידת התיקון שלנו. "כל הפוסל במומו פוסל", תתקנו את עצמכם, אתם תראו את העולם יותר ויותר מתוקן. זה עוד רחוק מאיתנו, אבל לפחות אנחנו מבינים שהכול תלוי באדם. ותפיסת המציאות מלמדת אותנו שכל אחד ואחד צריך לחשוב איך הוא מתקן את העולם, כי בצורה כזאת שהוא מתייחס נכון לעולם, שזו הפנימיות שלו, הוא מתקן את עצמו.

שאלה: כותב בעל הסולם "כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין האדם - - - ואמת היא, שלולא הבורא ית' עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד." על פניו זה נשמע דבר טוב, למה לא?

הבורא נגד מתקני העולם, כי במקום לתקן את עצמם הם מתקנים את העולם. זה מה שכל האנשים עושים, במקום לתקן את עצמם, מתקנים את העולם, ולכן העולם נעשה יותר ויותר מקולקל כדי להראות להם שזו לא דרך התיקון. דרך התיקון היא שאדם מתקן את עצמו. לכן מה אנחנו אומרים שיש לעשות בעולם, רק חינוך. אין כלום חוץ מזה.

שאלה: האם התיקון שלי זה השתוקקות לתורה?

התיקון שלך זה להיות אוהב את כולם.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב ש"אמת מארץ תצמח" מה זה אומר?

מהרצון לקבל, בתיקון תבוא האמת. בעל הסולם מסביר את זה אחר כך לקראת סוף המאמר.

שאלה: מתקני העולם הם כמו אנשים שרואים חצי עבודה ואז הם כטיפשים שהם עושים טעויות, אז למה הבורא מראה להם חצי עבודה כי אנחנו הרי לא "שמים מכשול בפני עיוור" בצורה כזאת?

זה כדי ללמד אותם איזו דרך נכונה צריכה להיות, זה גם נכנס לתיקון.

זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה

"אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכות הזמן."

זה בתהליך היסטורי כמו שכל האנושות עוברת בלי לדעת מה שהיא עושה, אבל הזמנים משתנים, דברים משתנים, וכך לאט לאט הכול משתנה. אבל יש אפשרות אחרת, לשנות את עצמנו ולשנות את העולם, ולא להיות תחת מכבש ההתפתחות על ידי מכות הטבע, מחלות, פנדמיות וכן הלאה. איך?

"ויש - "ממשלת הארץ".

וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו."

זאת אומרת, ודאי שאנחנו יכולים גם בדרך טבעית, מה שנקרא בעתו, בזמנו, או בדרך אחישנה להגיע למטרה, ואנחנו נגיע. הבורא לא זקוק לשום דבר מאיתנו, הוא יחייב אותנו בכל זאת להסכים ולרצות לעשות הכול. אבל אנחנו, חלק קטן מהאנושות, יכולים להשתוקק בעצמנו, ולהביא את עצמנו למטרה בצורה מהירה, נוחה, קלה, בהבנה, בהשגה כמו בני אדם שהולכים קדימה, ולא כמו איזה חיות קטנות שכל פעם בורחות מכאן לשם כשיש מכה. זו הדרך שנקראת "אחישנה", "ממשלת הארץ".

"כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה"." הבורא נמצא למעלה מבעתה ואחישנה, משתי האפשרויות לנהל אותנו. ""זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ.

אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת השמים, הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן.

כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה ולעלות למדרגה עליונה ממנה, - על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנזכר, מכונה "בעתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מדותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן."

בעל הסולם אומר לנו כך, ההשגחה, התכנית של הבורא בכל זאת תתממש, היא תבוא אלינו, אם אנחנו רוצים או לא רוצים נהיה מוכרחים להגיע לגמר התיקון, "ולא ידח ממנו נידח", "הכול יגיע לשורשו" ולסוף טוב. אבל יש בזה כמה דרכים ועל הדרכים האלה אנחנו מדברים, כי בגמר התיקון כולנו נהיה מתוקנים והכול יהיה בסדר בדבקות עם הבורא.

אבל איך שאתה משתוקק בעצמך לגמר התיקון, לקשר עם הבורא, להידבק אליו, למהר את עצמך לזה או לא, כאן זה כל העניין. לכן יש לך דרך תורה ודרך ייסורים. וגם מדובר לא על האנשים שאין להם רצון לזה, אלא על אלו שיש להם רצון לזה, שהם קיבלו השתוקקות, שיש בהם רשימות והם רוצים להגיע, מבינים, שומעים שיש את העניין הזה של המטרה והדבקות, והבורא מחכה לזה, וכן הלאה. האם הם בעצמם רוצים למשוך את עצמם לתיקון הזה או לא, רק על זה מדובר. זאת אומרת, עליכם, שיש כלפי כל אחד מכם יחס מיוחד, שהבורא קורא לו ורוצה אותו.

האם אנחנו האנשים האלו שבעזרה הדדית זה לזה "איש את רעהו יעזורו" יכולים להגיע למצב שממהרים את התיקונים, מגיעים לבורא וגם מושכים אחרינו את כל העולם, את כל הנבראים. וכך מביאים את העולם למקום הטוב, שגם כך מובטח לכולם, לכל הנשמות, אבל אנחנו בזה עושים כביכול טובה לבורא, רוצים להראות לו שאנחנו אוהבים אותו, שאנחנו מקבלים את מטרת החיים שלו, מטרת הבריאה שלו, שלא ברא אותנו סתם, אלא אנחנו כן נמשכים אליו.

שאלה: השאלה היא כזאת, אני מקווה שתוכל לענות עליה, איזה יחס יש בין הזמן והבורא?

אני מקווה שאני כן יכול לענות על השאלה הזאת, כמו שאתה אומר. הזמן והבורא, זו שאלה מאוד קשה באמת, כי לבורא אין זמן, ברוחניות אין זמן, ברוחניות יש רק מספר פעולות, כמו שאנחנו למדנו ב"תלמוד עשר הספירות". מה זה זמן? זה מספר הפעולות שאנחנו צריכים לבצע, נגיד מעכשיו עד גמר התיקון יש 6000 שנה. מה זה 6000 שנה? זה 6000 פעולות, ככה זה נקרא, שאנחנו צריכים לבצע כדי להגיע לגמר התיקון, שגמר התיקון הוא דבקות של כל הנבראים בבורא. לכן הכול תלוי בנו, ואם אנחנו לא ממהרים את ההתפתחות הזאת, אז הבורא ממהר, והוא מפעיל עלינו לחצים ואנחנו רצים.

הכול תלוי ביחס עד כמה שאנחנו מפעילים את עצמנו ועד כמה שהוא מפעיל אותנו. אם אנחנו לא מפעילים את עצמנו בזמן הנכון, זאת אומרת לפי הקצב הנכון, אז הוא לוחץ עלינו, ואז אנחנו לוחצים גם כן על עצמנו וכך מתקדמים. יש כאן הרבה שאלות, אם הבורא ילחץ אז אנחנו נרוץ, זה יהיה לא על חשבוננו, זה על חשבונו, ואם אנחנו נרוץ בעצמנו, מאיפה ניקח את הרצונות, הכוחות לרוץ קדימה, אנחנו לא יכולים בעצמנו לעשות את זה אם אין לנו נחיצות. בקיצור, יש כאן הרבה שאלות, אבל בסך הכול יש לנו שתי דרכים כביכול, כמו שלמדנו תמיד, דרך תורה ודרך ייסורים, "זכו אחישנה לא זכו בעתה".

שאלה: בעל הסולם כותב, שרק על ידי גדלות מעשינו ושכלנו אנחנו מזרזים את הסוף, השאלה איך אנחנו יכולים למדוד את התכונות האלה ולהוסיף בהן מיום ליום?

אתה יכול למדוד את התכונות האלה בזמן שאתה תהיה במדרגות רוחניות, ואז המדרגה הרוחנית היא נותנת לך קנה מידה נכון על מצבך, מי אתה, מה אתה, איפה אתה נמצא וכן הלאה. בינתיים אנחנו לא עלינו אפילו למדרגה הראשונה ולכן אין לנו קנה מידה.

שאלה: האם לגמר התיקון יהיה איזה ביטוי פיזי, צורה פיזית?

לא, גם לעולם שלנו, מה שאנחנו מרגישים, אין צורה פיזית. זה ככה נראה לנו, כך נדמה לנו, שאנחנו חיים בעולם הפיזי, אין כאן שום דבר פיזי. אפילו שאני רואה כאן שאני נמצא ליד השולחן, כיסא, הכול, בלוקים, כל מיני אבנים וכן הלאה, אין בזה שום דבר פיזי, כך הכול מתואר בכלי הקליטה שלי. ולכן קשה לי להגיד פיזי ולא פיזי, אלא בגמר התיקון כשאתה תתקן את כל הכלים שלך אתה תרגיש באמת את תפיסת המציאות האמיתית, שחוץ מהבורא אין כלום, ואתה קיים רק במידה שאתה מרגיש אותו.

שאלה: איך ההשגחה מתייחסת לסבל של הזולת, האם יש להשגחה העדפה איך הזולת יתפתח, באחישנה או בעיתו?

השגחה זו השגחה, עליה אין מה לשאול. ודאי שהבורא רוצה לקרב את כולם, ובהתאם לרשימות שבכולם, הוא מושך אותם אליו.

שאלה: אמרת קודם, שהבורא לא זקוק לשיתוף הפעולה שלנו, ואז אמרת שהכול תלוי בנו. איך בכל זאת להבין את זה?

ככה זה, "אין עוד מלבדו" ו"אם אין אני לי מי לי". כך אנחנו צריכים לפעול, גם כך וגם כך. בעל הסולם אומר לנו שבתחילת הפעולה אני צריך להגיד "אם אין אני לי מי לי", ובסוף הפעולה, כשאני חוזר מן השוק, אני צריך להגיד, אפילו אם הייתי כל הזמן נמצא על הספה, הייתי גם כן מקבל אותו דבר.

תלמיד: אבל בהקשר לשתי הדרכים האלה אנחנו צריכים להרגיש שלבורא כן חשוב איזו מהן נבחר?

לבורא חשוב שאתה תבצע את כל הפעולות, ובסופו של דבר תגיד שאפילו אם לא היית מבצע, הבורא דאג לך ואתה היית מקבל את זה.

שאלה: אם אני לא מתייחס לעולם שזו הפנימיות שלי, כמו שאמרת בהתחלה, אני כותב ומפיץ כל הזמן, אבל אין בי יחס כזה, אפילו להיפך, יש בי יחס ביקורתי, שנאה לעולם, האם בהפצה שלי אני מתקן משהו או שאני עוד "מתקן עולם", מה היית מציע לעשות?

גם בזה יש לך שתי אפשרויות, מצד אחד אני עושה ביקורת על העולם ואומר שהכול לא בסדר, ואלו ואלו כך ואלו ואלו כך, על כל דבר. מצד שני אני צריך להגיד אחרת, אם הייתי מתוקן איך הייתי רואה את זה, איך הייתי מתייחס אליהם. הרי כל דבר שאני רואה בכל המציאות זה הרצון לקבל שהבורא ברא, והבורא מנהל אותו ומשנה אותו כל הזמן, מערבב אותו, וזה מה שאני רואה. הכול עושה הבורא, יש משהו מחוצה לזה? אם אתה אומר שיש משהו מחוץ לפעולות הבורא אז אתה רשע, מה זה? איך יכול להיות? אתה לא מקבל את ייחודיות הבורא בכל הדברים?

לכן אנחנו צריכים, למרות שאנחנו מרגישים כך, ואנחנו לומדים אחרת, להגיע למצב ששניהם יתחברו יחד. אבל כשהם מתחברים יחד זה לא שאנחנו נשארים כמו שאנחנו עכשיו, אנחנו אז מגיעים למצב שאנחנו משתנים ומתחילים לראות מציאות אחרת, גם את הבורא, גם את כל המציאות, שאין רע ואין אכזר בבית המלך וכולם לטובה וכולנו שמחים ואף פעם לא היו סובלים, אלא אני תיארתי לעצמי את הסבל הזה שהיה נראה לי מחוצה לי בגלל שאני לא הייתי קשור אליהם, אבל ברגע שאני מתקשר לכולם, אז אני מגלה אותם ככולם מתוקנים, כולם חלקי נשמתי.

שאלה: אם אני מזרז את הזמנים, האם זה אומר שאני מתנתק מהזמן כמו ב"אמונה למעלה מהדעת"?

ודאי שאנחנו מתחילים להרגיש כל פעם את הזמן בצורה אחרת. אפילו האנושות הרגילה, פעם הייתה מרגישה את הזמן שלא היה משתנה שום דבר במשך שנים, עשר שנים, עשרים שנה, אלף שנה אפילו, ואילו היום, יום יום מביא לך כאלה שינויים בתפיסת המציאות הפנימית שלך, שאתה אומר שהעולם רץ. זה לא שהעולם רץ, הכלים שלך משתנים כל כך הרבה, הכלים שלך נעשים כל כך מגוונים וזה מיליוני כלים שכל הזמן משתנים. זה כדי להביא אותנו לתיקונים.

אנחנו דיברנו היום על הקו האמצעי, שאנחנו עוד נלמד איך להביא אותו מלמעלה עלינו שישלוט עלינו, כי אחרת בעולם שלנו לא יהיה צדק ושלום. שלום זה שלמות, השלמה של ב' הקווים האלה. אנחנו עוד נלמד את זה, אבל פשוט רציתי להראות לכם איך הבורא מתחיל להראות לנו בעולם איך שאי אפשר לתקן את העולם, אלא רק על ידי זה שאנחנו מתחברים אליו.

אז נמשיך את זה, נמשיך גם את המאמר הזה "השלום בעולם", זה מאמר מאוד טוב. אני ממליץ לכם לקרוא את זה, אנחנו נמצאים עכשיו לפני ימי חופש שישי שבת ראשון, תקראו את זה, ונתראה בשיעור הבא. אם יהיו שאלות, והרבה שאלות שלא עניתי עליהן, תכינו אותן, תרשמו שאלות, על כל דבר תקבלו תשובות. העיקר תראו שיום יום אנחנו נגלה עוד ועוד תופעות של הנהגת הבורא שמתקרבת אלינו יותר ויותר.

(סוף השיעור)