שיעור בוקר 04.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 177, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות נ"ח-נ"ט

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 177, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות נ"ח.

אות נ"ח

"וז"ס מ"ש חז"ל (ב"ר ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פירוש, כי כל תחילה ואח"כ הנאמר ברוחניות, פירושו סבה ומסובב, וז"ש, שהסבה הראשונה של העולמות, דהיינו פרצופי א"ק שנאצלו תחילת כל העולמות, נאצלו במדת הדין, דהיינו בבחינת מלכות לבד, הנק' מדת הדין, דהיינו הבחי"ד, שנצטמצמה ויצאה בבחינת חלל פנוי וסיום לרגלי א"ק. שה"ס הנקודה דעוה"ז, הנמצאת למטה מסיום רגלי א"ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור כנ"ל. וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, לכן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פי', ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שהוא כח הסיום הנעשה בספירת המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה. (כנ"ל באות ה' ע"ש). שבזה נעשה הכשר לגוף האדם היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם ממדת ההשפעה, אשר יוכל לעשות מע"ט ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע, שעי"ז יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ"ל."

הוא כותב לנו כאן דבר מאוד עקרוני. שהרצון לקבל בעצמו הוא לא יכול לתקן את עצמו, ואפילו שהאור משפיע עליו הרצון לקבל במקצת יכול להגיב על האור העליון. אבל באמת כדי לעשות פעולות השפעה דומות לאור העליון, הוא יוכל אך ורק אחרי שהוא יקבל מהאור העליון את התכונות של האור העליון.

לכן יש כאן בעיה, הבורא ברא רצון לקבל אבל תכונת ההשפעה לא יכולה לחדור לתוך הרצון לקבל, היא לא מסוגלת לעבד אותו שיעבוד כמוה ברצון להשפיע, זאת אומרת שהנברא יכול להיות במשהו דומה לבורא, לפחות בצורה החיצונה, לא יכול. הנברא יכול להגיע למצב שהוא לא מקבל. האורח יושב מול בעל הבית ואומר "אני לא מקבל, כי אתה מזמין בי הרגשת הבושה. אני לא רוצה להיכנס לפירוד איתך. אלא מה שאנחנו נהיה, נישאר חברים, נהיה אתה בשלך ואני בשלי, יותר מזה אני לא מסוגל עם הטבע שלי". אנחנו מבינים שבצורה כזאת הנברא לא יכול להגיע לדרגת הבורא ולהתחבר עימו, להתחבק עימו, לא ייצא.

איך לעשות כך שהטבע של הנברא יישאר רצון לקבל, ויחד עם הרצון לקבל, למרות שזה ההיפך מהטבע של הבורא שזה רצון להשפיע, הנברא יקבל יכולת להיות כמו הבורא לפי מהות הפעולה שלו, מהות היחס שלו? את זה עדיין אנחנו לא מבינים איך לעשות. כך הוא אומר, שיש כאן בעיה, אנחנו צריכים לברר אותה ולראות איך הבעיה הזאת נפתרת על ידי הבורא, שהוא מביא את הנברא בצורה שלמה להזדהות איתו לפי השתוות הצורה, לפי שהנברא בפעולות שלו נעשה לגמרי לגמרי כמו הבורא. לפי הטבע שלו ודאי שהוא הפוך מהבורא, אבל לפי הפעולות שלו על פני הטבע שלו יוכל לעשות פעולות השפעה כמו הבורא במאה אחוז. ואז יוצא שהבורא בזה מראה עד כמה הוא מסוגל לבנות משהו הפוך ממנו, ולמרות ההפכיות הזאת הוא נותן לנברא ההפוך ממנו כוחות שהנברא כן יהיה מסוגל להגיע לדרגת הבורא. זה מה שאנחנו עכשיו לומדים.

זה מה שהוא אומר, אות נ"ח.

אות נ"ח

"וז"ס מ"ש חז"ל (ב"ר ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין", זאת אומרת ברצון לקבל בלבד, "וראה" הבורא "שאין העולם מתקיים," שבצורה כזאת אי אפשר להתקיים עם רצון לקבל בלבד, כי תהיה כאן רק פעולה אחת, לא תתקיים כאן מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו. כי להיטיב זה נקרא שהנברא יגיע לדרגת הבורא. מה עושה? "הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פירוש," מה זאת אומרת, "כי כל תחילה ואח"כ הנאמר ברוחניות, פירושו סבה ומסובב, וז"ש, שהסבה הראשונה של העולמות, דהיינו פרצופי א"ק שנאצלו תחילת כל העולמות," כי עולם א"ק נקרא כתר, עוד לפני שנעשה משהו בחומר עצמו, זו רק הכנה, "נאצלו" העולמות האלה "במדת הדין, דהיינו בבחינת מלכות לבד, הנק' מדת הדין, דהיינו הבחי"ד, שנצטמצמה ויצאה בבחינת חלל פנוי וסיום לרגלי א"ק." כי אי אפשר לקבל שום דבר ברצון לקבל, הוא נמצא לפי ההגדרה הפוך, רחוק מהרצון להשפיע. "שה"ס הנקודה דעוה"ז," המצב הכי נמוך שיכול להיות. אנחנו נמצאים למטה מנקודת העולם הזה הרוחנית, בעולם הזה הגשמי, "הנמצאת למטה מסיום רגלי א"ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור כנ"ל. וראה" המאציל, הבורא, "שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל," שהאור נמצא למעלה מהרצון שהוא ברא, והרצון לא יכול לקבל את האור, אז הוא ראה "שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, לכן הקדים מדת הרחמים", בינה, "ושתפה למדת הדין." מלכות. "פי', ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שהוא כח הסיום הנעשה בספירת המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה. (כנ"ל באות ה' ע"ש). שבזה נעשה הכשר לגוף האדם היוצא מבחי"ד," מהרצון לקבל בלבד, "שיהיה כלול גם" מנצוצי השפעה, מתכונות הבינה, "[ממדת ההשפעה,] אשר יוכל לעשות מע"ט ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו," לבורא, "עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע, שעי"ז יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ"ל."

זה מה שאנחנו רואים, איך לאט לאט כל האנושות, כל העולם הזה, בכל זאת מתחיל לעבור מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה. אין לו ברירה לעולם, או בטוב או ברע, או עכשיו או מחר, אבל בכל זאת זה מה שהוא יצטרך. יצטרך לקבל לתוכו אור עליון שיבנה בו צורות ההשפעה, ואז הוא יוכל גם עם צורות הקבלה שבו ועם ההשפעה שקיבל, יחד בין שניהם, לבנות את המצב המתוקן שנקרא "גמר תיקון". ש"יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם", שמלכתחילה זה כבר היה כך נקוב, כך מסודר במחשבת הבריאה.

שאלה: כתוב פה שבגוף האדם נעשה שינוי. לפי מה שלמדנו עכשיו שינוי נעשה כבר בצמצום ב'. איך זה מתחבר אחד לשני?

לא, התיקונים נעשו קצת יותר מאוחר. צמצום ב' זה הכנה בעולמות, עוד אין אדם, הכוונה לאדם הראשון. ולכן כל ההכנות שעכשיו נלמד בעולם הנקודים אלו רק ההכנות סביב אותה המערכת שנקראת "אדם".

תלמיד: הוא כותב שנעשה שינוי בגוף האדם, זה ברצון לקבל?

ודאי, על איזה אדם הוא מדבר? אתה חושב שאתה אדם?

תלמיד: לא, השאלה אחרת, האם מידת הרחמים נמצאת ברצון לקבל?

אני לא רוצה לבלבל אותך. תגיד קונקרטי מה אתה רוצה, אני לא אלך ללמוד משהו קדימה, אנחנו לומדים לפי מה שכתוב.

תלמיד: אני מנסה להבין איזה חידוש יש באדם?

באדם יש חידוש בזה שיש בו רצון לקבל וגם רצון להשפיע, יש לו יכולת להידמות לבורא. לכן המערכת הזאת נקראת "אדם".

שאלה: מה זו הצורה המוזרה שהבורא כביכול חשב שהוא יכול לעשות ככה, אחר כך ראה שלא, איך זה יכול להיות?

כי לפי השלב הראשון של הבריאה צריך קודם שיופיע רצון לקבל במלואו, ואחר כך אפשר על פני הרצון לקבל להביא תיקון, שזה יכולת להשפיע. הרצון לקבל הוא נשאר כחומר היסודי של הבריאה, והרצון להשפיע זה רק התיקון שלו, תוספת. יש חומר ויש תוספת.

לכן אסור לנו לחשוב על הרצון לקבל שהוא כאילו מיותר, אלא אנחנו צריכים לעשות רק הלבשה עליו, זאת אומרת לעשות עליו צורה חיצונה שזה יקרא אדם.

שאלה: האם אפשרי לחשוב על זה כמו על הבריאה של הנקודה שבלב? האם על זה מדובר?

עוד לא. לב זה נקרא רצון לקבל, נקודה שבלב זה נקרא נקודת הבינה שמתהווה בתוך הרצון לקבל, בתוך הלב. על זה עוד מעט נדבר. אתה צודק שכבר עוד מעט מגיע הזמן לזה.

שאלה: אנחנו לומדים שיש סדר של השתלשלות של שורש, א׳, ב׳, ג׳, ד׳, ופה כאילו כתוב הפוך, שקודם הוא ברא בחינה ד׳. איך זה מסתדר?

זו הכוונה, שברא בחינת ד', בחינה ד' דמלכות דאינסוף. כי שורש, א׳, ב׳, ג' הם רק מסייעים לבנות את בחינה ד׳, בחינה ד׳ היא המטרה. הבחינות האלה שורש, א׳, ב׳, ג׳, הן לא קיימות בפני עצמן, קיימת בחינה ד', ושורש, א', ב', ג', הבחינות האלה בונות אותה.

שאלה: כשאדם מצדיק את החבר, האם זה לא מפריע למידת הדין?

לא. על זה אנחנו צריכים ללמוד. במידה שאנחנו מצדיקים את החבר, אנחנו בזה בעצם מתקנים את עצמנו. החבר כאן לא שקיים בפני עצמו, זה איך שאני רואה אותו.

שאלה: איך בהתחלה נברא העולם על ידי הדין אם הוא עצמו חסד?

הוא ברא רצון לקבל יש מאין, נקודה שחורה באור הלבן, ואחר כך השפיע על הנקודה הזאת את תכונת ההשפעה, את האור שלו, ומתוך זה הרצון לקבל התפתח לממדים הגדולים. אנחנו לומדים את זה בד' בחינות דאור ישר.

שאלה: הוא כותב כאן "עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע". כל זה קורה על ידי עליית המלכות לבינה?

ואחר כך גם בירידת מלכות מבינה בחזרה. כשמלכות עולה לבינה היא רק מקבלת תכונת השפעה, אבל איך היא מבצעת את זה, מממשת? בזה שהיא יורדת למקומה ושם היא דווקא עובדת בשילוב מלכות ובינה.

תלמיד: ואת זה עוד לא למדנו?

ודאי שלא. אתם כבר קופצים, לכן אני גם לא כל כך מדייק בכל התשובות שלי.

שאלה: האורח דוחה את בעל הבית, מה זה נקרא שיש ביניהם שיתוף?

אחרי הדחייה נכנסים לשיתוף. בהתחלה זה כמו שאתה נמצא כאורח אצל מישהו, אז אתה אומר "לא, אני לא רוצה שום דבר, אל תביאו שום דבר", אחרי זה אתה מקבל.

תלמיד: אבל זה מה שהיה עד עכשיו בפרצופי א"ק, דחייה ואז חשבון ואז הזדככות. אז מה פה שונה בשיתוף?

חכה. אנחנו עוד לא לומדים מה קורה אחרי השיתוף. איך אתם לומדים? אתם כאילו לא למדתם אף פעם באף מקום מסודר. לומדים במקום שלומדים. איפה מדובר כאן על השיתוף? צריכה להיות שבירה לפני זה ומיון, ואחרי זה רק חיבור ושיתוף.

שאלה: מה הכוונה שהבורא הקדים את מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין? כיצד ניתן להשתמש בזה בעבודה עם החברים בעשירייה?

הבורא עשה צמצום על התכונות, ושיתף אותן יחד, מלכות ובינה. מלכות בזה שהיא הצטמצמה היא יכולה לעלות לבינה, כי אז היא לא מראה את עצמה ונכללת בתכונת ההשפעה, בתכונת הבינה. מתוך זה שהיא נכללת בתכונת הבינה ולקחה ממנה את תכונות הבינה, היא יורדת למקומה ואז היא יכולה להתחיל לעבוד עם עצמה, עם הרצון לקבל שלה. כמה שלקחה מהבינה בהתאם לזה היא יכולה לעבוד עם החומר של המלכות. יוצאות לנו כבר שתי תכונות, רצון לקבל ורצון להשפיע. איך אפשר לשתף אותן יחד שתהיה קבלה בעל מנת להשפיע? זו כבר העבודה שאחר כך אנחנו נראה איך היא נעשית. לא פשוט. על ידי זה הבריאה מיתקנת, על ידי זה הנברא שהוא מלכות, מקבל תכונות הבינה שזה הבורא.

שאלה: איך אפשר להבין את צורת הכתיבה הזאת של בעל הסולם ש"עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים,"? כאילו אין לו תכנית והוא לא ידע שזה לא יתקיים.

כך כותבים, כך אומרים החכמים, שכך אנחנו צריכים להבין שכאילו זה כך. הוא רצה הכול לבנות במידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים במידת הדין, אז שיתף עימו את תכונת הרחמים, זאת אומרת את תכונתו, תכונת השפעה. כך כתוב.

קודם כל אנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה הם לא קיימים בזמן כמו שאנחנו לומדים וקוראים ומבינים. זה למעלה מהזמן, מחוצה לזמן, ואין לנו עכשיו עדיין אפשרות לתאר לעצמנו מה זה נקרא מחוצה לזמן. אבל ככה הם כותבים, כי אי אפשר אחרת לכתוב אלא בצורה שבני אדם הנמצאים בזמן, תנועה ומקום, יכולים לתפוס את החומר וללמוד אותו. ולאט לאט לקרב אותו קודם כל לעצמם, להבנה שכלית רגילה, ואחר כך לעלות מהדרגה שלהם לדרגה יותר גבוהה ולהבין אותו בצורה הרוחנית.

תלמיד: מבחינת הזמן אני מבין, אבל למה הוא לא אומר שקודם עשה בדין, ואחר כך עשה ברחמים לפי התוכנית. מה הכוונה שהוא לא ידע מה יהיה, שהוא לא יצליח בדין, ראה שלא עובד פתאום? כאילו זה לא מתוכנן מראש.

אם אתה רוצה לעשות ביקורת על הכתיבה שלהם בבקשה, זה עניינך. את זה כתבו אנשים שהשיגו את כל הבריאה הזאת מתחילתה ועד סופה וכך הם ראו שכדאי להם לספר לבני האדם. שבצורה כזאת בן אדם בכל זאת, אתה רוצה או לא רוצה, דווקא משיג. כי יש לאדם כלים גשמיים, אגואיסטים, מצומצמים מאוד, מאוד פרימיטיביים, ואנשים מבינים בצורה כזאת שהיא קודם ואחר כך, הם לא יכולים להבין למעלה מזמן, תנועה ומקום. לכן כך מדברים.

אני חשבתי שאתם מבינים יותר את סגנון הכתיבה, רוח הכתיבה. אין להם אפשרות אחרת להביע את זה, אלא כאילו שהבורא לא ראה, כאילו שלא חשב, אחר כך הוא ראה שאין ברירה, שהרצון לקבל, אם לא משתפים איתו את מידת הרחמים, הוא נשאר רצון לקבל. כאילו כך. כך הם כותבים, "כי דיברה התורה בלשון בני אדם". אבל אם אתה שואל אותי אז אני אגיד לך שסוף המעשה במחשבה תחילה, ואין כאן שום תהליך. אלא כדי שאנחנו נבין את הדברים האלה מסבירים לנו את זה בתהליך, שקודם עשה ככה ואחר כך ככה, ובני אדם היו כך וכך. אבל אנחנו בעצם לאמת נמצאים בגמר התיקון ורוצים להשיג מה איתנו, איפה אנחנו נמצאים, ואין חוץ מגמר תיקון שום מצב. אלא הבורא רצה לברוא את העולם שככה ייראה בגמר התיקון. נעשה גמר התיקון, אבל אנחנו צריכים להתרגל לזה, ולכן כך אנחנו מתקדמים.

אתה רואה לפי החיים שלנו, אתה חושב שאנחנו נמצאים במקום הנכון, האמיתי? לא. במצב האמיתי אנחנו נמצאים כבר בכל טוב, בגמר התיקון כולם, רשעים, צדיקים, כולם, כולם. אבל כדי להשיג אותו מצב שבו אנחנו נמצאים, זה כמו תינוק שנולד בעולם המודרני שיש סביבו הכול, אבל הוא משיג את זה? לא. הוא צריך לעבוד על זה, הוא צריך ללמוד, להכיר, לעשות כל מיני פעולות, ואז הוא מכיר את העולם שבו הוא נמצא. כך אנחנו גם בעולם הקבלה, בעולם הרוחני, נמצאים בגמר התיקון, אבל גמר התיקון הזה הוא לא קיים בשבילנו, כלפינו, לעומתנו. אנחנו חייבים לעבור את שלבי התיקונים שלנו ואז נגלה איפה אנחנו נמצאים. כי ברוחניות אין זמן, תנועה, מקום, אין שינויים, אבל כלפינו כן, אנחנו בפנים, כן.

שאלה: השאלה היא איך המלכות יכולה להתקיים בעת הצמצום, האם היא לא מאבדת את הקשר עם הבורא בזמן הזה?

בעת הצמצום כלפי המלכות, לפי רצונה שהיא עושה את הצמצום, הקשר עם הבורא כמעט ונעלם, בעיקר המילוי נעלם. כי מלכות עוברת דרך מצב מאוד מאוד צר ומיוחד, שהיא אומרת כך, אני לא רוצה להרגיש את בעל הבית אלא במידה שאני נותנת לו כמו שהוא נותן לי. היא שמה תנאי. ולכן כאן מתחילה התפתחות חדשה ביחסים בין בורא ונברא, שהנברא מתחיל להכיר את הבורא, ומתחיל לעשות פעולות על עצמו כדי להתנהג כמו הבורא כלפי הבורא. ולכן ההתנהגות הזאת היא נקראת "אדם", צורת אדם, הדומה לבורא.

שאלה: כשבעל הסולם מדבר על מידת הדין, האם הוא מתכוון לרצון לקבל?

כן, ודאי. מידת הדין זה רצון לקבל, מידת הרחמים זה רצון בינה, רצון להשפיע. צריכים למצוא את השותפות הנכונה, האופטימאלית בין שתיהן.

שאלה: שאלה מהטקסט. מה זה שהשתתפות ניצוצי השפעה שבכלי דבינה"¹ עכשיו הם כלי מבחינה ד'? זה בטור ב', באמצע, לקראת סוף נ"ח, "שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה."

זה מה שצריך להיות. אנחנו נלמד את זה, זה עוד רחוק לפנינו, לא עכשיו. בעל הסולם נותן איזו הקדמה באות נ"ח, ולכן נמשיך לנ"ט.

קריין: אות נ"ט.

אות נ"ט

"והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק, וגרם לצמצום ב' בעולמות שממנו ולמטה, כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון, דהיינו במקום הבינה. ונמצא שהמלכות המסיימת, שהיתה עומדת בסיום רגלי הס"ג דא"ק, ממעל הנקודה דעוה"ז, עלתה וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף הס"ג דא"ק, הנק' ת"ת, כי כח"ב דגוף נק' חג"ת, ונמצא הת"ת היא בינה דגוף. וכן מלכות המזדווגת, שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס"ג דא"ק, עלתה למקום נקבי עינים דא"ק, שהוא חצי בינה של ראש, ונעשה שם הזווג, לצורך המ"ה דא"ק הנק' עולם הנקודים, במקום נקבי עינים."

בעל הסולם אומר לנו כך (ראו שרטוט מס' 1), יש עשר ספירות של רצון מכתר עד המלכות. אנחנו יכולים בעשר הספירות האלה לראות מאיפה מתחיל הרצון לקבל. יש לנו כתר, אחר כך חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

כשאנחנו מדברים על הכלים דקבלה, כתר, חכמה, בינה בכלל לא שייכות לכלים דקבלה, אין בהן עדיין רצון לקבל שאפשר לדבר עליו. חסד, גבורה, תפארת גם הן דומות לכתר, חכמה, בינה, רק שהן נמצאות בגוף הפרצוף. ומאיפה מתחיל להיות באמת הרצון לקבל שמתפתח? הוא מתחיל מאמצע תפארת, ונצח, הוד, יסוד הן בונות את המלכות שהיא כבר רצון לקבל בצורה הסופית. לכן בעל הסולם אומר כך, אות נ"ט, "והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק," פרצוף ס"ג דא"ק זה פרצוף בינה, והשיתוף הזה הוא "גרם לצמצום ב' בעולמות".

שרטוט מס' 1

העולמות זה אחר כך, אחר כך נראה מה זה עולמות. אבל מה זה נקרא צמצום ב'? צמצום א' הוא בזה שיש לנו עשר ספירות נגיד (ראו שרטוט מס' 2) שבעשר הספירות האלה, מכתר עד המלכות, יש רצון לקבל קטן, שיותר ויותר גדל עד המלכות בעצם שהיא הרצון לקבל.

בעשר הספירות האלו יש לנו, כמו שדיברנו, כתר, חכמה ובינה. בכתר, חכמה ובינה אין בכלל רצון לקבל, כולו רצון להשפיע. עדיין הרצון לקבל לא נתהווה בהן. ואז יוצא ששלוש הספירות האלה הן פנויות מהרצון לקבל ואין בהן כלום. אחר כך כמו שלמדנו יש חסד, גבורה, תפארת. חסד, גבורה, תפארת הן דומות לכתר, חכמה, בינה, רק שהן נמצאות כבר בגוף הפרצוף, אבל בכל זאת אין בהן רצון לקבל. אז מאיפה מתחיל הרצון לקבל? אם ניקח את התפארת, אז כל ספירה וספירה גם נכללת מעשר הספירות, אז יש לה גם ספירות פרטיות שלה מכתר עד המלכות.

איפה יש לנו תחילת הרצון לקבל באמת? בכתר חכמה בינה אין רצון לקבל. ובחסד גבורה אין רצון לקבל, אלא רק מתפארת יש רצון לקבל. מאיפה בתפארת יש רצון לקבל? מאיפה הוא מתחיל שמשם אפשר להגיד שכבר שייך למלכות? אם אנחנו לוקחים את הספירות כתר, חכמה, בינה אז ודאי שלא, ואז יש חסד גבורה, תפארת שבתפארת. בתפארת שבתפארת משם מתחיל להיות הרצון לקבל שהוא מתבטא אחר כך במלכות.

זאת אומרת, רק הספירות האלו שבפרצוף, הן שייכות לרצון לקבל. לכן אפילו שיש לנו פרצופים שמקבלים את האור העליון יש להם כאלו חלקים, שהחלקים האלה, מותר בהם להעביר את האור העליון, כי הם לא מקבלים, הם מעבירים.

אנחנו לומדים את זה במיוחד בל"ג בעומר, אלו ימים שנגמרים כל ימי הקטנות, ואז מתחילים להיות ימי הגדלות. ולמה אני אומר את זה? כי אם אנחנו מדברים על צמצום, שאסור לקבל, נגיד שיש לנו כלי, אז כמה שאסור לקבל, עד הגבול הזה, אלו הספירות שאסור להשתמש בהן כי אין להן נגיד כוח המסך (ראו עיגול כחול בשרטוט מס' 2), אבל בספירות האלו (שמעליהן) יש, וזה מה שאנחנו נלמד עכשיו, איך זה קורה בעולם אדם קדמון.

שרטוט מס' 2

יש לנו את הפרצוף הראשון שנקרא גלגלתא (ראו שרטוט מס' 3). מפה דגלגלתא מגיע לנו פרצוף ע"ב עד הטבור דגלגלתא. למה אנחנו מציירים אותו כך? כי למטה מטבור דגלגלתא אסור לנו לקבל אור חכמה. יש לנו גלגלתא וע"ב ואחר יוצא לנו מע"ב, ס"ג. ס"ג מתפשט עד הטבור, וכל הפרצופים האלה מזדככים, וכשהם מזדככים לבנות את הפרצוף הבא, קורה לנו כאן משהו מיוחד. תיכף אנחנו נלמד את זה.

בגלגלתא יש 4 דהתלבשות ו4 דעביות (4/4). בע"ב יש 4 דהתלבשות, ג' דעביות (4/3). בס"ג יש ג' דהתלבשות וב' דעביות (3/2), ומתחילים לצאת נקודות דס"ג. בתוך הס"ג שמתפשט האור מפה עד הטבור, יש לנו 3/2. 4 זה אור החכמה ו3 זה אור החכמה, 2 זה בינה. כשמזדכך הפרצוף, המסך מהטבור לפה כל אור החכמה יוצא ואז מתחילים להתפשט נקודות דס"ג שבהם יש רק 2/2. זה יוצא בהזדככות. זאת אומרת, זה אור הבינה, חסדים. אור החסדים יכול להתפשט גם למעלה מטבור הכללי, גם למטה מטבור הכללי, כי על אור החסדים אין שום הגבלה, וכך זה הוא מתפשט למטה מטבור.

מה בעצם יש למטה מטבור? אם למעלה מטבור יש לנו כלים דהשפעה, שזה כלים כמו שכתבנו קודם, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, אז למטה מטבור יש לנו חצי תחתון מתפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. זאת אומרת, זה כלים דקבלה, רצון לקבל, ולכן כאן מתפשט אור החסדים.

אור החסדים ממלא את גלגלתא באור החסדים (ראו שרטוט מס' 3), ומקבל מגלגלתא תוספת רצון לקבל ועל ידי זה נעשה בו צמצום. הוא מתחיל להרגיש, הפרצוף הזה, שיש לו תוספת רצון לקבל, בחינה ד' (4), ובזה הוא נעשה כאן (ראו ! בשרטוט מס' 3) בחלק מהפרצוף ממש רוצה לקבל. ומתוך שרוצה לקבל, הוא חייב לצמצם את עצמו, פועל עליו צמצום.

ואז יוצא שמלכות שהייתה כאן למטה, היא עולה למעלה, והיא שצמצמה את פרצוף נקודות דס"ג. כל הפרצוף הזה שירד למטה מטבור, הוא הצטמצם, והמקום הזה שהצטמצם, הוא נקרא פרסא. מה מיוחד בפרסא? שעד המקום הזה מלמעלה יכול לבוא האור העליון, אבל למטה מזה לא ניתן לקבל את האור העליון כי כאן זה כבר הרצון לקבל, כאן זה רצון האגו, אגואיסטי. אבל מה נעשה יחד עם זה? נעשה יחד עם זה שיתוף של תכונות הבינה, שהן תכונות של הס"ג, בינה, עם תכונות המלכות, רצון לקבל.

ואז נעשה לנו דבר מיוחד מאוד, בפרצוף אחד יש חלק שיכול לקבל, חיובי, אפשר לקבל, ויש חלק שאסור לקבל, וזה שנעשה צמצום, שמלכות שעומדת כאן (M), עולה ומגבילה את הפרצוף, הפעולה הזאת נקראת צמצום ב' (ראו ZB בשרטוט מס' 3). שבמקום הזה אסור לנו לקבל את האור, כי כאן הכול רצון לקבל.

ואז יוצא לנו דבר מאוד מיוחד, שבפרצוף אחד יש חלק שמותר להשתמש בו, וחלק שאסור להשתמש בו. ומה? פשוט מאוד, שאז יכולים להעביר לאט לאט את הרצונות אחד אחד מהחלק שאסור לחלק שמותר. עד שאנחנו מעבירים במשך 6,000 שנה, זה נקרא 6,000 פעולות, את כל הרצון לקבל, את כל האגו שלנו לרצון להשפיע, לבינה, מלכות לבינה. וכשאנחנו נעביר את כל החלקים שלנו ממלכות לבינה, אנחנו נעלה אותם, כאן יהיה מקום ריק (ראו empty בשרטוט מס' 3), וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. אחרי זה יהיה זיווג מאוד מיוחד שנקרא רב פעלים מקבציאל ויתקן את הכלים האלו כך שאנחנו נוכל להוריד אותם עד הסיום וזה יהיה גמר התיקון. סיפרתי לכם את כל התהליך.

שרטוט מס' 3

ודאי שאנחנו עוד לא למדנו את זה, אבל נלמד. כך שיהיה לכם בקצרה, מה אנחנו נעשה, איך אנחנו נראה את בניית הפרצופים, עולמות, ספירות איך שהם בנויים כאן, ואיך אנחנו משתמשים בהם עד גמר התיקון. לפי השרטוט ואחר כך לפי החלוקה שבלב.

נקרא שוב אות נ"ט.

אות נ"ט

"והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק, וגרם לצמצום ב' בעולמות שממנו ולמטה, כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון, דהיינו במקום הבינה. ונמצא שהמלכות המסיימת, שהיתה עומדת בסיום רגלי הס"ג דא"ק, ממעל הנקודה דעוה"ז, עלתה וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף הס"ג דא"ק, הנק' ת"ת, כי כח"ב דגוף נק' חג"ת, ונמצא הת"ת היא בינה דגוף. וכן מלכות המזדווגת, שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס"ג דא"ק, עלתה למקום נקבי עינים דא"ק, שהוא חצי בינה של ראש, ונעשה שם הזווג, לצורך המ"ה דא"ק הנק' עולם הנקודים, במקום נקבי עינים."

יש כאן בטח הרבה שאלות, וזה מקום ב"פתיחה" שמאוד קשה לעבור אותו כי יש כאן המון הגדרות שאנחנו עוד לא למדנו, אבל צריכים כבר לשמוע, מפני שבלי זה אי אפשר לדבר.

שאלה: לגבי אדם קדמון, למה בגלגלתא, בכתר, יש עביות גדולה ביותר, ולב"ן פחות, האם לא צריך להיות הפוך?

יש הרגשת העביות, כוח להתגבר, ויש את העביות עצמה, זה הבדל גדול, אנחנו נדבר על זה. זה לא פשוט, כי אנחנו מדברים כאן סך הכול כלפי העביות עצמה או כלפי היכולת של האדם. יכול להיות שאתה מסתכל על הילד הקטן ואתה אומר "הוא גיבור, גדול", למה הוא גדול? נגיד שהוא יכול להרים חצי קילו, אבל זה גיבור? אני שומע שיש גיבורים שמרימים מאתיים קילו, אלא הכול ביחס למצב.

הכתר הוא לא גיבור, הוא הכי זך, המלכות שמשיגה את הכתר יש לה עביות הכי גדולה ואז היא מגלה את הזכות שלה על פני העביות. אלה הגדרות שונות לגמרי, יש גיבור בכוח הקבלה ויש גיבור בכוח ההשפעה, וזה לא שייך, זה לא אותו דבר. ולכן אנחנו לא מרגישים את המציאות בכלים שלנו אלא כדי להגיע להרגשה הרוחנית אנחנו צריכים לשנות את הכלים שלנו בהתאם לכלים דהשפעה, לקבל הגדרות חדשות, אבל זה יבוא.

שאלה: לא ברור למה מלכות דגוף שעולה היא מגיעה עד נקבי עיניים ולפני זה היא עצרה בפה דראש?

זה נקרא "צמצום ב'", על זה אנחנו נלמד, הרבה הרבה זמן נלמד, אל תדאג, ממחר והלאה אתה כל הזמן תשמע על זה ולאט לאט תבין.

אני מבין שחלק מכם עכשיו מבולבל כי הוא לא שמע על זה, פעם ראשונה שומע. לאט לאט אנחנו נתחיל להכיר את המערכת הזאת, אנחנו גם נתחיל לראות איפה היא קיימת מסביבנו בעולמנו, איך זה פועל עלינו, איך אנחנו יכולים לפעול בחזרה, וכך אנחנו נתקדם. רק קצת סבלנות, ובינתיים נסיים.

(סוף השיעור)

---

1. פתיחה לחכמת הקבלה אות נ"ח.↩