שיעור בוקר 06.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מוזיקה, ניגון ושירה בחכמת הקבלה – קטעים נבחרים מן המקורות

תלמיד: הכנו את המסמך הזה כהכנה לערב התרבות הראשון בכנס. בכלל, בכל הכנס תהיה לנו שירה משותפת, הכנה משותפת עם ניגונים, ורצינו להעמיק יותר ולברר את הרגעים המאוד מיוחדים שבהם אנחנו שרים יחד, כדי לא לפספס עוד הזדמנות שיש לנו להתחבר, שזה לא ייתפס כשירה כללית בציבור אלא כפעולה רוחנית משמעותית.

ערב התרבות הראשון יהיה ערב מאוד מיוחד, שבו אנחנו רוצים לעבור על ההיסטוריה המוסיקלית של בני ברוך, מהניגונים הראשונים של רב"ש ובעל הסולם, דרך שירים שחברים כתבו, שירים בינלאומיים, שירים כאלה ואחרים. להכיר את העקרונות שעומדים אחרי כל שיר ושיר, דרך הערכים המיוחדים של החברה, לשמוע סיפורים של החברים על התכללות בשירים, איך הם התבטלו כלפי השירה, כל מיני דוגמאות מאוד מיוחדות, וגם הכוונות של הרב ששמענו לאורך השנים. זה יהיה ערב מרגש מאוד עד דמעות. בערב השני תהיה לנו פעילות אזורית, ואנחנו ממליצים לכל עשירייה, לכל קבוצה, לשיר יחד, זה ערב של שירה משותפת.

מכוון שאנחנו הולכים לשיר כל כך הרבה, החלטנו לאסוף מתוך המקורות קטעים מיוחדים שעוסקים בשירה, בניגון, ולפתוח זאת יחד עם הרב עכשיו. לכן נשאל בנושא הזה כדי שנכין את עצמנו לכנס.

קריין: קטע מס' 1.

"עניין הניגון הוא הממוצע בין הרוחניים והגשמיים, פירוש, כל מה שנתפס במח הדמיון, וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, והפה לדבר ואוזן לשמוע, המה הפועלים הראשים בלב, לכן כל הבחינות הנ"ל גשמיים, ואין ביניהם צורה רוחניית כלל, כי אם לא היו גשמיים לא היו מוצאים הרגש בבריה גשמית.

ואין לך הרגש בעולם שלא יהיה משותף עם דמיון, וכיון שהדמיון הוא בחינת גשמי, על כן מתגשם עמו ההרגש, אבל ההרגשים המתפעלים מהנגינה, אינם מוליכים עמהם שום כח ודמיון גשמי, זולת שהמה מתחברים עם ההרגשים, שכבר חולפים באותה בריה, מחמת דמיונות והכל נשכח, ועתה מחמת חוק הנגינה מתגלים ההרגשים הישנים בלי כל דמיון לקודמים להם, על כן יש בהם נעימות, אפילו מהרגשים עצובים. והגם שבשעתם, רצה לומר, בשעה שהיו משותפות עם דמיונות הקודמים להם, היו עכורות מאד, מכל מקום עכשיו שהמעשים נשכחים ונשארים הדמיונות במקומם ומתגלים רק ההרגשים, על כן המה מיוחסים יותר לרוחניים ונצחיות, ועל כן יש בהם נעימות גדולה ולא עכירות כלל, כי הנצחיות נשארת בסוד הנעימות כידוע."

(בעל הסולם. "נעימות השירים והנגינה")

מה מיוחד במה שקראנו, האם יש איזה חידוש, או לגמרי לא?

שאלה: ידוע בעולם, שמוזיקה, נגינה ושירה בקבוצה מאוד מאחדים את הקבוצה, עד לרמה שיש מחקרים שמראים שיש כבר רמות גלים של מוח מסונכרנות, קצב לב מסונכרן. איך זה מתקשר לעולם הרוחני? איך זה מתבטא בקשר ביניהם?

גם ברוחניות זה משפיע על העולם הפנימי של כל אדם שמשתתף, ועד כמה הוא מתקרב ומתחבר לאנשים שהוא נמצא איתם בקשר, בשירה אחת. אני לא מדבר על שירה ששרים המקצוענים מהבמה.

תלמיד: מדובר במקרה שעשו מחקר על מקהלות ששרות ביחד.

זה מאוד מאוד משפיע על העולם הפנימי של האדם.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לתעל את החיבור הזה כשאנחנו שרים?

נחשוב על זה ונייעץ לעצמנו איך אנחנו צריכים להיות מקושרים, כדי שהשירה תהיה כאמצעי חזק לחיבור שלנו. הרי אנחנו צריכים חיבור, ואת זה לומדים בכל מיני צורות, אז כאן זו התשובה. אחת מהדרכים להגיע לחיבור, לחיבור פנימי בדרגה גבוהה, רוחנית אפילו, היא שנבצע יחד שירה. אנחנו יודעים שאפילו בבית המקדש, כשהיה קיים, היו הלויים יום יום מעלים את השירה.

תלמיד: מה עושים אלה שלא מתחברים לשירה?

זה עניין של הרגל, זה עניין של הבנה. אני זוכר שלא היה לי שום יחס לשירים ולניגונים האלו, אבל כשהתחלתי, אז אחר כך זה נכנס. עד כדי כך, שאני לא מתאר לעצמי מה אפשר לשיר בניגון אחר, במנגינה אחרת. זה עניין של הכרת פנימיות השירה.

תלמיד: אז אתה מייעץ לאלה שקשה להם לשיר, להתאמץ.

כן, דווקא לשיר. היום יש לנו כל מיני אמצעים שאיתם אנחנו יכולים לשיר, לשמוע, לנגן. זה כבר קל.

שאלה: הקטע מאוד סתום. הוא מתחיל ב"עניין הניגון הוא הממוצע בין הרוחניים והגשמיים". מה זה?

אתה לא יודע עדיין.

תלמיד: אם זה ממוצע, אז האם זה כמו מעבר ואפשר להשתמש בזה?

כן, אפשר להשתמש בזה. אם תרצה להיכנס לזה ולהיות שייך לזה, אז זה יעזור לך.

תלמיד: בשבילי ניגון הוא כשאנחנו שרים יחד, מתחברים. איזה חלק מזה הוא משותף בין גשמי לרוחני? מה הוא החלק הזה?

מה שאנחנו רוצים שיתבצע בזמן הניגון. אנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה בניגונים, אבל יש לנו סימנים של נגינה, סימנים של ניגון, ואנחנו יכולים לעשות משהו קרוב לאיך שעשה אפילו דוד המלך ועוד כל מיני אנשים. זה כבר משהו, בכל זאת זו צורת התקשרות.

שאלה: אומרים שהכול הוא מפגש בין האור והכלי. בניגון ובשירה יש שם משהו שאותו אנחנו מרגישים, ואומרים שזה האור שפועל כל הזמן ופוגש את הכלי. ועל ידי זה שאנחנו משייכים את עצמנו דווקא לנותן התענוג ולא רוצים לקבל את התענוג בתוכנו, אנחנו מתחילים לעלות קצת מהרגשים שאנחנו מקבלים ממנו ובונים את עצמנו כלפיו. האם זה נכון?

נגיד שכן, עוד נברר.

שאלה: לפי מה שהבנתי, יש דמיון מהעבר שמעורר הרגש. האם זה משהו שאפשר להיאחז בו, לדוגמה שפעם היינו מחוברים או משהו כזה?

לא, אני לא רוצה להכתיב שום דבר. אלא כל אחד שייכנס ככל האפשר יותר, ומזה בטוח שהוא מרוויח. אם זה נכון או לא נכון, זה בכלל לא שייך, העיקר הוא המאמץ.

תלמיד: איך להתאמץ בכיוון?

אמרתי לך עכשיו, מאמץ, זה מה שאני ממליץ.

שאלה: מה מיוחד בניגון משותף, בשירה משותפת של החברים, בשונה מפעולה אחרת, למשל משיעור, מסעודה? מה יש שם שאין בפעולה אחרת?

אתם רוצים לבצע משהו שקיבלתם מתוך עומק הזמן, ממאות שנה אחורנית, ולכן יש בזה משהו.

תלמיד: מה החשוב בזמן השירה המשותפת, מה העיקר?

שאנחנו יחד משתמשים בזה, יחד משתתפים, שזה שייך לכולנו, ולכן זה חשוב.

תלמיד: כשאנחנו שרים יחד בכנס, האם אני לוקח את העשירייה שלי בלב?

כן, את העשירייה שלך, ובתוך העשירייה שלך אתה מקבל את כולם.

תלמיד: כלומר בזמן שאני שר אני מרגיש את החברים שלי, את המעגל שלי.

לא. מה אמרתי?

תלמיד: שדרך העשירייה אני מרגיש את כולם.

זהו, כן. אז למה אתה לא מתייחס לזה?

תלמיד: אני מתייחס לזה. אני שואל, איך להרגיש את שתי הרמות האלה?

אחת בתוך השנייה.

תלמיד: האם יש הבדל בין לשיר שירים שחברים שלנו כתבו לבין ניגונים?

ודאי שכן. ניגונים הם משהו מקורי, ושירים מהרחוב זה משהו אחר.

תלמיד: אני מתכוון לשירים שכתבו חברים שלומדים כאן.

יש שם כבר משהו משלנו.

תלמיד: ומה יש בניגונים המקוריים?

ניגונים מקוריים, זה ממש דבר גבוה.

תלמיד: בזמן ניגון מקור, אנחנו מושכים יחד מאור? קורית פעולה משמעותית?

כן, אפילו שאנחנו לא מבינים.

תלמיד: בזמן השירה המשותפת אנחנו צריכים לתרגל יחס של ביטול, חיבור והתכללות עם החברים, מה בדיוק המיקוד?

ביטול, ביטוי והתכללות.

שאלה: הוא כותב שהנצחיות נשארת בנעימות, מה מיוחד במוזיקה, איזו תכונה מיוחדת יש בה שמחברת אותנו לנצחיות באופן כל כך ישיר?

מוזיקה זה רגש שמעבירים לאדם לשמוע כדי שהוא יתפעל מזה.

תלמיד: אפשר לומר שזה עובד כך מפני שאין מילים שמגבילות ומגדירות, כי המוזיקה לא עוברת דרך השכל אלא ישירות לרגש?

תנסה לשאול את החברים שמתעסקים במוזיקה, אולי הם יגידו לך.

שאלה: מהי ההתקדמות הרוחנית שיכולה להיות בזמן השיר, אפשר להתקדם מבחינת הטקסט עצמו?

ההתקדמות יכולה להיות מאוד משמעותית כי אתם מתעלים למעלה מהפירוש הגשמי לחיבור, יכול להיות חיבור רוחני, וזה נותן לכם תוספת גדולה בהשגה.

תלמיד: מה ההבדל בין השירים של החברים שלנו לבין שירים רגילים מחוץ לנו, כי גם בחוץ אני יכול לשמוע שירים עם טקסטים של מקובלים, אבל כשאני שומע אותם, אני לא מרגיש שיש כוח כמו בשירים של החברים שלנו, אפילו שהם עם אותו הטקסט. זה רק ענין פסיכולוגי או יש פה ענין רוחני?

לא, זה עניין רוחני.

תלמיד: בזה שהחברים שלנו הצליחו לקחת מטען של אמת לתוך השיר?

כן.

תלמיד: שמעתי אותך מסביר, ששיר בזמן שיעור יכול להיות לפעמים החלק הכי חשוב בשיעור.

כן.

תלמיד: וגם אמרת, שמוזיקה היא משהו שמקשר בין העולם שלנו לעולם הרוחני.

גם נכון.

תלמיד: מה יש במוזיקה שהוא כה ייחודי?

בשיעור יש את הכול, אבל בכל זאת כשעוברים משיעור למוזיקה, האדם מתרשם אחרת.

שאלה: כשאדם שומע ניגון, מה הדרך הנכונה להעביר את ההתרשמות לחברים כדי להעלות אותם אתך למצב רוחני?

אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד את אותה פעולה שהמוזיקה מדברת עליה, אחרת אי אפשר.

תלמיד: האם יש איזו דרך?

זה מה שאני ממליץ

שאלה: הוא כותב, נעלם הדמיון הגשמי ונשאר רק הרגש. כי הרגש מיוחס יותר לרוחניות ולנצחיות. למה הרגש יותר רוחני מהדמיון?

הדמיון שלנו לא יכול להיות רוחני, כי אנחנו כל הזמן נמצאים בעולם הגשמי. ואם באים לנו ציורים רוחניים, אז אנחנו בדרך כלל מורידים אותם לפעולות גשמיות. ולכן הוא אומר שהכי טוב אם נשאיר אותם למעלה.

תלמיד: כשבא הרגש בזמן ניגון, איך לעבוד אתו? הרבה פעמים, הוא מרגיש מאוד אינטימי.

אבל זה עוד לא רוחני, זו באמת טעות נפוצה. נמשיך בינתיים כך.

שאלה: על איזו מוזיקה אנחנו מדברים? כי יש מוזיקה שאנחנו שומעים ומתחברים ויש מוזיקה כמו זאת שכתבו חברים שאני אישית לא מסוגל לשמוע אותה, אני בורח מזה, זה מאד רגשי. איזו מוזיקה מועילה לחיבור ואיזה לא, אנחנו יכולים להבדיל?

מפני שהיא רגשית, אתה לא יכול לשמוע אותה?

תלמיד: לא. יש שירים שכותבים חברים ואני מאוד מתחבר אליהם ויש כאלה שאני לא מסוגל לשמוע בכלל, אני מעדיף לצאת. איזו מוזיקה מועילה לחיבור?

את הכול אתה בורר. אתה מברר אילו מנגינות כן לשמוע ואילו לא. אני לא חושב שזה עניין של הרגל ועניין של קשר שהמוסיקה מעוררת בך, דווקא לא.

תלמיד: כשאנחנו שומעים איך רב"ש שר "הנה כחומר", אנחנו מרגישים מה רוצה האדם ברוחניות להעביר ברגש שלו, זה מאד מורגש. אם אנחנו שומעים עיבודים של החברים שניסו לעשות את זה במוזיקה של "הנה כחומר" זה שונה לגמרי.

זה מתוך כך שאתה יודע ולכן אתה פוסל. יכול להיות שזה לגמרי לא כך.

תלמיד: עדיף לשמוע את רב"ש שר?

וודאי שעדיף לשמוע את רב"ש או עוד מקובלים אחרים ששרו. אבל לא לבטל את מה שהאדם מהרחוב יכול לבצע, בכל זאת הוא שר מתוך הלב, מתוך זה שהוא רוצה לשמוע. לא מקובל עליי שנבטל ניגונים שכאילו חיברו אנשים שלא היו בדרגה רוחנית או אפילו שרוצים סתם להרוויח כסף על כתיבת ידי ניגונים. יש לנו גם התרשמויות מהמקובלים, שלא היו מזלזלים בכך.

שאלה: הוא אומר שההתפעלות שיש לאדם מהניגון זה ממשהו שכבר עבר עליו. אלה התרשמויות, הרגשים שהיו בו, היה להם דמיון, הדמיון נעלם, ויש התרשמות פנימית. ועכשיו הנגינה הזו מעוררת בו מחדש את ההרגש ההוא. האם אפשר לומר שאת הניגונים של מקובלים חווינו אותם בעבר?

לא הייתי נכנס לדברים כאלה.

תלמיד: אם אדם שומע את הניגון וזה לא מעורר בו את מה שזה אמור לעורר, אז למה בכל זאת הניגון נחשב למשהו שמחבר ומעלה אותנו? ואיך אפשר להתקשר מהמקום שבו הוא נכתב לנו?

אפילו שהוא נכתב לפני כמה מאות אלפי שנים, הניגון הזה כנראה עבר הרבה מאוד כלים פנימיים של בני אדם,. ולכן הוא קיבל עיבוד על ידי כך שהם הרגישו, התרגשו והתפעלו ממנו. לכן גם לנו כדאי לנו לשמוע את זה, זה יעזור גם לנו לכייל את צלצלי הנשמה.

תלמיד: איזה יחס צריך להיות לנו כשאנחנו מקשיבים לניגון?

אני רוצה להרגיש איזה ניגון זה? איזה חלק, איזה פרק ממשהו עכשיו שומע - תהילים, או משהו אחר, על מה הוא מספר לי? זה מה שאני רוצה לשמוע.

תלמיד: אמרת שבהתחלה לא היה לך שום יחס לניגונים ועכשיו אתה לא יכול להבין איך אפשר להיות בלעדיהם. מה השתנה?

בהתחלה בכלל לא שמעתי אותם, לא הייתי דתי, לא קישרתי אותם לתהלים או למשהו, הם לא עוררו בי כלום. מה אני יכול לעורר, אני לא שייך לזמני דוד המלך, אני שייך לסוציאליסטים שבאחרונה נכנסו לרוחניות. אין לי מה להוסיף.

שאלה: כשאנחנו שרים ביחד אז לפעמים אתה מרגיש שיש חברים שממש משתדלים להשתוות עם כולם, ויש חברים שאוהבים להוסיף איזה סלסול, איזה צליל מיוחד לניגון. האם זה חשוב שנהיה באותו טון?

לא, אלה דברים נוספים, זה הרמוניקה.

תלמיד כלומר זה בסדר שכל אחד ירגיש ייחודיות להוסיף משהו.

יש אנשים שרוצים להוסיף, אז עושים משהו אההאההאהה, בנוסף, לא נורא.

שאלה: כשאנחנו שרים באמצע השיעור, לפעמים זה אחרי איזו שעה של ריכוז ומתח, אז יש קצת דבורים באמצע השיר, כאילו השיר יותר מורגש כפורקן.

זה לא נכון. דווקא בזמן השירה אתם צריכים להיות מרוכזים בתוך השירה כי זה מובן, ניתן לביצוע לכולם. ולכן זה מקרה חמור שאדם לא משתתף בזה בכל הכוח.

תלמיד: יש לי זיכרון שאמרת לפני הרבה שנים שממש זעזע אותי. כשהיינו בכנס גברים במרכז ואמרת באמצע השיר, או אחריו, "מי שלא שר עם החברים היה עדיף שלא בא לכנס".

כן.

תלמיד: אז אתה אומר שזאת חובה, פעולה משותפת שכולנו נמצאים בה.

חיבור בין הלבבות, בנשמות, בביצוע יחד כלפי הבורא. מה יכול להיות יותר משירה?

שאלה: האם ניגוני מקובלים כמו פורסוב, בעל הסולם, גורמים להתעלות רוחנית?

כן.

תלמיד: אולי מן הראוי שנשלב אותם יותר בכנס, אולי גם ביום יום?

בוא ננסה בזמן הכנס, כשאתם באים, בעיקר הגברים, שאנחנו נתחבר בלבבות, ונפעיל את כול הכוח של הנשמות דרך הגרון לשמיים. נשתדל, יש לנו הזדמנות כזאת.

שאלה: לפני הקורונה הייתה הרבה יותר השתתפות בשירה משותפת. אתה היית מעלה לזה חשיבות. היית מכוון כמו לפני הלימוד גם לפני השירה. אחרי שישבנו שנתיים כל אחד בביתו - מאז שחזרנו יש הרבה פחות השתתפות כששרים יחד. האם זאת תוספת עביות, חוסר חשיבות, האם צריך להחזיר חשיבות?

לא. תוספת עביות.

תלמיד: אז מה לעשות?

להזדכך.

תלמיד: ובזמן שקמים פתאום לשיר יחד אז מתחילים להתמתח לקום, איך?

צריכים בכוח להתחיל.

שאלה: מה היחס לשירת נשים, אצל נשים, בין נשים?

שירת נשים, אצלנו לא מקובל שאישה שרה. אבל אנחנו לא יכולים לסתום את הפה, להגיד שנשים לא שרות, אלא לא לשים לזה לב.

תלמיד: מה עם שירת נשים בישיבת חברות?

בבקשה, כן ודאי.

שאלה: מה לעשות עם מישהו לא יודע את המילים, לא מבין את המשמעות, אני יכול עכשיו לשיר שיר בספרדית, אנגלית?

לא חשוב. את הניגון הוא יודע? מספיק.

שאלה: מה יותר רוחני ניגון או שירה עם מילים?

מילים.

שאלה: יש לנו שני סוגים של שירה. לפעמים אנחנו שרים ביחד בלי להקות, בלי תופים למיניהם, יושבים שרים כמו המקובלים פעם, ביחד, ולפעמים יש להקה שמנגנת. לפעמים אני מרגיש שזה הורס את האחדות כאילו. האם זה יכול להיות?

זה יכול להיות ואתם צריכים לקבוע.

תלמיד: כאילו במקום שיש כלל אז משהו נכנס.

כן, יש מנגינות כאלו שאין שם מקום לתזמורת. זה ברור, אז בואו נקיים את זה.

שאלה: פעם היו לנו כנסים גדולים, ובסוף הכנס היינו כולם עם הלהקה רוקדים, מתפרקים מה שנקרא, רוקדים שרים.

אני לא נגד זה, גם אצל רב"ש היו הרבה אירועים כאלה.

תלמיד: כי היום הזדקנו במשהו.

זהו, זה העניין.

תלמיד: אז יש לזה מקום?

אם תרצו, בבקשה. אבל בלי נשים, רק גברים. נשים יכולות לראות אבל לא להשתתף.

שאלה: רציתי לשאול על הסדר, מצד המקובלים שמעביר לנו ומצד התלמיד שנמצא בתהליך. מקובל משתדל להעביר לנו דרך הספרים את המחשבות שלו, אנחנו שומעים אותך ואת הדיבור של המקובל ויש עוד איזשהו חלק שזה ניגון, שהוא מעביר לנו משהו שיותר קרוב למעשה. גם דיברת על ריקוד שהיה אצל רב"ש. מצידנו, אנחנו משתדלים בשיעור להתאמץ בכוונה, בחיבור, בתפילה פנימית, אולי גם סדנאות, לדבר. ויש הרגשה שהכלי הזה של הניגון הוא עוד איזה נדבך שצריך להתווסף לעבודה שלנו, שהוא צריך משהו יותר רגשי. כי לפעמים דיבור של חבר לא נכנס לך ישר ללב?

בישיבת עשירייה תנסו לבצע, כל עשירייה ועשירייה במקום שלה.

תלמיד: מה זה שירה או ניגון כחלק, אנחנו נמצאים בכוונות, לא תמיד יכולים להוציא החוצה את הכוונות. שירה זה משהו שיותר נותן ביטוי החוצה לעבודה הפנימית?

כן, שירה זה דבר מאוד מאוד פנימי.

תלמיד: ודיברת גם השבוע על זה שאנחנו רוצים להגיע למצב כזה בכנס, שתהיה התכללות, חיבור ועלייה.

כן.

תלמיד: יכול להיות שהמצב הזה שאנחנו עושים מאמץ בשיעור ואחר כך עם הרבה כוונות ומאמצים, שהניגון או השירה המשותפת יהיה יותר ביטוי לחוץ של החיבור הפנימי שהתאמצנו בו, שיעלה אותנו לעוד מדרגה?

זה בטוח יכול להיות.

שאלה: בקבוצה פה הכול מאוד מאוד אשכנזי, אתם מדברים על ניגונים, אתה לא מבין כמה אתם לא שומעים כי אתה חלק מההנהגה, אתה לא שומע כמה אתה נמצא בזה, אתה, המורה שלך, אבא שלו. כל השושלת זה הכול אשכנזי מאוד, גם הניגונים שאתם מדברים עליהם, גם השירים החדשים, הכול כמו השירים של שלמה ארצי, אני לא מתפעל מזה, לא מתלהב מזה, אתה אומר תשתתף, הכול באותו צבע, אז מתי זה יהיה מקום לעוד סגנונות, צבעים, טעמים?

תביאו, בבקשה, מה הבעיה. אתה יודע מה שאנחנו שרים, תביאו לכל השירים האלו ניגונים ספרדיים.

שאלה: אני אישית לא כזה טוב, אבל צריך קצת צבעים, צלילים.

תבקש מחבר'ה שלך שבטח שמכירים את הניגונים ההם, שינגנו לנו את זה, נשיר אותם, מה ההבדל?

תלמיד: מה ההבדל, אנשים פה שלושים שנה "אוכלים" רק מוסיקה אשכנזית מה ההבדל, קשה לשכנע אותם לשנות משהו, נראה אותך. אולי חוץ ממך, לך כן יקשיבו. הכול הגמוניות סגורות, אתה לא רואה את זה בעין כי אתה חלק זה, אתה לא מבדיל שזה ככה. אדם הוא תבנית נוף מולדתו, אין מה לעשות, אין פה מקום לדברים אחרים.

מה אני אעשה? מה אתם רוצים שאני אעשה?

תלמיד: אני לא מאשים אותך, אני מעלה את זה. לא מאשים. וגם ביקשת, אני כבר ויתרתי, לא רציתי להרים יד.

אני יודע שמי שרגיל למשהו אחר ואין לו את זה כאן, אז ודאי שהוא מרגיש את עצמו שמקופח. כן, מרגיש את עצמו שזה לא הולך לפי ההרגל שלו לבית אימא. מה אתה יכול לעשות?

תלמיד: לא יודע מה להציע, פשוט הכול כל כך נעול כבר, אין חידושים, אין כלום.

זה נכון, אבל זה מה שיש בינתיים. תעשו מהפכה.

שאלה: הכלי בנוי מכל אומות העולם, שלא מדברים עברית, לא קראו בספר, לא מכירים את המובן של הספר ושל השיר ואף פעם לא נגעו במילים האלה. אנחנו אומרים שאדם שנמצא רחוק הוא בעל השתוקקות יתר מאדם שמרגיש קרוב. איך אדם מהכלי העולמי ראה בכך יתרון על כל אחד שנמצא בחדר הזה ולא כחיסרון בזמן השירה ומוציא יותר מהשיר מכל אחד שכן מכיר את המילים וכן קרא בספר?

אני לא יכול להגיד לך, אלא אני נמצא במצב כזה, אני יודע, ואתם יכולים לעשות מה שאתם חושבים.

(סוף השיעור)