שיעור בוקר 11.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תפילה - קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו לומדים אתכם על מבנה המציאות, איפה שאנחנו נמצאים. כל המציאות היא חיסרון, רצון לקבל, רצון ליהנות, לגדול, למלאות את עצמו. הרצון הזה פועל בכל נברא, דומם, צומח, חי, בני אדם בצורה אינסטינקטיבית. ואז הם מחפשים, רוצים, נמצאים במאבק זה עם זה בכוונה לשרוד. זו הנטייה של כל נברא לפי הרצון שמתעורר בו.

הבורא מתקרב לנברא. הנברא מרגיש מזה איזה חיסרון. הוא לא יודע מאיפה הוא בא ומהו בדיוק, אבל הוא מתחיל לחפש ולרצות, איפה המילוי למה שהוא רוצה. וכך הבורא מזמין התקרבות בזה שהוא מתקרב, והנברא מרגיש בזה רע ורוצה לבטל את הרע הזה ואז הוא מחפש מילוי. כך זה קורה.

מה שאין כן, ישנם אנשים שיכולים להתקרב למטרה בדרך אחישנה, שהם בעצמם לוקחים את תהליך ההתפתחות בידיהם וכך מתקדמים. במקרים כאלו הם לאט לאט מתחילים לעורר את החיסרון בעצמם. אחרי הרבה עליות וירידות, התרחקויות והתקרבויות כלפי הבורא, הם מתחילים להבחין מה בדיוק לעשות. ואז החיים שלהם נעשים יותר מכוונים, הם יותר מבינים מה קורה, מה לעשות, והם כבר נקראים "שותפים לבורא". שלא רק הוא מקדם אותם כמו כל הבריות בצורה אינסטינקטיבית והם לא יודעים מה לעשות ורק בעצם מגיבים, שהתגובה כבר מחושבת ומובנת ונודעת מצד הבורא, ומצידם זה אינסטינקט. כך אנחנו רואים בכל דבר בצורת דומם, צומח, חי, ואצל אדם זה בצורה יותר מורכבת. אבל בכל זאת, אין בזה שום חידוש, אין בזה נברא, אלא הכול פועל ה', כוח הטבע.

מה שאין כן, אם האנשים שמים לב לאן הם צריכים להגיע, לאיזו מטרה, על ידי איזה אמצעים, הם יכולים לעורר את ההתפתחות שלהם בצורה יותר מהירה, לעורר בעצמם את החיסרון לחיסרון, ומילוי לחיסרון וכך להתקדם. זאת אומרת, ללכת דווקא בשני הכוחות הללו שיהיו בידיהם, כמו על שתי הרגליים. ועל ידי זה הם מאוד מזרזים את הדרך, ומבינים איפה הם נמצאים, לקראת מה הם הולכים, עם מי יש להם עסק. הדרך מתחילה להיראות בצורה ברורה יותר ויותר. בצורה רגשית, בצורה פנימית נעשה להם גילוי הכוחות שפועלים עליהם. ומגילוי הכוחות הם כבר מתחילים להבין באיזו מערכת הם נמצאים, זאת אומרת, מתגלה להם מה שנקרא "העולם העליון". לכן, הכול תלוי איך אנחנו מתייחסים לאותם המצבים, לאותם הכוחות שהם מנהלים אותנו.

קריין: קטע מספר 14, מתוך מאמר "שמעתי" י"ג, "ענין רמון".

"ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת."

זאת אומרת, אם אנחנו נמצאים במצב שאנחנו מרגישים את עצמנו ריקנים, כנראה שיש כאן מקום דווקא לדרוש את המילוי וכך להתקדם.

"וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת." שרוצה שכוח ההשפעה ימלא אותו באותן ההרגשות שהוא מרגיש בהן ריק. "ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם אז," בזמן הריקנות, בזמן הירידה, בזמן הייאוש "אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'.."

(בעל הסולם. שמעתי י"ג. "ענין רמון")

קריין: שוב.

"ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'.."

(בעל הסולם. שמעתי י"ג. "ענין רמון")

סדנה

בואו נעשה כך. כל עשירייה דנה, האם באמת היא יכולה לספק לחברים שלה תמיכה בזמן הריקנות שהחברים מרגישים, עובדה, תמיכה, שיבקשו מהבורא כוח התקרבות? האם העשירייה מאורגנת לזה? האם העשירייה שלנו, שאני חבר בעשירייה, מאורגנת לתמוך בזמן שאני מרגיש ריקנות, שזו הזמנה מהבורא שאני אבקש ממנו מילוי, תמיכה, שייתן כוח שאוכל להיות למעלה מהדעת? יש לי עשירייה כזאת או לא? האם אנחנו כך משתמשים בה או לא? מה חסר לנו כדי להשתמש כך? זה בעצם כל פעם מנוף להתקדמות, להתקרבות למטרה.

*

מפני שהמטרה היא לייחד את כולם לה-ו-י-ה אחת, לעשירייה אחת, יוצא שהתפילה, הבקשה על כל הרגשת הריקנות צריכה להיות רק איחוד, חיבור יתר בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה. ובזה בעצם אנחנו תמיד נמצאים כמתקדמים. זאת אומרת, כל ריקנות שכל אחד מרגיש, הוא צריך להבין שזו עזרה מהשמים, שהבורא נותן לו כזאת הרגשה כדי שהוא מיד יבקש חיבור. וזאת התגובה הנכונה ביותר על המצב שלו. הוא לא יודע בדיוק מה הוא צריך לבקש, איזו דבקות, איזה חיבור, איזו אמונה למעלה מהדעת, הדברים עדיין נעלמים, הם יתעוררו והם יתבהרו בעצמם. אבל לבקש חיבור זה הכי נכון ונמצא בהישג ידו של כל אחד ואחד.

קריין: קטע מספר 15, מתוך מאמר "סדר העבודה" של רב"ש.

"כשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל."

(רב"ש - ג'. מאמר 68 "סדר העבודה")

שאלה: מה גורם לאדם לחפש את הרע שבו?

לחפש את הרע שבו גורם לאדם, או שמרגיש את הרע, או שמחפש את הרע עוד לפני שמרגיש. אם מרגיש את הרע ורוצה להפטר ממנו, זאת תגובה טבעית. אם מחפש את הרע אז כאן השאלה איזה רע הוא מבקש לראות? ממה הוא רוצה להפטר? זאת אומרת הרע האמיתי בעצם זה [אותו זה] שלא מתגלה לאדם אלא שהאדם מגלה בעצמו.

סדנה

איך אנחנו מאתרים את הרע שבנו בעצמנו? זה נקרא שאני מעורר את החושך, את השחר. איך אנחנו עושים זאת? מה בדיוק אנחנו רוצים שיתגלה אז?

*

שאלה: מה זה הרע שמתגלה?

מה הרע שמתגלה זה כל אחד ואחד צריך לראות בעצמו, זה כל פעם אחרת. יכול להיות שמתגלה חוסר מצב רוח, רע. יכול להיות שמתגלה לי אכזבה על כל הדרך הזאת, למה אני מבזבז את החיים שלי בה? גם כן רע. למה הבורא לא מתגלה? רע. למה החברים לא כל כך עוזרים, שוכחים אותי? גם זה רע. יש כל מינים של רע. עד שאני מגלה שאולי אני רע, אבל זה הבורא עשה בי. רע זה תלוי באדם איך הוא קובע. ואנחנו צריכים להיות מאוד רגישים לאילו סוגי הרע אנחנו עוברים, כי דווקא על ידי זה אנחנו מתקדמים. עד כמה יש סוגי רע ואיך אני מבדיל ומתחיל למיין אותם ולראות איפה אני נמצא, עם מה אני מזדהה, עם מה לא, וכן הלאה. זה עוד לפנינו.

שאלה: מה הכוח שמגלה את הרע? מכוח מה מצליחים לגלות את הרע?

או שאני מגלה את הרע או שהבורא מגלה את הרע. תלוי מה זה הרע. אם אני אגואיסט והבורא מתקרב, וזה כוח אהבה והשפעה, אז אני מרגיש רע כי הוא הפוך ממני. ודווקא ההתקרבות שלו מעוררת בי כאלה רגשות. הוא לא מתגלה ככוח האהבה לרצון לקבל שלי, הוא כוח אהבה למעלה מהרצון לקבל, למעלה מהדעת. ולכן את התקרבות הבורא, אם זה היה עכשיו מתגלה, היינו מקבלים בצורה מאוד לא נעימה. מתגלה איך כוח ההשפעה, כוח שכולו מחוצה לו, על מנת להשפיע, אתה תבקש שהוא ימלא ראותך? זה יותר גרוע ממוות, יותר קרוב למות.

ולכן [כל מיני] סוגי ייאוש שאנחנו מרגישים הם ש"טוב, יהיה מה שיהיה" אבל לכוח השפעה לא יכולים להסכים. מה אני מבקש? אני מבקש חיבור. אני להתפלל על הכלי, לא על התופעה עצמה. התופעה עצמה היא בלתי נסבלת, אלא על הכלי, שאני אהיה מחובר עם האחרים. ואז, אם יתגלה חיבור עם האחרים, אז ממילא אני אוכל גם בתוך החיבור לסבול את כוח ההשפעה, ההדדיות, מה שיהיה מחוצה לי, אוכל לעשות את זה.

שאלה: למה התכוונת קודם כשאמרת שהרע האמיתי זה הרע שאני מגלה, ולא מה שהבורא מגלה לי?

אם אני הולך לקראת ההתפתחות שלי ואני משתדל בכל כוחי להתקרב לחברה ולהתכלל בה, אני מגלה עד כמה שאני לא מסוגל ולא רוצה וזה דוחה. כאן השאלה, האם אני אעצור באמצע ואעשה איזו נסיגה ואחזיק את עצמי במצב שאני שומר על עצמי, כאילו לא להיפגע מהרצון להשפיע שיכול להתגלות, שהוא בדיוק הפוך ממני, ואז אני שומר את זה, בתת ההכרה בצורה אינסטינקטיבית, אני שומר לא להתקרב לזה, בשביל מה לי ככה? אפשר לחיות באיזה מקום שבו אני שומר איזון, קצת אני מתערב בחברה, בהתכללות וקצת קצת, נמצא בזה, פחות או יותר אבל למעלה ממה שאני מסוגל, אני לא הולך.

וכאן השאלה, האם החברה יכולה לדחוף אותי, למשוך אותי לזה ואני כן אוכל לעשות את זה, ואז אין לי ברירה, אני נכלל ומבקש כוחות שיעזרו לי להתכלל בחברה למעלה מהכוחות שלי, מהטבע שלי. כאן זאת העבודה. זה נקרא "אני מעורר את השחר", זאת אומרת שיש ממש חושך, זה דוחה, מפחיד, לא רוצה, מבלבל, אבל אני הולך דווקא על זה. וכך מתקדמים.

לאט לאט, אתם צריכים להבין, וזה כל שנה קורה, רק הפעם יותר, כי אנחנו נמצאים בתקופת תשעה באב, אז גם הקיץ, וכל הדברים האלה יחד, זאת תקופה כזאת, צריכים כמו רבי עקיבא, להרכין את הראש ולעבור למטה מהגלים.

(סוף השיעור)