שיעור בוקר 03.08.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות",

עמ' 148, אות י"ט

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ'148, "הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"", אות י"ט.

אות י"ט

"והיינו שאמרו ז"ל (ב"ב י"ז), הוא היצה"ר הוא השטן הוא מלאך המוות, שיורד ומסית, ועולה ומקטרג, ובא ונוטל נשמתו. והוא, כי ב' קלקולים כוללים נעשו בסבת החטא של עצה"ד, קלקול הא', ה"ע עולה ומקטרג, כי אחר שנתפתה ואכל מעצה"ד, וקנה בבנין גופו, כלי קבלה דחלל הפנוי, נעשה מחמת זה, שנאה והרחקה, בין אור החיים הנצחי דנפח ה' באפו של האדם, ובין גוף האדם. ודומה למה שאמרו ז"ל, כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור במדור א', כי ענין הגאווה, נובעת מכלי קבלה דחלל הפנוי, שכבר אור העליון נתרחק ונפרד משם, מעת הצמצום ולהלן, ועד"ש בזוהר הק', שהקב"ה שונא את הגופות שבנינם אך לעצמם. וע"כ פרח ממנו אור החיים והוא קלקול א'. וקלקול ב', הוא ירידת רפ"ח ניצוצין, שכבר היו מחוברים במערכת הקדושה, כנ"ל, שעתה, כדי שלא יחרב העולם, נמסרו וירדו, למערכת הס"א והקלי'. כי מאחר שאין מערכת הקדושה יכולה, לפרנס ולכלכל את האדם ובני העולם, מסבת השנאה, שנתהוה בין הקדושה והכלים דחלל הפנוי, כחוק ההפכים זה לזה, כנ"ל, שאין אני והוא יכולים לדור במדור א'. ע"כ נמסרה הרפ"ח ניצוצין למערכות הס"א, כדי שהמה יכלכלו ויקיימו את האדם והעולם, בכל משך זמן גלגולי הנשמות בהגופים בס' ריבוא לדור, ובאלף דור, עד גמר התיקון. ובזה תבין, למה המה מכונים בשם קליפות, להיות ערכם, כערך הקליפה שעל הפרי, כי קליפה הקשה חופפת ומכסית על הפרי, לשמרה מכל טינוף והיזק, עד שתבוא הפרי, לידי האוכלה, שבלעדה, היה הפרי נשחתה, ולא היתה באה למטרתה. כן אתה מוצא, אשר הרפ"ח ניצוצין נמסרו לידי הקליפות, כדי לכלכל ולהכשיר את המציאות, עד שיתחברו וישיגו למטרתם הנרצה, כנ"ל.

והנה קלקול הב' הנזכר, ה"ע ובא ונוטל נשמתו, רצוני לומר, גם זה החלק הקטן של נשמה, הנשאר לו להאדם, בבחי' זיעה, של חיים הקודמים, הרי הס"א עושקתה, על ידי אותה ההשפעה בעצמה, שהיא משפעת לו מהרפ"ח הניצוצין, שנפלו לגורלה. ולהבינך את זה, צריך לצייר היטב תמונת הס"א כמות שהיא, בכדי שתוכל להשכיל כל דרכיה, וכבר הראיתי לדעת בפמ"ס בענף ו' דכל חלקי המציאות מעולם התחתון, המה ענפים נמשכים משורשם, כמו חותם מחותם, מעולם העליון, והעליון מגבוה הימנו, והגבוה, מגבוה על גבוה וכו'. ותדע, שכל הבחן שיש מהענפים על השורשים, הוא רק ביסודות החומר שבהם לבד, כלומר שחומריים שבעוה"ז, המה יסודות גשמיים, והחומריים שבעולם היצירה המה יסודות רוחניים, דהיינו מבחי' רוחניית היצירה, וכן כל עולם ועולם מבחינתו, אמנם המקרים והתהלוכות שבהם, יש להם ערך שוה, מכל ענף לשורשו, כמו ב' טפות מים, השוות זו לזו, וכמו הנחתם ששוה צורתו בכל וכל להחותם, שממנו נחתם. ואחר שתדע זה, נבקש את זה הענף, שישנו להס"א העליונה בעוה"ז, ואז נדע על ידו, גם את שורשו הס"א העליונה.

ומצאנו בזוהר הק' פרשת תזריע, דהנגעים שבגופי בני אדם, המה ענפים של הס"א העליונה עש"ה. ולפיכך, נקח להשכיל את קומת הבעל חי, ואנו מוצאים בו, אשר זה הנביע המתהוה בגופו, ע"י השגת התענוג, הוא המרבה ומפריא לו החיים, וע"כ ההשגחה הטביעה בהקטנים, שבכל מקום שיתנו עיניהם, ימצאו קורת רוח ותענוג, ואפי' מדברים קטנטנים של מה בכך. להיות קומת הקטן, מחוייב לרביה של חיים ביותר, כדי שיהיה סיפוק בו לצמיחה וגידול, וע"כ תענוגם מצוי. והנך מוצא אשר אור התענוג הוא אבי החיים. אמנם חוק זה, אינו נוהג זולת בתענוג, שהוא מושפע לכללות הקומה, אבל בתענוג דפרודא, כלומר, בשהתענוג מתקבץ ומקובל, רק לחלק נבדל של קומת הבעל חי, אז אנו מוצאים בו דין הפוך. דהיינו אם יש לו מקום לקוי בבשרו, התובע אותו לגרד ולחכך, והנה פעולת החיכוך, מביאה לו ג"כ שכרו בצדה, שמרגיש עמה תענוג מרובה ברדיפה כבירה, אמנם בתענוג זה, טפת סם המות כרוך בעקבו, שבאם לא ימשול על יצרו, וישלם את התביעה הרדופה, נמצאים התשלומים מגדילים עוד את חובו, כלומר, לפי מדתו של השגת התענוג מהחיכוך, כן יתרבה עליו הלקותא, ויתהפך התענוג למכאוב, ובהתחילה שוב להתרפאות, נולד עמה יחד, תביעה חדשה לחיכוך, ובמדה יותר גדולה מקודם, ואם עדיין אינו מושל ביצרו, ושוב משלם די התביעה, נמצא גם הלקותא הולך ומתרבה עליו, עד שמביאה לו טפה של מרה בסופו, שמרעלת כל הדם, שבאותו החי. ונמצא, שמת ע"י קבלת התענוג, מפני שהיא תענוג דפרודא, המקובל רק לחלק נבדל של הקומה, וע"כ פועלת המות בהקומה, בהפכי מהתענוג המושפע לכלל הקומה, כאמור. והנה הגיע לפנינו, צורת הס"א העליונה מראשה עד עקבה, אשר ראשה, היא הרצון לקבל אך לעצמה, ולא להשפיע מחוץ לה, כתכונת התביעה שבבשר המנוגע, בערך כללו של קומת החי; וגופה של הס"א, היא צורתה של מין תביעה, שאינה עומדת להפרע, שהפרעון שהוא הולך ופורע, עוד מגדיל החוב והלקותא ביותר, כדוגמת קבלת תענוג ע"י החיכוך, כנ"ל. ועקבה של הס"א, היא הטפה של סם המוות, שעושקתו ומפרידו, גם מניצוץ חיים האחרון שנשאר לו, כדוגמת טפה של סם המות הנ"ל המרעלת את כל הדם שבקומת הבעל חי. והיינו שאמרו ז"ל, ולבסוף בא ונוטל את נשמתו, כנ"ל. והיינו שאמרו שהמלאך המוות מזדמן בחרב שלופה וטפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח פיו וזורק בו הטפה, ומת. אשר חרבו של מלאך המוות, הוא השפעת הס"א, שנק' חרב, לסבת הפירוד המתגדל במדת הקבלה, שהפירוד מחריבו, כנ"ל, והאדם פותח בהכרח את פיו, להיות שמוכרח לקבל שפע הקיום והעמדתו, מתחת ידיה. עד שמגיע אליו טפה של מרה, שבסוף החרב, שהוא גמר הפירוד לניצוץ האחרון של נשמת חייו, כנ"ל."

שאלה: מהי הסטרא אחרא?

הסטרא אחרא היא האגו שלנו שעומד להיתקן בכמה שלבים. קודם כל אנחנו דוחים חלק מהרצונות האגואיסטים האלה מעצמנו ולא רוצים להשתמש בהם, וחלק מהם אנחנו אולי יכולים להפוך לעל מנת להשפיע. כל דבר שהוא אגואיסטי יש בו עניין כזה, האם הוא ניתן לתיקון או שהוא לא ניתן לתיקון. בדרך כלל הסטרא אחרא היא אותם הרצונות שלנו שאינם ניתנים לתיקון. אחר כך ודאי שגם מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש, גם הוא ניתקן, וכל הרצונות בסופו של דבר מקבלים את הכוונה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זאת אומרת רצונות שלא ניתן לתקן?

כי אנחנו לא יכולים להתגבר עליהם, יש כאלו רצונות שאתה לא יכול להתגבר עליהם, הם יותר גדולים מכוח ההתגברות שלך. אנחנו אפילו לא מרגישים אותם עדיין כי לא נותנים לנו אותם, הם גדולים מידי, ואנחנו בטוח נרצה להשתמש בהם כפי שהם יתגלו בנו.

האדם נעשה כאילו משוגע, לא נורמלי ולא יכול להתמודד איתם, אלא לאט לאט לפי רמת חשיבות הבורא שאנו רוכשים, אנחנו יכולים לקבל רצונות גדולים יותר ולהתגבר, אבל בכל זאת תמיד יהיו בהם גם כאלו שלא נוכל להתגבר עליהם, והרצונות האלו הם ממש מעולמות הסטרא אחרא. על זה כתוב ב"עץ חיים" וקשה מאוד להבין אותם.

כמו שיש 125 מדרגות של קדושה, אז יש גם מבנה ומדרגות של טומאה עם כל השמות שלהם, עם כל הפעולות שביניהם, וזה ממש גיהינום, כי לא יכולים לעשות איתם שום דבר בעל מנת להשפיע. האדם מצטער מאוד על כך שהוא לא יכול להתגבר עליהם ולעשות משהו בעל מנת להשפיע, והוא מחויב כביכול לקיים את הרצונות האלה בעל מנת לקבל וזה דבר שמאוד מאוד קשה לסבול. אנחנו עוד נגיע לזה, בינתיים זה כך. המערכת היא הרבה יותר מורכבת ממה שאנחנו לומדים.

תלמיד: איך לא ליפול תחת ההשפעות כאלה?

אנחנו לא יכולים לא להיות בזה או כן להיות בזה, אנחנו פשוט נמצאים במערכת הזאת, רק שהיא עדיין לא גלויה כלפינו, לא בחלק הקדושה ולא בחלק הטומאה. אבל ככל שניכנס לחלק הקדושה, אז כנגד זה נוכל להרגיש במשהו גם את חלק הטומאה. זה עוד לפנינו והעניין הרבה יותר מורכב ממה שנדמה לנו או ממה שבינתיים אנחנו לומדים. כאילו מה כבר יש כאן, או בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע, או כך או כך? אז לא, זה הרבה יותר מורכב.

שאלה: מהי הסטרא אחרא העליונה שמוזכרת בטקסט, האם יש סטרא אחרא עליונה, גבוהה, נמוכה?

כמו שיש את עולם האצילות, למעלה ממנו יש את עולם אין סוף ואת עולם אדם קדמון שבו אין לנו שום עסק כי כל הנבראים מתחילים מלמטה ואפילו לא מעולם האצילות. עולם האצילות הוא כמו הראש שמעלינו ואנחנו נמצאים בעולמות בי"ע. יש עולמות עליונים ויש עולמות תחתונים, כך גם בקדושה, שנמצאים בעל מנת להשפיע, וכך גם בטומאה, שנמצאים בעל מנת לקבל. זו מערכת אחת אבל היא מחולקת לשני חלקים, ימין ושמאל, מעלה ומטה וכך אנחנו לומדים אותם. ודאי שהכול כלפי האדם שצריך לתקן את עצמו.

שאלה: על מה מדובר במאמר, באופן כללי, מה הוא מנסה להגיד לנו?

אתם צריכים לעבור היום על המאמר, על החלק שעכשיו קראנו. חוץ משיעור הצהריים כדאי שתהיה לכם עוד פגישה ובה תקראו, או שכל אחד יקרא לחוד אבל יותר טוב אם תקראו זאת יחד, וגם תחזרו ותקשיבו למה שקראנו עכשיו, כי צריכים לחזור כמה פעמים על חומר השיעורים כדי שהוא ייקלט.

שאלה: כתוב באמצע עמוד 148, בנושא של הירידה של רפ"ח לסטרא אחרא, "בס' ריבוא לדור, ובאלף דור, עד גמר התיקון." זו היראה בפני עבודת ה' שאנחנו משתדלים לעשות, ומאידך הקביעה של בעל הסולם שהיא כל כך כל כך חותכת, נחרצת. למה אני צריך להתייחס יותר, איפה אני יכול להשפיע פה ואיפה העשירייה יכולה להשפיע?

תקרא כמה פעמים ותראה שיש מקום.

תלמיד: כשאין רצון וזה כמו פגע, פצע, זה לא ברור.

תקראו כמה פעמים ואז יהיה לכם יותר ברור, ואם לא ברור אז גם כשלא ברור תמשיכו בדרך ותגלו זאת בהקדם. איך אתה רוצה להבין דברים שאתה לא מרגיש? קודם מרגישים ואחר כך מבינים את מה שמרגישים ואת הקשר בין כל החלקים למיניהם שנמצאים בהרגשה שלך. אבל אם אתה עדיין לא משיג אז תחזור לפחות כמה פעמים כדי שיהיה לך יותר ברור מה אתה רוצה להשיג.

שאלה: כתוב "מאחר שאין מערכת הקדושה יכולה, לפרנס ולכלכל את האדם ובני העולם, מסבת השנאה, שנתהוה בין הקדושה והכלים דחלל הפנוי, כחוק ההפכים זה לזה,". בעל הסולם אומר שאי אפשר אבל אנחנו לומדים שהקדושה כן עובדת על הפכים. למה הוא מתכוון שהיא לא יכולה לעבוד על הפכים?

תקראו כמה פעמים ואז נראה אם אפשר לענות ולדבר על זה.

(סוף השיעור)