שיעור בוקר 03.08.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 464, מאמר "השלום בעולם"

קריין: אנחנו לומדים את מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", הגענו לכותרת "שלום ציבור מסוים, ושלום העולם כולו".

שלום ציבור מסויים, ושלום העולם כולו

"ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו." רק הבעיה היא שאנחנו לא מרגישים את זה. זה שאנחנו תלויים זה בזה אנחנו מרגישים, אבל שאנחנו עד כדי כך תלויים שאנחנו צריכים לדאוג לשני, כי אחרת אנחנו [לא] נקבל מה שהכרחי לנו כדי להתקיים, את זה אנחנו לא כל כך מרגישים, זה עוד לפנינו.

כי הוכחנו לעיל את השיעבוד המוחלט של היחיד, להציבור שלו, כדוגמת גלגל קטן במכונה. כי הוא נוטל כל חייו ואשרו מאותו הציבור, ועל כן טובת הציבור, וטובתו הפרטית - היינו הך. וכן להיפך. ולפיכך, באותו השיעור שהאדם משועבד לעצמו - הנה בהכרח שנעשה משועבד לציבור, כמו שהארכנו בדברים לעיל.

ומהו היקפו של אותו ציבור. - דבר זה נבחן לפי מרחק יניקת היחיד מהם, כי למשל בתקופות ההיסטוריה הקדומות, היה המרחק הזה משוער רק בהיקף של משפחה אחת. כלומר, שהיחיד לא נצרך לסיוע כלשהו רק מבני משפחתו. אשר אז, ודאי לא היה מוכרח להשתעבד רק לבני המשפחה שלו.

ובתקופות מאוחרות יותר, נצטרפו המשפחות לעיירות ולגלילות, ונעשה היחיד משועבד לעירו. - ואחר כך כשנצטרפו העיירות והגלילות למדינות - היה היחיד מסתייע באושר חייו מכל בני המדינה, הנה נעשה עם זה משועבד לכל בני המדינה.

ועל כן בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה.

ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו.

ואע"פ שדבר זה למעשה ידוע ומורגש למדי, עם כל זה בני העולם עדיין לא תפסו את זאת להלכה כראוי. ומדוע - כי כן מהלכי ההתפתחות בטבע, אשר המעשה מקדימה את הבנת הענינים. ורק המעשים יוכיחו וידחפו את האנושות קדימה."

איך בעל הסולם כותב את זה יפה, חלק, לפני כמעט מאה שנה, בצורה שאין מה להוסיף. אותו דבר קורה לנו כאן, אומנם אנחנו מרגישים שאנחנו תלויים זה בזה, אבל להבין את זה בשכל ולהבין את זה בלב זה שני דברים שונים מאוד. כמה צריכים לעבור ייסורים, בעיות, מכות, כדי שאנחנו נרגיש שככה זה, שאנחנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה. עדיין זה לא במציאות.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן על ההתפתחות וגם אנחנו צופים בכך, אבל היום חלק מהמדינות משתדלות להיות עצמאיות מידי, לא תלויות באחרים. האם הגישה הזאת תעזור בהתפתחות שלהן?

לא יכול להיות, כמה שירצו לעשות את זה. כל הפעולות שכביכול מביאות את האנשים או המדינות להיבדל, להתרחק מאחרים, יגַמרו בזה שזה ישפיע עליהם לניוון, לשבירה, לזה שיאבדו את הכוחות. וזה לא בגלל [חוסר], נגיד לרוסיה יש הכול, את כל היוצרות יש לה, אבל אם היא לא קשורה, ואנחנו נראה את זה עוד ועוד, אם היא לא קשורה בכל מיני קשרים נכונים, ואחר כך גם קשרים טובים, זאת אומרת לא לפי טכניקה, טכנולוגיה, אלא גם לפי היחס הפנימי, הלבבי, עוד מעט זה יתגלה, אז המדינה לא תוכל לספק לעצמה דברים נחוצים, ואנחנו רואים איך העמים האלה סובלים.

תלמיד: אם אפשר לדייק. כעיקרון זה מובן, דיברת על זה הרבה. יוצא שכדי להתקדם להתפתחות רוחנית כל מדינה וכל העולם צריכים לעבור דרך חוסר הרצון להיות בקשר עם מדינות נוספות, אבל זה דווקא מה שיקדם אותם לקראת ההתפתחות ולא ניתן למנוע את ההתפתחות הזאת.

כן.

שאלה: הפעולה מגיעה לפני ההבנה?

כן.

תלמיד: האם תוכל בבקשה להסביר?

בכל הפעולות שאנחנו לומדים מהן, קודם מגיעה הפעולה עצמה, כי הן מתממשות על ידי כוחות הטבע, ואחר כך מתוך כוחות הטבע שפועלים עלינו ופועלים על הרצון לקבל שלנו, כאן לא מדברים על המקובלים, מדברים על התפתחות העולם, אז כל הפעולות האלה שמתרחשות עלינו מביאות אותנו לסבל ורק מתוך הסבל אנחנו יכולים לאט לאט להשיג מה עלינו לעשות כדי לא לסבול. ואז בדרך כשאנחנו עושים כאלה פעולות אנחנו מתחילים להבין שגם לא כדאי לפעול כדי לא לסבול, אלא מפני שזה נכון, שזה מותאם לחוק הטבע.

הבעיה שלנו שאנחנו לא מרגישים שאנחנו פועלים בתוך מערכת כוחות הטבע ואנחנו חייבים לקיים אותם מפני שאי אפשר אחרת, שזה מעלינו. וכמה שאנחנו נתנגד לזה אז יהיה לנו יותר גרוע, לא יכול להיות כאן שום דבר אחר. אבל את זה אנחנו לא מבינים, אנחנו חושבים שכל פעם אנחנו נהייה יותר חכמים מחוק הטבע. ואתה רואה, מדינה אחת, מדינה שנייה, כמה מדינות כך, כמה מדינות בצורה אחרת, כל פעם רוצות לקבוע בעצמן את התהליך. וודאי שבסופו של דבר כל התהליך יישבר וכל התהליך ייגמר ברע, להם ולאחרים, כי אנחנו לא רואים את כל רשת הקשר בין כל המדינות, בין כל העמים איך שזה פועל, אבל ככה זה הולך.

ולכן רק הפצת חכמת הקבלה שהיא איכשהו מסבירה לנו את המערכת הכללית, איך שאנחנו תלויים זה בזה ועד כמה יכולים גם להיות בעזרה הדדית זה לזה, רק זה יכול להציל אותנו.

שאלה: הדוגמה של המשפחה היא מאוד מורגשת וגם הדוגמה של העולם היא מאוד מובנת אבל לא מורגשת, איך מגשרים על הפער בין ההרגשה של הקשר והשעבוד למשפחה ולקרובים לבין ההבנה השכלית בלבד והנתק הרגשי של התלות והשעבוד כלפי כל העולם?

יכולים לקשר את זה על ידי ייסורים גדולים, גלובליים, נגיד המכות האלה שאנחנו עכשיו מתחילים להרגיש, מכות חום, הצפה, מכות פנדמיה ומכות שיהיו עוד מעט, מכות רעב וכן הלאה, חוסר מי שתייה בהרבה מקומות. וכך אנחנו נרגיש עד כמה הטבע בסופו של דבר הוא נגדנו. ומתוך הסבל הזה אנחנו נתחכם, כי רק על ידי המכות אנחנו יכולים לקבל שכל טוב, גישה חדשה, ולכן זה מה שקורה.

אנחנו חייבים להבין בסופו של דבר שאנחנו נמצאים במערכת חכמה, נגיד ממוחשבת, שמחשבת הבריאה פועלת שם ומנהלת אותנו להגיע למצב הנקוב מראש, מצב סופי, טוב, ששם כולנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה וחושבים זה על זה כמשפחה אחת, ואנחנו נצטרך ללמוד את זה מהמכות.

שאלה: מה הכוח של ההסבר לגשר על הפער של חוסר ההרגשה בתלות? הסבר כמו שבעל הסולם כותב פה במאמר יכול לגשר על הפער בחוסר ההרגשה?

בטח. למה בעל הסולם כותב את כל הספרים שלו? כל התלמידים שלו התפזרו בכל רחבי המדינה כדי להשתדל לחלק את הספרים האלה וממש לסדר את הדברים האלה בכמה שיותר מקומות. זו היתה כל התקווה שלו, שבזה הוא יכול יותר להשפיע לעולם, להמתיק יותר את הגורל.

תלמיד: מצד אחד מכות ומצד שני הסבר, אלה שני הכלים שיש או שיש עוד כלים לגשר על חוסר ההרגשה?

מצד הבורא יש רק מכות. רק מכות. אין לו יותר במה להרגיע את האגו שלנו. ומצדנו זה על ידי הסבר שאנחנו נתעלה לחיבור בינינו וכך נמתיק את המכות ונביא את עצמנו להבנה ולהכרה ואפילו לפעולות נכונות בבריאה.

תלמיד: זאת אומרת שיש פה עוד אמצעי שזה החיבור בינינו, שזה לא רק הסברה חיצונית לקהל הרחב, אלא יש פה גם חיבור בינינו.

גם הסברה חיצונית היא מכוונת לחיבור. ודאי.

תלמיד: ומה הקשר בין ההסברה החיצונית לחיבור בינינו?

מה אנחנו מסבירים? אנחנו מסבירים שכולנו קשורים, שכולנו נמצאים בחוק הטבע הכולל והוא פועל עלינו ואין לנו אפשרות להימנע מהמכות אם לא נעשה פעולות חיבור.

תלמיד: וכשאנחנו מתחברים איך הדבר הזה מחלחל? איך הדבר הזה מקצר את הנתק של ההרגשה שבעל הסולם מדבר עליו?

אנשים שומעים. אמנם לא שומעים בלב אלא באוזן, אבל לאט לאט על ידי ההסבר שלנו פלוס כמה מכות מהבורא, מתחילים להיכנס כל הדברים האלה פנימה לתוך הלב, וכך אנחנו יכולים להצליח עם ההפצה.

שאלה: האם תכונת האמת, מידת האמת יכולה לעזור להקנות את התפיסה שטובת היחיד קשורה לטובת הכלל?

ודאי שכן. טובת היחיד וטובת הכלל קשורות יחד לאמת. כי אמת זה שם של הבורא. כשהבורא מופיע על כולם, אז כולנו מתקשרים והבורא מתגלה בינינו ואז מגיעים לתיקון. זה כבר מצב גבוה מאוד.

שאלה: האם מדינה יכולה לשמור על הריבוניות שלה בתרבות, בגישה, במנטאליות ובאותו זמן להישאר או להיות מחוברת למדינות אחרות?

ודאי שכמו שבעל הסולם כותב כל אחד יכול להישאר בדתו, בשפה שלו, במנטאליות שלו, שהוא בכלל לא יכול לשנות את זה, העיקר שלמעלה מזה אנחנו נקבע את חוק החיבור והאהבה. אבל חוץ מזה לכל אחד יש ממש בחירה חופשית בכל דבר חוץ מאהבה שהיא חייבת להיות מעלינו.

שאלה: הסברת שפיו וליבו של האדם לא שווים, יוצא שאנחנו יכולים להגיע לפיו וליבו שווים על ידי תפילה, זה נכון?

כן.

תלמיד: ואיך אני יכול לעזור לחברים להגיע לזה, על ידי תפילה שלי עבורם?

על ידי תפילה, על ידי דוגמה, על ידי מחשבה, בקשה.

תלמיד: אבל כשאתה אומר דוגמה, למה אתה מתכוון? כי אנחנו לא נמצאים פיזית.

זה לא חשוב. מה זה פיזית? מה אתה יכול לעשות פיזית, לרקוד לפניהם? פיזית זה נקרא שאתה משפיע אליהם מהפעולות שלך בעולם הזה, שאתה הולך להפיץ את חכמת הקבלה לאנשים זרים, אפילו שהם לא ייכנסו אבל הם ידעו על זה. כי אנחנו היום נמצאים במצב שכולם סובלים, לא מספיקות לך האצבעות על היד כדי לספור את הצרות והבעיות שהאנושות מרגישה, חום, הצפות, פנדמיה, הרי געש ועוד כל מיני דברים. חכה, עוד מעט מרוב החום הזה נראה מה יהיה עם התבואה, מה יהיה עם הרעב, זה העיקר. אפילו לחם ומים לא יהיה מספיק לעולם.

אנחנו מתקדמים בצורה כזאת מהירה לכל מיני מכות שכולן כשיתחברו יחד אנחנו נראה שאנחנו חנוקים. וזה מה שאנחנו צריכים להסביר לכולם, שהכול תלוי רק בחיבור בינינו. ובעצם על החיבור בינינו קל להסביר, כי אם אנחנו נעשה את זה יחד, בטח שאנחנו נמצא בסך הכול בכל כדור הארץ כל מיני כוחות, כלים, תנאים שנוכל לעזור זה לזה וכך לעבור את השלב הזה השלילי, הגורלי. אפשר להסביר לבני אדם. ולא כדאי לנו לחכות עד שזה באמת יקרה בפועל, בואו נתחיל בזה עכשיו.

תלמיד: האם זה גם נכון שההפצה שלנו היא תלויה גם בחיבור, עד כמה אנחנו משתדלים ועובדים על זה, והצלחת החיבור היא תלויה גם בכוח החיבור בכוח הביטול?

כן.

שאלה: בעשירייה שלנו יש אנשים מכל מיני מדינות, ישראל, ספרד, דרום אמריקה, קובה, מאוחדים מעל כל ההבדלים, האם זה יכול להוות דוגמה לאנושות על איך להתחבר?

יכול להיות שכן, חלקית. כי אתם כולכם מאוד קרובים זה לזה אפילו שאתם נקראים מדינות שונות, אבל זו אותה שפה, אותה מנטאליות אפשר להגיד, ולכן לא כל כך מקבלים בעולם אתכם כמדינות שונות בדידות, אלא שהן דומות זו לזו. בעצם אפשר להגיד שזו כמעט אותה אומה שרק במשך החיים התחלקו וקצת שונים זה מזה. לכן זו לא יכולה להיות כדוגמה שאתם מתחברים, אבל תעשו כל מה שאפשר.

ודאי שבאזור שלכם בדרום אמריקה אתם יכולים לעשות עבודה גדולה. אלו בעצם חצי מיליארד אנשים שחיים בשפה אחת, קרובים בהבנה זה לזה וזה ממש טוב. אני הרגשתי את זה לא פעם כמה חיבור פנימי יש ביניכם, הבנה פנימית.

שאלה: יש היום מגמה גדולה של גלובליזציה בעולם. הרבה אנשים מרגישים שהם כבר בני העולם, לא מזדהים עם המדינה, עם העיר, עם כלום. למה זה לא מספיק? למה צריך גם את ההסבר שלנו לתופעה?

אני לא מבין מה אתה אומר. הם רוצים לעבוד יחד, הם רוצים להתחבר, הם רוצים לדאוג זה לזה? אני לא מרגיש את זה ולא שומע על זה. זה שהם לא מרגישים את הגבולות שביניהם, בצורה אגואיסטית כך קל להם יותר, טוב יותר, נוח, לא יותר. אנחנו מדברים לא רק על ביטול הגבולות, אנחנו מדברים על החיבור בין כולנו, שאנחנו נתחיל נגיד עכשיו ממכות הטבע שמתקרבות ומתיישבות עלינו יותר ויותר בצורה יותר ויותר גלובלית, תחת מכות הטבע האלו נרגיש את עצמנו ששייכים לכדור הארץ אחד, שזה המדינה שלנו, שאנחנו אומה אחת, האנושות היא האומה וכן הלאה, את זה אנחנו צריכים.

תלמיד: הגלובליסטים בגדול הם אומרים כך, הם אומרים שכדור הארץ סובל בגלל שלא הצלחנו להתאחד בלמנוע שריפות, לחשוב כעולם, אלא כל מדינה חשבה על עצמה, אם זה ימשיך ככה אז העולם יקרוס. את זה הם אומרים. מה אנחנו מוסיפים להם על זה?

אנחנו מוסיפים להם את שיטת החיבור. לפי השיטה שלנו אם אנחנו נעלה למעלה מהאגו שלנו לטובת האנושות כולה, אנחנו בזה מושכים עלינו בהכרח את הכוח הכללי העליון של הטבע, והכוח הזה עושה כל שינוי שצריך להיות לטובה. אני לא חושב שיש משהו דומה לשיטת הקבלה, להעלות את האדם למעלה מהרצון לקבל שלו הפרטי לרצון הכללי.

שאלה: בהמשך לשאלות החברים ולטקסט של בעל הסולם שקראנו, אני רוצה לשאול על שלבי ההתפתחות. על פי חוקי הטבע לאן אנחנו מתקדמים, למצב שבו כל מדינה תתבדל בתוך עצמה, תהיה בתוך עצמה, והשלב ההכרחי יהיה לחבר נכון בין המדינות, או שהמדינות ילכו ויתמזגו אחת בתוך השנייה לאומה אחת?

אנחנו נהיה כאן בפיצול גדול מאוד בין מה שרצוי ומצוי. מצד אחד כולנו נבין שרק חיבור מעל כול הגבולות וההבדלים חייב לקרות כאן, מצד שני לא נוכל לממש את זה עד שנטפל באגו שלנו.

תלמיד: אדם שחי היום נכון, צריך להתחשב בכל אזרחי העולם או במדינה שלו?

הוא חייב להתחשב בכל אזרחי העולם, ממש בכולם, ורק כך הוא יכול לגרום טוב לעולם וטוב לעצמו. אין ברירה.

תלמיד: מה יהיה תפקיד המדינות אם החשיבה כבר הופכת להיות גלובלית?

מדינות יתבטלו. אין יותר גרוע מהמדינות, מהעמים הבודדים, המנוגדים, ודאי שזה הדבר הגרוע ביותר, הממשלות האגואיסטיות האלה. תראה מה שקורה, עד כמה כל ממשלה וממשלה פועלת דווקא לרעתה של האומה שלה ושל העולם כולו, כל ממשלה. אין ארגון יותר אגואיסטי מהממשלה שבכל מדינה ומדינה.

תלמיד: לפי השורש אין חלוקה לאומות, לדברים נבדלים אחד מהשני?

כן, אבל זה מתבטל. אתה רואה שגם העמים כולם מתחילים להתערבב, העיקר זה הממשלות.

בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו

ארבע המידות האלו הן חסד, אמת, צדק ושלום, שהן כולן שונות, מנוגדות, ואיך אנחנו מחברים אותן לאחד כדי להגיע לשלום העולם.

"והמעט לנו את הקשיים המעשיים האמורים, המפריעים על דרכנו, חדלי האונים, הנה נוספה לנו עוד ערבוביא ומלחמה גדולה מבחינת הנטיות הפסיכולוגיות. כלומר, המדות עצמם השוררים בכל אחד מאתנו, באופן מיוחד ובסתירה מאיש לרעהו, להיות כי ארבע המדות הנזכרים, חסד ואמת, צדק ושלום, שנתחלקו בטבע בני האדם אם מתוך התפתחות, ואם מתוך החינוך - המה עצמם סותרים זה לזה.

כי כשנקח למשל את מדת החסד, בצורה מופשטת, אנו מוצאים את כח ממשלתה, שסותרת את כל המדות האחרות, - כלומר, שעל פי חוקי ממשלת החסד אין שום מקום להופעת יתר המדות בעולמנו.

מדת החסד מהי - חז"ל גדרו לנו (אבות ה'): "שלי שלך ושלך שלך, חסיד". ואם היו בני העולם כולו מתנהגים במדה זו, הרי בטלה והלכה לה כל התפארת והיקר שבמדת "האמת והדין". כי אילו כל אחד היה מוכן מטבעו לתת כל אשר לו לזולתו, ולא לקחת כלום משל זולתו - כבר בטל והלך לו כל ענין וגורם לשקר בעמיתו.

וגם אין מקום אז לדבר ממדת האמת כל עיקר, כי האמת והשקר הם יחסיים זה לזה. כי אם לא היה "שקר" בעולם - לא היה קיים מושג של "אמת", ואין צריך לומר שגם שאר המדות שבאו רק לחזק האמת מסיבת חולשתו, היו מתבטלות.

והאמת, המוגדר באמירה: "שלי שלי ושלך שלך", סותר את מדת החסד, ואינו סובל אותו לגמרי, כי אין זה הגון כלל מבחינת האמת לעמול ולהתיגע בשביל זולתו, כי מלבד שמכשיל את חברו, ומרגילו לנצל את זולתו - הנה האמת נותן, שכל אדם חייב לאצור רכושו לשעת הדחק, שלא יצטרך ליפול למעמסה על יגיעת זולתו.

ומלבד כל אלה, אין לך אדם שאין לו קרובים ויורשי רכושו, שעל פי האמת המה מוקדמים מאחרים, כי כן הטבע מחייב, שהנותן רכושו לאחרים נמצא משקר בקרוביו ויורשיו, בזה שאינו משאיר להם כלום.

וכן השלום סותר לצדק. כי כדי לעשות שלום בציבור, מוכרחים להיות התנאים כמות שהם קיימים, המבטיחים לפי תוכנם לזריזים ולפיקחים, המשקיעים ממרצם ומשכלם - להתעשר, ואילו המתרשלים והתמימים - להיות עניים. כך, שבעל המרץ נוטל חלקו, וחלק חברו המתרשל, ונהנה מחיים טובים ביותר, עד שלא נשאר עוד למתרשלים ולתמימים אפילו כדי חיותם ההכרחית, ונשארים על כן בעירום ובחוסר כל, ובנושאים מרובים.

וזה ודאי בלתי צודק, להעניש את המתרשלים והתמימים במדה מרובה כל כך, אשר על לא חמס בכפיהם. ומה חטאם ומה פשעם של האומללים הללו, אם ההשגחה לא העניקה להם את הזריזות והפיקחות, להענש ביסורים הקשים ממות. הרי שאין צדק כלל בתנאים של השלום, והשלום סותר לצדק.

וכן הצדק סותר לשלום, כי אם נסדר את חלוקת הרכוש על פי הצדק, דהיינו, לתת למתרשלים ולתמימים חלק חשוב בערכו, עם הזריזים ובעלי המרץ - כי אז בעלי הכח והיזמה הללו, ודאי לא ינוחו ולא ישקוטו, עד שיפילו את ההנהגה הזו, המשעבדת את הגדולים, בעלי המרץ, ומנצלים אותם לטובת החלשים הללו. ואין על כן שום תקוה לשלום הציבור - הרי שהצדק סותר לשלום."

הוא כותב על זה יפה מאוד, ובאמת יכול לשכנע את כולם שאי אפשר להגיע לשלום בעולם. אי אפשר, כך אנחנו בנויים, כל אחד בתוך עצמו, וכל אחד לעומת האחרים, שלא יכול להיות שאנחנו נגיע לאיזשהו איזון בינינו, בחיים לא. והאמת שמלכתחילה אנחנו צריכים להבין שזה מסודר כך על ידי הבורא, שאנחנו נצטרך אותו, שאנחנו נרצה בסופו של דבר להגיע אליו, למשוך אותו לזה שכמו שברא את העולם שייתקן את העולם, ואז זה יקרה.

לכן אפילו בכל הנטיות הללו, בארבע המידות האלו, חסד, אמת, צדק ושלום, לא כדאי לנו להיכנס בהן ולהתכלל בהן, זה פשוט לא ייתן לנו שום דבר. אנחנו רק צריכים להבין במה אנחנו תלויים באמת, כי לשנות את התכונות הללו אנחנו לא יכולים, מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהתכונות האלו ישתנו וישלימו זו את זו בנו, לא שאנחנו משנים אותן, כאילו שאנחנו מבינים מה לעשות בתוכנו, אלא שהן ישתנו על ידי אותו חוק הטבע שנקבע מלמעלה. על זה עוד נדבר.

שאלה: מה הקשר בין מידת האמת שמה ששלי שלי, שלך שלך, ולמידת האמת של הבורא שהן נראות הפוכות? האם יש דרגות שונות של מידת האמת?

זה לפי שתי הגישות, גישה אגואיסטית וגישה אלטרואיסטית. שלי שלי, שלך שלך, זה יפה מאוד, את זה אתה תשמע בכל בית משפט, בכל דבר. שלך שלך ושלי שלך, זה לפי חוק ההשפעה.

שאלה: אמרת שכל אחד צריך לעלות מהרצון הפרטי שלו לרצון הכללי. מה זה אותו הרצון הכללי שאנחנו צריכים לכוון אליו את כל האנושות?

הרצון הכללי זה שאנחנו נראה את עצמנו ממש כאיש אחד בלב אחד, כמו שההשגחה העליונה מנהלת אותנו. שאנחנו גוף אחד, רצון לקבל, שחייב להגיע בהדרגה, בזמנים שונים, אבל בסופו של דבר לחיבור בינינו ולחיבור עם הכוח העליון, עם מקור האור, מקור המילוי. זה בעצם התהליך שאנחנו צריכים ללמוד ולהסביר לכל האנושות.

כמה שהאנושות תבין שישנה כאן צורה מיוחדת של תיקון, ואפילו שהיא לא תבין כל כך ולא תוכל לבצע שום דבר, אבל בכל זאת היא כבר תהיה קשורה למערכת עליונה, וזה מאוד חשוב, אפילו במקצת.

תלמיד: איך אנחנו מסבירים להם את זה? איך להעביר להם את זה?

כמו שבעל הסולם כותב רק בצורה יותר קלה, במנות יותר קטנות, בקשר למה שהאנושות עכשיו עוברת. המכות האלה, אם אתה מצרף למכות האלה פה ושם הסבר של מקובלים, אתה כבר מתחיל להראות להם את שיטת התיקון, יכולת יציאה מהמכות.

שאלה: בסופו של דבר עלינו להגיע למידת החסד כאשר שלי שלך ושלך שלך, האם זה נכון?

נכון.

שאלה: נאמר, שאלו שמחפשים את בניין העולם הם מוכנים לוותר על עצמם, ויש את הפחדנים.

בטח שככה זה. מי שנותן הוא נותן מפני שהוא מפחד, הוא מוכן לתת כול מה שיש לו רק כדי לשמור על עצמו. כך כתוב, שכל מה שיש לאדם הוא ייתן בעד נפשו, זה הטבע שלנו.

תלמיד: למה עלינו להגיע?

אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מבינים שהעתיד הטוב של העולם הוא תלוי אך ורק בחיבור. ואז לא יחסר לעולם שום דבר, לא יהיו המכות האלו שאנחנו מרגישים עכשיו ועוד מכות שאנחנו עוד נגלה אותן. אנחנו צריכים לגלות את עשרת המכות, עשר מכות, אני לא יודע כמה עכשיו אנחנו מגלים, איך אנחנו סופרים את המכות, וזה במסגרת של העולם כולו, פחות או יותר. אתה מבין על מה מדובר?

אני לא דיברתי על זה קודם כל כך. אבל רק תבינו מה זה נקרא יציאה ממצרים. כמו שהיו אז במצרים מכות על הרצון לקבל, דם, צפרדע, כינים וכן הלאה, עשר מכות, ואז אמרו די, לא רוצים יותר, בורחים ובורחים ממצרים, אומנם היה כל טוב, אבל את המכות האלה לא יכלו לסבול. עכשיו כשאנחנו נמצאים במצרים הכללי, כי זה גמר תיקון סופי, כללי, שלם, אנחנו כולנו נרגיש את המכות. לכן צריכים להכין את עצמנו לזה, והמכות האלה כבר מתחילות להופיע, זו רק ההתחלה, אבל אנחנו עדיין לא כל כך מודאגים מזה שזה יכול להתפשט בכל הכוח והעוצמה ובמידה גלובלית. לכן צריכים להסביר לכל האנושות שתהיה לה איזו מין הסברה למה אנחנו סובלים, מאיפה זה מגיע, על ידי מה אנחנו יכולים להקטין את המכות האלה, ומה לעשות.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהפחדנות הזאת, המימוש הסופי הוא יראה בפני הבורא?

לא. זה שאנחנו מפחדים מהמכות זה לא נקרא שאנחנו מפחדים מהבורא, זה לא נקרא "יראת ה'", לגמרי לא. יראת ה' מגיעה לי מהמצב הגבוה שאני רוצה להיות ביראה מהבורא, כי אני מעלה אותו כעליון, וכך אני מחזיק אותו, מעריך אותו. לא בגלל הפחד הבהמי שאני מקבל איזה מכות על פני כדור הארץ, אלא מתוך הפחד שאני לא אוכל להשפיע לו נחת רוח, זה אחרת לגמרי.

מאחד באים לשני, מהמכות הגשמיות שבאות על הבהמה שלי, אני צריך על ידי הפצת חכמת הקבלה, על ידי ההסבר, להגיע למכות אחרות. אבל בלי המכות הגשמיות אני לא אשים לב להסבר של המקובלים.

שאלה: כתוב שהתנאים לשלום הם שהזריזים והפיקחים יתרשלו, והמתרשלים התמימים יהיו עניים. אני לא כל כך מבין את ההגדרה של בעל הסולם לשלום בציבור, אתה יכול להסביר?

הוא כותב שבעצם העולם יקבל צורות קיצוניות למיניהן. מספיק לנו לראות את זה גם עכשיו, אתה תראה שהפנדמיות האלו יעברו אחת אחת, אחת אחת, ועד כמה יישארו אנשים בודדים עם מיליארדים, מה הם יעשו עם זה אני לא יודע, ומיליארדים יישארו עם פרוטות בכיס.

תלמיד: זה ברור. את מידת החסד הוא הסביר מאוד יפה, ואת האמת מאוד יפה וגם הצדק ברור, כי להתחשב באחרים זה צודק, אבל אני פשוט לא מבין את ההגדרה שלו לשלום, "כדי לעשות שלום בציבור, מוכרחים להיות התנאים כמות שהם קיימים, המבטיחים לפי תוכנם לזריזים ולפיקחים, המשקיעים ממרצם ומשכלם - להתעשר, ואילו המתרשלים והתמימים - להיות עניים." אני לא מבין למה זה התנאי לשלום בציבור.

אתה חושב כמו איזה סוציאליסט, שמאלני, שאם אתה תחלק לכולם אז הכול יהיה בסדר?

תלמיד: לא, אני פשוט חושב שזה לא יעשה שלום, אנשים בסוף יקפצו. נשאל אחרת, מה הגדרת השלום? חסד ברור, אמת ברור, צדק ברור, אפילו אינטואיטיבית, אבל מה זה שלום?

שלום זה שלמות, זה שם של הבורא שהוא מתיישב על הנבראים. עוד נעבור על זה, אתה רואה הוא לא גומר, יש עוד הרבה קטעים שאנחנו צריכים לעבור עליהם ואולי אחר כך נחזור אליהם שוב, כי המאמר הזה הוא מאמר מאוד מאוד מיוחד, עוד נדבר עליו הרבה בעתיד, כי השלום בעולם זו הבעיה הכי גדולה.

שאלה: קודם אמרת שאדם צריך להתחיל להתחשב בכל אזרחי העולם, בכל המצב הזה של העולם כגלובלי ושהמדינות יתבטלו, שזה היה דבר מאוד מוזר לשמוע.

למה?

תלמיד: כי בעל הסולם גם כותב שלא משמידים שום דבר בטבע וצריכים לשמור על הייחודית ורק להפוך את הכול לטוב ולהשלים בין הדברים והשלמה. מה זה המדינות יתבטלו?

זה לא אומר שהקשר מתבטל, אלא שההבדל, הגבולות, ההגבלות יתבטלו. נניח עכשיו שהפנדמיה או ההצפות, השריפות מגלות לנו שאנחנו כולנו אשמים, כולנו תלויים זה בזה, האם זה לא מחבר אותנו למעלה מגבולות המדינות? ודאי שכן.

תלמיד: כן.

מה נעשה? כדי לעצור את המגפה, לא כמו שעכשיו שאנחנו עוד משחקים בזה מי כן ומי לא, אלא באמת בצורה עוד יותר רצינית שתבוא, אז לא תהיה לנו ברירה אלא להתחבר בינינו למעלה מהגבולות.

תלמיד: זה ברור. גם זה שהטבע דוחף אותנו לשיתופי פעולה יותר ויותר משמעותיים, גדולים, רחבים בין מדינות, זה גם ברור, אבל לא הבנתי מה זה אומר שכל הממשלות האלה וכל המדינות האלה יתבטלו. אנחנו צריכים להגיע למצב שמבחינה גיאופוליטית מדינית תהיה ממשלה אחת גדולה לכל העולם?

למה שלא? כמו שהבורא אחד ולא צריכים יותר, גם אנחנו צריכים בעולם שיהיה רק מנגנון אחד, נניח סנהדרין, משהו כזה.

תלמיד: מה לגבי הייחודיות של כל לאום ולאום, כל אומה ואומה?

גם עכשיו בכל מדינה ומדינה יש הרבה קבוצות שהן שונות. זה לא מפריע להן להתקיים יחד, העיקר שהקבוצות האלה בכל מדינה מרגישות שהן קשורות, שהן פועלות, שהן משרתות אפילו זו לזו, למה לא? אני לא מבין מה התועלת מהמדינות אם היום בקשר בין העמים הגבולות של המדינות כמעט ולא משחקים כאן שום דבר. בשביל מה הגבולות האלה קיימים? כדי שממשלות ירוויחו על זה. סך הכול, מה התועלת? שיש כמה אנשים שמרוויחים מזה.

תלמיד: אז מדובר בעצם על דרך התנהלות ושום דבר מעבר לזה.

כן.

שאלה: האנשים עדיין לא מרגישים שהטוב של החברה זה הטוב שלהם, איך אנחנו כבני ברוך יכולים לבנות את עצמנו בצורה שיכולים להעביר לכולם את ההרגשה הזאת?

אתם צריכים לחשוב איך לדבר עם האנשים, אבל ודאי שהיום אני חושב שרוב בני האדם מבינים שעתיד העולם תלוי בביטול הגבולות ובביטול השנאה בין כולם, בביטול החימוש וכן הלאה, אחרת אנחנו מתקרבים למלחמת עולם, ואת זה כבר ודאי שאף אחד לא רוצה. יש קבוצות כאלה שרוצות, אבל הן לא רוצות את המלחמה עצמה אלא את מה שהן יכולות להרוויח מהמלחמה, אבל זה לא יקרה.

שאלה: איך נכון להשתמש באותן מידות שכרגע קיימות במעבר, כלומר בשלב המעבר מצד אחד ברור לנו שאנחנו צריכים לעבור למצב כזה כמו שעכשיו דיברת של ביטול הגבולות וכולי, מצד שני אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לקפוץ עכשיו ולמחוק את הקיים, אז איך נכון להשתמש בכל זאת באותן מידות שהן כרגע טרומיות לבין מצב האידיאלי שאליו אנחנו שואפים?

אנחנו נדבר על זה, זה לא פשוט.

(סוף השיעור)